סימן שסא – דין גג הסמוך לרשות הרבים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שסא – דין גג הסמוך לרשות הרבים

א גַּג הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ י' טְפָחִים וּלְמַעְלָה א מֵעֲשָׂרָה לֶחָצֵר, הוֹאִיל וְרַבִּים מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ הֲרֵי זֶה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאָסוּר לְבַעַל הַגַּג לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֵחֲצֵרוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ ב סֻלָּם קָבוּעַ מֵחֲצֵרוֹ. אֵיזֶהוּ סֻלָּם קָבוּעַ, כָּל שֶׁקְּבָעוֹ שָׁם בֵּין לְחֹל בֵּין לְשַׁבָּת. ב חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ, אוֹ בְּיוֹתֵר מִי', לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מְקוֹם הַמְּחִצָּה נִדּוֹן כְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא כַּרְמְלִית (כְּמוֹ) שֶׁהוּא הֶחָצֵר. וְאִם נִפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִי' אָסוּר. וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִי', וְנִפְרַץ גַּם הַקֵּרוּי עַד שֶׁנִּשְׁאַר בַּאֲלַכְסוֹן, אָסוּר. אֲבָל פִּרְצָה שֶׁאֵינָהּ בְּקֶרֶן זָוִית, אַמְרִינָן בָּהּ: פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מִי', וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא פִּי תִּקְרָה מְשֻׁפָּע דְּלֵיכָּא פֶּה. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן גַּם כֵּן בְּרֹחַב הַקֵּרוּי אַרְבָּעָה טְפָחִים } (תוס' וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין וּסְמַ"ג וְטוּר). { וְאַמְרִינָן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִלּוּ בְּב' מְחִצּוֹת, אִם יֵשׁ כָּאן ב' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ; אֲבָל זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ לֹא } (טוּר).

באר היטב – סימן שסא – דין גג הסמוך לרשות הרבים

א א מעשרה. ואם תוכו יו"ד אע"פ שמצד החצר אין בו יו"ד אין צריך סולם. ב"י: ב סולם. דגלי דעתיה דסלקיה לגג מן ר"ה בסולם קבוע:

מגן אברהם שס״א – סימן שסא – דין גג הסמוך לרשות הרבים

א׳ ולמעלה מי'. דאלו כולו אינו גבוה י' לא מהני סולם דהוין ר"ה כמ"ש סי' שמ"ה ס"י וסט"ו ואם תוכו י אף על פי שמצד החצר אין בו י' א"צ סולם (עיי' ת"ש) (ב"י הג"א מ"מ): ב׳ משתמשין בו. שמניחין כובעים וכלים קטנים עליהם: ג׳ כולם קבוע. דבזה סלקיה לגג מן רה"ר: ד׳ בפחות מי' אסור. דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי: ה׳ ברוחב הקרוי ד"ט. אף על גב דקור' מבוי סגי בטפח התם טעמא משום היכר בעלמא:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שס״א

א׳ בתוך י'. ובני ר"ה משתמשי' שם והו' כר"ה ואסור להוציא שם מן הבית מהני סולם קבוע דגלי דעתיה דסלקי' לגג מן ר"ה ואיהו ניח' ליה לאשתמושי ביה אבל בסולם עראי אין כאן סילוק כיון דמסלק ליה לסולם: ב׳ והוא שלא יהי' פי תקרה משופע. כ"כ הטור וז"ל וכגון שפי התקרה חלק' ורחבה ד"ט אבל אם הוא משופע ואין בו ד"ט לא אמרי' יורד וסותם עכ"ל וכ' ב"י שלמד כן מדאמרי' בפ"ב דעירובין דף כ"ה בפלוגתא דרבה ור"ז אי אויר קירוי מייתר או אינו מייתר דרבה ס"ל מייתר וה"ל יותר מב"ס ור"ז ס"ל אינו מייתר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם וה"ל כאלו יש מחיצה עד למטה לימא בפלוגתא דרב ושמואל קא מפלגא דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד"א לא אמרינן פי תקרה כו' אי דעבדא כעין אכסדרה שהגג שוה ה"נ דרבה מודה דאמרינן פי תקרה כו' והא דפליג רבה כאן דעביד כי ארזילא פירש"י יציע גג משופע דליכא פה ומשמע לרבינו דכיון דליכא פה לכ"ע לא שייך למימר פי תקרה ור"ז דשרי התם לאו דמותרת פי תקרה היא אלא משום דכיון דמקורה לא חשיב קרפף ואע"ג שהתו' והרא"ש חולקים בפ' כל גגות על רש"י שפי' קירוי ובאלכסון בשיפוע לאו למימר דס"ל שאע"פ שהוא בשיפוע אמרי' פי תקרה דהא (כצ"ל) דעבד כי אורזילא דאמרי' בעושין פסי' דלא אמרי' ביה פי תקרה לכ"ע היינו גג משופע ולא פליגי אלא בפירוש אלכסון ומ"ש ואין בו ד"ט פי' שאם אין בקורה רוחב ד"ט אע"פ שאינו משופע לא אמרי' פי תקרה וכתב רבינו וי"ו במקום או עכ"ל ומאוד מאוד תמוהין דבריו דא"ת שבמשופע לא הוה אמרי' פי תקרה לכ"ע למה כ' הטור בסי' שנ"ח בסופו קרפף בג' סאין וקורה ממנו בית סאה מותר אפי' אם הקרוי משופע דחשבינן כאלו מחיצה בסוף הקירוי כו' עכ"ל משמע בהדיא דאמרי' פי תקרה וזה שלא כדברי ב"י דאמר דבזה כ"ע ס"ל לאסור ולא אמרי' פי תקרה ותו דלדברי ב"י מ"ט דר' זירא דשרי כיון דלא אמרינן פי תקרה ותו קשה דרבינו הטור כ' בהדיא ברמזים פ' עושין פסין בקרפף של ג' סאין וקירה בו בית סאה אפי' הקירוי משופע אמרי' ביה פ"ת יורד וסותם הרי מבואר שלא כדברי ב"י ע"כ נראה דרבינו הב"י לא יצא כל ידי חובת העיון בזה הגם כי מו"ח ז"ל הסכים עמו אלא העיקר הוא דדברי הטור כשיטת הרא"ש דפר' עושין פסין גבי קרוי אף לר"ז ההיתר משום פ"ת אלא דתלמודא קאמר שם דל"ת פלוגתא דרבה ור"ז בפלוגתא דרב ושמואל פליגי לענין אם אמרי' כלל פי תקרה והיינו דעביד כאכסדרה ורבה ור"ז ס"ל דודאי קי"ל דאמרינן פי תקרה כו' היכא דעבד בשוה אלא דאם עביד כאורזילא דהיינו בשיפוע כפירש"י שכן מביא הרא"ש האי פירש"י שם ובזה פליגי רבה ור"ז דלרבה לא אמרי' פי תקרה באם הוא משופע ולר"ז אמרי' כן אפי' במשופע וקי"ל כר"ז כמ"ש הרא"ש אלא דעדיין צריך תנאי א' דהיינו שצריך רוחב הקורה שפיה יורד וסותם ד"ט דלא כרש"י שס"ל די בטפח כמ"ש התו' בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ו) ד"ה קורה ד' מותרת כו' שלא הוצרך הטור להזכיר שם שיהא רוחב ד' דהא שם מיירי בתקרה שהיא כסוי לאכסדרא ובודאי יש שם ד' טפחים אבל כאן דמיירי בקירוי שנפרצה ולפעמים יש שם קורה אחת שנשארה פחות מד' טפחים ע"כ הזכיר שיהיה שם דוקא ד"ט ופי' דבריו הוא וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד"ט פי' שהפה הוא חלק ורחב ד' טפחים באותו רוחב אבל אם הוא משופע ואין באותו שיפוע שהוא לצד הפה של התקרה ד"ט לא אמרינן ביה פי תקרה וע"כ לא אמר בסיפא ואין ברחבו ד"ט כמו שזכר ברישא רחבה ד"ט דכאן לא קאי על הרוחב כפשוטו אלא בהשיפוע אמר שיש בשיפועו ד"ט במקום שהוא הפה של התקרה אז מותר וא"כ אין אנו צריכין לדחוק לפרש דהוי"ו הוה במקום או כמ"ש ב"י אלא דהוא כפשוטו והא דאמרינן כאן בפרק כל גגות דאמרי בי רב משמיה דרב כגון שנפרצה בקרן זוית באלכסון ס"ל לטור כשיטת הרא"ש כאן שאין הטעם משוה שהוא באלכסון א"א פי תקרה אלא משום דהוה בקרן זוית וטעם דפי תקרה יורד וסותם הוא משום דהוה כפתח וכאן בקרן זוית לא עבדי אינשי פיתחא נמצא לפ"ז דאף במשופע כל שיש בשפוע שלפה ד"ט אמרי' שפיר פי תקרה והכל ניחא אחר העיון בס"ד והב"י וש"פ לא נחתי לזה כל עיקר ותו הקשה מו"ח ז"ל דברי הטור אהדדי דכאן פסק כתו' דבעינן רוחב ד"ט לפי תקרה כו' ולא כרש"י ובה' סוכה סי' תר"ל כ' אפי' אם יש בפי התקרה של אכסדרה טפח לא אמרינן ביה יורד וסותם כו' משמע דבשיעור טפח תליא מילתא וחילק בין שבת לסוכה והוא דוחק גדול ולק"מ מתחלה דהתם לא פסק להלכה דבטפח סגי אלא דנקט שם שיעור דמהני ביה פי תקרה דהיינו לרש"י כדאית ליה בטפח ממילא לתו' בד"ט וברמזים כתב שם ספ"ק דסוכ' בהדיא בד"ט וע"ז אמר דאפ"ה לא אמרי' שם פי תקרה מטעם הנזכר שם כ"ז פשוט וברור:

ספר מחצית השקל על אורח חיים שס״א

שס״א:צ״ג א׳ (ס"ק ב) ולמעל' כו' ואם תוכו כו' א"צ סלם (ב"י הג"א מ"מ) ע"כ יש ט"ס כאן דז"ל הג"א משמע דאם הי' גבוה י' אפילו סלם א"צ עכ"ל וז"ל המ"מ דלא דמי לעמוד בר"ה שאינו גבוה י' ורבים מכתפים עליו משום דגג זה גבוה י' מצד החצר למה זה דומה לבור עמוק שבע' וחולי' ג' משלימתו ליו"ד שהחולי' נדונה רה"י אף על פי שאינה גבוה מר"ה יותר מג' עכ"ל ואם כן מאין הוציא מ"א קולא זה דהג"א שכ' דאם גבוה י' אפילו סולם א"צ מיירי שגבוה י' גם לצד ר"ה כדמוכח שם ולא מיירי כלל מתוכו ומן מ"מ פשיטא דאין דאי' אדרבא משמע להיפך דהא דימה דין דהכא לבור שבתוכו י' משמע דהכא אפילו תוכו עשרה צריך סולם גם בס' ע"ש כתב להדיא דבתוכו עשרה ומצד החצר אין בו י' דמהני סולם משמע דצריך סולם וא"א דמ"א חולק עליו להביא דבריו ולחלוק עליו או לכתוב דלא כע"ש כררכו א"ו דכצ"ל ואם תוכו י' אף על פי שמצד החצר אין בו י' מהני סולם ואם גם מצר ר"ה גבוה י' א"צ סולם ודין אחד נובע מן מ"מ דהא דימהו לבור שתוכו י' ובצד חיצון לצר ר"ה אין בו בשום צד גבוה י' משמע דדין דהכא דמהני סולם גם בכה"ג מהני דהיינו שתוכו י' אף שמבחוץ בשום צד אין בו י' ודין השני הם דברי הג"א הנ"ל גם שס' ת"ש הגיה על דרך אחר ע"ש: ב׳ (ס"ק ב) משתמשים בו שמניחים כובעים כו' כן הוא בש"ס ערובין דף פ"ד ע"ב אך הש"ס לא הוצרך לזה כ"א למ"ד מקום של אדם א' תשמישו בנחת ולאדם אחר תשמישו קשה נותנים לזה שתשמישו בנחת ואין האחר אוסר עליו וכאן אפילו סולם עדאי מ"מ הוי לדידיה יותר תשמישו בנחת מלבני ר"ה דאין להם סולם כלל ולא הי' ראוי שבני ר"ה יאסרו עליו ולכן הוצרך לומר שמשתמשים בני ר"ה ומניחים שם כובעים כו' וה"ל גם לדידהו בנחת אפילו בלי סולם דראשו של אדם הוא סמוך לגג אבל לדידן דקי"ל אפי' לא' תשמישו בנחת ולשני בקשה אפ"ה אוסרים זע"ז וכמבואר ברמב"ם ובש"ע סי' שע"ה א"כ לא הוי צריך לה"ט דמניחים כובעים וכ"מ בגמרא שם וי"ל וע' לקמן סי' שע"ה בהרב"י:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א