——–
תוכן התשובה בקצרה
א, ב. משום סותר. הנה בדין חותלות אין סותר, וכתב המ"א כי טעם הדבר מפני שהחותלות משמשות לבישול התמרים, ולפי"ז שקית חלב שאינה משמשת לבישול החלב, אלא רק לאיחסונו, אסור. ג. אולם טעמו של המ"א נדחה, משום שמרן כתב חותלות של תמרים וגרוגרות וכו', והלא גרוגרות מבושלות זה מכבר המה. ד. ובאמת פוסקים רבים ביארו את טעם היתרם של חותלות, משום שעשויות מכלי גרוע, ונזרקות אחר השימוש. ה. וגדולה מכך כתבו כמה פוסקים לבאר, כי לכך נתכוין המ"א, כי מש"כ שהתמרים מתבשלים בחותלות, הוא טעם לכך שאנשים עושים את החותלות מכלי גרוע, שהרי מיועד הוא רק לבישול ושוב אח"כ נזרק, וכיון שהוא כלי גרוע אין בו משום סותר. ויתר על כן כתב התהל"ד, כי אף הלומדים במ"א שכוונתו שהיתר חותלות תלוי דוקא אם מתבשלים בהם או לאו, מ"מ יודה בכלים חד פעמים דשרו. ו. והעיקר כי מרן ס"ל דלא כטעם שאמרו משום שהתמרים מתבשלים בתוכם, דתלה טעם היתרם של חותלות בכך דדמי לקליפי אגוזים. והמאירי והר"ן ביארו דלכן החותלות טפלים לאוכל. ואשר יוצא א"כ, כי משרא שרי בשקית חלב לפותחה, ואין בכך סותר, דדמי לדין חותלות. ז. ואולם עדיין יש לחלק בין חותלות לשקית חלב, כיון שהשקית היא עבה וברת קיום. ואף שמשליכים אותה, מ"מ אם חפוץ יחפצו אפשר להשתמש בה, וא"כ יש לאסור. אך זה אינו, לא מבעי להני אשלי רברבי שתפסו בביאור היתר חותלות לפי שהחותלות נזרקות אחר השימוש, וא"כ אינו תלוי בחוזק, וה"ה דשרי הכא. אלא אף הסוברים דהיתר חותלות תלוי בחוזקם, יש לומר דעדיין שקית חלב נחשבת ככלי חלש. וגם איכא הכא כמה ס"ס, שמא כרוב הראשונים דשרי לשבר אף חבית שלימה. ואף למרן דשרי רק במוסתקי, שמא כדעות שהיתר חותלות תלוי בכך שהם חד פעמיים. ושמא שקית חלב חשיבא ככלי רעוע לכו"ע.
(((שאלה:))) החפץ לפתוח שקית חלב בשבת, האם מותר להשתמש במספרים או בסכין לשם כך, או שאסור משום מחתך.
(((תשובה:))) א. מוקד השאלה אשר חפצנו לעמוד עליה, הוא מצד איסור מחתך, שהרי חותך את שקית החלב במידה מדויקת, שלא יהיה הפתח רחב מדאי, ולא צר, וגם מחתך הוא ע"י כלי, וא"כ לכאורה איסורו איסור תורה. ואה"נ כשלא מקפיד על המידה, אלא חותך כאשר יצא, פעם נקב גדול ופעם קטן, בזה אין לבא ולאסור משום מחתך. אך רבים וכן שלמים מקפידים על חיתוך שקית החלב בנקב בגודל מסוים כפי חפצם, ואפי' על זוית החיתוך מקפידים המה. וכיון שכמעט שלא ראיתי למי בפוסקים שדיבר בזה, על כן עמדתי ואתבונן בפתגמא דנא, ואשאלה מאת ה' שיאיר את עיני, ולא אכשל בדבר הלכה. ואגב בואנו הלום, הוכרחנו להכנס לעוד אלו מלאכות השייכות כאן. ועל כן חילקנו את הדיון לשלשה חלקים עקריים. הראשון, משום איסור סותר, וכאשר יבואר בעז"ה בסימן זה (סימן כט). והשני משום איסור מחתך, והוא סימן הבא (סימן ל). והשלישי משום איסור קורע, והוא הסימן שאחריו (סימן לא), ובסופו באנו משום מתקן מנא.
(((פשוט))) וברור שאין מקום לאסור בהאי מילתא משום מוקצה, דהרי מספרים הם כלי שמלאכתו לאיסור, והותר לטלטלם לצורך גופם ומקומם, וכמבואר בשו"ע (סימן שח סעיף ג).
איסור סותר
חותלות של תמרים
ב. (((ולכאורה))) יש לאסור בזה מצד איסור סותר, המבואר בר"ס שיד. (ומכאן בעז"ה יהיה לנו יסוד ושורש לבא שוב לענין איסור מחתך). ואולם גם בזה יש לבא ולהתיר ע"פ פסק השו"ע (סימן שיד ס"ח) בדין חותלות של תמרים, שהותר לסותרם, וה"ה הכא. והנה ז"ל מרן (סימן שיד ס"ח), חותלות של תמרים וגרוגרות, אם הכסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל, וחותך אפי' בסכין, ואפי' גופן של חותלות. שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. עכ"ל. וא"כ כתב מרן לבאר טעם היתרם של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. ע"כ. ומקורו מהכל בו (סימן לא דף כו ע"ד), וכמבואר בב"י. והמעיין בכל בו ובמקורו בארחות חיים (סימן קי) רואה שהוסיפו עוד וכתבו, לפי שכל זה כמי ששובר אגוז או שקד בשביל האוכל שבהם, או שובר העצם להוציא מוחו. ע"כ. וא"כ לכאורה עפ"ז, יש לנו לבא ולהתיר הכא בענין שקית החלב, שכל תכליתה לשמש כלי איחסון לחלב, ואחר השימוש זורקים את השקית. וא"כ דמי לחותלות של תמרים דדינם כשובר אגוזים או שקדים, ואין בפתיחתם איסור סותר. איברא דהנה המ"א (סימן שיד ס"ק יג) כתב לבאר את טעם היתרם של חותלות של תמרים בזה"ל, כיון דלאו כלים גמורים, דאינם עשויים שיתבשלו התמרים בתוכם , אבל כלי גמור, פשיטא דאסור. ע"כ. וכן נמשכו אחריו כמה גאוני עולם, דכ"כ הרב א"ר (ס"ק טו), וכן הוא בספר תו"ש (ס"ק כה), וכן ס"ל לרב יד יוסף (ס"ק ט), וכ"כ המ"ב (ס"ק מ). וזה יוצא לכאורה בדעתם, כי דוקא כשהכלי משמש כהיכי תמצי לבישול האוכל שבו, ואינו משמש רק ככלי אחסון, רק אז יש את היתר חותלות של תמרים, כי בעת שהוא משמש לבישול הפירות, דמי ממש לקליפת אגוז ששומר על טריותו. הא אם הכלי משמש רק לאיחסון, ואין לו תכלית של בישול, אף אם הכלי אינו כלי גמור, ונזרק שוב אחר השימוש, אין להיתר של חותלות, וחוזר דינו למבואר בר"ס שיד, דיש בפתיחתו איסור משום סותר. ולפי"ז שוב אין מקום להתיר פתיחת שקית החלב מדין חותלות של תמרים, לפי שהשקית משמשת רק לאיחסון החלב.
ג. (((ואולם))) דברי המ"א וסיעתיה לכאורה צריכים עיון, שהרי בסוגיא של חותלות (שבת קמו ע"א) כתבה הגמ', גרוגרת וחותלות של תמרים וכו'. וכן פסק מרן בשו"ע הנ"ל, חותלות של תמרים וגרוגרות וכו'. והלא גרוגרות אין צריכות בישול, וא"כ אין החותלות משמשות כדי לבשלם, אלא הם להם רק כלי איחסון. שהרי הגרוגרות מבושלות ועומדות זה מכבר, וכמבואר שם במשנה, וכן הוא במסכת ע"ז (פ"ה משנה ב), ובמסכת ביכורים (פ"ג משנה ג). וכן הקשה בספר בני ציון ליכטמן (סימן שיד ס"ק יד) על המ"א, ועע"ש בקושיותיו. והנה כן הקשה גם הפמ"ג (א"א ס"ק יד) על המ"א, וכתב ואולי מותר בחותלות, כיון שהם עשויים מחתיכות, ואינם כלים גמורים, ולכן דמי למוסתקי. ולכאורה נראה שהמ"א הרכיב את שני הטעמים. וצ"ע. עכת"ד. וא"כ נטיית הפמ"ג עצמו, כי טעם ההיתר של חותלות, אינו מפני שמשמשים לבישול, אלא מפני שעשויים הם מחומר ובצורה שאינה ממש כלי. ולפי"ז יצא שהיתר חותלות הוא בכל כלי אחסון אשר עשוי מחומר שאינו ממש כלי. ודון מינה ואוקי באתרין לנידו"ד בענין פתיחת שקית חלב, כי אין סתירה בפתיחת שקית החלב, דדמי לחותלות של תמרים. איברא דלכאורה תקשי על כך טובא מל' השו"ע, שביאר טעם אחר לחלוטין, והוא מצד שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. וי"ל, כי על כרחך להוסיף ביאור בדין השו"ע, כי אם נתפוס את טעם השו"ע כפשוטו, יצא כי יהיה מותר לשבור גם חבית שלימה, וכיוצ"ב. וזה פשוט וברור שאינו, וכמבואר בר"ס שיד שאסור לפתוח חבית אא"כ היא מוסתקי. אלא על כרחך להוסיף ביאור בטעמו של השו"ע, ולכך התכוין המ"א וכל הפוסקים דלקמן ודלעיל, והוא דכל דאמרינן את סברת השו"ע דדמי לשובר אגוז, הוא רק כשאינו כלי גמור.
ד. (((וע"ע))) בספר שיירי כנה"ג (אות ה), דחשב לבאר את דין חותלות דשרי מטעם שהתמרים מתבשלים בתוך החותלות, וא"כ דמי לשומר הפרי. אלא דשוב הקשה מדין גרוגרות, דשם אין מתבשלים בתוכם, שהרי הם מבושלים ועומדים. ובתחילה כתב, וצריך לומר דחותלות מיירי במוסתקי, שהם חתיכות מחוברות ע"י תפירה. ע"כ. וא"כ נתן כאן טעם אחר להיתר חותלות, דהוי כמוסתקי. ושוב כתב, ויותר נכון לומר דדמי למוסתקי, כיון שאינן של עץ ושל חרס, אלא של כפות תמרים. עכת"ד. ובאמת כי הרב מאמ"ר (ס"ק יא) כתב דמדברי התוס' והרא"ש והמרדכי ושאר פוסקים מוכח דהכא מיירי בכלי שלם ולא במוסתקי. ועל דברי הרב כנה"ג כתב שאינם נראים, וגם סותרים למש"כ הכנה"ג גופיה בהגהות הטור שם (אות ב). והנה המאמ"ר (ס"ק יג) גופיה ביאר את דין חותלות של תמרים משום דלא הוו כלים גמורים, ולא חיבור מעליא הוא, ולכן לא הויא סתירה גמורה. והרב השיירי ז"ל לא כתב כן. עכ"ל. דהיינו דמיירי בכלי שלם ולא במוסתקי, ואפ"ה שרי, כיון שהחומר שממנו הכלי עשוי הוא חומר גרוע, שעשוי מכפות תמרים ולכן שרי. (וזהו כביאורנו בפמ"ג דלעיל). ובספר תורת שבת (סעיף ח) משמע דלומד שהיתר חותלות הוא דהוו כדין מוסתקי. וכ"כ בספר כף החיים (ס"ק סח,סט). ע"ש. וא"כ זה יוצא מכל הני אשלי רברבי לענין נידו"ד בפתיחת שקית החלב, כי ניזל בתר טעמא, ודמי פתיחת שקית חלב לחותלות של תמרים, ולפי"ז משרא שרי לפותחו בשבת.
ה. (((ויתר))) על כן בספר שו"ע הרב (סעיף יח) למד כי היתר חותלות הוא כיון שמיועד רק לבישול, וא"כ ממילא הוא בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה, וכשסותרו אינו אלא כמי ששובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהם. ע"כ. וא"כ יוצא איפוא כי לומד בטעמו של המ"א, דמש"כ שמתבשלים, הוא טעם לכך שהאנשים עושים את הכלי גרוע, שהרי עשוי לזמן מועט רק כדי לבשל. ולפי"ז אף לפי המ"א יש להקל בנידו"ד בענין פתיחת שקית החלב. וכן כתב בספר ערוה"ש (סעיף יט) דגם הוא ביאר דטעם חותלות כיון שאינם כלים גמורים, ונראה שהם של גמי, ונקובים, ואינם עשוים רק שיתבשלו התמרים בהם. ע"כ.
חד פעמי העשוי מחומר טוב
(((וגדולה))) מכך כתב לבאר בספר תהל"ד (ס"ק יב) את דברי המ"א, כי כלל לא התכוין המ"א לתלות זאת במה שמתבשלים בתוכו, ואדרבה עיקר כוונת המ"א להוציא הסברא דטעם חותלות הוא שאינם עשויים אלא להתבשל בתוכם. וכוונתו דה"ט דשרי, כיון שאין עושים אותם כלים גמורים, כיון שכל תכליתם רק לבישול. אך אה"נ אם יעשו חותלות לצורך בישול, והם כלים גמורים אסור. ועוד הוסיף (בס"ק יג), דאף לסוברים כי טעם ההיתר כאן הוא שנועד לבישול התמרים, [וביאר שכן ס"ל לשיירי כנה"ג (הגהב"י אות ב). ולכאורה זה אינו, כי הכנה"ג שם רק בהו"א הוה ס"ל הכי, אך למסקנא מהדר קא הדר ביה, וביאר בדרך אחרת וכנ"ל. וצ"ע.] יודו בכל דבר שתשמישו הוא חד פעמי שמותר לקורעו, כגון מכתב, כי מש"כ שהתמרים מבשלים הוא לאו דוקא, והכונה היא דעיקר הכל לצורך התמרים, וכשרוצים ליטול את התמרים קורעין החותלת וזורקין אותה, ובטל מתורת כלי, וה"ה לכל כיוצ"ב. וכן כתב מדנפשיה בספר מנוח"א (ח"ג פט"ז סוף הע' 11) ע"ש. עוד ראה לספר קצות השלחן (סימן קיט ס"ק כב) דלמד במ"א דהיתרו הוא כיון שאינו עשוי להתקיים הרבה, וא"כ הוא כלי גרוע, וגם משליכים אותו אחר השימוש. ועל כן כתב הרב קצוה"ש, דה"ה דשרי לפתוח אריזות מנייר. אבל אם הנייר עב, ושבים ומשתמשים בהכלי אחר שהוציאו האוכלים ממנו, אסור לקורעו. ועל כן התיר לקרוע חבילת מצות העשויה מקרטון. וכ"כ מדנפשיה בפשטות ללמוד במ"א בשו"ת הלכה למשה מימון (סימן כז), ולכן התיר פתיחת קופסאות סרדינים. וכ"כ בדומה בשו"ת אבן ישראל פישר (ח"ז סימן טז ד"ה ולפי"ז), לבאר את המ"א כי בכך שעשויים רק לבישול, הוא טעם שלכן נזרקים אח"כ. ושוב לא נאסר לקורעם, כי לא חיישינן שיתכוין לעשות מהם כלי. (דע"ש שהוכיח כן מהראשונים, דהאיסור הוא במתכוין לעשות כלי, וכאן זה לא שייך שהרי נזרקים אחר השימוש). ועע"ש באורך.
(((ונמצא))) דס"ל לתהל"ד, ולקצות השלחן, ולהלכה למשה, ואבן ישראל, ומנוח"א, דכל כלי שהוא חד פעמי, ממילא חשיב בנין גרוע, ומשרא שרי. וה"ה אפי' אם הוא עשוי ממתכת, וכגון קופסאות שימורים, בימינו אנו שהדרך להשליכם אחר השימוש בתוכנם. ואילו שאר הפוסקים, תלו זאת בכך שעשוי מחומר גרוע. [ואין להקשות על הני פוסקים, מפסק מרן (סימן שמ סי"ג) המחתך נייר לצלות עליו, אסור משום שהוא כמתקן מנא. וכן מדין הקוטם קיסם שחייב משום מתקן מנא, וכנפסק בשו"ע (סימן שכב ס"ד), והלא שם הם חד פעמיים, ועשוים מחומרים גרועים. כי שאני התם שאינם טפלים לאוכל, שהרי אינם כלי איחסון להם.] והאמת אומר שכן למדתי בפשטות במ"א, דמה שכתב שעשויים שיתבשלו התמרים בתוכם, היא סיבה לכך שאינו כלי גמור, משום שהוא חד פעמי. ולכן מרן דימה זאת לשובר קליפה לקחת את הפרי. שהרי דברי המ"א נסובים על מרן, ופשטות דבריו שבא לבארו ולא לחלוק עליו. (ומ"מ ראה ראינו לעיל כי נחלקו בכך הפוסקים למה נתכוין המ"א).
דעת מרן בטעם היתר חותלות
ו. (((וא"כ))) נמצא עד כה, כי רובם של הפוסקים ס"ל דתלוי האם הוא כלי גמור או לאו, ואינו תלוי בבישול. ואף בדברי המ"א שתלה זאת בבישול, רבים ביארו שכוונתו לומר דלכן אין הוא כלי גמור (כדלעיל אות ה). מה גם שדברי המ"א נדחה קרו לה, וכדמוכח מדין גרוגרות (וכדלעיל אות ג). ואף בלומדים במ"א כפשוטו, כתב בספר תהל"ד דיודו בכלים חד פעמים דשרו. ועל כן בענין שקית חלב שאינה כלי גמור, אע"פ שאינה משמשת לצורך בישול החלב, מ"מ שרי. ואף למ"א וסיעתיה, רבים רבים למדו בו דס"ל להקל, אף כשאינו מבשל.
(((ועוד))) יש לבא מצד חדש והוא העיקר, משום שכן ס"ל למרן, שהרי טעמו שכתב להתיר דדמי לקליפי אגוזים, צריך ביאור. ואשר נראה לבארו הוא ע"פ המאירי עירובין (לב ע"ב ד"ה אעפ"י שבחבית), דהקשה מדוע הנותן עירוב במגדל אסור לשוברו, ואילו חבית מלאה גרוגרות מבואר בשבת (קמו) דשרי לשוברה מפני אוכלין שבתוכה. [דאיהו ס"ל דשרי לשבור חבית ליקח הגרוגרות, אפי' שאינה מוסתקי, וכדביאר שם (דף לב ע"א ד"ה מה שביארנו והלאה).] ותירץ וז"ל, טעם הדבר, מפני שהחבית טפלה למה שבתוכה, ונדונית כקליפי אוכלין. ע"כ. וא"כ מבואר כי ההיתר של כקלפי אגוזים משום שהקליפה בטלה לאוכל, וממילא אין עליה שם כלי, ושוב אין בה דיני סתירה. ואולם מרן פסק בסי' שיד (ס"ח) דשרי לשבור חבית רק במוסתקי. ומ"מ ננקוט מיהא את סברת המאירי בנידו"ד בענין חותלות של תמרים, שמרן ג"כ נקט דהוא מטעם דדמי לקליפי אגוזים, וא"כ הוא מהטעם, שבטל לאוכל. ואולם ס"ל למרן דבכלי שלם לא אמרינן שהוא בטל, והוא מחמת חשיבותו, וכמבואר בשו"ע (ר"ס שיד), שאסר לשבור חבית שלימה. ובמוסתקי א"צ להגיע לסברא הנ"ל משום שטפל לאוכל, כדי להתירו, כי מותר לשוברו מטעם אחר, מצד שהוא בעצם אינו כלי, ושוב אין בו שבירה. ואולם בחותלות דהוי כלי, מ"מ כיון שהוא כלי גרוע, טפל הוא לאוכל, שהרי כל יעודו לצורך האוכל בלבד, ואין עליו שם כלי. ונמצא איפוא, כי מרן כלל לא ס"ל כטעמו של המ"א מטעם שהתמרים מתבשלים בחותלות, (ללומדים בו שמותר רק אם מתבשלים בו, הא לאו הכי, אף כלי גרוע אין את היתר חותלות). שהרי המאירי כתב את הסברא שהוא כשובר אגוז לגבי חבית, ושם אין היין או שאר הדברים שבתוכה מתבשלים בה, ועל כרחך דהיינו טעמא שכאן החותלות בטלים לאוכל שבתוכם, כמו שכתבו כל הפוסקים הנזכ"ל משום שהם כלים גרועים. ויוצא מבואר כי בנידו"ד לענין פתיחת שקית חלב דמי לחותלות לדעת מרן, כי אינו תלוי האם מתבשל בתוכו או לאו. והנה ראיתי שכבר קדמני בזאת בספר בני ציון (סימן שיד ס"ק יד) וכתב, ואף שהתוס' פליגי אמאירי בדין חבית דבעינן מוסתקי, אבל בחותלות דמתחלה לא נעשו אלא כדי להחזיק בהם התמרים, וה"נ חותלות של גרוגרות, הרי הם בטלים לגבי הפירות, והו"ל כקליפי אגוזים או שקדים. ע"כ. ועוד הביא שכ"כ בחידושי הר"ן בשבת (דף קמו ע"א) אמתניתין דשובר אדם את החבית. פי', והו"ל חבית כקלפי אגוזים ורימונים. ע"כ. וכן ראיתי דהכי ס"ל למו"ר שליט"א בספרו הבהיר הליכות עולם (ח"ד ויקהל אות ו) דמהאי טעמא התיר לפתוח קופסאות סרדינים ע"פ המאירי. והוסיף מו"ר וה"נ פתיחת הסרדינים הוי כהפקעת החותלות שמותרת בשבת, שגם קופסאות הסרדינים נעשו בתחלה לשם כך, ושכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (ח"ג סימן ח), וגם הוא הביא לר"ן בחידושיו (קמו ע"א) דכתב והויא לה החבית כקליפי אגוזים ורימונים. ע"כ. ושכ"כ בשו"ת אג"מ (או"ח סימן קכב עמ' רא,רב). ועוד הביא אחרונים רבים דנקטו להקל מהאי טעמא, דדמי לחותלות. ע"ש. ועוד צירף מו"ר שליט"א להני ראשונים דס"ל דשרי לשבור חבית שלימה, וסיים וקרוב לומר שגם מרן השו"ע אילו ראה דברי הפוסקים הנ"ל היה פוסק להקל אפי' שלא במוסתקי. ע"ש. ועל כן התיר פתיחת קופסאות הסרדינים, וה"ה קופסאות שימורים, כל שנזרקים אחר השימוש. ועע"ש. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פכ"ז אות ז), וכ"כ בספר בנין שבת (ח"א פל"ג), ושכ"כ כמה וכמה פוסקים, לך ראה שם. וזה יש עוד להוסיף, כי אף אם פותח את הקופסא ומשאיר בתוכה את האוכל, ורק כשמסיים לאכול את תוכנה, משליכה. וזה יכול להמשך שבוע או יותר, ג"כ שרי. דכל כה"ג דמי לחותלות של תמרים, שגם הם דרכם להתבשל ראשון ראשון קודם, ונוטלים המתבשל תחילה, ובינתים נשארים שאר התמרים בחותלות. וכ"כ בספר בנין שבת (ח"א פל"ג אות ב) להוכיח הכי, ושכ"כ כמה פוסקים. ע"ש. שוב אחר מופלג הראני ידידי וחביבי הרה"ג אריאל טוויל שליט"א לרבנו אברהם מן ההר בחדושיו לסוכה (דף לג ע"ב) דפירש אחרת דהיינו טעמא דשרי להפקיע ולחתוך חותלות, כיון דהוו אוכלי בהמה, ובאוכלי בהמה אין קושר ומתיר. ע"כ. ולפי"ז יש לאסור בנידו"ד בשקית חלב שאינה מאכל בהמה. מ"מ מרן בודאי דלא למד כוותיה, שהרי כתב בהיתר חותלות (סעיף ח) שכל זה כמו ששיבר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם. וא"כ ס"ל שאין היתרם משום אוכלי בהמה, וכאמור.
שקית עבה האם דמי לחותלות, הלא היא ברת קיום.
ז. (((ברם))) דא עקא דיש לבעל דין לבא ולטעון, כי כל דברינו נאמנו מאוד לגבי עטיפות מנייר, כגון עטיפות וופלים, או שקיות ניילון חלשות של חטיפים למינהם. אבל לגבי שקית חלב שהיא עשויה מניילון עבה, הלא אפשר לשטוף את השקית ולהשתמש בה אף לאורך ימים, ובזה שוב לא דמי לדין חותלות שלהן אין קיום, משא"כ בזו השקית. וכן ראיתי לשו"ת קנה בשם (ח"א סימן כב) דעמד בהאי מילתא באריכות רבה ואסר בזה האיסר מכל וכל, ושם (אות ו דף לה ע"א) עמד לדון לגבי שקיות ניילון ופלסטיק של מיני אוכל, האם יש לדמותם לחותלות של תמרים, ושם (בדף לו ע"ג ד"ה ומעתה, ובע"ד ד"ה ומ"מ יוצא) כתב לחלק ביניהם, כי חותלות הוו בנין גרוע, ואילו הני שקיות בעצמותם כלים גמורים הם, ואינם דומים לכלי העשוי מכפות תמרים. ובודאי שאינם גרועים ממחצלת שתופרים בה פירות שהסתפקו הפמ"ג (סימן שיד ס"ק יג), והמ"ב (ס"ק מ) האם דמו לחותלות של תמרים, ומשמע שדעתם להחמיר בזה, וא"כ כש"כ בהני שקיות שבעצמותם הם כלים גמורים, בודאי דדין כלים גמורים עליהם, ויש בהם איסור סתירה בשבת. עכת"ד. ואולם מה שכתב את דבריו לגבי כל סוגי שקיות ניילון של מיני אוכל. לענ"ד הוא דבר פלא ותמוה, כי מאי דס"ל דמימר דעדיפי מחותלות, הרי ברור שא"א לשוב ולהשתמש בהם כי יקרעו, שהרי עשויים מניילון דקיק, ובזה פשוט דדמו לחותלות. ומ"מ לגבי ניילון עבה כשל שקיות חלב, לכאורה יש לחלקם מדין חותלות ולאוסרם, וכמבואר.
(((ותחילה))) וראש הן הלא מח' הבאנו מהו הטעם שהחותלות נחשבים גרועים, האם משום שעשויים מחומר קלוש, או משום שנזרקים אח"כ. וא"כ להני פוסקים שביארו טעמם משום שנזרקים, שוב אין מקום לכל הנ"ל, כי לא מבעי דסבירא להו לדמות שקית חלב לחותלות של תמרים, אלא יתרה מכך אף פחיות וקופסאות שימורים העשויות ממתכת, כיון שהן חד פעמיים ונזרקים אחר השימוש, ס"ל דהוו כדין חותלות של תמרים. וכן ס"ל לפוסקים רבים רבים, והם כל הני פוסקים שהתירו לפתוח את קופסאות השימורים, וכן דעת מו"ר שליט"א כנזכ"ל. וע"ש בהליכות עולם (ח"ד ויקהל אותיות ד,ו) שכן ס"ל לעוד הרבה גאוני עולם.
(((ואף))) לפוסקים הנזכ"ל דס"ל דהטעם דחותלות נחשבים כלים עראיים, כיון שהם עשויים מחומר קלוש, הסברא נותנת כי גם שקית חלב נחשב הוא חומר קלוש, שהרי אין חוזקה כחוזק כלים גמורים. וכן היה פשוט לכל הפוסקים שראיתי שדברו ודנו לדמות חותלות לשקיות ולשקית חלב, דדמו זל"ז, ולא לישתמיט שום חד למימר דשקיות עשויות מחומר חזק יותר מחותלות, למעט לרב קנה בשם. ומה גם כי הרב קנה בשם כתב, ובודאי שאינם גרועים (השקיות) ממחצלת שתופרים בה פירות שהסתפקו הפמ"ג (סימן שיד ס"ק יג), והמ"ב (ס"ק מ) האם דמו לחותלות של תמרים, ומשמע שדעתם להחמיר בזה. ע"כ. והדמוי למחצלת היא חומרא מכח ספק, ולא מכח ודאי, שבמחצלת הרי הסתפקו, וא"כ יוצא שמחמיר הכא מכח ספק.
(((והעיקר))) כי יש כאן ס"ס, שמא הלכה כרוב הראשונים דס"ל דשרי לשבר אף חבית שלימה שאינה של מוסתקי, וכאשר האריך בזה מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מב), ושב והניף את ידו הרחבה בספרו הליכות עולם (ח"ד ויקהל ו), וכתב כי יש לומר שאף מרן אילו היה רואה לכל הראשונים שמתירים היה חוזר בו מדבריו (בסי' שיד ס"א) ומתיר לשבור חבית שלימה. ולפי"ז ק"ו דשרי בנידו"ד, ואין איסור סותר בפתיחת שקית החלב. [ומש"כ בשו"ת שערי יושר חנניה (ח"א סימן יז אות י) כי הגאון יחו"ד נטה קו שלא כדרכו מדעת מרן, ויש לעיין בכך, כי דעת הרמב"ם אינה ברורה כ"כ. ע"ש. ולאור זאת סיים, דנראה שאין ראוי לנטות מפסק מרן בהל' זו. ע"כ. לענ"ד לא קשיא, כי אף לשיטתיה מידי ספק לא נפקא, וכל כה"ג שאנו מסופקים בדעת מרן, אמרינן דל מהכא דעת מרן, ויש לבא ולדון כאילו אין גילוי בדעתו, ושוב כאן יש להקל, כיון שרוב הראשונים מקלים דשרי לשבור חבית שלימה, וכאשר קיבצם כעמיר גורנה בשו"ת תפלה למשה (ח"א ר"ס כד) ע"ש. וע"ע בכיוצ"ב כל היכא שאין הכרח במרן, דעוזבים אנו את מרן, בקובץ מאור ישראל (בהוצאת כולל מאור ישראל דף שכט) במה שכתבנו שם, כי אמרינן אף עדיפא מינה, וכגון ס"ס דעבדינן נגד מרן בששני הספיקות נגדו. ושם הלא מסתבר שמרן לא יקל, ואפ"ה כיון דקבלת הוראותיו בא מכח ספק, שפיר אמרינן שיתכן שמרן יקל, ועבדינן ס"ס. ולך ראה שם אם יקחך ליבך.] ואת"ל דהלכה כסוברים דשרי לשבור רק חבית של מוסתקי, וכפסק מרן (ר"ס שיד), שמא הלכה כהני אשלי רברבי דס"ל כי טעם היתרם של חותלות, כיון שהם משמשים לשימוש חד פעמי, וה"ה לענין שקית חלב. ואת"ל דהלכה כחולקים וס"ל דהיתר חותלות הוא בכך שעשויים מחומר גרוע. י"ל דה"ה בשקית חלב דשרי, כיון שעשויה אף היא מחומר גרוע. והן הלא עסקינן במילתא דרבנן, כיון דהוא סותר שלא ע"מ לבנות, וכמש"כ כיוצ"ב המשנה ברורה (סימן שיד ס"ק ז). ועל כן נראה ברור להקל.
(((ואגב))) בואנו הלום אמרתי עוד להעיר על דברי שו"ת קנה בשם הנזכר (ח"א סימן כב) כי רוב תשובתו שם נסובה לאסור ע"פ דברי הפר"ח (יו"ד סימן קח ס"ק יח) וסיעתיה, שאסרו לקרוע את חותם הנייר שסביב המנעול של התנור, כיון דחשיב תיקון ולא קלקול, וה"ה גבי קריעת שקית החלב. ואע"ג שהוא מקלקל בשקית, חשיב תיקון. וכל זה יצא לו בהתבסס על דבריו אשר באו בסוף תשובתו אשר דובר בה לעיל, לחלק בין חותלות לפתיחת שקית חלב וכנ"ל, איברא כי לדידן דדמו זל"ז, א"כ שוב אין קשר למח' הפר"ח וסיעתיה, כי עסקינן בכלי רעוע שמאכסן אוכל, שהוא דומה לשובר אגוז דשרי משום שהוא טפל לאוכל. אבל הפר"ח מיירי בדבר שאינו טפל לאוכל, שאינו כלי רעוע המאכסן, ובזה באו ונחלקו אם יש בכך משום קורע. משא"כ בשומר את האוכל, והוא טפל לו, כדין חותלות, בזה לכו"ע שרי כדינא דגמ' וכפסק השו"ע. מה גם דרוב הפוסקים דחו את דברי הפר"ח, וכאשר ביאר בספר לוית חן (סימן קכב), ובספר הליכו"ע (ח"ד כי תשא הע' ה), ובשו"ת עטרת פז (ח"א חאו"ח סימן יב אות ט), ובספר מתנת משה (ח"ב קורע הל' ב). ובספר בנין שבת (ח"ב תופר פ"ח אות ה). וע"ע בספר תרשיש שהם (חאו"ח סימן יד) לגאון רבי משה פרלמוטר זצ"ל, ובשו"ת תפארת אדם (ר"ס לא), וע"ע בשו"ת אבן ישראל פישר (ח"ז סימן טז), וע"ע בשו"ת מקוה המים (ח"ג חאו"ח ס"ס לד), ובשו"ת שמש ומגן (ח"א ס"ס ד ד"ה ולפקוצ"ד). וע"ע בספר פסקי תשובות (סימן שמ אות כט). וכן עוד רבים השיבו על הפר"ח, וכעת אין עת האסף. [ורק זאת אעיר בקצרה כי לכאורה מפורש בב"י (ס"ס שיז סוד"ה כתב המרדכי) דלא כפר"ח, דמרן ס"ל דקריעת חוט שקושר את הטלה לשיפוד, או גדיים ועופות מקולסות, כ"ז חשיב מקלקל כלפי החוט ע"ש, ואילו לפר"ח חשיב מתקן.] וע"ע בשו"ת אבן ישראל פישר (ח"ז סימן טז בהערה) שכתב להשיב על דברי הרב קנה בשם.
(((עד))) כה יצוא יצא, אין איסור סותר בפתיחת שקית חלב, משום סותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5