סימן רנט – כמה דיני הטמנה וטלטולם – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רנט – כמה דיני הטמנה וטלטולם

א א מוּכִין, (פי' כָּל דָּבָר רַךְ קָרוּי מוּכִין כְּגוֹן צֶמֶר גֶּפֶן וּתְלִישֵׁי צֶמֶר רַךְ שֶׁל בְּהֵמָה וּגְרִירַת בְּגָדִים בְּלוּיִים), שֶׁטָּמַן בָּהֶם דֶּרֶךְ מִקְרֶה, אָסוּר לְטַלְטְלָן אֶלָּא מְנַעֵר הַכִּסוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת; וּכְגוֹן שֶׁמִּקְּצָתָן מְגֻלֶּה, שֶׁאֵין זֶה טִלְטוּל אֶלָּא מִצִּדּוֹ. וְאִם ב יִחֲדָן לְכָךְ, מֻתָּר לְטַלְטְלָן. אֲבָל אִם טָמַן בְּגִזֵּי צֶמֶר, אֲפִלּוּ לֹא יִחֲדָן לְכָךְ, מֻתָּר לְטַלְטְלָן. וְהָנֵי מִלֵּי סְתָם גִזִּין שֶׁאֵין עוֹמְדִין לִסְחוֹרָה, אֲבָל אִם נְתָנָם ג לְאוֹצָר לִסְחוֹרָה, צְרִיכִין יִחוּד וְאִם טָמַן בָּהֶם בְּלֹא יִחוּד, מְנַעֵר הַכִּסוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת, דְּהַיְנוּ: לוֹמַר שֶׁנּוֹטֵל כִּסוּי הַקְּדֵרָה שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם עָלֶיהָ לֹא אִכְפַּת לָן, דְּלֹא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לָהֶן. ב הַנּוֹתְנִים אֲבָנִים ד וּלְבֵנִים סְבִיב הַקְּדֵרָה צָרִיךְ שֶׁיְּיַחֲדֵם לְכָךְ לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִחֲדָן אֵינָם חֲשׁוּבִים לוֹ וּמַשְׁלִיכָן. הִלְכָּךְ אָסוּר לְטַלְטְלָן, אִם לֹא שֶׁיַּצְנִיעֵם וּמְיַחֲדָן לְכָךְ. ג הַטּוֹמֵן בְּקֻפָּה מְלֵאָה גִּזֵּי צֶמֶר שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל וְהוֹצִיא הַקְּדֵרָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָא יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ; וְאִם נִתְקַלְקְלָה, לֹא יַחֲזִירֶנָּה. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לְהוֹצִיאָה עַל דַּעַת לְהַחְזִירָהּ אִם לֹא תִּתְקַלְקֵל, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַחֲזִירֶנָּה אַף אִם תִּתְקַלְקֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ טָמַן בְּדָבָר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל, אִם נִתְקַלְקֵלָה הַגּוּמָא, לֹא יַחֲזִיר מִפְּנֵי שֶׁתִּצְטָרֵךְ הַקְּדֵרָה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָהּ מָקוֹם כְּשֶׁמַּחֲזִירָהּ וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁטּוֹמֵן בְּשַׁבָּת. ד טָמַן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל וְכִסָה פִּיהָ בְּדָבָר הַנִּטָּל, מְגַלֶּה הַכִּסוּי וְאוֹחֵז בַּקְּדֵרָה וּמוֹצִיאָהּ. ה טָמַן וְכִסָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ ה נִטָּל, אִם מִקְצָת הַקְּדֵרָה מְגֻלֶּה נוֹטֵל וּמַחֲזִיר; וְאִם לָאו, אֵינוֹ נוֹטֵל. ו יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לְהַטְמִין בַּאֲבָנִים מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּמוֹ בִּנְיָן, וְיֵשׁ מַתִּירִים. ז הָתַּנּוּר שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הַחַמִּין וְסוֹתְמִין פִּיו בְּדַף וְשׁוֹרְקִין (פי' מַחְלִיקִין) אוֹתוֹ בְּטִיט, מֻתָּר לִסְתֹּר אוֹתָהּ ו סְתִימָה כְּדֵי לְהוֹצִיא הַחַמִּין וְלַחֲזֹר וּלְסוֹתְמוֹ; וְאִם יֵשׁ בּוֹ גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת, מֻתָּר עַל יְדֵי עַכּוּ"ם. { הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לִסְתֹּר סְתִימַת הַתַּנּוּר הַטּוּחַ בְּטִיט עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, וְכֵן אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל קָטָן לֹא יַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל; וְאִם אִי אֶפְשָׁר יַעֲשֶׂה גָּדוֹל עַל יְדֵי שִׁנּוּי קְצָת, וְהָכֵי נָהוּג } (ת"ה סי' ש"ה וְאָגוּר). { וְנִרְאֶה לִי הָא דְּמֻתָּר לַחֲזֹר לִסְתֹּם הַתַּנּוּר, הַיְנוּ בַּיּוֹם דִּכְבָר כָּל הַקְּדֵרוֹת מְבֻשָּׁלוֹת כָּל צָרְכָּן, אֲבָל בַּלַּיְלָה סָמוּךְ לְהַטְמָנָתוֹ דְּיֵשׁ לְסַפֵּק שֶׁמָּא הַקְּדֵרוֹת עֲדַיִן אֵינָן מְבֻשָּׁלוֹת כָּל צָרְכָּן, אָסוּר לִסְתֹּם הַתַּנּוּר דְּגוֹרֵם } ז { בִּשּׁוּל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן רנ"ז סָעִיף ד', וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם אָסוּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סוֹף סִימָן רנ"ג. וּשְׁאָר דִּינֵי חֲזָרָה בְּשַׁבָּת עַיִּןִ לְעֵיל סי' שי"ח. }

באר היטב – סימן רנט – כמה דיני הטמנה וטלטולם

א א מוכין. מוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן: ב יחדן. פירוש לעולם: ג לאוצר. ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח סס"א (ובס' אבן העוזר חולק דאפי' אין מקפיד עליהם אסור ע"ש): ב ד ולבנים. וה"ה עצים העומדים להסקה אסור לסתום בהן פי תנור דלא יוכל לטלטלן בשבת עי' סי' ש"ח ס"ק כ"א. והאבנים המונחים על גבי כירה שרי לטלטלינהו דמיוחדין לתשמיש. מ"א: ה ה ניטל. ואם טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל מפנה סביבותיה ואוחז בקדירה ומוציאה דלא נעשית בסיס להן כמ"ש סס"א ר"ן: ז ו סתימה. הטעם דדוקא אם הוא עושה לקיים שלא להסירן בשבת היה אסור משום סתירה אבל דף זה אינו עשוי לקיים. ב"י בשם המרדכי: ז בישול. ואפי' בדיעבד אסור התבשיל וע"י עכו"ם יש לפקפק ולהתיר בדיעבד עיין תשובת רמ"א סי' ק"ך וע"ל סי' רנ"ג ס"ק י"א. וכתב בשל"ה ואם עדיין לא חשכה אע"ג דמדינא מותר לומר לעכו"ם מ"מ יש ליזהר משום לא פלוג ועיין סי' רס"א ס"א: דיני שהיה והטמנה בקיצור כללא דמילתא בזמן הזה אין לנו שום הטמנה כיון שמגולה למעלה אך להרב"י צריך שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים וא"כ ה"ל שיהוי. ובבשר צריך ליתנו חי סמוך לחשיכה ממש או שנתבשל כמב"ד קודם שחשכה. ובצלי ועוגה ופשטיד"א לא מהני חי ובעינן שיתבשל כמב"ד קודם שבת. ובתנור טוח בטיט הכל שרי ואם יש גחלים לוחשות אין לפותחו כ"א ע"י עכו"ם. ואם הגחלים סביב הקדירה לא יקח הישראל הקדירה כי אם עכו"ם. ואם הקדירה עומדת על הגחלים שרי אם א"א בענין אחר וה"ה בליל שבת ולהניח תבשיל חם אצל התנור שרי אפי' הוסק כבר. ועל התנור נהגו היתר אם לא הוסק עדיין. ואם נתן לבינה או ד"א על התנור ואח"כ נותן הקדירה עליה שרי אפי' הוסק ובתבשיל קר אפי' קודם שהוסק אסור אפי' לסמוך כ"א ע"י עכו"ם קודם שהוסק ולאחר שהוסק אפי' ע"י עכו"ם אסור כ"א לצורך חולה או קטן שאין לו מה לאכול ודבר שאין בו רוטב אפי' קר כחם דמי. ואם לא נצטנן לגמרי אפי' יש בו רוטב נהגו להקל ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיס"ב מותר לסמוך אצל תנור אבל לא עליו אא"כ יש דבר המפסיק וה"ה לתוך הקכלי"ן בעינן דבר המפסיק אבל ע"ג לבזבז שסביב התנור ה"ל סמיכה וה"ה במיני משקין ופירות דינא הכי. וע"ג קדירה הקבוע בתנור נמי דינא הכי אבל לתת לתוכן קנקן עם משקין פשיטא דאסור. וישראל אסור ליתן מים לתוך הקדירה ההיא אפי' קודם שהוסק אך אם נותנו עכו"ם קודם שהוסק שרי ליהנות מהם וגם אם נתן ישראל ע"ש סמוך לחשיכה אסור כמ"ש ס"ס רנ"ד. אסור לכרוך בשבת קדירה עם מאכל חם בכרים ובכסתות. אבל אם פינן לקדירה אחרת מותר לכרוך קדירה ההיא:

מגן אברהם רנ״ט – סימן רנט – כמה דיני הטמנה וטלטולם

א׳ מוכין. מוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן, כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלושי צמר רך של בהמה: ב׳ יחדן לכך. פי' יחדן לכך לעולם עמ"ש סי' שי"ח סכ"ב: ג׳ בגיזי צמר. אין חשובים כ"כ: ד׳ לאוצר לסחורה. ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח סס"א וסכ"ה: ה׳ שנוטל הכיסוי. כגון שמקצתן מגולה ואם אינה מגולה נ"ל אם יוכל לתחוב כוש ולנער שרי כמ"ש סי' שי"א ס"ט: ו׳ דלא נעשית בסיס. דהא אין הכיסוי תשמיש להצמר אדרבה הצמר משמש להקדרה לחממו ועסי' ש"ט ס"ד: ז׳ אבנים. וה"ה עצים העומדים להסקה אסור לסתום בהן פי תנור דלא יוכל לטלטלן בשבת עסי' ש"ח ס"כ כ"א כ"ב ונ"ל דהאבנים המונחים ע"ג כירה שרי לטלטלינהו דמיוחדין לתשמיש: ח׳ לא יחזירנה. והכי גרע טפי מטילטול מן הצד דשרי כמ"ש ססי' שי"א דהכא צריך לטלטל אילך ואילך כשרוצה להטמין (תו'): ט׳ טמן בדבר שאינו ניטל. ואם טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל מפנה סביבותיה ואוחז בקדירה ומוציאה דלא נעשית בסיס להן כמ"ש סס"א (ר"ן): י׳ ויש מתירים. דמשום כבוד שבת לא גזרו וכמ"ש ססי' שי"ב ואם אפשר להטמין בע"א אסור ועסי' תק"ב: י״א מותר ע"י עכו"ם. אבל ע"י ישראל אסור דהוי פסיק רישיה (אגור ותשו' מהרי"ל סימן ס"ב) ומשמע בת"ה דה"ה לפותחו אסור אם ידוע שיש בו גחלים לוחשות דהרוח מבעיר הגחלים וכמ"ש סי' רע"ז ס"ב וכתוב בת"ה שיש אוסרין לסתום התנור מפני שהרוח מפיח דרך נקב קטן ודמי למפוח ומבעיר יותר התנור מאלו היה פתוח והוא נוטה להתיר וכ"כ בתשובת רמ"א סי' ק"ב בשמו להתיר וצ"ל דמ"ש האגור ומהרי"ל ואם הישראל אינו סותמו לגמרי דלמא הוה שרי עכ"ל פי' שמניח הרבה פתוח וה"ל כאלו היה פתוח מתחלה אבל אם מניח מעט פתוח פשיטא דהרוח מפיח ואסור לדעתם והכי קי"ל, ונ"ל דכשהאש בוער בתוכו אף הת"ה מודה דאסור לסותמו לגמרי דגורם כיבוי שהאש נכבה מהרה ול"ד לסי' רע"ז ס"ב דהתם יש אויר הרבה בבית משא"כ בתנור: י״ב דגורם בישול. ואפי' בדיעבד אסור התבשיל (תשובת רמ"א סי' ק"ב) ועסי' רנ"ז ס"א בהג"ה וע"י עכו"ם יש לפקפק ולהתיר בדיעבד מאחר דבלא"ה נמי היה מתבשל שם וכתוב בשל"ה ואם עדיין לא חשכה אף על גב דמדינא מותר לומר לעכו"ם מ"מ יש ליזהר משום לא פלוג ע"ש ועמ"ש סי' רס"א סס"א: דיני שהיה והטמנה בקיצור: כללא דמלתא בזמן הזה אין לנו שום הטמנה כיון שמגולה למעלה אך להרב"י צריך שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים וא"כ ה"ל שהיה ובבשר צריך ליתנו חי סמוך לחשיכה ממש או שנתבשל כמב"ד קודם שחשיכה ובצלי ועוגה ופשטיד"א לא מהני חי ובעינן שיתבשל כמב"ד קודם שבת ובתנור טוח בטיט הכל שרי ואם יש בו גחלים לוחשות אין לפותחו כ"א ע"י עכו"ם ואם הגחלים סביב הקדירה לא יקח ישראל הקדירה כ"א עכו"ם ואם הקדירה עומדת על הגחלים שרי אם א"א בע"א וה"ה בליל שבת ולהניח תבשיל חם אצל התנור שרי אפי' הוסק כבר ועל התנור נהגו היתר אם לא הוסק עדיין ואם נתן לבנה או ד"א על התנור נותן הקדירה עליה שרי אפי' הוסק ובתבשיל קר אפי' קודם שהוסק אסור אפי' לסמוך כ"א ע"י עכו"ם קודם שהוסק ולאחר שהוסק אפילו ע"י עכו"ם אסור כ"א לצורך חולי או קטן שאין לו מה לאכול ודבר שאין בו רוטב אפי' קר כחם דמי ואם לא נצטנן לגמרי אפי' יש בו רוטב נהגו להקל ואם מניחו במקום שאין יכול להתחמם עד שהיס"ב מותר לסמוך אצל התנור אבל לא עליו אלא א"כ יש דבר המפסיק וה"ה לתוך הקכ"לין בעינן דבר המפסיק אבל ע"ג לבזבז שסביב התנור ה"ל סמיכה וה"ה במיני משקין ופירות דינא הכי וע"ג קדירה הקבוע בתנור נמי דינא הכי אבל לתת לתוכן קנקן עם משקין פשיטא דאסור וישראל אסור ליתן מים לתוך הקדירה ההוא אפי' קודם שהוסק אך אם נתנם עכו"ם קודם שהוסק שרי ליהנות מהם וגם אם נתן ישראל ע"ש סמוך לחשיכה אסור כמ"ש ססי' רנ"ד: אסור לכרוך בשבת קדרה עם מאכל חם בכרים וכסתות אבל אם פינן לקדירה אחרת מותר לכרוך קדירה ההוא:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רנ״ט

א׳ אסור לטלטלן. דלא בטלה להטמנה וה"ל מוקצה: ב׳ וכגון שמקצתן מגולה. ק"ל מ"ש מההיא דפרק נוטל ולקמן סי' ש"ט באבן ע"פ החבית דבצריך למקומו שרי לטלטל החבית וכ"כ התוס' ס"פ במה טומנין בשם רשב"א דלרבנן דרשב"ג שרי אפילו במכוסה לגמרי ליטול בידים דבר שאינו ניטל ומביאים ראיה מפרק נוטל וצ"ל דשאני התם דמיירי בשוכח אבל במניח בידים הוה ליה בסיס לדבר איסור וכאן אע"ג דלא הניח אלא אדעתא למישקליה בשבת מ"מ מקרי מניח וכחד דיעה בסי' ש"ט ולא כבעל התרומות דלשם דלא חשיב מניח אלא כשדעתו להניח שם כל השבת אלא דק"ל הא בסעיף ז' גבי תנור פסק כבעל התרומות וצ"ע: ג׳ מותר לסתור אותה סתימה. כתב ב"י הטעם בשם המרדכי דדוקא אם היה עושה לקיים שלא להסירן בשבת היה אסור משום סתירה אבל דף זה אינו עשוי לקיים עכ"ל וכן סיים אח"כ בשם הגמ"ר דלא מקרי בסיס לאיסור אלא כשלא היה בדעתו ליטלם כו' וכתב על זה והיינו כסברת בעל התרומות בסי' ש"ט:

ספר מחצית השקל על אורח חיים רנ״ט

רנ״ט:ב׳רס״ג א׳ (ס"ק ב) ייחדן כו'. עמ"ש סי' ש"ח סעיף כ"ב. שכתב שאסור לכסות פי החביות באבן אא"כ ייחדו לכך לעולם אבל אבן לפצוע בו אגוזים ס"ל להר"ן דדי ביחוד לשבת א' (ובסי' ש"ח הביא ב' דעות באגוזים) וכתב הר"ן דלכיסוי החביות כיון דאין הדרך לייחד האבן לכך לכן בעינן ייחוד לעולם אבל לפצוע אגוזים דאורחיה בהכי סגי בשבת א' וכ' הר"י פה דה"ה באבנים שמייחדן להטמנ' בעינן ייחוד לעול' דאין דרך האבנים ליתנם סביב הקדרה יותר ממה שדרך האבנים לכיסוי חביות ודינייהו כמו באבן ע"פ חביו' שצריך ייחוד לעולם וא"כ ה"ה במוכין כיון שאין דרכן להטמין צריך ייחוד לעולם לכ"ע אפי' לדעת הר"ן והב"ח כתב הא דבעינן ייחוד דוקא כשלא טמן בהם כ"א שבת א' אבל כשטמן בהם שתי שבתות גלי דעתיה שייחדן להטמנה ושוב א"צ ייחוד ודייק כן מלשון הטור וש"ע שכתב וטמן בהם דרך מקרה משמע פ"א גם הביא קצת ראיה מלשון הש"ס ע"ש ומ"א השמיטו לא ידעתי אם חולק על ב"ח או לא: רנ״ט:ב׳רס״ה א׳ (ס"ק ד) לאוצר לסחורה ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח ס"א ובס' אבן העוזר חלק מסברא דוקא בסי' ש"ח בכלים המיוחדים לסחורה בעינן שיקפד משום דקי"ל כר"ש דל"ל מוקצה ואפי' תמרי דעיסקי כמבואר בסי' ש"י סעיף ב' וכשמואל בשבת דף י"ט ע"ב לכן בעינן שיקפיד ועי"ז הוא מוקצה משא"כ גיזי צמר שהן עצמן מוקצים כיון שאין ראוין לשום דבר והוי כמו צרורות ואבנים דמודה ר"ש דהן מוקצים אלא שע"י הטמנ' אמרינן שייחדן לכך ומותרים לטלטל משא"כ בעומדים לסחורה הם מוקצים מצד עצמן ולא בעינן שיקפיד ולא מהני להו ההטמנ' ע"ש: רנ״ט:ב׳רס״ו א׳ (ס"ק ה) שניטל כו' במ"ש סי' שי"א ס"ט שכתב פירות הטמונים בתבן שהוא מוקצה תוחבן בכוש ונוטלן והתבן לנער מאיליו דמיקרי טילטול מן הצד דקי"ל דשרי: רנ״ט:ב׳רס״ז א׳ (ס"ק ו) דלא כו' וע"ס ש"ט סעיף ד' ר"ל די"א דאם היה דעתו ליטול בשבת ולא הניחו שם כל השבת יש לו דין שוכח ולדעת זה אין צריך לסברת מ"א דבלא"ה אין הכיסוי נעשה בסיס כיון דדין שוכח י"ל: רנ״ט:ב׳רס״ט א׳ (ס"ק ח) לא יחזירנה כו' דהכא צריך לטלטל כו' והרא"ש נתן טעם וז"ל אסור להחזירה. דודאי יטלטל הגיזין בידו וע"י הקדרה לא יטלטל פן ישפך התבשיל אם ינענע הצמר ע"י הקדרה עכ"ל: רנ״ט:ב׳רע״א א׳ (ס"ק י) ויש מתירים דמשום כבוד שבת כו' ד"ל דבנין ואהל עראי כזה אין בו רק איסור דרבנן שגזרו אטו אהל קבע דאסור מן התורה ומשום כבוד שבת לא גזרו: ב׳ וכמ"ש ס"ס שי"ב דמותר לצדד ולסדר אבנים לצורך ב"ה דמשום כבוד הבריות לא גזרו על בנין עראי כזה והוא הדין לכבוד שבת ולכן כתב מ"א ואם אפשר להטמין בע"א דליכא בזה משום כבוד שבת לא הותר בזה: רנ״ט:ב׳ער״ב א׳ (ס"ק י"א) מותר דהוי פ"ר. ר"ל דבישראל אסור לסתמו כשיש גחלים משום מכבה ומבעיר אע"ג שאינו מתכוין לכך מ"מ אסור דהוי פ"ר אבל בגוי אע"ג דהוי פ"ר שרי כמ"ש לעיל סי' רנ"ג ס"ק מ"א: ב׳ ומשמע בת"ה דה"ה לפותחו. ר"ל דבש"ע לא דיבר כ"א מאיסור הסתימה ובת"ה אוסר גם הפתיחה (כ"מ ממ"ש ת"ה סי' נ"ט) וכמ"ש סי' רע"ז ס"ב דאסור לפתוח דלת כנגד המדורה מחשש כיבוי ע"ש: ג׳ וכ' בת"ה בסי' נ"ט כיש אוסרים כו'. וצ"ל מ"ש האגור ומהרי"ל כו' ר"ל דהם אוסרים אם סתמו לגמרי ואע"פ כן כתבו דאם אינו סותמו לגמרי אפשר דשרי אדרב' אם אינו סותמו לגמרי איכא איסורא טפי כמ"ש בת"ה דדומה למפוח: ד׳ ואסור לדעתם. ר"ל שהם אוסרים הסתימה. הוא הדין אם סתם ומניח קצת פתוח אסור דלא כת"ה שנטה להתיר בזה: ה׳ ול"ד לסי' רע"ז ס"ב. דמותר לנעול הדלת כנגד המדורה: ו׳ יש אויר הרבה ואינו מכבה ומבעיר ע"י הנעילה: רנ״ט:ב׳רע״ג א׳ (ס"ק יב) דגורם כו' ואפי' בדיעבד ואסור כתב שם בתשוב' דאפי' נסתפק שמא בשעת סתימ' עדיין לא נתבשל כ"צ ואפשר דכבר נתבשל כ"צ מ"מ אסור: ב׳ וכתב בשל"ה כו' דמדינא מותר כו' משום לא פלוג. ר"ל בקיץ שיוצאים מבה"כ בעוד היום גדול א"כ כשלוקחים המאכל מתוך התנור עדיין יום הוא וכן בשעת סתימה אף שהוא כבר קיבל עליו שבת מ"מ אינו אסור במלאכ' כי אם מדרבנן (אע"ג דתוספות שבת דאורייתא מ"מ הלא אין לו שיעור ובמעט סגי כמ"ש סי' רס"א) א"כ ע"י גוי ה"ל שבות דשבו' רשרי במקום צורך אבל בחורף שיוצאים מבה"כ סמוך לחשכה וטרם שיטול ידיו ויקדש הוי לילה קודם שיקח המאכל מתוך התנור ואיכא איסור דאוריי' גבי ישראל וע"י גוי הוי רק שבות אחד ולא הותר כה"ג ומשום לא פלוג ראוי לאסור גם בקיץ כ"ה שם בשל"ה: ג׳ ועמ"ש סי' רס"א סס"א. ר"ל דנראה מדברי דמ"א קצת שחולק ומתי' בע"ש ומי שקבל עליו שבת כו' ע"ש במ"א ס"ק ז': ד׳ כללא דמלתא כו' כיון שמגולה למעל' אע"ג דיש להתנור שמטמינים בו מעזיבה למעל' מ"מ כיון דאין הקדרה נוגעת במעזיבה נקרא מגולה למעל' דעכ"פ הקדרה מגולה. ואם נוגעת הקדרה בדופני התנור ע' לעיל סי' רנ"ז ס"ק ו' בט"ז: ה׳ אך להרב"י כו' אולם רמ"א בסי' רצ"ג סס"א חולק עליו וס"ל דכה"ג ל"מ הטמנה וכ' שכן המנהג להקל: ו׳ וא"כ ה"ל שהי'. דקיל מהטמנה: ז׳ סמוך לחשכה אבל הרבה קודם חשכה אסור. דקודם שחשיכה יהיה נצלה קצת ושוב אין לו דין בשר חי דאיכא למיחש שמא יחתה וצריך שיצל' כמב"ד קודם חשכה כדין שהי' וכמ"ש לעיל סי' רנ"ג: ח׳ וצלי ועוגה ופשטיד"א ל"מ חי אולם אין שוין. דבצלי ע"ג האש דוקא ל"מ חי. אבל צלי קדר מהני חי כמ"ש מ"א סי' רמ"ד ס"ק א' ובעוגה ופשטיד"א גם בקדרה ל"מ חי כמבוא' שם בסי' רנ"ד: ט׳ ובעי' כדי שיתבשל כמב"ד כו' כדעת הי"א שכ' הרב ב"י בסי' רנ"ג סעיף א' וכ' רמ"א שם ונהגו להקל כי"א הללו: י׳ ובתנור טוח כו' שרי היינו לדעת רמ"א בסי' רנ"ד אבל להרב"י שם ל"מ טיחה: י״א ע"ג הגחלים והיינו דוקא שאין סביבה גחלים. כמ"ש מ"א סי' רנ"ג ס"ק ח"י: י״ב תבשיל חם אצל התנור כו' דכיון דחם הוא אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול ואין בו כי אם סמיכה ותנורים שלנו דין כירה י"ל ובכירה מותר סמיכה אפי' אינה גרופה וקטומ' וכמבואר סוף סי' רנ"ג. ועל התנור כו' דכיון דמעזיבה מפסקת יש לה דין גרוף וקטום מ"מ בעי' ג"כ דבר להכירא וכמ"ש מ"א סי' רנ"ג ס"ק ל"א לכן דוקא קודם שהוסק נהגו היתר אבל אחר שהוסק בעי' דוקא לבנה או ד"א להפסיק משום הכירא: י״ג ובתבשיל קר ר"ל שנצטנן לגמרי דיש בו משום בישול אחר בישול: י״ד כ"א ע"י גוי. דהגוי אינו מתכוין כ"א לחמם החדר ואע"ג דמ"מ הוי פ"ר לגבי תבשיל מ"מ בגוי ל"ח לפ"ר כמ"ש לעיל סי' רנ"ג וע' מה שפקפק הט"ז על היתר זה ע"י גוי בסוף סי' רנ"ו: ט״ו או קטן שיש לו דין חולה כמ"ש בסי' שכ"ח סעיף י"ז בהג"ה: ט״ז ודבר שאין בו רוטב כו' דביבש אפי' קר אין בו משום בישול אחר בישול ואע"ג שכ' מ"א בסי' רנ"ג ס"ק ל"ו דבנצטנן לגמרי אפי' יבש שאין בו מרק דליכא משום בישול מ"מ אסור רהוי כמניח לכתחלה ולא הותר רק חזרה צ"ל דוקא תוך התנור החמיר לעיל אבל הכא דמיירי על גבו הקיל בזה. ואם כו' עד שהיס"ב מותר לסמוך כו' כיון שאין בזה חשש בישול וכמ"ש לקמן סי' שי"ח סעיף י"ד דמותר ליתן משקים נגד המדורה במקום שאין יכול להתחמם עד שתהיה היס"ב רק חשש חיתוי ובסמיכה בתנורים דידן שיש להם דין כירה מותר אפי' אין גרוף וקטום ול"ח לחיתוי: י״ז וה"ה לתוך הקכלי"ן והוא מה שאנו קורין רע"ר אע"ג שהרע"ר יש לה גם כיסוי למעלה מ"מ אין הקדירה נוגעת באותו כיסוי ואין לו דין הטמנה כדלעיל וכיון שיש הפסק ברע"ר למטה ויש לו דין מעזיבה דהוי הפסק ומיקרי גו"ק. אך להכירא בעי' שיתן לבנה או דבר אחר תוך הרע"ר: י״ח וע"ג קדרה הקבוע בתנור נמי דינא הכי ר"ל דינו כקאכלין כ"כ בספר ת"ש ע"ש והיינו דהא קדרה הקבוע בתנור יש לו דין קדרה העומדת ע"ג האש ודינו מבואר במ"א סי' רנ"ח: י״ט אבל לתת לתוכה קנקן עם מים פשיטא דאסור הט"ז סי' רנ"ח וכן לקמן סי' שי"ח ס"ק י"ט כ' דליתן משקים להחם תוך כלי חמין אם נתנו כולו תוך החמים שהחמים צפים למעלה מן הכלי שבו הצוננים אסור משום הטמנה אבל אי הצוננים מגולים למעלה אין בו איסור הטמנה. אולם היינו דוק' כשהכלי שבו החמין הוא כלי שני דאין בו משום בישול אבל מ"א פה הלא מיירי שנותנים כלי עם הצוננים תוך הקדירה הקבוע בתנור וזה יש לו דין כ"ר ואסור משום בישול אפי' הצוננים מגולים למעלה: כ׳ אך אם נתנן נכרי כו' נקט לשון דיעבד וכן לעיל ס"ס רנ"ג ושם כתבתי דמוכח דאפי' לכתחלה מותר וישבתי למה נקט שם ל' דיעבד אבל מה שנקט פה ל' דיעבד לא ידעתי: כ״א סמוך לחשכה ר"ל עד שלא היה אפשר להתחמם קודם חשכה וסמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדירן כ' מ"א לעיל סי' רנ"ג ס"ק כ"ו דשרי. אסור לכרוך דהיינו שמכוסה כולה גם למעלה. אם פינן כו' וה"ה אם החזירן אח"כ לכלי ראשון שרי כ"כ מ"א שם:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א