——–
תוכן התשובה בקצרה
א. פוסקים רבים כתבו לקרא שמו"ת בטעמים, וכן הוא על פי הסוד. והנה הפמ"ג הוכיח דהטעמים לא מעכבים מפסק השו"ע, מלמדי תינוקות א"צ לחזור ולקרות הפרשה בשבת. והרי זה מורה שא"צ לקרות בטעמים. ב. ברם תקשי אפמ"ג מהיכי תיתי שלא היו מלמדים בטעמים. וכן מפורש בסי' קלב שהיו מלמדים בטעמים. ומ"מ נראה שקריאת הטעמים היא לכתחילה ולא לעיכובא, וכפי שמורה סתימת השו"ע והראשונים. וק"ו למי שאינו יודע טעמים, שבודאי יקרא בלא טעמים. ג. ויש ללמוד כן בק"ו מכך שמי שלא יודע לקרא, פטור מקריאת שמו"ת, ואף לשמוע מאחר פטור, שהעיקר להקל בזה בפלוגתא דרבוותא במילתא דרבנן. ד,ה. סדר קריאת שמו"ת. נחלקו הפוסקים אי קורא כל הפרשה שנים מקרא ואח"כ כל התרגום, או כל פסוק שמו"ת, או פסוק מקרא ותרגומו, ושוב מקרא. ו. ולענין עדיפות נראה שיקרא פסוק פסוק, כי בזה ירויח שיעשה מעשיו גם על פי הסוד.
(((שאלה:))) האם צריך לקרא שנים מקרא בטעמי המקרא, או שאין צורך בדבר.
(((ומהו))) הסדר הנכון בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום.
(((תשובה:))) א. הנה כתב רבנו יונה (בסוף ספר היראה) והמקרא יקרא בנגינותיו, כי הקורא בלא זמרה התורה חוגרת שק. עכ"ל. ונראה שכוונתו להא דאיתא בסנהדרין (דף קא ע"א) ת"ר, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבתי משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפי הקב"ה ואומרת לפניו, רבש"ע עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו לצים. ע"כ. וכנראה דיליף דה"ה שאסור לקרא פסוק בלא טעמיו. ואם משם מקורו מלבד שצ"ע כיצד ניליף מהתם, עוד בה דרש"י שם בודאי פליג עליה, כי למד דהאיסור הוא דוקא לנגן, וכדמבואר לו התם בד"ה הקורא פסוק ע"ש. ומה גם דכתבו הפוסקים דכל היכא ששר פסוק שלא בטעמיו לשבח לבורא, משרא שרי לכתחילה, וכמבואר ביד רמ"ה סנהדרין (קא ע"א) בפירוש השני, ובמהרי"ל בליקוטים (אות יא), וברמב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"א משנה יז), ועוד רבים, לך ראה בדברינו לקמן (סימן יא) בזה שהעיקר להקל. וא"כ לדינא א"א לחייב קריאת שנים מקרא בטעמים בדוקא, מהאי טעמא.
(((וע"ע))) בספר חסידים (סימן שב), ובספר מנורת המאור (קלז ע"א), ועוד ראה בלקט יושר (עמ' 54) דכתב גבי רבו, שההפטרה [כשהיה קוראה מדין שמו"ת] היה קוראה בטעמים. ולכאורה ק"ו שאת הפרשה כן היה עושה. והנה כן מבואר בשו"ת הרדב"ז (ח"גסימן תתקסד) דנשאל במה עדיף לקרא שמו"ת, בספר תורה, או חומש. וכתב ומסתברא לי דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק, ודאי ס"ת עדיף. עכ"ל. וכן הוא לו עוד (בח"א סימן תקכ) דכתב הכי, ושכבר כתב זאת בתשובה אחרת והיא הנ"ל. וחזינן דפשיטא ליה דצריך לקרא עם הטעמים. ופסקו הכנה"ג (סימן רפה), והעולת שבת (ס"ק א), והמ"א (סס"ק א), והאליה רבא (סס"ק ב), ועוד לו באליה זוטא (ס"ק א). ועוד הוסיף שכן כתב בשל"ה (דף קלא ד"ה ומקודם) דהאר"י לא היה קורא התרגום עם הטעמים רק המקרא. וחזינן על כל פנים דע"פ הסוד המקרא יקרא בטעמים. וכן הביא המחז"ב (ס"ק ז) בשם המהרח"ו שקיבל מרבינו האר"י, ועע"ש (ס"ק ח) הכי מהר' החסיד הקדוש מהר"ר משה הכהן. ופסקו הרב גדולות אלישע (ס"ק ח,ט). וכ"כ בפתח הדביר (ס"ק ו), ע"ש. וכ"כ בספר בן איש חי (ח"ב לך לך יא). וגם שלא על פי הסוד הראנו לדעת לעיל בראשונים ובאחרונים שכן נכון למיעבד. ועוד כן פסקו את הרדב"ז פוסקים רבים, דכן הוא בספר חוקי חיים (אות ק ס"ק יא), ובשו"ע הרב (סעיף ד), ובספר תוספת שבת (ס"ק א), וכן הוא במחזיק ברכה (ס"ק ב), וביפה ללב (ס"ק ב) ע"ש, ובעיקרי הד"ט (סימן יב אות יט), ובקמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף ל), וביד יוסף (ס"ק א), ובגדולות אלישע (ס"ק ג), ובספר נזר ישראל (סימן סו סעיף ב), ובספר פתחי עולם (ס"ק א), ובמ"ב (סס"ק ב). ועוד ראיתי להב"ח בשו"ת הב"ח החדשות (סימן מב) בתשובתו לש"ץ החייב נדוי, בד"ה הטעם הב', דכתב, כי כדי לצאת יד"ח בשנים מקרא צריך לומר בטעמים. ע"כ. וכן מבואר בשו"ת תורה לשמה (סימן רכד) בתשובתו המפורסמת דת"ח שטועה בקריאת הפסוקים נחשב בור.
(((ברם))) הפמ"ג (אשל אברהם ס"ק ט) הוכיח מדין השו"ע (סימן רפה ס"ו) מלמדי תינוקות א"צ לחזור ולקרות הפרשה בשבת. ע"כ. דמכאן שניגון הטעמים אינו מעכב לגבי שנים מקרא. והסכים על ידו גם היד יוסף יוזפא (סס"ק ו), ובספר ליקוטי רימ"א (סימן סו ס"ק י), ובספר באר יעקב (ס"ק ה), וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק י), וכ"כ מדנפשיה בספר כרם חמד (הובא הילקוט מפרשים), ונשען על הפמ"ג להלכה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן רד) דהטעמים הם הידור מצוה.
ב. (((ולכאורה))) תקשי מנא פשיטא להו שלא היו מלמדים את התינוקות עם טעמים. וחזי הוית דכבר קדמני בהערה זו בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סימן צה) והביא לכך אות חותך שהיו מלמדים דרדקי מקרא עם טעמים, דהנה הטור (סימן קלב) גבי אמירת קדושא דסידרא כתב וז"ל, ובלבד שיאה אומרן בניגונן ונקודן וטעמן, כדרך שהתינוקות קורין לפני רבן. ע"כ. ודפח"ח וע"ש. ומ"מ נראה שהדין דין אמת שאין הטעמים מעכבים, וכן י"ל ברבינו יונה וברדב"ז ודעימייהו הנזכ"ל, שאמרו כן לכתחילה ולא לעיכובא, וכמו שהסברא נותנת, וכן מורה סתימת השו"ע והראשונים שלא הזכירו שיקרא הטעמים, ואי הוה לעיכובא בודאי דכל כה"ג הו"ל לאשמועינן.
(((וק"ו))) מי שאינו יודע טעמים, בודאי שיקרא בלא טעמים, ולא יבטל המצוה. ואע"פ שא"צ ראיה, לך ראה למרן (סימן קמב ס"ב) דכתב בהלכות ס"ת, וישוב שיש שם מנין, ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה בדקדוק ובטעמים, אפ"ה יקראו בתורה בברכה כהלכתה. ע"כ. וק"ו שאם התירו התם בברכה, להכא.
מי שאינו יודע לקרא
ג. (((ומה))) גם שגדולה מכך מצינו דמי שאינו יודע לקרא, וכן חולה ועוור, והחש בעיניו, פטורים מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, וא"צ לטרוח ולחזר לשמוע מאחר, וכדכתב הרדב"ז בתשובה (ח"ג סימן תכה). וא"כ ק"ו שמי שאינו יודע טעמים שפטור. ויש להראות כפסק הרדב"ז מן הראשונים וכדכתב בספר מנורת המאור (נר שלישי סימן קל) כל היודע לקרות בתורה מצוה להשלים וכו'. ומפורש דמי שאינו יודע פטור. (ברם יש להשיג על ראיה זו, דאיהו ס"ל לכאורה שאין דין הקריאה שמו"ת חיוב גמור, וכדכתב מצוה. וממילא לטעמיה ושיטתיה מי שאינו יודע לקרות פטור). וכן כתב הריקאנטי (סימן לד) היכא דבקי חייב להשלים וכו'. ע"כ. הא אם אינו בקי פטור. ומפורש דאף דהוא חיוב גמור להשלים (וכפסק הרמב"ם ומרן וכנ"ל סימן ו אות א באורך), מ"מ מי שאינו בקי פטור הוא.
(((ברם))) הסמ"ק (בהקדמת ספרו) כתב, כי מי שאינו מבין תרגום וגם לא הפירושים, ישאל מי שגדול ממנו שיבאר לו את הפרשה. ע"כ. מ"מ בפלוגתא במילתא דרבנן העיקר להקל. ובפרט שכן דעת רוב הפוסקים. ומה גם דאחר פסק הרדב"ז נמשכו אחרונים רבים, דע' בפמ"ג (משב"ז סימן רפה סס"ק ב), וכן פסק הגאון חיד"א במחז"ב (ס"ק ד,ה,ו), ובליקוטי רימ"א (סימן סו ס"ק ט) פסק לרדב"ז, וכן הוא בספר פתחי עולם (ס"ק א), וכ"כ בספר באר יעקב (ס"ק א), ובשם הזכור לאברהם. וכ"כ בספר גדולות אלישע (ס"ק ה), ועע"ש (ס"ק ו,ז), וע"ע בכף החיים (ס"ק י,יא). ברם ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב בחידושי השו"ע סימן רפה) שכתב לפקפק על הרדב"ז, ע"ש. וע"ע בשו"ת משיב הלכה (ח"ב סימן רלה), ובשו"ת הר צבי (חאו"ח סימן לז ד"ה וגדולה) גבי הרדב"ז, ובספר השבת והלכותיה זכאי (סימן ד סעיף יז) כתב שראוי ונכון שישתדלו לשמוע מאחרים, וציין לכף החיים הנ"ל, ולשו"ת מהר"י שטייף (סימן יח). ע"כ. והנה בכף החיים כתב כן בתורת חומרא. ובשו"ת מהר"י שטייף כתב שלא ראה לרדב"ז, והראה פנים ע"ש, וסיים שעצה שיכוין לשמוע מאחר. ולא ראה שגם בזה פטר הרדב"ז. ואחר שלגבי אינו יודע הראנו לדעת דמפורש בכמה ראשונים שפטור, וכן דעת רוב האחרונים, פשוט שכן עיקר, בפרט במילתא דרבנן. וגם יש לצרף את הראשונים שסוברים ששמו"ת כלל אינו חיוב כי אם מצוה, וכדלעיל (סימן ו אות א) וכן עיקר וק"ו בן בנו של ק"ו שמי שאינו יודע טעמים שיקרא בלא טעמים.
סדר הקריאה
ד. (((כתב))) השל"ה (מס' שבת פרק נר מצוה ד"ה אמנם) קבלתי שיקרא כל פרשה ב' פעמים מקרא ואח"כ תרגום. וכ"כ רש"ל (הובא בלחם חמודות פ"ק דברכות), וכ"כ היד יוסף (ס"ק א), ובספר דע"ת (סעיף א) הביא מספר שערי רחמים בשם הגר"א דג"כ פסק לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה, או אחר מקום שנראה יותר הפסוק ענין בפני עצמו. ע"כ.
(((ברם))) על פי הסוד יש לקרא דוקא כל פסוק פעם מקרא ותרגום אחד שכן כתוב בשם האר"י (שער הכוונות דף סב ע"א), והובא הכי להלכה במחז"ב (ס"ק י), ובגדולות אלישע (ס"ק יא). וכן דעת הדברי חמודות (ברכות פ"א אות מא) על פי הפשט, ודייק הכי מדאמרו יקרא שנים מקרא, ושנים הוא ל' זכר להורות בא שיקרא פסוק פסוק ולא פרשה פרשה שהיא נקבה. וכן דעת המ"א (סימן רפה ס"ק א) וכדמוכח מסיום דבריו שהוכיח הכי, שכן היו נוהגים בזמן שהיו מתרגמים, ע"ש. והביא עוד שכ"כ הדברי חמודות בהגהת יש נוחלים (אות לט) בשם האר"י. וכ"כ בספר סדר היום (דף סה ע"ב), וכ"כ בכתבים (שער השבת דף צ ע"ג) ע"כ. וכ"כ הכנה"ג (הגהות הטור) בשם ספר סדר היום, ועוד לו בשיוריו (הגה"ט אות ג). וכן משמע בא"ר (ס"ק א), ובמטה יהודה (ס"ק א) העתיק לשל"ה (וסיים וע' בשכנה"ג), ובספר תוספת שבת (ס"ק א) הביא מח', ובסיפא את הסוברים שיקרא פסוק פסוק. וכ"כ בספר שו"ע הרב (סעיף ג) דמנהג זה הוא הנכון יותר. וכ"כ בספר קמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף ל) שיקרא פסוק פסוק, ושכ"כ עוד בספר נגיד ומצוה (דף טז ע"א), ובספר משנת חסידים (מסכת יום השישי פרק ד אות א), וכ"כ בספר כף החיים פלאג'י (סימן כז אות ג) כי יש בזה טעם נכון על דרך האמת לקרא כל פסוק שנים מקרא תחילה ואח"כ אחד תרגום, וכמש"כ הגחיד"א במורה באצבע (אותיות קל-קלג), ועע"ש בבית מנוחה, וע"ע בספר מעשה הצדקה (דף קכ ע"א), ובאספקלריה המאירה (דף סב סוע"א). ע"כ. וכ"כ בספר חסד לאלפים (סעיף א) וצריך לקרות כל פסוק ופסוק ב' מקרא ואחת תרגום, ולא שיקרא פרשה א ב' מקרא, ויחזור ויקראנו תרגום. וכן משמע בספר חוקי חיים (אות ק ס"ק יא). ה. (((וע'))) ט"ז (ס"ק ב) דס"ל דיקרא כל הפרשה מרישא ועד גמירא. ובספר תורת שבת (ס"ק א) הביא הדעות וסיים דנהגו פרשה פתוחה או סתומה בשלימות, ובספר פקודת אלעזר (סימן רפה הגהה ראשונה) דחה ללבוש שכתב שיקרא א' מקרא וא' תרגום, ואח"כ ישמע הפרשה באמצע, כי צריך שנים מקרא ורק אח"כ תרגום, כדמוכח מלישנא דגמרא שנים מקרא ואחד תרגום ושכ"כ השל"ה ע"ש. ע"כ. וכ"כ בספר כסא אליהו (אות א) דלא יקרא פסוק, תרגום, ופסוק. ואולם בספר דע"ת (ד"ה וע"ע במ"א) כתב שכן ראוי לעשות לקרות פסוק מקרא, תרגום ומקרא. וע"ש בראייתו, ולכאורה קשיא טובא, וכפי שהעיר הגאון נכד המחבר שם בהגהה, ע"ש. וכן ראיתי שכתב בספר מקור חיים (סימן רפה) שיקרא אחד מקרא אחד תרגום ומקרא. וכ"כ בספר חוקי חיים (ריש אות ק). ועוד ראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה) דהביא לרה"ג שמאי קהת גרוס שליט"א מחבר שו"ת שבט הקהתי שהעיד בספרו על התורה הנקרא פרדס שמאי, גבי מנהגו של החזו"א לקרא הפרשה פ"א מקרא תרגום ומקרא. והסביר כי ע"י קריאת התרגום מבין שפיר החומש, ועל כן חזר אח"כ הפרשה. ע"כ. ועוד העיד שם הרב רבבות אפרים על הגאון אגרות משה זצ"ל שראהו שקרא פעם אחה"צ במנחה שנים מקרא ואח"כ תרגום ואח"כ רש"י והרמב"ן הכל מילה במילה כמו בפעם ראשונה.
ו. (((ובראשונים))) לא מצאתי קדמות ראיה לכך. והנה בספר דע"ת (סעיף א) הוכיח מדברי ספר האשכול (ח"ב הלכות שני וחמישי סוף סימן ב) דס"ל דצריך לקרא פסוק פסוק. ושם כתב בעת בצורת ל"ע סדר התענית, ואחר הוצאת ס"ת קרי אשרי, ובתריה דבר ה' אל ירמיה על דברי הבצורות יקרא חד פסוק סדרא כל קרא ב' זמנין, ותרגומו חדא זימנא. ע"כ. וחזינן דקורא ב' מקרא פסוק פסוק. ואין לדחות דהלא בזה לכו"ע כן עבדינן בכל דיני תרגום בעת קריאת התורה, ולית מאן דפליג, וכמבואר בשו"ע (סימן קמה). דכאן שונה שקורא ב' מקרא והוא דמי לדין שמו"ת. ברם יתכן שאין דמיון בין דין שמו"ת לשם, שהרי אין זהו מדין שמו"ת, וא"כ כשקורין בציבור קורין כדין שמתרגמים בספר תורה. וגם הנחל אשכול במקום (ס"ק טז) הסתפק בכך, דכתב בלשון שאלה, שמא דין זה הוא כדין שמו"ת. ע"ש. וע"ע בדברי המהדיר שעל ספר ראבי"ה (ברכות סימן כב הע' 19) דכתב כי בס' העיתים (עמ' 244) מפורש כדעת הדברי חמודות שצריך לקרות פסוק פסוק ולא כרש"ל. ע"כ. ולא ראיתי ראיה משם דהנה כתב וז"ל, והשלמת פרשיות אלו לבד מקריאה בתורה, כי בקריאה בתורה אחד קורא ואחד מתרגם על הקורא, ובין הקורא ובין המתרגם קרו כל פסוקא ופסוקא חדא זימנא, והכא מבעי ליה לאיניש למשלם בכל שבתא ושבתא סידרא דיומא שמו"ת. עכ"ל. כלומר שא"א לצאת יד"ח שמו"ת בקריאת התורה לפי שחסר לו עוד מקרא, אך לא כתב כיצד לכתחילה בעינן לקרא שמו"ת [שהרי כל הדיון כאן אינו לעיכובא אלא כיצד עדיף לקרא שמו"ת לכתחילה.]
(((ועל))) כן לענין עדיפות הטוב ביותר שיקרא פסוק פסוק שנים מקרא ואחד תרגום, כי בזה ירוויח לעשות מעשיו על פי הסוד.
קריאת פסוק אחרון של הפרשה פעם שלישית
ז. (((עוד))) לענין סדר הקריאה כתבו הפוסקים שכשמסיים את הקריאה שמו"ת ישוב ויקרא פסוק אחרון כדי שיסיים במקרא. דכ"כ המ"א (ס"ק א), ובספר פתח הדביר (ס"ק ז), ובכף החיים (ס"ק לג), וביפה ללב (ס"ק א), גדולות אלישע (ס"ק יג), והגאון חוות יאיר בספרו מקור חיים (סימן רפה), ובספר חוקי חיים (אות ק ס"ק יא), ובספר דעת תורה (ס"ס רפה), ובספר כף החיים פלאג'י (סימן כז אות ג) עוד הוסיף דאח"כ יקרא ג' פסוקים מפרשה הבאה. ע"כ. וכ"כ שיחזור פסוק אחרון מהפרשה בספר נזר ישראל (סימן סו סעיף א), ובשו"ע הרב (ס"ג) וז"ל, ופסוק אחרון טוב לכופלו ולחזור ולאומרו כדי לסיים בתורה. ע"כ. וכ"כ בספר יד יוסף יוזפא (ס"ק א) וכ"כ בספר קמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף ל) יכפול פסוק אחרון כדי לסיים בתורה.
עוד דברי חסידות
ח. (((ועוד))) ענייני חסידות אמרו הפוסקים בזה, והוא שיקראה כולה בחדא מחתא, ולא יפסיק בשום דבר, שכ"כ הכנה"ג (ר"ס רפה) אם אפשר לו שלא יפסיק בה על שום דבר הוא טוב ויפה, וכן ראיתי המדקדקים עושין כן, וכן ראוי לכל בעל נפש לעשות, והוא משם ספר סדר היום. וכ"כ בספר עולת שבת (ס"ק ב) משם המקובלים, וכ"כ הא"ר (ס"ק ב), ובספר פקודת אלעזר (סעיף ד) שלא יפסוק כלל בשיחה, וע"ע בספר תורת שבת (ס"ק א) שאין זה מן הדין, וכמבואר בתוס' סוכה (דף מד ע"ב ד"ה כאן במקדש) דהדבר שאין בו ברכה לא שייך הפסק. ע"כ. וכ"כ התוס' בברכות (דף יד). וכ"כ במעלת קריאתה בחדא מחתא בלא הפסק בספר שו"ע הרב (סעיף ו), ובספר קמח סולת (אזהרות לער"ש סעיף ל) וכתב כן ביתר תוקף וז"ל, ואיסור גדול להפסיק בקריאת שמו"ת, ובשם הבאר היטב (ס"ק א). וכן ראיתי שכתב הכי בספר כף החיים פלאג'י (סימן כז סעיף ד) דאיסור גדול לדבר, ורבים חושבים דלהפסיק בדיבור בלשון הקודש אין קפידא, וליתא. ע"כ.
(((ועוד))) יש מעליותא לקרותה בתפלין ומספר תורה, וכמש"כ הספרים הנ"ל (אות ו) דכן היה נוהג האר"י. וע"ע בספר פתח הדביר (ס"ק ט) דבחל ר"ח ביום שישי, שאז אחר התפילה לא מניחים שוב התפילין, יוכל לקיים הידור זה שיקראה לפני תפילת שחרית בעודו מעוטר בתפילין, וברור שלא יתפלל משום הא ביחיד, כדי להרויח חסידות זו.
(((מסקנא))) דמילתא, יקרא שנים מקרא עם טעמי המקרא, ומי שאינו יודע טעמים, יקרא בלא טעמים ויצא ידי חובה. [ואין הוא מחוייב לחזר אחר מי שיודע כדי שיוציאו ידי חובה. ברם ילמד במקביל טעמי המקרא.]
(((למצוה))) מן המובחר יש דרגות דרגות, כי המובחר ביותר שיקראנה כולה אחר תפילת שחרית של יום שישי, ובזה ירויח לעשות מעשיו על פי הסוד. ועל פי הפשט מצוה מן המובחר שיסיים קריאתה קודם קריאת התורה של שבת. ודרגה פחותה מזו אך עדיין בכלל מצוה מן המובחר קרוי הוא זה שיסיים קריאתה קודם סעודת שבת שחרית. ואם לא עשה כן, יסיים קודם תפילת מנחה, כי שם הוא זמנו האחרון, ושוב הוא בכלל מעוות לא יוכל לתקון. ברם אם אירע ועבר אף זמן זה, מכל מקום ישלים הפרשה עד רביעי בשבת. ואם גם זה עבר, ישלים עד שמיני עצרת.
(((ועוד))) אמרו בזה דרך חסידות, שיקראנה כולה בלא הפסק ובלא היסח הדעת, ובעודו מעוטר בתפילין. ועוד אמרו על דרך חסידות כי הבקי בטעמים וניקוד ס"ת, יקראנה מתוך ס"ת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5