א אַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁחֲרִית, לֹא יִסְתֹּר סֻכָּתוֹ אֲבָל מוֹצִיא הוּא אֶת הַכֵּלִים מִמֶּנָּה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּמְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן; וְאִם אֵין לוֹ לְפַנּוֹת כֵּלָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּהּ בַּשְּׁמִינִי, צָרִיךְ לִפְחֹת בָּהּ מְקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוַת סֻכָּה, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף. { הַגָּה: וְאִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה אַחַר הֶחָג אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְחוֹת בָּהּ, דְּלֹא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף רַק בְּיוֹם שְׁמִינִי } (מִנְהָגִים). וְאִם הֻצְרַךְ לִסְעֹד בִּשְׁאָר הַיּוֹם, צָרִיךְ לֶאֱכֹל בַּסֻכָּה שֶׁמִּצְוָתָהּ כָּל שִׁבְעָה; וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לִישֵׁב בָּהּ בַּשְּׁמִינִי, גָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מוֹרִיד כֵּלָיו וּמְפַנֶּה אוֹתָם מִמֶּנָּה; וְאִם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהוֹרִיד אֶת כֵּלָיו וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּהּ בַּתְּשִׁיעִי, אֵינוֹ יָכוֹל לִפְחֹת בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וּמַה יַּעֲשֶׂה לְהֶכֵּרָא, אִם הָיְתָה קְטַנָּה שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחַ בָּהּ הַנֵּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, יַנִּיחֶנָּה בָּהּ; וְאִם הִיא גְּדוֹלָה, שֶׁמֻּתָּר לְהַנִּיחַ בָּהּ הַנֵּר, מַכְנִיס בָּהּ קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, כְּדֵי לְהַכִּיר שֶׁהִיא פְּסוּלָה וְשֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מִצְוָתָהּ.
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א׳ מקום ד'. אף על גב דאויר פוסל בג' מ"מ אין היכר כ"כ אם לא בד' שהוא שיעור מקום וע' בתוס': ב׳ נרא' כמוסיף. אבל אינו עובר משום בל תוסיף כיון דאינו מתכוין לשם מצוה דשלא בזמנו בעי כונה לכ"ע עמ"ש סי' תרנ"א סי"ד: ג׳ גמר מלאכול וכו'. פי' שאין דעתו עוד לאכול כלל:
א׳ שלא יהא נראה כמוסיף. אבל מוסיף ממש לא הוה דאמרי' ס"פ ראוהו ב"ד שלא בזמנו אינו עובר על ב"ת רק אם נתכוין להוסיף:
תרס״ו:ב׳תי״א א׳ (ס"ק א) מקום כו' ועיין בתוס' דף מ"ח ע"א ד"ה פוחת כו' וז"ל פוחת בה ד ד' טפחים ופסולה כך פי' בקונ' ותימ' כו' והלא אויר פוסל בשלשה והניחו הדבר בתימ' ורמז מ"א ליישב למה העמידו התוספות על פי' הקונ' ה"ל להעמיד קושייתם על הש"ס שנתן שיעור ד' טפחים והלא אויר פוסל בשלשה. ולדברי מ"א א"ש דעל הש"ס לא קשיא להתוס' דהיה א"ל הטעם כמו שכתב מ"א דלהיכרא בעינן ד' טפחים אבל תמיהת התוס' על לשון רש"י שכתב פוחת כו' ופסולה משמע דהטעם משום שהוא שיעור לפוסלה והלא שיעור לפסול סגי בג' טפחים:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…