——–
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מורד בדוד
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי איש בנימין היה איש בליעל, אשר בראותו את הויכוח בין אנשי יהודה וישראל, ניצל זאת כדי לעורר מהומות ולמרוד בדוד המלך. הוא גם חשב על כך שדוד מינה את עמשא לשר הצבא במקום יואב, דבר היכול לגרום לריב ופילוג בעם ולסיכויים גדולים שיצטרפו אליו.
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי תוקע בשופר ומכריז: "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי, אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל", כל אחד יסור לאוהלו כי אין מלך. לדעתו של שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי דוד הוא הדיוט (פשוט, רגיל, אחד העם) כמו כל אחד, ומאחר שדוד אינו בן מלך לא מחוייבים להחזירו למלכות. כל איש ישראל עזבו את דוד והלכו אחרי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, אך אנשי יהודה דבקו בדוד מלכם והלכו עמו עד ירושלים. דוד הגיע אל ביתו בירושלים, לקח את עשר פילגשיו אשר הניח לשמור את הבית ונתנם בית משמרת, ולא בא אליהן עד יום מותן.
מות עמשא ע"י יואב
דוד מצווה את עמשא להזעיק את איש יהודה: שיגיע אליו עם כולם תוך שלושה ימים. עמשא יוצא להזעיק את אנשי יהודה אך מאחֵר את המועד אשר קבע לו דוד המלך, עוברים שלושה ימים ועמשא עדיין לא מגיע. בינתיים ועל מנת למנוע משֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי להתבצר בערים בצורות, ולפני שיגרום רעה יותר מאבשלום, אומר דוד המלך לאבישי אחי יואב: שיקח עמו אנשים וירדוף אחרי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מה גם שדוד חושש שמא האיחור של עמשא נובע אולי מקשר כנגדו. אחרי אבישי יוצאים גם אנשי יואב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וכל הגיבורים. ובהיותם על יד האבן הגדולה בגבעון הם פוגשים בעמשא. יואב חשב את עמשא למורד במלכות כיון שלא הגיע בזמן שדוד המלך קבע לו, ולכן עמשא היה חייב מיתה. יואב היה חגור מדיו, ועל המדים היתה חגורה עם חרב בתוך תער הצמודה על מותניו, והוא יצא ותיפול החרב. יואב מרים את החרב ביד שמאל ותוך כדי כך גם אומר שלום לעמשא ואוחז ביד ימינו בזקן עמשא לנשק לו, אך עמשא לא נזהר מהחרב שבידו השמאלית של יואב, ויואב היכהו בה מכה אחת אל החומש (בצלע החמישית, מקום שמרה וכבד תלויין בה) ושפך את מעיו ארצה וימות. בגמרא במסכת סנהדרין מובא: שכאשר דנו את יואב על הריגת עמשא, טען יואב בבית הדין כי עמשא היה מורד במלכות, בכך שעבר את המועד שהקציב לו דוד המלך לאסוף את האנשים כדי לרדוף אחרי שבע בן בכרי המורד, ומה גם שעמשא היה שר צבא אבשלום ובכך כבר נחשב למורד. לפי אברבנאל: יואב הרג את עמשא מתוך קנאה, כיון שדוד רצה למַנות את עמשא לשר הצבא.
הסגרת שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי והריגתו
יואב ואבישי אחִיו המשיכו במשימתם העיקרית ורדפו אחרי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. אחד מנערי יואב הפנה את האנשים החפֵצים בדוד המלך ללכת אחרי יואב, אך בראות העם את גווית עמשא המתגוללת באמצע הדרך עמדו מלכת, משתוממים. וכדי שהמרדף אחרי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי לא יתעכב, הזיז את גווית עמשא אל השדה והשליך עליה בגד.
בינתיים עבר שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי בכל שבטי ישראל, וניסה לשכנעם שימליכוהו עליהם. עד אשר הגיע לעיר אָבֵל ובית מעכה, שם צרו עליו יואב ואבישי ואנשיהם ושפכו סוללה אל העיר, וכל העם אשר עם יואב משחיתים להפיל את החומה. והנה קוראת אליהם אשה חכמה מן העיר ומבקשת לדבר עם יואב. יואב מתקרב והיא אומרת לו: אם הייתם שואלים לשלום היינו מיד משלימים, אך אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, נחלת ה'! יואב אומר לה: חלילה, אלא שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי נשא ידו למרוד בדוד המלך, תנו אותו לבדו ואלך מעל העיר. "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב: הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה". האשה החכמה יעצה לתושבי העיר שעדיף להסגיר את שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מאשר יאונה רע לכל העיר, וכל יושבי העיר יֵחשבו למורדים במלך ויהיו חייבים מיתה. "וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב, וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר, וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו, וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלַם אֶל הַמֶּלֶךְ".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרבנית המחברת
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרבנית שלומית גד זצ"ל
דוד המלך ועוצמת התהילים
הרבנית שלומית גד זצ"ל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5