סימן תעב – דיני הסבה וארבע כוסות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תעב – דיני הסבה וארבע כוסות

א יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי לֶאֱכֹל מִיָּד א כְּשֶׁתֶּחְשַׁךְ; וְאַף אִם הוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, יָקוּם מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְמַהֵר וְלֶאֱכֹל בִּשְׁבִיל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ, אֲבָל לֹא יֹאמַר קִדּוּשׁ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. ב יְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ יָפֶה בְּכֵלִים ב נָאִים כְּפִי כֹּחוֹ, וְיָכִין מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁיֵּשֵׁב בַּהֲסַבָּה דֶּרֶךְ חֵרוּת. { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁאֵין לוֹ כַּרִים, יֵשֵׁב עַל } ג { הַסַּפְסָל } (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים). ג כְּשֶׁהוּא מֵסֵב לֹא יִטֶּה עַל גַּבּוֹ וְלֹא עַל פָּנָיו וְלֹא עַל יְמִינוֹ, אֶלָּא עַל שְׂמֹאלוֹ. { וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִטֵּר לְאַחֵר } (טוּר בְּשֵׁם רַשִׁ"י וְת"ה סִימָן קל"ו). ד אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה ד הֲסַבָּה אֶלָּא אִם כֵּן הִיא חֲשׁוּבָה. { הַגָּה: וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁלָּנוּ מִקְרֵי חֲשׁוּבוֹת } (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ' ע"פ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם), { אַךְ לֹא נָהֲגוּ לְהָסֵב כִּי סָמְכוּ עַל דִּבְרֵי ראבי"ה דְּכָתַב דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לְהָסֵב } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). ה בֵּן אֵצֶל אָבִיו צָרִיךְ ה הֲסַבָּה, אֲפִלּוּ הוּא רַבּוֹ מֻבְהָק. תַּלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ הֲסַבָּה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רַבּוֹ מֻבְהָק, אֶלָּא אִם כֵּן יִתֵּן לוֹ רַבּוֹ ו רְשׁוּת. וְתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג בְּדוֹרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָמַד מִמֶּנּוּ כְּלוּם, חָשׁוּב כְּרַבּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֲסַבָּה. { וְדַוְקָא כְּשֶׁאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, אֲבָל אִם אוֹכֵל עַל שֻׁלְחָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ צָרִיךְ לְהָסֵב. } ו הַשַּׁמָּשׁ צָרִיךְ הֲסַבָּה. ז כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ הֲסַבָּה, אִם אָכַל אוֹ שָׁתָה בְּלֹא הֲסַבָּה לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּהֲסַבָּה. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה, דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהָסֵב, כְּדַאי הוּא ראבי"ה לִסְמֹךְ עָלָיו שֶׁבְּדִיעֲבַד יָצָא בְּלֹא הֲסַבָּה } (אֲגֻדָּה פֶּרֶק ע"פ). { וְנִרְאֶה לִי אִם לֹא שָׁתָה כּוֹס שְׁלִישִׁי אוֹ רְבִיעִי בַּהֲסַבָּה, אֵין לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת בַּהֲסַבָּה דְּיֵשׁ בּוֹ חֲשָׁשׁ שֶׁנִּרְאֶה } ז { כְּמוֹסִיף עַל הַכּוֹסוֹת; אֲבָל בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת רִאשׁוֹנוֹת, יַחֲזֹר וְיִשְׁתֶּה בְּלֹא בְּרָכָה } (מִנְהָגִים), { וְכֵן בַּאֲכִילַת } ח { מַצָּה. וּלְכַתְּחִלָּה יָסֵב כָּל } ט { הַסְּעֻדָּה. } (מהרי"ב). ח צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת ד' כּוֹסוֹת עַל הַסֵדֶר, וְאִם שְׁתָאָן זֶה אַחַר זֶה שֶׁלֹּא י כַּסֵדֶר, לֹא יָצָא. ט שִׁעוּר הַכּוֹס, רְבִיעִית לְאַחַר שֶׁיִּמְזְגֶנּוּ { אִם רוֹצֶה לְמָזְגוֹ, } וְיִשְׁתֶּה כֻּלּוֹ אוֹ יא רֻבּוֹ. וְאִם יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה רְבִיעִיּוֹת, שׁוֹתִין מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ בְּנֵי אָדָם כְּמִנְיַן רְבִיעִיּוֹת שֶׁבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת רֹב הַכּוֹס, אֲפִלּוּ מַחֲזִיק כַּמָּה רְבִיעִיּוֹת. { וְצָרִיךְ לִשְׁתּוֹת הַשִּׁעוּר שֶׁלֹּא } יב { בְּהֶפְסֵק גָּדוֹל בֵּינְתַיִם } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רוֹקֵחַ). י מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן מִפְּנֵי שֶׁמַּזִּיקוֹ, אוֹ שׂוֹנְאוֹ, צָרִיךְ יג לִדְחֹק עַצְמוֹ וְלִשְׁתּוֹת, לְקַיֵּם מִצְוַת אַרְבַּעָה כּוֹסוֹת. יא מִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר יַיִן יד אָדֹם, { אִם אֵין הַלָּבָן מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ } (טוּר). יב טו יוֹצְאִים בְּיַיִן מְבֻשָּׁל וּבְקוֹנְדִּיטוֹן. יג אֲפִלּוּ טז עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, יִמְכֹּר מַלְבּוּשׁוֹ אוֹ יִלְוֶה אוֹ יַשְׂכִּיר עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל יַיִן לְד' כּוֹסוֹת. יד גַּם הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וּבְכָל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. טו תִּינוֹקוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, מִצְוָה לִתֵּן לְכָל אֶחָד כּוֹסוֹ לְפָנָיו. { הַגָּה: וְאֵין לִקַּח כּוֹס שֶׁפִּיו צַר כְּעֵין קרו"ג גלא"ז, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁתּוֹת רְבִיעִית כְּאֶחָד } (מהרי"ב). { וּבַכּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלָאו הָכֵי אֵין לוֹקְחִים אוֹתוֹ, וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קפ"ג } (סָעִיף ד' בְּהַגָּה), { וְכֵן הַכּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רע"א } (סָעִיף י') (בֵּית יוֹסֵף). טז מִצְוָה לְחַלֵּק לַתִּינוֹקוֹת קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שִׁנּוּי וְיִשְׁאֲלוּ.

באר היטב – סימן תעב – דיני הסבה וארבע כוסות

א א כשתחשך. ע' י"א: ב ב נאים. כל השנה טוב למעט בכלי' נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלי' נאים. ומהרי"ל לא היה משתמש במשכנות של עכו"ם כ"א בפסח ע' מ"א. ולא הוי כשואל שלא מדעת דמסתמא אינו מקפיד ומשמעות לשון מהרי"ל העמידם על שלחן מיוחד לראותם ולשמרם בלי שימוש. (ועיין ח"י מ"ש ועיין ש"ך וט"ז בי"ד סי' ק"ד: ג הספסל. ולא ע"ג קרקע. ובמרדכי משמע דגרסינן יסב על הספסל. גם מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. מהרי"ל: ד ד הסיבה. כתב הב"ח דאבל כל י"ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט"ל דבלא"ה לבו נכנע. כתב המ"א ז"ל דה"ה אבל תוך למ"ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע"ש. וכנה"ג בספרו פסח מעובין סי' קע"ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע"ש. והסכים עמו הח"י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ"מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ"פ ילבוש הקיט"ל שהוא בגד מתים וכ"כ הט"ז. (דלא כמ"א עכ"ל): ה ה הסיב'. (דמסתמא מחל לו) והב"ח פסק דאין מסיב אלא אם כן יתן לו אביו רשות ועיין בתשובת פנים מאירות סי' צ"ג: ו רשות. ואין חיוב על הרב לתת לו רשות ט"ז וכל זה בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות בכל ענין מיסב: ז ז כמוסיף. פי' כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי כמוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך. ונ"ל האידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס שני פוטרו. ונ"ל דבתחלת הסיב' יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיב' יחזור וישתה בלא ברכה עכ"ל מ"א. וב"ח בסי' תע"ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיב' יצא וכן נ"ל עיקר. ח"י וכ"כ האגודה: ח מצה. ע' בפסקי מהרא"י ס"ס קכ"ב דמרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והגמ"נ מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ"ל. אכן מדברי הטור משמע דשניהם בעי הסיב' וכן נוהגין עח"י סימן תע"ה ס"ק ז': ט הסעודה. ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיי' ד' כוסות. ועח"י: ח י כסדר. שלא אמר הגדה בנתיים: ט יא רובו. פי' הב"ח כולו בתחלה או רובו בדיעבד. ובמדינות שהיין ביוקר יזהר כל אדם ליקח כוס מרביעית וישתה כולו או רובו בדיעבד ועח"י וע' ט"ז סי' ק"צ ס"ק ג' ובסי' תפ"ז ס"ק א': יב בהפסק. דהיינו שלא ישה' מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ"ש סימן תרי"ב וכ' המ"א ונ"ל דאם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתיית רביעית הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"ל ס"ק ז' מש"ש. ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע"ה. ובאר היטב אשר לפני מערבב הדברים כאן ע"ש: י יג לדחוק. ורשאי למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמו שכתוב סי' רע"ב. מ"א: יא יד אדום. ובמקומות שמצויי' לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט"ז: יב טו יוצאים. היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. וקונדיטון פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. וכתב הט"ז דבמקום שאין יין מצוי ישתה מי צמוקים ובתשובת ריב"ש סי' ט"ז מבואר דדוקא באותן צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין יוצא מהן דבש רק ע"י שריה במים אין יוצאין בהם ע"ש וכ"כ הרוקח וכן נוהגין. ח"י: יג טז עני. כתב המ"א נ"ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמים אחר מזיג' יקחם בלילה הראשונה הכל ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולבה"מ וב' ללילה שניה דיומא קמא עיקר ונר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית עכ"ל. כ' הט"ז נ"ל בכל מקום שנזכר שא"צ להסב יש איסור להסב דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ"כ מהרי"ל ומהרש"ל ומ"א והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו ועח"י סק"י. מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות חות יאיר סי' רנ"ב. ועמש"ל סי' רמ"ב בשם ס"ח:

מגן אברהם תע״ב – סימן תעב – דיני הסבה וארבע כוסות

א׳ עד שתחשך. דכוס של קידוש הוא אחד מארבע כוסות וכולן צריכים להיות בלילה (ת"ה): ב׳ בכלים נאים. כל השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלים נאים ומהרי"ל לא היה משתמש במשכנות של עכו"ם כ"א בפסח וכן מ"כ בשם מהר"מ דהוי גניבת העכו"ם דשואל שלא מדעת גזלן הוי ע' בח"מ סי' שנ"ט וקשה אטו בפסח מותר לגזול וי"ל כיון דאין משתמש בהם אלא פעם אחת בשנה לא מקפיד העכו"ם ועיין בט"ז בי"ד סי' ק"ך ס"ט: ג׳ ישב על הספסל. ולא על הקרקע, ובמרדכי משמע דגרסי' יסב על הספסל וגם מותר לסמוך על ירך חבירו כדאי' בגמ' אבל לא על ירך עצמו דמחזי כדואג (מהרי"ל): ד׳ ולא על ימינו. שמא יקדים קנה לושט: ה׳ א"צ הסיבה. אבל תוך י"ב חדש א"צ הסיב' (ב"ח) וגם אינו לובש הקיטל כמו שנוהגין דבלא"ה לבו נכנע ונ"ל דה"ה אבל תוך ל' על שאר קרובי' כשלא נהג ז' קודם הרגל: ו׳ אפי' הוא רבו. דמסתמא הוא מוחל לו (אבודרהם) כל הפטו' ומיסב נק' הדיוט (ט"ז רש"ל) ויצא לו דין זה מהירושלמי פ"ק דשבת ובאמת כ' הב"ש דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורי' בו: ז׳ שנראה כמוסיף. פירוש כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי מוסיף אבל בראשונו' כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך ונ"ל דהאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסין /כמוסיף/, לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה וכ"מ בטור סי' תע"ג וכ"כ הב"ח אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס השני פוטרו אא"כ לא היתה דעתו לשתות תוך הסעודה: ונ"ל דבתחלת הסיב' יהי' דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה יחזור וישתה בלא ברכה: ח׳ על הסדר. פי' שיאמר ההגד' בנתיים: ט׳ שותין ממנו. משמע דלכתחלה מותרין הרבה לצאת בכוס אחד ועסט"ו: י׳ וי"א שצריך וכו'. ולכן יקח כוס קטן וישתה רובו: י״א שלא בהפסק גדול. דהיינו שלא ישהה מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ"ש סי' תרי"ב ונ"ל דאם שהא יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וכ"מ סי' תע"ה ס"ו וצריך לחזור ולשתות אפילו בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתית רביעית א"כ הוי ספיקא בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"ש מ"ש ס"ז בהג"ה ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע"ה: י״ב מפני שמזיקו. נראה לי דרשאים למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמ"ש סי' ער"ב: י״ג אדום. זכר לדם עסי' קע"ה: י״ד אפי' עני כו'. נ"ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה יקח' בלילה הראשונה ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולב"ה וב' ללילה שניה חדא דהא בקיאינן בקביעא דירחי ויומא קמא עיקר ועוד דהא קידוש של י"ט דרבנן וברכת המזון י"א דאינה טעונה כוס לכן פרסומי ניסא עדיף ועוד דקידוש אפשר בפת עסי' רצ"ו ס"ד: ונ"ל דנר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית כמ"ש סימן רס"ג ס"ג: ט״ו ימכור מלבושו. אם לא נתנו לו הגבאים (רשב"ם): ט״ז גם הנשים. מפני שהנשים היו עיקר באותו הנס שבזכות נשים צדקניות נגאלו משא"כ בסוכה (תו'): י״ז כוסו לפניו. עמ"ש ס"ט דלאו דוקא קאמר:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תע״ב

א׳ עד שתחשך. דמצה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו והפסח אינו נאכל אלא בלילה והקידוש צריך שיהי' בשעת ראויה למצה. כתב מהר"ל מפראג בכל ע"ש וי"ט שמוסיף מחול על הקודש עכ"פ צריך שתהיה גמר הסעודה בליל' דכתיב תלתא היום וחדא בלילה מדאורייתא וכשמפסיק מאכילתו קודם חשיכ' לא יצא דאכיל' צריכ' דוקא בלילה משא"כ בערב פסח דגם הקידוש צריך שיהיה בלילה ונ"ל הטעם דמצות אכילת מצה היא בכלל הקידוש ובשבילה בא הקידוש: ב׳ ולא על ימינו. דשמא יקדים קנה לושט דושט הוא על ימין ונפתח הכובע שע"פ הקנה מאליו שהוא מטה כלפי ימין: ג׳ דבזמן הזה כו'. דראבי"ה ס"ל בזמן הזה א"צ להסב כיון דאין רגילות בארצנו בשאר השנה להסב אלא יושב כדרכו ע"ז סומכות הנשים שלא להסב וכ' מו"ח ז"ל אבל אינו מיסב מאחר דישיבה כדרכה הוי דרך חירו' וכן המנהג וכ"ש באותן שלובשין הקיט"ל בשעת סדר שהאבל לא ילבשנו אלא דנראה דטעם לבישת הקיט"ל הוא שלא תזוח דעתו עליו מפני השמח' ע"כ ילבש בגד מתי' ולפ"ז גם האבל ילבשנו ועמ"ש סי' תר"י לענין י"ה: ד׳ אפי' אם אינו רבו מובהק. הרא"ש מוכיח זה מדאי' בבריי' עם הכל אדם מיסב אפי' תלמיד עם רבו ופרכי' מזה אמה דא"ר יוסף תלמיד א"ס היסב'. ודחה לה דמיירי בשולי' דנגרי פי' תלמיד אומנו' ולא דחה לה דמיירי באינו מובהק אלא מאי דגם באינו מובהק צריך וק"ל הא עכ"פ אם רבו נתן לו רשות צריך היסבה אמאי לא דחה לה בזה דמיירי שנותן לו רשות וי"ל דלשון הבריית' מור' על חיוב היסב' ובנטילת רשות אין שום חיוב על התלמיד דמוכח מזה דאין חיוב על הרב לתת לו רשות דאל"כ אמאי לא מוקי בהכי דיש חיוב על הרב לתת לו רשות אלא ש"מ דהרשות הזה הוא רשות ולא חובה כנלע"ד: ה׳ ונראה לי אם לא שתה כו'. פי' דבב' כוסות הראשונים יש שם רשות לשתות ביניהם ולא הוי כמוסיף וחילוק זה ישנו באשר"י פ' ע"פ אלא שסיים ע"ז ומיהו איכ' למימר כיון ששתה שלא כתיקונן הוברר הדבר דשלא ממנין הכוסות היה ומה ששתה עתה הוא כוס של חובה ואם שתה כוס רביעי' בלא היסב' צריך לברך בפה"ג על כוס שישתה אח"כ שישת' בהיסב' שהרי כששתה כוס רביעית בלא הסיבה ולא נזהר להסב הסיח דעתו לשתות יותר עכ"ל וכ"פ בש"ע סי' תע"ט וי"ל כאן על רמ"א ממ"נ אי ס"ל כהאי סברא דהוברר הדבר שלא הוו מן המנין למה כ' שנראה כמוסיף על הכוסות הא לאו מוסיף הוא ואי לא ס"ל כן וע"כ הטעם משום דבדיעבד יצא בלא הסיבה דיש לסמוך על ראבי"ה כדעת הי"א א"כ למה נתן טעם משום מוסיף שזהו טעם שאינו מוכרח דהא י"ל הוברר הדבר ה"ל ליתן הטעם עדיף מזה דהיינו דכיון שכבר יצא באותן ב' כוסות ששתה בלא היסבה אסור לו לשתות כדתנן בין שלישי לרביעי לא ישתה וכן אחר רביעי לא ישתה בלא טעם דמוסיף על הכוסות אלא שלא ישתכר כמ"ש סי' תע"ט נמצא שיש בדברי רמ"א אלו סתירה או קיצור: ו׳ ולכתחלה יסב כל הסעודה. ק"ל מדאי' בגמ' השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא ש"מ דאדם אחר לא יצא אלא צריך להסיב בכל הסעודה וכאן אמרי' דדוקא לכתחלה יסב בכל הסעודה. וברמב"ם פ"ז כ' וז"ל אימתי צריך היסבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ד' כוסות האלו ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח וקשה מאי חילוק יש בין שמש לאחר לפ"ז. וא"ל דשמש א"צ לקיים המצוה מן המובחר דא"כ לא הל"ל בשמש שיצא אלא הל"ל א"צ אלא לכזית וי"ל דאין חילוק בין שמש לאחר בזה ולא נקט שם שמש אלא ללמדינו שאף השמש חייב בהיסבה וכדי של"ת היאך אפשר לו בהסיבה כיון שצריך לילך אנה ואנה לזה תירץ דהא עיקר החיוב לכל אדם אינו אלא בכזית מצה וזה יוכל השמש שפיר לקיימו: ומהר"ל מפראג כ' לחלק בין שמש לאחר ולא נתיישב לי אלא בדרך שכתבתי: ז׳ על הסדר. פי' כפי שסדרו חכמים אבל אם שתאן זה אחר זה בלא הסדר שבנתיים לא יצא: ח׳ כולו או רובו. פי' מו"ח ז"ל כולו לכתחלה או רובו בדיעבד ובמדינות שהיין ביוקר אפי' לכתחל' סגי ברובו עסי' ק"ץ ס"ב מ"ש מזה וע' עוד מ"ש בסי' תפ"ו: ט׳ אחר יין אדום. דכתיב אל תרא יין כי יתאדם ש"מ שהאדמדומי' הוא מעלה והקפיד הטו' כאן בד' כוסות בזה ולא בקידוש בסי' ער"ב דיש עוד רמז לאדום זכר לדם שהי' פרעה שוחט בני ישראל והאידנא נמנעו מליקח יין אדום מפני עלילות שקרים בעו"ה: י׳ אפי' עני כו'. במדינות שהיין אינו מצוי נכשלים הרבה במצוה זו שאינם יוצאים כראוי וטוב להם לעשות יין מצימוקי' כפי שנזכר בסי' ער"ב וכן כת' הטור בסי' תפ"ח שיקנה צימוקין: נ"ל בכל מקום שנזכר שאין צריך להסב יש איסור להסב כדאיתא לענין סוכה דכל הפטור מן הדבר ועושיהו נקרא הדיוט וכן מצאתי בשם רש"ל:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תע״ב

תע״ב:תתקפ״ג א׳ (ס"ק א) עד כו' צ"ל בלילה. והטעם הובא בט"ז דמצה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו ובפסח כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה: תע״ב:תתקפ״ד א׳ (ס"ק ב) בכלים כו' וי"ל כיון דאין משתמש כו'. וח"י כ' דאיתא במהרי"ל וז"ל אפי' כלים הממושכנים בידו מן הגוים מותר להשים על שלחן מיוחד לשמוח בראייתם עכ"ל הרי דגם בפסח לא השתמש בהן ועיין בט"ז בי"ד סי' ק"כ שכתב דאין בזה משום גניבה. דלא גרע מהפקעת הלואתו היכי דליכא חילול השם דשרי כיון דבהתירא אתי לידיה וגם גניבת דעת ליכא כה"ג ע"ש: תע״ב:תתקפ״ה א׳ (ס"ק ג) ישב כו' ובמרדכי משמע דגרסי' יסב בסמ"ך: תע״ב:תתקפ״ו א׳ (ס"ק ד) ולא כו' שמא יקדים כו' דלא כי"מ שכ' רשב"ם הואיל שצריך לשמש בימין דאם כן באיטר יד אדרבא ה"ל להטות על ימין. אלא הטעם שמא יקדים כו' ולכן קי"ל דאין חילוק בין איטר לאחר: תע״ב:תתקפ״ז א׳ (ס"ק ה) א"צ כו' אבל כו' וח"י כ' דחייב בהסיבה ועכ"פ ילבש הקיטל כשלא נהג ז' קודם הרגל. דאם נהג כבר הרגל מבטל גזרת שלשים ואינו אבל. אלא כשעדיין לא נשלם ז' ימי אבילות כשנכנסה רגל דאז הרגל מבטל גזרת שבעה וחל עליו גזרת שלשים: תע״ב:תתקפ״ח א׳ (ס"ק ו) אפי' כו' ובאמת כ' הב"ש וכ"כ לעיל סי' ל"ב ס"ק ח' ועמ"ש סי' ס"ג ס"ק ד': תע״ב:תתקפ״ט א׳ (ס"ק ז) שנראה כו' וצריך לברך כו' כיון דמנהגנו לברך על כ"א מד' כוסות אם כן הברכה שמברך על כוס הנוסף גורם שנראה כמוסיף על הכוסות משא"כ כשאין צריך לברך על כוס הנוסף אינו נראה כמוסיף דהא אינו דומה לד' כוסות שמברכין עליהם. וכ"ה בטור סי' תעג ול"ל דבתחלת כו' יחזור וישתה בלא ברכה אפי' לדידן ויצא בדין הסיבה לכ"ע: תע״ב:תתקצ״א א׳ (ס"ק ט) שותין כו' עסט"ו דמ"ש שם שתינוקות שהגיעו לחינוך צ"ל לכ"א כוסו לפניו ע"כ הוא לאו דוקא דלא יהיו קטנים שהגיעו לחינוך עדיפי מגדולים: תע״ב:תתקצ״ב א׳ (ס"ק י) וי"א כו' וישתה רובו. והב"ח וט"ז כתבו ומה"ט כ' הטור וש"ע כולו או רובו דלכתחלה בעי' כולו: תע״ב:תתקצ״ג א׳ (ס"ק יא) שלא כו' כמ"ש סי' תרי"ב דיש מחלוקת לענין צירוף השתיה די"א אם שהה יותר מכדי שתית רביעית אין מצטרף. וי"א דשיעורו כמו באכילה דהיינו כדי אכילת פרס לכן לכתחלה לא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית לצאת לכ"ע אפי' בכוסות אחרונות דנראה כמוסיף על הכוסות דניהו דאם אכל בלי הסיבה כ' לעיל דבכוסות אחרונות לא יחזור וישתה משום דנראה כמוסיף היינו מטעם שכ' רמ"א שם דכה"ג סמכינן על ראבי"ה דס"ל בזה"ז א"צ הסיבה. אבל בשהה יותר מכדי א"פ דלכ"ע אינו מצטרף וליכא מאן דיש לסמוך עליו לכן לא חיישינן במה שנראה כמוסיף וע"פ מ"ש סעיף ז' בהגה. ולדידן בכוס ראשון דוקא שהיה דעתו תחלה לשתות בין הכוסות וכמ"ש מ"א ס"ק ז': ב׳ ישתה רוב רביעית ולהב"ח הנ"ל ישתה לכתחלה הרביעית בבת אחת: תע״ב:תתקצ״ד א׳ (ס"ק יב) מפני כו' דרשאי למזגו היטב כ"ז שראוי כו': ב׳ והנה מדברי רמ"א בסי' ר"ד סעיף ה' משמע קצת אם אין ששה חלקים מים מברכים עליו בפה"ג. אבל בספר א"ר הביא בשם ע"ת דביינות שלנו החלושים אם יש בו מים הרבה אפילו היין הוא הרוב מ"מ צ"ע אם יברך עליו בפה"ג: תע״ב:תתקצ״ה א׳ (ס"ק יג) אדום זכר כו' וכ' הט"ז דעתה דיש לחוש לעלילות שקר ח"ו יש למנוע ליקח אדום: תע״ב:תתקצ״ו א׳ (ס"ק יד) אפי' כו' ועוד כו' ר"ל דהא מה"ט יש סברא ליקח כל לילה שני כוסות כדי שיהיה לו גם בלילה עכ"פ כוס לקידוש וכוס לבהמ"ז: ב׳ של י"ט דרבנן כמ"ש לעיל סי' רע"א ס"ק א': ג׳ דא"צ כוס. כמ"ש סי' קפ"ב: ד׳ לכן פרסומי כו' אפשר בפת. דמשום הני תרי טעמי נר חנוכה קודם לקידוש כמ"ש סי' תרע"ח: ה׳ ונ"ל דנר ביתו עדיף כו' דהא מה"ט נר ביתו עדיף מנר חנוכה כדאיתא סי' רס"ג וסי' תרע"ח: תע״ב:תתקצ״ז א׳ (ס"ק טו) ימכור כו' אם לא כו' דלכתחלה הגבאים צריכים ליתן לו יין לארבע כוסות: תע״ב:תתקצ״ט א׳ (ס"ק יז) כוסו כו' עס"ט כו'. וכתב ח"י הגיע לחינוך היינו כבן ה' או ו': ב׳ ובספר א"ר כ' וז"ל וש"ל כתב שישתה רוב הכוס ובניו ובני ביתו הקטנים שותין ממנו מעט אבל א"צ כוס לכ"א וכ"כ הרד"א. ומשמע דקטנים אפילו רוב רביעית א"צ לשתות:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א