——–
תשובה: ראשית, הנחה זו שת"ת מעלתה יותר משאר מצוות – זו קביעה שחז"ל קבעו לנו אותה. והדבר מפורש בעשרות מקורות בש"ס. ואציין שניים מהם:
1. הירושלמי [ריש מסכת פאה, וכ"ה בש"ס דילן מו"ק ט':] כתב וז"ל: "כל העולם כולו וכל המצוות כולם – אינם שווים לדבר אחד מין התורה, ששכרה כנגד כולם – שנא' "כל חפציך לא ישוו בה ואפי' חפצי שמים". והובא ג"כ להלכה ברמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת, ה"ג).
2. גמ' סוטה כא. "כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב מצוה בנר. ותורה באור". ע"כ. [והסבר הדברים: הנה מי שיקח וידליק נר, בתוך חדר אפל, יגרש בזה מעט מן החשך. ואם יוסיף שתים או עשרה או אלף נרות – ילך עוצמת האור ויגדל בהתאם למספר הנרות. ואולם אם ידליק את כל הנרות הנ"ל בצהרי היום מול אור השמש, הרי אור הנרות יהווה חיקוי עלוב למול אורה של השמש המסנורת. וזה פשוט. ואותו מבט יש לייחס גם לגבי מצוה ותורה, "מצוה" מאירה לאדם את הדרך, ואולם בהגבלה מסוימת של אור נר. ואולם כשלומד "תורה" הרי זה אור השמש, שאור הנר מתגמד לעומתה, ושקולה היא כנגד אלף נרות ויותר, וה"נ כלפי תורה ומצוות, ודו"ק].
וכעת לאחר שעלה בידנו לאמת את הדברים ע"פ מקורות חז"ל, נעלה כאן שני 'נימוקים' מדוע הניחו חז"ל את מעלת התורה בראש סולם העדיפויות? ותשובת הדבר מתפצלת לשנים: א. במישור הריוחי (שכר מצוות) ב. במישור הרוחני (התקרבות לאלוקים). שני הסגולות הנ"ל, טמונים דוקא בכח התורה והם גם שמדרגים אותה לדרגה הגבוהה ביותר. ונרחיב מעט את הדיבור:
א. במישור "הרווחי", הנה בואו חשבון, ונחשוב שכר מצות ת"ת כנגד הפסדה. הנה לפניכם תרגיל חשבון מסובך
176,544,000 = 24 X 60 X 200 X 613 X 1.
מה פירוש המספרים המבהילים שרשומים כאן?
פשוט מאד, הנה הגר"א מוילנא [בספרו שנות אליהו מסכת פאה פרק א', משנה א'] הוכיח מהירושלמי (במשניות פאה, שם) שבכל תיבה של תורה שאדם מוציא מפיו, שווה הוא כנגד כל ה- 613 מצוות. וכמו שנכתב "ות"ת כנגד כולם". וכעת נמשיך בחשבון: החפץ חיים (בספרו "תורת הבית" חלק ב') כתב, שבדק ומצא שאדם יכול לדבר בממוצע 200 מילים בדקה, וא"כ נכפיל תיבה אחת X 613 מצוות 200 X מילים בדקה, ו – X 60 דקות שיש בשעה, וכפול 24 שעות שיש ביממה…
ועדיין יש עוד חשבון שעדיין לא הכנסנו אותו בחשבון… כל הנ"ל בלומד ביום חול. אולם הלומד בשבת שכרו פי אלף (ומש"כ הבן איש חי, בהלכות שנה שניה, בהקדמה לפר' שמות, בשם המקובלים) א"כ תכפילו שוב את כל התוצאה הנ"ל X 1000!
וכל הנ"ל כשלומד מתוך נחת ושלווה. אולם מי שיש לו טרדות מבית ומחוץ, ובכ"ז מתאמץ לבוא ולשמוע ד"ת, הרי על זה חשבו חז"ל את שכרו, ואמרו (באבות דר' נתן, פ"ג אות ו') "טוב אחד בצער, ממאה שלא בצער" א"כ שוב תכפילו את התוצאה שקיבלתם X 100 !
כל הנ"ל כשלומד ביחיד. אולם הלומד בציבור שקיי"ל (בברכות ו'. ע"ש היטב וכ"ה מפורש בירושלמי ברכות פ"ט הלכה ה'. ע"ש) שכל אחד נוטל שכר כנגד כולם – א"כ שוב תכפילו את התוצאה שקיבלתם פי 10 לפחות…
ויש להדגיש! כל המימצאים המדהימים הנ"ל, נאמרו אך ורק במצות 'תלמוד תורה' בלבד.
ואולם בשאר מצוות, אפי' אם יעשה אותם בעמל וזיע, וגם יוציא "דמים" ('תרתי' משמע) בכ"ז לא ירויח אלא שכר מצוה אחת בלבד!
ולמי שזקוק לראיות, הרי לפניו כמה דוגמאות:
26 שעות של צום יוהכ"פ = מצוה אחת בלבד.
7 ימים שלמים בתוך סוכה = מצוה אחת בלבד.
100.000 שקלים מבזבז כדי לקנות לעצמו ס"ת קיים רק = מצוה אחת בלבד.
ולאחר כל הגילויים המרעישים כנ"ל, כבר מובן מאליו מהו הדבר המאפיין את מעלת לימוד התורה יותר מאשר שאר מצוות!
[אגב, כל זה כשלומד תורה. אולם מי שמתבטל מן התורה – ודאי שהוא יִתָבָע על כל רגע של ביטול תורה – כפול כל החשבון הנ"ל שהיה יכול להרויח באם היה יושב ולומד! מזעזע!!!]
ב. וכעת נמשיך לחשב מעלת התורה במישור הרוחני:
הנה כבר אמר החכם מכל אדם "ומותר אדם מן הבהמה אין" (קהלת ג'-ט') זאת אומרת שמבחינה 'גופנית' ודאי שאין יתרון לאדם על הבהמה. שהרי בהרבה דברים הבע"ח "מסודרים" יותר טוב מאשר האדם [כגון: אין להם בעיה של ביגוד, מזון, פרנסה. הקב"ה ברא להם עור שמתאים לשני התקופות, וכו'.] ומאידך גיסא האדם בטבעו חלש יותר, חדל אונים, וחשוף יותר לפגעים מאשר הבהמה. הוא צריך לעמול ולהתיש כוחו בעבור מזונות לקיומו. כל דבר צריך לעמול וללמוד, ואם לא ילמד לא ידע, ואם לא ידע לא הסתדר בחיים. משא"כ הבע"ח מסתובבות חופשיות מכל הטירדות הנ"ל.
בקיצור: כל החלק ה"בהמי" שבאדם (שמסתתר אחרי מחיצות החומר שבו) בזה אין לאדם שום 'מעלה' על פני הבהמה, אלא אדרבה פחות הוא ממנה, וכנ"ל.
ומה שבכ"ז קובע ומשקף את אישיות האדם זה חלק הנשמה שנוספה בו שהיא מהות רוחנית אלוקית.
ויש להבהיר, נשמה זו אין זה סתם דבר "אורירי" רוחני ותו לא, אלא הנשמה יש לה כח עצום שיכולה לפעול בתוך גוף האדם, וזאת באמצעות מערכת ה'דיבור' שבאדם. שזה הצינור המקשר בין הנשמה לבורא עולם, שבא לידי ביטוי מעשי בכוח ה"דיבור" שלו.
והדברים הנ"ל מפורסמים, ומפורשים הם בפסוק (בראשית, ב'-ז) "וייצר ה' אלוקים את האדם… ויפח באפיו נשמת חיים" ובאיזה חלק באדם, בא לידי ביטוי מעשי "נשמת חיים" זו? ע"ז באה התשובה בהמשך הפסוק: "ויהי האדם לנפש חיה". ופירש"י שם: (שע"י הנשמה) נתווסף בו דעה ודיבור. וכ"ה בתרגום אונקלוס "לנפש חיה, כלומר לרוח ממללא". ובזוה"ק הוסיף "מאן דנפח מדיליה נפח" (וכע"ז ברמב"ן כאן).
והדברים מבהילים: נאמר כאן, שהקב"ה כביכול נפח בפיו (מדיליה) אל תוך גוף האדם, והכניס בו כח "דיבור" שעל ידו תוכל הנשמה להתבטאות ולהתקשר עם בוראה!
ומעתה קיבלנו גם אור של הבנה, במה שרגילים העולם לחלק את הבריאה כולה לארבעה דרגות: דומם, צומח, חי, ואילו האדם הוגדר דוקא בשם "מדבר". ולפי מה שנכתב לעיל – הדברים מדויקים הפלא ופלא, שהרי רק כח הדיבור שבאדם, הוא זה שמופעל ע"י הנשמה, ואם זוכה האדם ומקדש את דיבורו, נהפך דיבורו להיות דיבור אלוקי [ולזה גם רמז רבנו הגר"א באגרתו, שכתב "כי הפה קדש קדשים"]. נמצא הפוגם במערכת הדיבור הרי הוא: מחלל את קדש הקדשים כדברי הגר"א, וכן גם מאבד הוא את צורת האדם שבו, ועושה אותו ככל בע"ח, שיש להם תקשורת של "פיטפוט" בעלמא. וכמו שנתבאר לעיל באורך.
ולאחר שלמדנו את יסוד הבסיס שעליו נשענת כל מערכת האדם, א"כ מובן כבר מאליו שדוקא התורה הוא הנשק האטומי החזק ביותר שמביאה את האדם לקרבת ה', ולהתדבקות בשכינה. שהרי בזה שלומד את תורת ה' דרך פיו (ששם זה מישכן הנשמה) עי"ז נהפך פיו להיות ה"צינור" שיוצר את האיחוד בין הנשמה להקב"ה.
ויותר מזה, הנשמה שמכירה שיש בורא עולם, יש לה רגשות אהבה כלפי בוראה. ולפי מה שנתבאר לעיל – רגשות אלו אינם "כלואים" בתוך מעמקי הלב, אלא הם גולשים ומתפרצים החוצה ובאים לידי ביטוי מעשי בזמן שמוציא מפיו דברי תורה, שאז מתאחדת הנשמה עם בוראה, והבן.
סיכום תוכן מאמר ראשון:
שלשה מעלות בולטות – יש לתורה יותר משאר המצוות. וכמפורט להלן:
* מעלה ראשונה – מחמת השכר הגבוה שמשלמים עבור לימוד התורה. עד כדי שיתכן מציאות, שעבור דקה אחת של לימוד תורה (שלומד בשבת, בציבור, ומתוך צער, וכו'.) יכול לצבור לעצמו – 100.000 (מאה אלף!) מצוות!! (חשבון מפורט לזה – ראה בגוף התשובה). ושכר כזה מדהים, לא מצינו שנתנו עבור שום מצוה, בכל התורה כולה!
* מעלה שניה – שמצינו דוקא בתורתינו הקדושה: שדוקא התורה היא האמצעי היחידי שדרכה אפשר להתחבר ולהדבק להקב"ה! וזאת – ע"י כוח הדיבור שנפח בנו הקב"ה, שדרכו אנו לומדים את התורה הקדושה, ובכך יוצרים את ה"חיבור" – בין הנשמה לבורא עולם.
* והמעלה השלישית – והעיקרית שמצינו בתורה: שהיא שקולה כנגד כל ה – 613 מצוות! שום מצוה בתורה – אין בכוחה להתחרות – בשכר, באושר, ובסיפוק הרוחני – שמקבלים כתוצאה מלימוד התורה הקדושה!
[אמנם, הן אמת נכון הדבר, שנפסק להלכה בשו"ע יורה דעה (סימן רמ"ו, סעי' י"ח). "שמבטלין תלמוד תורה – מפני מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים" – בכל זאת – אין זה סתירה לדברינו הנ"ל, וזאת ע"פ חידושו של רבינו הט"ז (בשו"ע יורה דעה, סימן רנ"א, אות ו'.) שחידש, שאע"פ שנפסק להלכה, שפקוח נפש דוחה הכל, ואפי' מצות ת"ת – מכל מקום – יש יותר זכות לזה שזוכה לשבת וללמוד תורה – יותר מזה שהפסיק לימודו, והלך ועסק במצוות פיקוח נפש ! ! !
ואם נתרגם את דברי הט"ז – ללשוננו – נגדיר זאת כך: "נכון שאתה אנוס, ומוכרח להפסיק מהלימוד בשביל לקיים מצוה, ואולם דע לך: כל מצוה שתעשה – לא תגיע אפי' ל'חצי' – מהזכות שיש לזה שיושב עכשיו ולומד תורה ! ! ! עד כדי כך – כוחה העצום של תורתינו הקדושה ! – – – מדהים ממש !]
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5