——–
תוכן התשובה בקצרה
כ. מבואר בב"י במהות איסור קריאת שטרי הדיוטות, דחיישינן שמא יקרא שטרי הדיוטות (ואיסור קריאת שטרי הדיוטות הוא מצד ממצא חפצך), ועוד לשמא ימחוק. וכדי שלא נחוש לשמא יקרא בשטרי הדיוטות, בעינן תרי, שיהיה כתוב ע"ג כותל, וגם שיהיה חקוק בכותל. כא. וא"כ ה"ה לנידו"ד דשרי לקרא שם רחוב, כיון שהוא ע"ג כותל, וגם דמי לחקוק, כי טעם היתר קריאת חקוק הוא משום שהוא שונה משטרי הדיוטות, כיון שלא שייך שימחוק, ולכן אנשים לא יבואו לדמותו לשטרי הדיוטות. וה"ה בקריאת שם רחוב, שלא שייך שמא ימחוק, וא"כ אנשים לא יבואו לדמותו לשטרי הדיוטות, ושרי. וכ"כ הפוסקים להקל מטעמים דומים. כב. המ"א (סימן שכג ס"ק ה) דייק את הרא"ש דנאסר לקרא רק דברי עסק, משא"כ קריאת שמות אנשים שרי. ולפי"ז ה"ה בנידו"ד. אלא דדבריו קשים מפסק מרן (סימן שז סט"ו) דאסור לקרא כתב שתחת הצורה. כג. ועוד קשה על המ"א מסעיף יב דאסור לקרא שמות האורחים. ונראה לפרש את דברי המ"א בדרך אחרת, כי מתיר לקרא שמות האנשים, כיון שיש בזה צורך שבת (כמבואר בפנים). כד. ואם שם הרחוב חקוק או בולט בשלט מתכת, בזה ברור היתרו.
(((שאלה:))) האם מותר לקרא שמות של רחובות, וכן מספרי בתים, או שיש לאוסרם מצד איסור קריאת שטרי הדיוטות.
(((תשובה:))) כ. איתא בשבת (קמט ע"א) מונה אדם את אורחיו ואת פרפראותיו מפיו אבל לא מן הכתב. ונחלקו בגמ' מאי טעמא אבל לא מן הכתב, רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק, אביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. והב"י (סימן שז סעיף יב) הביא כי ג' עמודי הוראה נקטו כאביי, דהיא גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואפ"ה יוצא מבואר מהמשך הב"י, דחיישינן גם לסברת שמא ימחוק, כי על דין הברייתא מונה אדם את אורחיו וכו' מכתב שעל הכותל, ואוקימנא כשהכתב חקוק בכותל. הביא הב"י לפירוש הר"ן (דף סג ע"ב מדפי הרי"ף דיבור ראשון) וז"ל, בדחייק מיחק דליכא למיחש למחיקה, ולשמא יקרא בשטרי הדיוטות ליכא למיחש, דכותל בשטרא לא מיחלף. עכ"ל. ומפורש דחיישינן נמי לשמא ימחוק. וכן הביא הב"י עוד בסמוך לרבינו ירוחם (דף עו ע"א) דכתב וז"ל, דהא דשרינן בחקוק על הכותל דוקא כשהוא שוקע, דליכא למיחש שמא ימחוק. אבל אם הוא בולט אסור, דחיישינן שמא ימחוק. ע"כ. ומפורש דחיישינן נמי לשמא ימחוק, מלבד למאי דחיישינן שמא יקרא בשטרי הדיוטות. וטעם איסור קריאת שטרי הדיוטות עצמו (ולא בחשש שמא ימחוק ולשמא יקרא שטרי הדיוטות) הוא מדכתיב ממצוא חפציך ודבר דבר, שזהו כל מקור סימן שז, וכ"כ האור זרוע (ח"ב הלכות ערב שבת סימן ב) וז"ל, אביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ופרש"י, בשטרי הדיוטות של מקח וממכר, דהנהו אסורי משום ממצוא חפציך ודבר דבר. עכ"ל. (לפנינו אינו נמצא כך ברש"י). וכמש"כ הט"ז (ס"ק יא), והפמ"ג (א"א ס"ק כא), ועוד במשב"ז (ס"ק ו), וכ"כ המ"ב (ס"ק נא) ובשעה"צ (ס"ק נו) שכ"כ הרא"ש בשם ר"י. וכ"כ מו"ר בספר הליכות עולם (ח"ג וישלח ז). ונמצא א"כ כי קי"ל אליבא דמרן דחיישינן לשני חששות, מלבד לאיסור ממצוא חפציך, שמא יבא לידי איסור זה, וכן לשמא ימחוק.
מתי לא חיישינן שמא יבא לקרא בשטרי הדיוטות
(((והנה))) ז"ל הטור (סימן שז סעיף יב) זימן אורחים והכין להם מיני מגדים, וכתב בכתב כמה זימן, וכמה מגדים הכין להם, אסור לקרותו בשבת, אפי' אם הוא כתוב על גבי כותל גבוה הרבה, משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. אבל אם חקק בכותל מותר לקרותו, אבל בטבלא ופנקס אפילו אם חקוק אסור לקרותו. עכ"ל. וא"כ כתב, כי בכתוב על הכותל במקום גבוה, אסור משום שמא יקרא שטרי הדיוטות. וכ"כ מרן בשולחנו הטהור (סימן שז סעיף יב) על גב כותל גבוה הרבה (אסור), משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ע"כ. ולא כתבו משום שמא ימחק. ומבואר, כי אע"פ שאמרה הגמ' שם כי גודא בשטרא לא מיחלף, דהיינו שכשהוא כותב על גבי הכותל אין לחוש שמא יבא לקרא בשטרי הדיוטות, כי ניכר לאנשים החילוק בין כתוב על גבי כותל לכתוב על גבי שטר, כ"ז הוא רק כשמתמלאים שני תנאים, גם שכתוב ע"ג כותל, וגם שהוא חקוק עליו. אבל כשאינו חקוק כן מתחלף כותל בשטר, ולכן כתבו הטור והשו"ע בכתוב על כותל אפי' במקום גבוה דאסור משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ודבר זה הוא ברור, דהרי אביי דקי"ל כוותיה כתב דהיינו טעמא דאסור למנות אורחיו מן הכתב, שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואמרה הגמ' דאיכא בינייהו דאביי ורב ביבי (דאמר גזירה שמא ימחוק), דכתב אכותל ומדלי, דהיינו בכתב על כותל במקום גבוה, דלאביי אסור משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות. וא"כ מבואר כנ"ל, דכל שאמרו גודא בשטרא לא מיחלף הוא רק בהתקיים שני התנאים בחקוק וע"ג כותל. [ולכאורה י"ל דהיינו טעמא, דהאיסור לאביי הוא שמא יקראו בשטרי הדיוטות, וכל היכא שיש חשש מחיקה, עדיין דומה הוא לשטרי הדיוטות שהדרך למחוק ולתקן בהם, וכל כה"ג חיישינן שמא יקראם. אבל כשאינו דומה לשטרי הדיוטות, וגם אין חשש מחיקה, בכה"ג הוסר החשש של שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ובזה אתי שפיר שנקט מרן (סעיף יב) בכתוב על גבי כותל שמא יקרא, ותקשי דבכותל ליכא למיחש להא, אלא רק לשמא ימחוק, וכדמסיים ואזיל התם מרן. ולדרכנו הוסרה גם קושית הפמ"ג (אשל אברהם ס"ק יז) אמ"א, ע"ש.] וכ"כ כמה וכמה פוסקים, דכ"כ הב"ח (רס"ק ה) וז"ל, אבל אם חקק בכותל ליכא גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות, משום דגודא בשטרא לא מיחלף, ודוקא בדאיכא תרתי חדא, דכותל הוא קבוע ושטרא מיטלטל, אידך, דבכותל הוא חקוק ובשטרא מיכתב בדיו. עכ"ל. וכ"כ המ"א (ס"ק יח), והמחצה"ש (ס"ק יז), והפמ"ג במשב"ז (רס"ק י), היינו בדאיכא תרתי לטיבותא, ועוד לו בא"א (ס"ק יח), וכן ראיתי עוד שכתב כן בשו"ת שדה הארץ (סימן פא) ע"ש באורך בזה. וכ"כ המ"ב (ס"ק מט) דאף אם כתב בכותל גבוה אסור משום שמא יקרא, התם בכתיבה מיחלף, אבל הכא מחקיקת הכותל לא אתי לאחלופי בכתיבת השטר. עכ"ל. והוא כדברינו. ונמצא כי בזה שהוא חקוק, הוא מתיר שני דברים, א, שאינו דומה לשטרי הדיוטות. ב, שאין חשש שמא ימחוק. ובנוסף הוצרך גם שיהיה ע"ג כותל, כי כדי שלא למיחש שמא ימחוק בעינן תרי וכנ"ל.
כא. (((ומעתה))) בא נבוא לנידו"ד, כי שמות הרחובות כתובים ע"ג כותל או שלט גבוה וכיוצ"ב, ודמי לכותל. וגם נראה ברור דבשם רחוב אין שום חשש שמא ימחוק, כיון שלא הוא כתב את שם הרחוב, ואין מציאות שמוחקים ומתקנים איזשהו שם של רחוב, כי רק העיריה מטפלת בזה, וכמש"כ הב"ח (סעיף ה ד"ה ומה), דכשהשמש קורא שמות האורחים ליכא למיחש שמא ימחוק, כיון שרק בעה"ב יכול למחוק. (אך אסר שם מצד שמא יקרא בשטרי הדיוטות, וכאן אין לחשש זה כיון שהוא ע"ג הכותל). וכן התירו אמבוה דפוסקים, באופן שהשמש יקרא, כיון דליכא למיחש למחיקה, וכפי שהובאו לעיל (סימן טו בהערה). ואין לחלק ולומר, כי חקוק בכותל הותר כיון שאדם לא יחליף בינו לבין שטר, שהרי כלל אינו דומה לשטר, כיון שהוא ע"ג הכותל, וגם הוא חקוק. משא"כ בנידו"ד שאינו חקוק, אע"פ שאין חשש שמא ימחוק, מ"מ יבואו להחליף בינו לבין שטר, כיון ששונה משטר רק בדבר אחד, שהוא ע"ג הכותל. כי נראה דאין בחילוק זה ממש, כי גם כאן שונה משטר בתרי, כי שטר הוא דבר ששייך בו מחיקה, משא"כ כאן שלא שייך מחיקה, ועוד הוא שונה מצד דנמצא ע"ג כותל, וא"כ גם כאן איכא תרי טעמי. ואין לומר כי צריך דוקא שיהיה חקוק בשביל להיות שונה משטר, כי נראה דה"ה בכל דבר שגורם שלא יבא למחוק, בזה גופא שונה משטר ששייך בו מחיקה. וא"כ גם כאן שונה בתרי משטר, שהוא ע"ג כותל, ועוד ששטרי הדיוטות דרכם לתקנם ולמחוק, כדרך שמתקנים חשבונות, משא"כ כאן שלא שייך כלל מחיקה. וכשם שלעיל בואר כי כשחקוק גורם להסיר שני חששות, ה"ה הכא בענין שם רחוב הוסרו שני החששות, (שמא ימחוק, ושאינו דומה לשטרי הדיוטות), ובצירוף שהוא ע"ג כותל שרי. מה גם דיש לצרף כאן לכל הספיקות הנזכ"ל (סימן טו אות יד).
(((וכ"כ))) בדומה להקל בספר קצות השלחן (סימן קז ס"ק מ), דמסתבר שמותר לקרא הכתב שעל הפרוכת, דכיון דפרוכת אית בה קדושה, לא אתא למיחלף בשטרי הדיוטות של חולין. עכת"ד. ומינה למד להקל גם בספר שש"כ (פרק כט הערה קט) בענין קריאת שלטים של רחובות. [וע"ע לקמן (אות כד) ודון מינה להקל הכא.] וכ"כ להקל בדומה בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק י סוף הערה 78) להתיר קריאת שמות רחובות, כיון שאינו דומה לשטרי הדיוטות, לא מצד הכתב שכתובים בו, ולא מצד המקום שכתובים בו. ודמי לכתב הכתוב בכותל בחקיקה שוקעת, שמותר לקוראו. ע"כ. וגדולה מכך לך ראה בשו"ת שדה הארץ מיוחס (סימן פא) שכתב בדומה לכך להתיר לקרא מתוך דף המוכן מער"ש מי יעלה לס"ת, דאין חשש שמא ימחוק, שהרי חפץ להרבות אוהבים. ואין חשש שמא יוסיף, שהרי יכול לומר בעל פה לגבאי. ודמי לאגרות שלום, ע"ש.
(((עוד))) יש לבא ולהקל כאן מצד אחר והוא, דהרי פסק מרן (סעיף יד) דאגרות שלום שאינו יודע מה כתוב בהם שרי לקרותם. ובואר לעיל (סימן טו אות ו) מדברי הב"י ומן הראשונים והאחרונים, דהיינו טעמא דשרי, דשמא יש בו צורך הגוף. וא"כ י"ל דק"ו בנידו"ד דמשרא שרי, דהרי הוי וודאי צורך הגוף, שהרי אינו יודע היכן הוא נמצא וכיצד להגיע, ולכן מסתכל בשם הרחוב, וכל כה"ג שיש בו צורך לא שייך איסור של שטרי הדיוטות, וכמו שהובאו לעיל (סימן טו אות ט) אמבוה דפוסקים שהתירו מהאי טעמא לקרא חדשות בעתון. אלא דלפי היתר זה בעינן שימולאו כל התנאים הנזכרים שם, שלא יוציא בפיו, וגם בתנאי שאינו יודע מה שם הרחוב, ושלא יקראו פעמים. ועוד עיין שם (סימן טו אות ו בסוגרים מרובעות).
(((ועוד))) יש לצרף דברחוב הוא מקום ציבורי, ובזה התיר בשו"ת בית דוד (סימן קכח) וסיעתיה הנזכ"ל (סימן טו אות יט), וחזי לצירופי לסניף להקל בנידו"ד.
קריאת דבר שאינו עסק ואינו סיפור דברים
כב. (((ועין))) רואה לדברי המ"א (סימן שכג ס"ק ה) דכתב לדייק את דברי הרא"ש בתשובה (כלל כב סימן ז) והובאו דבריו בב"י (סימן שכג דף צב סוע"ב) וז"ל, מה שנוהגין במקומך שמודדין יין בשבת, וכותבין מער"ש פלוני הניח כך וכך מעות, ופלוני כך וכך, ולמחר כשמודדין היין לוקח בעל היין מחט ועושה נקבים כמנין המדות שמודד. דע, כי מנהג רע הוא וראוי לבטלו, ושתים רעות הם עושין, חדא, המדידה וכו'. ועוד, דאסור להסתכל באותו כתב שכתוב בו סכום המעות, כדתנן (שבת קמח ע"ב) מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב, ומפרש בגמ' מאי טעמא, רב ביבי אמר, שמא ימחוק. אביי אמר, שמא יקרא בשטרי הדיוטות. עכ"ל. ודייק המ"א את לשון הרא"ש דאסר להסתכל באותו כתב שכתוב בו סכום המעות, הא אם כתוב בו רק שם האיש, ולא סכום המעות שרי. וז"ל המ"א, ומשמע דאם כתב שם האיש לבדו, מותר לקרות ולעשות נקבים, דלא מקרי שטרי הדיוטות אלא שטר שכתוב בו איזהו עסק. עכ"ל. ומבואר יוצא, כי שמות של אנשים בעלמא לא הוי שטרי הדיוטות, כיון שאין כאן איזשהו עסק, ודון מיניה ואוקי באתרין, דשרי לקרא שמות רחובות, כיון דאינם שטרי הדיוטות, כיון שאין כאן שום עסק. ובחפשי בזה באמתחת הפוסקים ראיתי כי כן כתבו לפסוק כמ"א כמה וכמה פוסקים, דכ"כ הרב מור וקציעה (סימן שכג), וכן פסק בספר הלכה ברורה (הקדמון סימן שכג ס"ק א), וכ"כ הרב באר היטב (סס"ק ד), ובספר יד יוסף (יוזפא ס"ק ג), ובספר תורת שבת (ס"ק ח), וכן העלה הרב משנה ברורה (ס"ק כ).
(((שוב))) הראני ידי"נ הרה"ג ר' עובדיה יוסף מחב"ס דברי יוסף לספר מגילת ספר (איזנטל סימן עז אות א) דכתב לחדש דכל שנאסר איסור קריאת שטרי הדיוטות, הוא רק בעניני מקח וממכר, או באופן שכתוב בו סיפור דברים אף שאינו מקח וממכר, שבזה יש צד דמיון לשטרי הדיוטות, וכגון בדברי מליצות ומשלים וספרי מלחמות, שיש בזה איזה ספור דברים. וגם בכתב המהלך תחת הצורה, נראה שלא בכל אסרו, אלא בדיוקנאות של בני אדם של מעשים. וזה חלו, מדברי המ"א הנ"ל דעל כרחך לבאר דבריו דשאני הכא שאין כאן סיפור דברים. ועוד הוכיח מדברי רש"י (שבת קמט ע"א ד"ה כתב המהלך תחת הצורה), דכתב או דיוקנאות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית. ע"כ. ולכאורה הו"ל לרש"י למימר דיוקנאות של בני אדם סתם, ולשם מה הוסיף של מעשים. וע"כ כנ"ל, דדוקא שיש בזה איזה סיפור דברים, בזה נאסר קריאת שטרי הדיוטות. עכת"ד. וכ"כ להשען על כך בספר ילקו"י (שבת ח"ב עמ' רב), ושב והניף את ידו (עמ' קצז סעיף י) וג"כ למד כן מדברי רש"י הנ"ל, דמוכח כי דוקא סיפור דברים נאסר.
(((איברא))) דאי משום הא לא איריא, דלכאורה תקשי טובא על המ"א וסיעתיה מפסק השו"ע (סימן שז סעיף טו) וז"ל, כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות, או דיוקנאות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמות דוד וגלית, וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות בשבת. עכ"ל. ומבואר כי צורות חיות הוא רק שם החיה שמצויירת, ואין כאן שום סיפור דברים. ודבר זהו מפורש בראשונים במסכת שבת (דף קמט ע"א) דז"ל רש"י מתחילתו ועד סופו, כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות, כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנאות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית. עכ"ל. ומבואר כי דיבר כאן על שתי מציאויות, אחת ציור חיות שתחתיה כתוב שם החיה. והשנית, ציור בני אדם של מעשים. וא"כ מפורש דא"צ בדוקא סיפור מעשים, אלא גם חיה ושמה תחתיה בלא רמז לסיפור דברים, הוי שטרי הדיוטות. וא"כ מה שכתב להוכיח הרב מגילת ספר מאלו דברי רש"י, היא ראיה לסתור, וכפי שהבאנו כאן את כל לשון רש"י. ועוד דבר זה יוצא מפורש בדברי הריבב"ן (קמט ע"א) וז"ל, כתב מהלך תחת הצורה, מציור צורת חיות, וכותב למטה זו היא צורה פלונית. עכ"ל. ומפורש, כי צורת חיה, הוא ציור חיה ושמה תחתיה, ואין כאן שום סיפור דברים כלל. וכ"כ הנמוק"י (שם), וכ"כ בפסקי הרי"ד (שם ד"ה ת"ר) וז"ל, כתב המהלך תחת הצורות ותחת הדיוקנאות, אסור לקרותו בשבת, פי', כגון שמציירין בכותל צורות חיות ועופות משונין, או דיוקנאות של בני אדם על שם מעשיהם. ע"כ. ומבואר, דצורות חיות כתוב רק שם החיה, ואינו רמז לסיפור מעשיהם. וכ"כ הרא"ש (שבת פרק כג סימן א) וז"ל, ומצינא לפלוגי, דוקא בהני שייך למיגזר טפי, לפי שהן בענין חשבונות וצרכיו, ודמי לשטרי הדיוטות טפי מאיגרי רשות שהן דברי שלומות ואין בהן צורך. אבל מדאסרינן כתב שמהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות, שאין בהן צורך כלל, ואסרינן משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות. עכ"ל. וכ"כ בפסקי ריא"ז (פרק כג אות ג) כתב המהלך תחת צורות של חיות ועופות או תחת דיוקנאות של בני אדם אסור לקרותו בשבת. ע"כ. וא"כ איהו כלל לא הזכיר אפי' בשל בני אדם, דהוא של מעשים, וא"כ ס"ל דאין קשר למעשים. וכ"כ הראבי"ה (שבת סימן שנז) תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה והדיוקנאות אסור לקרותו בשבת. עכ"ל.
(((ועוד))) נראה להשיב על חידוש הרב מגילת ספר, כי מה שהוכיח מדברי רש"י, ראיה מעיקרא ליתא, דשפיר דמי למימר דהיינו טעמא דכתב רש"י דיוקנאות של בני אדם של מעשים, כיון דהגמ' כתבה דאף בחול אסור להסתכל בהם, והוא משום אל תפנו אל האלילים. ורש"י בא לפרש לנו את המציאות, כדי שהלומד יכיר על מה מדובר, לפי המציאות בזמנם. וכמו שפרש"י על התורה באפוד שהוא כעין סינר שהשרות חוגרות בעת שרוכבות, וכיוצ"ב הרבה. והן אמת כי בספר רבינו פרחיה (קמט ע"ב) כתב וז"ל, עוד כותבין צורת חיה, וכותבין תחתיה ההנאה הבאה מקרניה טלפיה בשעה שנותנן על האש. ע"כ. וא"כ גם בצורת חיה פירש שהוא דבר סיפור דברים. וכן משמע במאירי (שבת קמט ע"א ד"ה כתב המהלך) אך מ"מ אין מכאן ראיה להקל, די"ל כי כתב סיפור לקרב את המציאות ללומד כפי שהיה בזמנם וכנ"ל. ועוד בה, כי אפושי פלוגתא לא מפשינן.
(((עוד))) נראה להוכיח נגד חידוש המ"א מפסק השו"ע (סימן שז סעיף יב) וז"ל, זימן אורחים והכין להם מיני מגדים, וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם, אסור לקרותו בשבת, אפי' אם הוא כתוב על גבי כותל גבוה הרבה, משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. עכ"ל. ולדברי המ"א פסק השו"ע כאן הוא בדוקא כשכתוב באותו הכתב גם שמות האורחים, וגם המיני מגדים, ובאופן שכתובים בו רק שמות האורחים לבדם, בזה משרא שרי. ודבר זה קשה להולמו, דלא לישתמיט שום חד מן הפוסקים למימר הכי. וכן מבואר ברש"י (שבת קמח סוע"ב) על דין המשנה הנ"ל וז"ל, אבל לא מן הכתב, אם כתב מע"ש כך וכך אורחים פלוני ופלוני זמנתי כדי שלא ישכחם שלא יקרא באותו כתב בשבת. ע"כ. וא"כ כלל לא הזכיר רש"י שכתוב בו גם מגדים אלא רק שמות האורחים, ואם הוי ס"ל דהוא לעיכובא שיהיה כתוב בו גם מיני המגדים, ובלאו הכי שרי, א"כ דברי רש"י כאן אינם נכונים, וע"כ שאף שמות האורחים לבדם הוו שטרי הדיוטות. וכן מבואר עוד מדברי רש"י בגמ' שם (דף קמט רע"א) מ"ט אבל לא מן הכתב. שמא ימחוק מן האורחין שיראה שלא הכין להם כל צרכם ויתחרט שזימן יותר מן הראוי, וימחוק מן הכתב כדי שלא יקראם השמש. עכ"ל. וא"כ החשש הוא מצד מחיקת האורחין אף בלא ענין המיני מגדים. וה"ה י"ל לענין מיני המגדים שיש חשש מחיקה בהם (בלא שיהיה כתוב בהם גם שמות האורחים), כי פעמים מתנחם למעטם, דכ"כ המ"ב (ס"ק מז) וע"ש דגם בו מבואר כי אורחים ומגדים הם שני חששות נפרדים, ואין תלוים זב"ז. וכן משמע מהר"ן (דף סג ע"א מדפי הרי"ף) וז"ל, אבל לא מן הכתב, אם כתב מער"ש כך וכך אורחים זימנתי היום, כדי שלא ישכחם, לא יקרא באותו כתב בשבת. ע"כ. וכ"כ הנימוק"י על המשנה, והגמ' שם. ואולם ברבינו חננאל (שם) פירשם יחדיו וז"ל, ופירושו, כיון שיראה אדם קורא כמה אורחים צריך להביא כמה פרפריות אצלו, אף הוא אומר מותר לקרא בשטרי הדיוטות. ע"כ. וכ"כ רבינו יהונתן (פרק כג משנה ג), והריבב"ן (קמח ע"ב), ובפסקי הרי"ד (שם ד"ה מתני'), וכן הוא לשון מרן בשולחנו הטהור (סימן שז סעיף יב), וכ"כ בספר שתילי זיתים (סס"ק ט). אך נראה ברור דלא פליגי, רק שהמשנה כתבה "מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו" וא"כ אפשר לפרשם יחדיו, ואפשר לחוד, ולא עלה על ליבם של הני אשלי רברבי שיפרשו בהם שהוא בדוקא כשהם יחדיו, אבל כשהם לחוד לא הוי שטרי הדיוטות, וכמו שרש"י וסיעתיה פרשו להם לחוד, ואפושי פלוגתא לא מפשינן.
כג. (((ולעצם))) דיוקו של המ"א מדברי הרא"ש בתשובה, נראה דאינו מוכרח, דמש"כ הרא"ש דאסור להסתכל באותו כתב שכתוב בו סכום המעות, ודייק המ"א כי דוקא כשכתוב סכום המעות אסור, הא אם כתוב שמות האנשים שרי. נראה דזה אינו, כי כל שכתב הרא"ש הוא לציין לנו מקומו, שמיירי על השטר המדובר, ולכן כתב את תחילת תוכן השטר, ואה"נ יכל לכתוב מצד שמות האנשים, והוא לאו דוקא. וכן ראיתי לספר אליה רבה (סימן שז ס"ק לא) דכתב לדחות את ראית המ"א, דאין לדייק כן את הרא"ש, כי מה שכתב הרא"ש סכום מעות, היינו דהמעשה כך שרואה בו מפני סכום מעות לידע כמה ליתן לו. ע"כ. ועוד הוסיף לדחות למ"א כנ"ל מס' שז (סעיף טו) דאסר מרן לקרות כתב שתחת הצורה.
(((הן))) לא אכחד כי חזי הוית לספר תורת שבת (סימן שכג ס"ק ח) דכתב להשען על המ"א, ואף ס"ל להקל יותר מדינא, דשרי אף להניח פתק עם סכום המעות ליד שם האיש, כי אם לא נכתב על הפתק רק ד' או ה' פן (שם מעות בזמנם) י"ל דלא אסור. (מצד שטרי הדיוטות, כיון שכתוב בו דבר מועט מאוד). ועוד הוסיף דבלאו הכי יש להמליץ בעד העולם שנוהגין כן, דלא שייך למגזר על נייר קטן שלא נכתב עליו רק ד' או ז' פן וכדומה משום שטרי הדיוטות, דשם כתבו גם האיש וכמות החוב בנייר אחד, וכאן שם האיש כתבו על הפנקס, וכמות החוב על נייר אחר קטן מאוד, בודאי שי"ל עליו כמ"ש בשבת דקמ"ט דגודא בשטרי לא מחליף. ולשמא ימחוק נמי אין לגזור, כיון שיש לו פתקאות הרבה להניח בו כמה שהוא צריך. ודומה למ"ש הרמ"א בסי' שיד ס"ה. אבל מפני שיצא הדבר מפי המ"א לאסור סיים להחמיר לדינא בזה ע"ש. (ובראש הס"ק תפס כדברי הא"ר שדחה למ"א, ולא הבנתי כיצד, הלא הא"ר סותר את דברי הרב תורת שבת, וצ"ע). אך דבריו לכאורה נסתרים כנ"ל דנאסר לקרות שם הצורה שתחתיה כתוב בסה"כ שתי מילים. וחידושו לדמות פתק קטן לגודא בשטרא דלא מיחלף, לכאורה קשה מאוד, דהרי מה שאמרו חז"ל גודא בשטרא לא מיחלף הוא רק כשחקוק וגם בכותל, וכמבואר בדברינו בראש אמיר, ואכמ"ל.
(((ואשר))) נראה לענ"ד לבאר את היתרו של המ"א לקרא שמות האנשים, הוא בדרך אחרת, כי פסק מרן (סימן שז סעיף יד) להתיר קריאת אגרות שלום שאינו יודע מה שכתוב בהם. וביאר בטור (ס"ס שז) כי היינו טעמא דשרי, כי שמא יש באגרות דבר שיש בו צורך הגוף, וכאשר ביארנו לעיל (סימן טו אות ו), וא"כ ק"ו דבדבר שיש בו צורך הגוף דשרי לקרותו בשבת. וא"כ עצם חלוקת היין היא צורך שבת, ומאחר שבלא שיעשה סימן המוזג ליד שם הלוקח כמה לקח, לא יסכים לתת, א"כ נמצא שקריאת שם הלוקח הוי קריאה לצורך שבת, דשרי. אך כל שהתירו הוא לקרא את שם הלוקח, אך לקרא את סכום המעות זה לא הותר משום צורך שבת, שזה ממש משא ומתן. וכשם שהתיר מרן (סימן שו ס"ו) לדבר בשבת בחשבונות של מצוה, אך אסר להזכיר סכום מעות. וזהו שדייק המ"א לרא"ש דכתב דאסור להסתכל באותו כתב שכתוב בו סכום המעות. ע"כ. ומשמע דאם כתוב שמות האנשים לבדם שרי, והוא מהטעם הנ"ל. וזהו שכתב המ"א בהמשך דבריו, דלא מקרי שטרי הדיוטות אלא שטר שכתוב בו איזהו עסק. עכ"ל. היינו דכשכתוב עסק, הוי ממש שטרי הדיוטות ואסור אף לצורך שבת. אבל כשאין עסק, מותר, כיון שכאן עסקינן בדבר שהוא צורך שבת. זהו הנלע"ד. ואע"ג שיש בזה קצת דוחק לפרש כן במ"א, מ"מ ההכרח לא יגונה. מה גם שלא מצאתי למי שעמד על הקושיות הנזכ"ל במ"א, והם ממש בולטות לעין, וגם ראינו שכמה פוסקים פסקו כמ"א, ולכן כן נלענ"ד ליישב למ"א. ואת"ל דכוונת המ"א היא כפשוטה, להתיר קריאת שמות אנשים כיון שאין כאן עסק. א"כ לענין הלכה זה אינו, וכפי שדחאו הרב א"ר, וכמבואר לעיל מכמה ראיות.
כד. (((וכ"ז))) עסקינן באופן ששם הרחוב אינו חקוק או בולט על השלט, אך כאשר הוא חקוק או אף בולט, כגון שלט של מתכת החקוק, בזה משרא שרי לכתחילה. דהרי פסק מרן (סימן שז סעיף יב) להתיר לקרא שמות האורחים כשחקוק בכותל, ואע"ג שמרן התיר רק בחקוק בחקיקה שוקעת ולא בכתב בולט, אך בואר מקורו בב"י שהוא מדברי רבינו ירוחם (דף עו ע"א) והנה ז"ל, הא דשרינן בחקוק על הכותל, דוקא כשהוא שוקע, דליכא למיחש שמא ימחוק, אבל אם הוא בולט אסור, דחיישינן שמא ימחוק. עכ"ל. וא"כ מבואר טעמו לאסור בבולט דהוא שמא ימחוק, דהיינו שמגרד את הכתב. וכ"ז שייך רק בכתוב על אבן, אבל בכתוב בחקיקה בולטת בלוח ברזל, המחיקה אינה שייכת באותה מידה, בין אם הוא חקוק או בולט. [האי אפשר למחוק את הצבע שבכתב, ותשאר הבליטה. אך גם בפסק מרן שהתיר בשקוע שייך למחוק מתוך השקיעה לצבע, ולזה לא חשו חז"ל כיון שנשאר השקע, וה"ה הכא שנשארת הבליטה.]
(((ובשו"ת))) אור לציון (ח"ב פרק כה סעיף ו) כתב לענין קריאת שם רחוב, לחלק בין אם הכתב שקוע או בולט. דבשקוע שרי, ובבולט אסור, והוא ע"פ דברי מרן הנ"ל. אולם ע"פ האמור נראה להקל בשניהם בשל מתכת. ובאופן שאינו חקוק כתב, שאין לקרותו בשבת, אלא במקום צורך גדול, ובתנאי שלא יוציא בפיו, אלא בהרהור. ע"כ. וע"פ האמור, אם הוא צריך לדעת שם הרחוב שרי לכתחילה, ואם אינו צריך, המקלים י"ל ע"מ שיסמוכו. וע"ע בשו"ת אז נדברו (ח"א סימן עט אות יט), שוב ראיתי בס"ס מנוחת שלמה (ח"ג דף רלז) תשובת הגר"נ קרליץ שליט"א לגבי קריאת שם רחוב, דכתב כי לצורך שבת יש להקל בהרהור.
(((המורם))) מכל, החפץ להגיע לרחוב פלוני ואינו יודע היכן הוא, מותר לכתחילה לקרא שמות רחובות ומספרי הבתים. ועדיף שימולאו בזה ב' תנאים א, שיקרא בעיניו בלבד, ולא יוציא בפיו. ב, כל ההיתר הוא רק כשאינו יודע את שם הרחוב. ומכל מקום המקלים בכל אופן יש להם על מה שיסמוכו, ופוק חזי מאי עמא דבר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5