מסכת ברכות פרק א – משנה ב (משניות)

מסכת ברכות פרק א – משנה ב

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ {ט} עַד הָנֵץ הַחַמָּה {י}. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה:

פירוש הרמב"ם על מסכת ברכות פרק א – משנה ב

מאימתי קורין את שמע בשחרית וכו' – תכלת הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד. ומה שאמר בין תכלת ללבן – רצה לומר: בין תכלת שבציצית ללבן שבה. וכרתי הוא הירוק.

וסוף שעת הקריאה לדעת רבי אליעזר – עד הנץ החמה, ולדעת רבי יהושע – עד שלוש שעות, לפי שהוא סובר כי מה שאמר הכתוב "ובקומך" – בעת שיהיו כל בני אדם עומדים ממיטתם, ויש מי שלא יקום ממיטתו עד שעברו שלוש שעות מן היום, והם בני מלכים. ועל כן מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית. ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות, וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה. ומה שאמר עד שלוש שעות – כאילו אמר: עד כלות רביע היום, אחד שהיה היום – יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת. ועל זה היה סובר.

ומה שאמר: לא הפסיד – רצה לומר: לא הפסיד הברכות, אלא מברך "יוצר" ו"אהבה", וקורא קריאת שמע, ואפילו אחר שש שעות מן היום. אבל שכרו בענין ההוא כמי שקורא בתורה, לא כמי שקורא קריאת שמע בעונתה. ומכאן אתה למד שהקורא קריאת שמע בעונתה – שכרו מרובה מקורא בתורה. ואין הלכה כרבי אליעזר, והלכה כרבי יהושע. וזה במי ששכח. אבל לכתחילה הוא חייב לכוון השלמת קריאתה עם הנץ החמה.

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת ברכות פרק א – משנה ב

בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. בֵּין חוּטֵי תְּכֵלֶת לְחוּטֵי לָבָן שֶׁבַּצִּיצִית. פֵּרוּשׁ אַחֵר, גִּיזַת צֶמֶר שֶׁצִּבְעָהּ תְּכֵלֶת וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִקְלַט הַצֶּבַע יָפֶה וְנִשְׁאַר לָבָן: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. צֶבַע הַתְּכֵלֶת קָרוֹב לְגָוֶן שֶׁל כַּרְתִּי כְּרִישִׁין שֶׁקּוֹרִין פּוֹרוֹשׁ בְּלַעַ"ז: עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. בַּיּוֹם, עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית שֶׁהוּא רְבִיעַ הַיּוֹם בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִים. וּלְעוֹלָם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הוּא עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיָּמִים אֲרֻכִּים בֵּין קְצָרִים. וְכֵן הָא דִתְנַן לְקַמָּן (פֶּרֶק ד מִשְׁנָה א) תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם, הַיְנוּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת דְּנָקַט, לְפִי שֶׁשְּׁלִישׁ הַיּוֹם הוּא אַרְבַּע שָׁעוֹת בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּשְׁנָה כָּךְ וְכָךְ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, עַל דֶּרֶךְ זֶה אַתָּה צָרִיךְ לַחֲשֹׁב וְלָדוּן. זוֹ הֵבַנְתִּי מִפֵּרוּשֵׁי הָרַמְבַּ"ם וְנִתְקַבֵּל לִי. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים שֶׁאֵין עוֹמְדִין מִמִּטָּתָן עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית. וְרַחֲמָנָא דְאָמַר וּבְקוּמֶךָ, עַד שָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים מִמִּטָּתָן קָאָמַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ {יא}, וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַוָּתִיקִים עוֹשִׂים: לֹא הִפְסִיד. כְּלוֹמַר לֹא הִפְסִיד מִלְּבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ קוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ: כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָה, יֵשׁ לוֹ קִבּוּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַתּוֹרָה:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת ברכות פרק א – משנה ב

{ט} וְגוֹמְרָהּ כוּ'. כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, שֶׁזָּכַר הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ג': {י} הָנֵץ הַחַמָּה. הוּא מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ו), כְּלוֹמַר עַד שָׁעָה שֶׁהַחַמָּה מַתְחֶלֶת לִזְרֹחַ בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. הָרִ"י: {יא} וְאַף עַל גַּב דְּבִפְרָקִים י"ד וְי"ח דְּשַׁבָּת פָּסְקוּ דְּלֹא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן [דְּאָמַר כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְלָכִים הֵן]. הָכָא שָׁאנֵי, דְּהוֹאִיל וַעֲדַיִן זְמַן קִימָה לְמִקְצָת, יוֹצֵא בְּדִיעֲבַד. הָרִ"י:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5