מסכת ברכות פרק ז – משנה א (משניות)

מסכת ברכות פרק ז – משנה א

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין {ו} עֲלֵיהֶם:

פירוש הרמב"ם על מסכת ברכות פרק ז – משנה א

ואומר, שמתנות הקב"ה מן הזרוּע אחר שקצרו אותו ויודש וימרחו אותו, חייב להוציא ממנו חלק מחמישים ולתת אותו לכהן, וזה נקרא תרומה גדולה. ואחר כך יוציאו מן הנותר חלק מעשרה, זה נקרא מעשר ראשון, ויתנהו ללוי. ואחר כך יוציאו מן הנותר עשיריתו וזה נקרא מעשר שני, וחייב בעליו להעלותו ולאוכלו בירושלים. ואם אינו יכול להעלותו, יגאל אותו במקומו, ויקח כסף הפדיון בידו ויעלהו לירושלים. ואם יגאלהו איש אחר, יתן כסף ערכו לבד, ואם יגאלנו בעליו, יוסף חמישיתו, כמו שכתוב: "ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו". וכל מי שיקדיש דבר מכל הדברים, אם יגאלנו הוא בעצמו, יוסיף עליו חמישיתו, כמו שיתבארו הכל במקומו. ואחר כך יקח הלוי המעשר ההוא שנתנו לו, ויוציא ממנו חלק מעשרה ויתנהו לכהן, וזה נקרא מעשר מן המעשר, והחלק שיפריש הלוי נקרא תרומת מעשר.וטבל הוא שם לכל דבר שלא הוציאו ממנו דבר מכל אלו המתנות אשר זכרנו, והיא מלה מורכבת, טב לא. והדמאי הוא דבר מסופק, שלא נודע אם הוציאו ממנו מעשרות אם לא, וזאת המלה כמו כן מורכבת, דא מאי.והעיקר בידינו, שכל מי שיבוא לגורן קודם שיודש, ויוציא ממנו מעשר ראשון קודם שיוציא תרומה גדולה, ואותו מעשר יתנהו ללוי, אין הלוי חייב להוציא מן השבולים ההם חלק תרומה גדולה שיש בם, אלא תרומת מעשר בלבד. אבל אם בא לגורן אחר שהודש ונמרח, ונמצא שם כמו מאה סאין חיטין, ולקח מהן עשר סאין ונתנם ללוי ולא הוציא תרומה גדולה, יתחייב הלוי להוציא מאותן עשר סאין חלק תרומה גדולה, שהיא חובה להוציאה מן הדגן, והיא חמישית סאה, ואחר כך יוציא מן הנותר תרומת מעשר.ומן העיקרים שיש בידינו, שמעשר שני אסור לפדותו אלא במטבע מצוייר וחתום, כמו שנאמר: "וצרת הכסף", ובא בקבלה: דבר שיש עליו צורה, אבל לפדותו בחתיכות כסף או בחתיכות זהב אינו מותר, וכן אסור לפדותו במטלטלין, וכן אסור לפדות ההקדש בחלק מן הקרקע, ועל כן שמור אלו העיקרים כולן.ויש לך לדעת, שהמשנה אינה מדברת באיסור דבר שאיסורו מפורסם, ולא בהיתר דבר שנודע שהוא מותר, אבל היא אוסרת מה שיסתפק אם הוא אסור אם לא, אבל הדברים המבוארים – אין צריך לדבר עליהם. וצריך להקשות בזאת הקושיא תמיד, רוצה לומר, שיאמר: איזה טעם למדנו מזאת המשנה? כשיהיה הדבר נודע ומבואר.

אמר, שכל מי שיאכל דמאי. או מעשר ראשון שניטלה תרומתו, אף על פי שיש בו חלק מתרומה גדולה כשיוציא מעשר ראשון מן השיבולים שלא הודשו, כמו שאמרנו. או אכל מעשר שני והקדש שפדאוהו בעליו, ואף על פי שלא נתן החמישית, אבל נשאר עליהם חוב. והשַמָש, אף על פי שאינו מכלל האוכלין. והכותי, נבאר עניינו במקום אחר. והיה עולה במחשבתנו שכל אלה אינן חייבין זימון, בשביל שאינם דברים שלמים בתכלית השלמות כמו שזכרנו, ועל כן הודיענו שחייב לזמן על כולם.אבל אם אכל טבל, ואפילו טבל מדרבנן, וטבל מדרבנן הוא הדבר הצומח בכלים מלאים עפר, שלא יתחייבו אלו המתנות שזכרנו מן התורה אלא לדבר שהוא צומח מן הארץ, אבל מה שיצמח בכלים – הוא מתחייב במתנות מדרבנן. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, רוצה לומר שלא הוציאו ממנו חלק תרומה גדולה שיש בו, כשיוציא ממנו מעשר קודם תרומה גדולה, והיא חיטה מרוחה. ומעשר שני והקדש שלא נפדו, רוצה לומר לא נפדו כהוגן, בשביל שפדה מעשר שני על מעות שאינן חתומין ולא מצויירים, ופדה ההקדש בקרקע.והעיקר בידינו, שהנכרי כשיתגייר, לא יהיה ישראל אלא בשלושה דברים, מילה וטבילה והרצאת קרבן. ומה שנאמר בכאן והנכרי, רוצה לומר כשיכנס בדת ישראל ונימול ולא טבל.שמא היינו חושבים שאלו הנזכרים בכאן, אחר שיש בם חלק משלמותם, שמותר לזמן עליהם, על כן הודיענו שאחר שלא נגמרו דיניהם כפי שזכרנו, לא יתחייב עליהם זימון. ועוד אפרש אחר זה עניין זימון:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת ברכות פרק ז – משנה א

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ. לְזַמֵּן. לְהִזְדַּמֵּן יַחַד לְבָרֵךְ בִּלְשׁוֹן רַבִּים {א} נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ: דְּמַאי. פֵּרוֹת עַמֵּי הָאָרֶץ קְרוּיִם דְּמַאי, כְּלוֹמַר דָּא מַאי מְעֻשָּׂרִין הֵן אוֹ לֹא, לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים עַל הַמַּעַשְׂרוֹת וְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם אָכַל וְלֹא עִשֵּׂר מְבָרֵךְ עָלָיו וְלֹא הֲוֵי מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, דְּרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִים הֵם {ב}: שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְדוֹלָה, כְּגוֹן בֶּן לֵוִי שֶׁהִקְדִּים אֶת הַכֹּהֵן וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר בַּשִּׁבֳּלִים קֹדֶם שֶׁנָּטַל הַכֹּהֵן תְּרוּמָה גְדוֹלָה, וְהַכֹּהֵן הָיָה לוֹ לִטֹּל תְּרוּמָה גְדוֹלָה תְּחִלָּה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ רֵאשִׁית, נִמְצָא תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁל כֹּהֵן בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֵׂר הַזֶּה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים שֶׁבּוֹ, לְבַד מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁעַל הַלֵּוִי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה מִמַּעַשְׂרוֹ. וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין דְּהָכָא דְפָטוּר הַלֵּוִי מִלְּהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְדוֹלָה דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר יח) וַהֲרֵמּוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא תְּרוּמָה גְדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר: וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ, שֶׁהַבְּעָלִים מוֹסִיפִים חֹמֶשׁ. וְקָמַשְׁמַע לָן תָּנָא דְּאֵין חֹמֶשׁ מְעַכֵּב: וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת. דְּמַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן שֶׁהַשַּׁמָּשׁ אֵין לוֹ קְבִיעוּת אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, קָא מַשְׁמַע לָן. וּבְכָל הַנֵּי אַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּדָמוּ לְאִסּוּר אֵין כָּאן בְּרָכָה בַּעֲבֵרָה: וְהַכּוּתִי. מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵבִיא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִכּוּתָא וּמִשְּׁאָר אֲרָצוֹת וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בְּעָרֵי שׁוֹמְרוֹן, וְנִתְגַּיְּרוּ מֵאֵימַת הָאֲרָיוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בָּהֶם כַּמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר מְלָכִים (ב יז), וְהָיוּ שׁוֹמְרִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב {ג}, וְכָל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָהּ מְדַקְדְּקִים בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הָיוּ מַאֲמִינִים בָּהֶם בִּקְצָת הַמִּצְוֹת, עַד שֶׁבָּדְקוּ אַחֲרֵיהֶם וּמָצְאוּ לָהֶם דְּמוּת יוֹנָה בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ, וּמֵאָז עֲשָׂאוּם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים גְּמוּרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם, הִלְכָּךְ הָאִידְנָא אֵין מְזַמְּנִין עַל הַכּוּתִי: אָכַל טֶבֶל. דָּגָן שֶׁלֹּא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת קָרוּי טֶבֶל. וּפֵרוּשׁ טֶבֶל טַב לֹא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר טֶבֶל דְּאוֹרַיְתָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ טֶבֶל דְּרַבָּנָן כְּגוֹן דָּגָן שֶׁצָּמַח בְּעָצִיץ [שֶׁאֵינוֹ נָקוּב] שֶׁאֵינוֹ טֶבֶל אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן {ד}, אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו: וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ. לָאו תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קָאָמַר דְּהַאי טֶבֶל גָּמוּר הוּא, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים לֵוִי אֶת הַכֹּהֵן בַּכְּרִי לְאַחַר שֶׁנִּתְמָרַח וְהֻקְבַּע לִתְרוּמָה מִן הַתּוֹרָה {ה} וְנָטַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן תְּחִלָּה, וְאֶחָד מֵחֲמִשִּׁים שֶׁבּוֹ הִיא רְאוּיָה לִתְרוּמָה גְדוֹלָה לַכֹּהֵן, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נָתַן מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְדוֹלָה זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וְאִם הָיָה מַקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים קֹדֶם שֶׁתִּתְמָרַח לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְדוֹלָה כִּדְכָתְבִינַן לְעֵיל: וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּלָל דְּהָא מִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הִיא, אֶלָּא שֶׁנִּפְדּוּ וְלֹא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן, כְּגוֹן שֶׁפָּדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּגְרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ בְמַטְבֵּעַ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרָה, וְרַחֲמָנָא אָמַר (דְּבָרִים יד) וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוּרָה. וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁחִלְּלוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְלֹא פְדָאוֹ בְּכֶסֶף, וְרַחֲמָנָא אָמַר וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף: וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת. מִשְׁנָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הִיא, אֶלָּא אַיְדִי דַהֲדָר לְרוּבָּא לְצֹרֶךְ הֲדָר נַמִּי לְהָא: וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. בְּגֵר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל מַיְרֵי. וְאַשְׁמְעִינַן דְּכָל כַּמָּה דְּלֹא טָבַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים הוּא, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיִּמּוֹל וְיִטְבֹּל:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת ברכות פרק ז – משנה א

{א} דִּכְתִיב (תְּהִלִּים לד) גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי. אִי נַמִּי (דְּבָרִים לב) כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. גְּמָרָא: {ב} כְּלוֹמַר וּלְהָכִי מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וּמִשּׁוּם הָכִי חָזֵי לֵיהּ וְלֹא הֲוֵי אֲכִילָה בַּעֲבֵרָה, דְּאִי בָעֵי מַפְקִיר לְנִכְסֵיהּ וְחָזוּ לֵיהּ. גְּמָרָא: {ג} וְאַף עַל גַּב דְּהַכָּתוּב צוֹוֵחַ (מְלָכִים ב יז) אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עוֹבְדִים, בְּאֹרֶךְ הַיָּמִים לָמְדוּ תּוֹרָה וְקִבְּלוּהָ עַל פְּשׁוּטָהּ. הָרַמְבַּ"ם: {ד} דְּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא דּוּמְיָא דְהַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה. הָרִ"י: {ה} וּכְתִיב גַּבֵּי לְוִיִּם מִכֹּל מַעַשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ תְּרוּמָה. כָּל צַד תְּרוּמָה שֶׁבּוֹ תָּרִימוּ. וְהָכָא אִידְגָן וְחָלָה עָלָיו רְשׁוּת כֹּהֵן דִּכְתִיב גַּבֵּיהּ רֵאשִׁית דְּגָנְךָ. גְּמָרָא. וּבְעוֹדוֹ בַשִּׁבֳּלִים דְּלֹא אִידְגָן לֹא חָלָה עָלָיו רְשׁוּת כֹּהֵן וּפָטוּר הַלֵּוִי כְּדִלְעֵיל, וּמִשּׁוּם הָכִי הָכָא דְּחָל עָלָיו כְּבָר חִיּוּב תְּרוּמָה גְדוֹלָה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְּלָה. אַף עַל גַּב דִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטְּלָה קָרֵי לֵיהּ לֹא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. וּלְעֵיל דְּלֹא חָל חִיּוּבָא, כְּשֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קָרֵי לֵיהּ נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אַף עַל גַּב דְּהַתְּרוּמָה גְדוֹלָה לֹא נִטְּלָה. הָרִ"י: {ו} אֵין מְזַמְּנִין. אִיכָּא מֵרַבְוָתָא דְסָבְרֵי דְּדַוְקָא נָקִיט מְזַמְּנִים. דְּאִלּוּ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין מְבָרֵךְ דְּהָא נֶהֱנֶה. וְאִיכָּא דְסָבְרֵי דְּאַף בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵין מְבָרֵךְ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה':

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5