——–
"מורי ורבותי"! אמר פעם המשגיח בישיבה ב"סלבודקא", כשרצה לחזק את תלמידיו – הבה נתאר לעצמינו:
בעיירה אחת שני אנשים ישרי דרך, איש וזוגתו. ל"ע, חשוכי בנים. "ריבונו של עולם", הם מבקשים כמו חנה בשעתה, "תן לנו זרע אנשים"! עומדת האישה בפינה אחת של הבית, עומד האיש בפינה השניה, ואומרים: "רבש"ע! תן לנו ולד ואנחנו נקדיש אותו לשמים. כשמואל בשעתו נקדיש אותו אליך, ריבונו של עולם". הולכים לגדול פלוני, לתלמיד חכם שיתפלל, הולכים לישיבות הפזורות מסביב ומבקשים מהם שיתפללו.
והנה, בא לפקודת השנה. האמא היקרה הזאת נפקדה בזרע אנשים, ולזמן שהתחילו תשעה ירחי לידה שלה, החמירו על עצמם בכל מיני קבלות מיוחדות. הרבו בתפילות, הרבו בצדקה, הרבו בחסד. הגיע היום המיוחל. נמצאת האשה בחדר הפנימי, המיילדת. נקראה, האיש עומד בחדר החיצון, אסף אל הבית מנין אנשים, וכבר כמה שעות עומדים ואומרים תהילים, על מה אומרים תהילים? אומרים תהילים על הלידה המוצלחת, כך שהולד יהיה לה' ולתורתו.
הגיע הרגע. הפעיה של התינוק נשמעת. "מזל טוב"! "מזל טוב". השמחה רבה. קובעים את יום הברית לאחר שמונה ימים. כל העיירה משתתפת בברית. נותנים לרב את הסנדקאות, נותנים לדיין את קריאת הברכות. האבא בעצמו עומד ואוחז את התינוק והדיין אומר את הברכות. "אלוקינו ואלוקי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאימו, ויקרא שמו בישראל: "יצחק אלחנן"!
יצחק אלחנן נולד, יצחק אלחנן קרוי שֵׁם. יצחק אלחנן יונק, יצחק אלחנן נגמל. יצחק אלחנן מגיע לגיל שלוש. האבא עוטף את 'יצחק אלחנן' הקטן בטלית שלו, מוליך אותו אל המלמד דרדקי, והאמא משתרכת אחריו ובידה שקית עם סוכריות. "יצחק אלחנן", אומר המלמד, עלה בבקשה על הכסא, ומן הכסא עלה על השולחן, ותגיד ביחד איתי את "האותיות הקדושות" של הרבונו של עולם. תגיד ביחד איתי קמץ אל"ף, א-ב'!
קצת מתקשה הקטן, אבל בכל זאת יוצאות המילים מפיו, והאמא זורקת את הסוכריות ואומרת לו, "יצחק אלחנן שים לב! כשיודעים להגיד קמץ אל"ף אָה'. באים מלאכים וזורקים סוכריות מן השמיים".
אני מוכרח לומר לכם, מורי ורבותי וידידי, אני לא יודע עד כמה המנהג הזה קיים, הוא בוודאי קיים במקומות מסויימים, אבל כמה חינוך יש בזה. ואני רוצה להוסיף, כמה אמת יש בזה! מפני שגם הסוכריות שנזרקות שם מידיה של האמא, "אלו הם ידים של מלאכים"! מלאכים זורקים את הסוכריות ואין שום נפקא מינא אם הידים הפרקטיות הם של האמא.
"קמץ אל"ף אָה, קמץ בי"ת בָּה" הרב שם את הידים על ראשו של יצחק אלחנן, ואומר לו "יצחק אלחנן, תגדל ותהיה גדול בישראל. תאמר אמן!" "אמן!" פועה הילד הקטן, והאבא והאמא והאבא תוך כדי בכי, צועקים ומחזרים אחריו: "אמן" עם כל הלב.
יצחק אלחנן בן 4, יצחק אלחנן בן חמש. יצחק אלחנן הולך לחיידר, יצחק אלחנן לומד. ההורים, לא מפסיקים, לא מונעים ולא חוסכים ממנו שום דבר. אבל, מבחינים פה ושם, שהראש איננו כל כך מבריק. ישנם איזה קשיים. יצחק אלחנן עולה לכיתה עוד יותר גבוהה. הקשיים מתגברים קצת, אבל, בכל זאת, עושים מה שאפשר.
יצחק אלחנן כבר בן 13. מלמדים אותו את דרשת הבר מצוה. לא כל כך קל, אבל גם הבר מצוה עוברת. מכניסים אותו לישיבה קטנה, בקושי בקושי הוא גומר את שלושת השנים של הישיבה קטנה. יצחק אלחנן צריך להיכנס לישיבה גדולה, האבא והאמא, יודעים שצריך לתת לו עזרה מיוחדת. נותנים לו אברך, נותנים לו בחור מבוגר יותר, שילמד ויעזור לו.
ויצחק אלחנן – בעצם – ילד טוב, אבל קשה לו. כשאנחנו רואים מישהו שנתקל בקשיים, כמה קשה לנו. אדם עוד לא חדר אל קשייו של חברו בכלל, ולקשיים בלימודים וברוחניות בפרט. בני אדם לא יודעים כמה מאושרים הם צריכים להיות, כאשר לפחות נדמה להם שאין להם קשיים, ובעיקר, מאושרים הם צריכים להיות כאשר הם מחוננים בכשרונות. אבל מה נעשה שבני אדם מבזבזים את כל הכישרון היקר שיש במוחם ובליבם…
נחזור אל יצחק אלחנן. קשה לו. מנסים לעזור לו. הוא נעזר. הוא משתדל, אבל זה לא כל כך הולך. הוא בו 18, הוא בן 19. הוא כבר בן 20, ההורים רואים שזה לא הולך לו.
והנה, מתקבצים כמה "יועצים" שרוצים כביכול את "טובתם" של ההורים; "כנראה", הם אומרים להם, להורים, הבן שלכם כל כך מוכשר. לא מוכשר ללמוד תורה, ניסתם ולא הצליח, מה לעשות? עדיף שיעשה דברים אחרים, עבודת כפיים. הרי הוא לא יפסיק להיות ירא שמים, הוא לא יפסיק להיות יהודי טוב תומך תורה, הרי החינוך שלכם קבוע בקרבו. ממה אתם חוששים?… אבל ההורים חוששים וחוששים עד שסוף כל סוף הסכימו בעצתם של אותם קרובים "ידידים".
יצחק אלחנן יוצא לשער החיים, והנה, הפלא ופלא. ההצלחה האירה לו פנים. לא היה דבר טוב בעיירה, שידו של יצחק אלחנן לא היתה בו. אם היה איזה גמילות חסדים בעיירה, יצחק אלחנן הקים זאת! אם היה איזה חברה' בעיירה – "חברה ש"ס", "חברא קדישא", "חברה משניות", "חברה חיי- אדם", "חברה עין-יעקב", "חברה תהילים", הכל היה בהנהגתו ובהקמתו של יצחק אלחנן. לא היה נצרך עני שלא היה נפקד על ידי יצחק אלחנן. הָא! כזה יהודי עם לב חם וטוב הוא יצא!
והנה עברו השנים, יצחק אלחנן בא לפרק "האיש מקדש", הוא נשא לאשה את זוגתו הצדקת ויחד המשיכו בעבודת הקודש. המשיכו בגמילות חסדים, המשיכו בצדקה, המשיכו בתמיכת התורה, המשיכו בכל דבר טוב. וכל העיירה שיבחו את טוב ליבם לשבח.
ליצחק אלחנן נולדו בנים ובנות כולם יראי שמים, כולם הולכים בדרך ה', כולם בני תורה, מהם תלמידי חכמים גדולים, לבנים נולדו נכדים וגם נינים. יצחק אלחנן בן 60, יצחק אלחנן בן 70, יצחק אלחנן בן 80.
הגיע עת כל האדם. יצחק אלחנן מונח על מיטתו, מסביבו כל בני משפחתו ומסביב כל בני משפחתו, כל בני העיירה. הרב, הדיינים, השוחט, המגיד, כולם. כולם עומדים סביב מיטתו של יצחק אלחנן והגיע הרגע: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד!" ויצאה נשמתו ב אחד', יללה גדולה עלי ארץ.
נשמתו של יצחק אלחנן עולה למרום, הוא מגיע לשמים. גדודים של מלאכים מקדמים את פניו, "פתחו שערים ויבא גוי צדיק", מימין מלאכים, משמאל מלאכים, ובתווך צועד לו בצעדים מאוששים יצחק אלחנן. הוא הרי יודע כמה חסד ומצוות עשה בעולם הזה. הוא מוכן לגשת לשולחנו של מקום, מוכן לגשת למשפט בלב שקט.
הוא אמנם יודע, יצחק אלחנן, שהמשפט בשמים קשה ומדוקדק למאוד, "מי יעמוד לפניך בדין", אבל בכל זאת הוא הרי יודע שהוא נושא איתו את המטען היקר. אוצרות אוצרות של מעשים טובים, אוצרות של מצוות, של גמילות חסד, של כל יקר וגדולה. הוא צועד בצעדיו המאוששים, גווֹ זקוף, עיניו למטה, כמו שהוא צעד למטה עלי אדמות כאיגרת הרמב"ן "עינך יביטו למטה ולבך למעלה", והוא הולך לעבר שולחנו של מקום. בית דין של מעלה.
והנה הוא רואה בצד שמאל דלת צרה. "מה זה שם? " שואל יצחק אלחנן. הוא פותח את הדלת חרך צר, האש מתלקחת. "אוֹי גהינום!" הוא בורח. מה ליצחק אלחנן עם גהינום? יצחק אלחנן ממשיך לצעוד, חיוך על שפתותיו, הוא רואה גם בצד ימין דלת. הוא ניגש אל הדלת, קשה לו קצת לפתוח, הוא כביכול מכניס רגל, מכניס אחרי הרגל גם את הראש, ומה רואות עיניו? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. "הוֹ", חושב יצחק אלחנן, "זה המקום"!
הוא פורץ פנימה, אבל הוא מרגיש שמחזיקים אותו בעורפו וסוחבים אותו החוצה. הוא נעמד בחוץ, החיוך עדיין על שפתותיו…
אבל פתאום הוא שומע כרוז, והכרוז מכריז: "יצחק אלחנן, שמאלה!"… אני שמאלה?! למקום של האש מתלקחת? איך זה יתכן, טעויות בשמים?!… אבל הכרוז ממשיך: "יצחק אלחנן שמאלה!"…
עוד הפעם: "שמאלה" ולא ימינה? המקום שלי לא בגן עדן? שפתותיו כבר לא מחייכות, והוא שואל "הגידו נא לי דיינים מומחים, למה שמאלה?!" "גש הלום!" אומרים לו. הוא ניגש. "ידענו יצחק אלחנן. ידענו את כל מעשיך הטובים, ידענו את כל חסדיך, ידענו את צידקתך, ידענו צדקותיך, ידענו הכל, אבל יצחק אלחנן, שמאלה, לגיהינום!"
והכרוז ממשיך, "רוצה אתה לדעת מדוע שמאלה, מדוע לא ימינה? יצחק אלחנן, רצחת!! מה יש לך לדבר! תתבייש!!"
"אני רצחתי? מסמיק יצחק אלחנן מבושה וכמעט פורץ בבכי, את מי לא החייתי, מה לא עשיתי כדי להחיות בן אדם! אנא! במתותא מכם, את מי רצחתי? "
"יצחק אלחנן, יודע אתה את מי רצחת? רצחת את גדול הדור, הגאון הגדול, רבם של כל בני הגולה, "הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור!"
ומן השמים עונים לו: "יצחק אלחנן אתה צדיק, אתה בעל חסד, שכרך הרבה מאוד… אבל יצחק אלחנן, שמאלה! שמאלה, מפני שרצחת. רצחת את הפוטנציאל שלך, רצחת את הכישרונות שלך! רצחת את ה"בכוח" שלך, רצחת את מה שהיית מסוגל לגדול ולהיות!!…
נכון, היה קשה לך בלימוד. אבל עם עוד קצת מאמץ, יצחק אלחנן, עוד קצת התגברות. אילו היית ממשיך, אילו היית מתגבר כארי, ואוסף את כל כוחותיך ושכלך, אכן היית הופך להיות יצחק אלחנן, הגאון הגדול בתורה, שכל הדורות כולם היו נהנים מתורתך!! ומאחר שלא עמדת במשימתך ולא ענית על הציפיות – ויותר מכך, נקודת השבירה היתה ברגע שהפסקת לשאוף – יצחק אלחנן, רצחת את "הגדלוּת" שלך! אין שום ברירה".
בגב כפוף, בעינים זולגות דמעות אבל מתוך הבנה וקבלת הדין, הוא חוזר והולך, אבל הפעם, שמאלה…
בצד ימין יושבים צדיקים ונהנים מזיו השכינה. מי יושב שם? מהרהר יצחק אלחנן, אלה ששאפו, אלה שהמשיכו לשאוף, אלה שלא נשברו, אלה שלא וויתרו לעצמם, שם! על יד רבי עקיבא איגר, על יד ה"חזון איש", ע"י ר' חיים עוזר. על יד אביי ורבא, על יד משה רבינו, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. אבל הוא יצחק אלחנן, יצחק אלחנן של המשל, הוא יושב שם בגיהנום. הוא יקבל את שכרו, אבל בכל זאת גיהנום. הוא עשה חסד, אבל בכל זאת רצח את "גדול הדור" שבו!!
"נו, תגידו אתם?", שאל המשגיח של ישיבת סלבודקא את תלמידיו, "לא צדקו בשמים שאמרו לו ליצחק אלחנן "רצחת"?! הנה תראו מה יצא מיצחק אלחנן! והרי יצחק אלחנן הוא לא היה בעל כישרון, לא היו לו את הכוחות המיוחדים, את הכישרונות הזוהרים, אבל הוא רצה! הוא שאף! הוא שבר את טבעיו! ותיראו מה יצא ממנו! פוסק ההלכה ועמוד ההוראה לדורי דורות"!!
והנה אני פונה אליכם, ידידי היקרים – המשיך המשגיח ואמר, כמה אלפים ורבבות מסתובבים היום ברחובות, ואפשר ממש לקרוא על מצחם את ראשי התיבות פ"נ – פה נטמן! פה נטמן הגאון הגדול ר' יעקב, פה נטמן הצדיק הקדוש ר' אורי, פה נטמן גְדוֹל הדור ר' יורם… פה נטמן המתמיד העצום ר' רונן… מה אתם מסתובבים עם פ"נ על המצח?! כל אחד מתהלך "מצבה חיה" למה שיכול היה להיות ואיננו… הוא בית קברות מהלך! הוא קובר עמוק בתוכו את כל הפוטנציאל העצום שבתוכו!!
ידיד יקר! בחור יקר! בידיך הדבר! אל תתן לאדישות "לקבור" את הכוחות האדירים שבך! ואם לא למענך, אז למען כלל ישראל, אל "תקבור" את גדול הדור הבא…
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5