——–
תוכן התשובה בקצרה
ח,ט. המאירי כתב דבשעת הצורך אפשר להקל. והתו"ש למד מתוך שמרן והרמב"ם ועוד השמיטו דין זה, אלמא דלא ס"ל. והוא מפני שלמדו בגמ' שבת קיג, אמר ר' ישמעאל שאני אומר פסיעה גסה נוטלת וכו'. אלמא דאיהו ס"ל, ואנן לא. וכ"כ כיוצ"ב עוד פוסקים. ומ"מ בשו"ת כרם חמד (סימן ה אות כ) הקשה על כך דכיון שאיסורו מצד סכנה, אין להוכיח מתוך ההשמטה, וכשם שראינו דברים רבים שאיסורם מצד סכנה, שהשמיטום הפוסקים. י. וכן כתבו עוד פוסקים, דשרי לגמרי. ומאידך נמצאו פוסקים רבים הסוברים דיש סכנה בפסיעה גסה בחול. אך מ"מ יש דיסברו כמאירי דהוי זהירות כיון שהוא חד מן קמאי. יא. ואין להקל בנידו"ד מטעם שכל מעשי אדם צריכים להיות לשם שמים, וא"כ כל פעם שאדם רץ הוי לשם שמים, והוי לדבר מצוה דשרי לרוץ. דזה אינו, לא מבעי לרובא דעלמא שאין מתכוונים להא. אלא אף לחסידים אשר בארץ המה אין בכך כדי להתיר, וכדמוכח מהט"ז וסיעתיה שאסרו לרוץ לראות דבר המענג, מטעם שאין העונג בעת הריצה. ותקשי דלשתרי מטעם דהוי ריצה לדבר מצות עונג שבת. וע"כ לומר, דמצוה שהותר לרוץ בשבילה בשבת, היא מצוה שכל כוונתו לשם שמים, ולא שיש לו רצון עצמי לעשותה. יב. מח' הראשונים מהו מהדר ליה בקידושא דבי שמשא.
(((שאלה:))) מהו לפסוע פסיעה גסה ביום חול, כי אין היום מי שנזהר בזה.
(((תשובה:)))
פסיעה גסה ביום חול
ח. (((מקור))) איסור זה מבואר בריש הסימן הקודם ע"ש. והנה כתב המאירי (שבת קיג ע"ד ד"ה מטכסיסי) וז"ל, ואף בחול ימנע כמה שאפשר לו, אלא לפי הצורך, שפסיעה גסה מזקת לעינים, אלא שכל שהוזק בה בחול מתרפא ממנה במנוחת שבת, והוא המשל בקידושא דבי שמשי, כלומר, משיכנס בקדושת שבת. עכ"ל. ומבואר יוצא, כי אין בפסיעה גסה בחול איסור גמור, אלא דמשרא שרי במקום הצורך. ואף מי שהוזק בה, יש לו תקנה. ובריטב"א (שם ד"ה ומהדר) אחר שהביא מח' בביאור מהו קידושא דבי שמשי, כתב ודכ"ע פסיעה גסה דשבת אסורה, ולית ליה תקנתא בקידושא דבי שמשי. עכ"ל. ומשמע מדכתב אסורה, כי במה שדיבר קודם לכן בפסיעה גסה בחול, אין שום איסור, כיון שיש לה תקנה בקדושא דבי שמשי. אך אפשר לדחות זאת ולבאר כי כוונתו אסורא לאפוקי בחול שאין בה איסור, אך יש בה סכנה, ואה"נ מהאי טעמא אף בחול אסור, וכמש"כ הפוסקים דלקמן (אות י). וע"ע בחידושי הר"ן (שם ד"ה ומהדר) דכתב כיוצ"ב כדברי הריטב"א. וכ"כ המחז"ב (סימן שא ס"ק א) על דברי מרן אין לרוץ בשבת וז"ל, בשבת איכא איסורא, ובחול צריך ליזהר, מפני שנוטלת פסיעה גסה א' מת"ק ממאור עיניו. עכ"ל. ומבואר דאינו דין, אלא זהירות. וכן ציין לאלו דברי המחז"ב בספר דברי מנחם (סימן שא ס"ק ב). וכ"כ בספר משחא דרבותא (סימן שא סעיף א) וז"ל, לרוץ בחול, לפעמים לצורך איזה דבר הצריך לרוץ, דודאי שרי, כמו שמצינו במסכת קידושין (דף עא ע"א) נטלוהו לר' פנחס בעריסיה, ורצו אחריו. ע"כ. שוב הגיע לידי הספר מאמר אסתר להרה"ג ר' דקל כהן ושם העלה (בסי' שא ס"א) להקל לרוץ ביום חול, מדברי המאירי הנ"ל, ועע"ש.
השמטת השו"ע
ט. (((וגדולה))) מזאת כתב בספר תוספת שבת (ס"ק ג) כי ס"ל למרן דאין איסור פסיעה גסה ביום חול, והוא מתוך שמרן והרמ"א לא הזכירו איסור פסיעה גסה בחול. ואע"ג דכתב הרמ"א בסי' רעא (סעיף י) דבשעת הקידוש יתן עיניו בנרות, וביאר הדרכ"מ (ס"ק ח) דמקורו הוא מהמהרי"ל, דהוא תיקון מפני פסיעה גסה. היינו לרווחא דמילתא, כדי לצאת ידי האומרים כן. אבל באמת לא קי"ל כוותייהו. וכן דעת הרמב"ם שלא הזכיר דין זה בהלכות דעות (רק בשבת), וזה דעת ההגהות אשרי, והאו"ז, שכתבו דין זה לענין שבת. עכת"ד. ויש להוסיף, דכן השמיטו דין זה הסמ"ק (ס"ס רפ), והכל בו (סל"א עמ' קלז בהוצאת ר' דוד אברהם), והפסקי הרי"ד (שם). ואף אם לא יראה לך תירוצו בדעת הרמ"א, מ"מ מרן שהשמיט דין זה, אלמא דלא ס"ל. (ומה שהזכיר בסימן צ (סי"ב) לאסור פסיעה גסה הוא לענין שבת). וע"ע במה שכתבנו בספר מאור ישראל (בהוצאת כולל מאור ישראל, בתשובת הקבלת פני רבו ברגל), כי פוסקים רבים כתבו מתוך שמרן השמיט דין זה, אלמא דלא ס"ל, ושכן עיקר. ובתחילה עלה בדעתי עוד להכריח כן מדברי מרן (סימן צ סעיף יב) וז"ל, מצוה לרוץ כשהולך לביהכ"נ, וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה. עכ"ל. אלמא דדוקא בשבת אסור לפסוע פסיעה גסה, אבל בחול שרי. עכ"ל. וכן יש להוכיח מדברי האו"ז (עירובין סימן קמג) דכתב, ויש לי ללמוד מיכן דפסיעה גסה הנאסרת בשבת, היינו שאין לפסוע יותר מאמה בינונית. עכ"ל. וא"כ כתבו כי נאסרת בשבת, ומדוייק דבחול שרי. אך נראה שאין ראיה זו מוכרחת, דיד הדוחה נטויה לומר, דאה"נ אף בחול אסור, אך אינו איסור אלא סכנה, וכפי שיובאו בעז"ה לקמן (אות י) פוסקים רבים שכתבו כן. והרבותא שהשמיעונו מרן והאו"ז היא, דאף בשבת שיש איסור לפסוע פסיעה גסה, ולא רק סכנה, אפ"ה לצורך מצוה שרי.
(((וכתב))) הרב תו"ש הנ"ל (סס"ק ג) לבאר את שיטתם של הני ראשונים דס"ל שאין איסור פסיעה גסה ביום חול. והוא דלמדו בדרך חדשה את הגמ' בשבת (קיג ע"ב) כי רבי שהקשה לר' ישמעאל מהו לפסוע פסיעה גסה בחול, ס"ל דאין איסור לפסוע פסיעה גסה, וכמאן דאמר בברכות (דף מג). ודעת הש"ס כרבי, ולא כר' ישמעאל, מתוך שאמר ר' ישמעאל שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו. ע"כ. משמע דאיהו ס"ל, ואנן לא. ועע"ש בדבריו. וע"פ דבריו כתב לישב בספר יד יוסף ברביד הזהב (סימן שא ס"ק ג) עוד קושיות ע"ש. (אלא דבס"ק ב מבואר דלא ס"ל כתו"ש ע"ש). וע"ע בספר כף החיים סימן שא (ס"ק ב), ועוד (בסק"ו), דמשמע דנוקט כוותיה דהתו"ש. ע"ש. ויש להוסיף ולחזק זאת, דהרי בברכות (מג ע"ב) אמרה הגמ' לגבי דיני תלמיד חכם, וי"א אף לא יפסיע פסיעה גסה, דאמר מר, פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם. וכו' ע"כ. וגם את דין זה השמיט השו"ע (יו"ד מסימן רמב והלאה דשם הם דיני ת"ח). ואומנם הרמב"ם הזכיר הלכה זו בהלכות דעות (פ"ה ה"ח) אך כתב כן מטעם אחר וז"ל, ולא ירוץ ברה"ר וינהג בשגעון. ע"כ. וציינו בהוצאת פרנקל על הדף, ובספר המפתח שם, כי מקורו מב"ק (לב ע"א), ופסחים (קיג ע"א), דשם מבואר כי ריצה הוי דבר משונה. ובזה מובן מה שהמשיך הרמב"ם וכתב וינהג בשגעון, בפני שאין מקורו ממסכת ברכות הנזכרת, דשם הוא מטעם שנוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו. ונמצא א"כ, דאדרבה ראיה לנו גם מדברי הרמב"ם, דלא ס"ל את איסור פסיעה גסה בחול. ואומנם בלחם משנה (שם אות ח) כתב דמקורו של הרמב"ם הוא מברכות, אך שוב דחה זאת שהרי הגמ' בברכות כתבה טעם אחר, וכנ"ל. וכ"כ לבארו בספר ארבעה טורי אבן, והובא בספר הליקוטים שם.
(((אולם))) שוב ראיתי לשו"ת כרם חמד (סימן ה אות כ), דכתב לדחות להרב תו"ש, כי שפיר איכא למימר דהיינו טעמא דהשמיטו הפוסקים את דין זה, כיון דביום חול פסיעה גסה איסורה מצד סכנה, והרבה פרטים אשר אסורים מצד סכנה, השמיטום הפוסקים ומרן השו"ע. [ראה בספר כף החיים (יו"ד סימן קטז ס"ק פז והלאה) דמנה דברים רבים שאסורים מצד סכנה, ולא הובאו בשו"ע. וע"ע למו"ר בספרו הבהיר הליכות עולם (ח"ז פרשת פנחס) בזה. ובפרט ע"ש (בדף רטז ע"ב, ובעמ' רכד והלאה). ושוב ראיתי תשובה בכת"י להרה"ג רבי יהודה ברכה שליט"א ראש כולל ביחוה דעת כי כתב, דמרן השו"ע השמיט דברים רבים שיש בהם סכנה מהשו"ע, ושאין להוכיח מההשמטה דלא סבירא ליה. והביא לכך מופת חותך מדברי השו"ע חו"מ (סימן תכז ס"ט) וז"ל, הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וקצתם נתבארו בטור י"ד סימן קטז. ועוד יש דברים אחרים ואלו הן, לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה. ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה. עכ"ל. ומבואר יוצא להדיא, כי השו"ע לא כתב את כל דברי הסכנה אלא רק מקצתם. ואין לדחות זאת ולומר כי כעת השלים מרן את החסר מכל דברי הסכנה, דהרי כתב ואלו הן. כי זה אינו דהרי כתב כי ביו"ד פורשו מקצתם , ושם הובאו שמונה דברי סכנה, ואילו כאן הביא רק שני דברי סכנה. וא"כ איך לשון "מקצתם" נופל כאן בזמנן ששם מנה את רובם. וע"כ לומר כי הביא כאן רק לעוד דוגמאות, ולא מנה את כולם. וכן מוכח עוד מדברי מרן לקמן (שם סעיף י) וז"ל, כל העובר על דברים אלו וכיוצ"ב וכו' מכין אותו מכת מרדות. והן אמת כי בשו"ת בית שלמה (ח"ב סימן קפט) כתב כי כוונת מרן בסעיף ט במש"כ "ועוד יש דברים אחרים", כוונתו לדברים הנזכרים בסמוך בדבריו, שהרי כתב "ואלו הן". ע"כ. מ"מ ע"פ המבואר זה אינו. עכת"ד. ודפח"ח.] וה"ה י"ל הכא, ועע"ש. ומ"מ גם איהו ס"ל דשפיר איכא לצירופי לספק את דעת התו"ש.
ואין להוכיח מנגד מדברי הרא"ש (שבת פרק טו סימן ב) , והבה"ג [] (שבת פרק טו) [] סוד"ה מיחייב, דהעתיקו את לשון הגמ', אלמא דס"ל דבחול אסור. כיון דמה שנפרש בגמ' נפרש בהם.
י. (((וכן))) מבואר בדברי הרב אליה זוטא (סימן שא ס"ק א) בתירוץ השני, כי אין איסור לפסוע פסיעה גסה בחול. דביאר הרב א"ז כי מה שאמרה הגמ' ומהדר ליה בקידושא דבי שמשא, זה השיב רבי לר' ישמעאל או הש"ס קאמר ליה, ולפי"ז רבי הקשה האם יש איסור פסיעה גסה בשבת, וענהו ר' ישמעאל דאף בחול אסור. ודוחה הגמ', כי בחול אין איסור כלל, כיון דיש לה תקנה בקידושא דבי שמשא. ושב וכתב כדברים האלה בספרו א"ר (ס"ק ג). ואולם מדברי האגודה (תענית סס"ה) מבואר שלא כביאור זה, דכתב שם וז"ל, מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת, אמרו בחול מי התירו שנוטלת מאור עיניו של אדם. עכ"ל. והשמיט דמהדר ליה בקידושא. וע"כ דס"ל דאין זו דחיה. מה גם דפירושו של האו"ז בגמ' קשה מאוד להולמו, כי קשה לומר דהמילים מהדר ליה בקידושא זו דחית רבי, או דברי הגמ' לדחות את דברי ר' ישמעאל. (אך מ"מ אין מכאן סתירה לביאור התו"ש הנזכ"ל ודו"ק).
(((וכן))) מבואר בספר ערוה"ש (ס"ק מג) דשרי לפסוע פסיעה גסה בחול, וז"ל, מעשות דרכיך, שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך בחול. שבחול דרך האדם לרוץ אחר עסקיו, ולפסוע פסיעות גסות, אע"פ שקשה לעינים וכו'. ע"כ. וא"כ ס"ל דאע"ג דהוי סכנה, מ"מ כיון שיש תקנה אינו אסור, או מטעם אחר, כי הסכנה של פסיעה גסה אינה כ"כ חמורה, או מצד שאין בזה כ"כ סכנה, או כיון דהוא אחד מחמש מאות ממאור עיניו, וכדפירשו תוס' תענית (דף י ע"ב ד"ה פסיעה) בתירוץ השני, כי רק פסיעה ראשונה נוטלת אחד מחמש מאות, ומכאן ואילך כיון דדש דש. [ואולם כתירוץ הראשון של תוס', דפסיעה שניה נוטלת אחד מחמש מאות ממה שנשאר, כ"כ לתרץ הריטב"א (דף קיג ע"ב ד"ה פסיעה), ובחידושי הר"ן (שם ד"ה נוטלת), וכ"כ בספר המכתם (ברכות דף מג ע"ב).]
(((ואולם))) נמצאו פוסקים דס"ל כי סכנה יש בזה, והם מלבד המאירי וסיעתיה הנזכ"ל (ריש אות ח). כי המהרש"א שבת (קיג ע"ב בחידושי אגדות ד"ה הילוכך), על מסקנת הגמ' דילפינן מדכתיב מעשות דרכיך, שלא יפסע פסיעה גסה. הוקשה לו, דתיפוק ליה דאף בחול אסור. ותירץ וז"ל, ואשמעינן האי קרא, דבשבת איסורא נמי איכא, ובחול אסור משום סכנה. עכת"ד. וא"כ ס"ל כי בחול אסור דיש בו סכנה. וכ"כ כדברי המהרש"א כמה אחרונים, דכ"כ הרב מחצה"ש (סימן שא ס"ק א), והלבושי שרד (שם ס"ק ב) ג"כ כתב לתרץ כן מדנפשיה. וכ"כ הפמ"ג (א"א ס"ק א), וכ"כ הרב אליה זוטא (ס"ק א), ושב והניף את ידו בספרו א"ר (ס"ק ג), וכ"כ בספר באר יעקב (ר"ס שא).
(((ולגבי))) עצם תירוץ זה לחלק בין סכנה לאיסור נראה ע"פ האמור לעיל מהמאירי והמחז"ב ועוד, כי הוי זהירות ולא חיוב, וכן יסבור אף המהרש"א. [ואע"ג דלכאורה מוכח מל' הגמ', כי אסור לפסוע פסיעה גסה בחול, דז"ל הגמ' (שם קיג ע"ב), מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת. א"ל, וכי בחול מי הותרה, שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו. וא"כ מבואר כי בחול אסור לפסוע, ורק שאם עבר ופסע פסיעה גסה יעשה לתקנה, ע"י קידושא דבי שמשא. וכן מוכח מדברי הרי"ף שם (שבת דף מב ע"א) וז"ל, אמר ליה, וכי בחול מי התירו, שאני אומר בחול נמי אסור, דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, במאי מהדר ליה בקידושא דבי שמשי. ע"כ. מ"מ בגמ' מה שיפרש המאירי נפרש אנו, וברי"ף ג"כ נאמר כן. ואף את"ל דברי"ף א"א לומר כן ובודאי דאיהו פליג. מ"מ המנהג יוכיח שאנו נוקטים להקל כמאירי וסיעתיה, ודלא כרי"ף. וגם דהוי מילתא דרבנן.]
(((ובר))) מין דין ע' בספר ישועות יעקב (סימן שא ס"ק א) דכתב לדחותו, דלפי"ז אסור ללכת גם בחול מצד דהוי סכנה, וא"כ מהו האיסור שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול, והוא שלא לפסוע פסיעה גסה, הרי עדיין הוי הילוכך בשבת כשל חול, כיון שגם בחול אין דרכו לפסוע פסיעה גסה. וכ"כ לדחות תירוץ זה הרב תו"ש (ס"ק ב) ומכח כן כתב את חידושו הנ"ל, שאין איסור פסיעה גסה בחול. וכיוצ"ב כתב לדחות בספר דברי צבי (ס"ק א) את תירוץ המהרש"א, דלפי"ז מה השיב ר' ישמעאל לרבי על שאלתו, מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת, וענהו שגם בחול אסור. הרי אלו שני דינים מחולקים, כי בשבת הוי איסור, ובחול הוי סכנה. וכ"כ להקשות הרב תורת שבת (סימן שא ס"ק א). והנה בספר יד אהרן (בהגהות הב"י סימן קמא ד"ה אבל), כתב מכח קושיא זו, כי על כרחך שאין חילוק בין איסור לבין סכנה, ומה שאסור בסכנה אסור באיסור. ולכן שפיר ענה ר' ישמעאל לרבי כי אסור לפסוע בחול, דאף שהוא מצד סכנה, ובשבת הוי איסור, מ"מ דיניהם שוים. ויוצא מבואר דס"ל, דהוי איסור גמור לפסוע פסיעה גסה בחול. וכן ס"ל לפמ"ג (א"א ס"ק א), וכ"כ הרב תורת שבת (ס"ק א) ע"ש. וע"פ דברינו האמורים לעיל, כדי שלא יסתרו דברי הרב יד אהרן מהמאירי, ושאר הפוסקים הנזכ"ל, נאמר דכוונתו דבחול אסור באיסור גמור, אא"כ עושה את התיקון דמהדרא ליה בקידושא דבי שמשי. ולגבי קושית הישועות יעקב, ג"כ ע"פ האמור שפיר דמי, כיון דבחול אינו איסור גמור, ובשעה"ד שפיר דמי לפסוע פסיעה גסה, וא"כ שפיר דמי דלא הוי הילוכך בשבת כהילוכך בחול. וגם אם זה אינו, מ"מ אין לנו אלא דברי הראשונים. וע"ע בשו"ת כרם חמד (ח"א סימן ה אות ח) מש"כ בזה.
פסיעה גסה לדבר מצוה
יא. (((ברם))) לרוץ לדבר מצוה משרא שרי לכתחילה וכדפסק מרן (סימן שא סעיף א), והוא מפורש במסכת ברכות (דף ו ע"ב), וכ"כ ראשונים רבים לך ראה בשו"ת תרוהד"ש (ח"ב סימן קנה), ובספר לקט יושר (ח"א עמ' נח) בשם סמ"ק והיא תשובת גאון מר ניהו ר"ג מהרר"י בר פתחיה, ובסמ"ק הוא בהלכות תפילה (סימן יא), וכ"כ בספר אהל מועד (שער השבת דרך א), ובספר העתים (סימן קצח), וכ"כ האגודה (שבת פרק טו), ובספר האורה (סימן נה), וכ"כ בספר ארחות חיים (שבת סימן תיא), ובראבי"ה (סימן קצז).
(((והן))) אמת כי שמעתי באומרים לי, דמאחר ושרי לרוץ לדבר מצוה א"כ אין כאן בית מיחוש, כיון שכל מעשיו לשם שמים, וכל דבר שאדם עושה הוי לשם מצוה וכשם שכתב מרן בשולחנו הטהור (סימן רלא) וז"ל, וכן בכל מה שיהנה בעוה"ז, לא יכוון להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים, כל מעשיך יהיו לש"ש, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה, והשתיה, וההליכה, והישיבה, והקימה, והתשמיש, והשיחה, וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך וכו'. אלא יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו וכו'. ע"כ. וכ"כ שם הטור, ובשם רבינו יונה. ע"ש. וכ"כ הרמב"ם הל' דעות (פרק ג הל' ב,ג). ע"ש. וא"כ אף כאן, כיון שכל דרכיו הוו מצוה, א"כ שרי לרוץ. אך זה אינו, לא מבעי לרובא דאינשי שהרי כלל אינם עושים זאת. אלא אף לחסידים אשר בארץ, אין בכך כדי להתיר לרוץ בחול ובשבת, וכדמוכח מדברי הט"ז (סימן שא ס"ק א) דביאר את דין התוספתא (פי"ז הט"ז) אין רצין בשבת כדי להתעמל. דהוא אע"ג שמגיע לו מזה עונג, מ"מ כיון שבאותה שעה שהוא רץ, אין לו תענוג, לא שרינן ליה לרוץ מחמת התענוג שימשוך אח"כ. משא"כ בחורים המתענגים בקפיצתם ובמרוצתם מותר, כיון שהתענוג לו בשעה שרץ. עכת"ד. ומבואר, דאע"ג דעסקינן משום עונג שבת, מ"מ אסור. וכן דעת הרב ערוה"ש (סעיף מד). וכן בפשטות ס"ל למ"א (ס"ק ד). [וכדביארוהו הפמ"ג (א"א סס"ק ד), והתו"ש (ס"ק ד), ובספר כף החיים (ס"ק יב). ואולם המחצה"ש במקום למד במ"א להתיר כב"ח, וכ"כ הלבו"ש (ס"ק ג) בדעת המ"א, וכ"כ בספר פתח הדביר (ס"ק ב), וציין לעיין בזה בספר צפיחית בדבש (סימן כה דף סא ע"ד ואת"י).]
(((ואולם))) דעת הב"ח (סעיף ג) להתיר לרוץ לצורך הנאה שתבוא אח"כ. וכ"כ בספר עו"ש (ס"ק ג), והרב א"ר (ס"ק ו), והרב חמד משה (ס"ק ב), וכן למד המאמ"ר (ס"ק ב) בדעת מרן (וע"ע לעיל בסמוך בסוגרים). וכ"כ שעה"צ (ס"ק ז) בדעת מרן, ושכן משמע מביאור הגר"א, וכ"פ המ"ב (ס"ק ו), וע"ע בשו"ת כרם חמד (ח"א סימן ד) דג"כ העלה שכן דעת מרן ע"ש. והוסיף, שעם שיטת הט"ז, כן ס"ל נמי לרב מנורה טהורה (ס"ק ד), ושכן כתב בספר בתי ארזים (על הטור אות יד). ומ"מ לדעת הט"ז וסיעתיה מבואר, דאע"ג דרץ למצות עונג שבת אסור, וגם בחולקים על הט"ז וסיעתיה, אין מי שדחאם מטעם דהוי מצוה. וע"כ כנ"ל, דמצוה צריכה להיות שכל כוונתו לשם המצוה, כשם שההולך לביהכ"נ כוונתו לשם מצוה גרידא. משא"כ כשרץ לראות דבר שנהנה, כוונתו להנות, ויש כאן גם מצות עונג שבת. [דהרי הקושיא הנ"ל על הט"ז היא קושיא אלימתא, דבשו"ע מרן התיר לרוץ לביהכ"נ, ובמצוה זו אין מי שסובר דהוי מצוה דאורייתא. ואילו הט"ז דמיירי על מצות עונג שבת, דיש הסוברים כי הוי מצוה ד"ת, א"כ ק"ו דבשביל מצוה זו שרי לרוץ. דע' בשו"ת רב פעלים (ח"ג סימן כב) דהוכיח מדברי התרגום יהונתן על הפסוק ושמרו בנ"י את השבת וגו', וז"ל, למעבד תפנוקי שבתא. ע"כ. אלמא דמפרש כי מצות עונג שבת הוי מצות עשה דאורייתא. וכן הביא דס"ל נמי לרשב"א, ושיש החולקים. ע"ש. וסוף דבר העלה דהוי ד"ת. ע"ש. וע"ע בשדי חמד (ח"ה דף 238 עמ' א), ובשו"ת דברי ישראל (וואלץ או"ח סימן פא), ובמ"ב (ר"ס רמב), דהוכיח מהב"י (ר"ס תפז) דס"ל דהוי דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. וע"ע בכף החיים (סימן רמב ס"ק ו), ובש"ת שמש ומגן (ח"ב סימן כא), ועוד בהסכמה לשו"ת אבא בם להרה"ג ר' ישראל אלקנה. ובספר ילקו"י (סימן רמב סעיף א). וע"כ מכח קושיא זו לומר כחילוקינו הנ"ל, בין כשכל מטרתו לשם המצוה, לבין אם אין כוונתו רק לשם המצוה. ולפי"ז יצא, שאם רץ לראות דבר מה שיש בו הנאה, ובאמת כל כוונתו רק למצות עונג שבת, יהיה מותר לרוץ אף לדעת הט"ז וסיעתיה, אך מ"מ עוד צ"ע בזה.] וע"ע לגאון רבי שלמה בן שמעון שליט"א בקובץ אורייתא (ח"א בהוצאת אב"ת) דהאריך לענין מצות ריצה לביהכ"נ, וע"ע בזה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ב סימן יז).
ביאור מהדר ליה בקידושא דבי שמשא
יב. (((ואמרתי))) לברר ולחפש בראשונים מהי התקנה אשר נאמרה בגמ' דמי שפסע פסיעה גסה מהדר ליה בקידושא דבי שמשא. והנה רש"י (שבת קיג ע"ב ד"ה קידושא) פירש, השותה מיין של קידוש בלילי שבתות. ע"כ. וכ"כ הרא"ש (פרק טו סימן ב), וכ"כ הנימוק"י (שבת קיג ע"ב), קידושא דבי שמשי, השותה יין של קידוש היום בלילי שבתות. וכ"כ עוד בברכות (מג ע"א), וכ"כ הר"ן (שבת מב ע"א מדפי הרי"ף), וכן הביא גם לפרש"י הריטב"א (שם ד"ה ומהדר), ועוד הביא פירוש זה האגודה (ברכות מג ע"ב ד"ה תנו רבנן), ובספר המכתם (ברכות שם), וכ"כ המהר"י אבוהב (הביאו הב"י סימן רסט ד"ה והגאון מהר"י) בביאורו הראשון בדעת ר' נטרונאי גאון, וכיוצ"ב כתב הר"ר יונתן (ברכות שם) ששותה שתי פעמים זה אחר זה. ע"כ.
(((ומאידך))) המאירי (שבת קיג ע"ב ד"ה מטכסיסי) כתב, כל שהוזק בה בחול, מתרפא ממנה במנוחת שבת. והוא המשל בקידושא דבי שמשי כלומר, משיכנס בקדושת שבת. עכ"ל. ומבואר דס"ל, כי השומר שבת היא תקנתו. ומה שאמרו קידושא, הוא רק דרך משל.
(((ועוד))) עיין בדרכ"מ (סימן רעא ס"ק ח) דהביא למהרי"ל מנהגים (הל' שבת סימן ב) דכתב, בשעת הקידוש יתן עיניו בנרות, ויראה בהן. כי ב' פעמים נר, עולה ת"ק, והיא רפואה לפסיעה גסה שנוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. וכ"כ בספר שכל טוב. עכ"ל הדרכ"מ. ומכח הא כתב בהגהה (סימן רעא סעיף י) וכשמתחיל (לומר הקידוש) יתן עיניו בנרות. ע"כ.
(((ודעת))) ר' יונה ברכות (דף לא ע"ב ד"ה מאי), פירש וז"ל, יחזיר אותו בזכות שיהיה רגיל בקידוש. ע"כ. וכ"כ רבינו יהונתן שבת (מב ע"ב ד"ה דאמר) וז"ל, בזכות שמקדש על היין בערבי שבתות.
(((ודעת))) ר' נטרונאי גאון הובאה בטור (סימן רסט) דהרפואה במה ששמים מהיין בתוך העינים. וע"ש בב' ביאורי הב"י בדעתו, דלומד בו כפשוטו, דנותן ע"ג עיניו מהיין. וכ"כ המהר"י בן חביב בפירושו השני שם. וכן ראיתי בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן שכג) שהביא לר' נטרונאי. וכן הביא לעומדים בשיטה זו הריטב"א (שבת קיג הנ"ל), ושוב הביא בזה מח' האם יש כאן איסור של שחיקת סממנים. ע"ש. וכן בספר המכתם (הנ"ל ברכות) כתב, וגאון פ', יתן בו היין בעיניו, וכך היו נוהגין קצת זקנים. ע"כ. וכ"כ המרדכי (שבת ס"ס שפח) וז"ל, י"מ לתת על גב עיניו, ומיהא אי עמיץ ופתח אסור, כדמוכח פרק שמונה שרצים (דף קח). ע"כ. וכ"כ האגודה (ברכות שם) יש מפרשים, בטעימת הקידוש, וי"א שנתן יין בעיניו. וזה צריך להיות אחר השבת, דאילו בשבת אסור, כדמוכח בפרק שמונה שרצים. וכ"כ לדחות פירוש זה, הר' יונה הנ"ל במס' ברכות. וכן הר"ן בחידושיו (שבת קיג ע"ב ד"ה ומהדר ליה), דהביא בשם רב עמרם ורבי' יצחק אבן גיאת ז"ל דכתבו, דאיכא איניש דשפו עינייהו בחמרא דקדושא ואבדלתא, וכתב הר' יונתן ז"ל דהמשימים מיין הקידוש על עיניהם, טועין הם, דאסור לתת יין אל תוך העין, מפני שהוא מלקה הגוף, וקא עבר משום בל תשחית. עכ"ל. וכ"כ לדחות פירוש זה הטור (ס"ס רסט). ע"ש. וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל (שבת קיג). ולהלכה האם יש איסור בשבת לתת על עיניו, הב"י (ס"ס רסט) הביא לר' יונה הנ"ל (בברכות לא ע"ב ד"ה מאי דכתב), אבל לא שיתן את היין בתוך עיניו, דהא אמרינן במסכת שבת (קח ע"ב), שאפילו על גבי העין אסור, מפני שהוא דרך רפואה. עכ"ל. וכתב על כך הב"י וז"ל, ותמהני, דהא בהדיא אמרינן בפרק שמונה שרצים (הנ"ל), תוך העין אסור, על גבי העין מותר. וצריך לומר, שכוונת הר' יונה, בדעמיץ ופתח, דכל כה"ג, אפילו על גבי העין אסור, כדמשמע התם. [ע' סימן שכח סעיף כא] עכ"ל. וכ"כ הראבי"ה (סימן קצז) דשרי לתת על גבי העין, ומיהו אי עמיץ ופתח אסור.
(((א"כ))) נמצא לענין פסיעה גסה ביום חול, דאפשר להקל בה בשעת הצורך, ע"פ המאירי וסיעתיה, וכן מנהג העולם לרוץ בשעה"צ (שהרי כל מי שרץ הוי לצורך). ועוד דיש לצרף את הרב תו"ש וסיעתיה דלמדו דאין איסור פסיעה גסה בחול. ואדם מתקן פסיעה גסה ע"י שתיה מיין הקידוש, וא"צ לתת מיין הקידוש ע"ג עיניו. (וק"ו שא"צ להקפיד להסתכל משום הא אל הנרות בשעת הקידוש), כיון דאיכא ס"ס, שמא כר' יונה ור' נטרונאי גאון, דעצם הקידוש הוי תיקון. ושמא כמאירי, דעצם מנוחת שבת הוי התיקון. ושמא כפרש"י וסיעתיה, דהשתיה הוי תיקון. ומעולם לא שמעתי מי שנוהג לתת על עיניו, וגם הרוצה לתת על עיניו הוא בתנאי שלא יעמיץ ופתח וכנ"ל, דבזה יש איסור מצד רפואה בשבת.
(((וכ"ז))) אמור לגבי ריצה ודילוג בחול, אך לגבי פסיעה הרחבה יותר מאמה, בזה כבר בואר לעיל דלדעת מרן אין בכך שום איסור.
(((לסיכום:))) ביום חול, בשעת הצורך, מותר לרוץ ולדלג. (ולפסוע פסיעות הרחבות יותר מאמה, מותר אף בשבת, וק"ו ביום חול).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5