סימן תקמח – דין אבלות בחל המועד – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקמח – דין אבלות בחל המועד

א הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל א לֹא חָל עָלָיו אֲבֵלוּת בָּרֶגֶל, אֶלָּא לְאַחַר הָרֶגֶל מַתְחִיל לִמְנוֹת ז' וְנוֹהֵג בָּהֶם אֲבֵלוּת; ב וּמוֹנֶה שִׁלֹשִׁים מִיּוֹם הַקְּבוּרָה וְנוֹהֵג בִּשְׁאָר הַשְּׁלֹשִׁים כְּכָל גְּזֵרוֹת שְׁלֹשִׁים. ב בִּמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יוֹם טוֹב מוֹנֶה הַשִּׁבְעָה מִיּוֹם טוֹב ג שֵׁנִי הָאַחֲרוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ אֲבֵלוּת, הוֹאִיל וּמִדִּבְרֵיהֶם הוּא עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן; וּמוֹנֶה מֵאַחֲרָיו שִׁשָּׁה יָמִים בִּלְבַד. (אִם יוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עוֹלָה לְמִנְיַן ז' עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן שצ"ט סי"ג בַּהַגָּהוֹת) ג הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת שֶׁהוּא יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן, אוֹ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל עֲצֶרֶת, נוֹהֵג בּוֹ אֲבֵלוּת אִם הָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם מִיתָה וּקְבוּרָה, הוֹאִיל וְיוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶם וַאֲבֵלוּת יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל תּוֹרָה, יִדָּחֶה עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה; אֲבָל אִם קָבְרוּ אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ אֲבֵלוּת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּיוֹם אָרֹךְ. { הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִים דִּסְבִירָא לְהוּ דְּאֵין נוֹהֵג אֲבֵלוּת בְּשׁוּם יוֹם טוֹב שֵׁנִי, וְכֵן מִנְהָג פָּשׁוּט וְאֵין לְשַׁנּוֹת. } (ר"ת וְהָרֹא"שׁ). ד זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַקּוֹבֵר מֵתוֹ בָּרֶגֶל לֹא חָלָה עָלָיו אֲבֵלוּת, הָנֵי מִלֵּי דְּבָרִים שֶׁל ד פַּרְהֶסְיָא; אֲבָל דְּבָרִים ה שֶׁבְּצִנְעָה, נוֹהֵג { מִיהוּ מֻתָּר לִישַׁן עִם אִשְׁתּוֹ בְּחַדְרוֹ וְאֵין צָרִיךְ שְׁמִירָה. } ה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֲבֵלוּת נוֹהֵג בַּמּוֹעֵד, ו אֲנִינוּת נוֹהֵג בּוֹ; שֶׁאִם מֵת לוֹ מֵת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אָסוּר בִּדְבָרִים שֶׁאוֹנֵן אָסוּר בָּהֶם; וְאִם מֵת בְּיוֹם טוֹב וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם, אֵין עָלָיו דִּין אֲנִינוּת אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לְהָכִין לוֹ צָרְכֵי קְבוּרָה, אָז חָל עָלָיו דִּין אֲנִינוּת מִשָּׁעָה ז שֶׁמַּחְשִׁיךְ; אֲבָל אִם מֵת בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי וְהוּא רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם; אוֹ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְרוֹצֶה לְקָבְרוֹ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, חָל עָלָיו אֲנִינוּת. ו אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֲבֵלוּת בָּרֶגֶל, אִם מֵת לוֹ מֵת בָּרֶגֶל מִתְעַסְקִים בּוֹ בָּרֶגֶל לְנַחֲמוֹ, וּלְאַחַר הָרֶגֶל כְּשֶׁיִּכְלוּ שִׁבְעָה לְמִיתַת הַמֵּת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא כָּלָה הָאֲבֵלוּת, מְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים בְּבָתֵּיהֶם וַעֲבָדָיו עוֹשִׂים לוֹ בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ ח בֵּיתוֹ; וְאֵין צְרִיכִים לְנַחֲמוֹ אַחַר הָרֶגֶל מִנְיַן הַיָּמִים שֶׁנִּחֲמוּהוּ בָּרֶגֶל. ז מֵת לוֹ מֵת קֹדֶם הָרֶגֶל וְנָהַג אֲבֵלוּת, אֲפִלּוּ ט שָׁעָה אַחַת, לִפְנֵי הָרֶגֶל, בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה וִימֵי הָרֶגֶל עוֹלִים לְמִנְיַן י שִׁלֹשִׁים הֲרֵי ז' לִפְנֵי הָרֶגֶל, וְהָרֶגֶל, וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם עַד שְׁלֹשִׁים; וְדַוְקָא שֶׁנָּהַג אֲבֵלוּת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל אִם שָׁגַג אוֹ הֵזִיד וְלֹא נָהַג אֲבֵלוּת, אוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִנְהֹג, אֵין הָרֶגֶל מְבַטֵּל הָאֲבֵלוּת וְדִינוֹ כְּדִין קוֹבֵר מֵתוֹ בָּרֶגֶל. ח אִם נָהַג שִׁבְעָה וּפָגַע בּוֹ הָרֶגֶל, מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת ל'. אֲפִלּוּ חָל יוֹם שִׁבְעָה בְּעֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס בְּעֶרֶב הָרֶגֶל. { הַגָּה: וְהוּא הַדִּין הָרְחִיצָה, לְדִידָן דְּנוֹהֲגִין אִסּוּר רְחִיצָה כָּל ל', וּמֻתָּר לִרְחֹץ סָמוּךְ לָעֶרֶב וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד הַלַּיְלָה } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי); וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם חָל יוֹם ח' לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁמֻּתָּר לְסַפֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת; וְאִם לֹא גִּלַּח בְּעֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל שֶׁהֲרֵי כְּבָר נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים; אֲבָל בְּתוֹךְ הָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְגַלֵּחַ יא קֹדֶם הָרֶגֶל. וְאִם חָל יוֹם שִׁבְעָה שֶׁלּוֹ בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְגַלֵּחַ בְּחֹל הַמּוֹעֵד כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְגַלֵּחַ קֹדֶם. ט הָא דְּרֶגֶל מְבַטֵּל גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים, בִּשְׁאָר מֵתִים; אֲבָל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו, אֲפִלּוּ פָּגַע בּוֹ הָרֶגֶל לְאַחַר ל' יוֹם, אֵינוֹ מְבַטֵּל. י וְאִם חָל אֶחָד יב מִיְּמֵי הָאֲבֵלוּת, חוּץ מֵהַשְּׁבִיעִי, בְּעֶרֶב הָרֶגֶל, מֻתָּר לְכַבֵּס, וְלֹא יִלְבְּשֶׁנּוּ עַד הַלַּיְלָה; וְטוֹב לִזָּהֵר מִלְּכַבֵּס עַד אַחַר חֲצוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁמִּפְּנֵי הָרֶגֶל הוּא מְכַבֵּס; אֲבָל לִרְחֹץ, אָסוּר עַד הַלַּיְלָה; וְיֵשׁ מַתִּירִין לִרְחֹץ אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה. { הַגָּה: וּלְדִידָן דְּנוֹהֲגִים } יג { אִסּוּר רְחִיצָה כָּל ל', אָסוּר לִרְחֹץ דְּהָא הָרֶגֶל לֹא בִּטֵּל מִמֶּנּוּ רַק גְּזֵרַת שִׁבְעָה; וְהוּא הַדִּין לְעִנְיַן כִּבּוּס בְּמָקוֹם דְּנוֹהֲגִין אִסּוּר כִּבּוּס כָּל שְׁלֹשִים. } יא רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים חֲשִׁיבֵי כִּרְגָלִים לְבַטֵּל הָאֲבֵלוּת. יב נָהַג שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַפֶּסַח, אוֹתָהּ שָׁעָה חֲשׁוּבָה כְּשִׁבְעָה וּשְׁמֹנָה יְמֵי הַפֶּסַח, הֲרֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם (עוֹד) ט"ו. יג שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי עֲצֶרֶת חֲשׁוּבָה כְּז'; וַעֲצֶרֶת, כֵּיוָן שֶׁאִם לֹא הִקְרִיב קָרְבְּנוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל ז' חָשׁוּב כְּז', הֲרֵי י"ד וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם (עוֹד) י"ו; וְיוֹם שֵׁנִי שֶׁל עֲצֶרֶת עוֹלֶה לְמִנְיַן הי"ו. יד שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְזֵרַת שְׁלֹשִׁים מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים; וְהוּא הַדִּין לְקוֹבֵר מֵתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה לְתִשְׁרֵי, שֶׁמְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. טו שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים בָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה מִפְּנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים; וּגְזֵרַת שְׁלֹשִׁים מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ הֶחָג, וּמְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב הֶחָג. טז שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הֶחָג וְהֶחָג, הֲרֵי י"ד, וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת יד שִׁבְעָה, הֲרֵי כ" א יוֹם וְיוֹם שֵׁנִי שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הֲרֵי כ"ב, וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם ח'. יז שָׁמַע שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בְּשַׁבָּת אוֹ בָּרֶגֶל, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְרֶגֶל נַעֲשֵׂית רְחוֹקָה, דִּינוֹ כְּדִין שָׁמַע שְׁמוּעָה רְחוֹקָה אַחַר הַשַּׁבָּת וְהָרֶגֶל, אֶלָּא שֶׁבְּשַׁבָּת וּבָרֶגֶל נוֹהֵג דְּבָרִים שֶׁבְּצִנְעָה. יח שָׁמַע שְׁמוּעָה רְחוֹקָה בְּשַׁבָּת אוֹ בָּרֶגֶל, אֵינוֹ נוֹהֵג בָּהֶם אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁבְּצִנְעָה; אֶלָּא לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹ הָרֶגֶל נוֹהֵג שָׁעָה אַחַת, וְדַיּוֹ. יט שָׁמַע שְׁמוּעָה קְרוֹבָה טו בְּשַׁבָּת, שַׁבָּת עוֹלָה לְיוֹם אֶחָד וּלְמָחָר קוֹרֵעַ וְהָוֵי לֵיהּ יוֹם שִׁשִּׁי שְׁבִיעִי לַאֲבֵלוּת. כ אִם עֲשָׂרָה יָמִים אַחַר הֶחָג שָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּעֶרֶב הֶחָג, אַף עַל פִּי שֶׁאִם נִמְנֶה שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הֶחָג שִׁבְעָה וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג וְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת כ" א וַעֲשָׂרָה יָמִים אֲחֵרִים הֲרֵי ל" א, אֵין לָזֶה דִּין שְׁמוּעָה רְחוֹקָה אֶלָּא דִּין שְׁמוּעָה קְרוֹבָה; שֶׁאֵין הָרֶגֶל עוֹלֶה לְמִי שֶׁלֹּא נָהַג אֲבֵלוּת קֹדֶם לוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁמֵּת לוֹ מֵת.

באר היטב – סימן תקמח – דין אבלות בחל המועד

א א לא. ומ"מ הנר שרגילים להדליק כל שבעה ידליק תיכף ואין זה תלוי במה שהרגל מבטל האבילות או שאינו חל עד אחר הרגל רק שידליק במקום שאין אוכלים שם משום צער עשו"ת נ"ש סי' ע"ג: ב ומונה. וש"ע אינו נחשב רק ליום אחד אחרונים וע' בסעיף י"ו מש"ש: ב ג שני. משמע אפי' נקבר ביום ראשון ע"י עכו"ם ולא כרש"ל אבל בראש השנה דוקא בנקבר ביום שני מונה שבעה מיום שני אבל אם נקבר ביום ראשון אינו מונה אפי' מיום שני ט"ז וכ"כ המבי"ט ופר"ח מ"א אבל רוב פוסקים פסקו דאפי' בראש השנה אם נקבר ביום ראשון מונה שבעה מיום שני וע' בי"ד סי' שצ"ט סעיף קטן י"ג: ד ד פרהסיא. ולא ישנה כסותו. אע"ג דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל ר"מ לובלין סימן ק"ז. וכתב המ"א ונ"ל דמניח תפילין ביום ראשון ע"ש: ה שבצנעה. והם תשמיש ורחיצה ות"ת עי"ד. ואסור לחזור הפרשה במועד דאין חיוב לחזור פרשת המועדים. מ"א: ה ו אנינות. שאסור בבשר ויין ע' י"ד סימן שמ"א: ז שמחשיך. וכתב המ"א אבל בליל י"ט שני חייב בכל המצות דדוקא ביום שני כתב הרא"ש דכחול שויא רבנן אבל בלילה שלפניו לא וכ"ש לדידן שנוהגין לעשות צרכי קבורה ע"י עכו"ם דחייב בלילה וכ"כ מהרי"ל היכא דמת לו מת בש"ע מותר לקדש בליל ש"ת אבל ביום כ"ע מודים שפטור אך לא יאמר ההגדה בפסח כיון דאית בה מדרש פסוקים מור"ם מלובלין וכ"כ בדרישה בי"ד סימן שמ"א וכ"פ ט"ז דלא כש"ך שם ע"ש ומשמע דביום אפי' אינו רוצה לקברו עתה חל עליו דין אנינות דכחול שויא רבנן ומיהו נראה לי דאם אי אפשר לקברו מחמת איד העכו"ם או מחמת אונס אחר לא חל עליו דין אנינות. ומשמע מתשובה מור"ם דאסור לעלות לתורה עד כאן לשונו עיין שם: ו ח ביתו. ושותף של אבל שמת לו מת ביום טוב פסק הגאון מהר"ש מפראג לאסור כמו בשאר אבילות. א"ז: ז ט שעה א'. כלומר שעה מועטת. מ"ב: י שלשים. וכן חתן שנשא ערב הרגל ובתוך הרגל מת לו מת אע"ג דחתן דעלמא שאירע לו אבילות תוך שבעת ימי המשתה אין מונין למ"ד אלא אחר ימי המשתה מ"מ חתן זה עולין לו שבעת ימי המשתה למנין למ"ד מ"ב. אבל הט"ז פסק דגם כאן אין ל' מן המנין וע' בי"ד סימן שצ"ט: ח יא קודם. מי שמת לו אביו או אמו ושלמו למ"ד יום ביום א' של חג וגערו בו בתוך הרגל מותר לגלח בחה"מ כיון שלא היה יכול לגלח בערב י"ט הלק"ט ח"א סימן רפ"ה: י יב מימי. כגון יום ה' או ו' דאז הרגל מבטל גזירות שבעה ואינו מבטל גזירות למ"ד: יג איסור וכו'. היינו מדינא אבל המנהג להקל כמ"ש רמ"א בי"ד סימן שצ"ט ס"ה. ש"ך ט"ז וב"ח והאחרונים ועמ"א: טז יד שבעה. דוקא במת קודם הרגל חשבינן ש"ע לשבעה אבל מת ברגל או בחול המועד לא חשבינן ש"ע רק ליום אחד אחרונים ודלא כרש"ל ומ"ב. ועיין סעיף קטן ב' ועיין מהרי"ט צהלון סימן ע"ח ובספר בני חייא חי"ד סימן שצ"ט ובתשובת נ"ש סימן י"ח: יט טו בשבת. כתב הט"ז [ביו"ד סי' ת"ב ס"ו כתבתי] דבמת באחד בשבת והוי יום שביעי שלו בשבת דאין לנהוג איסור בדברים שבצינעה רק בשחרית בהנץ החמה וע"כ שרי במנחה לקרותו לספר תורה עוד כתבתי שם באם יום השביעי בשבת נוהגים קצת בעלי בתים לישב על הארץ בלילה שעה אחת והוא טעות גמור אלא א"כ שמע שמועה רחוקה בשבת שאז נוהג אבילות שעה אחת בלילה ולא כב"ח ע' י"ד סימן ת"ב ס"ק ד' מש"ש:

מגן אברהם תקמ״ח – סימן תקמח – דין אבלות בחל המועד

א׳ ומונה שלשים. וש"ע עולה במקום ז' ומשלים ל' כמ"ש סי"ו (מ"ב סי' ע"א ורש"ל ודרישה וכ"נ דעת הש"כ בי"ד) והג"מ כתבו דאינו עולה רק ליום אחד וכ"פ הב"ח בשם התוס' והמרדכי וכ"פ הט"ז וכן נ"ל דדמי לשגג ולא נהג אבילות קודם הרגל שאין ש"ע נחשב לז' וגם הט"ז דחה ראיות של רש"ל ע"ש: ב׳ מי"ט שני האחרון. אפי' של ר"ה (טור סי' שצ"ט מ"ב ב"ח וש"ך) וט"ז כ' דוקא כשנקבר ביום שני דר"ה עולה לו אבל נקבר ביום ראשון אין עולה לו יום ב' ונ"ל להקל וע' במבי"ט ח"ג סי' פ"ט: ג׳ מתו בי"ט. דוקא ז' מתי מצוה עבי"ד סי' שצ"ט: ד׳ ויש חולקין. דס"ל שאין שום אבילות דאוריית': ה׳ לא חלה אבילות. ולא ישנה כסותו, אף על גב דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל (ר"מ לובלין סי' ק"ז) ונ"ל דאסור לחזור הפ' דאין חייב לחזור פ' המועדים כמ"ש ססי' רפ"ה עבי"ד סי' ת' ובט"ז שם ועמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד ונ"ל דמניח תפילין ביום ראשון דהרא"ש כ' בפ' א"מ הטעם דאבל אסור בתפילין משום שהוא לו יום מר ואבל מעולל בעפר קרנו וזה לא שייך בח"ה דאין נוהג בו אבילות: ו׳ אנינות נוהג בו. שאסור בבשר ויין עבי"ד סי' שמ"א: ז׳ ואינו רוצה לקוברו. שהעכו"ם אין רוצים לקוברו: ח׳ משעה שמחשיך. אבל בשעה שאינו מתעסק בצרכי קבורה אין דין אנינות נוהג בו (הרא"ש) אבל בליל י"ט שני חייב בכל המצות דדוקא ביום שני כתב הרא"ש דכחול שוי' רבנן אבל בלילה שלפניו לא וכ"ש לדידן שנוהגין לעשות צרכי קבורה ע"י עכו"ם דחייב בליל' וכ"כ מהרי"ל היכא דמת לו מת בש"ע מותר לקדש בליל ש"ת אבל ביום כולי עלמא מודים שפטור אך לא יאמר ההגדה בפסח כיון דאית בה מדרש פסוקים (מור"ם לובלין שם) וכ"כ בדרישה בי"ד סימן שמ"א וכ"פ ט"ז דלא כש"כ שם שחולק בטלה דעתו נגד דעתם וכ"פ לקמן ססי' תרצ"ו גבי פורים וכ"ש ביום טוב ומשמע דביום אפי' אינו רוצה לקברו עתה חל עליו דין אנינות דכחול שווייה רבנן וכ"מ סימן ע"א וכ"ה בטי"ד ובב"י שם סימן שצ"ג וכ"מ ברא"ש ומיהו נ"ל דאם א"א לקוברו מחמת איד העכו"ם או מחמת אונס אחר לא חל עליו דין אנינות דדמי למי שהוא בתפיסה כמ"ש בי"ד סימן שמ"ח ועמ"ש ססי' תקכ"ו ומשמע מתשובת מור"ם דלעיל שאונן ברגל אסור בד"ת וכ"מ בי"ד שמ"א ס"ה בהגה שכתב דאסור בשמח' ופקודי ה' ישרים משמחי לב וכ"ש שאסור לעלות לתורה: ט׳ שעה א'. כלומר שעה מועטת [מ"ב]: י׳ וא"צ להמתין. קאי ארחיצה דתספורת א"א בלילה: י״א ואצ"ל אם חל כו'. וכששלמו לו ח' קודם הרגל פשיטא שהרגל מבטל ל' עיין בגמ': י״ב א' מימי האבילות. כגון יום ה' ו' דאז הרגל מבטל גזירת ז' ואינו מבטל גזירת ל': י״ג עד הלילה. כיון שיוכל לרחוץ בלילה בצונן עסי' תקי"א ס"ב: י״ד אחר תפילת המנחה. משמע דצריך שיתפלל מנחה תחלה דאז חל עליו קדושת הרגל וכ"מ בב"ח סי' תר"ו ועמ"ש סי' רצ"ב ודוקא בהנך שרי שבאים לכבוד הרגל דכשרוחץ עכשיו נהנ' ממנו ברגל אבל שאר דיני אבלות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעל נוהגין עד שתחשך כמ"ש בטי"ד סי' ת' וכ"כ הנ"י בהדיא גבי כפית המטה ועמ"ש סי' תרצ"ו: ט״ו ולדידן וכו'. היינו מדינא אבל המנהג להקל כמ"ש רמ"א בי"ד סי' שצ"ט ס"ה [ש"כ וט"ז וב"ח] ובת"ה סי' רפ"ז כ' דמי שמת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל מותר לו לרחוץ בחמין בע"ש ע"ש וצ"ע דבססי' תר"ו משמע דלא התיר אלא משום טביל' מצוה משמע דבשאר רגל אסור לכן נ"ל דמ"ש רמ"א בי"ד וכן נוהגין קאי לאותן שאין נוהגין איסור רחיצה כל ל' אבל לדידן ס"ל רמ"א דיש לנהוג איסור בשאר רגל רק ביה"כ שרי מ"מ נ"ל להקל מאחר שכל האחרונים מקילין:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקמ״ח

א׳ הסי' זה מפורש בדברינו בי"ד סימן שצ"ט רק נעתיק כאן קצת דינים מחודשים שם נכתבים באורך וכאן בקיצור: (א) מונה הז' מי"ט כו'. משמע אפי' נקבר ביום א' ע"י עכו"ם ולא כמ"ש רש"ל לחלק דדוקא אם נקבר ביום ב' מונה מיום ב' אבל בר"ה אמרי' דוקא בנקבר ביום ב' מונה ז' מיום ב' אבל נקבר ביום א' אינו מונה אפי' מיום ב' ע"ש בי"ד מ"ש מזה בסי"ג: ב׳ וימי הרגל עולים לו למנין ל'. בי"ד סי' שצ"ט כ' הש"ע שהרי דין ל' דהיינו גיהוץ ותספורת נוהג ברגל ולא מתורת רגל בלבד אסור אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת רגל מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים ולבנים כו' ומדין אבילות אסור בכולם וזהו דעת הרמב"ן אבל הטור כ' שם בשם הרא"ש שאף בדין אבילות מותר ברגל איסור מה שהותר ברגל וכתבתי בי"ד שם שיש לפסוק כרמב"ן ולא כס' מ"ב שפיסק כהרא"ש עוד כתבתי שם בדין חתן שנשא אשה בערב הרגל ובתוך הרגל מת לו מת דפסק בספר הנ"ל דאע"ג דחתן דעלמא שאירע לו אבילות תוך ז' ימי משתה אין מונה ל' אלא אחר ימי המשתה כו' מ"מ זה החתן עולין לו ימי המשתה למנין ל' וכתבתי שם שאין הורא' זו נכונה אלא גם כאן אין עולין לו ע"ש: ג׳ לרחוץ כו'. בי"ד סי' שצ"ט ס"ה בש"ע ורמ"א דנוהגין היתר לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשכה וזה [סותר] מ"ש כאן. והעיק' כמ"ש בי"ד ושם כתבתי לתרץ דבריו: ד׳ והחג הרי י"ד וש"ע ז' כו'. דוקא במת קודם הרגל חשבי' ש"ע לז' אבל מת ברגל או בח"ה לא חשבי' ש"ע רק ליום א' ולא כרש"ל ומ"ב שנמשך אחריו כן הוכחתי בי"ד סי' שצ"ט: ה׳ וה"ל יום ו' ז' לאבילות. בי"ד סי' ת"ב ס"ו כתבתי דבמת בא' בשבת והוה יום ז' שלו בשבת דאין לנהוג איסור בדברי' שבצינעה רק בשחרית בהנץ החמה וע"כ שרי במנח' לקרותו לס"ת דלא כמו"ח ז"ל בזה עוד כתבתי שם באם יום הז' בשבת נוהגים קצת בעלי בתים לישב על הארץ בלילה שעה אחת והוא טעות גמור אלא א"כ שמע שמועה רחוקה בשבת שאז נוהג אבילות שעה אחת בלילה ולא כמו"ח ז"ל בזה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקמ״ח

אין

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א