——–
תוכן התשובה בקצרה
כא. עוד היתר י"ל מצד גרף של רעי. ומוכח מהב"י ומהאחרונים, דגרף של רעי א"צ לישב לפניו, אלא סגי שדרים שם. וא"כ אף שמסיים הסעודה והולך, שרי לפנות השלחן מהקליפות בידים, מדין גרף. כב. גדרו של גרף של רעי. בשו"ע (סעיף לד) כתוב כגון רעי, וקיא, וצואה. ואלו הדוגמאות הן לאו דוקא, וה"ה דברים המאוסים פחות. ומאידך לא כל דבר הוי גרף. כג. ומ"מ כאן בצירוף הקליפות והפירורים המותרים בטלטול שע"ג השלחן, יחד עם האסורים, הוי גרף של רעי לכו"ע. כד. ולא הוי עושה גרף של רעי לכתחילה, כיון שאוכל כדרכו, וכמש"כ השיטמ"ק ועוד פוסקים.
כא. (((הנה))) פסק מרן (סימן שח סעיף לד) כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה, בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם, אם היו בחצר שיושבים בה, מותר להוציאם לאשפה, או לבית הכסא, ואפי' בלא כלי. ואם היו בחצר שאינו דר שם, אסור להוציאם. עכ"ל. ומבואר בב"י (דף סו סוע"ב) כי מש"כ בחצר שיושבים בה, הוא אינו בדוקא שיושבים בה כעת, אלא הכוונה שדרים בה, ובמשך היום משתמשים במקום זה. דכן פירש הב"י את לשון הרי"ף, והרא"ש, והטור, וכפירוש הר"ן. וז"ל הב"י, ורבינו (הטור) העתיק לשון הרי"ף והרא"ש, וצריך לפרשו כעין שפירש הר"ן (דף מה ע"ב ד"ה גמ'), והכי פירושו, צואה של תרנגולין המונחת בחצר, כלומר בחצר שבני אדם דרים בה, מותר להוציאה, מפני שהוא כגרף של רעי דשרי, וה"ה לצואה של קטן. ואם הוא בחצר אחרת שאינו דר שם, כלומר, ואפי' אם הוא בחצר שדר בה, אלא שהיא בחלק המוקצה מהחצר לאשפה או לתרנגולין, ודרך כלל שהיא במקום שאין דירתו אצלה, לא שרי להוציאו מדין גרף של רעי. ואם ירא מפני תינוק שלא ילך שם ויתלכלך, מותר לכפות עליה כלי. עכ"ל. ומבואר, דהוצרך לפרש מהו גדר "חצר" שבו הוי גרף של רעי, ומהו "בחצר אחרת" דבזה לא הותר. ופירש דגדרו הוא, האם משתמש שם במשך היום (אע"ג שאינו משתמש כעת), דאז שרי. לאם הוא מקום המוקצה משימוש, דאז אסור. וכן מבואר בראשונים שכתבו לחלק בין חצרו דשרי, לבין חצר אחרת. דכ"כ הרי"ף (דף מה ע"ב), והרא"ש (פרק כל כתבי סימן טו), והרמב"ם (פרק כו הי"ג), והטור (סימן שח סעיף לד), וכן מבואר עוד בב"י בהמשך (דף פז ע"א, סוף ד"ה ושמעתי), שאילו היה שם דירה, אפי' לא היה שם הפסד שרי (לטלטל גרף), ותו מה צורך לשום מטתו שם, הא בלאו הכי הוא מקום שמקפידין עליו. ע"כ. ומבואר, דמקום שדרים בו שרי להוציא. וא"כ א"צ לשבת מול הגרף דוקא, אלא סגי שדרים שם. וכן מוכח עוד מסימן שלז (ס"ב) דפסק מרן דמותר לכבד בית מרוצף. ומבואר בב"י דה"ט, מצד דהוי גרף של רעי (וכפי שיובא לקמן בע"ה). וא"כ מתוך שמרן התיר בסתם לכבד את הבית, ולא התנה דמותר לכבד דוקא חדר שכעת נמצאים בו, מבואר א"כ דכל הבית שדרים בו שרי. [ואין לומר כיון של' השו"ע הוא העתק ל' הרמב"ם, ורק לבסוף שינה מעט מלשון הרמב"ם. דהרמב"ם כתב, ואם היו בחצר אחרת כופין וכו', ומרן כתב ואם היו בחצר שאינו דר שם וכו'. וא"כ נאמר כי מרן שינה בכוונה, כדי שנתפוס את לשונו בתחילה שכתב שיושבים בה, דהוא דוקא בעת שיושבים. דזה פשוט שאינו, וכמו שפירש בראשונים וכנ"ל, וגם לא יעזוב לרמב"ם. ומה שעשה כן, הוא מפני שכבר ביארנו לעיל כי הוקשה לב"י מהו גדר חצרו, ומהו חצר אחרת, ופירש דהוא אם דר שם בפועל או שהוקצה משימוש שם, ולכן נקט את הלשון הנ"ל בשו"ע שלא נטעה בזה.] ואע"ג דלכאורה יש להוכיח להיפך משבת (דף לו ע"ב) בסוגיא דבי ר' חייא, דהצריכוהו לאביי להעלות מטתו מול הרחים, עד שימאס בעיניו. וכ"פ מרן בסי' שח (סעיף לז). ועוד בב"י שם הצריך לשים מטתו ליד הצבע הנשפך, כדי שימאס בעיניו. דשאני התם, שהרחים נמצאים במקום שאינו דר שם, ולכן הצריכוהו דוקא לשבת שם. וכדפירש הב"י (דף סז ע"א ד"ה ומ"ש רבינו), דביאר דמה שהחמירו והצריכו קביעות ישיבה, כגון מטה לשכב, או שלחן לאכול ליד הריחים, ולא סגי בישיבה גרידא, משום דאמרינן ליה קום פוק, כיון דמעיקרא לא היה יושב שם, ועכשיו נכנס דרך עראי. ע"כ. וכ"ז שלא כדברי הרב תפילה למשה (ח"א סימן נה אות ג ד"ה ובמסקנא), דהצריך דוקא לשבת במקום הגרף. וכ"כ בספרו מנוחת אהבה (ח"ב פרק יב סעיף ס) ע"ש. וכתב כן בפשטות ובלא ראיה. וכ"כ כדברינו המ"א (ס"ק נח) דמש"כ מרן שיושבים בה הוא לאו דוקא, אלא כוונתו שדרים בה. וכן פירש בו המחצה"ש (ס"ק נח) וזו כוונת המ"א (בס"ק סג), וכ"כ הרב תו"ש (ס"ק פז), וע"ע בספר כף החיים (ס"ק רטו) דכ"כ עוד הרב א"ר (ס"ק עד), ובשו"ע הרב (סעיף עב).
(((וא"כ))) מכאן נבוא להתיר לנקות שלחן מדין גרף של רעי, דאפי' אם כשמסיים הסעודה אינו יושב שם, אלא הולך לישון, או לחדר אחר, וכיוצ"ב. מ"מ הוא מקום שדר שם, וכל כה"ג שפיר הוי גרף של רעי, ומותר לטלטלו בידים ממש, וכדפסק מרן (בסעיף לד).
מהו גרף של רעי
כב. (((ואין))) לבא ולומר, כי מרן דייק בלשונו בשו"ע וכתב (סעיף לד) כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה וכו'. ע"כ. דכל אלו הם דברים מטונפים מאוד, אבל קליפות ושיירי מזון לא הוו כ"כ מטונפים, ולא הוו גרף של רעי. דברור דאף דברים שאינם כ"כ מטונפים שייך בהם דין גרף של רעי, וכמבואר בשבת (דף קכד ע"א) דקערות שעל השלחן הוו גרף של רעי. ובביצה (דף כא ע"ב) שיירי כוסות. ועוד (בדף לו ע"ב) במעשה רחיים דבי אביי. וכל אלו הובאו גם בב"י כאן (דף סז ע"א), ועוד הביא הב"י להתיר בצבע שנשפך, ע"ש בד"ה ושמעתי. וכן פסק מרן בשו"ע (סימן שלז ס"ב) דשרי לכבד קרקע מרוצף, וביאר בב"י, דכ"כ הרשב"א בספרו עבודת הקדש (בית מועד סימן שג סימן ח), דאפי' היכא שיש בו דברים אחרים שרי לכבד, מידי דהוה אגרף של רעי. עכ"ל. ושכ"כ הרב המגיד (פרק כא הל' ג). וע"ע בשו"ת תפילה למשה (ח"א סימן נה אות ג) דהביא ראשונים רבים שכתבו דכיבוד הבית שרי מדין גרף של רעי. וא"כ ברור דמש"כ מרן כגון רעי וקיא וצואה, הוא לאו דוקא, וה"ה לדברים שמאוסים פחות.
(((אך))) מאידך גיסא, לא כל דבר מאוס הוי גרף של רעי, וכמבואר במרדכי (ריש ביצה סימן תרמב) דכתב, יש מתירין להוציא נר שהדליקו בו באותו שבת, משום דהוי גרף של רעי. ואין זה נכון, כי כל השוטים יאמרו דאנינא דעתייהו, ואינו מותר אלא למי שהוא אסטניס. והמחמיר לא הפסיד. עכ"ל. והעתיקו הב"י (סימן רעט ס"ב) בלא חולק, ופסקו הרמ"א (שם ס"ב). וע"ע במ"ב (ס"ק ו) דכתב, היינו שאינו יכול לסבול שיהא מונח אצלו לאחר שכבה, או למחר ביום. עכ"ל. וע"ע ברש"י (דף קמג ע"א ד"ה גרף של רעי), לגבי רב הונא בריה דרב יהושע, עביד להו כגרף של רעי. ופרש"י, צוברן לפניו כשאוכל התמרים, עד שנמאסות בעיניו ונוטלין אותן מפניו כגרף של רעי, ונותנן לבהמה. וכ"כ המאירי (ביצה דף כח ע"ב ד"ה שיפוד), דחילק שם בין קערות שמתוך שמיאוסן גדול, מותר לטלטלן, מידי דהוה גרף של רעי. ואילו בשיפוד שצלו בו, אינו מחשיבו גרף, כיון שאינו מאוס כ"כ. ע"ש. וכ"כ כמה פוסקים לגבי נקיון השלחן מקליפות ועצמות, מדין גרף של רעי דהוא רק היכא שהצטברו הקליפות כ"כ שנמאסות. דכ"כ המ"ב (ס"ק קטו), וז"ל, ואם נתקבצו הרבה יחד, ומאוס עליו להניחן כך על השלחן, מותר להניח פת. וכ"כ בספר ערוך השלחן (סימן שח סעיף נב) דקליפות לא הוו מאוסים. וכ"כ מו"ר בספרו הליכות עולם (ח"ג מקץ סעיף יד) ואם נתרבו עצמות אלו על השלחן, מותר להעבירם בידיו, דהוה ליה כדין גרף של רעי. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס"ס ריח). אבל סיים, ומיהו שמעתי מגדולים זצ"ל ליזהר ולא למהר לפסוק שיש בזה שיעור הנקרא גרף של רעי. וכ"כ עוד בח"ב (סימן קפז). וכ"כ להקל בנקבצו הרבה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה סימן רנח) ע"ש. [וע"ע בגדר גרף של רעי בספר הליכות עולם (ח"ג מקץ יד), וציין לשבט הקהתי (ח"ד קד) דכ"כ גבי קליפות, שאם הם מועטות ואינן מסריחות, אינן גרף של רעי, ואף שמתבייש מפני אורחים ע"ש.]
כג. (((ומ"מ))) נראה לענ"ד, כי שלחן שאכלו עליו, כיון שיש עליו לכלוך מדברים המותרים בטלטול פירורים ומאכל בהמה וכיוצ"ב, א"כ באופן שיש עליו גם קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה, בודאי דהוי גרף של רעי, גם אם אין הרבה. דגם המאכל בהמה והפירורים מצטרפים להיות גרף של רעי. דאומנם שרי לטלטלם, כיון דחזו למאכל בהמה, אך גם מותרים בכה"ג שהם על השלחן מדין גרף של רעי. וא"כ כשיש על השלחן גם קליפות שאינן ראויות לבהמה, שרי לטלטל את כל המונח על השלחן, מדין גרף של רעי. והלא הדברים ק"ו, דאם פסק מרן בסתם לכבד בית מרוצף (סימן שלז ס"ב) והיינו טעמא מדין גרף של רעי, ק"ו דשלחן שלאחר האכילה הוי גרף של רעי. ואף שנצטרך לומר דמה שהתיר מרן לכבד בית, היינו רק באופן שיש לכלוך ממש, אך אם יש כמה פירורי לכלוך בזה לא שייך גרף של רעי. אך מ"מ נראה ברור כי ברצפה המלוכלכת באותה דרגה של שלחן המלוכלך לאחר האכילה הוי גרף של רעי לכבד את הקרקע, וכן המנהג לכבד קרקע אף במאוסה פחות. ועוד בה, כי שלחן לאחר האכילה, המאיסות בו היא יותר מאשר הרצפה, כי הרצפה דורכים עליה וכן דרכה שיש בה אבק וחול וכיוצ"ב, אך השלחן מקפידים שיהיה נקי, ואם ברצפה התירו לכבד, ק"ו בשלחן. וכ"כ בספר מור וקציעה (סימן רסב) כי מאיסות השלחן יותר ממאיסות הקרקע. ע"ש. וכ"כ בספר יד יוסף יוזפא (ברביד הזהב סימן שח סס"ק ח) דאין לך גרף גדול מעצמות וקליפין שנשארים אחר האכילה, וציין לב"י (סימן שלז), ולמ"א (שם ס"ק ד) והוא כדברינו. ואולם הרב א"ר (סימן שח ס"ק סב) כתב להפך, כי קרקע מאוסה יותר מעל השלחן, וע"ע בספר פתח הדביר (סימן רסב ס"ק א ד"ה גם), דג"כ כתב כי קרקע מאוסה יותר, וכ"כ בספר מימי שלמה (סימן שח סעיף כז ד"ה עוד כתב).
(((ובאמת))) שאני תמה על עצמי, כי איך יתכן לומר דבר זה, ואולי נשתנו הזמנים והמקומות. שוב נדברתי בזה בבית המדרש וענה על קושיא זו ידי"נ הרה"ג גבריאל סקף שליט"א, דמחולק בין סוג הלכלוך, כי ברור שבוץ הנמצא על גבי השלחן מאוס יותר מאילו הוא ימצא ע"ג הרצפה, אך לכלוך של אכילה, כגון קליפי אגוזים ופירורים וכיוצ"ב, מאוס יותר אילו ימצא ע"ג הרצפה, מאשר ימצא ע"ג השלחן, דאף אחר האכילה שנוהגים לנקות את השלחן, מ"מ מלכתחילה מיועד זה הלכלוך להיות על השלחן, משא"כ על הרצפה מאוס יותר. ומ"מ מידי מח' לא יצאנו. ויותר דבנידו"ד לאחר האכילה כפי שכתבנו קודם יש בנוסף לקליפות המוקצות גם קליפות שראויות למאכל בהמה ופירורים וכיוצ"ב, וכ"ז ביחד לכו"ע הוי גרף של רעי. ועוד יש לצרף את דעת רש"י וסיעתיה, דס"ל כי שרי לטלטל קליפות. ואם מטלטל הכל עם המפה, בזה יש לצרף עוד את הצירופים דלעיל (אות ג). וכ"כ להקל בספר תורת שבת (ס"ק מה) ע"ש. וכ"כ להקל הרשב"א (שבת קמג ע"א), ובשיטמ"ק (ביצה כא ע"ב), וכ"כ בשו"ת תשורת שי (ח"ב סימן קפו), וכך ביאר לרש"י שהיתרו מצד גרף של רעי, ושכ"כ לבארו בספר מגיני שלמה. ע"כ. וכ"כ בפנ"י (ביצה דף ב ע"א) לבאר לרש"י מדין גרף של רעי, וכ"כ בספר בני ציון ליכטמן (סימן שח ס"ק מג), וע"ע בסמוך.
לעשות גרף של רעי לכתחילה בעת אכילה
כד. (((אלא))) דלפי היתר זה יש להקשות, דהלא פסק מרן (סימן שח סעיף לו) דאין לעשות גרף של רעי לכתחילה. אך זה אינו, וכמבואר בשיטמ"ק (ביצה דף כא ע"ב ד"ה וכי), דכתב דכל מה שלא עושין גרף של רעי לכתחילה, הוא כשעושה שלא לצורך, אבל לצורך, כגון זריקת קליפין ועצמות לפנינו, בשעה שאנו אוכלים, מותר, ואפי' לכתחילה. וע"ע ברשב"א (ביצה דף כא ע"ב סוף ד"ה וכי), דכתב דכל שלא יכל לסלקן מאתמול, שרי לעשות כן לכתחילה. ולכן קליפות שנעשין בשבת, לא הוי עושה גרף של רעי לכתחילה, דבזה שרי. וע"ע בספר יד יוסף (סימן שח ברביד הזהב סס"ק חי) דכתב להתיר לנקות השלחן מהקליפות, מדין גרף של רעי. ולא הוי עושה גרף של רעי לכתחילה, כיון שהוא דרך אכילה. וכ"כ בספר מנוחת אהבה (ח"ב עמ' רצט) דשרי לנקות שלחן מקליפין שהצטברו מדין גרף של רעי. והוסיף שכ"כ בצרור החיים (עמ' כח) ואין זה עושה גרף של רעי, כיון שאוכל כדרכו. ושכ"כ התוס' (שבת קכג ע"א ד"ה מלמעלה). ע"כ. וע"ע בספר שבת לישראל (עמ' שמה) תשובת הרה"ג שמואל גרוס, דהתיר לנקות השלחן מדין גרף, ולא הוי עושה לכתחילה, ע"פ השיטמ"ק הנ"ל. ע"כ. וכ"כ בפשטות בשו"ת באר משה (ח"ו ס"ס מז) דכיון דהוי כדרך אכילה, אינו עושה גרף לכתחילה. וע"ע בספר ברכת השבת (סימן שח סעיף סז) דהיום לא הוי עושה גרף לכתחילה, כיון שאין היום היכן לזרוק את הקליפות, ושונה מזמנם שהיו זורקים לאחר המטה, אך היום גם על הרצפה הוי גרף, ולכן בימינו חשיב כדיעבד ושרי. ושכ"כ בספר ברית עולם (הל' מוקצה מג,ל), וכ"כ להתיר לטלטל קליפות מדין גרף של רעי החזו"א (סימן מז ס"ק כא). וכל זה שלא כדברי שו"ת שם ושארית ישראל (בקונטרס השבת שבריש הספר אות ב) שהחמיר מאוד מאוד בהאי מילתא, לך ראה לו ואסר מדין גרף של רעי לכתחילה, וגיבב תילי תילים של חומרות, וע"ע שם בהסכמה מאת הגרי"י ווייס זצ"ל בסוף הקונטרס (שם אות ג).
(((המורם))) מן האמור, מותר לזרוק מפה חד פעמית אף שמונחים על גבה רק קליפות המוקצות, ואף שכמות הקליפות מועטות ואין בהם כדי להחשב כגרף של רעי. (כיון דחשיב כצריך למקומו, ע' אותיות יז,יח. וע"ע באות ג).
(((והרוצה))) לנקות את השלחן, יש לחלק בין כשעושה כן ע"י סחבה, או מגבת, וכיוצ"ב, שמותר אף אם נמצאות על השלחן רק קליפות המוקצות, ואף שאין בהם כמות כזו שנעשו כגרף של רעי, ויגררם לתוך צלחת. (וא"צ להניח תחילה בתוכה דבר היתר, כדי שלא יבטל כלי מהיכנו, והוא ע"פ המבואר בתשובה בכת"י).
(((ואם))) מנקה את המפה בידיו, בזה מחולק בין שלחן שלאחר הסעודה, אשר דרכו להתלכלך בסעודה אף משאר דברים המותרים בטלטול, כגון מפירורים וקליפות המותרות, וא"כ דינו כגרף של רעי, שמותר לפנותו בידים. לבין כשיש על השלחן רק קליפי איסור, או כשהשלחן אינו מלוכלך כ"כ, שבשני המקרים האחרונים לא נעשה כגרף של רעי, ואסור לנגב את השלחן ע"י ידיו. אלא יעשה כמו אחת מהעצות הנזכרות לעיל.
(((וכל))) ההיתרים הנ"ל אמורים, אף אם מיד לאחר הסעודה עוזבים את השלחן, ושוב אין משתמשים בו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5