——–
תוכן התשובה בקצרה
א. בשו"ע (סימן שח סנ"א) כתב מרן בדין השעון, יש להסתפק אם מותר לטלטלו. וכוונתו מכח הספק לאסור טלטולו, דמדידה היא מלאכת איסור, וכמבואר במקורו במהרי"ל. ב. ברם כתבו הפוסקים לחלק בין שעונים של ימיהם לימינו, שעשויים לנוי, ושוב המה כלים שמלאכתם לאיסור ולהיתר ושרי. אך אין בזה כדי להתיר שעון מעורר, וכן שעון שאין בו שום נוי. ג. כתבו האחרונים לחלק בין שעון שאסרו הפוסקים שצריך פעולה בשבת להפעלתו, שבזה הוי כלי שמלאכתו לאיסור, משא"כ שעון שא"צ שום פעולה, והוא ערוך ומוכן בזה מותר. ד. עוד כתבו לחלק בין שעון שאסרו שהוא שעון חול שמודד חול, ושעון שמש שמודד צל, משא"כ שעונים דידן שמורים על השעה ולא מודדים דבר, שרו. ה. ועוד יש לצרף את הפוסקים שמתירים לטלטל את כל סוגי השעונים, וסוברים שאין בהם שום איסור. ו. ברם עדיין יש לאסור היום, לפי שהשעון נעשב בסיס לבטריה, וא"כ הוי בסיס לאיסור. וכשם שהנר נעשה בסיס לשלהבת, ועל כן נאסר בטלטול. ברם כבר דחו זאת הפוסקים. ויש להוסיף טעמי היתר, לפי שמבואר בשו"ע שכל שהדבר מחובר אליו ומשמש את הכלי, אף שהוא איסור, בטל לכלי, ומותר, וה"ה הכא. ושאני שלהבת שהנר נעשה בסיס, כיון שתכלית הנר ומעשהו הוא לשלהבת. ועוד יש לצרף את הרמב"ן ודעימיה דכל שהבסיס חשוב מהאיסור, ובדרך כלל מניחים את האיסור על גבי הבסיס שרי, וה"ה הכא. ועוד יש להקל ע"פ הביה"ל שאין נעשה בסיס למה שבתוכו רק למה שעל גבו, ועל כן חבית יין שמונח עליה איסור נעשית בסיס לאיסור, ולא גם בסיס להיתר, ליין. ז. ועוד י"ל ע"פ רש"י דבסיס נעשה רק כשהבסיס משמש לאיסור ולא להיפך, ועל כן קדרה שטמן בגיזי צמר לא נעשית הקדרה בסיס לגיזים, וה"ה הכא. ועוד יש לצרף את דעת הרמב"ן ודעימיה שכלי שמלאכתו לאיסור הוא רק כשמלאכתו היא של איסור, כגון קורנס. ולא כשיש בו מלאכת איסור כגון נר, שנחשב מלאכתו להיתר, וה"ה י"ל בבטריה דהוי כלי היתר. ועוד יש לצרף את שיטות הפוסקים דבסיס לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.
(((שאלה:))) מהו לטלטל בשבת שעון מעורר.
(((תשובה:))) א. פסק מרן (סימן שח סעיף נא) וז"ל, מה שמורה על השעות שקורין רילוג, בין שהוא של חול, בין שהוא של מין אחר, יש להסתפק אם מותר לטלטלו. הגה, וכבר פשט המנהג לאסור. עכ"ל. ובב"י הראה מקורו משו"ת מהרי"ל (סימן ר אות ב) דכתב וזת"ד, שאלה זו נשאלה לפני מהר' וייפש, ולא אמר בה היתר ברור לפי שנתפשט האיסור. וי"ל דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, דלמדידה נעשה. ואע"ג דלמצוה שרי מדידה, מאן לימא לן דהא חשיב מדידה של מצוה, דאי משום שלומד על ידו, אם כן יתלה לימודו משום איסור, ויהא שרי וחלילה. ואע"ג דלאו מדידה גמורה היא מדידת הזמן, מ"מ יש לדמותה. ואחרי אשר גדול הדור גמגם בו, מי יבוא אחרי המלך אשר כבר עשהו. ובשעון שמראה בצל ע"י חוליות, אפשר דגרע טפי, דמודד הצל ממש. עכת"ד. וכן ראיתי עוד בשו"ת מהרי"ל החדשות (סימן קטז אות ב) דכתב על דין זה וז"ל, בכך נשאל קמי אשלי רברבי מהר' וייבש ויתר גדולי הארץ ז"ל, ולא רצו להתיר, אף כי לא מצאו טעם ברור לאיסור. עכ"ל. וכ"כ בלקט יושר (סוף עמ' 64) וז"ל, כתב (בעל תרוהד"ש) אשר שאלתני אי שרי להפוך השעות בשבת, כבר שמעתי כמה פעמים מהנדזין בדבר, ושמעתי טעם לאסור משום גזירה שמא ירשום כמה שעות הפך. איסור ברור אין עמדי, אלא שהעולם רגילים למנוע מזה, ואיתא בירושלמי, דאין להתיר דבר התמוה לרבים. עכ"ל.
(((וא"כ))) מאחר ומרן בשו"ע כתב דיש להסתפק בדבר, ומקורו הוא המהרי"ל שהסתפק ואסר, א"כ כן דעת מרן דהוי ספק שיש לאסור בו. ולא רצה לכתוב בשו"ע אסור, כיון שאינו אסור באיסור גמור, כיון שהוא מכח ספק, וכמבואר במהרי"ל. ואת"ל דכוונת מרן לומר דהוי ספק וא"כ יש ללומד לפסוק לקולא, דהוי ספיקא דרבנן. זה אינו, דכל כה"ג הו"ל לפרושי, וגם מבואר במהרי"ל דלא כן וכנ"ל. וכן מבואר דלמדו פוסקים רבים בדעת מרן לאסור, וכדיבואר בסמוך, כי דנו בענין טלטול השעון, ולא התירו מטעם דהוי ספיקא דרבנן לקולא, אלמא דלמדו כדברינו במרן דס"ל לאסור, וע"ע לקמן (סוף אות ה).
(((ואין))) לומר דהלא כלל הוא בידינו דכל היכא דלא ברירא לן דעת מרן, בזה לא שייך הכלל דקיבלנו עלינו הוראות מרן, וכמש"כ בשו"ת יבי"א ח"ב (חיו"ד סימן יט אות ה), ושוב בח"ו (חו"מ סימן ב אות א), וע"ע בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן ח אות ד). דשאני הכא דאין ספק מהי דעת מרן, אלא ברור שמרן מסופק, וכתב את ספקו להלכה, וביארנו שכוונתו לאסור איסר, וא"כ כן יש לנו לנקוט, אחר שקיבלנו הוראות מרן.
ב. (((והנה))) הפמ"ג (א"א ס"ק מח) כתב לחלק בין פסק מרן והרמ"א לאסור, לבין דין שעונים דידן וז"ל, ולענין טלטול י"ל דעתה תכשיט הוא לכל אדם ואפשר להתיר. עכ"ל. וא"כ מבואר דיש לחלק בין ימינו לימיהם, דבזמן מרן השעון לא היה משמש לתכשיט, משא"כ בימינו שהוא תכשיט, א"כ אף אם מלאכתו מלאכת המדידה היא מלאכת איסור, מ"מ יש בו גם מלאכת היתר, והיא דמשמש לתכשיט ולנוי, וכל כה"ג יש להתיר, דהלא רוב תשמישו הוא להיתר, והשלטי גיבורים (פרק יז דף מח ע"א) ס"ל דבכלי אשר עומד לשימוש מלאכות של היתר ואיסור, הוי כלי שמלאכתו להיתר, וק"ו כשרובו עומד להיתר, והביאו המ"א (סימן שח ס"ק ט) ופסק כן. וכ"כ פוסקים רבים, ע' בזה במש"כ לעיל (סימן כא אות ט). ועוד יותר י"ל, כי הרב גדולות אלישע (סימן שח ס"ק יג) כתב דבעירו נוהגים אף בכלי שרוב מלאכתו לאיסור, כדין כלי שמלאכתו להיתר, וכ"כ מו"ר בספרו הליכות עולם (ח"ג מקץ סעיף ד) דהמקלים יש להם על מה שיסמוכו, כיון דמבואר ברש"י (שבת דף לו ע"ב), ובספר ארחות חיים (שבת סימן שסח), דשופר הוי כלי שמלאכתו להיתר, כיון דראוי לגמוע בו מים לתינוק. ויש להוסיף דכ"כ גם בספר אהל מועד (ספר שלישי דרך י נתיב ג דף נ ע"א), וציין לו בספר בני ציון (סימן שח אות ח) ע"ש. וק"ו הכא. וע"ע בביה"ל (סימן שח סעיף ג ד"ה קרדום), דאף אם משתמש יותר לתשמיש איסור, אך דרכו של הכלי מיועד לאיסור והיתר, הוי מלאכתו להיתר. רק דסיים דצ"ע. ומו"ר שם ס"ל להקל הכי לדינא, וא"כ ק"ו הכא דיש להקל. וכ"כ עוד פוסקים להתיר שעון מטעם דהוי תכשיט, דכן רמז לכך בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן קכג) וכתב שכ"כ הגדולים. וכ"כ בספר פרי האדמה (ח"ד דף ד ע"ג), (וציין לו בספר עיקרי הד"ט (סימן יד אות ב)), וכ"כ בספר פתח הדביר (סימן שח ס"ק כג), וכ"כ בספר שלחן לחם הפנים (סימן שח), וכ"כ בספר ערוך השלחן (סימן שח סעיף עד), ולכן כתב להתיר רק בשעונים קטנים ולא גדולים העומדים אצל הקיר. וכ"כ המ"ב (סימן שח ס"ק קסח) וביאר מקורו בשעה"צ דהוא מהפמ"ג הנ"ל, ולכן כתב לחלק בין שעונים קטנים לגדולים דאסורים בטלטול. וכ"כ להתיר מטעם דהוי תכשיט בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן כ אות א), והביא שכ"כ גם בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא ו סימן נג), וכ"כ בספר תורת שבת (סימן שח ס"ק פה), ולכן הסתפק בזמנם האם שייך היתר תכשיט כיון שמונח בכיס ואינו נראה, וגם לדבריו יודה בימינו שעונדים את השעון והוא ניכר ונראה, דשרי מהאי טעמא.
(((אלא))) דהיתר זה לא יכון לגבי נידו"ד לענין שעון מעורר, שהרי אין הוא תכשיט. ועוד דהיתר זה אין בו די כדי לישב את מנהג העולם, אשר עונדים שעון בין אם הוא תכשיט ובין אם אין בו שום יופי והדר, אלא רק משמש להוראת השעה, וע"פ הנ"ל לכאורה יהיה אסור להם לטלטל את זה השעון. וכ"כ לדחות את היתר זה שאין בו כדי לישב, בספר פתח הדביר (סימן שח אות כג), וכן כתב להסתפק בספר קצות השלחן (סימן קח בבדי השלחן ס"ק ג) דאף שכתב להתיר שעון יד הסתפק בשעון קטן העומד על הארון שהרי אינו תכשיט.
טלטול שעון לצורך מצוה
ג. (((ואומנם))) המהריק"ש בערך לחם (סימן שח), ועוד לו בשו"ת אהלי יעקב (סימן קה) דחה את דברי המהרי"ל הנזכ"ל דשעון לא הוי מדידה של מצוה. כיון דשפיר חשיב לצורך מצות ת"ת השימוש בשעון, כי היצר מראה לאדם שלמד זמן רב, ועע"ש (והביא את לשונו בספר שלחן לחם הפנים סימן שח). וכן ס"ל למוהר"א אזולאי בהגהותיו על הלבוש (ס"ס שח) שהביא למהריק"ש. אך אין בזה כדי להועיל לדידן דאזלינן בתר מרן, ופסק כמהרי"ל דלצורך לימוד לא חשיב מצוה. (וע' בסמוך ביאור טעמו). וכן דחאו בשו"ת בית דוד (סימן קכג), ובספר פתח הדביר (ס"ק כא), (וע"ע בספר שלחן לחם הפנים (סימן שח) בזה. ועוד כתב דהיתר זה יהני רק למטלטל לצורך הלימוד, ולא לטלטלו סתם). ואומנם בספר פתח הדביר (סימן שח ס"ק כא) כתב להתיר לצורך מצוה ממש, דדוקא לצורך לימוד לא הוי לצורך מצוה וכדכתב המהרי"ל, והובאו דבריו לעיל, כי הזמן לא מוכרח לקיום המצוה, משא"כ מצוות שהזמן מוכרח בהם, כגון בער"פ איסור אכילת חמץ וכיוצ"ב שרי. ובספר שלחן לחם הפנים (סימן שח) הוסיף דהיתרו של הרב פתח הדביר מהני אף לענין מצוות ק"ש ותפילה, דתלויות בזמן. וע' בספר ערוך השלחן (סימן שח סעיף עג) דמבואר כי אוסר אף לצורך תפילה, דמבאר את דברי המהרי"ל דהלימוד לא חשיב מצוה וז"ל, דאי משום שעל ידה יודעים הזמן להתפלל וללמוד, מ"מ עצם המדידה אינה מצוה, וכי יוכל לעשות מצוה ע"י דבר האסור. ועוד דהא לזה אינו מוכרח לטלטלו בידו, דביכולתו לבא ולראות לשעה. עכ"ל. וע' בשו"ע הרב (סעיף פח) דכתב לענין השעון וז"ל, ואין להתירה משום שהיא מדידה של מצוה, שהוא לומד ע"י כלי זה. שלא התירו מדידה של מצוה, אלא כשהמדידה בעצמה יש בה מצוה, כגון למדוד המקוה, וכיוצ"ב. אבל כאן המדידה בעצמה אין בה שום ענין מצוה. ע"כ. ולכאורה יאסור לטעם זה אף לצורך תפילה וכיוצ"ב. וכ"כ המ"ב (ס"ק קסז) ואפי' אם הוא לומד ע"י, מ"מ עיקר המדידה אינה של מצוה. ואולם בספר בני ציון (סימן שח ס"ק עד) כתב על דברי שו"ע הרב הנ"ל וז"ל, ולענ"ד מדידת הזמן בכדי לדעת הזמנים הנ"ל (של תפילה), ודאי מדידה של מצוה היא. ע"כ. ונמצא דהוא מצטרף לדעת הפתח הדביר והשלחן לחם הפנים הנ"ל. וכתב עפ"ז הרב בני ציון, וא"כ שוב לא הוי כלל דבר האסור, דהו"ל כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר דמותר לטלטלו. ע"כ. והביאו בספר ילקו"י (שבת ח"ב עמ' תעג) לתת עוד טעם להיתר שעון בימינו. וזה יסתדר ע"פ הביה"ל, ומו"ר בספרו הליכות עולם הנ"ל (אות ב), דס"ל דכל שמלאכתו מיועדת לאיסור והיתר, לאפוקי מאם השימוש להיתר הוא עראי, בכה"ג אף שרובו לאיסור, הוי ככלי שמלאכתו להיתר. רק דלכאורה יש להעיר על כך מדין סכין של מילה, דהוי מוקצה מחמת חס"כ, וכדפסק מרן (ר"ס שח). וע"כ לומר, דחשיב כלי שמלאכתו לאיסור, דאל"כ שוב לא שייך בו דין מוקצה מחמת חס"כ. וכ"כ הפמ"ג (סימן שח משב"ז ס"ק ב), והתו"ש (סימן שי ס"ק יג), ובספר שש"כ (פרק כ הערה מח) דהוי כלי שמלאכתו לאיסור. וע"כ לבאר דאף שהותרה מילה בשבת, מ"מ כיון שמלאכת החיתוך היא של איסור חשיב מלאכתו לאיסור. וע' בזה לעיל (סימן כא אות ט). ולפי"ז ה"ה הכא, דשעון אף שיש בו מדידה של מצוה, מ"מ מדידה היא איסור, והותרה לצורך מצוה, וכל כה"ג חשיב מלאכתו לאיסור, וצ"ע עוד בדבר זה לבררו.
(((והנה))) הרב השואל בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן קכג) כתב להתיר לטלטל שעון, מטעם שמרן השו"ע כתב דיש להסתפק בין על שעון של חול ובין על שעון של מין אחר, וביאר המ"א במקום, דמין אחר כוונתו למין של שמש, וכן מבואר בב"י דמקורו הוא משו"ת מהרי"ל ע"ש. וכ"כ פוסקים רבים לבאר את דברי מרן, ולכן כתב הרב השואל שם די"ל דדוקא אלו אסורים לטלטל, וטעמא רבה אית בהו, משום דבהני שעות בלי שום תנועת אדם, אינן יכולין לפעול פעולתן ממש, והוי כמו טבעת אשר תוקע נגד השמש, שנכנס השמש דרך נקב בטבעת המראה את השעה. או קמפא"ס שמראה החוט הברזל הצל על השעה. וכמו כן שעה של חול, מבלי פעולת אדם אין יכולין לפעול פעולתם, לכן הללו אסורים לטלטל, דהוי כמו שאדם מודד השעה בשבת. משא"כ בשאר אוהרין (שעון), הני החי נושא את עצמו, אשר קודם השבת נערך והולך מעצמו כד' שעות, למה יהיו הללו אסורים. עכת"ד. וכתב על כך הרב פנים מאירות, דיפה כיון מכ"ת, והוכיח עוד לחזק את דבריו מגוף דברי המהרי"ל, דכל שדיבר דוקא לענין שעון חול, ושעון שמש, ולא על שעונים בימינו, ולכן סמך את ידיו להתיר. וא"כ אף אנו נאמר, ובדרך ק"ו, דיש להקל בשעונים של ימינו, דהלא א"צ כלל פעולת אדם להפעלתם, ועובדים ע"י בטריה חודשים רבים. וכ"כ להתיר שעונים בזמנו, בספר פתח הדביר (סימן שח ס"ק כג) דיש לחלק בין שעון חול ושל שמש, דצריכים פעולת אדם, לבין שעון בזמנו שעורכו מער"ש, ופועל כל השבת. וכ"כ להקל בספר מור וקציעה (סימן שח) וז"ל, דילמא איירי (המהרי"ל) בכלי שעשוי להטותו למדוד בו הצל, וכן משמעות לשונו (של המהרי"ל), וא"כ אין זה ענין לכלי שעות שלנו הולכין מאליהם. ע"כ. וכ"כ להשען על היתר זה בספר שלחן לחם הפנים (סימן שח עמ' לה, ובעמ' לז, בהוצאת מכון חי חי), וכן דעת הרב המתיר בשו"ת מים רבים (סימן לא).
(((ונמצא))) לפי"ז, דמשרא שרי היום שעון, דשאני הני שעונים דאסרו המהרי"ל ומרן, אשר אינם פועלים בלא פעולת האדם שיפעילם, ולכן כתבו דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, משא"כ שעון אשר עורכים אותו מער"ש, ופועל כל השבת, וק"ו שעונים בימינו אנו, לא שייך לדון בהם מצד כלי שמלאכתו לאיסור. ובזה מיושבת קושיא, מדוע כתב המהרי"ל לאסור שעון מצד דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, כיון שתפקידו למדוד, והלא כיון ששעון שמש עומד על הקיר, וא"צ לעשות בו שום פעולה לעורכו, אלא שהשעון פועל מעצמו, א"כ מה שייך לומר דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, והרי יש כאן היתר גמור, דלשעון לא נאסר למדוד בשבת, והאדם לא עשה דבר לעורכו. וע"פ הנ"ל אתי שפיר, שהני שעונים היו צריכים שיפעילם אדם בשבת גופא, וא"כ האדם המפעילם מודד בשבת ע"י השעון, ועושה מלאכת איסור, ולכן הוי כלי שמלאכתו לאיסור. רק שהספק הוא האם מדידת זמן, שהיא אינה דבר מוחשי, חשיב מדידה שאסורה, או שהיא מותרת, ופסקו מהרי"ל ומרן לאסור. וכ"ז בשעון המופעל בשבת, אך המופעל מער"ש משרא שרי.
(((ולכאורה))) קשה על תירוץ זה, מפרש"י ישעיה (לח ח) לגבי עשר מעלות אשר החזיר הקב"ה את השמש. ועוד במסכת עדיות (פרק ג משנה ח) בפירוש המשניות לרמב"ם, לגבי מסמר של אבן שעות, ובפשטות הכוונה שמניחים שעון זה במקום קבוע, וא"צ שום פעולת אדם להפעילו. ובאנציקלופדיה לבית ישראל הלפרין (ערך שעון) מצולם שעון שמש מלפני יותר מ-600 שנה, וגם בו א"צ לעשות שום פעולה כדי להפעילו. אך נאמנת עלינו העדות שבספר פנים מאירות, כי היה צריך פעולה בשעון בשבת גופא, וכמו שכ"כ גם הפוסקים הנזכרים.
ד. (((ועוד))) יש כאן היתר מצד אחר, דבשו"ת פנים מאירות שם כתב כי כל שאסר המהרי"ל הוא דוקא באלו השעונים שיש מדידה בפועל ממש, דבשעון חול מודד חול, ובשעון שמש מודד צל היכן מקומו. משא"כ בשעון שלנו, שאין שם שום מדידה מוחשית, רק השעון מודד זמן, ומורה לנו כמה זמן חלף, בזה יודו המהרי"ל ומרן להתיר. עכת"ד. וכ"כ פוסקים רבים ועצומים להקל בשעון בהשען על הפנים מאירות, דכ"כ הברכ"י (סימן שח ס"ק ה), והניף ידו בשניות מדברי סופרים במחב"ר (סימן שח ס"ק ג), ובא לו בשלישית בשו"ת יוסף אומץ (סימן טז אות ח) וסיים ובזמנינו פשטה ההוראה להקל. וכ"כ להקל בשעון בספר מור וקציעה (סימן שח), ועוד בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סימן סג), וכ"כ בתוספת שבת (סימן שח ס"ק קיז) ושנהגו להתיר, וכ"כ בספר יוקח נא (סימן שח ס"ק יב), ע"ש באורך. וכן משמע בספר כסא אליהו (סימן שח ס"ק ג), וכ"כ בספר תורת שבת (סעיף נא) לחלק בין שעוני חול וצל שאסורים, לשעונים דידן דשרו. וכ"כ בספר ערוך השלחן (סעיף עד), וכן הקל המ"ב (ס"ק קסח), וכ"כ בספר קמח סולת (הלכות שבת ס"ק שא) להתיר, ושכ"כ הרב יד אהרן (סימן שח ס"ק ז) בשם הפנ"מ, וכ"כ בספר חיי אדם (כלל פה סעיף ד) לאסור שעון חול ואולם זייגר כתב להתיר, דבזה לא שייך כלל שום מדידה. וכ"כ בספר משחא דרבותא (סימן שח סעיף נא) לחלק בין שעון חול לשעונים דידן, וע"ע בזכור לאברהם אלקלעי (ח"ג שבת קנו דף לד סוע"א). וכן העלה מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ב ר"ס מט) דכבר פשטה ההוראה להקל, וכ"כ בשו"ת איש מצליח (חלק ב כרך ג סימן טו), ובשו"ת דברי ישראל וואלץ (או"ח סימן פח) לחלק כפנים מאירות. וכ"כ בשו"ת מים טהורים מדאר (חאו"ח סימן חי) להשען על הפנים מאירות, כיון שנוהגים להקל. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן כ).
ה. (((ואומנם))) נמצאו כמה אשלי רברבי שכתבו לאסור שעון, מצד דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. דכ"כ בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סימן שלד), ובשו"ת מים רבים (סימן לא), וסמך את דבריו בנו בשו"ת דברי דוד (סימן מ), וכ"כ בשו"ת עמק בנימין (סימן ז) הביאו הרב יוקח נא (ס"ק יב). אך כ"ז שייך לגבי השעון שדיברו בו, והוא שעון הצמוד לקיר שבזמנם, משא"כ בימינו שעון יד או שעון מעורר, לא שייך לדון בהם מצד חסרון כיס, כיון דמלאכתו להיתר, ואינו מקצהו למקומו, אלא מוליכו ממקום למקום בלא שום חשש. דע' לעיל (סימן כא) לענין כלי כסף וכלי פורצליין דאף שמקפידים עליהם, כיון דהוו מלאכתם להיתר, ומשתמש בהם בשבת, א"כ לא הוו מוקצה מחמת חס"כ, וכל ששייך מוקצה מחמת חס"כ, אף בכלים שמלאכתם להיתר, הוא בכלים שמקצה אותם מלהשתמש בהם בשבת, כגון כלים העומדים לסחורה. וא"כ לגבי שעון קיר הנזכר, אה"נ יש לאוסרו מצד דין מוקצה מחמת חס"כ, משא"כ בשעון יד, או שעון מעורר, שמוליכים אותם ממקום למקום, לא הוו מוקצה מחמת חס"כ, כיון שאינו מקצה אותם מלהשתמש בהם בשבת, ע"ש באורך וברוחב. וכן דחה הרב יוקח נא (סימן שח ס"ק יב) לשו"ת עמק בנימין הנ"ל. ולפי"ז שעון הקבוע בקיר, שאדם הרי קובעו במקומו, ומקפיד שלא להשתמש בו תשמישים אחרים, אע"ג דתשמישו היתר, אסור לטלטלו, כיון דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. ואל מול סוף חזי הוית בשו"ת אור יצחק עבאדי (סימן קנו) הנדפ"מ שגם הוא כתב להתיר לטלטל שעון. אך עוד הוסיף דה"ה אף שעון קיר, כיון שמלאכתו להיתר. עכת"ד. ולא כן אנכי עמדי לענין שעון קיר, וכאמור. וע"ע בשו"ת ויאמר יצחק וואליד (בסוף חלק או"ח ליקוטי דינים אות חי) בדין השעון, וע"ע בספר מנהגי החיד"א (ח"א עמ' רכא).
(((ואומנם))) הלבוש (סעיף נא), והא"ר (ס"ק צג), והעולת שבת (ס"ק עז) נמשכו אחר הרמ"א שאסר שעון. וכ"כ בשו"ת בית דוד (סימן קכג), וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן כו), ובשו"ת נחלת שבעה (סימן שלד) והובא בספר לקט קמח (דף לח ע"ב). וכן אסר בטלטול בשו"ת דבר שמואל (סימן שלד) מצד פסק הרמ"א. וכ"כ בשו"ת עמק בנימין (סימן ז) מצד שמא יבא לערכו בשבת, וע"ע בעיקרי הד"ט (סימן יד אות ב), וכ"כ לאסור בשו"ת זרע אמת (ח"ג סימן לו) מטעם דהמהרי"ל והרמ"א אסרו. אך כל הני פוסקים דאסרו, לא נחתו לחילוקים הנ"ל שכתבו הפוסקים, דיש לחלק בין שעון חול שאסרו המהרי"ל, לשעון בזמנינו וכנ"ל. וע"ע בשו"ת יוסף אומץ (סימן טז) דכתב על השבות יעקב כי אין לנו לגזור גזירות מדעתינו. ובשו"ת זרע אמת הנ"ל כתב לישבו, כי עיקר המשענת של השבות יעקב היא הרמ"א, ומש"כ גזירה אפשר בקעה מצא וגדר גדר. וע"פ דברינו נפלה טענת הרב זרע אמת. וע"ע בספר יוקח נא (סימן שח ס"ק יב) דדחה את דברי שו"ת עמק בנימין הנ"ל ג"כ מטעם דאין לגזור גזירות מדעתנו ע"ש, ואכמ"ל. וע"ע בזה מפי ספרים וסופרים בספר פקודת אלעזר (סימן שלח) ובספר ארחות חיים ספינקא (סימן שלט, ד"ה וע' שו"ת שו"מ והלאה).
(((ועוד))) יש לצרף את דברי הרב פרי האדמה (ח"ד דף ע ע"ג) דכתב להקל בשעון מצד דהוי ספיקא דרבנן לקולא, וכ"כ בחמדת ימים (חלק שבת טו ד"ה וצריך עוד), והביאם בספר שלחן לחם הפנים ואת"י. ואומנם בראש דברינו ביארנו דלא שייך למימר הכי, דהוא נגד מרן, אך מ"מ חזי לצרופי. ועוד עיין באות הבאה עוד סניפים להקל. ועוד יש לצרף דחזינן מאן דמיקל לגמרי בשעון, אף בשעון חול, דהנה בשו"ת חיים וחסד מוספיא (סוף ח"א בחידושי דינים שבת אות לא) כתב וז"ל, שאלתי להרב כמה"ר יעקב מיטריל על טלטול הכלי שמשערין השעות בחול ואם יכולים להפכו. ונטה להתיר, כי כל הכלים נטלים בשבת. ודן בזה משום מלאכה, כי מעצמו יורד ונמשך החול למטה. ואני שמעתי נאמנה כי בלישבונ"א שהיתה עיר גדולה לאלהים, היו מניחים אותו לפני הדורש בתיבה. עכ"ל. וחזינן לתרי צנתרי דדהבא דלא חשו לספקם של הראשונים והשו"ע, וס"ל להקל, וחזו לצירופי לסניף. ובפרט שכל האיסור של השו"ע נובע ובא מתורת ספק ולא מתורת ודאי.
השעון נעשה בסיס לבטריה
ו. (((עוד))) יש מקום לדון בשעונים של ימינו, מצד אחר, כיון דהיום השעונים פועלים ע"י בטריה, וא"כ יש לאסור לטלטלם מצד דהשעון נעשה בסיס לדבר האסור, היא הבטריה. וכדין נר שנעשה בסיס לשלהבת ע' סימן (רעט ס"א). וכבר עמד על כך מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מט) והעלה להקל על פי החזו"א שבת (סימן מא אות טז), וע"ש מפי ספרים וסופרים. וכ"כ בספרו הליכות עולם (ח"ג מקץ אות א), וכ"כ להקל בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יד) ע"ש באורך.
(((ועוד))) יש להוסיף פן אחר להתיר דלא שייך בסיס בדבר המחובר וכמבואר בשו"ע (סימן שט סעיף ב) כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן, מותר לטלטלה, שהרי נעשה האבן כגופה. וכן דלעת שתולין בה אבן להכבידה כדי למלאות בה מים, אם הוא קשור יפה שאינו נופל, מותר למלאות בה. ע"כ. וכשם שבהני שרי דנעשה כדופנה, כיון שהאבן משמשת את הכלי ומחוברת אליו, ה"ה והוא הטעם דשרי בבטריה, שמשמשת את השעון ומחוברת אליו, משא"כ שלהבת שאינה מחוברת, או דשאני שלהבת שכל תכלית הנר לשלהבת, משא"כ בטריה שאינה תכלית אלא אמצעי. ושוב ראיתי שכ"כ יסוד זה בשו"ת תפל"מ (ח"א סימן כג אות ה) ע"ש, ולהאמור הכרח לכך מפסק השו"ע.
(((ולדרכנו))) יש להתיר מטעם נוסף, דהוי בסיס להיתר ולאיסור, וא"א לנער את ההיתר, וכמש"כ מרן (סימן שי ס"ח), ועוד (סימן שט ס"ג). משא"כ שלהבת שכל תכליתה לאיסור וכנ"ל. ועוד ראינו כיוצ"ב בפסק מרן (סימן רעט ס"ג) דאין לטלטל נר אף שיניח עליו דבר חשוב, וכמבואר מקורו בב"י משו"ת הריב"ש (סימן צג) דלעולם השמן שבנר חשוב לו יותר, לפי שהוא צריך לו עתה. ע"כ. וחזינן דסיבת האיסור בנר שנעשה בסיס, כיון שכולו עשוי לשלהבת, שהיא כל התכלית והיא איסור.
(((ועוד))) יש לצרף לספק את דעת הרמב"ן (שבת מז ע"א ד"ה מחתה) והובא בר"ן בהלכות (דף כא ע"ב דבור הראשון מדפי הרי"ף) והובא ביתה יוסף (ס"ס שי) דאף בסיס לאיסור בלבד, כל שהבסיס חשוב מהאיסור, ודרכו של האיסור לעמוד ע"ג בסיס, מותר הוא בטלטול, וא"צ לנערו. ולפי"ז שרי הכא, שהשעון חשוב מהבטריה, ודרך להניח בטריה בתוך שעון.
(((ועוד))) י"ל על פי הביה"ל (סימן שט ס"ד ד"ה ואם) דמיירי גבי אבן שעל פי החבית וכתב, צ"ע דאיתא בראשונים וכן הסכימו הרבה אחרונים דאפי' יש בתוך החבית יין, לא אמרינן דנעשה החבית בסיס לאיסור והיתר, וכתבו הטעם משום דפי החבית מלמעלה לא נעשה בסיס כי אם להאבן שמונח עליה. עכ"ל. ולדבריו י"ל דה"ה להיפוך להיתר בנידו"ד, דאין השעון נעשה בסיס להיתר (דהיינו לשעון) ולאיסור (דהיינו לבטריה) כיון שהבטריה בתוכו ולא על גבו, ואילו על גבי השעון ישנם דברי היתר, כגון הזכוכית, וכל זה שונה משלהבת שהיא עליונה.
ז. (((ועוד))) יש סניף ע"פ דברי רש"י (שבת מט ע"א ד"ה נוטל) דאין כסוי הקדרה נעשה בסיס לגיזי הצמר שטמן בתוכן, שאין עשוי אלא לכסות קדירה. ופירש הב"י (סימן שט ס"ד) את דבריו כלומר, דגיזין הללו לא להניחם על כסוי הקדרה נתכוין, אלא להטמין הקדרה, הילכך ליכא למימר בהו נעשה בסיס לדבר האסור כדשייך למימר במניח אבן על פי החבית ומעות על הכר. ע"כ. ולפי"ז ה"ה בטריה שאין השעון משמש את הבטריה, אלא הבטריה משמשת את השעון להפעלתו, ואין השעון נעשה בסיס לה. וכ"כ הכל בו (דף לב ע"ב), ופסקו הרמ"א (סימן שטו ס"ח) וכדביארו הכי המ"א (שם) והמ"ב. [וע"ע בב"י (ס"ס שיא) דהביא לרא"ש בתשובה (כלל כב סימן ח) שגם כתב סברא זו, והוסיף הב"י, דאפשר שכן דעת הפוסקים. ברם שם נשען על סברא זו בצירוף סברא נוספת.]
(((ועוד))) יש לצרף לספק כמה אשלי רברבי דמן קמאי דס"ל דבסיס לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו, ולכן ס"ל דשרי לטלטל נר שכבה לצורך גופו מקומו. ולדידהו בנידו"ד אף אי נימא דבטריה דמיא לנר, מ"מ שפיר לטלטלה לצורך גופה ומקומה. דכן כתב המרדכי (שבת סימן שטו), וכ"כ האגור (סימן תנד) בשם פסקי הרי"ד, והוא לו בפסקיו לשבת (דף מד, ודף קנז ע"א), והביאו בב"י (סימן רעט סעיף ב (ב)) ועע"ש בהגהות והערות שציינו לע' בראבי"ה (סימן רד עמ' 291) דס"ל להקל, ועוד דבשו"ת מהרי"ל החדשות (סימן לח אות ד) ג"כ ס"ל דשרי מדינא, ברם משום קדושה ופרישות אסר בזה במקומו, ע"ש. וכן ראיתי עוד לאגודה (שבת סימן סו) שסובר כן. וכל הני תקיפי, בודאי דהוו ספק טוב לצרפו ולהקל, אף דלהלכה קי"ל לאסור לטלטל, וכמש"כ מרן (סימן רעט ס"ב), ושכן דעת ב' עמודי הוראה ע"ש.
(((ועוד))) יש לצרף את הרמב"ן בחידושיו לשבת (קכב ע"ב ד"ה קורנס) דנר (שלא הודלק מער"ש) אינו מוקצה וז"ל, שנרות משמשי שבת הן, ואין מלאכתן לאיסור, אלא כגון קורנס ורחת שאין להן תשמיש קבוע בשבת. עכ"ל. וכן הוא בשו"ת התשב"ץ (ח"א סימן קלז), ובשו"ת חוט המשולש (טור ג סימן ז) בשם הרי"ף. ולכל הני יצא שהבטריה עצמה נחשבת מלאכתה להיתר, שאף שחיבור בטריה אסור בשבת, מ"מ השימוש בה בשבת הוא היתר, וא"כ שוב אין מקום לדון משום בסיס לאסור. וע' בשו"ת יבי"א (ח"ז או"ח סימן לו אות ט) שצירף דעות אלו. וע' לידידי הרה"ג בן ציון מדאר שליט"א בשו"ת ודברת בם (ח"א סימן ט) שפסק כן להלכה, דשמא כוותייהו, ושמא כפסקי הרי"ד (שבת קכד ע"ב) דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו אף מחמה לצל. ברם אחר זמן אמר לי הרהמ"ח דלכאורה סתירה לכך מפסק מרן (סימן שח סעיף נא) דהסתפק גבי טלטול שעון, ולרמב"ן ודעימיה שרי. אך שוב אמר כי יש מקום בהגלות נגלות הראשונים שמרן יקל, ובפרט בענין השעון שכל שאסרוהו הוא רק מכח ספק, דיותר יש מקום לומר דאילו מרן הוה שמיע ליה את הרמב"ן ודעימיה הוה הדר ביה. עכת"ד. אולם לענין הרמב"ן חזינן דמרן לא ס"ל כוותיה, ובזה לטעון דאילו הוה שמיע ליה הוה הדר בה, הוא קשה מאוד, שהרי ראשונים רבים חולקים על הרמב"ן, וכפי שהביאם וקיבצם בשו"ת ודברת בם (שם סימן ט). וכן כל הני שאסרו שעון יאסרו. ומ"מ לענין ספק בודאי דשפיר דמי לצירופי להרמב"ן ודעימיה להקל הכא בנידו"ד.
(((ומעתה))) להאמור הראנו פנים נוספות להקל בטלטול שעון, ושאף מרן אילו הוה שמיע ליה את דברי הרמב"ן ודעימיה, אפשר דהוה הדר ביה לענין שעון, ולפי"ז שעון מותר גמור בטלטול, אף שעון שמש. ועוד יש לצרף את דברינו שבאו לעיל (סימן ב באורך) שאין איסור בונה ומוליד ע"ש. ולפי"ז הבטריה הוי כלי שמלאכתו להיתר. וע"ע בשו"ת תפלה למשה (ח"א סימן כג) באורך להתיר בזה.
(((המורם))) מן האמור, מותר לטלטל שעון מעורר בשבת, וכל שכן שמותר לענוד שעון יד בשבת, בין אם השעון יפה ומשמש גם כעין תכשיט, ובין אם לא, ואין בו איסור מוקצה. ואולם שעון התלוי על הקיר, אסור לטלטלו, כיון שהוא מוקצה מחמת חס"כ (אות ה).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5