——–
תוכן התשובה בקצרה
א. תאור טכני של ייצור החשמל פה בא"י. ב. טעם המתירים לפי שמשתמשים בחשמל לצורך פיקו"נ של חולים, וכן לצרכי ביטחון, ופסק מרן (סימן שיח ס"ב) דהשוחט בשבת לחולה מותר הבריא לאכול ממנו, וה"ה הכא. ג. ותקשי טובא מהמשך פסק מרן שם ובעוד דוכתי, דשאני שחיטה דליכא למיחש שמא ירבה, אך בבישול אסור לבריא לאכול משל החולה. ומינה לנידו"ד דחמיר טפי מינה, דאינו שמא, אלא וודאי מרבים לצורך הבריאים חשמל, דאסור. ה. ברם יש לחלק, דכאן אחר שהשתמשו בחשמל חובה להוסיף טורבינה, דאל"כ הוי פיקו"נ. משא"כ בבישול, שהמרבה עובר על איסור סקילה. ו. אולם עדיין יש להשיב, דאחר שהעובד בחברת החשמל כוונתו אינה לחולים, לכאורה שוב הוי מעשה שבת שאסור. אולם זה אינו, כי כל כה"ג אין איסור, וכדאמרו בגמ' נתכוין לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה. ברם צריך הוא לבקש סליחה מאת ה' יתברך, אך מעשה שבת ליכא. ועוד צירופים ראה שם. ז. ברם עדיין יש לאסור, כי כל מה שאפשר למנוע חילול שבת לצורך חולה חייבים למנוע, וכאן אנו משתמשים בשעון שבת וגורמים לחלל שבת לצורך פיקו"נ ואסור. ואולם בפשיטות איסור זה הוא משום מראית עין, וזה לא שייך הכא בנידו"ד שהציבור לא יודע ששעון השבת (ולא השימוש בחשמל) גורם לשינוים בצריכת החשמל, ודין גרמא שמחללים שבת בתחנת החשמל. ואעיקרא דדינא פירכא, אחר שאין שימוש היחיד גורם לחילול שבת בחברת החשמל, רק שימוש הרבים, וממילא ליחיד שרי. ח. ויתר על כן, כי אף אי היחיד היה גורם לשינוי משמעותי, שרי הכא, ע' בפנים. י. ומשום חילול ה' שאסר החזו"א ליכא, דחילול ה' ישנו או בעובר עבירה וכאן ליכא, או באינו עובר, אך לרואים נראה כאסור. וחשש זה הוא רק לת"ח שילמדו מהם ולא לעם. מה גם שכאן ליכא, שהרי אין איש (מן החילונים) שם על לב ואינו יודע כי בשימוש החשמל יש איזה איסור. יב. ומשום לפני עוור ליכא, שהרי אין עבירה. ומעוד טעמי תריצי. יג. ספרי הפוסקים מש"כ בזה. יד. פעולת חברת החשמל בימינו אנו, יש מקום רב שהן אוטומאטיות בעניני חילול השבת, בעצם יצור החשמל.
(((הן))) אמת כי כבר דשו רבים בזה, וכמה קולמוסים נשברו על כך. ברם אין בית מדרש בלא חידוש, ואמרתי לענות אף אני את חלקי, כי על כמה הערות עיקריות בזה כמעט ולא ראיתי מי שעמד. ותחילה עלינו להקדים מספר הקדמות בעניני ייצור החשמל.
תאור טכני
א. (((תחילה))) החשמל מיוצר ע"י טורבינה, והוא כמין גלגל ענק אשר מלופף בו סליל מתכת ענק, ובסיבוב הגלגל מסתובב הסליל בתוך שדה מגנטי (הנוצר ע"י הנחת מגנט רב עוצמה במקום) וכך נוצר החשמל.
(((סיבוב))) הטורבינה נעשה ע"י סוגי אנרגיה שונים, וכגון ע"י כח קיטור המוסק מפחם, סולר, נפט, גז, אנרגיה אטומית, או שהטורבינה מסתובבת ע"י מפלי מים טבעיים או מלאכותיים וכדו'. כל מקום משתמשים בכח המסובב את הטורבינה, לפי כוחות האנרגיה הזולים באותה מדינה, וגם לפי הענין, כי הפעלת טורבינה ע"י גז היא מהירה מאוד ביחס להפעלה ע"י הסקת פחם, ופעמים רבות המהירות מוכרחת וכבסמוך. אך מאידך הסקה ע"י גז, היא יקרה מאוד, והכל לפי הענין.
(((ועוד))) יש לידע כי הגנרטור מוכרח להסתובב מספר סיבובים מדוייק בשניה, וכאן בארץ הוא חמישים סיבובים בשניה, ובארה"ב ששים, וכל ירידה או עליה בסיבוב אחד או שנים לשניה, עלול לשרוף את המנועים שצורכים חשמל, כגון מקררים וכדו', וק"ו מכשירים אלקטרונים שהם עדינים וביניהם מכשירי רפואה רבים וכדו', שהם עלולים להיפגע גם משינויים קטנים יותר.
(((דיוקם))) של מכשירים חשמליים מסויימים, וביניהם מכשירים רפואיים רבים התלויים על בסיס זמן, נקבעים על פי דיוק מספר הסיבובים לשניה.
(((ועוד))) זאת כי הגנרטורים שומרים על דיוק סיבובים ע"י וויסות אוטומאטי בגבולות של עשרה אחוזים בשינוי בצריכת החשמל, וכבסמוך בע"ה. ועוד ראה בזה לקמן (אות יד).
(((כעיקרון))) אילו צריכת החשמל במשך כל השבת היתה אחידה ללא שינויים, דהיינו ללא כיבוי והפעלת מכשירים חשמליים. חברת החשמל היתה פועלת בעצם יצור החשמל באופן אוטומאטי לחלוטין. (מכשירים חשמלים אשר פועלים ע"י טרמוסטת כגון מקררים מזגנים וכדו', ג"כ לא היו משנים דבר, לפי שהיה קיזוז כללי במדינה, כי כשמקרר של ראובן פוסק מלפעול של שמעון מתחיל וכיוצ"ב). וכאשר יצרכו יותר חשמל, המערכת הממוחשבת תווסת לבד, וכנ"ל, דעד עשרה אחוזים המערכת מתופעלת אוטומאטית. ברם מאחר ובעוונות רוב עם ישראל מחלל שבת, ומפעיל ומכבה מכשירים חשמליים, מה גם כי נמצאים גויים רבים בארץ, ועוד כי אף הציבור האמון על שמירת התורה והשבת משתמש בשעוני שבת, ועל כן חלים במשך השבת שינויים משמעותיים בצריכת החשמל, הרבה מעבר לעשרה אחוז הנזכרים, וכדי שהמערכת החשמלית תמשיך לדייק, ויתר על כן כדי שלא תקרוס ושוב לא תספק חשמל, מוכרחים להתערב ע"י כח אנוש בתפעול תחנות החשמל. כי ברגע שצריכת החשמל גוברת, ואין הטורבינות מספקות את צריכת החשמל, ממילא יחולו שינויים במהירות סיבובי הטורבינה דבר היכול לגרום לקלקול מכשירים חשמליים וכנ"ל, ויותר חמור, כי טורבינה שנדרשת לייצר יותר חשמל מכדי יכולתה, מפסיקה לייצר חשמל לחלוטין, וכל מערכת החשמל קורסת.
(((דבר))) זה מצריך התערבות של בני אדם להוסיף מבערים או גנרטורים, או לחילופין לכבותם לפי הענין, דהיינו להפעיל עוד מבערים לחזק את כח הסיבוב של טורבינה מסויימת, או במידה וכבר הטורבינה פועלת במלא עוצמתה, להפעיל טורבינה נוספת. והדבר כרוך במלאכות דאורייתא הבערה ובישול. ואין יכולת לעשות זאת באופן אוטומטי מאחר ושינויי צריכת החשמל נתונים לשינויים תמידים של מזג האוויר וכדו'. וכל זאת הוא מלבד עוד חילולי שבת רבים רבים הנעשים סביב לעצם יצור החשמל, ואינם עצם ייצורו, כגון רישומים שונים, קשר טלפוני בין התחנות וכדו'.
(((וזאת))) למודעי כי אין מציאות לייצר חשמל ולאגור אותו (מלבד בבטריות, אשר כמות החשמל שלהם, וכן עוצמת החשמל מוגבלת, ועל כן אי אפשר להשתמש בו לשימוש ארצי), אלא בו בזמן שהחשמל מיוצר, בו בזמן משתמשים בו, והדבר תלוי זה בזה, כי בעת שצורכים יותר חשמל, ממילא חברת החשמל בו ברגע מייצרת יותר חשמל.
(((עוד))) יש לדעת כי אין מקום להסתפק שמא גוי עושה מלאכות אלו בחברת החשמל, ומפעיל את המכונות, לפי שבחברת החשמל עובדים רק אנשים אשר עברו בדיקה בטחונית, מאחר וחברת החשמל נחשבת כמקום ביטחוני עקב חשיבותה, מה שממילא מחייב שכל העובדים יהיו יהודים בדוקא (ברם ראיתי מי שעורר שגם לפי דרישותיהם אפשר להשתמש בדרוזים ובבדואים שמשתמשים בהם בצבא).
(((דבר))) נוסף בעל חשיבות הוא שכל תחנות החשמל מייצרות חשמל לקו ארצי אחד, ופועלים יחד, כך שאי אפשר להפריד ולחלק בין אזור פלוני לאזור אלמוני בצריכת החשמל, ומאידך דבר זה גורם ליתר חילול שבת, כי בהרבה פעמים ניתנת הוראה להגביר במקום אחד את פעולת המבערים, כדי לכבות גנרטור במקום אחר מטעמי חסכון. ועוד כי ישנם כמה סוגי גנרטורים בעלי מערכות הפעלה שונות, יש שמוסק ע"י פחם ויש ע"י גז נפט, או סולר, מפלי מים, או דלק גרעיני, ולכל אחד מעלות וחסרונות, וחברת החשמל מטעמים כלכלים ואחרים שוקלת לפי הענין להפעיל שם ולכבות שם.
(((עוד))) דבר הוא שצריכת חשמל של אדם יחידי אין לה משמעות בחברת החשמל, ובחברת החשמל עקב תוספת שימוש בחשמל בבית פרטי לא נעשית תוספת הבערה במבערים שבחברת החשמל, כי צריכת חשמל של אדם יחידי אינה ברת משמעות ואינה גורמת לתוספת הבערה או כבוי הנעשים אוטומטיים. וע"ע לקמן (אות יד) עוד לגבי פעולות חברת החשמל בימנו אנו.
(((תאור))) טכני זה קובץ מן הספרים אנצקלופדיה תלמודית (סוף כרך יח בנספח לערך חשמל אות יב), ומן הספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב נדפס ש' תשיד), החשמל בהלכה (ח"ב פ"א), ספר מאורות נתן (בפתיחה, והוא ספר שלם על האי מילתא, וגם העתיק בעמ' 25 תאור טכני מספר שבות יצחק), ומשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא), ועוד.
לצורך פקוח נפש
ב. (((אחר))) הקדמות אלו נבוא לענין הלכה, וכדי שלא להכביד נבוא ישר לתורף הדברים. בסיס ההיתר הנאמר בזה הוא שמאחר והחשמל המסופק דרך חברת החשמל מסופק גם לבתי חולים ולצרכים בטחוניים שונים, כגון תאורה במקומות שיש חשש להסתננות מחבלים, וכדו' שאר פעולות בטחוניות. וכן מסופק החשמל גם לבתים פרטיים שיש בהם חולים מסוכנים המשתמשים במכשירי חשמל, וכל אלו הם פקוח נפש ממש. ממילא המלאכות הנעשות בחברת החשמל, אף שהם מלאכות דאורייתא, הרי הם היתר גמור, וממילא מותר לכל עם ישראל להשתמש בחשמל. ומה שמרבים בשיעורים בחברת החשמל לצורך השימוש של כל מדינת ישראל, שהוא רוב רובו של הצורך בהספקת החשמל, מאחר ופעולה זו נעשית כאחת, דהיינו הוראת מחשב אחת מורה להפעיל עוד מבער או טורבינה נוספת, ואין צורך בכמה מלאכות, הרי זה כפסק מרן (סימן שיח סעיף ב) השוחט בשבת לחולה בין שחלה מאתמול בין שחלה היום מותר הבריא לאכול ממנו. עכ"ל. וכ"כ להקל מהאי טעמא בספר מנוח"א (ח"א ריש פרק כד), וכ"כ בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אות ה), ובספר החשמל לאור ההלכה מדברי הגרש"ז אוירבך (סימן ג פרק ב), וביתר ביאור בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן כד אות ב). וע"ע כאן בהערה חולה מסוכן לא שכיחואף שכתבו התוס' פסחים (מו ע"ב ד"ה רבה) דגבי פקו"נ לא אמרינן הואיל, כיון דלא שכיח כלל. לא שייך זה כלל לנידו"ד, לא מבעי גבי צריכת החשמל בבית החולים דהוי ודאי גמור, וכן גבי צרכים בטחוניים. אלא אף לגבי צריכת החשמל לפקו"נ של אנשים חולים בבתים כלפי צריכת החשמל הארצית, הוי ודאי ולא ספק. ואפי' גבי איזור קטן שבו פסק החשמל לבד, כתב הגרש"ז אויירבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס"ס כד ד"ה סוף דבר) דבכה"ג שהתיקון (של הפסקת החשמל) נעשה בפעולה אחת עבור ב' או ג' אלפים, קשה לומר דלא שכיח כלל. ועיין בלמודי ה' (למוד רג). עכ"ד. ויש לחלק בין דברי תוס' שבאו גבי כל יחידי ויחידי, לבין נידו"ד דעסקינן ברשת חשמל ארצית. ובזה הוסרו דברי ספר החשמל לאור ההלכה (עמ' קכא) דאין היתר משום פקו"נ עבור הבתים ע"פ דברי תוס' הנ"ל. וכן דחאוהו באנצקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תשמג הע' 60) כי בזמננו פשוט ששכיחים בכל אזור חולים מסוכנים הנמצאים בבתים הזקוקים למכשירי חשמל. ע"כ. ופשוט שהוא גם מפני שינוי המציאות, כי התווספו הרבה מכשירי חשמל רפואיים בעשורים האחרונים. ועוד ראה למו"ר בתשובת כת"י הנדפסת בספר מאור ישראל (עמ' כ בהוצאת כולל מאור ישראל) דהתיר לתקן רמזורים בשבת, משום שבין הנוסעים מצויים חולים מסוכנים. וכתב דאת"ל דחולה מסוכן אינו שכיח כתוס' פסחים, מה שאינו ברור כלל, כי יש לפרש כמ"ש החת"ס (ביצה יז ע"א), ובשו"ת (או"ח סימן עט), שכוונת התוס' דלא שכיח שהחולה יצטרך למלאכה זו של בישול ואפיה וכיוצ"ב, וע"ע בשו"ת שם אריה. מ"מ מצויים גם ילדים קטנים שלא הגיעו למצוות במכוניות, ולפיכך מותר לתקן את הרמזורים. עכ"ד. וע"ע בספר הליכות עולם (ח"ד בא הע' ב) גבי שכונה שפסק החשמל ותיקנו, דשרי התבשיל, מפני שמסתמא בשכונה גדולה אל יבצר שיש שם חולים או תינוקות שתיקון החשמל בשבילם הוא בגדר פקוח נפש או ספק פקוח נפש. ע"כ. וכ"כ בספר ילקו"י (שבת ח"ג סימן שיח הע כט) וגם כתב לחלק כאמור בין המציאות בימינו לימיהם, כי נתרבה בשנים האחרונות שאין מאשפזים את כל החולים שיש בהם סכנה, אלא משחררים חלק בהם לביתם עם מכשירי הנשמה וחמצן, ונמצא שהמציאות נשתנתה. וסיים שהסכים עמנו מרן אאמו"ר שליט"א. עכת"ד. וכ"כ בספר מנחת שלמה (שבת ח"א עמ' רלז). ושוב ראיתי שכ"כ כיוצ"ב בשו"ת היכל יצחק הרצוג (חאו"ח סימן לא) גבי בנית גדר בטחון בשבת סביב שכונת קרית שמואל הסמוכה לטבריה. וכתב דבמצבנו (דאז) התנפלות האויב נראית בגדר שכיח. ע"כ. וכ"כ עוד כיוצ"ב שם (סימן לג אות ה), וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (חאו"ח סימן נו) כדברינו דחולה שיש בו סכנה אינו שכיח היינו באדם פרטי, ולא לגבי כל העולם. ע"כ. לגבי אי חולה מסוכן שכיח או לאו.
שמא ירבה
ג. (((ברם))) הקושיא מנגד בולטת, כי הלא המשיך שם מרן (סימן שיח סעיף ב) בזה"ל, אבל המבשל לחולה אסור לבריא או לחולה שאין בו סכנה, דחיישינן שמא ירבה בשבילו. עכ"ל. ובב"י הראה מקורו מחולין (טו ע"ב), אמר רב דימי מנהרדעא, הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא. מאי טעמא, כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, כי קא שחיט אדעתא דחולה קא שחיט. המבשל לחולה בשבת אסור לבריא, גזירה שמא ירבה בשבילו. ע"כ. ופרש"י אדעתה דחולה קא שחיט, וליכא למיגזר שמא ירבה בשביל בריא, דהא משום ההוא זית דחולה בעי למישחט כולה. ע"כ. וא"כ החילוק בין שחיטה לבישול מבואר, כי בשחיטה אין חשש שמא ירבה, לפי ששחיטה אחת מכשירה את כל הבהמה, משא"כ בישול דחיישינן שמא ירבה בקדירה העומדת על האש. וכן פסק עוד מרן (סימן שכה סעיף יא) וז"ל, וכן בכל דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו (אסור להנות ממלאכת גוי שעשה לצורך הגוי) אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו, כגון שהדליק נר לעצמו, או עשה כבש לירד בו, שבנר אחד וכבש אחד יספיק לכל, אפילו מכירו, מותר. עכ"ל. וכ"כ לעיל מינה התם (סעיף י) ע"ש. וכן הוא עוד בשו"ע (סימן רעו סעיף א), ע"ש. ולפי"ז ה"ה בחשמל, שהרי כאן חמור הוא יותר מבישול, דשם הוא רק גזירה שמא ירבה, ואילו כאן בחשמל אינו שמא אלא ודאי ידעינן בבירור גמור שכל שבת מרבים בפועל במלאכה, ומפעילים יותר מבערים ויותר טורבינות בעת עלית העומס הנגרמת עקב השימוש הנוסף של צרכני החשמל בשבת, וא"כ בזה יש לאסור האיסר משום מעשה שבת. וקושיא זו היא קושיא אלימתא, וסותרת את כל יסוד ההיתר.
ד. (((ויתר))) על כן כי אפי' ההיתר המפורסם של הגרי"צ דושינסקי זצ"ל [ראה בשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן כה בהערה) ובספרים הובא היתר זה בשם גאון.] דשרי להשתמש בחשמל ע"י שידליק בביתו אור אחר בהיתר, כגון נרות וכדו', וממילא אין איסור להנות ממעשה שבת, וכמבואר בשו"ע (סימן רעו ס"ד) אם יש נר בבית ישראל ובא א"י להדליק נר אחר, מותר להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק. אבל אחר שיכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני. ע"כ. ומינה ילפי דכשידליק נר בביתו, אין איסור להשתמש באור החשמל, לפי שבדוחק סגי לו בנר לבדו. ברם קושייתנו הנ"ל תדחה אף את היתר זה, שהרי הב"י שם כתב שדין זה תלוי במחלוקת הנזכרת בריש הסימן שם, נכרי שהדליק נר לצורכו, יכול ישראל להשתמש לאורו. וכ"ז בנר שאין חשש שמא ירבה, לפי שנר אחד נר למאה. ברם גבי נכרי שהדליק אש לצרכו, האם מותר לישראל להשתמש להתחמם באש, שנוי הוא במח', די"א דלא חיישינן שירבה, שגם בזה באש מועטת סגי להתחמם מאה בני אדם. וי"א דבזה חיישינן שמא ירבה, וכמבואר בב"י שם. וא"כ כותב הב"י דלמ"ד דחיישינן שמא ירבה במדורה, ההיתר כשגוי הדליק נר לצורך ישראל ויש כבר לישראל נר, אמור רק בנר ולא במדורה, דחיישינן שמא ירבה. ואף שבמח' הנ"ל פסק מרן להקל שם (סעיף מ), מ"מ בכה"ג שיש חשש שמא ירבה לכו"ע אסור, וכל המח' היא בדין מדורה האם חיישינן שמא ירבה או לא. ומעתה נמצא דבנידו"ד גבי החשמל שיש חשש רבוי, לכו"ע אסור להשתמש באור החשמל, אף שיש לו נר דולק. ובפרט שכאן אינו ספק שמא ירבה, כי אם ודאי ירבה. ועוד ראה בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ב פרק ג) דהגאון רש"ז אויירבך דחה היתר של נר דולק, לפי שהוא נאמר בגוי דוקא ולא בישראל, וכמש"כ המ"א (סימן רנג ס"ק יג) והסכים על ידו הגאון המחבר בראיות למכביר, ע"ש. ואולם ע' בספר מאורות נתן (פ"ג אותיות יט-לד) דס"ל דמהדין שרי (רק דס"ל לאסור מצד אחר משום לפני עוור ע"ש). וכן נשען על היתר זה בשו"ת יבי"א (ח"א או"ח סימן כ), ובשו"ת באר משה (ח"ז סימן קא סי"ב) בדיעבד. ושוב ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן כד אות ב ד"ה עוד נלע"ד) שהגרשז"א הראה פנים להקל ע"ש. וע"ע בשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן כה בהערה) להקל. וע"ע מפי ספרים בספר מאור השבת (ח"א סימן יח ס"ק קיב) בזה.
הרבוי נעשה בהיתר
ה. (((ואחר))) ההיתבוננות נראה כי ההיתר ברור שהרי בתבשיל חיישינן שמא ירבה בשבילו בשביל הבריא, וע"י הרבוי יעבור על איסור תורה, שהרי לצורך החולה התבשיל מספיק, וכעת מרבה לבריא, וכמש"כ הב"י (סימן שיח) מדברי הרשב"א בשם רבו וז"ל הב"י, והא דאמרינן דמבשל לחולה בשבת אסור שמא ירבה בשבילו, כתב הרשב"א (חולין דף טו ע"ב ד"ה המבשל) פירש רבינו הרב ז"ל, גזירה שמא אחר שיניח הקדירה על האש, ירבה שם חתיכה בשבילו, ומשום הכי גזרינן שמא יעשה כך לפי שיבוא לידי איסור סקילה בכך, אבל אין לפרש שמא ירבה חתיכות הקדרה קודם שיתן אותה על האש, דאפילו עביד הכי לית כאן איסורא דאורייתא אלא דרבנן בלבד. עכ"ל. וכן ראיתי שכתב הכי הנמוק"י (חולין שם) דכל שגזרינן שמא ירבה, הוא רק באיסור תורה ולא באיסור דרבנן. ומעתה בנידו"ד בחשמל לא די שכשמרבה את החשמל אינו עובר על איסור תורה, אלא אינו עובר על איסור כלל, ואף מחוייב הוא לרבות, שהרי כעת בשבת שהאנשים השתמשו בחשמל והתגברה צריכת החשמל, אם לא יפעילו עתה בחברת החשמל עוד טובינה, כל המערכת החשמלית תקרוס, ושוב לא יסופק חשמל לכל האנשים אשר בגדר פיקוח נפש המה. וא"כ אם ישאלו אותנו בשבת, האם מותר לרבות, נאמר כי חובה גמורה לרבות, והוא בכלל פקו"נ שכתב מרן בסימן שכח (סי"ג) דכל הזריז הרי זה משובח. ושם (סעיף יב) כתב שמשתדלים שלא לעשות ע"י א"י וקטנים. ולך ראה בקובץ מאור ישראל בהוצאת כולל מאור ישראל (עמ' כ) תשובת מו"ר לרב פרופ' זאב לב שליט"א [זצ"ל] שמותר לשלוח בשבת טכנאים יהודים לתקן רמזורים בשבת, למרות שכל תכליתם היא עבור הנוהגים המחללים שבת ונוסעים ברכבים, והוא מטעם שבין הנוהגים מצויים גם חולים מסוכנים, ומצויים ילדים קטנים שלא הגיע למצוות ברכבים אשר אין להטיל עליהם כל אשמה על שמסיעים אותם הוריהם במכוניות בשבת, והרמזורים הם דבר הנוגע לפקו"נ, ע"ש. וק"ו הכא שהצורך בחשמל הוי פקו"נ.
(((וכל))) זה שונה בתכלית השנוי ומובדל ומופרש הינו מדין רבוי בקדירה, שהמרבה בקדרה הרי זה עובר על איסור תורה וחייב סקילה בעדים והתראה. משא"כ הכא שהוא מצוה וחיוב, אחר שכבר משתמשים בחשמל. ונמצא שבנידו"ד אין כלל שייכות לאיסור שמא ירבה, ומותר גמור אף בלא נר שידליק בביתו בער"ש, וא"צ להזדקק להיתר זה. ושוב ראיתי שכ"כ לחלק בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן כד ד"ה ולפי האמור והלאה) ע"ש.
פקפוק משום שהיהודי בחברת החשמל לא התכוון לצורך חולה
ו. (((קושטא))) דמילתא דבבואנו הלום עדיין יש לבא ולאסור הכא מצד אחר, והוא שהרי אותו אדם המפעיל את המבערים או הטורבינה בשבת, הינו חילוני המחלל שבת בפרהסיא, ואם נשאל אותו לשם מי אתה מדליק את החשמל, יענה לכלל ישראל שיוכלו להשתמש בחשמל, וכלל לא יעלה בליבו שעושה כן לחולים, וא"כ אותו אדם כן מחלל שבת, וא"כ שוב חוזר הדיון דלעיל דהוי מעשה שבת. ומה שבאמת עושה כן אף לחולים לכאורה לא יציל אותו, וכי אם אדם ידליק אור בחדר בחילול שבת גמור, ואח"כ ישתמשו באור לצורך פקו"נ והמדליק כלל לא ידע מכך האם נאמר שלא חילל שבת. והלא יתרה מכך נראה לאיסור אף אם הדליק במזיד וחזר בתשובה וחפץ לתקן קלקלתו ומביא חולה מסוכן הצריך אור לשם דלא מהני, דבשעת ההדלקה הדליק באיסור גמור, ורק אח"כ באה התקנה, ובכה"ג כבר חקרו הפוסקים האם תועיל תקנה אחר מעשה, וכגון שברר אוכל מפסולת לצורך לאחר זמן שאסור, ותיכף אחר הברירה נזכר שאסור, האם יהני שיאכל עתה, לך ראה בשו"ת רב פעלים (ח"א סימן יב), ובשו"ת יבי"א (ח"ב סימן כו אות ט) מפי ספרים באורך, ובילקו"י (סימן שיט סעיף יא), ובספר מנוח"א (ח"ב פרק ז סעיף ח), וזאת מסקנא העלו דחייב משום בורר. וא"כ ה"ה במדליק אור ואח"כ הובא חולה שיב"ס שחייב משום מבעיר. וק"ו הכא בנידו"ד שכלל אינו מתכוין לכך, וכלל לא עולה בידו שעושה כן לחולה.
(((ברם))) מלבד שיש לדון בזה אי נכון לדינא לענין נידו"ד וכבסמוך ד"ה ועוד יש לצרף, עוד יש לחלק לפי שכאן יש בו צד קולא, כי מיד בעת שמדליק כבר נהנים חולים מסוכנים ואינו נעשה אח"כ, ובזה אם יכוין להיתר בודאי דשרי, ואפי' מחוייב לעשות כן וכנ"ל, וזהו אף שאינו מכוון לכך. ואת"ל דהסברא מורה שעובר על איסור, הנה מקרא מפורש דלא עבר מדכתיב (במדבר פרק כ פסוק ו) וה' יסלח לה, ורש"י במקום הביא מדרש ספרי, מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה, ועברה על נדרה ושתתה יין ומטמאה למתים, זו היא שצריכה סליחה, ואע"פ שהיא מופר . ואם המופרים צריכים סליחה ק"ו לשאינן מופרים. ע"כ. ומפורש דהנדר מופר ולא עברה על הנדר, אך סליחה מ"מ צריכה. ומינה לנידו"ד דחילול שבת לא עשה, ברם יצטרך לבקש סליחה מאת ה' יתברך, על כך שבכוונתו היתה לעבור על איסור, ודין זה הוא גמ' ערוכה במס' קידושין (דף פא ע"ב), ובנזיר (כג ע"א), ואמרה זאת הגמ' אף לגבי מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, וכן במי שנתכוין לזונה והיתה אשתו ע"ש. וע"ע בזה במי שהתכוין לאיסור ועלה בידו היתר ולהיפך בשו"ת בכורי יעקב זריהן (סימן ח). וממילא בנידו"ד לא עבר על חילול שבת, ואין שוב מקום לדון לגבי איסור הנאה ממלאכת שבת, לפי שמלאכת שבת אין כאן, ואף שצריך הוא לבקש סליחה מאת ה' יתברך שהתכוון למעול, מ"מ מעשה שבת אין כאן, ואין איסור הנאה מאיסור זה אלא רק ממעשה שבת. ואף שבשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן יז פרק ד) הביא מספר בית הלוי, דחילוני אף בשעה שעושה עבור חולה לא מקרי אונס. ומינה יליף דעדיף לזמן רופא דתי מחלוני בשבת. עכת"ד. מלבד שיש לדון בזה וכמבואר שם, וכמבואר אף הכא דיש סתירה גמורה לו מאלו דברי הגמרא הנזכרים. מ"מ אף לבית הלוי עבירה יש בזה אך לא מעשה שבת. וגם הרב ציץ אליעזר שם סיים, שברור שאין כל איסור להזמין רופא לא דתי, וכל זה אמור למצוה מן המובחר.
(((ועוד))) יש לצרף דכאן הוי מלאכה שאין צריכה לגופה, כיון שכוונתו בהבערה אינה לשם הבערה, אלא לשם משכורתו. וכמש"כ המהר"י קולון (שורש קלז) דביבמות (קכא ע"ב) איסור דרבנן הוא דהוה, כיון שהישראל לא היה צריך אותו בישול, אלא כדי להנצל ממיתה והו"ל מלאכה שא"צ לגופה. וע"ע בשו"ת חות יאיר (סימן קפג) שכ', שאם הטיל השר עליו לחפור בשבת עם בעלי מלאכה לחיזוק העיר, הו"ל מלאכה שא"צ לגופה. וכ"כ הפמ"ג בספר ראש יוסף (שבת עב ע"ב ד"ה תשובה), שמי שאונסים אותו לחלל שבת הוי מלאכה שא"צ לגופה ופטור. והביאם כולם מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ח או"ח סימן לח אות ד), ועל כן בנידונו גבי רופא ישראל לטפל בשבת בחולה גוי הקל, כתב דהוי מלאכה שא"צ לגופה, כיון שכוונתו בטיפול בחולה, כדי שלא יענש ע"י השלטונות ואנוס הוא בטיפולו, ועע"ש. ואף כאן יש לצרף דכוונתו לשם משכורתו ולא לשם המלאכה, וכדין החופר גומא וא"צ אלא לעפרה וכדו', וא"כ הוי הכא מלאכה שא"צ לגופה שאיסורא מדרבנן, ובזה לא גזרינן שמא ירבה וכנ"ל, דרק באיסור סקילה אסרינן שמא ירבה.
(((ברם))) יש לחלק דכאן חפץ במלאכה כדי לקבל משכורתו משא"כ ברופא, ובשאר מקרים דלעיל דאינו חפץ ברפואה אלא שכופים אותו לכך, וצ"ע בזה.
(((ועוד))) יש לצרף כי יש פוסקים הסוברים שהמדליק אור לחלל שבת ואח"כ נזדמן חולה שיב"ס שצריך אור, נפטר למפרע מהאיסור, לך ראה בשו"ת יבי"א (ח"ב סימן כו אותיות ו,ז), ולדידהו פשוט שלא עבר המפעיל את הטורבינה, ואינו חילול שבת. ועוד עיין בזה בשו"ת דברי ישראל וואלץ (או"ח סימן צה) מפי ספרים דהוי פלוגתא אם בישל באיסור ואח"כ נזדמן חולה מסוכן, וכן מבואר בתוס' פסחים (דף מו סוע"ב ד"ה רבה) דלמ"ד דאמרינן הואיל תקשי דא"כ בטלת כל מלאכת שבת, לפי שלעולם נאמר הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה. כיון דלא שכיח כלל לא אמרינן הואיל. ע"כ. וחזינן דאי עביד מלאכה דאורייתא, ונזדמן אח"כ חולה, לא עבר אחילול שבת. וע"ע בזה בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס"ס לז דף קו ע"א), ובשו"ת ציץ אליעזר (חטו סימן יז פרק ד).
הגורם לחילול שבת לצורך פקוח נפש
ז. (((ואולם))) מעתה יש לבא ולאסור מצד אחר והוא, שהרי אסור לאדם להכניס עצמו לידי חילול שבת לצורך פיקוח נפש, ולכן אסרו לצאת למדבר אם יודע שיצטרך לחלל שם שבת, וכמבואר בשו"ע (סימן רמח ס"ד), ועוד ראה בספר חסידים (סימן תתנה) שכתב כי ראוי לאשה שהגיעה לחודש תשעי להזמין בכל ער"ש כל הדברים הנצרכים לה, דשמא יזדמן לידתה בשבת, ולא תצטרך לחלל שבת. ע"כ. ופסקוהו האחרונים וכגון המ"א (ר"ס של), ובאר היטב (שם), ומ"ב (ס"ק א). ועוד כן מבואר בשו"ע (סימן שכח סעיפים טו,טז) דימעט ככל האפשר בחילול שבת לצורך פיקוח נפש ע"ש. וא"כ כאן שהיהודים החרדים לדבר ה' משתמשים בחשמל בשבת, ובשעון שבת, וכשהשעון שבת מכבה את האור בלילה או מדליקו לקראת ערב, גורם לעובדים בחברת החשמל לרבות במלאכות, והן אמת כי להם מותר הדבר מאחר והוא לצורך פקו"נ וכאמור, ברם לנו יש לאסור את השימוש בשעון וככל האמור שיש חיוב להמנע מחילול שבת אף לצורך פקו"נ כל מה שאפשר. [וא"כ באנו לאסור עתה את השימוש בשעון שבת, אך עצם השימוש בחשמל גם לדרך זו שרי.] וכן אסר מהאי טעמא את השימוש בחשמל בשבת בספר החשמל לאור ההלכה (פרק ג סימן ג) ולכן חילק בין חשמל שמייצרים גויים שמותר, לבין חשמל המיוצר על ידי יהודים שאסור. וכ"כ לאסור מהאי טעמא בספר מאורות נתן (פרק ג אות ב).
(((ויש))) להשיב על כך מכמה פנים זאת יצא ראשונה, דהנה הב"י (סימן רמח ס"ד) הראה מקור הדין שאסור לצאת קודם השבת למדבר משו"ת הריב"ש (סימן יז) וביאר טעמו לאיסור שאינו מדינא רק "נראה כנכנס בכוונה למקום סכנה כדי שיחלל בו את השבת". ע"כ. ובזה חילק בין היוצא בג' ימים ראשונים של השבוע שמותר, כי אז אינו נראה כנכנס בכוונה למקום סכנה לחלל את השבת, משא"כ בג' ימים הסמוכים לשבת. עכת"ד. ומעתה שהכל הוא איסור מראית עין שנראה כמתנה לחלל את השבת, שוב לא שייך זה הכא בנידו"ד לאנשי שלומי ישראל המשתמשים בשעון שבת, כי שום חד לא מעלה על צל מחשבתו ששימוש זה גורם לחילול שבת, ומי יודע מכל האמור כאן בדברינו שמחולק בין שינויים בזרם החשמל בשבת למשתמש בלא שינוי. והלא עתה עסקינן רק בשימוש בשעון שבת, כי השמוש בחשמל מותר, ורק בשעון שבת התעוררנו שיש איסור. וכ"כ בספר מנוח"א (ח"א פרק לד הע' 4), ועוד צירף דלמ"ד שבת הותרה אצל פקו"נ יותר להכניס עצמו לחלול שבת לפיקונ"ח.
(((ואעיקרא))) דדינא יש מקום בראש לחלק ולומר, שכל האיסור האמור שימעט ככל האפשר בחילול שבת לפקו"נ, כלל אינו קשור לנידו"ד, לפי שבמציאות אין האדם היחיד ע"י שימושו בשבת בשעון משנה דבר בחברת החשמל, כי גם איתו וגם בלעדיו חילול השבת בחברת החשמל יעשה בדיוק באותה המידה, וכנ"ל בראש אמיר. וא"כ מה מתנה לחלל את השבת שייך כאן, בו בזמן שהוא אינו גורם שום חילול שבת ושום ריבוי, רק הצטרפות של משפחות רבות השומרות שבת ומשתמשות בשעון שבת הוא הגורם, אך היחידי אינו משנה דבר, וכיון שאין היום השתתפות והסכמה מוחלטת בין הרבנים שכולם לא ישתמשו בשעון שבת, א"כ אין שום איסור ושום שינוי בחשמל של היחידי, והוא אינו גורם לשום שינוי בחברת החשמל (וגם אם היתה הסכמה של כל הרבנים שלא להשתמש בשעון שבת היה מקום לדברינו האמורים כאן, לפי שגם אז היחידי לא משנה דבר בחברת החשמל).
ח. (((וגם))) לו יצוייר שהיחיד היה כן משנה במלאכות בחברת החשמל, יש לחלק, דלצאת למדבר נאסר לפי שהכל בידו והוא גורם לחילול שבת, משא"כ כאן שאילו בידו היתה חברת החשמל, היה דואג שלא יהיו שם חילולי שבת, וכגון שכולם היו משתמשים בשעון שבת לפי אותם שעות, ואז היו עושים את כל הפעולות בחברת החשמל ג"כ אוטומטיות וכיוצ"ב, או שהיו משקיעים מאמצים וממון בחברת החשמל להעביר את כל פעולותיה אוטומאטית. ועתה שהמציאות שהאחראים על חברת החשמל אינם מודעים לכבוד השבת, ואינם מכבדים אותה, מהיכי תיתי לאסור עליו שימוש בחשמל, כדי שחברת החשמל לא תעשה חילול שבת בהיתר (של פיקו"נ), בזמן שהם הגורמים ולא בו תלוי הדבר. ומהיכי תיתי שבכה"ג מחוייב הוא לדאוג למניעת חילול שבת של אחרים (הנעשה בהיתר של פיקו"נ) כשאין הדבר בידו לתקן זאת בשבת.
(((וכל))) זה הוא למי שמשתמש בשעון שבת, אבל מי שאינו משתמש בשעון שבת, אלא משאיר את החשמל בביתו בלא שינוי, בזה אין שום מקום לאסור מהצד האמור כאן, כי מעשה שבת אין כאן וכנ"ל דשרי משום פקו"נ, ומצד שמתנה לחלל את השבת, אינו מתנה, שהרי אינו גורם לשום דבר שבגללו יעשו איזו פעולת חילול שבת.
(((ועוד))) ראיתי לגרשז"א בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב) שהובאה תשובתו להקל בנידו"ד משום פקו"נ, אלא דשוב דחה דהוי כמתנה לחלל את השבת שאסור. והשיב דכל שמצינו שאסרו בנראה כמחלל הוא לעשות מעשה מער"ש שתוצאתו תהיה חילול שבת, כגון יוצא למדבר, שפעל בקום עשה ויצא למדבר. ולא מצינו שמחוייב על דבר שנגרם לחילול שבת לצורך פקו"נ בשב ואל תעשה, שנחייבו בקום עשה למנוע זאת. ואף כאן אינו מחוייב לכבות את החשמל בקום עשה. עכת"ד. ושב וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן כד) וביאר שמכונות החברת חשמל פועלות טפי מער"ש וא"צ בקום עשה לכבות בבית את החשמל. ודבריו לכאורה קשים לפי שהדליק בער"ש לכבוד שבת את האור בקום עשה, והדליק פלטה המיוחדת לשבת וכדו', וניחא במקרר שהוא פועל כל הזמן, אך לא בנ"ל. וכן השיג עליו הרהמ"ח ספר החשמל לאור ההלכה שם במקום. ועוד הכביד בראיות שמחוייב אף בקום עשה למנוע. ע"ש.
(((ואין))) לבא ולהקל הכא משום דביוצא למדבר התירו לצאת אף סמוך לשבת כל שיוצא לצורך מצוה, וכמבואר בב"י שם, ופסק הכי בשו"ע (סימן רמח ס"ד). ומינה לנידו"ד דהשימוש בחשמל הוא לצורך מצוה של כבוד שבת, וכמו שמבואר ברמ"א (סימן רעו ס"ב) דלומר לגוי להדליק לו נר לסעודה הוי לצורך מצוה (ולית מאן דפליג בהא, רק נחלקו שם אם שרי אמירה בד"ת לגוי לצורך מצוה), וכן כדי שיוכל ללמוד תורה לאורו, ושהאוכל יהיה חם או קר וכדו' דהוי צורך מצוה של עונג שבת. ברם זה אינו, מאחר דשם הותר רק אם מתנה שלא יחללו שבת וכמש"כ שם מרן, ובדין זה הוא לעיכובא וכמש"כ המ"ב (ס"ק כט), ושונה מריש הסימן דמש"כ שם מרן אינו לעיכובא, ע"ש במ"ב (ס"ק ג). דכאן עסקינן בחילול שבת דאורייתא. ולפי"ז כאן בנידוננו דהוי איסור תורה אסור לצורך מצוה. ושוב ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן כד אות ב) שנשען על הטעם הנ"ל להקל. ולכאורה תקשי דכל שהותר לצורך מצוה רק כשמתנה שלא לחלל. ברם כוונתו שם רק לחזק את יסודו ע"ש, ולא להשען על כך.
ט. (((עוד))) ראיתי בשו"ת שאלי ציון (ח"א סימן יט אות ב) דדן בהאי מילתא גבי שימוש בחשמל במחנה לטרון עוד לפני קום המדינה כאשר הבריטים הקימו שם מחנה אסירים והרהמ"ח היה רב המחנה שם, ושאלוהו, האם מותר להשתמש בחשמל בזמן שגם יהודי ממונה על הפעלתו. וכתב להתיר מתרי טעמי, והוא אף אם נדע בודאות שיהודי מפעיל את המכונה בשבת. וכיון שאין ספר זה מצוי הנני להעתיק תורף דבריו, הטעם האחד, משום דיש ספק שמא הכין כל צרכו מער"ש, והמכונה פועלת לבד (והיתר זה לא שייך בנידו"ד). והשנית דיש לדונו לאותו יהודי מחלל שבת כשוגג מאחר ובעוונות פשתה המספחת ורבים מחללים שבת ונראה להם שהוא חסידות, כי החשמל דומה בעיניהם שאינו אש, ולפי דעת הט"ז (יו"ד סימן צט ס"ק ט) הם בכלל שוגגים, ע"ש ובתש' חת"ס (י"ד סימן פח) אשר גם הוא החזיק בדברי הט"ז הנזכ', ומשמע מינה דגם לענין שאר איסורין אשר אצל אנשים לא נחשב זה לאיסור, יש לו אותו הדין עי"ש, ודמי לפסק השו"ע חו"מ (סימן לד סעיפים כג כד). ובשו"ת רע"א (סימן צו) רצה להכשיר לעדות מגולחי זקן בתער כיון שפשתה המספחת בזמננו גם לאותן הזהירים בשאר דברים, נדמה להם דאינו איסור כ"כ. וע"ע בשו"ת בית שלמה (אה"ע סימן סא) שכל שיש לתלות שעוברים בשוגג אינם נפסלים לעדות. וע' פ"ת (אה"ע סימן קטו ס"ק יא) מש"כ בשם המעיל צדקה (סימן סא). וכיון שהם שוגגים, מעתה יש לסמוך על הגר"א (ר"ס שיח) דהלכה כר' מאיר דבשוגג יאכלו אף לבו ביום. והמשנה ברורה (שם ס"ק ז) סמך עליו במקום הצורך. וכל האי מילתא הוא איסור דרבנן, של איסור הכנה. וע"ע שם בדבריו (ס"ס כ) דבשו"ת רע"א (סימן ס) כתב בשם תשובת הרשב"א שכל מדרבנן אפשר לסמוך על דעת יחיד בשעה"ד. והביא ראיה ממס' נדה (דף ו) ע"ש. וע"ע בחידושי הרז"ה (ה' חמץ סימן א), וע"ע יו"ד (סימן רמב) בכללי הש"ך. וע' בשו"ע או"ח (ר"ס שכה) דכל היכא דמתירים משום שעת הדחק, הוא הדין לכבוד שבת. עכת"ד. וחזי לצירופי לסניף הכא.
(((ובאמת))) כי לא נפלאת היא ולא רחוקה בימינו אנו שהוראות החברת חשמל להפעיל עוד מבער ועוד טורבינה נעשות ע"י הקשה על קלידי המחשב, שיחשוב העושה כן שאינו עושה כל איסור. ובפרט בימינו אנו שהבורות החילונית כבשה גבולות חדשים, דברים שלא היו מעולם ויש מקום שאותו מפעיל דינו כשוגג. ובנוסף לזאת יש מקום לדונו כתינוק שנשבה, וכדמפורסמים בשער בת רבים הדברים, לך ראה באורך וברוחב בשו"ת יבי"א (חלק ז או"ח סימן טו אות ג) ועוד בשניות מדברי סופרים (ח"ח יו"ד סימן יא אות יב והלאה).
חילול ה'
י. (((והנה))) ידועה ומפורסמת שיטת החזו"א (או"ח שבת סימן לח ס"ק ד) דאף אם יש היתר בשימוש החשמל מן הדין, אסור להשתמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול השם, שאינו חס לכבוד שמים, כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת. עכ"ל. ורבים חששו לו, דכן הוא בספר מאורות נתן (פרק ג אות יד), ובשו"ת באר משה (ח"ז ס"ס יב) כתב כי אלו דברי החזו"א דבריו דברי אלקים חיים. ע"כ. וכן תפס הגאון ר"נ קרליץ שליט"א בספרו חוט שני (שבת סוף ח"א קונטרס החשמל אות א) ושגם בימינו שמופעלים ע"י מחשבים אעפ"כ יש בזה חילול שבת. עכת"ד. וע"ע בספר מאור השבת (ח"א סימן יח הע' קי) כמה עובדות על החזו"א שתפס כן להלכה לאיסור בתוקף גדול ע"ש.
(((ברם))) דבריו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם, כי מה שייך חילול ה' בו בזמן שהדבר לא ניכר לעין, ואין איש שם על לב להבחין כי עצם יצירת החשמל נעשית בחילול שבת. כי חילול ה' נחלק לשני חלקים, הראשון בעובר עבירה, וכאן בנידוננו אין עבירה. או באינו עובר עבירה והוא אדם גדול, אך הוא רק בדבר שהבריות מרננים מכח מעשה זה, וזה כלל לא שייך כאן. ופוק חזי כי מלבד שהחרדים מרננים כן, מעולם לא שמענו רינון שכזה מצד החילונים. וגם אם כן היה, בודאי שאינו בגדר של חילול ה' שהוא רק בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם כל' הרמב"ם הנ"ל, וכדוגמאות אשר מפוזרות בש"ס דבעינן שהבריות ירננו, וכדאיתא ביומא (פו ע"א) היכי דמי חילול ה', אמר רב כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וכן הוא במס' תענית (יט ע"א) מעשה דחוני המעגל, ובב"י (יו"ד סימן רלב סעיף יד), ובב"י (יו"ד סימן שלד סעיף מג), ובשלישית (סימן שלד סעיף מב). וכ"כ להדיא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ה הי"א) שהוא בדברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, בהם יש חילול ה'. וכ"כ בספר המצוות (ל"ת סג), ובמאמר קידוש ה' (הנדפס באגרות הרמב"ם). ועוד לו באגרותיו באגרת השמד (הוצאת שילת עמ' מז). וק"ו לפרש"י יומא (פו ע"א) גבי ר' יוחנן שביאר היכי דמי חילול ה' כגון שהוא ילך ד"א בלא תורה ותפילין. ופרש"י שלומדים ממנו להתבטל מהתלמוד. ע"כ. וא"כ ס"ל דטעם חילול ה' דת"ח הוא משום שילמדו ממנו לזלזל במצות. (בשונה מהרמב"ם משום שירננו אחריו). וכן הוא בפרש"י שבת (לג ע"א ד"ה חילול ה'), ובקידושין (מ ע"א ד"ה עבירה). וכאן בנידוננו אין שום לימוד לזלזל במצוות, אחר שעסקינן בדעותיהם של החלונים שהם כופרים בתורה, ואין להם מצוות כדי לזלזל בהם.
(((ועע"ש))) ביומא ששייך חילול ה' בת"ח בכגון ששמועתו רעה, או כדאיתא בפסחים (מט ע"א) שמבזה עצמו בפני ע"ה, כגון שמשתכר בפניהם, או ת"ח שיש רבב על בגדו, כדאיתא בשבת (קיד ע"א) והובאו שם ברמב"ם, דכל הני לא שייכים כלל הכא. וכשאינו ת"ח בזה קיל טפי, וכל שהוא היתר גמור שרי. [אא"כ מעשיו כה מכוערים עד שההמון ישמעו מהם וידברו עליו סיפורים מגונים מאוד, ואז אע"פ שלא עשה עבירה, כבר חילל ה' אע"פ שאינו ת"ח, וכלשון הרמב"ם באגרת השמד הנ"ל, ע"ש.] דוכי יעלה על הדעת לאסור מכירת חמץ לפי שנראה כהערמה, וכי נבטל היתר עיסקא ופרוזבול, ועוד אלו היתרים שנאמרו בכל תחומי התורה, וראה בעירובין (סג ע"א) דחילול ה' הוא בעובר על ההלכה, וכן סנהדרין (פב ע"א) בפנחס שפגע בזמרי. והחזו"א לא הביא ראיה לדבריו, והמה לכאורה צריכים עיון גדול.
(((ועוד))) יש להשיב על כך כי כל שנאסר חילול ה' בדבר שאינו עבירה הוא רק בת"ח גדול, וכמש"כ הרמב"ם ביסודה"ת שם (פ"ה הי"א) וז"ל, אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות. ע"כ. ולכל הפחות לתלמידי חכמים, ולא לכל עם ישראל כאשר אסר בזה האיסר החזו"א מכל וכל.
יא. (((ועוד))) יש להקל דמצינו חילול ה' בפני נכרים, וה"ה לכאורה בפני חילונים, וכגון איסור גזל הגוי שאסור משום חילול ה', לך ראה בב"ק (דף קיג ע"ב), ובתוספתא ב"ק (פ"י). מלבד שזה שייך במה שלגוי ברור שהישראל עושה איסור, וכמו שכתב הסמ"ג (לאוין ב) שיאמרו הגויים שאין תורה לישראל, ולא כנידו"ד שאין נראה להם איסור וכלל לא חושבים על כך. עוד בה, דישראל שאינו שומר תורה ומצוות לא חוששים לו, וכמו שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל יג סימן יד) המובא ביתה יוסף (יו"ד סימן רנג ס"ג) גבי גוי שתרם נר לבית הכנסת שאסור לשנותו לדבר אחר, אף שבישראל שרי לשנותו לדבר מצוה אחר, והוא משום חילול ה' וכדפרש"י בערכין (ו ע"ב) שיאמר הגוי למה שינתם ממה שנתתי. ובישראל כתב הרא"ש דאף שאינו שומע לדברי חכמים ויצעק למה שיניתם לא חיישינן להא, ואין בזה חילול ה', וה"ה הכא.
(((וע'))) בשו"ת שאלי ציון (סימן יט סוף אות ב), דעל פי היתרו (והוא הנזכ"ל) נראה שיוסר החשש של חילול ה' שכתב החזו"א. וע' בספר הליכות עולם (ח"ד פרשת בא הע' ב) דכתב על החזו"א ושפתים ישק מד"נ. ברם כוונתו לתפוס את דברי החזו"א מצד המוסרי, כי איך יהנה מחילול שבת גם אם הוא מותר, והעובד כוונתו לזדון. ואין כוונתו לאסור איסר כחזו"א, וכדמסיים שם מו"ר להקל להלכה, וא"כ אינו נוקט הכי לדינא. ומאידך ס"ל דיש כאן דרך מוסר שלא להשתמש. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אותיות ד,ז) דכתב שאין חילול ה' לפי שמותר מן הדין. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן קכז) לשואל שסבר שיש לאסור מצד חילול ה'. והשיבו, שאם איכא היתר מחמת שצריכים לעשות עבודת החשמל בשביל הבתי חולים, לא היה בזה גם איסור חילול ה', (ברם ס"ל דאין מקום להיתר זה וכדלעיל). וכ"כ בספר מנוחת אהבה (פרק כד הע' 6) דכיון שנעשית המלאכה בהיתר, א"כ המשתמש בחשמל אינו מראה שאין לבו כואב על חילול שבת, שהרי אין כאן חילול שבת. ולמטוניה דהחזו"א היה ראוי שלא להשתמש כלל בזרם החשמל, שבתשלום עבור החשמל שמשתמש בחול, נראה יותר שאין לבו כואב על חילול שבת שהרי יש בזה סיוע לעוברי עבירה, ועע"ש בדבריו.
לפני עוור
יב. (((ומצד))) מה שאסר בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב עמ' קכה), וכן בספר מאורות נתן (פרק שלישי אותיות ז-יא) את השימוש בחשמל משום לפני עוור. להאמור אין מקום לזה כלל, שהרי מאי דעבדי בחברת החשמל בהיתרא קא עבדי. וכ"כ בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן לא אותיות ה,ז) ואין לפנ"ע כשמותר משום פקו"נ.
(((ועוד))) דהאדם הפרטי אינו משנה שום דבר ביחס למלאכות, ועמו ובלעדיו יעשו בדיוק אותן מלאכות, ועדיף טפי מקאי בחד עברי דנהרא, [דבזה שרי מדינא, וכמש"כ הרמ"א (יו"ד קנא ס"א), וכן דעת רוב הראשונים, ראה בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח ר"ס טו), ובשו"ת תפל"מ (ח"א ר"ס לא) דכשעובר העבירה יכול להשיג וישיג מאחר אם לא אתן לו, שרי לתת לו ואין בזה משום לפני עוור.] וכאן השימוש הפרטי שלי לא משנה ולא אני הוא הגורם. וראייתו שם (באות י) מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה רצט) ראיה לסתור וז"ל, ולאו זה דלפני עוור כולל ג"כ מי שיעבור על עבירה או יעכב אותה, כי הוא יביא האיש ההוא לעון, ובעזרתו הכשילו או יכין לו סיבת העבירה. ומאלו הפנים אמרו במלוה ולוה בריבית, ששניהם יחד עוברים בלפני עוור לא תתן מכשול, כי כל אחד משניהם עזר את חבירו והכין לו להשלים העבירה. ע"כ. ומפורש דדוקא כשהכשילו או הכין לו סיבת העבירה, וכאן אין לא זה ולא זה. ושונה מפסק השו"ע יו"ד (ר"ס קס הל' רבית) דאפי' הלוה הערב והעדים עוברים אלפני עוור, לפי שהם חלק מהסכם ההלואה, ומסייעים ומקיימים אותה. משא"כ הכא, שעמו ובלעדיו אין שינוי, ואילו היו כאן עשרה אנשים שכ"א בצירוף גורם, היה מקום לאסור (משום צד זה שעסקינן בו, אך גם בזה היה מותר, וכדלעיל, ולקמן). אך כאן שהכל יעשה בין כה אותו דבר עמו ובלעדיו אינו עובר.
(((ובר))) מין דין יש לצרף לס"ס את שיטת הש"ך (יו"ד סימן קנא ס"ק ו), והדג"מ (שם), דבמומר לא שייך לפני עוור. וע' בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סימן טו אותיות ב-ז) באורך בדעת הש"ך, והכי מסיק לדינא. וע"ע בשו"ת הר צבי (ח"א ס"ס קפ). וכן כתב בשו"ת שאלי ציון (ח"א סימן כ אות ב) כדעת הש"ך, ועפ"ז הקל בנידו"ד גבי שימוש בחשמל, ושהציע דבריו לפני הגאון רפ"צ פרנק ז"ל, והסכים עמדו. וכן דעת הגאון מקרלין בשו"ת שאילת דוד (סימן ה) כש"ך. (ברם ע"ש בהמשך דבריו (אותיות ב,ג) דדוחה את הש"ך להלכה, ואומנם חזי לצירופי), וע"ע בספר מאורות נתן (פרק ג אות יב) בזה. ובשו"ת תפילה למשה (ח"א סימן לא אותיות ו,ז).
(((וע"ע))) בספר רב ברכות לגאון רבנו יוסף חיים מבבל (ערך לפני עוור) דלא שייך לפני עוור בריבוי בשיעורים, אא"כ גורם לו לעשות עבירה נפרדת. ולפי"ז כאן שהוא רק רבוי בשיעורים, לא שייך לפנ"ע. וכ"כ כיוצ"ב בשו"ת הר צבי (ח"א סימן קפ ד"ה אמנם) ע"ש. וע"ע בזה בשו"ת תפל"מ (ח"א סימן לא אות ד), ובספר מאורות נתן (פ"ג אות יא).
(((וע"ע))) בשו"ת שאלי ציון (ח"א סימן כ) דדן באורך בכל הסימן בזה האם יש לפני עוור, והראה עוד פנים להקל מצד שהאדם הפרטי עושה את הפעלת החשמל או השעון מער"ש, ואף לרש"י דשייך לפנ"ע גם אם נותן לו לפני זמן העבירה, כאן יודה ע"פ דברי שו"ת משיב דבר לגאון הנצי"ב (חיו"ד סימן לב) דאף לרש"י מותר כשעושה אצלו בשכר. ולפי"ז ה"ה הכא שמדליק את החשמל מער"ש, ומשלם עבור החשמל, ועע"ש באורך. ועוד צירף דבשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כג) כתב דבדרך גרמא אין חשש לפנ"ע ומסייע, והכי נמי בנידו"ד הפעלת החשמל מער"ש היא גרמא גרידא. עכת"ד. וע"ע בספר מאורות נתן (פרק ג אות ט) דכתב להחמיר אף מער"ש. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ב או"ח סימן טו אותיות יד,יז), ובספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הע' 6) דכתב גבי נידו"ד דאין מסייע ידי עוברי עבירה, לפי שאינו מסייע בגוף העבירה, וכמ"ש בשו"ת תפל"מ (ח"א סימן לא אותיות ג,ח), ע"ש. ונמצא א"כ דאין כאן איסור לפני עוור. וגם ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה, תחילה כי אין כאן עבירה, ואף אם היה, יש כאן ספקי ספקות להקל.
עוד בדברי הפוסקים
יג. (((ובספרי))) הפוסקים בשו"ת הר צבי (ח"א סימן קפ) התיר, אך לטעמיו שם היום יהיה אסור, לפי שעושים מלאכות מיד בחברת החשמל, וגם משתמשים היום בחשמל ביום שבת, ולא רק בליל שבת. ומ"מ לא נחית להיתר של פקו"נ, והוא העיקר. ובשו"ת אג"מ (חאו"ח ח"ד סימן סד, וסימן קכז) היה פשוט לו שאין היתר של פקו"נ, כיון שאפשר להכין גנרטורים לכל בתי החולים, ואפשר לתפעל את חברת החשמל ע"י נוכרים. עכת"ד. ויש להשיב כי בפועל אינו מתופעל ע"י נוכרים, וגם גנרטורים לא יעזור לצורכי בטחון, ולא לחולים מסוכנים שבבתים, וא"כ בפועל המפעיל את חברת חשמל אינו מחלל שבת. רק יש לדון מצד אחר משום מתנה לחלל את השבת, ובזה אין איסור מעשה שבת, רק איסור פרטי לכל אחד ואחד, וכבר זה בואר לעיל. ובשו"ת אז נדברו (ח"ז סימן כה בהערה) כתב שההיתר הוא דחוק מאוד, ושבספרו ברית עולם (מלאכת אופה עמ' 74) ס"ל את טעם חילול ה'. ועוד שב והניף ידו (ח"ח סימן כג) ע"ש. וע' בשו"ת שערי עזרא בצרי (ח"א סימן כב) דהתיר לפי שאחר ביקור בתחנות אשדוד הכל נעשה אוטומאטי. ואולם לכאורה זה אינו נכון כבריש אמיר, וע"ע לקמן. וע"ע בספר החשמל בהלכה (ח"ב פרקים א,יא). שוב אחר זמן ראיתי באור תורה טבת תשמ"ג (ר"ס לה) תשובת הגאון הנאמ"ן בהאי מילתא, וגם הוא יצא להקל, ושכן שמע מפי הראש"ל שליט"א, כיון שחשמל מיוצר גם לבתי חולים, ולפקח על הגבולות. ושוב הקשה על כך בצע"ק מדין המבשל לחולה שאסור לבריא לאכול שמא ירבה, וכדאיתא בשו"ע (סימן שיח ס"ב). ויש לצדד דדמי לשוחט לחולה דשרי לבריא וה"ה הכא, שהכל נעשה בפעולה אחת, ונר אחד נר למאה. [ברם לכאורה זה אינו, כי כן מרבים פעולות בחברת החשמל לצורך הבריאים וכנ"ל (אות א), ושמא כוונתו לדברינו שבאו לעיל (אות ה).] ועוד הוסיף הגאון הנאמ"ן דמה שטוענים שבעת הפסקת חשמל יש גנרטור לבתי חולים, ונמצא שכל הפעלת החשמל היא לצורך הבריאים. זה אינו, דהשתא משתמשים החולים. וכשם שהשוחט לחולה מותר לבריא, אף שיש לבריא בשר אחר. עכת"ד. ומלבד כן ישנם חולים בבתים שאין להם גנרטורים.
(((ובספר))) מנוח"א (ח"א פרק כד הע' 2) הוסיף דעד חצות בליל שבת קיל טפי, מאחר ועד אז לא נעשים שינויים בחברת החשמל הנצרכים ליצירת החשמל, ע"ש. וע' בזה בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ב בסופו) באורך, ובספר מאורות נתן (פרק ג אותיות טו,טז). ברם אליבא דאמת זה אינו, לפי שהשינויים נעשים עוד הרבה לפני חצות, וכמבואר בספר שבות יצחק, והובא בריש ספר מאורות נתן מהדורת שנת תשס"א, פירוט של המלאכות אשר נעשים בימנו אנו. וכתב שם כי לצערינו עם תחילת שדור החדשות רבים מדליקים את המכשיר כדי לצפות, ונרשמת עליה חדה בצריכת החשמל. ע"כ. ועע"ש כי נעשים פעולות מטעמי חסכון. (ואין כאן היתר שלא יחשב הנאה ממעשה שבת, לפי שהפעולות נעשות במבערים שמכבים אחד, ומגבירים אחד, ודו"ק). וגם הרב ישראל חזן שעליו נשען לעיל מינה הרב מנוח"א, והודפסו דבריו במורשה (ח"ו) דבריו נכתבו בשנת תשל"ד, ומאז חלפו והשתנו דברים.
(((וע"ע))) בספר קדושת השבת הררי (סוף הספר נספח י) דדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א אודות השימוש בשבת לחומרא, רק שלא כתב שאסור מדינא, וע"ש כמה וכמה תשובות שענה. וע"ע שם (בנספח יא) דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א לאסור בזה האיסר בכל תוקף. ועוד עיין בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס"ס כד) דאע"ג דיצא בכוחא דהיתרא בריש מילתא, סיים וז"ל, סוף דבר נלע"ד דכיון שלצערנו הגדול כבר הוחזקו בתחנת הכח (שבעיה"ק ירושלים) לעשות גם בשבת את המלאכות ע"י ישראל, לכן אין לסמוך על פטומי מילי בעלמא עד שיודע לנו בפירוש גמור שניתן צו מאת ההנהלה להתנהג בשבתות וימים טובים כדת של תורה, על פי הוראת הרבנים. ואף שביארנו דאפשר שמעיקר הדין אין לאסור להנות מהחשמל בשבת אף אם נעשה ח"ו ע"י ישראל. מ"מ יש לדעת שע"י השימוש שאנו משתמשים בשבת בחשמל הננו גומרים שיכופו שם את הפועלים לחלל שבת, וכמה מכוער הוא להתענג בשבת באש זרה אשר לא צוה ה'. וכ"ש לכבד את מקדשי ה' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות באורים שהם חושך ולא אור. וחובה גדולה מוטלת על עיני העדה להאיר את ההולכים בחשך ללכת באור ה', והיה לנו לאור עולם. עכ"ל. ואולם אנו כתבנו היתר מחוור יותר, שאין כאן כלל איסור דרבנן דשמא ירבה, לפי דחיישינן להא רק בכה"ג שאם ירבה הרבוי הוא באיסור, משא"כ בנידו"ד דלעולם הרבוי הוא היתר, כי לעולם יהיה צורך פקו"נ ברבוי, לפי שכל המערכת החשמלית קשורה אחת לשניה, וכמש"כ לעיל. ואילו הגרש"ז התחבט בהאי מילתא, ובא מפנים אחרות ע"ש בד"ה והן אמנם וכו', כי הראה פנים להקל מצד שהישראל עושה מעשיו מער"ש, בשונה ממה שאסרו לאכול מאכל שבישלו לצורך פקו"נ שמעשיו המה בשבת שאז אוכל, וכאן בנידו"ד הודלק האור בבית והשעון שבת מער"ש, ובזה כתב דאפשר דשרי. ועע"ש בדבריו שיש בהם עיקולי ופשורי, וכמש"כ איהו גופיה, ועל כן סיים הכי.
פעולות בחברת החשמל בימינו אנו
יד. (((והנה))) כל דברינו נסובו על פי עדויות הספרים הנזכרים לעיל גבי המלאכאות הנעשות בשבת, כי בעבר יצאו שמועות כי בחברת החשמל החדשה (דאז) נעשות ההפעלות בצורה אוטומטית, וראה בספר החשמל בהלכה (פ"א) ספרים שסברו כן, וראה בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס אלקטריק סימן נא). ואולם שמועה זו נדחתה אחר הבירור המדוייק יותר, וכמש"כ בספרים, וכגון בספר מעשה חושב (חאו"ח סימן לא) הנדפס בשנת תשד"מ, ובספר שבות יצחק דרזי והועתק בספר מאורות נתן מהדורת שנת תשס"א, ובספר מנוח"א (ח"א ר"ס כד) ועוד. ברם שוב ראיתי בספר מערכי לב לרב פרופ' זאב לב (שליט"א) זצ"ל אשר בקיאותו וידיעתו בעניני טכנולוגיה ומדעים עצומה, ופקע שמו בקצווי תבל בזה, כי הוא בעל שם עולמי, והוא איש יר"א, אשר הגרשז"א היה מרבה להתייעץ עמו כאשר יראה הרואה בשו"ת מנחת שלמה בדר"כ בההערות בעניני החשמל, וראה בספר החשמל לאור ההלכה בהקדמה, הודאה מאת הרהמ"ח לרב זאב לב הודות ביאוריו על הצד הטכני, וראה בפתח השער לספר מערכי לב שהיה הגר"י אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל קובע עתים ללמוד עמדו את תורת החשמל, וגם לרה"ר הגאון איסר אונטרמן, ועוד ראה שם. והנה הוא כתב בספרו מערכי לב הנזכר (פרק ראשון) ונדפס בשנת תשנ"ה בהוצאת מוסד הרב קוק, כי כיום הפעולות אשר נעשים בחברת החשמל המה אוטומטיות וז"ל, בתחנת חשמל מודרנית מתבצעות כל הפעולות הללו באופן אוטומאטי, שריפת הדלק משתנה בהתאם לצריכת החשמל באופן אוטומטי, כאשר צריכת החשמל גדילה, על המנוע לעבוד קשה יותר, ולכן שריפת הדלק גדילה. מכיון שהגלגלים המסתובבים הם ענקיים, הם לא מושפעים משינויים קטנים בצריכת הדלק, והתגובה איננה מיידית. רק שינוי גדול יחסית גורם לשינוי בכל התהליכים. כאשר הגנרטור מגיע לסף היכולת שלו לספק אנרגיית חשמל, מופעל אוטומטית גנרטור שני, כדי לספק את צריכת החשמל המוגברת. אם צריכת החשמל גדילה באופן פתאומי מעבר ליכולת של תחנת החשמל לאזורים מסויימים, אם תגובתם של אמצעי הבטחון איננה מהירה דיה, הדבר גורם לשיתוק התחנה. פעולתם של גנרטורים מסויימים מופסקת גם כאשר הדרישה לאספקת חשמל יורדת, כמו בלילה כשרוב האנשים לא משתמשים בחשמל. הפעלתה של תחנת חשמל מודרנית אינה מצריכה כח אדם רב, משום שכמעט כל הפעולות הנחוצות מתבצעות באופן אוטומטי. יש צורך בפיקוח לטיפולים מיוחדים כגון במקרה של תקלות. למעשה בתחנות החשמל עצמן יש מיכשור שמפקח גם על כך שהגנרטור יפעל בתדירות קבועה. אם תחנת החשמל פועלת בגבול היכולת שלה, כמובן יש צורך בפיקוח מתמיד. אין להסיק מכך שאפשר להקים היום תחנה אוטומטית לגמרי, יש פעולות שונות שעדיין מצריכות כח אדם, אבל ברוב המקרים כח אדם זה איננו קשור ליצירת חשמל ולהספקתו הסדירה. עכ"ל. ומכאן סתירה לעדות השבות יצחק שגם כיום מוכרחים לתפעל ע"י בני אדם לפי שנותנים הוראות לצרכי חסכון להפעיל מקום אחד ולכבות אחר, וכן לפי ששינויי הצריכה אינם קבועים ותלויים בתנאי מזג האויר, והפעלת טורבינה כרוכה במשך כמה שעות, כך שחייבים להיות תלויים בפעולות של בני אדם הצורכים את החשמל, ולפי כמות הצריכה ניתנות הוראות ההפעלה. ואילו כאן מבואר שכל זה נעשה אוטומטית. וספר שבות יצחק אינו תח"י עתה, ואיני יודע מתי נדפס כרך זה. ברם גם בדברי הרב זאב לב נכתב שכן פועלת תחנת חשמל מודרנית, ושמא אין התחנות חשמל בארץ מודרניות מה שאינו נראה. והשתדלתי לשאול בזה את הרב מערכי לב, ואף התקשרתי לביתו, אלא שלא השגתיו. וביני וביני השיב נשמתו לבורא עולמים, יה"ר שתהא צרורה בצרור החיים, חבל על דאבדין ולא משתכחין. ושוב ראיתי שגם הגרשז"א זצ"ל בכת"י כתב שהיום בארץ הפעולות נעשות אוטומאטית, ונדפסו דבריו בספר שלחן שלמה (שבת ח"א סימן רעו הערה ג,ה) דכתב הואיל ונתפרסם שהכל נעשה מאליו (בחברת החשמל), ואין לעשות שום מעשה בשבת כי אם פקוח גרידא, אשר על כן המקלים (להשתמש בחשמל שבת) יש להם ע"מ שיסמוכו. ובסוף הספר נכתב שהוא מכת"י. ברם מתי נכתב כן לא בואר. אך הגרשז"א מסתברא שדבריו נכתבו אחר ידיעה, ולא שמועה גרידא, בפרט בענייני חשמל, ובאים הדברים יחדיו עם המערכי לב. ולפי זה קושיא מעיקרא ליתא, ופשיטא דשרי החשמל בשבת, וא"צ לפנים. למעט את חידושו של החזו"א מצד חילול ה', שגם כאן יעמדו דבריו. ברם גם על זה השיבו הפוסקים וכאמור. וצריך הדבר בירור במציאות.
(((סוף))) דבר הכל נשמע, מותר להשתמש בחשמל המיוצר כאן בארץ על ידי יהודים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5