——–
או את "חמורו" של המשיח?…
הנה לפניכם סיפור עממי, עם הרבה לקח נוקב עבורנו:
היו היה לפני שנים רבות, אשה פשוטה וצדיקה, שהתגוררה בעיר תימן, ו"סָעֲדָה" שמה.
סעדה זו, היתה אשה תמימה וצדיקה, שהאמינה בכל ליבה בדברי רבותינו, בפשיטות ובתמימות.
והנה הגיע 'ליל הסדר', וככל יהודיה כשרה גם סעדה חשה וקיוותה בכל ליבה, כי הלילה הזה – ליל הסדר – יבוא המשיח לגאול את עם ישראל. וכפי שהבטיחו לנו חז"ל ש"בניסן עתידין להיגאל"!
אי לכך, השתדלה סעדה, והטתה את אוזנה במשך כל זמן עריכת ה'סדר', לזכות לשמוע את שופרו של המשיח. ואולם, לאחר שהגיע שעת חצות לילה, והיא כבר שתתה ארבעה כוסות של יין – ראשה נהיה עליה "סחרחר", ועיניה החלו להיעצם מרוב כובד של שינה.
ואולם פחד תקף אותה: מה יהיה אם המשיח יבוא במשך הלילה – וימצא את סעדה ישנה ח"ו?
חשבה וחשבה, עד שמצאה פתרון הולם: היא עשתה 'חשבון' כזה: הרי ה"מוֹרִי" התימני אמר בדרשה שלו, שהמשיח צריך לבוא על חמור לבן, והיא – בתור אחת שגדלה במושב – יודעת, שחמור שרואה חמור שני, מיד הוא מתחיל לנעור לקראתו בשמחה…
וא"כ העצה פשוטה מאד: לקחת גברת סעדה חבל, קשרה את קצהו האחד סביב רגלה, ואת קצהו השני – קשרה סביב רגלו של החמור שלה, שהיה עומד באורווה, וכך הלכה לישון בלב שקט: שהרי החמור שלה – כשיראה את חמורו של המשיח – מיד ינער וירוץ לקראתו, וכך יעיר גם אותה משנתה ע"י החבל, ובזה היא תרויח שהיא לא תפסיד הלילה לראות את פני המשיח שיבוא!
והנה, בעוונות הרבים, לא זכה עם ישראל שבאותו לילה יבוא המשיח, אלא שחמור נשאר "חמור", והוא לא אכפת לו אם הגיע המשיח או לא, הוא התחיל לנעור כדרכו ב'שליש הראשון' של הלילה [וכפי שאמרו בברכות (דף ג'.) שב"משמרת הראשונה" של הלילה – כל החמורים נוערים!] וגם החמור שלנו הרים את גרונו ופתח את פיו בנעירות עזות, וכיון שהרגיש שיש חבל שמסובך לרגליו – מיד ניסה להימלט ממנו, ורץ אל הרחוב הפתוח.
וגברת "סעדה" היתה שקועה עמוק בתוך שינתה, אלא שלפתע, כשהרגישה שהיא נגררת אחרי החמור, נתמלא ליבה שמחה עצומה: הנה סוף סוף המשיח הגיע רכוב על חמורו, וממש "יישר כוח" גדול לחמור שלה, שהעיר אותה בדיוק בזמן… הרי אני עכשיו ממש הולכת לקבל את פני המשיח!
והחמור, כשהרגיש שהוא סוחב ברגליו משא כבד (את גברת סעדה) מיד פתח במרוצה, כדי להשתחרר מזה. אלא שכאן איבדה סעדה את כוחה, ולא היתה מסוגלת להתחרות עם ריצתו של החמור, ולכן צווחה וקראה בקול: "אדוני המשיח, אני אשה זקנה, לאט לאט, אל תרוץ עם החמור כל כך מהר…!
ולקול צעקותיה ניעורו כל השכנים משנתם, הם זיהו את קולה של גברת 'סעדה', ורצו מיד אל הרחוב, אחזו בסעדה כדי להעירה מחלומה, וצעקו באוזניה: "גברת סעדה! תתעוררי! את לא רצה אחרי המשיח, את רצה בסך הכל אחרי החמור שלך…
עד כאן הסיפור.
סיפור עממי ומצחיק, שמתאים לשנות ה"ביניים". ואולם לצערנו, גם בשנת "2000" – עדיין ישנם אנשים, שחיים הם בדמיון של גברת סעדה!
וכלפי מה הדברים אמורים?
הנה, ישנם הרבה אנשים, שלוקחים בידם "מצוות גדולות", בטענה, שבזה הם הולכים להביא את המשיח! הם מתמקדים על כמה מצוות בודדות, ועל זה הם שמים את כל הדגש – בטענה, שזה מה שיביא את המשיח! ואולם הם לא שמים לב, שבאמצע הדרך – הם רומסים ודשים על מצוות אחרות! וכגון:
* מצב ה'צניעות' שלהם – מוזנח! הנשים והבנות שלהם לובשות בגדים – צורמים ומגרים, בולטים ומושכים, שלא מתאימים כלל לאשה יהודיה, ובודאי שלא לאשה שנקראת – "חרדית"!!!
* וכן מצב ה"בן אדם לחברו" שלהם – ג"כ מוזנח, ולפעמים, בתוך כדי לימוד, הם זורקים מילה של פגיעה על זה, או לשון הרע על ההוא, או כעס ומילה של גערה, שאינה מוצדקת!
* וכמו כן מבטלים הם באדישות תפילה במניין, או מברכים ברכת המזון במהירות ובחופזה, וכו' וכו'.
והיצר הרע הוא מתוחכם וערמומי! הוא יודע טוב מאד איך לטהר את ה"שרץ": הרי הכל ל"שם שמים"! הכל לשם לימוד התורה! אז פה ושם יש איזה כשלון "קטן", אז מה יש? הרי את העיקר אנו מקיימים – את מצוות לימוד התורה!
ובמחילה מכבודם – אם נאמר להם: אתם במעשיכם לא תביאו את המשיח, אלא הכי הרבה תביאו את ה"חמור" של המשיח…
ואולם המשיח בשום אופן לא יבוא מאנשים שמקיימים מצוות – בכדי להשקיט את מצפונם – על חשבון עבירות אחרות!!!
האלוקים הוא אמת, וגם חותמו אמת, ומי שציוה אותנו על לימוד התורה – הוא גם ציוה אותנו על לבוש צנוע, ועל איסור החטאת הרבים, ועל איסור פגיעה בזולת, ועל איסור לשון הרע, וכו' וכו'.
ואי אפשר לבוא ולזרוק את היהלומים האלו – ובמקום זה להתחיל לאסוף זהב של התורה!
ולכן כל אדם יבדוק היטב היטב בעצמו:
האם מעשיו ראויים להביא את המשיח, או שהוא דומה לגברת "סעדה", שרץ כל חייו בעיניים עצומות – אחר "החמור של המשיח"… תחשוב על זה!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5