סימן שעג – דין שתי גזזטראות בשתי עליות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שעג – דין שתי גזזטראות בשתי עליות

א שְׁתֵּי גֶּזְּזְּטְרָאוֹת, הַבּוֹלְטוֹת מִשְּׁתֵּי עֲלִיּוֹת זּוֹ כְּנֶגֶד זּוֹ וְנָתַן בֵּינֵיהֶם א נֶסֶר רָחָב אַרְבָּעָה, הֲרֵי הוּא כְּפֶתַח וּמְעָרְבִין יַחַד. { הַגָּה: וְאִם אֵין הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵיהֶם אַרְבָּעָה, אֲפִלּוּ בְּלֹא נֶסֶר נָמֵי דִּינָא הָכֵי } (הַמַּגִּיד פ"ג). וְאִם רָצוּ, כָּל אַחַת מְעָרֶבֶת לְעַצְמָהּ. אֲבָל אִם הָיוּ זּוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זּוֹ, שֶׁאַחַת מְשׁוּכָה לַמִּזְּרָח וְאַחַת לַמַּעֲרָב, אֵינָם יְכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד. וְכֵן אִם הָיְתָה אַחַת גְּבוֹהָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, לֹא חָשִׁיב פֶּתַח. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁמְּרֻחָקוֹת זּוֹ מִזּוֹ ג"ט, אֲבָל אִם הֵם תּוֹךְ ג' זּוֹ לְזּוֹ, בֵּין בְּרִחוּק בֵּין בַּגֹּבַהּ, חָשִׁיב שַׁפִּיר כְּפֶתַח.

באר היטב – סימן שעג – דין שתי גזזטראות בשתי עליות

א א נסר. וקבעו במסמר שלא יוכל לטלטלו בשבת. ש"ג:

מגן אברהם שע״ג – סימן שעג – דין שתי גזזטראות בשתי עליות

א׳ נסר. כ' הש"ג דבעי' שיקבע הנסר במסמר שלא יוכל ליטלו בשבת: ב׳ דינא הכי. ודוקא כשאין כל משך הגזוזטראות סמוך רק במשך י' אמות הם סמוכים דהוי פתח כמ"ש סי' שע"ב ס"ז אבל אם סמוכין זו לזו יותר מי' אמות מערבין א' ואין מערבין ב' והוא הדין כשכל משך אורך הגזוזטראות סמוך אפי' פחות מי' דהוי כנפרוץ במלואו וכ"כ במ"מ בשם הרשב"א וכ"כ הב"ח: ג׳ אינם יכולין לערב. שכשיתנו הנסר מזו לזו יבא מקרן זויות של זו לשל זו ופתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי ועסי' שס"ח ס"ב: ד׳ חשיב שפיר כפתח. פי' דהוי כאלו הנסר מונח בשוה: ה׳ כפתח. ודוקא כשהן רחוקות זו מזו כגון שהמבוי רחב אלא שהם זו שלא כנגד זו ואם תמשך חוט מזו לצד שכנגדו יהיה פחות מג' טפחים מזיז שכנגדו אבל אם הם סמוכות זו לזו ממש שיערו בארבע כמ"ש בהג"ה ואין צריך נסר:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שע״ג

א׳ גזוזטראות. פי' נסרים בולטים משפת תקרת העלייה לר"ה. רש"י: ב׳ הרי הוא כפתח. פי' על ידי זה מותר לטלטל בשני החצירות מזה לזה אם ירצו לערב יחד ועל זה כ' רמ"א דאם אין המרחק שביניהם ד' אפי' בלא נסר הוה שם כפתח כיון דיכול לפסוע מזה לזה והוה דינו כמו בחריץ שבסי' שע"ב סי"ו כל שיש שם פתח דהיינו אם נסתר קצתו עד עשרה ה"נ הך קירוב שיש בין החצירות על הגזוזטראות שיכולין לפסוע מזה לזה הוה פתח ובתו' דף ע"ח כתוב בשם ר"ת דלא איירי בנותן נסר מזו לזו ודין חריץ נותן לגזוזטראות דאם יש בין זו לזו ד' מערבין שנים ולא אחד כמו חריץ אבל בפחות מד' רגיל לפסוע מזו לזו משום הכי אמר היכא דליכא ד' מזו לזו מערבין שנים ואם רצו א' כו' והיינו כמ"ש. ובב"י בשם המ"מ כתב כאן שאם אין ביניהם מרחק ד' א"צ נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין א' ולא שנים כל שהן זו כנגד זו עכ"ל והנה זה סותר מ"ש בשם התו' ודברי הרמ"א ולק"מ דזה מיירי במערב לטלטל מגזוזטרא לחברתה והם רחבות הרבה נמצא שההפסק אויר שביניהם שאין בו ארבע טפחים מבטל הפתח ודומה לחריץ וכותל שנפרצו יתר מעשר דא"א לערב אלא א' משא"כ בדברי תו' ורמ"א כאן שהגזוזטרא אינם רחבים ואינו רוצה להשתמש שם רק שעל ידיהם יהיה פתח מחצר לחצר ובזה מערבין כמו שרוצים כל זה בריר ופשוט: ג׳ אינם יכולים לערב יחד. הטעם בטור שכשיתנו הנסר מזו לזו יבוא מקרן זוית של זו לזו ולא חשוב פיתחא דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי משמע כל שאינם בקרן זוית שפיר מהני הנסר אע"ג דהוה בעיקום וכ"מ בקושיית התוספות דבנסר מהני אפילו זו שלא כנגד זו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שע״ג

שע״ג:רנ״ו א׳ (ס"ק א) נסר כו' שלא יוכל ליטלו בשבת וכדלעיל סי' שע"ב סעיף י' גבי ספסל וביתר מקומות באותו סי': שע״ג:רנ״ז א׳ (ס"ק ב) דינא כו' אבל כו' יותר מי'. דאז הוי כפרצה דפרוצים זה לזה והוי כחדא ואוסרים זה על זה וצריכים לערב יחד: שע״ג:רנ״ח א׳ (ס"ק ג) אינם יכולים כו' ופתח' בק"ז ל"ע אינשי. וכ' הט"ז משמע דאם אינה בקרן זויות אף שהוא בעיקום מהני נסר: שע״ג:ר״ס א׳ (ס"ק ה) כפתח ודוקא כשהן וחוקים ר"ל אם היו זה כנגד זה ממש וגם לא היו גבוהים א' מחברו מ"מ היה המרחק ביניהם עכ"פ ד"ט: ב׳ ואם תמשוך חוט. ר"ל אם נמשוך חוט או קנה לכותל שכנגדו ביושר עד הכותל ואח"כ נמדוד מסוף החוט או הקנה עד הנסר שקבוע שם ולא יהיה ביניהם ב' טפחים:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א