——–
תוכן התשובה בקצרה
א,ב. באופן שמחובר הבד מסביב ע"י תיקתקים, ויש רוכסן המיועד לפתיחה, בזה עגלת התינוק דמי לגג עם צירים, ומשרא שרי בכל אופן. ובאופן שבכל עת צריך לפתוח את התיקתקים, והכסוי אינו מחובר לעגלה, בזה יש לאסור כל שלא נשאר רוחב טפח, וכפסק מרן (סעיף י) טלית כפולה, שאף שיש חוטין מותר לפורסה עד טפח ולא יותר. והעצה היעוצה שיאחוז באויר את הכסוי פרוס, ויכניס את העגלה תחתיו, ואז יחברו, דהוי היתר מלמעלה ללמטה שמותר אף בעשוי לצל, כדלעיל (סימן לג בהערה).
(((שאלה:))) האם מותר לפרוס את הכסוי מבד שמניחים על גבי עגלות שכיבה המיועדות לתינוק בן יומו, כדי שתהיה מכוסה העגלה גם בחלקה הקדמי.
(((תשובה:))) א. למיטב ידיעתי ישנם כיום שני סוגי כסויים כאלו, הראשון אשר מתחבר לאמבטיה ע"י תיקתקים, וכשרוצים להוציא את התינוק, פותחים ב' תיקתקים, וכשרוצים להוציא את הכסוי לגמרי מסירים את כל התיקתקים. ויש סוג אחר אשר לעולם מחובר הוא סביב ע"י תיקתקים, ויש לו סביב רוכסנים אשר אפשר לפותחם כפי הצורך, ואף בעת שפותחים את הרוכסנים עדיין נשאר הכסוי מחובר לאמבטיה ע"י התיקתקים. ונראה כי בזה האחרון, כל עוד הוא מחובר בתיקתקים, דמי לדין גג אשר בסוף סימן תרכו וכנ"ל לעיל (סימן לג אות יא) וא"כ שרי לפתוח ולסגור את הרוכסן.
היתר צירים
(((ואולם))) במקרה הראשון, בכה"ג שפותח את התיקתקים, נראה דאם עדיין נשאר אהל טפח שהכסוי מאהיל על העגלה, היתרו פשוט, מדין תוספת אהל עראי, אך אם לא נשאר טפח רק נתפס עם שני תיקתקים בסופו ע"ג האמבטיה, בזה נראה לאסור, וכאשר יבואר בהמשך בעז"ה ועל כן יש להזהר, כי בעת שהכסוי מונח על העגלה, וחפץ להוציא את התינוק, או לטפל בו, וכיוצ"ב, ופותח את התיקתקים, יש להזהר להשאיר אהל טפח. יש לשים לב, שלא יהיה תחת האהל בגדים, או שמיכה, וכיוצ"ב, כי אז לא יאהיל טפח, ושוב יהיה אסור לפרוס את הכסוי בחזרה כשירצה להחזירו, ולכסות את העגלה, מדין תוספת על אהל עראי, מאחר ואין כאן אהל טפח, שהרי הוא מלא בבגדים, ונמצא דעושה אהל עראי, ולא הוי תוספת אהל עראי. וכמש"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כח הערה ד) דמיירי התם לענין הנחת כסא תינוק שיש לו מחיצות, והתיר להניחו ע"י שישים תחתיו בגדים, ואז לא יהיה בזה אהל. וכ"כ בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כד הערה פו) להתיר להכניס מגירה ע"י שימלאה בחפצים. וכ"כ בספר מגילת ספר איזנטל (סימן יז אות טו), וכן הוא בספר אשמרה שבת (פרק ב אות ה). וכל זה הוא כמבואר בשו"ע (סעיף יג). ע"ש. ומעתה אם נסתר האהל טפח ע"י בגדים וכיוצ"ב, ושוב הכסוי אינו מאהיל על טפח ברוחב טפח ברום טפח, וא"כ לא הוי אהל, ושוב אסור לפרוס לכסוי. וע"כ נראה באם אירע מקרה שלא נשאר אהל טפח, בכה"ג שהתמלא תחתיו בבגדים, או שפתחו את הכסוי עד סופו, ושוב אינו מאהיל טפח, וחפץ לפרוס שוב את הכסוי, העצה היעוצה היא, להוריד לגמרי את הכסוי, ושוב להניחו בדרך של מלמעלה למטה, וכנזכר לעיל. ונראה כי כשמילא את האהל בבגדים, לא עשה איסור סתירת אהל בכך, כיון שהאהל נשאר על כנו, ורק התמלא, ולא אישתמיט שום חד למימר דצריך להזהר שלא למלאת אהל, וכגון שלא למלאת תחת המטה בחפצים, או בחבית גדולה (ס"ס שטו) שלא למלאותה ביין או מים, כי בכה"ג משרא שרי, כיון שהאהל נשאר על כנו, ורק מתבטל ממילא, וכשם שאם ימלא בית בחביות שיהיה מותר.
ואין לבא ולהקל אף בציור הראשון אף כשלא נשאר רוחב טפח מטעם דכיון שמחובר בסופו ע"י תיקתקים הוי כגגון המחובר, דיש להקל, דכל כה"ג דמי לפסק מרן (סימן שטו סעיף י) טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיתה תלוי בהם מערב שבת, מותר לנטותה ומותר לפרקה. ע"כ. ומבואר בב"י דהוא בתנאי שלא תהיה רחבה טפח. שהרי פסק מרן (סעיף ח, וסעיף יא) כדעת הרי"ף, שכל שרחב טפח אף אהל עראי אסור לעשותה לכתחילה בשבת. והב"י (על סעיף י) הביא לרי"ף שפירש את דין טלית כפולה דמיירי שאין בגגה טפח לשיטתו. וכ"כ עוד הב"י שם להדיא (בד"ה ומכלל דברים אלו). ע"ש. וסיים, והכי נקטינן. וגם השווה בב"י את דעת הרמב"ם עם הרי"ף שעומדים בחד שיטתא, שאף באינו רחב טפח אסור. וא"כ ברור שכן דעת מרן. וכן הוכיח הכי מדברי הב"י בשו"ת גינת ורדים (כלל ג סימן כו), ועוד מהרא"ש, ע"ש באורך. וכ"כ המ"א (ס"ק יב) בדעת מרן, וכ"כ הבאר היטב (ס"ק יב), והלבו"ש (ס"ק יב), ובספר יד יוסף יוזפא (ס"ק יח), ובספר בני ציון ליכטמן (ס"ק יא ד"ה ובזה), ובספר משנה ברורה (ס"ק לז) ועוד.
(((ושפתי))) מרן בשו"ע (הנ"ל סעיף י) ברור מללו דמיירי שהטלית כבר היתה תלויה מער"ש בחוטין, וחסרה רק פריסת הטלית לצדדים, שהרי כתב טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיתה תלויה בהם מע"ש. ע"כ. וכ"כ רש"י (קלח ע"א ד"ה חוט או משיחה) וז"ל, ונתנה על הנס שעל הקינוף כשהיא מקופלת. ע"כ. והביאו הב"י שם. וכ"כ המאירי (דף קלח ע"א ד"ה טלית), וכ"כ הנמוק"י (שם), ורבינו פרחיה (שם ד"ה טרסקל), שהן תלויים בחוטים. וכ"כ הריבב"ן (שם), ובתוס' רי"ד (קלח ע"א), ובפסקי הרי"ד (שם ד"ה פיס'), וכ"כ בספר שו"ע הרב (סעיף טז), ובשו"ת נוב"י (או"ח מהד"ת סימן ל ד"ה והנה יש), וכ"כ הגאון מהר"י זיין הובא בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ג סימן כו), וכן היא דעת הגאון גינת ורדים בריש התשובה ד"ה גרסינן. וכ"כ בספר יד יוסף (ס"ק יט), ובחזו"א (סימן נ אות ג ד"ה והאי), ושזהו לשון השו"ע, וכן הוא לו עוד (שם ריש אות ד), וא"כ דמי ממש לנידו"ד, כשהכסוי תפוס באמבטיה של העגלה רק ע"י שני תיקתקים, דמי לדין טלית כפולה. וכיון שבעגלה מכסה הכסוי יותר מטפח אסור. ושאני מדין גג עם צירים שהוא מחובר לגמרי לגג ואינו רק תלוי עליו. ואומנם בכה"ג שמחובר עם כל התיקתקים, ורק פותחו ע"י רוכסן, ונשאר הכסוי מחובר גם בעת שפותח לרוכסן, א"כ מחובר בכולו, ודמי לצירים הנ"ל, אך בכה"ג בלאו הכי שרי וכאמור, משום תוספת אהל. וע' בשו"ת נוב"י (או"ח מהד"ת סימן ל) כי כתב לחלק כיוצ"ב לשיטתו. ביאור דברי מרן בדין טלית כפולה (סימן שטו סעיף י).כל קבל דנא חזיתיה להרה"ג אברהם דיין שליט"א בשו"ת חמדת אברהם (ח"ב סימן יד) דפירש את דברי השו"ע בדין טלית כפולה דמיירי שהטלית מקופלת ומונחת, ובשבת תולה אותה, והותר לו בכה"ג שהחוטים כבר קשורים בה. וזה שלא כדברינו שהטלית כבר תלויה, וכיון שעצם פירושו בדברי מרן יפה ואמיתי, (למעט להערה אחת, והוא בזה שביאר שאינה תלויה וכדלקמן בעז"ה), אמרתי להביא את תורף דבריו בשינוי מעט. וזה פירושו, דאומנם המ"ב (ס"ק לז) פירש את השו"ע דמיירי שהטלית מקופלת ומותחה על המוט מער"ש, והיו חוטים תלויים בטלית, שעל ידם מושך לטלית ופורסה. ע"כ. דהיינו דפירש שיש מוט שעליו פורס ומותח את הטלית. וכ"כ שו"ע הרב (סעיף טז). וכן ראיתי שפירש בתוס' רי"ד (דף קלח ע"א ד"ה טלית), ובשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ג סימן כו ד"ה ויש בזה) הביא כן בשם הריא"ז על הכל בו (דף קנח ע"א). וכן הוא בפסקי הרי"ד (דף קלח ע"א ד"ה פיס') וכ"כ לבאר למרן הלבו"ש, וכ"כ הפמ"ג במשב"ז (ס"ק י), וכ"כ בספר יד יוסף (ס"ק יט), ובספר באר יעקב (ס"ק טז), ובספר פתחי עולם (ס"ק כא,כג), ובספר ערוך השלחן (סעיף טו). ואולם לפירוש זה תמוה מאוד לשון מרן בשולחנו הטהור, דהרי כתב טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיתה תלויה בהם. ע"כ. ומבואר שהטלית תלויה בחוטין, ולא החוטים בטלית. וע"כ לפרש דאין כאן מוט, אלא הטלית מקופלת לשנים, [דהיינו באמצעה] ובמקום הקיפול שמקופלת לשנים, כורך בכל קצה חוט, ותולה כל חוט בצד אחר של הקיר, ואז הטלית כפולה תלויה על הקיר, ואין מוט תחתיה, אלא ע"י המתיחה נשארת תלויה, ושוב פותח את הטלית למטה ויוצר אהל וישן תחתיו. ודבר זה מדויק מלשון הרי"ף (דף נו ע"ב), והרמב"ם (פכ"ו הל' כט-ל), והשו"ע. ובזה מובן מדוע הרמב"ם והשו"ע לא הזכירו כאן לתנאי שאין בגגה טפח, וכמו שכן הזכיר מרן בס"ח, וסעיף יא, דהוא בתנאי שלא יהיה רחב טפח, ואילו בסעיף האמצעי ביניהם, הוא ס"י בדין טלית כפולה, השמיט מרן פרט זה. והוא מפני שלא שייך כאן כלל רוחב טפח שהרי הטלית תלויה על הקיפול. ע"כ. ודפח"ח. וכן מבואר בערוך (ערך טלית), כי תלויה על הקיפול של עצמה. ע"ש.אלא מה שהוסיף עוד לחדש שם הרב חמדת אברהם דמיירי שהטלית מונחת בקרן זוית, ובשבת תולה אותה. לכאורה עקר את לשון מרן שכתב להדיא וז"ל, היתה תלויה בהם מע"ש. ע"כ. וא"כ מפורש שהיא תלויה כבר. ויותר מכך כי מרן בסעיפים ח,י,יא, העתיק את הרמב"ם מילה במילה, ושינה רק מילה זו, כי הרמב"ם כתב וז"ל, טלית כפולה שהיו עליה חוטים שהיא תלויה בהם מער"ש, מותר לנטותה, ומותר לפרקה. עכ"ל. ומרן כתב שהיתה תלויה, וכפי שבב"י כאן (דף עז ע"א) העתיק את לשון הרמב"ם, והביא שכתב שהיא תלויה, ובשו"ע שינה בכוונה וכתב מילה זו בדוקא, וכל השאר העתיק. והוא כדי להוציא מטעות שיכול הלומד ללמוד שכוונת הרמב"ם לומר שהטלית אינה תלויה, אלא מונחת בקרן זוית והחוטים לבדם תלוים בה, כי בלשון הרמב"ם יש מקום להבין כן, דכתב שהיא תלויה, כלומר שהחוטים כבר מער"ש תלוים בה, ואין כאן גילוי שהחוטים מחוברים לקיר רק שהחוטים תלויים בטלית, ולכן שינה מרן וכתב שהיתה תלויה, שפירושו שהטלית תלויה מער"ש על הקיר, על ידי חוטים. ולכן דייק מרן לכתוב כן, והוא כדי להשמיענו זאת. ואע"פ שהרי"ף שעומד ג"כ בחד שיטתא, כתב וז"ל, ואם היה עליו חוט מאתמול, ונטה אותו היום מותר. ע"כ. (והביאו הב"י) ומשמע שהטלית כלל לא היתה תלויה, רק תלאה כעת. זה אינו, וכמפורש בלשון השו"ע. אלא נטה פירושו פורסה, ולא שתולה אותה, וכדמוכח נמי מדכתב ונטה אותו ולא אותה, וחזינן דנטה קאי אחוט ולא אטלית. וכפי שפרש"י להדיא בסוגיא שם (דף קלח ע"א), דאיתא התם, תני רמי בר יחזקאל, טלית כפולה לא יעשה, ואם עשה פטור אבל אסור. היה כרוך עליה חוט או משיחה מותר לנטותו לכתחילה. ע"כ. ופרש"י טלית כפולה לא יעשה, לשטוח טליתו על ארבע יתדות וכו' (הוא לשיטתו שהוא ע"ג ד' יתדות, ולא כשו"ע הנ"ל) כרך עליה, מבעוד יום חוט או משיחה, ונתנה על הנס שעל הקינוף כשהיא מקופלת, וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן, מותר למשכה בו בשבת. ע"כ. ומבואר דמש"כ הגמ' בתחילה טלית כפולה לא יעשה, היינו לעשותה מלכתחילה לתלותה ולפורסה, ומש"כ כרוך עליה חוט מותר לנטותו לכתחילה, לנטותו הוא לפורסו ולא לתלותו. ואע"פ שיתכן שיכתוב לנטותו והכוונה גם לתליה, אך פירוש המילה לנטותו הוא הפריסה, וכשכותבים לפרוס טלית ולא הזכירו שהיתה תלויה, ע"כ שהכוונה גם לתלות, משא"כ כאן שפירש מרן דמיירי שהיתה תלויה, א"כ המילה לנטותו היא רק הפריסה, שזהו עיקר משמעותה, וכמבואר ברש"י. וא"כ מש"כ הרי"ף ואם היה עליו חוט מאתמול ונטה אותו היום מותר. ע"כ. ונטה הוא לפורסו, והכל אתי שפיר, כי כבר העמיד הב"י את הרי"ף יחד עם הרמב"ם. וכ"כ בספר יד יוסף (ס"ק כ) לפרש את דברי מרן ונטותה כנ"ל. וכן ראיתי לשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ג ר"ס כו) דדייק את לשון הרמב"ם שהיא תלויה דוקא. וכן הובאו לעיל שכתבו כן הראשונים והאחרונים, וכ"כ עוד כן בדעת מרן בספר שבילי דוד (ס"ק ב, וע"ש דדרך בדרך חדשה). ושוב ראיתי לספר אשמרה שבת (סימן שטו פרק ב אות יב ס"ק ג) דג"כ פירש כן במרן, ועוד הוסיף כי מה שכתב מרן מותר לפרקה, היינו כפשוטו לפרקה ממש. ואע"ג דכלל הוא בידינו דכל שיש בו איסור עשיית אהל יש גם איסור בסתירתו. [וכן הוא מבואר בשבת (קלח סוע"א), וכ"כ להדיא המאירי (שם ד"ה כל), וכ"כ הנמוק"י (דף קלח סוע"א), וכ"כ המ"א (סימן שטו ס"ק יא), וכ"כ בספר מאמ"ר (ס"ק י), והרב משנה ברורה (ס"ק לח), ובספר קצות השלחן (סימן קכ בבדי השלחן ס"ק כ, ועוד בס"ק יב, ד"ה גם). ועוד. וע"ע לקמן (סימן לו הע' ב ד"ה ואולם)] יש לומר דאה"נ גם תלית הטלית מותרת, רק שאז יהיה אסור לפורסה, וכל שהותר לפורסה רק בהיתה תלויה מער"ש, שאז היא כבר מתוקנת לכך, ולכן עצם הסרת הטלית אין בה איסור. ודפח"ח. וכן ראיתי שכתב בספר שו"ע הרב (סימן שטו סעיף טז) וז"ל, ואעפ"כ מותר כאן לפרק הטלית מעל המוט, מפני שכאן לא היה אהל טפח ממש מבע"י, אלא שהחוטין מועילין כמו רוחב טפח. ע"כ. וא"כ לכאורה נפלו הכרחיו של הרב חמדת אברהם לפרש שהטלית אינה תלויה, דהוכיח מל' הגמ' שאמרו טלית כפולה לא יעשה, דמשמע דמיירי שרוצה לעשותה מלכתחילה, ועל כך אמרו אם היה כרוך מותר לנטותה, דהיינו שרוצה לעשותה לכתחילה. כי אלו שני דברים, לעשותה, היינו מלכתחילה, ולנטותה הוא רק הפריסה, וכדפרש"י. והדוחק שדחק הרב חמדת אברהם את דברי מרן, שמש"כ היתה תלויה הוא לאו דוקא, קשה להולמו. ועע"ש בדבריו. [ועפ"ז מש"כ מרן בסוף הסעיף, "וכן הפרוכת", על כורחך שהוא כפירוש המ"א, דהוא לאו דוקא תלויה. וכ"כ בספר יד יוסף (ס"ק כא), וע"ע שם ברביד הזהב (ס"ק ג). וכן משמע ברב המגיד (פרק כב הל' כט) דמפרש כן ברמב"ם. והלא מרן השו"ע העתיק את הרמב"ם, וכ"כ להדיא בחידושי הרד"ע על הרמב"ם (שם). וע"ע לחזו"א (סימן נב ס"ק ה) דפירש בדרך אחרת, והביאו גם בשו"ת יבי"א (ח"ז סימן נה אות א). וגם לרב חמדת אברהם שפירש כי מה שסיימו הרמב"ם ומרן "וכן הפרוכת" הוא בדדמי שאינה תלויה ויש בה חוטים. תקשי, לשם מה צריך חוטים בפרוכת, וכמפורש במ"א (ס"ק טו), ובמ"ב (ס"ק לט). (וע"ע במ"ב (ס"ק לט) דפירש זאת בדרך אחרת, כי הרמב"ם נמשך אחר פירוש ר"ח, ושם פירש להדיא כי פרוכת מותרת רק כשיש עליה חוטין, כדין כילת חתנים. וכ"כ עוד המשנה ברורה (בס"ק מג,מו), וכ"כ בספר מרכבת המשנה (פרק כב הל"ב). וע"ע מש"כ לעיל (סימן לג אות ט) גבי קושייתנו על המ"א שם מסעיף י, וע"פ הרב חמדת אברהם אתי שפיר).]שוב אחר זמן אינה ה' לידי ספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קיא ע"א) דדרך בדרך חדשה בפירוש דברי מרן, כי הוקשה לו מדוע הרמב"ם ומרן בסעיף ח, וסעיף יא, התנו בתנאי שאינו רחב טפח, ובסעיף י השמיטו זאת, וע"כ אע"פ שבב"י מבואר כי דעת מרן (בסעיף י) בדין טלית כפולה דמיירי דוקא באינה רחבה טפח, וכמו שהבאנו לעיל, ושכ"כ כמה אשלי רברבי בדעת מרן. מ"מ איהו ס"ל דמרן בעת כתיבת השו"ע רוח אחרת חלפה על פניו, וחזר בו, וכשם שמצינו כן פעמים רבות, וע"כ ס"ל דטלית כפולה סגי לה בזה שכורכה בחוט, ובזה שרי אף לפותחה יותר מטפח, והכנה זו עדיפה מכילה (בסעיף ח) שהיא בגד פשוט בתפירת שפה בלבד סביב, ומתוקנת ומוכנה לפריסה בשעת הצורך. וכילת חתנים אומנם מיופה בצבע ורקמה, וכ"מ בברכות טו, אבל אינה עשויה ממש כדידן, (שמיופה מאוד וניכרת לעין כל שמיועדת לכילת חתנים), וע"כ כריכת חוט הוי מעשה טפי, ודמי לדין כסא טרסקל שמותר, כיון דעביד וקאי, והיינו שמוכן לפתיחה ככלי לפתוח ולסגור, וכמו מכסה התיבה בפתיחתו ליכא שייכות איסור, וכמכסה הדפין שעל הסוכה (ס"ס תרכו) דשרי משום שעשוי לכך. ועע"ש עכת"ד. וכן ראיתי עוד לספר כלכלת שבת (סימן לד אות ג) דכתב בדרך אפשר בדעת הרי"ף, כי ביש חוטים שרי אף יותר מטפח, וע"ש בראיותיו. ולכאורה תקשי טובא, כי אם מרן בב"י למד ברמב"ם לאסור ברוחב טפח, ובכותבו את השו"ע הבין אחרת, כיצד זה העתיק בשו"ע את לשון הרמב"ם בלבד, שאיהו גופיה למד בו בפשטות דמיירי דוקא באינו רחב טפח, ולא רמז כי הוא זה כי כוונתו אף יותר מטפח, רק סמך על הלומדים שיבינו מתוך ל' הרמב"ם אחרת מהבנתו הוא עצמו בהו"א. ועוד, דהלא כל מה שאפשר לומר שמרן לא חזר בו, וודאי שעדיף טפי, ורק כשאין ברירה והוא מוכרח בהכרח גמור, אז אמרינן שחזר בו, הא לאו הכי לא אמרינן כן, והוא פשוט. וכשם שכל הני אשלי רברבי למדו במרן כי כוונתו רק באינו רחב טפח. [וגם דהרב באר שבע למד כי היתר כסא טרסקל הוא מצד שהדבר מוכן ומזומן לכך, אע"פ שהוא מחוסר מעשה, ולכן בדין טלית כפולה (סעיף י) למד שזהו ג"כ היתר של כסא טרסקל. וכן בסי' שא (ס"מ) בדין כובע, אע"ג שמחוסר העמדה. וכן משמע כהבנת הרב באר שבע בשו"ת גור אריה יהודה (סימן קלא דף לה סוע"א), וע"ע (שם בד"ה והנה אם). ולכאורה תקשי א"כ מדין מטה (סימן שטו ס"ג) דאסר מרן לבנותה כדרכה מצד אהל, שהרי צריך לתחת המטה לשים נעליו, וכדביאר בב"י, ולדבריו הוי היתר של כסא טרסקל, שהרי המטה מיועדת לכך].
תוספת אהל עראי בגובה אחר מהאהל
ב. (((ואין))) מקום לבא ולהתיר כאן מצד תוספת אהל עראי שמותר כמבואר בסעיף ב, כיון שהגגון פתוח ומוסיף לו כסוי על האמבטיה. ולא מבעי ע"פ דברינו לעיל (סימן לג אות ד) דבכה"ג שנסגר הגגון בשבת (כפי שכן המציאות בדרך כלל), שוב ראוי להחמיר שלא להוסיף עליו. עוד בה שהרי בין גובה הגגון לגובה הכסוי יש יותר מג' טפחים, וא"כ הגגון הוא גג אחר ביחס לכסוי שעל האמבטיה, ולכן שוב לא יכול הכסוי להיות תוספת על הגגון, שהרי אינם באים יחדיו, ואינו מוסיף עליו. ואע"פ שהכל מכסה דבר אחד, והוא כסוי האמבטיה, מ"מ לא שייך לדון מצד תוספת אהל עראי, כשהכסוי הוא משני מקומות שונים, ואף שמכסים דבר אחד, שהרי כל מקום נידון לעצמו, והם שני אהלים. ויתרה מכך כתבו הפוסקים, דאפי' בכה"ג שמוסיף על אהל עראי ומכסה את כל האהל, חובה להתחיל בכסוי מן הצד שהאהל קיים ועליו להוסיף, דכ"כ בספר שש"כ (פרק כד הל' ז,יב,יג), ושם (הערה נד) ביאר דאל"כ שמתחיל ממקום השני, מיד כשמתחיל לכסות הרי עושה הוא אהל שם, ושכ"כ הגרי"מ שלזינגר זצ"ל בספר כיצד אטפל בילדי בשבת וביו"ט, ועוד הוסיף (בהערה מ) והביא הרב שש"כ שכן דעת הגרשז"א זצ"ל. ואולם חידש שם שאם פורס שמיכה וכיוצ"ב דבר שהוא גוף אחד, שפיר מותר להתחיל גם מן הצד השני, מכיון שהכל נעשה בב"א, אבל אם מוסיף מעט מעט, ולא בגוף אחד, יתכן דטוב להחמיר. ע"כ. וכן הביא את אלו הדברים בספר פסקי תשובות (סימן שטו הערה 18). וכ"כ בספר מנוח"א (ח"ג פכ"ג הל' יא) דהתוספת אהל צריכה להתחיל מן הצד שכבר קיים האהל. ומ"מ בנידו"ד לכו"ע אסור, כיון שאף אם הכסוי הוא דבר אחד, ומניחו בבת אחת, סוף סוף אין קשר בין הגגון לכסוי ואסור. וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ד (חאו"ח סימן כ ד"ה אך קשה וכו'), ע"ש. ושוב נדפ"מ ספר ארחות שבת (פרק ט הערה מה) ושם ג"כ חילקו כנ"ל, כיון שרחוק ג' טפחים. והוכיחו כן מדברי המ"ב (סימן תרכט שעה"צ ס"ק פד) בשם הפמ"ג, דאין לפרוס בשבת ויו"ט סדין תחת הסכך אם הוא מופלג מהסכך ג' טפחים, דבכה"ג הוי אהל חדש, ודון מינה ואוקי באתרין. ודפח"ח.
פתרון מעשי
(((ונראה))) לומר עצה ותקנה לזה, והיא שיאחוז את כסוי האמבטיה בידיו באויר באופן שהניילון פרוס, ואז חברו יביא העגלה תחת הכסוי, או שיעשה כן ע"י רגלו שימשוך את העגלה תחת הכסוי, ושוב יניח הכסוי כדבעי על העגלה, דבשעה שפורס את הכסוי באויר, אין איסור, כיון שמחזיקו בידיו וכנ"ל (סימן לג בהערה), וע"כ אף שבכוונתו שיכסה את העגלה מותר, וכשמכניס את העגלה תחתיה ומחבר את התיקתקים הוי מלמעלה למטה דשרי, וכדביארנו לעיל (סימן לג בהערה) באורך, כי מלמעלה למטה שהתיר מרן בסעיף ג,ו, הוא אף בעשוי לצל, כדמוכח מפסק מרן (סימן שיא ס"ו) דהותר לעשות אהל עראי העשוי לצל מלמעלה למטה, וכמבואר שם בב"י, וכמו שפרש"י (דף מג ע"ב), ועוד ראשונים, ע' בדברינו שם באורך. ועפ"ז יצא דמותר לאחוז בידיו את הבד המכסה את העגלה, וכן את הניילון שמניחים על העגלה פתוח ופרוס, ושוב יכניס לעגלה תחתיו. והיתר זה הוא טוב ונכון גם לגבי דברינו לעיל (סימן לד), לענין כסוי הניילון שעל העגלה.
(((לסיכום:))) בד המכסה עגלות שכיבה מקדימה, נראה כי באופן שהכסוי מונח בארון וחפץ לפורסו על העגלה, הדרך לפורסו היא ע"י שיפרסו באויר את הכסוי, ושוב יכניס את העגלה תחתיו, ושוב יחברו לעגלה. ולענין הדרך כיצד להשתמש בכסוי כשחפץ לפותחו ולסוגרו, בזה נראה כי באופן שהבד מחובר מצדדי העגלה ע"י תיקתקים, ויש רוכסן המיועד לפתיחה, העיקר שכל עוד לא הוסרו התיקתקים, מותר לפתוח ולסגור את הרוכסן לכתחילה. ובאופן שאין רוכסן, אלא כל חיבור הבד הוא ע"י תיקתקים, וכשחפצים להוציא את התינוק, פותחים את התיקתקים. נראה שיש להקפיד שישאר הכסוי מאהיל טפח, וגם שלא יהיה תחת האהל טפח הנזכר, חפצים, כי צריך שיאהיל על אויר ברוחב טפח על גבי טפח, ברום טפח, ובזה מותר לפותחו ולסוגרו. ואם כשפתח את הכסוי לא נשאר אהל טפח, מפני חפצים שהיו שם, או שהשמיכה נדחקה לשם, וחפץ שוב לפרוס את הבד. יוכל להסיר לגמרי את הכסוי, ושוב לפורסו בדרך הנזכרת, ע"י שיתפוס את הבד פרוס באויר, ושוב יכניס את העגלה תחתיו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5