גנזי מצרים, הלכות ספר תורה מ״ו

א

כרב חיננא דהל' כותיה דאמ' ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו גוי יגנז נמצא ביד מין יגנז נמצא ביד גוילא יגניז ואמרי לה קורין בו ועוד דהא בריתא מציעיתא עדיפא מכולהו דקמיתא [דסתם מחשבת] נכרי לע"ז ורבנן פליגי עליה ולית הל' כר' אליעזר ובתריתא [מוקימנה] כרבן שמעון [בן גמליאל] דאמר לוקח ספרים מן הגוי אע"ג דאוקימנה בגר שחזר לסורו מחמת י[רא]ה. . . תאני רב חיננא בריה דרבא מיכשרוניא וכול' ועוד דהא מברר טעמא [כל] שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ועוד דרב נחמן מסייע לה הילכך. . . סבירא. . . סוף שמעתא דרב נחמן דאמ' נמצא ביד גוי אמרי לה יגנז ו[אמ]רי לה קורי[ן]. . . הרב הגדול טעמ' דמאן דאמ' יגנז דחישינן שמא גוי כתבו הולכך. . . ידועה בענין בזה וילל וסתם דעתא שלא גוי כתבו ליכא חשש וקורין ביה. . . שכן לדעת מאן דאמ' קורין בו לכתחלה ולעיניין ספר תורה שכתבו [מין. . . שאמ' רב נחמן מין לעבו' זר' ובפר' כל כתבי הקדש. . . וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה ר'. . . שורפן. . . ר' טרפון אקפח את בני שאם יבואו. . . אתרין להכישו נ. . . בו ועליהן (?). . . יש. לע. . . תכלית שנאה שנאתים וג' וכשם שאין מצילין אותן מפני הדלקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר המאבדן ופסק רבינו האיי גאון ז"ל דהני ספרי מינין ספרי תורות דכתבינון מינין אינון ולאו ספריהון שחיברו אותן הן ופירוש הגיליונין בשנויים כן הגוילין שלספרי מינין שאין כתוב בהן כלום דהכי קאמרינן התם הכי קאמר וספרי מינין הרי הן כגליונים דידהו [מה גלי]ונים דידהו לית בהו מששא אף ספרי מינין לית בהו מששא ובריתא ששנויה כן בפרק כל כתבי הקדש עיקרה בבריתא דספרים אבל הגליונים שלנו מצילין אותן מפני הדליקה

ב

ולעיניין כבוד ספר תורה גרסינן בפרק בני העיר אמ' ר' פרנך אמ' ר' יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה פיר' לפי שעבר על מצוה דרבנן ועל הא שמעתא דר' פרנך סמכי רבנן דגזרי על הידים הבאות מחמת ספר תורה והיא גזירה אחת משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום ובמסכתא דשבת בפרק יציאת השבת גרסינן התם והספר ספר מאי טעמ' גזרו ביה רבנן טומאה אמ' רב