——–
והדברים מבהילים עד מאוד, אנשים בטוחים שהם אובייקטים ובעלי כושר שיפוט ישר ונכון, ושופטים לפי עין שכלם את הקורות והסובב אותם, את ההתנהגויות של אחרים וכיוצא בזה. אולם באמת אף אחד אינו אובייקטיבי אלא אם כן שאינו נוגע בדבר. דהיינו כל עוד אין לו רצון טבעי עצמי בדבר. או כל עוד לא נטרל את רצונו הפנימי ובטלו, ופונה לשקול את הדברים בשכלו ללא רצונו. אך ברגע שיש לו רצון פנימי, כגון כשהוא כועס על פלוני, ואז יבא לשפוט את מעשיו, כיון שרצונו הפנימי והטבעי הוא לראות את חסרונותיו, לא ישים ליבו אל מעלותיו. כי מה שגורם לשכל לשים לב אל פרט מסוים, הוא הרצון שהלב משדר ללב, וכיון שרצון הלב הוא לראות את חסרונותיו, לפי שכעוס הוא עליו, הרי שהשכל מעבד רק נתונים של חסרונותיו, ובמעלותיו אינו מבחין, וממילא אינו מעבדם, ושוב יוצא המשפט מעוקל ומקולקל.
וזו הסיבה שבעת סכסוך או מריבה בין אנשים שותפים או זוג נשוי, הנכנס ביניהם לפשר ולקרב, רואה במקרים רבים אפילו שאף צד אינו משקר, ושניהם דוברי אמת גמורה, כל אחד מאשים את השני בהאשמות כבדות וחמורות, ולדבריו האשמה היא רק ברעהו, וכששומעים כל צד בנפרד נראה שהצד השני רשע גמור. אולם כשמצליבים מידע מתברר תמיד שאף על פי ששניהם דוברי אמת, השינוי נובע מזוית הראיה, אילו פרטים להדגיש, ואלו פרטים לא לשים לב אליהם. כגון ראובן טוען שאשתו מצערת אותו בכל עת ובכל שעה, ושהוא אינו עושה לה כל רע. ואשתו טוענת את ההפך. וכשנשמע כל אחד לחוד נהיה בטוחים שהצד השני רשע גמור, לפי שלל המעשים והעובדות שיספרו על מעללי הצד השני. אך כשנשוה את הדברים נראה שפשוט ראובן לא שם לב לדברים הלא יפים שעושה הוא לאשתו, לפי שבטוח שבא זה כגמול להתנהגותה, או בגללה. והרי שבמודעות שלו הדברים שעשה אינם נרשמים כדברים רעים, אלא כהגנה, או הצלת עצמו. ואילו את מה שאשתו עשתה עימדו, זוכר הוא הדק היטב היטב הדק, יחד עם כל השתלשלותם מלפני החתונה ועד היום. ולהיפך הגמור אשתו חושבת, ואת השתלשלות מעשיה אינה זוכרת, לפי שהתרגלה אליהם, וכי זאת היא, ומה יש לזכור דברים אלו. אך את מעללי בעלה, זכור תזכור ותשוח עליהם נפשה. והם הדברים האמורים, כי מה שהלב חושק השכל מנתח, ומה שאין הלב חושק, כלל לא עולה ולא בא לידי ניתוח שכלי.
וכגון הבעל טוען שאשתו חסרת יעילות ואינה מזיזה דבר בבית יושבת כל היום חסרת מעש ומשועממת. והאשה טוענת שהבעל רומס אותה בביקורת הרסנית חסרת מעצורים. ושניהם דוברי אמת. וכשנשמע כל אחד לחוד נהיה בטוחים שהצד השני רשע. אך כשצליב מידע נווכח, שהאשה טוענת שעקב הביקורת של בעלה וחיי הנישואין העכורים שלהם, אין לה שום חשק לעשות דבר בבית, ותזכור את הימים ההם הראשונים שבהם היתה מטפלת היטב בבית. ועל כן מטילה את כל האשה על בעלה. ומאידך כשנשמע את הבעל יאמר שביקורתו היא מאחר והבית אינו מתנהל, וכשצריך לקחת את הילדים לגן והם אינם לבושים מה יעשה, וכיוצא בזה כל אחד רושם בשכלו את מה שלבו חפץ, את הדברים הכואבים לו, ושאיכפת לו מהם, ומשית ליבו אליהם, הם המעשים הלא יפים שעושים כנגדו, אך למעשיו אינו שם לב כי רעים הם, מאחר וליבו אינו חפץ לשים לב לכך, וממילא המוח אינו קולט ורושם זאת.
וכן כתב עוד במכתב מאליהו (ח"ג עמ' 140 קונ' החסד ח"ב פרק א) כבר נתבאר כי כל מחשבה באה מכח התענינות, ומה שלא ירצה לב אדם לחשוב בו, לא יעלה על דעתו כלל. ועל כן השוחד יעוור עיני חכמים, שלא יוכל לראות האמת במה שמתנגד לזכויותיו של מי שנתן לו מתנה, כל שכן במה שמתנגד לרצונות שלו בעצמו. והעלינו שם שבאמת התקוה היחידה להכיר האמת בענינים שיצר הרע מתנגד להם, הוא שיסלק את הנגיעות מלבו, ויתאמץ לבקש רק את האמת. כי הלב מניע את השכל לעבוד, ולא להיפך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5