סימן תרצד – דין מעות פורים לעניים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרצד – דין מעות פורים לעניים

א חַיָּב כָּל אָדָם לִתֵּן לְפָחוֹת א שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִתֵּן קֹדֶם פּוּרִים מַחֲצִית מִן הַמַּטְבֵּעַ הַקָּבוּעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן, זֵכֶר לְמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּאֲדָר; וּמֵאַחַר שֶׁשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים כָּתוּב תְּרוּמָה בַּפָּרָשָׁה, יֵשׁ לִתֵּן שְׁלשָׁה } (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ"ק דִּמְגִלָּה); { וְיֵשׁ לִתְּנוֹ בְּלֵיל פּוּרִים קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים מִנְחָה } (מַהֲרִי"ל), { וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְיֵשׁ לִתֵּן ג' חֲצָאִים גְּדוֹלִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כִּי אֵין מַטְבֵּעַ שֶׁשֵּׁם מַחֲצִית עָלֶיהָ מִלְּבַד זוֹ; וּבִמְדִינוֹת אוסטריי"ף יִתְּנוּ ג' חֵצִי וויינ"ר, שֶׁנִּקְרְאוּ גַּם כֵּן מַחֲצִית, וְכֵן לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה; } ב { וְאֵין חַיָּב לִתְּנוֹ רַק מִי שֶׁהוּא מִבֶּן עֶשְׂרִים וּלְמַעְלָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנּוֹתְנִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לִצְדָקָה מִלְּבַד ג' מַחֲצִית אֵלּוּ, וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן. } ב אֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת. { הַגָּה: וְדַוְקָא הַגַּבָּאִים } (מָרְדְּכַי פ"ק דְּבָבָא בַּתְרָא), אֲבָל הֶעָנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. ג אֵין מְדַקְדְּקִים בְּמָעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל מִי שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטֹּל ג נוֹתְנִים לוֹ; וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִתֵּן אַף לְעַכּוּ"ם, נוֹתְנִים. ד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עֲנִיִּים, יָכוֹל לְעַכֵּב מָעוֹת פּוּרִים שֶׁלּוֹ לְעַצְמוֹ וְנוֹתְנָם בַּמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.

באר היטב – סימן תרצד – דין מעות פורים לעניים

א א שתי מתנות. עיין פר"ח וביד אהרן. ואם נתן לאחד שיעור שתי מתנות אם יצא עיין הלק"ט ח"ב סי' ל"ט דנוטה לכאן ולכאן עיין שם. ולא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים. וכתבו ב"ח וט"ז אפי' עני המתפרנס מהצדקה חייב כמו בארבע כוסות מה שאין כן בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם אחת בשנה כדי לקיים מצות צדקה כמ"ש בי"ד סי' רמ"ח ורמ"ט: ב ואין. דהיינו חיובא ליכא ומנהגא איכא דכתב לבוש ונוהגין ליתן מעות פורים בעד כל אחד ואחד אפי' בעד הילדים ונותנים המעוברות גם מהולד הגמ"נ ואיתא במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק. במקום דנהיגי לתת המעות מחצית השקל לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן מ"ב סי' נ"ד. אבל לא נפקו בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים מ"א. וכתב של"ה דמחצית השקל וכל שכן מתנות לאביונים ומשלוח מנות אין בא ממעות מעשר ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר מהרי"ל בתשובה סי' נ"ו ועיין כנה"ג וביד אהרן. ומעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנות. ב"י בשם הג"א וע' בי"ד ססי' רנ"ח: ג ג נותנים. ולכתחלה אין לנהוג כן ליתן לעכו"ם. מג"א:

מגן אברהם תרצ״ד – סימן תרצד – דין מעות פורים לעניים

א׳ ב' מתנות. משלו ולא משל מעות מעשר [של"ה] ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר [מהרי"ל בתשו' סי' נ"ו], וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים: ב׳ בליל פורים. ובמדינתנו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה: ג׳ מבן כ' וכו'. זהו לדעת הר"ע ברטנורה אבל התי"ט כ' שהפוסקי' חולקים וס"ל דבן י"ג חייב ונשים פטורים בהג"מ כ' דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנ"ל האי ואי' במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק: במקום דנהיגי לתת המעות לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן [מ"ב סי' נ"ד] אבל לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים: ד׳ אין משנין. כ' ב"י בשם הג"א מעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנותו עכ"ל ועבי"ד ססי' רנ"ח ובח"מ סי' רי"ב ס"ח: ה׳ ודוקא הגבאים אבל כו'. בטור משמע שאף בני העיר אין יכולין לשנות וכ"מ מל' רמ"א כאן אבל המרדכי כ' בהדיא דבני העיר יכולין לשנות וא"כ דינם כשאר צדקה כמ"ש בי"ד סי' רנ"ו ס"ד: ו׳ ובמקום שנהגו. אבל לכתחלה אין לנהוג ליתן לעכו"ם:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ד

א׳ חייב כל אדם. כתב מו"ח ז"ל אפילו עני המתפרנס מהצדק' כמו בד' כוסות של פסח מה שאין כן בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם אחד בשנה כדי לקיים מצות צדקה כמ"ש בי"ד סי' רמ"ח ורמ"ט: ב׳ אף לעכו"ם נותנים. מפני דרכי שלום ומבואר בב"י בשם הג"מ בעיר שלא הורגלו בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים ומתנות לאביונים:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרצ״ד

תרצ״ד:ב׳תקס״ג א׳ (ס"ק א) שתי מתנות משלו כו' דבמעות מעשר ה"ל פורע חובו במעות מעשר: ב׳ דלא י"ל קודם פורים. ומנהג העולם ליתן קודם פורים. אף דמתנות לאביונים מצותו דוקא ביום פורים. צ"ל דעכ"פ נותן שתי מתנות לאביונים גם ביום פורים וגם יש הרבה עניים החוזרים על הפתחי' בפורים: תרצ״ד:ב׳תקס״ה א׳ (ס"ק ג) מבן כ' זהו לדעת הר"ע כו' במסכת שקלים פרק א' משנה ג' וכתב התי"ט שטעם הר"ע דתרי קראי כתיבי בפרשת כי תשא. בחד כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל. וכתוב השני כתיב כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. ודרשו חז"ל שהיו ב' מיני מחצית השקל א' שנעשו מהן האדנים למשכן וא' שלקחו מהן קרבנות צבור כל השנה. וזו שהיה לקרבנות נוהג גם לדורות. וס"ל להר"ע דקרא ב' דכתיב מבן עשרים שנה קאי על מחצית השקל לקרבנות. ולכן בעינן דוקא בן כ'. אבל הרמב"ם ס"ל דקרא קמא דכתיב סתם כל העובד על הפקודים וגו' קאי לקרבנות וא"כ כיון שהוא בן י"ג שנה שהוא נקרא גדול חייב במחצית השקל לקרבנות. וא"כ כיון דמחצית השקל שאנו נותנים בפורים הוא זכר לאותן מחצית השקל שנתנו לצורך הקרבנות. וקבעו בפורים דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים שיביא כ"א מחצית השקל שלו. ולכן תליא מנהגינו במחלוקת הר"ע והרמב"ם הנ"ל. ואיתא במשנה כל קטן כו' במשנה הנ"ל וכ הרמב"ם דוקא אביו חייב אבל אם מת האב הקטן פטור דאין האב יכול לחייב את בנו הקטן. וכתב התיו"ט לפרש דברי הר"ע שכתב שגם הקטן אחר מות אביו חייב מיירי שהניח האב נכסים לקטן וא"כ חל החיוב על נכס האב ע"ש: ב׳ במקום כו' אבל לא נפקי כו' אפי' החזן עני. מכל מקום כיון דהוא בכלל שכירות החזן ה"ל פורע חובו במתנות לאביונים: תרצ״ד:ב׳תקס״ו א׳ (ס"ק ד') אין כו' ועיין בי"ד ובח"מ כו' שהביא ב' דעות אי צדקה י"ל דין הקדש וחייב לקיים מחשבתו אפי' לא הוציא בשפתיו. והכריע שם דיש להחמיר: תרצ״ד:ב׳תקס״ז א׳ (ס"ק ה) ודוקא כו' וכ"מ מלשון רמ"א כאן דתיבות אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה שנדפס בש"ע באותיות מרובעות כאלו הוא לשון המחבר הרב"י. הוא טעות. וצ"ל באותיות קטנות כי הם דברי רמ"א. וכ"ה בדפוסים הישנים. ואם כן משמע כיון דרמ"א היתר' אתי לאשמיעינן דהמחבר סתם אין משנים כו' וע"ז הגיה דלפעמים שרי לשנות והיינו העני. ולא אשמעינן רבותא אפי' בני העיר רשאים לשנות. אע"כ דבני עיר אין רשאים לשנות. והא דכתב ברישא ודוקא הגבאים ולא כתב ודוקא בני העיר. לא דקדק ברישא כיון דאין כוונתו בהגהתו זאת כ"א לאשמעינן היתרא כנ"ל דינה כשאר צדקה. ואם רשאים לשנותה לדבר הרשות. ואם יש חילוק בזה בין גבאי לבני העיר עיין ש"ך סי' רנ"ו ס"ק ח':

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א