חיי אדם, שבת ומועדים קנ״ג

א

דין הושענא רבה ושמיני עצרת וש"ת:
דין הקפות שנוהגין בה"ר מבואר לעיל כלל קמ"ח סימן י"ט:

ב

יום ז' של חג קוראין אותו הושענא רבה לפי שמרבין בו לומר הושענות לפי שבחג נדונין על המים והכל הולך אחר החיתום ולכן נוהגין להיות נעורים כל הלילה ובשחרית מרבין קצת בזמירות של פסוקי דזמרה כמו ביו"ט אלא שאין אומרים נשמת אלא תיכף אחר סיום שירת הים אומר ישתבח:

ג

מנהג נביאים שכל א' יטול ערבה ביום זה מלבד ערבה שבלולב וכיון שאינו תקנת חכמים אלא מנהג לכן אין מברכין עליו ואין חילוק בין ערבה זו לערבה של לולב וכל הפוסל בה פוסל נמי בערבה זו ולכן לא יקצצנו ישראל אלא נכרי מלבד נשרו רוב עליו דכשר בזה אפי' עלה אחד בבד א' ומיהו אין זה הידור מצוה ולכן נוהגים לעשות הושענות יפים ויש נוהגין ליקח ערבה ארוכה וגסה שהרי בבהמ"ק היו לוקחין ערבה גבוה י"א (עיין א"ר) ומזה תראה כמה טועים המנתקים העלין מן הבדים וחותכין אותו מלמטה שלא יהיה ארוך דאדרבה יותר מצוה בארוכין ובעלין הרבה שהיא מצוה מן המובחר ונוי מצוה ואינה ניטלת אלא בפני עצמה שלא יאגד ד"א עמה ומ"מ המנהג לאגדה בעלין של לולב לנוי אבל אינו מעכב דאדרבה י"א שיותר טוב שיהיו נפרדים גם אין שיעור כמה ענפים יקח ומנהג הראוי ליקח ה' גבעולין ולא יחברם כלל עם הלולב אלא לאחר שהקיף ההקפות עם הלולב אזי יקח הערבה זו ויש שאין אוחזין אותה עד שמגיעים לתענה אמונים שאז מתפללים על המים ואז מניחין הלולב מידם ולוקחים ערבה זו ולפי שמצותה בחבטה ונחלקו בה הפוסקים י"א דהיינו נענוע וי"א הוינו לחבוט אותה ולכן עושים שניהם דהיינו שמנענעים בה ואחר שגמר כל ההושענות חובטין אותה בקרקע ה' פעמים ודי בזה. ומה שנוהגין שחובטין עד שיפלו כל העלין הוא מנהג של תינוקת משום שמחה ולאחר שחבט לא יזרקנה על הקרקע דהוי עכ"פ תשמישי מצוה שאין לנהוג בה בזיון אלא ישרפנה:

ד

אם חל יום ז' בא' בשבת וקצצו נכרים ערבה בשבת אפי' צוה לו ישראל מותר מיהו אם יש פרהסיא בדבר אפי' לא אמר לו הישראל לקצצו בשבת רק אמר לו ראה שתהא מזומנת למוצאי שבת יש להחמיר:

ה

לדידן שעושין יו"ט ב' ימים וא"כ שמיני עצרת הוא ס' שביעי ולכן צריכין לישב בסוכה וגם יישן בסוכה כל הלילה וכל היום דלא כמו שנוהגין לאכול רק חצי סעודה אלא אין שום חילוק בין שמיני לז' ימים אלא דז' הימים הוא מדאורייתא ובח' הוא מדרבנן ואף על גב דבשאר מצות דרבנן מברכין גם כן מכל מקום בח' לא מברכין לישב בסוכה דהוי תרתי דסתרי שאומר בקידוש ובתפלה את יום שמיני עצרת וא"כ איך יברך לישב בסוכה. ואין לאכול עד הלילה. ומ"מ אפי' אוכל בסוכה לאחר שהתפלל ערבית אע"פ שעדיין הוא יום לא יברך לישב בסוכה והעולם מקילין ואינם אוכלין כל היום בסוכה רק מקצת סעודה בשחרית ובליל שמיני אף מקצת המדקדקים במצות אינם ישנים כלל. אבל רבינו הגאון החסיד מה' אליהו החמיר מאד שצריך לישן בלילה וגם לאכול כל היום בסוכה כפשטא דלישנא דגמרא מיכל אכלי ואמרו עוד אלא מעתה הישן בשמיני ינקה פרש"י ואנן מיתב יתבינן אלמא דצריך לישן גם כן בסוכה. ופעם א' היה קור גדול בליל ח' ואמר אף על פי שבשאר הימים היה פטור מן הסוכה מ"מ להראות הלכה לתלמידים צוה שילבישו עצמן בטוב וילינו בסוכה. ובקדוש הלילה מברכין שהחיינו דשמיני רגל בפני עצמו:

ו

בשמיני סמוך לחשיכה אם א"א לו או שיהיה לו טרחא הרבה לפנות הכלים מן הסוכה בלילה מותר לפנות ביום להביאם לביתו ובלבד שלא יסדרם עד הלילה דאם יסדרם ביום הוי כמכין מיום טוב לחבירו ולכן אם השלחן הוא של פרקים לא יניח הטבלא על הרגלים דכשגומר איזה דבר הוא הכנה אבל ההבאה לביתו לא הוי הכנה (ונ"ל דכן מוכח ע"כ שהרי בסימן תי"ו סעיף ב' מבואר להדיא דמותר להוליך העירוב לצורך יום ב' והוא גמרא ערוכה בעירובין ל"ח דדוקא אם אמר זה יהא עירוב הוי הכנה אבל ההולכה לא הוי הכנה וכן פירש רש"י להדיא ביצה דף מ' ע"א במשנה מי שזמן כו' בד"ה לא יוליכו כו' מנות בידם לביתם לסעודת הלילה עד כאן לשונו אע"כ דדוקא היכא שגומר איזה ענין מקרי הכנה. וכן מוכח ממהרי"ל שהביא המגן אברהם בסימן תרס"ז דמותר להביא השולחנות לבית רק להעריכם אסור וכתב עוד בשמו דאסור לחפש הס"ת מיום טוב לשבת אע"כ כמו שחלקתי ואפשר שזה כוונת המגן אברהם שם שכתב ועיין סי' י"ו ס"ב. ולפי זה מש"כ המגן אברהם שם וכ"כ הלבוש בסי' תפ"ח דאסור להביא יין מיום טוב לחבירו צ"ע דמ"ש מהולכת עירוב. ונ"ל דכוונתם בסמוך לחשיכה דמוכח מלתא דאינו לצורך היום. ולכן נ"ל דבשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל מותר להביא יין וכן מים מיום טוב לחבירו דכ"ז לא מיקרי הכנה רק שצריך להביאו בעוד יום גדול דלא מוכח מלחא דאפשר דצריך עדיין לצורך היום וגם לא יביא כדרך שנושא בחול רק ישנה ומכל מקום לצורך חול אין לנו ראיה להתיר דיש לומר דדוקא לצורך מצוה מותר ולכן אין מציעין מטות משבת לחול ויהיה זהיר במנורות או שאר דברים הקשורים שם בקשר של קיימא דאסור להתיר ביו"ט וכבר כתבנו דאסור להנות מנויי סוכה אפי' בשמחת תורה שהרי בח' בה"שמ אסור שמא עדיין יום ואתקצי לכולא יומא ודוקא מיני מאכל וכיוצא בו אבל קרמים וסדינים ועטרות לכתחלה אין מקצה אותם שהרי מטלטלן אפילו מפני הגשמים:

ז

יום אחרון של חג דהיינו ביום תשיעי שהוא לדידן גם כן שמיני עצרת קוראין אותו שמחת תורה לפי שגומרין בו התורה. ובלילה מקדשין ואומרים את יום שמיני ומברכין שהחיינו ונוהגין במדינות אלו להוציא כל ספרי תורות שבהיכל ומקיפים את הבימה ואומרים שירות והגר"א היה מקיף ז' פעמים ואמר הנוסח שנדפס בסידורים. ואחר כך אתה הוא אלהינו והאדרת והאמונה כמו שנדפס במחזורים והיה מקיף ומרקד לפני הספר תורה בכל כחו ובמקצת מקומות אין קורין בלילה אלא גוללין הספר תורה על הקריאה של מחר וכן נוהגין בק"ק פראג ובמדינות אלו קירין גם בלילה ובשחרית מקיפים גם כן וקורין בס"ת ראשונה וזאת הברכה ובשניה מתחילין בראשית ובשלישית מפטיר ומרבים בקרואים משום כבוד התורה ועוד כדי שיזרזו כולם בשמחת התורה ונוהגים שהעולם נודרים נדבות להחזיק בלומדי תורה ומכל שכן חתן תורה וחתן בראשית שמרבים בנדבות ויש מקומות שחתן תורה וחתן בראשית עושים סעודה לרעיהם לכבוד התורה ואין לחוש במה שאחד מן העולים חוזר ועולה וגם כשקוראין שנים בפעם א' או כהן ולוי עם כל הכהנים והלוים הגם שהנכון שאחד מברך ויוציא את האחרים מכל מקום יש מקומות שכולם מברכים. וא"ר מיישב המנהג ועוד משום דיהבי דעתייהו ושמעו ומכל מקום נכון הדבר שיבחרו י' אנשים שישמעו ברכת התורה ויענו אמן כי נוהגים קלות גדול שאין י' ששומעים בקריאת התורה. ואף על גב שמצוה גדולה לשמוח אבל אסור להבעיר פולווער וראוי למחות ולגעור בעושין כן אבל מותר לקבוע שפופרת מלאה פולווער בתוך הנר בערב יום טוב אע"פ שהנר כבה על ידו (מגן אברהם סימן תקי"ד):