——–
תשובה: במאמר הקודם, התיחסנו לחובת האנשים בנושא של "שמירת העיניים", שזה קשור לתחום שלהם. וכעת נבוא לבאר בס"ד, את חובתם של הנשים, במתרס השני שקשור אליהם, ומוגדר בשם "צניעות".
נושא זה – שאנו באים לייחד את הדיבור עליו, הוא נושא ריגשי מאד, שתלוי בציפור נפשו של העם היהודי, ורבות יש להאריך בו. ואולם אנו כדרכנו נתפוס לברר רק את הנקודות העיקריות והיסודיות, שהם הָ – א' ב' – ביהדות, שכל בת יהודית חייבת לדעת.
וכדרכנו בכל המאמרים – גם הדברים המובאים במאמר זה, מבוססים ע"פ מקורות חז"ל בש"ס, ובמדרשים. ועל פי דרך השקפת רבותינו בעלי המוסר.
ראשית, לשם בהירות הדברים, נחלק את נושא הדיבור ל – 7 נידונים, שהם יקיפו לנו במפורט, את כל הסוגיא של צניעות:
1. מהי הסיבה, שהקב"ה טָבַע באשה טבע משיכה חזק כ"כ, לרצות להתקשט ולהתבלט, ולמשוך אליה תשומת ליבם של אחרים?
2. אשה שזוכה ושומרת על צניעותה, במה היא נחשבת ל"מאושרת" – כאן בעוה"ז?
3. אשה שפורצת את גדרי הצניעות, ומכשילה את הרבים בגירוי היצה"ר, איזה עתיד צופים לה חז"ל?
4. האם היופי וההתקשטות לאשה, תופסים ביהדות מקום 'חיובי וחשוב,' או שנחשב לדבר 'שלילי וגרוע'?
5. "פאה נוכרית", האם הלובשת אותה, נחשבת באמת לאחת "הפרוצות"?
6. אשה שבכ"ז הולכת ברחוב בבגדים לא צנועים ושקטים, האם העבירות שנגרמים מכך – נתפסים גם על צואר בעלה?
7. מעשיות וסיפורים מרתקים ומסמרי שיער, על עוז גבורתם של בנות ישראל הכשרות, בתחום הצניעות!
אלו הם, 7 הנידונים הבסיסים, אשר נשתדל לענות עליהם בס"ד כפי השגתנו. ונשתדל גם להרחיב בהם – את כל היקף הידיעות הנחוצות, על הנושא שנקרא "צניעות".
x x x
ונתחיל משאלה א': מה הסיבה שהקב"ה טבע באשה, טבע משיכה כ"כ חזק להתקשט ולהתבלט, ולמשוך אליה תשומת ליבם של אחרים?
תשובה: הנה – ראשית לכל, אנו רוצים לעדכן את הקוראים, שאת עצם הקביעה הזו, שקבענו שלאשה יש טבע חזק להתקשט ולהתבלט – זו קביעה שגילו לנו חז"ל הקדושים בגמרא מסכת כתובות (דף נ"ט:) שם למדנו: "אמר ר' חייא, אין אשה אלא לתכשיטין וליופי"!
מדהים! כאן כתוב, שהדבר העיקרי, שתופס מקום חשוב אצל האשה בחייה, זה היופי וההתקשטות!
וכעין זה, מצינו גם בגמרא מסכת מועד קטן (דף ט':) שם כותבים חז"ל, שאפילו אשה בת 60, (שעומדת כבר 'רגל אחת' בתוך קברה), אעפ"כ, יש לה עדיין את התשוקה הזו להתגנדר. (ולכן גם לה, התירו להתקשט "במועד". עיין שם בסוגיא).
מדהים לראות, עד כמה האשה נמשכת ליופי ולקישוט, אפי' עד הרגע האחרון של חייה!
ולאחר שחז"ל קבעו לנו, שכך הוא המציאות אצל כל אשה, באנו לברר על זה – את שורש הסיבה, מדוע הקב"ה טבע בה משיכה כזו? וגילוי זה – יוסיף לנו גם הגדרה ברורה, מהו המושג של "צניעות".
הנה, התורה הקדושה מגלה לנו בחומש בראשית (פרק ג', פסוק ט"ז) שהקב"ה הטביע בכל אשה, טבע של "ואל אישך – תשוקתך"! כלומר – כל אשה רוצה מצד טבעה להיות קשורה עם 'בן זוג' כיון שזהו כל תכלית בריאתה, להמשיך את קיום העולם.
ויש לאשה תשוקה עזה לדבר הזה, עד כדי כך, שחז"ל גילו לנו בגמרא מסכת יבמות (דף קי"ג.) "שיותר מאשר האיש רוצה לישא אשה – האשה רוצה להינשא!
שמעתם? לאשה יש דחף נפשי להינשא, הרבה יותר ממה שיש אצל האיש! (ודבר מדהים יותר, מצאנו שכתבו לנו חז"ל במדרש קהלת (פרק ז' – פסוק כ"ו) שאילולי שהקב"ה טבע באשה שאסורים ידיה (כלומר, שמתביישת מבני אדם) היתה הולכת ואוחזת אדם בשוק! עד כדי כך גודל התשוקה של האשה! מפליא!)
וכן התבטאו עוד חז"ל, בגמרא מסכת כתובות (דף ע"ה.) ואמרו "טב למיתב טן-דו, מלמיתב ארמלו", כלומר, עדיף לאשה לשבת שני גופים ביחד (בעל ואשה) מאשר לשבת אלמנה יחידה!
אלא מה? למה אנו לא רואים את כל זה כלפי חוץ? משום שהקב"ה קילל את האשה (בחטא של חוה אמנו) שהיא תתבייש מלומר זאת באופן גלוי ומפורש לעיני כל הבריות. וכלשון חז"ל, בגמרא מסכת ערובין (דף ק':) "שהאשה תובעת בלב בלבד"!
וא"כ, כיון שהאשה מתביישת לבטא זאת במילים בפה, לכן יש לה תמיד את הרצון להתבלט ולהתקשט בפני אחרים, כדי להביע את הדחף הנפשי שיש לה, למצוא חן בעיני אחרים!
ומידה זו, שהקב"ה הטביע באשה, נעשית מתוך מטרה קדושה להגיע לתכלית של קיום מצוות "פרו ורבו". שעי"ז תמצא האשה חן בעיני אחרים, ותוכל להינשא, ולהביא ילדים לעולם. אלא שכאן באו הנשים, והחטיאו את המטרה, ומשתמשות בדחף הזה – אך ורק לשם גירוי היצר בלבד, ללא שום הפקת תועלת רוחנית – בענין זה.
וזהו בדיוק הנקודה, שדורשים מהאשה בנושא של צניעות, שתחזור אל עצמיותה האמיתית, ותתחיל להפיק את הדחף ליופי – כדי שיניבו "פירות" בשטח, ולא לשם מכשול והחטאת הרבים, כיון שבזה היא מאבדת את כל התועלת – שבעבור זה – ברא לה הקב"ה את הרצון ליופי!
x x x
ונעבור לשאלה ב': אשה שזוכה ושומרת על צניעותה, במה היא נחשבת למאושרת כאן בעוה"ז?
תשובה: אשה שהקב"ה זיכה אותה ללכת בדרכי הצניעות, וזה מתבטא אצלה – בזה שהיא מקפידה לשמור על הכללים הבאים:
* הופעה שקטה ומאופקת.
* מתרחקת משחוק וקלות ראש.
* עדינות בדיבור, ומסתייגת מדיבור עם אנשים זרים.
* אינה רצה ברחוב, וכמו כן אינה מבליטה את עצמה באופן מיוחד.
* לא מכניסה את עצמה – לנסיונות בעבודה, במקום שיש שם גם גברים.
ובקיצור, כל סדר הפעילות שלה במשך היום, שזה כולל: לבוש, הליכה, דיבור, בכל זה רואים אצלה תמיד את סמל "הצניעות"!
אשה כזו, שזוכה לשמור על כללי הצניעות הנ"ל צריכה להיות "גאה" בצניעותה, ולא להרגיש רגשי נחיתות – בפני חברותיה הפרוצות.
היא צריכה להיות גאה, שהיא זוכה לייצג את המשך הדרך של אמותינו הכשרות והצנועות – שרה, רבקה, רחל, ולאה! והיא זוכה להיות בתור סמל ודוגמא, איך צריכה להראות בת יהודית – כשרה באמת!
ובאמת, חוץ מהזכות הזו, שאשה זו זוכה להדמות לאימותנו הצנועות – עוד היא מקבלת זכות עצומה שאין לשער: היא זוכה שהשכינה תשרה בתוך ביתה!
ומנין אנו ידועים זאת? מהתורה הקדושה! הנה בפרשת כי תצא, (פסוק ט"ו) כתוב בפסוק מילים מפורשות: "כי ה' אלוקיך, מתהלך בקרב מחנך, להצילך וכו'. והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר, ושב מאחוריך!
כלומר, אם מחניך קדוש, בטהרה ובצניעות – אזי זוכים שהקב"ה מתהלך בקרב מחננו, לשמור עלינו! אולם, אם נראה בך ערוות דבר, אזי – "ושב מאחריך"! הקב"ה שב לאחוריו, ומסלק את השכינה מתוך הבית! (וכן דרשו חז"ל, בגמרא מסכת סוטה, דף ג':)
וא"כ, אשה שמקפידה לשמור על צניעותה, זוכה לכך, שהקב"ה יבוא וישרה את שכינתו בתוך ביתה! ואם תשאלו: נו, מה כל כך נחוץ, שהשכינה תשכון בתוך הבית? וכי א"א להסתדר מבלעדי שותפותו של הקב"ה בבית?
מי ששואל שאלה כזו, סימן שהוא לא התחיל להבין את הא' ב' של התכלית שבחיי הנישואין!
ונסביר את הדברים:
זה ברור, שהתכלית האמיתית, ועיקר המשימה של בניית בית, זה לא איזה שהוא "הסכם" שעושים בין איש ואשה, וגם לא איזה עניין של "נוחות" (מילוי הרצונות) שעושים אחד עם השני, אלא, עיקר התכלית היא לבנות דוגמת "משכן" להקב"ה, שישרה את שכינתו בבית זה!
וההוכחה הפשוטה שאכן זוהי התכלית, יש להוכיח זאת מפרט מעניין מאד, שאנו רואים במצווה של הנישואין:
המצווה היחידה בכל התורה כולה, שנקראת בלשון "קדושה" זה רק מצוות קידושין! לתפילין לא קוראים "קדושה", ואפילו לספר תורה לא קוראים בלשון "קדושה" ולא לשום מצוות בתורה. רק כשמתחתנים עם אשה קוראים לזה בלשון של קדושה! "קידושין" מלשון הקדש!
ללמדך, שמטרת המצווה הזו, כשמה כן היא: לקדש את הבית ולהפוך אותו לכעין "משכן". שהשכינה תוכל לשכון בו! (וכמו שמצינו אצל האבות הקדושים, שהם הגיעו בנישואין שלהם לתכלית המבוקשת, והשכינה שרתה בתוך ביתם, והיו רואים את ה"ענן" שהיה קשור להם על האהל. וכמו שהביא רש"י בשם המדרש, על הפסוק בבראשית, פרק כ"ד פסוק ט"ז.)
ומה כוונתנו שהשכינה שורה בתוך הבית? במה זה מתבטא למעשה? היכן אפשר לזהות ולראות את זה? תשובה על זה ענו לנו חז"ל בגמרא מסכת סוטה (דף י"ז.) "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם! לא זכו – "אש אוכלתם"! הנה, כאן חז"ל גילו לנו את הסוד!
הסימן לגלות, אם השכינה שורה בתוך הבית או לא, זה ע"י שנתבונן ונראה: אם יש אש בתוך הבית, זה סימן שאין את עזרת הקב"ה בבית הזה! ולאיזה "אש" הכוונה? לשריפה של 'מכבה אש', שאפשר לכבות אותה במים? ודאי שלא. כוונת חז"ל לשריפה רוחנית בבית! כלומר, שיש שם אש של מחלוקת! אין "שלום בית"!
בבית כזה תמצאו כל דבר שבא מתולדה של האש, שזה כולל: שנאה, מחלוקת, קנאה, ריב, קטטות, ויכוחים, צעקות, וכו'. וזה רמוז במילה עצמה של א"ש, שזה ר"ת:
אין שקט.
אין שלווה.
אין שלום.
אין שלמות.
ולמה? בגלל שאין שכינה!
נכון, כלפי חוץ לא רואים את כל זה מבחוץ נראה שהם חיים בשלום ובשלווה. כשבאים לבקר את המשפחה, הזוג ניגש לפתוח את הדלת, ואז שומעים אותם אומרים בחיוך ובלבביות: שלום! מה נשמע? בבקשה תכנסו בפנים, תשתו כוס קפה, וכו'. ובקיצור, הכל נראה אצליהם נחמד!
ואולם מה האמת? האמת היא, שהם הפסיקו לרגע ¸את "קרבות הסכינים" שהיה ביניהם, ומתחילים להראות לאורחים חיוכים 'מאוזן אל אוזן'! ואולם רק כשהולכים האורחים, הם ממשיכים לריב, מאותה נקודה שהפסיקו בדיוק…
ואח"כ ההורים עוד אומרים: ברוך ה'! הם חיים טוב הזוג הצעיר! למה לא? "ההצגה" היתה מאד מוצלחת…! כך נראים חייהם העלובים של כל אלו, שהשכינה לא נמצאת בתוך ביתם!
ומי קובע את¸כל זה? מי הוא זה "שתופס בחבל", ומחליט אם הקב"ה ישרה את שכינתו בתוכנו, או יתרחק מאתנו? זאת האשה – ע"י צניעותה! היא הקובעת: אם השכינה תשכון בתוך ביתה, וממלא ישרור בביתה שקט, שלום, ושלווה! וכן בידה להחליט גם לצד הנגדי, לסלק את השגחת הקב"ה מעל הבית, ובכך לגרום לאש של מחלוקת ופירוד, שיתהווה עקב כך.
וזהו הלקח הגדול, שכל אשה צריכה לקחת בחשבון: שום סייעתא דשמיא לא תרד מהשמים מבלי שיהיה לה מקום קדוש כדי להתקבל בתוכו!
לא יעזור שום דבר! אנו מאמינים בני מאמינים במה שחז"ל אמרו, והם קבעו לנו, שצריך "זכו" בשביל שתהיה שכינה ביניהם. ואשה שלא זוכה, ומסלקת את השכינה מביתה, ע"י פריצת גדרי הצניעות – קובעים לנו חז"ל שאצליהם יש אש ששורפת את "השלום בית" שלהם! אין שם סייעתא דשמיא, כדי שיהיה ביניהם שלום ואחדות אמיתית.
אתה רואה או לא רואה – זה בעיה של העיניים שלך, לא של המציאות! המציאות נקבעת רק על פי השקפת חז"ל הקדושים! ועל זה אמר שלמה המלך בספר משלי (פרק י"ד, פסוק א') "חכמת נשים – בנתה ביתה" כלומר, אשה חכמה יודעת לבנות את ביתה, ע"י ששומרת על צניעותה, ובכך מביאה את השכינה לתוך ביתה.
ואולם "איולת בידיה תהרסנו"! כלומר, אשה טיפשה, שרואה מול עיניה רק את ההנאה הרגעית, ולא איכפת לה שעי"ז היא מסלקת את השכינה מביתה, עליה אומר שלמה המלך, שהיא הורסת את ביתה בידיים! היא בעצמה דוחה את הסייעתא דשמיא שרוצים לשלוח לה מן השמיים!
נו, וכי לא צריכה להיות מאושרת, אשה שזוכה ללכת בדרכי הצניעות?
והאמת, שמי שמתבונן היטב בדברים, מבחין שיש כאן עוד עומק נוסף: אשה ששומרת על צניעותה, לא רק שזוכה להשראת השכינה בביתה, אלא היא עוד זוכה, שהקב"ה יהיה שותף "פעיל" איתה בחינוך הילדים! כלומר, הוא יעזור לה לגדל אותם שיהיו גדולי תורה אמיתיים, וההורים ירוו מהם רוב נחת!
ומי גילה לנו סוד זה? דוד המלך בספר תהילים בפרק קכ"ח, מתאר לנו דוד המלך, איך נראית משפחה למופת:
אשתך – כגפן פורייה בירכתי ביתך.
בניך – כשתילי זיתים סביב לשולחנך.
והבעל – גבר ירא ה'.
שמעתם? בשביל לזכות למשפחה למופת, לא צריך להיות 'איש משכיל' עם רמה גבוהה וגם לא 'איש חינוך' – – – מה שצריך זה רק "אשתך בירכתי ביתך! שהאשה תהיה צנועה בתוך הבית, והבעל – גבר ירא ה'!
זה הכל, יותר מזה כלום! את השאר, כבר הקב"ה מנהל בבית. ואם הקב"ה מסייע לגדל לנו את הילדים, אתם יודעים לאיזה בנים זוכים? מגלה לנו דוד המלך לבנים כשתילי זיתים! ומה המיוחד דווקא "בזיתים"?
מבארים לנו חז"ל (במדרש רבה במדבר, פרק א' פסוק ג'. וכן בספר תנא דבי אליהו רבה, פרק י"ח) שיש שני סגולות שבולטות דוקא בעץ הזית, שלא מצינו אותם בשום עץ אחר: מעלה ראשונה: העץ היחידי שא"א להרכיב אותו בשום זרע אחר, זה עץ הזית! הוא לא מקבל שום תרכובת זרה! הוא נותן מאה אחוז של שמן הזית בלבד, הוא לא קולט שום זיוף אחר!
ומעלה שניה – שמצינו בעץ הזית: זה "בשמן" שכובשים מפרי הזית. שממנו אפשר להפיק את השימוש הרב תכליתי שיש, יותר מכל שאר פירות אחרים. בשמן – אפשר לעשות את כל הפעולות שקיימות, כגון: בישול, תאורה, רפואה, בשמים, וריחות, ועוד, ומה לא עושים היום משמן? ובניגוד לשאר משקין, וכגון: חלב, יין, מיץ פירות, וכדו' שאפשר להפיק מהם שתייה בלבד, ורק עץ הזית יוצא דופן, שאפשר להפיק ממנו תפוקה בעוצמה גדולה יותר, וכמו שמפורט לעיל.
וזה מה שמתכוון לומר לנו דוד המלך: אתה רוצה שיהיו לך בנים כמו "שתילי זיתים"? שיהיו בהם את שני ההטבות שיש בשמן? כלומר, שיהיה אפשר להפיק מהם ולהנות מהם מכל הבחינות שירצו, דהיינו שיצאו בעלי תורה, בעלי משנה, בעלי מקרא, בעלי אגדה, בעלי שם טוב?
וגם אתה רוצה שיקבלו את המעלה השנייה שיש בעץ הזית: שלא יספגו שום תרכובת "וכלאיים" זרה, שלא יחדור להם שום גורם שלילי, או השפעה זרה, מכל החינוך המקולקל שיש בחוץ?
ומי לא רוצה בנים כאלו? במה זה תלוי? מהו סוד ההצלחה, לזכות לבנים צדיקים כאלו? מגלה לנו דוד המלך, זיל לרישא דקרא: "אשתך בגפן פורייה – בירכתי ביתך! כלומר, זה תלוי באמא שהיא עיקרה של הבית, בידיה לקבוע – את גורל עתיד ילדיה! בידה לקבוע – האם הקב"ה יעזור לה בחינוך הילדים שיהיו טהורים כמו שמן זית, או ח"ו להיפך.
אמנם נכון, שהקב"ה תמיד חייב להיות "שותף" עם ההורים בבנין הילדים, שהרי הקב"ה הוא זה שנותן את הנשמה בתוך גוף הילד, והוא זה שמזרים את החיים. ואולם, אנו הרי רוצים שהקב"ה ימשיך הלאה את השותפות שלו בילד, ימשיך להיות שותף "פעיל" בתוך הבית, ויעזור לנו בבניין אישיותו של הילד!
המשך פעילות זו – בזה הקב"ה לא משתתף עם כל הורה, אלא הוא מתנה תנאי בסיסי קודם לכן: לנקות את הבית מכל "ערות דבר", ללמד את האשה, שלא תחטיא את הרבים בבגדי פריצות! ורק אז הקב"ה יהיה מוכן להיכנס לבית הזה. ולעזור בגידול הילדים, שיצאו צדיקים וטהורים!
ואם האשה ממשיכה ללבוש בגדי פריצות, וממשיכה להחטיא ולהכשיל את הרבים בבגדים בולטים ומושכים, אז הקב"ה אומר להורים כאלו: "תסתדרו לבד"! אני לא נותן יד שותפה למחללים את שמי! ואז – אתם כבר יודעים את התוצאות… אחד מצליח פחות לבד, ואחד קצת יותר, ואולם "תסתדר לבד" אומר לו הקב"ה, אני לא נמצא שם!
ודבר אחד, צריך שיהיה ברור: בלי עזרתו ושותפותו של הקב"ה בחינוך הילדים – לא יתכן להצליח כלל! שום 'הישגים' לא יהיו!
למרות שההורים ישתדלו בחינוך ויטרחו להחדיר לבניהם יראת שמים וכו', שום דבר לא יעזור! אם האשה תסלק את השכינה מהבית, אז מאבדים את הסיעתא דשמיא, ואז – כשבניו גדולים, פתאום הוא מתחיל לגלות מהתנהגותם כלפיו – אכזבה קשה ועמוקה!
לא מאמינים שכך הוא המציאות? אז בבקשה בואו ונערוך חשבון קצר, ואז נווכח לראות שאכן חייבים את עזרתו של הקב"ה – בכדי להצליח בחינוך הילדים:
הנה, כל הורה אסור לו לחיות באשליות, וצריך הוא לדעת ברור שכמה שהוא ישתדל לחנך את ילדיו הכל "בערבון מוגבל"! שהרי – אחרי הכל, כמה אתה יכול לעשות? אתה חושב שאתה כזה 'מומחה' גדול בחינוך? ואפי' נניח שכן, ואולם יש דברים שהם כבר לא בשליטתך לעצור אותם! ולדוגמא:
וכי חסר, שיהיה איזה ילד מקולקל למטה בחצר, שיתפוס את הבן שלך ויקלקל אותו בלי ידיעתך? וכי חסר, שמישהו בחוץ יהרוס אותו? וכי לא יכול להיות שהוא יעבור ברחוב, והוא יראה שם איזה תמונה של 'פריצות' – ואז הוא יהיה אבוד!
אתה יודע כמה סייעתא דשמיא אתה צריך, כדי שהילדים שלך יצאו יהודים יראי שמיים אמיתיים? אם הקב"ה לא ישמור על נשמתם ברחוב, ולא ישמור עליהם למטה, ולא ישמור עליהם בתחנה מרכזית שהם נוסעים וחוזרים – – – ובקיצור, אם הוא לא ישמור עליהם כל הזמן, אז מה הסיכוי שלך שיהיה לך ילדים טובים באמת?
הרי היד שלך קצרה, עד כמה אתה יכול לפעול למען חינוכם?
ולכן יש לכל אישה לזכור זאת היטב: עתידם הרוחני של ילדיה, נקבע עד כמה הקב"ה נמצא איתם "שותף פעיל" בתוך הבית, ושותפותו של הקב"ה מותנית בתנאי עקרוני ובסיסי: שבבית זה לא יראה שום דבר פריצות! ואשה שלא איכפת לה מכל זה, והיא מעדיפה את ההנאה 'הרגעית' של לבישת בגדי פריצות, כדי להתייפות ולגרות את אחרים, אשה כזו, צריכה לקחת בחשבון, שזה יעלה לה במחיר יקר מאד: השכינה תסתלק מתוך ביתה, והילדים שלה יהיו מופקרים ועזובים – מהשגחת הקב"ה!
אשרי האשה, שיודעת לשקול "שכר" עבירה כנגד הפסדה, ושומרת על גדרי הצניעות, ובזה מובטח לה, שהשותף השני שנמצא איתה בבית לא יאכזב אותה! היא תזכה לראות דור ישרים מבורך, אשר בסופו של דבר, היא תרווה מהם רוח נחת וסיפוק אמיתי ! ! !
ולמי שעדיין חושב, שאנו כותבים כאן דברים 'דמיוניים', או רחוקים מהמציאות, אז יש לנו להציג בפניו 2 הוכחות לדברינו, מ 2 נשים, שבאמת שמרו על "חוזה השותפות" והקפידו על הצניעות שלהם ולבסוף הם ראו בחוש שגם הקב"ה לא אכזב אותם, וחינך להם את הבנים, שיצאו לגדולי ומאורי ישראל!
ומי הם אותם 2 הנשים? אשה אחת – היתה בזמן בית המקדש. ואשה השנייה – היתה בדור שלנו אנו. וכדי לא להשאיר אתכם במתח, נפרט לכם את הדברים:
בזמן ביהמ"ק – מספרים לנו חז"ל, בגמרא מסכת יומא (דף מ"ז.) שהיתה אשה אחת, שהיו קוראים לה "קמחית", והיא זכתה לשכר עצום ונורא שאין לשער: שבעת בניה שמשו בכהונה גדולה!!!
כהן גדול – זה תפקיד אחראי ומחייב מאד. הוא נכנס למקום המקודש ביותר – בית קדשי הקדשים, והוא חייב להיות נקי, ללא שום חטא ופגם. (ולכן היו קושרים לרגלו חבל, כדי שאם ח"ו הוא לא יהיה ראוי, והוא ימות שם בפנים, יגררו אותו עם החבל החוצה).
והנה – אשה זו זכתה, ששבעת בניה יצאו נקיים וטהורים, ללא כל חטא ופגם, עד כדי שזכו למישרה הקדושה ביותר: להיות כהנים גדולים, ולשרת ביום הכיפורים בבית קדשי הקדשים, להיכנס לִפְנָי ולפנים!
קינאו בה חכמים, ועשו אליה משלחת כדי לברר במה כוחה גדול, שזכתה לזכות כזו, שהיא שאיפת חייה של כל אם יהודיה, ודוקא היא זכתה בו – יותר מכולם?
ענתה להם אותה צדקת שהיא תולה את כל הזכות הזו, בגלל צניעותה! שמעולם "לא ראו קורות ביתה שערות ראשה". כלומר, בזמן שהיא היתה חופפת את הראש, היא היתה לוקחת אשה מיוחדת, שתעמוד עם סדין מסביב ראשה, כדי שח"ו שערה אחת משערות ראשה, לא יתגלה אפילו כלפי קירות הבית! !
כזה דקדוק נורא בנושא של צניעות! ודוקא זה, מה שעזר לה לגדל את ילדיה שיהיו לצדיקי הדור! יבוא אחד וישאל: מה צניעות קשור לחינוך ילדים? איך זה משפיע על בנין אשיותו של הילד?
לפי הבנתנו, היא היתה צריכה לענות להם:
* כמה היא חינכה את הילדים.
* כמה היא השקיע בהם.
* כמה מסירות היה לה, לשלוח אותם לת"ת, ולישיבות הקדושות!
ודוקא את זה – היא לא ענתה להם! מדוע? מפני שכל זה לא יכול לתרום הרבה – אם הקב"ה לא ישתתף ג"כ, לעזור לנו בחינוך הילדים! היא ענתה להם את סוד ההצלחה האמיתית, שקבע לה את עתיד ילדיה – סוד הצניעות! "השכינה" ששרתה בבית היא גידלה ורוממה את ילדיה – להיות אצילים וקדושים!
וכעת – נעבור לספר לכם, על האשה השניה, שהיא כבר היתה בדור שלנו, וג"כ זכתה לבנים כוהנים גדולים (ואפילו יותר מזה) מחמת צניעותה.
ומי זאת היתה אותה אשה? היתה זו אמו של החזון איש! היא ג"כ זכתה, שכל המשפחה שלה, וגם כל החתנים שלה, היו גדולים וענקים בתורה. כולם היו צדיקים מופלגים, בצורה בולטת! (רק מכיון שבראשם היה "החזון איש", שהוא היה בולט יותר מכולם, לכן לא היו יודעים כל כך מהשאר, שזה דומה לנרות, שנמצאים ליד לפיד אש, שאז אור הנרות 'מתגמדים' לאור שלהבת הלפיד).
והרי לפניכם רשימה חלקית, מן החתנים שאליה היא זכתה:
* הסטייפלר הקדוש – היה שם אחד מהחתנים.
* אביו של הרב גריינימן – ג"כ היה אחד מהחתנים.
* גם אביו של ר' ניסים קרליץ – היה שם חתן.
כולם היו משפחת "סגולה"! ללא יוצא מן הכלל! ולכן, חכמי התורה שהיו בדור הקודם, עשו גם אליה משלחת, ושטחו את פליאתם בפניה: באיזו תרופת פלאים השתמשת, שזכית לכל זה?
ענתה להם אמו של החזון איש תשובה שהדהימה אותם ביותר: השתמשתי באותה עצה של הקמחית, שהיתה בזמן ביהמ"ק! ! !
כלומר, כשהיא היתה חופפת את הראש, היתה מקפידה לקחת אשה, ומעמידה אותה סביבה, כדי שלא יראו קירות ביתה שערות ראשה! והיא באמת זכתה, שיצא ממנה בן שנחשב לפוסק הלכה לאורך כל הדורות, ושהאיר את עיני ישראל בתורתו, וכל בית ישראל נשענים על פסקיו!
היא זכתה לבן, שעד היום, חולף "זעזוע" בכל הגוף, כשמזכירים את שמו הדגול והנערץ: החזון איש! שהיה קודש קודשים, אשר במילה אחת שלו היה חותך ופוסק דיני נפשות ממש, לעשות ניתוח או לא לעשות, להטיס אותו לחו"ל, או לא… וכו', והוא במילה אחת – היה קולע למטרה! (ואפי' נשמות מגולגלות של בנ"א שחטאו, היו מתגלים לחזו"א ומבקשים ממנו שיעשה תיקון לנשמתם. וכמו שהעיד על כך גיסו הסטייפלר הקדוש).
ממש "מלאך" בדמות אדם, וכל זה בזכות מי? בזכות האמא שלו! היא שמרה על הצניעות בדקדוק עצום ונורא, ובכך איפשרה שהקב"ה ישכין את שכינתו בביתה, והוא יגדל לה את הילדים! וכידוע, מי ששומר על חוזה הצניעות, השותף השלישי לא מאכזב אותו…
ודבר זה, חייב לעודד גם אותנו: אנו רואים נשים, שכעת הם שמחות ומתגאות, הם מתלבשות ככל העולה על רוחם, הם "הבולטות" ברחוב, והם משמשות הדוגמא החיה, לתלבושת 'האופנתית' שהולכת ברחוב…
ואילו חברתה – הולכת בצניעות, עם מטפחת ראש, ועם בגדים ממוצעים ולא הכי רועשים. לא זוהרים ומושכים. מקפידה להוריד את שרוול החולצה – עד סוף פרק היד, וסוגרת אותו בכפתור. נועלת נעליים פשוטות ולא רועשות, הולכת בצידי המדרכה כדי שלא להיפגש באנשים… וחברותיה עומדות מהצד, וממש "מרחמות" עליה, בשביל מה צריך להיות כל כך "חנוקה"? למה ללכת במלבושים כ"כ קיצוניים? לא נורא אם יוצאים לרחוב קצת מבושמות, עם בגדים יפים וקצת מושכים, הרי זה ה"מוֹדָה" ולמה להיות שונה מכולם? כך צוחקות ולועגות עליה חברותיה!
ואולם שלמה המלך, החכם מכל אדם, גילה לנו מה יהיו התוצאות: "ותשחק ליום אחרון"! נראה בסוף מי יצחק! נראה בסוף את התוצאות, מי תזכה שהבנים שלה יהיו כוהנים גדולים, גדולי הדור, מזכי הרבים, ומי – תישאר בסוף – ריקה ומנוערת מכל: הבנים שלה אמנם ילמדו בישיבות, וֶיִירָאוּ כבני תורה, אולם היא עדיין לא יודעת מה היא הפסידה! היא לא יודעת, איזה בן גדול הדור יכול היה לצאת ממנה, אילו היא היתה מאפשרת שהשכינה תשרה בתוך ביתה, והקב"ה בעצמו יגדל לה את הילדים!!!
ועל זה אומרים העולם: "צוחק – מי שצוחק אחרון"! [וכעין יסוד זה אמרו חז"ל בגמרא מסכת מגילה (דף י"ג:) ש"בשכר צניעות שהיתה בה ברחל, זכתה ויצא מזרעה שני מלכים: שאול המלך, ואסתר המלכה, שיצאו מזרעו של בנימין בנה!].
אשריהן – אותם בנות חייל, שעומדות בגבורה, ולא נסחבות אחר זרם הפריצות שמשתולל ברחובות. הם אשר יזכו לבנות את ביתם על טהרת הקודש, ועל טהרת הצניעות, ועל טהרת הפנימיות. והם אלו שמובטח להם, שבסופו של דבר, השותף השלישי (הקב"ה) שנמצא איתם בתוך הבית לא יאכזב אותם, הוא יראה להם בנים ובני בנים, שירוו מהם רוב נחת ואושר אמיתי!
וזכותם גדולה יותר, בזה שהם גם עוזרות לעם ישראל לסיים יותר מהר, את הגלות המר שבו אנו שרויים. שכך הבטיחו לנו חז"ל במדרש רבה (ויקרא ל"ב ה') "שבזכות נשים צדקניות עתידים בני ישראל ליגאל"! אשריהן ואשרי חלקן!
x x x
ונעבור לשאלה מס' 3.
אשה שפורצת את גדרי הצניעות, ומכשילה את הרבים בגירוי היצה"ר, איזה עתיד צופים לה חז"ל?
תשובה: ראשית צריך לדעת, שכדי להבין ולתפוס, מהו בדיוק החסרון השלילי שיש בבגדים פרוצים או מושכים – צריך על זה מאד "בגרות", ומאד "רצינות", ומאד "יראת שמים"! ומדוע? מפני שדברים אלו עומדים ברומו של העולם אצל האשה! הם אלו שבונים את אשיותה, ומזכים אותה לעוה"ב!
הנה, תראו את החשבון: אצל גברים יש להם את התורה, שהיא כבר עושה להם את העבודה. היא מעדנת ומשפרת להם את מידותיהם, ומרסנת להם את התאוות שטבועים בכל בן אדם, שלא יתפרצו יותר מדי החוצה, וכך היא מעלה אותם ממדרגת 'פרא אדם' למדרגת 'מלאך'!
ואולם אצל נשים, הם אין להם את "הביטוח" של התורה, שהרי הם פטורות מלימוד התורה, וא"כ מה ירסן אותם? מהו הדבר, שיכול להחדיר להם יראת שמים, ולעצור אותם שלא יחטאו? איזה תרופה יש בשבילהן שיכולה לשפר ולעדן להם את מידותיהן?
התשובה: זהו סוד הצניעות! כן! כשאשה הולכת בצניעות, זה נותן לה חיזוק עצום ביראת שמים, זה מֵדָרְבֶּן אותה יותר לרצות לדקדק במצוות, ולקיים הכל בשלמות. הצניעות גם משפיעה עליה, לרסן אותה לכבוש את תאוותיה, ולהעלות אותה בדרגות גבוהות, עד כדי להגיע לצדקות של אמותינו הצדיקות! כן! זוהי המציאות, שההופעה "החיצונית" של האדם נותנים השפעה עצומה "לפנימיות" שלו!
ואפילו אשה חילונית מובהקת, אם היא תתלבש בצורה דתית – אחרי שבוע, שבועיים, תראו שההתנהגות שלה אוטומטית כבר תהיה אחרת! שזהו הסוד הגדול: הבגדים משפיעים מאד, לקבוע לאדם את מהותו! וכמו שאמרו רבותינו – אחרי המעשים נמשכים הלבבות!
ולכן, אפילו אם תהיה אשה דתית שומרת מצוות, אולם אם הלבוש שלה יהיה לא צנוע זה חייב להשפיע גם על המהות שלה פנימה! זה יגרום "לקרר" אותה בעבודת השם!
עד כדי כך כוחו העצום של בגד חיצוני!
ולכן, נבאר בשלב זה, מהו בדיוק החיסרון שיש בפריצות, ואיזה תופעה שלילית זה גורם לסביבה מסביב, ורק אם הקוראת תהיה בגרותית ורצינית, ובעלת יראת שמים, עם רצון טוב להשתפר בתחום זה, אז יש סיכוי שהדברים שיכתבו בהמשך התשובה ישפיעו עליה לטובה, והם ישמשו לה כ'קרש קפיצה' להתעלות בצידקות וקדושה!
ראשית, נתחיל תחילה לבאר את חומרת עוון פריצות, לא מצד חומרת דיני התורה, אלא מצד השכל וההגיון שיש בדבר:
הנה, תשימו לב לדבר מעניין: אפילו בעולם החילוני, כל אשה ברמה שיכלית גבוהה, או במעמד חברתי מכובד, (ובתור דוגמא: עורכת דין, שופטת, שרת ממשלה, מנהלת מקום ציבורי, וכדו') או אפילו נשים ברמה בינונית שנקראות היום בשם "נשים אנטלגנטיות" כל הנשים מהסוג האלו, לא ירשו לעצמם לצאת לרחוב, אלא בבגדים שמכסים את גופם לפחות בצניעות נורמלית, אשר השכל האנושי מחייב אותה! ולמה? וכי יש להם "עודף" יראת שמים? ודאי שלא! אלא פשוט יש להם את המנימום של כבוד עצמי!
הם יודעות לכבד את מעמדם ואשיותם, ולכן הם לא מעיזות להשפיל את כבודם, ולהתחיל להשתגע, לֵהֶרָאוֹת כמו בהמה "חשופת גוף" ללא בגדים!
רק אשה זולה ופרוצת יצרים, שאין לה שום טיפה של כבוד אישי, אין לה שום "סיפוק" מעצמה והיא זקוקה מאד לתשומת ליבם של אחרים – רק אשה כזו, תהיה מוכנה להפקיר את כל אשיותה, ולשמש 'כחלון ראווה', לכל פורק עול שרוצה למלא את סיפוק יצריו!
ומדוע היא נזקקת לכך? פשוט מאד! אין לה שום סיפוק ושביעות רצון מהמעמד "הנחיתי" שיש לה בחברה, וכדי לרומם אותו ולמצוא חן בעיני החברה היא חייבת להשתמש בדבר הגרוע מכל: לחשוף מקומות מגופה – לעיני כל, אולי על ידי כך תזכה המסכנה הזו לאיזו טיפה של יחס והערצה מאותם אנשים ריקים ופוחזים של אנשי הרחוב! ממש אשה אומללה, שיש פשוט לרחם עליה !
ואשה כזו, לא רק שאין לה שום כבוד וערך עצמי, אלא היא פשוט גם הורסת את כל 'העדינות', שיש בחלק האשה שבה! שהרי כל גילוי בשר באשה, מראה על: בהמיות! עזות! חציפות! ניבזות! ושפלות! ומי גילה לנו זאת? חז"ל הקדושים! הנה, במדרש תנחומא (פרשת נשא, פרק ג') התבטאו חז"ל כלפי אישה פרוצה (סוטה) שהיא עושה – מעשה בהמה!
היא רוצה להראות שגם היא "גבר"! גם היא נמצאת ופועלת בָּמָקוֹם שכולם התפעלו והתרשמו ממנה! וכל זה – הוא ההפך הגמור, מכל מהותה של האשה, שבטבעה היא שקטה, עדינה, צנועה, וביישנית! נמצא, שאשה זו הורסת את כל המידות הטובות שטמונים בה!
והאמת, שעיקר הבעיה של אשה שהולכת בפריצות, חוץ מזה שזה זלזול קשה בכבודה האישי, וכמו שבארנו לעיל, עוד היא מזיקה בזה גם לאחרים המסתכלים עליה, היא גורמת להם להיכשל בעבירות של פגימת העיניים, שלפעמים זה נגמר בדברים יותר גרועים, ה' יצילנו!
אשה לא יכולה להיות מודעת לאיזה נזק היא גורמת לאנשים, ע"י לבוש אחד בולט, או לא צנוע, שהיא יוצאת בו לרחוב. היא ממש משחיתה נפשות תמימות!
הנה, נתאר לכם תיאור קצר, ממה שבדרך כלל קורה בדברים כאלו: הולך לו בחור בן תורה ברחוב, עם לב טהור ונקי, או בעל הבית, ירא שמים, שזה עתה גמר לספוג כמה שעות של שמיעת דברי חיזוק בבית הכנסת, והוא רוצה לחזור לביתו, ולהירדם מתוך מחשבות והרהורים של דברי תורה!
והנה, באה אשה פרוצה, עם לבוש מושך ומגרה, ובעל כרחם גורמת להם לאבד את כל הקדושה שהם קבלו מהתורה! הכל נאבד מהם, ע"י שהם הסתכלו בלבוש הלא צנוע של אותה אשה!
למה? מה חטאו לך הנשמות האלו? הלא בזה האשה הזו "ממיתה" אותו! מאבדת לו את כל הקדושה שלו, את כל הרוחניות, את כל הנשמה הטהורה שלו!
מי מוכנה לקחת באחריות הכבדה, אם הבחור הזה ימשך אחרי כל זה, ולאט לאט הראש שלו יצא גם מהלימוד, ויפול מכל היראת שמים שלו, וימשך בגלל זה לכל הזוהמה של הרחוב הפרוץ? (וכמו שידוע מהמציאות, שרוב הבחורים המסתובבים היום ברחובות, זה התחיל אצלהם רק מהעניין הזה!)
אשה שהולכת ברחוב, בלבוש כזה שמכשיל את האנשים בהרהורים רעים, הרי היא כתולה על עצמה "שלט", ומכריזה לכולם: אני בת ביתו של ירבעם בן נבט, שחטא והחטיא את הרבים, ועל זה 'גיהנם' מובטח לה! היא תתבע בשמים, על כל ירידה ברוחניות – שהיו לאנשים שנפגעו מחמת לבושה הפרוץ! על כולם היא תצטרך ליתן דין וחשבון, לפני יודע תעלומות בורא העולם!
ועל זה, צווח שלמה המלך בספרו משלי (פרק ז', פסוק כ"ו) "כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה"! ברור לנו, כי אילו ידעו בנות ישראל, את גודל המכשול והתקלה שהן גורמות ע"י מלבושיהן, ודאי ובודאי שהיו מוכנות לוותר על כל ה"כבוד" המדומה הזה והיו מעדיפות ללכת בלבוש קצת יותר עדין וצנוע, ובלבד שלא יהיה חלקם בין "מחטיאי הרבים"!
אלא מה בכ"ז הבעיה? פעמים רבות, האשה עצמה לא מבינה מה נקרא בגד 'לא צנוע', מה נקרא בגד ש'מושך את העין', לפעמים היא חושבת, שבגד כזה בודאי לא בולט, בודאי לא מושך תשומת לב. והיא טועה טעות חמורה! ולמה? בגלל שהאשה לא פועל אצלה ה"רגשות" שפועלים חזק מאד אצל הגבר! אין לה מושג להבין, איך הרגשות של הגברים מתעוררים מכל דבר קטן בנושא כזה. ולכן, היא צריכה למדוד איך האנשים ברחוב מסתכלים על בגד כזה! האם זה משפיע לרעה במציאות בשטח, או לא, זה מה שצריך להיות הקובע!
ואם נתחיל לדבר קצת יותר לפרטים, אז אנו יכולים להציג בפניכם את כל סוגי הבגדים, שמייצגי האופנה בפריז ייצרו אותם בכוונה תחילה – בצורה כזו, שימשכו את עין הרואים. והרי לדוגמא:
בגדים: שקופים. צרים. קצרים. ובולטים, או בגדים בצבעים צעקניים, זורחים, מבריקים. על כל הבגדים הללו, יש חותמת של "טרף" למהדרין! כל הסוגים האלו, הם נקראים בגדים "רחוביים" אשר רק הנשים השחקניות הפרוצות הגויות לובשות אותם!
ואם תרצה האשה להצטדק ולטעון, שעל ידי בגדים מושכים היא תצליח למצוא את 'בן זוגה' יותר בקלות, וא"כ הרי זה חלק מ"ההשתדלות" שהיא עושה, כדי להשיג את השידוך שלה!
גם טענה זו אינה מתירה כלל וכלל, להחטיא בגלל זה את האנשים. ויותר מזה, השתדלות זו לא רק שלא תעזור לה לטובה, אלא עוד זה עצמו, ייהפך לה לרעה! שכן כלל בידינו, שכל דבר שהוא טוב אמיתי, א"א להשיג ע"י אמצעים מקולקלים!
כך לימדו אותנו חז"ל, בגמרא מסכת סוטה (דף ב'.) "שאין מזווגים לאדם אשה, אלא לפי מעשיו". ופירש רש"י שם: צנועה לצדיק. ופרוצה – לרשע! וא"כ, הנה חז"ל אומרים, ששום הישג טוב לא תצליח האשה להשיג, ע"י שתלך בדרכי פריצות. אלא ההפך בדיוק: מהשמים יסובבו, שהיא תיקח אדם פרוץ כמותה: פרוצה = לאדם רשע. אשר ממנו היא תסבול כל חייה! (וכמו שביאר לנו שם, רש"י הקדוש).
אלו הם התוצאות שכל בת ישראל צריכה לזכור – שבלבוש אחד לא צנוע, היא גורמת לעצמה:
* מחטיאה מאות ואלפי בני אדם מידי יום!
* הורסת את כל אשיותה, עדינותה, ואת כל מידותיה הטובות!
אמנם נכון, שאנו הגברים חלשי אופי יותר מהנשים, ועל זה אנו מודים ומתוודים בכל יום "ברוך… שלא עשני אשה". שכן, אם היינו נבראים בתור אשה, והיינו צריכים לקחת על כתפינו את כל האחריות הכבדה הזו, מי יודע אם היינו מצליחים להחזיק מעמד, ולעבור את כל זה בשלום.
ואולם כלפי האשה, אם הקב"ה ברא אותה, עם כל הניסיונות והפיתויים שבה, בהכרח שגם נתן לה את הכוחות לרסן את עצמה, ולעצור את כוחות המשיכה ליופי, שלא יתפרצו יותר מדי.
הנה, לשם תוספת חיזוק הדברים, נעתיק לפניכם דבר מדהים: כשבאנו לספור, את העבירות שהאשה צוברת לעצמה בכל פעם שהולכת בלבוש פרוץ (או לא צנוע), נזדעזענו לגלות, שלפי דברי חז"ל, אשה זו עוברת בכל פעם על 8 לאוין מהתורה! ואם יש למישהו ספיקות בדבר, וחושב שאנו מגזימים, ומנפחים כל דבר, א"כ מוזמן הוא לקרוא את הרשימה שנציג בפניו, ואז הוא יווכח לראות שאכן, כך היא המציאות בלא שום גוזמא כלל!
והרי לפניכם 8 הלאוין מן התורה, שהאשה עוברת עליהם, בכל יציאה לרחוב בבגדי פריצות:
1. לאו ראשון: בחומש דברים, פרק כ"ג: "ולא יראה בך ערוות דבר". וביארו הראשונים, ש"ערווה" פירושו "גילוי", שכל דבר שדרכו להיות מכוסה, והוא מגלה אותו, עוברים בזה על הלאו הנ"ל [וכן כתב הסמ"ג, בלאוין שבמלקות, סימן רמ"ו. וגם הסמ"ק כתב כן בסימן פ"ג].
2. לאו שני: "לא תקרבון לגלות ערווה" (ויקרא י"ח ו') ופירש הרמב"ם (במנין המצוות, סימן שנ"ג. וכן בפירוש המשניות לסנהדרין, פרק ז') שכוונת התורה להזהיר, שצריך להתרחק אף מן הדברים המקריבים ומביאים לגילוי ערווה. (ובכלל זה, הכוונה גם לאשה שחושפת את בשרה, שבודאי זה עלול להביא לידי גילוי ערווה, ועוברת היא על הלאו הנ"ל).
3. לאו השלישי: הוא אזהרת הפסוק (בחומש ויקרא, פרק י"ח, פסוק ל') שאומר "ושמרתם את משמרתי, לבלתי עשות מחוקות התועבות האלו, ולא תטמאו בם". ופירש הרמב"ם הנ"ל (בריש לא תעשה ב') שמהלאו (שחוזר על פרשת זהירות מעריות) למדנו גם איסור הפריצות, שמביא לידי עריות, שגם זה נכלל בכלל "חוקות התועבות". ע"ש.
4. לאו רביעי: מה שכתוב בחומש ויקרא (פרק י"ח, פסוק ג') שהפסוק מזהיר "ובחוקותיהם לא תלכו". וביאר השו"ע ביורה דעה (סימן קע"ח, סעי' א') שמלאו זה למדנו, שאסור ללכת בחוקות העכו"ם, ובכללם, שלא ללבוש מלבוש, שלובשים אותו העכו"ם לשם פריצות וכו'. הרי מבואר, דבגדי פריצות, הוא בכלל הלאו הנ"ל! (ועיי"ש עוד בביאור הגר"א, אות א', ואות ו') ושוב ראיתי, שכן פסק הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א, בשו"ת יביע אומר יו"ד ח"ו, סימן י"ד, סוף אות א'. עיין שם.)
5. לאו החמישי: הוא אזהרת הפסוק, בחומש ויקרא (פרק י"ט, פסוק י"ד) "לפני עוור לא תיתן מכשול". ופירש הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה אות רצ"ט) שלאו זה כולל, גם את מי שגורם לשני להיכשל בעבירה מחמתו. וכו'. ע"ש.
ולפי"ז אשה שגורמת לאנשים להיכשל בהרהורים רעים מחמת לבושה הפרוץ, ודאי שעוברת על לאו מהתורה הנ"ל. (וכן פסק הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א, בשו"ת יחוה דעת, חלק ג', עמוד רי"ג, ע"ש).
6. לאו שישי: בחומש במדבר (פרק ט"ו, פסוק ל"ט) שהתורה מזהירה שם "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וידועה שיטת החינוך (במצוה שפ"ז בסופו) שגם אשה בכלל אזהרה זו!
וא"כ, אשה שהולכת בפריצות, לא מן הנמנע הוא, שהיא גם תרה בעיניה אחרי אנשים שיסתכלו עליה, ועוברת בזה על הלאו הנ"ל. [וגם הרמב"ם הנ"ל (לא תעשה, אות מ"ז) ביאר, שהלאו הנ"ל, כולל אזהרה על "המשך התאוות הגשמיות, ועסק מחשבה בהם". ולדבריו אשה פרוצה, ודאי שנכללת בזה, ודו"ק).
7. לאו שביעי – הוא אזהרת הפסוק בחומש ויקרא (פרק כ"ב, פסוק ל"ב) "ולא תחללו את שם קדשי". וידוע מה שביארו לנו חז"ל, בגמרא מסכת יומא (דף פ"ו.) שחילול השם לא נמדד לפי גודל הכמות של העבירה, אלא לפי החשיבות שהוא נחשב בעיני הבריות. ואם הבריות מחשיבים אותו לאדם חשוב, והוא עושה מעשה, שבעיניהם זה נראה כעבירה, ומזה הם יגררו ללמוד ממנו, זאת ההגדרה של "חילול השם"!
וא"כ, מכאן יש ללמוד, גם על אשה חרדית שהולכת בבגדי פריצות (פאה פרוצה, חצאית קצרה וצרה, גרביונים שקופים, וכו') והנשים החילוניות לומדות ממנה, ומצביעות עליה בטענה: "הנה ראו, זוהי אשה חרדית, ובכ"ז מרשה לעצמה ללכת כך, וא"כ מדוע אצלנו זה יחשב לדבר עבירה? [וכפי שידוע, מכמה וכמה מקרים, שכאשר רצו לשכנע נשים חילוניות ב"כיסוי ראש", הטענה העיקרית לסיבת סירובם, היתה: הנה, גם הנשים החרדיות הולכות ב"שיער טבעי", שנראה כגילוי ראש, ומדוע אנו נהיה יותר צדיקות מהם?)
ואוי לה לאותה אשה! שבמקרה כזה, גרמה לחילול ה' איום ונורא, וחז"ל עצמם אמרו לנו (בגמרא שם) שעונשו של עוון חילול ה', הוא קשה מאד, עד שאפי' יסורים, ואפי' יום הכיפורים אינו מכפר, אלא רק יום המיתה מכפר על עוון כזה! ה' יצילנו!
לב מי לא יזדעזע, לחוס על נפשה, ולבדוק בשבע עיניים, האם אין היא גורמת "לחילול השם", במלבושיה הפרוצים, ובחזותה הדתית חרדית???]
8. לאו שמיני – יש לדעת, שההלכה גם קובעת, שאם נראה מהאשה 'טפח' גלוי מבשרה (8 ס"מ), או אם לובשת גרביונים 'שקופים', שגם דבר זה נחשב ממש, כאילו כל מקום השוק והברך "מגולים" [כן כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו', יורה דעה, סימן י"ד, אות א') בשם פוסקים רבים] וכנגד כל זה, אסור מבחינת ההלכה, לומר שום דברי תורה או קדושה. לא ברהמ"ז, ולא קריאת שמע, ולא לימוד תורה, או תפילת הדרך. [ומצוי הדבר מאד, באוטובוסים ציבוריים, שיושבות שם נשים מהסוג הנ"ל, וכן בבית כשהבעל מקדש על היין, ואשתו יושבת עם גרביונים שקופים לפניו, שאסור לבעל לומר שום ברכה כנגדה!] ושוב ראיתי, שכן פסק גם המשנ"ב (בסימן ע"ה, אות כ"ה) שכל שרואה את בשר האשה דרך עששית, או דרך זכוכית, או דרך בגד דק שמשקף את הבשר כנגד כל זה אסור באמירת דברי קדושה. עיין שם. (ובזמנינו, פרסמו פוסקי דורנו, שרק גרביים שמצוין על גבי האריזה שלהם, עובי של 30 דנייר, או גרבי "סטרץ" – רק סוג כזה כשר, כיון שהם מסתירות את צבע הרגל).
וא"כ, בכל אלו אסור להזכיר שום דבר שבקדושה כנגדה, וכמו שנפסק בשו"ע (סי' ע"ה, סעיף ד') והוסיף שם המשנ"ב (אות כ"ו) שכל הברכות הם לבטלה, ואפי' בדיעבד צריך לחזור ולקרוא!
נמצא, שאשה זו שהולכת בבגדים שקופים או חשופים, מכשילה את הרבים באזכרות שם השם לבטלה (ואפי' אם לא מסתכלים עליה, אלא רק עומדים מול בשרה, או מול שערה המגולה). ובכל מקרה כזה אשה זו עוברת על לאו מהתורה של "לפני עוור לא תתן מכשול", שהכשילה אותם בברכות לבטלה. (ולכן במקומות כאלו, העצה היא, או שיחזיר כל גופו לצדדים, או שיעצום עיניו וילמד בע"פ, או שיקרא מתוך הספר. שעצות אלו מועילים לדעת השו"ע, שם סעי' ו', וע"ש במשנ"ב).
הנה לפניכם, סיכום כל שמונת הלאוין שאשה יכולה לעבור עליהם במכה אחת, בלי שום מאמץ, בלי שום טירחא, ואפי' מבלי כל כוונה! מספיק רק הליכה אחת בלבוש לא צנוע, וכבר היא סופגת לעצמה – שמונה מלאכי חבלה ! ! !
מהמם ממש! הנשים בזמנינו, אפי' על ספק דרבנן עושים כבר שאלת רב, ואילו על השאלה איזה סוג בגדים מותר לקנות, שזה גובל ב – 8 לאוין מהתורה(!) על זה לא צריך לעשות "שאלת רב"?
"חומרות" על גבי "חומרות", נהגו הנשים להחמיר על עצמם, וכגון:
* שלא משתמשים בחשמל בשבת. שחוששים לשיטת החזו"א, וקונים בכסף רב "גנרטור" פרטי, או שמנתקים כליל בשבת את כל הדברים שפועלים על ידי חשמל, שזה כולל: ברז המים. המקרר, התאורה. וחיים כל השבת עם 'נרות', ו'חביות מים וקרח' (שבו מאכסנים את המאכלים).
* וכן בדיני חציצה במקוה. מחמירות על עצמם, שאפי' סתימה בשן זמנית – מהווה "חציצה". לא מתחילות לספור שבעה נקיים עד שעוברים 6 או אפילו 7 ימים שלמים מאז ראיית הדם.
* וכן בפסח, עושים את כל החומרות שיתכנו, ואוסרים לאכול אפילו מצה 'שרויה' במים.
את כל החומרות חוששין ומחמירים, ואילו כשבאים לנושא של בגדי צניעות, ששם זה כבר לא חומרות וחסידות, אלא זה מתבטא, ב – 8 לאוין מפורשים של תורתנו הקדושה, שם כבר כן אפשר להקל? שם כבר לא צריך לחשוש, אולי בגרביים שקופות אלו, או בשמלה קצרה הזו – אני צוברת לעצמי 8 מלקיות מהתורה, ועוד מחטיאה עשרות בנ"א, בעוון פגימת העיניים?
לא שאנו באים לזלזל ח"ו, במנהגי עם ישראל קדושים, שנהגו חומרות על עצמם. אשריהם ואשרי חלקם, ואין גבול וקץ לשכרם. אולם שאלה אחת ברצוננו לשאול: איך היצה"ר, יכול לסמות את עינינו עד כדי כך? את כל החומרות וההידורים, הוא יניח לנו לעשות, ואולם כשזה יבוא לנושא שתלוי בציפור נפשו של עם ישראל, שם פתאום "נעלמים" כל החומרות, נעלמים כל ההידורים, ועושים "קיצוצים" בבגדי הצניעות, עד כמה שיכולים?!
ולאור גילוי העובדות האלו, כל אשה חייבת להתחיל בחשבון נפש, ולבדוק היטב, האם היא לא נכללת ח"ו, מאותם נשים שמכעיסות את הקב"ה, ועוברות כל יום בשאט נפש – על 8 לאוין שכתב בתורתו?! נקודה למחשבה למי שרוצה קצת להתבונן!!!
והאמת, שיש עוד דרך יעילה, בה האשה יכולה לקנות לעצמה את מידת הצניעות, וזאת על ידי שתסתכל על המעלות והדברים "החיוביים" שיש בה! כלומר, אם האשה תתחיל להביט בהיבט חיובי, ולראות את כל המעלות הטובות שגנוזים בה, ממילא היא כבר מעצמה תתבייש ללכת בפריצות, לאחר שתראה עד כמה היא נחשבת חשובה לפני הקב"ה!
ולתועלת העניין, נפרט כאן חלק מהמעלות שיש לאשה, שבהם היא עולה פי כמה וכמה – על הגבר במצוותיו:
המעלה הראשונה בזה שהקב"ה הפקיד דווקא בידיה של האשה את עתידו של עם ישראל! כיון שהיא המגדלת ומחנכת את דור העתיד, וללא עבודתה המסורה והעקבית, שהיא משרישה בנו מקטנות, את ההכרה בבורא עולם, ואת יסוד אמונתנו ב"שמע ישראל", ללא כל זה אין שום תקווה להמשך עתידו הרוחני של העם היהודי!
והבעיה שלנו, שאנו לא מעריכים את כל זה, מכיון שאנו רואים רק את התוצאות. רואים תלמידי חכמים, רואים יהודים יראי שמים, אולם אנו לא שמים לב לאשה הגדולה המסתתרת מאחורי כל זה! היא זאת שנטעה בלבנו את יסודות האמונה כבר מקטנות, והיא זאת שהציתה בנו, את הגפרור הראשון של אש התורה!
אנו רואים את ה"טייפ" שמדבר, ולא שמים לב שיש מאחוריו שקע שכל הזמן מזרים לו כוחות ואנרגיה, כדי שיוכל להמשיך ולתפקד!!!
וא"כ, אשה שדואגת להעמיד דור שיהיו יהודים נאמנים לצבאו של הקב"ה, וכי זה דבר קטן בעיני הקב"ה? וכי היא לא נחשבת חשובה מאד בעיני הקב"ה, לא פחות מאשר הגבר?
עוד מעלה נוספת – שבולטת באשה, שבזה היא עדיפה על הגבר: שהיא מסוגלת להגיע לדרגות רוחניות (במושגים השייכים לה) ממש כמו הגברים, ואפילו עוד יותר מהם! משפט זה נשמע מוזר, ואולם לאחר שנוכיח לכם את הדברים מתוך התורה הקדושה, ייעלמו לנו כל הספיקות! הנה, חז"ל לימדו אותנו בגמרא מסכת נידה (דף מ"ה.) "אמר ר' חסדא, מאי דכתיב "ויבן ה' (את האשה) מהצלע? מלמד שניתנה לאשה בינה יתירה יותר מהאיש"!
כלומר, כישרון ה"בינה" שיש לאשה, הוא חזק ומפותח בה יותר מהאיש, ולכן חז"ל יעצו לנו, בגמרא מסכת בבא מציעא (דף נ"ט.) שבענייני העוה"ז אשה מבינה יותר טוב מהבעל, ויש לו להתייעץ עמה, עיין שם.
[ובמאמר המוסגר: ומה שכתבו לנו חז"ל, בגמרא מסכת שבת (דף ל"ג:) וכן במסכת קידושין (דף פ:) ש"נשים דעתם קלה" אין זה סותר לבינה היתירה שניתנה להם, שהרי חז"ל לא דיברו שם על הבינה של האשה, אלא רק אמרו שהדעת שלהם קלה. ויש הבדל מהותי בין בינה לבין דעת. הבינה של האשה, כלומר, ההבנה להבין 'דבר מתוך דבר', לקלוט כל דבר 'חשוד', לתפוס עניין ולהעמיק בו – בזה ניתנה בינה יתירה לאשה, יותר מאשר לאיש. ואולם, בשלב השלישי, שהוא הדעת – בזה דעתם קלה. כלומר, שהנשים רק קולטות לתוך מוחם, ואולם להוציא החוצה את העניינים, ולחתוך את הדברים בפועל בשטח, ולהחליט כל דבר מיד (שנקרא ה"פיניש" של העניין) בזה הכוח של האשה חלש יותר מהאיש, ולוקח לה הרבה זמן, כדי להחליט ולהוציא את הבינה לפועל].
על כל פנים, הבינה היתירה שחוננה בה האשה, יכולה לתרום לה הרבה – להתעלות ברוחניות, ולהשיג קירבת השם. וההוכחה הפשוטה לזה: שאשה מתחילה להתחייב במצוות שנה לפני הגבר, האשה כבר מגיל 12, והאיש רק מגיל 13. [וכמבואר בגמרא מסכת נידה (דף מ"ה:) שנערה מגיל י"ב – מתחייבת בכל המצוות שהאשה מתחייבת בהן. עיי"ש.].
ומדוע באמת הבת מתחילה להתבגר – שנה לפני הגבר? זאת הודות לבינה היתרה, שחוננה בה האשה, ולכן היא יכולה לקחת על עצמה, עול מצוות בגיל מוקדם יותר. [ועיין עוד בדברי רש"י הקדוש, שהובאו במסכת כתובות (דף נ. ד"ה "תינוקת") שביאר סיבה אחרת, מדוע אצל הבת מקדימים את שנת קבלת המצוות, "משום שאשה לא מתשת כוחה בלימוד התורה, לכן כבר מגיל 12 (שאז היא מתבגרת מבחינה שכלית) יש לה כבר את הכוחות לקבל עול מצוות"!]
ובאמת, לאורך כל ההסטוריה מצינו, שה'בינה היתירה' של האשה, היא זאת שעמדה לעם היהודי, להציל אותו מסכנת אבדון. והרי דוגמאות מספר:
שרה אמנו: אברהם אבינו, היה מוכן להתפשר, ולהמשיך להשאיר את ישמעאל בתוך ביתו. אע"פ שראה שישמעאל מתחיל לקלקל את יצחק בנו, וללמד אותו את כל התועבות שבעולם: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. (כך העתיק רש"י על הפסוק בבראשית (פרק כ"א פסוק ט') ומקורו מהתוספתא סוטה, פרק ו').
והפסוק מעיד: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם, על אודות בנו". הוא הצטער מאד, על זה שהוא צריך לסלק את ישמעאל מביתו.
רק שרה, תפסה והבינה, הודות לבינתה היתירה, שהתנהגותו ההרסנית של ישמעאל, עלולה לפגום בעתידו הרוחני של יצחק, ולכן דרשה בתוקף מאברהם, שיסלק את הגר ובנה אל המדבר השומם!
אברהם סירב לעשות כן, מרוב רחמנותו על בנו, והיה צריך את "התערבותו" של הקב"ה בנושא, לומר לו – ששרה עולה עליו במדרגת הנביאות (וכמו שפירש רש"י, כ"א – י"ב) ולכן אמר לו: כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה!
ולולי שרה אמנו, מי היה יודע אם היה צומח יצחק אבינו, ומי יודע אם היינו זוכים לכל המשך בנין עם ישראל! שומעים לאיזה דרגות גבוהות יכולה האשה להגיע ע"י ה'בינה היתירה' שניתנה בה?
עד כדי שאפילו אברהם אבינו, יהיה טפל לה בנביאות!
ואותה דרגה, מצינו גם אצל רבקה אמנו. דווקא היא זאת שהבחינה, שיעקב בנה הצדיק, ולא עשיו. והיא זאת שהלכה והערימה על יצחק, שימסור את כל שפע הברכות לזרעו של יעקב, הכל כדי שעם ישראל, יהיה לו קיום ובסיס להמשך כל הדורות!
ואותה דרגה, מצינו גם אצל נשות דור השעבוד של מצריים. מגלים לנו חז"ל, בגמרא מסכת סוטה (דף י"א:) שבזכות דרגתם המוסרית של הנשים – זכו ישראל להיגאל מהשעבוד האכזרי של מצרים.
הם היו אלו, שעודדו את בעליהם, והפיחו בהם רוח תקווה – שיש סיכוי ליגאל מכל זה. והם אלו שעמדו בגבורה מול אנשי הָמִצְרִיים, והיו מלכלכות את פניהם ברפש וטיט הכל כדי שלא ליטמא בידי המצריים!
[ורק אחת היתה (שלומית בת דִבְּרִי) שהיתה אנוסה לחטוא (שהיא חשבה שזה בעלה, בעוד שזה היה איש המצרי, ע' במדרש תנחומא פר' שמות). ואולם חוץ מאשה בודדה זו – כל הנשים ללא יוצא מן הכלל – לא נסחבו אחר 'זרם הפריצות' שהיה מורגש באוירה של מצריים].
ואותה דרגה גבוהה, מצינו גם אצל הנשים בחטא העגל. כל הגברים היו חלשים, והתפתו לעשות את העגל. והיו מוכנים לזרוק את כל נזמיהם אל תוך האש, העיקר שיצא "העגל".
היחידים שעמדו בגבורה – ולא חטאו, היו אלו הנשים! הם לא היו מוכנות לתת את נזמיהם, כדי שח"ו לא יהיה להם שותפות בחטא העגל! (ובזכות זה, הם קיבלו כעין 'חג' שמיוחד דווקא לנשים, שזה ראש חודש, שנהגו בו הנשים שלא לעשות בו מלאכה).
תראו לאיזו "יראת שמים" יכולה האשה להגיע, אפילו יותר מהגברים! יש להם את כוח ההתמודדות, לעמוד איתן כנגד כל הזרם, ולא להתפתות אפילו לבעליהן, אע"פ שידעו, שדבר זה יביא אח"כ לידי ריב וקטטה בניהם, וכו'.
ובאמת, מצינו עוד הרבה נשים, שהושיעו את עם ישראל ע"י חכמתם, וכגון:
יעל – שהביסה את כל צבא סיסרא.
אסתר המלכה – שדחפה את כל גאולת ישראל, בזמן המן.
יהודית – בת יוחנן כהן גדול, שהרגה את ראש היוונים בזמן החשמונאים, ופתחה בזה את תחילת המרד. ועוד ועוד…
ובזה עדיין לא נגמר המעלות המיוחדות שיש בנשים – – –
הבן איש חי (בספרו "בן יהוידע", על מסכת ברכות (דף נ"ה:) וכן בספרו "תורה לשמה" (סימן שצ"ט) ) גילה לנו דבר מעניין מאד במעלת הנשים:
הנה, חז"ל לימדו אותנו בגמרא מסכת שבת (דף ס"ו:) "אמר אביי, אמרה לי אם, כל מנייני, בשמא דאמא". ופירש שם רש"י, שאביי בא ללמד אותנו, כל ברכות או סגולות שמתפללים על האדם, צריך להזכירו בשם אמו וכגון 'ראובן בן לאה', וכיוצ"ב. ומדוע מזכירים דווקא את שם אמו, ולא אביו?
מתרץ הבן איש חי (שם) דבר מפליא: משום שלאמא יש יותר הרבה זכויות מאשר לאביו, ולכן יש יותר הרבה סיכויים, שזכותה תעמוד לבנה!
ובמה מתבטא זכויות אלו? בזה שיש לה "פחות עבירות" מאשר הגבר!
הנה, תראו את החשבון:
1. עוון ביטול תורה: לגבר מצטברות במשך השנים, ערמות של עוונות ביטול תורה. ואילו האשה, שפטורה מלימוד תורה מסתובבת בעולם משוחררת מערימות עוונות זו…
2. עוון קרי – ב"מ: הגבר אוסף במשך חייו ,כמה וכמה עוונות של קרי, בר מינן. ואילו האשה נקייה לגמרי, מכל העוונות האלו – – – [שכן פסק הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א, בספרו "טהרת הבית" (חלק ב', עמוד תל"ג) שאין איסור "השחתת זרע" חל לגבי האשה. ועיין עוד בבן איש חי, בספרו "עוד יוסף חי" פרשת שופטים, אות כ"ד, ודו"ק.]
3. צער לידה: הגבר לא עובר בחייו את¸מסכת "הייסורים" של: הריונות, לידות, וכן צער גידול בנים שעוברת האשה. וממילא, אין לו זכות של ייסורים 'וכפרת עוונות' כל כך כמו שיש לאשה…
ממש מדהים! כמה זכויות ומעלות עצומות יש לאשה שבהם היא עדיפה עשרת מונים על פני הגבר! נו, וכי לא חבל לבזבז ולאבד את כל הזכויות הללו – בשביל הנאת רגע אחת, שהאשה הולכת בבגדי פריצות ברחוב? הרי בזה היא נהפכת להיות בעיני הקב"ה מאשה חשובה וגדולה – לאשה נבזית ומתועבת, שחוטאת ומחטיאה את הרבים!
ולכן, כל אשה צריכה להתנהג בהתאם למעמדה המכובד, ולא להרוס את כל אשיותה ע"י פריצת גדרי הצניעות. ועל זה אמרו רבותינו במסכת עדויות (פרק ה', משנה ז'): מעשיך – יקרבוך! ומעשיך – ירחקוך! (וסימנך: "מי ומי ההולכים". מי ומי – ר"ת המשפט הנ"ל!)
x x x
ונעבור לשאלה רביעית: האם היופי וההתקשטות לאשה, תופס ביהדות מקום 'חיובי וחשוב', או שזה דבר 'שלילי וגרוע'?
תשובה: שאלה זו מאד מאד יסודית וחשובה, ולכן חשוב מאד, שהקוראים ישתדלו לתת את מרבית תשומת הלב, לתשובה שתינתן. שבזה טמון "סוד המפתח" לחיים של אושר, חיים טבעיים ושלווים, שיהיו מלאים תוכן, וסיפוק, ואושר אמיתי!
ננתח תחילה, את צדדי הבעיה שעומדת בפנינו: ראשית, אין להתעלם מן העובדא המציאותית, שהקב"ה ברא בטבע של כל אשה, דחף פנימי חזק, שיהיה איכפת לה מאוד – למצוא חן בעיני החברה. שהרי חז"ל כבר קבעו לנו, בגמרא מסכת יבמות (דף ס"ב:, הובא שם ברש"י) "דזילותא דאיתתא, קשה מדגברא", כלומר: אשה שלובשת בגדים פחותים, הזלזול והבושה שלה – קשה יותר מאשר שיש לגבר!
ובקיצור, האשה בטבעה שֹמָה דגש חזק על כל הלבוש החיצוני, היופי וההתקשטות, ובזה היא רואה כמעט את כל עולמה!
אלא – שכאן מסתערת עלינו קושיא איומה: פתאום בא שלמה המלך, ומלמד אותנו דבר 'הפוך' לגמרי! הוא מצהיר ואומר גלוי: שקר החן והבל היופי! הכל שקר, הכל הבל, הכל "תחפושת" של דמיון 'מלאכותי', (ולא טבעי ומקורי) הבל הבלים שהכל הבל! 7 פעמים הוא אומר "הבל" על כל עניני העוה"ז!
פלאי פלאים! שלמה המלך פוסל את היופי? הרי כל התנ"ך וכל הש"ס, וכל מדרשי חז"ל, מדגישים מאד את חשיבות היופי, ונותנים לזה משקל ערכי רב, והרי לפניכם דוגמאות מספר:
נתחיל תחילה להביא, את ההוכחות שיש על זה מספר התנ"ך:
מי שקצת בקי בפסוקי התנ"ך, מגלה מיד, שהתנ"ך חוזר ומדגיש פעמים רבות שהאמהות שלנו היו יפות! הנה קראו את הרשימה שלפניכם:
שרה אמנו – הפסוק מדגיש עליה (בבראשית, פרק י"ב, פסוק י"א) "הנה נא ידעתי, כי טובת מראה את" וכן בפרק י"א (פסוק כ"ט) מתאר אותה הפסוק בשם "יסכה", ודרשו חז"ל בגמרא מסכת מגילה (דף י"ד.) ששם זה ניתן לה, משום שכל הבריות היו סכין (מתפעלים) מיופיה! [ועיין עוד תיאור מדהים של חז"ל, בגמרא מסכת בבא בתרא (דף נ"ח.) שמסרו לנו: "כל הנשים היו בפני שרה (מבחינת יופי) כקוף בפני אדם!]
וכן אצל רבקה אמנו הפסוק טורח להדגיש (בפרק כ"ד, פסוק ט"ז) שהיא היתה "נערה טובת מראה מאד"!
ורחל אמנו גם אצלה, הפסוק שוב מדגיש לנו (בפרק כ"ט, פסוק י"ז) שהיא היתה "יפת תואר, ויפת מראה"!
וכן אצל אביגיל – אשת דוד המלך, הנביא מדגיש לנו בשמואל א' (פרק כ"ה, פסוק ג') שהיתה "טובת שכל, ויפת תואר".
וכן אצל בת שבע – שהיתה ג"כ אשת דוד המלך, הנביא מדגיש לנו (בשמואל ב', פרק י"א פסוק ב') שהיא היתה "אשה טובת מראה מאד"!
וכן תמר ביתו של דוד המלך, הנביא טורח להדגיש עליה (בשמואל ב', פרק י"ג, פסוק א') "…ולאבשלום בן דוד, אחות 'יפה' ושמה תמר". וכן אצל ביתו של אבשלום, שג"כ קראו לה תמר, הנביא כותב עליה (בשמואל ב', פרק י"ד, פסוק כ"ז) "ויולדו לאבשלום… בת אחת ושמה תמר, והיא היתה אשה יפת מראה". וכן אצל אסתר המלכה – המגילה כותבת עליה (בפרק ב', פסוק ז') "והנערה יפת תואר, ויפת מראה"!
להשתומם! כמעט על כל אשה בתנ"ך, מוזכר גם על מעלת "היופי" שלה. וא"כ כעת אנו כבר מתחילים להיות נבוכים, ולא יודעים מה האמת: האם יופי זה דבר חיובי, ומומלץ ע"י חז"ל, או שכל החן – זה שקר, וכל היופי – זה הבל???
ונדהים את הקוראים יותר, כאשר נוכיח לכם גם מן סוגיות הש"ס, שחז"ל נתנו חשיבות רבה להדגיש את היופי:
ראשית, חז"ל הודיעו לנו בגמרא מסכת שבת (דף ע"ז:) כלל יסודי, איך להסתכל על כל הבריאה כולה: "אמר ר' יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אפילו דבר אחד לבטלה"!
כלומר, אין שום נברא, ולא שום יצור, ואפילו לא תאווה גשמית באדם, שאין לה תפקיד וייעוד במילוי קיום העולם! וא"כ גם ביחס ליופי, אם הקב"ה ברא באשה את התשוקה ליופי – בהכרח שזה נברא לאיזה שהוא מילוי 'תפקיד' בעולם, ולא סתם להבל ותוהו.
ומעבר לזה הפליאו אותנו חז"ל, בגמרא מסכת כתובות (דף נ"ט:) וקבעו במילים ברורות יותר: "אין אשה אלא ליופי ולבנים"! ושוב חזרו חז"ל, וגילו לנו בסוגיית הגמרא במקום אחר (במסכת ברכות, דף נ"ז.) "דירה נאה, וכלים נאים, ואשה נאה, מרחיבים דעתו של אדם"!
וכן מצינו עוד בגמרא מסכת סנהדרין (דף ק') שאמרו חז"ל: אשה יפה – אשרי בעלה! מספר ימיו – כפולים"! הרי לנו – עד כמה יש ליופי – חשיבות בעיני חז"ל!
נו, כל הגילויים האלו, עדיין לא מספיקים כדי לשכנע אותנו, שבהכרח יש איזה נקודה חיובית גם ב"יופי" הגשמי של האשה???
ושימו לב, שכאשר אנו מוסיפים להתעמק בדברי חז"ל, אנו מגלים דבר יותר מעניין: לא רק שחז"ל שיבחו והללו את מעלת היופי, אלא הם עוד 'עודדו' 'והמריצו' את הסוחרים, שיסובבו בכל העיירות, וימכרו בשפע תכשיטים ובשמים לנשים!
כן, כך מבואר מדברי הגמרא במסכת בבא קמא (דף פ"ב.) שעזרא הסופר, הוציא "פסק היתר" לרוכלים (הסוחרים) שגרים בעיר אחרת, שרשאים לבוא ולפתוח חנות לתכשיטים בעיר השניה, ואין בזה משום "משיג גבול חברו" (שפותח חנות בתוך רשות שאינה שלו) כיון שצריך שיהיו תכשיטים ובשמים מצויים בשפע לנשים, ולכן מותר לעשות 'תחרות' של חנויות בעניין זה.
והגמרא שם ממשיכה להסביר, שמטרת התקנה היתה, כדי שהאשה לא תתגנה על בעלה! שוב רואים איך חז"ל טרחו ליישם דגש מיוחד, על עניין היופי של הנשים ! !
והאמת – שיש כאן דבר יותר מדהים: לא רק שחז"ל שבחו והתפעלו מהיופי, ואף המריצו לזה, וכנ"ל, אלא הם גם תקנו "ברכה מיוחדת" כדי להודות להקב"ה, על היופי והחן המקסים, שהוא נתן על פני בריותיו!
וכך גם מספרים חז"ל בגמרא מסכת עבודה זרה (דף כ'.) על רבן גמליאל, שראה גויה נאה, ובירך עליה "מה רבו מעשיך ה'"! [ובגמרא מסכת ברכות (דף נ"ח) שם תקנו ברכה בשם ומלכות בנוסח: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שככה לו בעולמו"! וכך גם נפסק להלכה בשו"ע (סימן רכ"ה סעיף י') לכל מי שרואה ברייה נאה, לברך בשם ומלכות את הברכה הנ"ל].
וכעין זה, גם מבואר בגמרא מסכת ברכות (דף כ'.) על ר' יוחנן, שהיה יפה תואר במראהו (וכמבואר שם בדף ה':) והיה דואג לשבת בלילות, בפתח המקווה של בית הטבילה, כדי שבנות ישראל שיוצאות מהטבילה, יביטו עליו ביופיו, וכך יצא להם בנים "יפים" כמותו…!
מפליא ממש! הצדיק הקדוש ר' יוחנן, החשיב מאד את היופי, וטרח שגם הדור הבא אחריו יצאו כולם יפים כמותו!
ובאמת, מה לנו להאריך מן התנ"ך ומן הש"ס, בשבח מעלת היופי – בו בזמן ששלמה המלך בעצמו, הקדיש ספר שלם שנקרא בשם "מגילת שיר השירים" ובא הוא מתאר במפורט את אהבת כנסת ישראל כלפי הקב"ה, ושם הוא מאריך בפרטי פרטים על שבח היופי! [ואולם, ח"ו לומר שהדברים שם כפשוטם ממש, שהרי חז"ל לימדו אותנו, במסכת ידיים (פרק ג', משנה ה') "שאין כל העולם כולו כדאי, כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים – קדש קדשים"! כיון שרמוזים בו עניינים נשגבים מבינתנו, וסודות קדושים.
צא ולמד, מה שכתב המדרש ("מדרש הנעלם", פר' וירא) על שיר השירים, שם מסופר שר' אליעזר לימד את תלמידו ר"ע – 216 פירושים(!!) על שיר השירים! וא"כ, בודאי ששיר השירים אין הוא כפשוטו ח"ו. וכן גם בזוהר הקדוש (בפרשת תרומה) מביא, ששיר השירים חיבר שלמה ברוח הקודש, ובאותו יום ירדה השכינה לארץ! ע"ש.
וכבר התריע על כל זה – הרמב"ן (בהקדמת פירושו לשה"ש) וקרא לאותם אנשים "אפיקורסים". וע"ע במש"כ בזה "הבן איש חי" (בהקדמתו לשה"ש), וכן בספר "מכתב מאליהו" (חלק ג', עמוד 150) ע"ש שכתבו ביאורים, מדוע שלמה נקט דוקא במשלים כאלו בסיפרו, יעו"ש].
וא"כ, כיצד שלמה המלך סותר לכאורה את דבריו, ואומר שני דברים הפוכים? הרי הוא כתב במפורש, שכל החן והיופי זה שקר והבל, וא"כ, אם באמת הכל זה "הבל ושקר" – מה מקום יש להאריך ולהפליג בשבח היופי, ולשבח בזה את אהבת ישראל להקב"ה?!
ובקיצור נשאל: מהי השקפת התורה, ביחס לכל העולם הזה של היופי וההתקשטות? האם זה נחשב כדבר של "דיעבד" שראוי למעט בו ככל האפשר? או שזה נחשב כדבר של "לכתחילה" שכל המרבה בו הרי זה משובח?
והתשובה על זה היא "יסודית" מאד, לכל בנין חייה של האשה, ולכן חשוב מאד לקרוא בכובד ראש את התשובה, לשאלה הקשה שהוצגה לעיל.
וא"כ, הפתרון לשאלה הנ"ל, נעוץ רק בנקודה אחת ויחידה: תלוי לאיזו מטרה משתמשת האשה עם היופי שלה! היופי יכול לשמש כנקודה חיובית, רק בתנאי – שהוא יבוא לשרת את בניין הבית!
כלומר, כשהאשה מרכזת את כל החן שלה – כלפי בעלה כדי ליצור יותר אחדות בניהם, יותר שלום, יותר אהבה ואחווה, להיות לבשר אחד – יופי כזה הוא כשר וחיובי!
זאת ועוד, היא מנצלת את יופייה, כדי להציל את הבעל מהנסיון הקשה של "ולא תתורו אחרי עיניכם", היא משתדלת לספק לו את כל צרכיו בתחום זה – כדי שלא יתן עיניו באשה אחרת. ובכך היא מזכה אותו, להגיע למדרגות גבוהות בקדושה וטהרה, ועי"ז ראשו גם נהיה יותר צלול ופנוי לקלוט דברי תורה!
יופי כזה – הרי הוא גורם להשראת השכינה בבית, והרי הוא תכלית הקדושה! שבזה, היופי מגיע אל 'תכלית' בריאתו האמיתית!
ואולם, יש אשה שמרכזת את כל יופייה כלפי 'חוץ', כלפי אנשים זרים! בבית היא נראית מרושלת ומוזנחת, ולא מטפחת כלל את מראה יופייה כלפי בעלה (אמנם נכון, שהאשה בבית עוסקת בעבודות של משק הבית, ואין באפשרותה ללבוש כל הזמן בגדים מכובדים. אולם לכל הפחות, כאשר היא לא מתעסקת בעבודות הבית, או כאשר הילדים כבר ישנים, או לפחות באותה שעה שבעלה צריך לחזור הביתה – אז היא צריכה להשתדל לדקדק על טיב לבושה ונקיונה). ואת כל זה האשה מזניחה, ולא איכפת לה כלל, שהיא נראית כמו "מנקה ארובות" בתוך ביתה!
וא"כ, מתי היא מתעוררת לנצל את היופי, שהקב"ה חנן אותה? כאשר היא יוצאת לחוץ! אז היא מתחילה להפעיל את כל מערכת היופי! אז היא עושה מאמץ מיוחד לֵהֶרָאוֹת "טִיפְ טוֹפְ" (מושלמת) וגם עוד עושה השתדלות מכוונת, כדי למשוך אליה תשומת לב של עיניים זרות!
היא לא מוכנה להתאים את בגדיה, לפי רצון הבעל, אלא לפי טעמם של אנשי הרחוב. הכל כדי להרשים, לגרות, להתפרסם, למצוא חן בעיני אנשים זרים, בעלי יצרים…
היא לא מסתפקת להיראות ברחוב כאשה "ממוצעת", לשמור על רמת בגדים בינונית, שלא יבליטו אותה יותר מכולם, ובכך תגרום שיסתכלו דווקא בה. אשה כזו, הורסת גם את בעלה! היא גורמת לו שיתחיל לחפש את סיפוקו בבורות נשברים, ובכך הולכת ומתמעטת חיבת אשתו בפניו, וכל היסודות של "שלום הבית" שלהם הולכים ומתערערים…
יופי מסוג כזה – הוא שלילי! הוא שטני! הוא יצרי! הוא הורס!!! היא לא משקיעה את היופי שלה בבעל, כדי שיהיו לה מזה תוצאות חיוביות, אלא היא מפנה את כל זה כלפי חוץ, וכאילו אומרת להם: תסתכלו! תתגרו! יופי כזה הוא 'פסול וטרף' לפי דעת חז"ל!
והתנהגות כזו, מתאימה רק לאשה שיצריה פרוצים, ואין לה שליטה ורסן על רצונותיה! אין לה טיפה של 'כבוד עצמי', וכל הזמן מתבלטת, כדי לראות מה יאמרו עליה אנשים זרים!
אשה כזו, שמצפה למחמאות ולתשומת ליבם של אחרים, יהיו לה תוצאות שליליות מרות מאד! יופי מסוג כזה יוביל אותה בסופו של דבר, ישר לידי מתן "גירושין" מידי בעלה!!!
ולכן, אשה כשרה, שרוצה לעשות רצון בעלה, הכלל שהיא צריכה לתפוס: להפעיל את כל מתנת אלוקים שנתן לה כלפי בעלה, לפתח את כל חוש היופי, ולתת את המקסימום לבעל.
ואולם כשהיא יוצאת לרחוב, וחשופה ל'ביקורת' בפני אנשים זרים, שם עליה להקפיד לא להיות יוצא דופן! לא ללבוש בגדים נוצצים, שמושכים תשומת לב, ומפנים את המבט דווקא לכיוון שלה!
אמנם נכון שאסור גם לצאת מרושלת לרחוב, אלא צריך להקפיד לֵהֶרָאוֹת נקייה ומסודרת, ולהתלבש באופן ממוצע. ודווקא אשה זו, תקבל הערכה אמיתית! היא תרגיש רגועה ושלימה עם עצמה, היא תלך בשלוות נפש ברחוב, ביודעה שהיא לא גורמת להכשיל אף אדם בהרהורים ומחשבות רעות. לא יהיו לה שום "ייסורי מצפון", ובכך היא תשיג מנוחת הנפש, וחייה יהפכו להיות טובים ומאושרים, רגועים ושלווים!
ועוד נקודה שצריך לזכור: שכפי גודל 'ההשקעה' – כך ההנאה מ'הפירות'. אשה שתשקיע יותר בבעלה – בסופו של דבר היא זאת שתרויח יותר!!!
לא מאמינים? נסו ותווכחו!
אלו הם סיכום שני סוגי היופי שקיימים. וכל אשה בידיה לחרוץ את גורל עתידה, אם לטוב, ואם לרע, ח"ו!
x x x
ונעבור לשאלה חמישית:
"פאה נכרית", האם הלובשת אותה נחשבת באמת כאחת 'הפרוצות'?
תשובה: ראשית – רצוננו להבהיר תחילה, על מה אנו באים לדון בשאלה זו. כלומר, אשה שלובשת פאה, באיזה 'ספק איסור' היא נכנסת? ונקדים תחילה, את דברי חז"ל בנושא:
הנה במשנה במסכת כתובות (דף ע"ב.) הורו לנו חז"ל, שיש מקרים בהם הבעל מחויב לגרש את אשתו, ואף פטור מלשלם לה את דמי כתובתה. כלומר, היא מאבדת את זכות דמי הכתובה.
ועל איזה סוג עבירות, אשה מקבלת עונש קשה כזה? אומרת המשנה, אם היא עוברת על: דת משה וכן דת יהודית.
והמשנה מסבירה: "דת משה" פירושו, שהאשה מכשילה את בעלה באיסורי תורה. וכגון, שמאכילה אותו טבל (אוכל שאינו מעושר) או שהיא אומרת שהיא טהורה בו בזמן שהיא באמת נידה, ומכשילה אותו באיסור כרת , וכו'.
ומה הכוונה שעוברת על "דת יהודית"? אלו הם הלכות שנוצרו מכוח מנהגים, שנהגו אותם נשים יהודיות, והחמירו על עצמם אע"פ שלא כתוב מפורש בתורה. וכגון: אם האשה לא הולכת מספיק בצניעות. דהיינו, שהולכת ברחוב, ושערה מגולה במקצת, בלי 'כיסוי ראש' מלא!
וא"כ למדנו מדברי חז"ל אלו, שאשה שהולכת בלא כיסוי ראש, נחשבת לעוברת על "דת יהודית", ובעלה חייב לגרש אותה ללא כתובתה!
וכעת, לאחר הקדמה זו, ניגש לנידון שלנו: אשה, שאמנם לא הולכת פרועת ראש ח"ו, אולם היא לובשת "פאה נכרית" שהיא עשויה באופן כזה, שהיא "נראית" כפרועת ראש, (כלומר, שאדם שעומד מרחוק, חושב שזה ממש השערות הטבעיות של האשה!) האם גם בזה נאמר גזירת חז"ל הנ"ל, שאשה זו נקראת "עוברת על דת יהודית", וחייבים לגרש אותה ללא כתובתה?
זאת בדיוק הנקודה שיש לברר, ומזה אנו רוצים להסתעף לפרטי הנידון.
הנה, כפי שידוע ומפורסם לכולם, בנקודה זו נחלקו הפוסקים. ואותם נשים שלובשות פאה נכרית סומכות על מיעוט הפוסקים, שמחשיבים את הפאה "לכיסוי ראש", ולכן היא לא נחשבת בזה שעוברת על "דת יהודית". ואולם, כעת ברצוננו להבהיר כמה נקודות נחוצות, שאסור לנו להתעלם מהם:
זה צריך להיות ברור ופשוט לכולנו, ללא כל צל של ספק, שלא יתכן בעולם, שיבוא פוסק ויתיר לאשה, ללכת ברחוב עם דבר בולט ומושך את העין, שגורם להחטיא את הרבים בהרהורים רעים, וכו'. ולמה? בגלל שאין לאף אחד את ה'סמכות', לבוא ולפרוץ את דרכי הצניעות, שהתורה הכתיבה לנו!
ולכן, כשאנו דנים על פאה נכרית, אם יש בה משום פריצות או לא, אנו צריכים לבדוק את "המציאות בשטח", האם הפאה הזו, גורמת להרס וחורבן בשמירת העיניים של בחורי ישראל? האם פאה זו מבליטה אותה שיסתכלו דווקא עליה ויהרהרו אחריה, או לא? אלו הם צדדי הנידון, שצריכים להיות פשוטים לכל אדם שמבין קצת בהלכה, ומכאן – צריך להתחיל את כל המשא ומתן!
והנה, כפי שרואים אנו מהמציאות כיום, רוב הפיאות המודרניות של ימינו [מסוג של: שיער ארוך, או מפוזר ופרוע, או פאות קצרות מאד (כעין תספורת של בן). או פיאות במראה של שיער טבעי ממש, וכן פיאות בגוון שער בולט (כגון בלונדני). וכן פיאות מסוג של קוקו או צמה). כולם – ללא יוצא מן הכלל הופכים את האשה הזו, 'מנשואה' ל – – – בחורה רווקה! נוצר מצב, שכבר לא יכולים להבדיל בין:
* אשה נשואה – לפנויה!
* לא מבדילים כבר, בין בת ישראל כשרה- לבין בנות השחקניות הפרוצות!
* לא מבדילים כבר, בין אשה חרדית – לחילונית פורקת העול!
אין שום פוסק בעולם, שיכול לקחת על כתפיו, את האחריות הכבדה הזו! אמנם נכון, שיש פוסקים שהתירו את הפאה, וגם היו הרבה נשים בדור הקודם (אפי' של צדיקים וחסידים) שהיו נוהגות ללכת במדינות אשכנז עם פאה נכרית, ואף אחד מרבני הדור ההוא לא מיחה בידם, וא"כ לכאורה "מנהג אבותינו בידינו"!
ואולם, כל מי שלא "נגוע" בנגיעות אישיות בנושא הפאה, מבחין מיד, שטענה זו לא באה אלא להשקיט את המצפון, ותו לא!
ומדוע? מתשובה פשוטה: עד לפני שניים שלשה דורות, השערות של הפאות הנכריות היו 'ניכרות' מאד לעין, ולא היה אפשר לטעות בהם שהם שערות טבעיות, ובאמת גם מצניעות, והיו משיגים בהם את המטרה העיקרית של "כיסוי הראש".
משא"כ בזמנינו, שהאופנה בפריז 'השתכללה' כבר מזמן, והחלו ליצר פאות שלא רק דומות ממש לשערות הטבעיות של האשה, אלא הם עוד עולות פי כמה וכמה על שיער אשה רגילה – ביופיין, בסירוקן, ובצבען!
הפאה עושה בדיוק הפוך ממה שצריכה לעשות מטפחת ראש, כלומר: במקום שהפאה תצניע את השער – היא מבליטה! במקום שהפאה תקדש את האשה ותוסיף לה יראת שמים – היא הורסת את כל אשיותה, וגורמת לה להחטיא אלפי בני אדם!
ובמקום שהנשים יתגאו במצווה הזו של כיסוי הראש הם מתביישות בו, ומנסות כמה שיותר להסתירה! כמה שיותר להדמות 'לחילוניות' פרועות הראש! וא"כ, איך יתכן שיש פוסק בעולם, שיבוא להתיר פאה כזו שגורמת לכל המכשולים האלו?
הולכות נשים ברחוב, עם פאות מהסוג הנ"ל, ובכ"ז לא מרגישות שום 'יסורי מצפון' על העוול הנורא שהם גורמות לאנשים, במראה הפרוץ של שערות הפאה שהם לובשות!
ומדוע באמת המצפון שלהם נקי? וכי הם לא יודעות שיש דין ויש דיין, ועל הכל עתיד האדם ליתן דין וחשבון? בודאי שהם יודעות, אלא טענה אחת בפיהם: הרבנים שלנו מתירים פאה! דורי דורות הלכו אצלנו עם פאה, וא"כ גם אנו ממשיכות שולשלת זו!
ואולם, כל אשה יודעת בתוך תוכה שטענה זו בשקר יסודה! וכל הטענות שהם טוענות הם באות רק לתת לעצמם 'הרגשה טובה', שלא יהיו להם ייסורי מצפון עם עצמם, ואולם עמוק בתוך ליבם גם הם יודעות את האמת!
הם יודעות טוב מאד, את המכתב שפרסמו כל פוסקי דורנו, כולם ללא יוצא מן הכלל, כולל רבני אשכנז (ששמם יופיע בהמשך) והם יצאו במכתב חריף, נגד לבישת הפאות מהסוג הנ"ל. והרי לפניכם ציטוט מן המכתב שהתפרסם לאחרונה (ניסן תשמ"ז) וזה לשונו: "אל כל נשות ובנות ישראל… הננו מגלים דעתנו בזה, שאסור לאשה לצאת מחוץ לביתה, בפאות הארוכות והפרועות וכו'. ואפי' אם יחבשו כובע צנוע על הפאה, ג"כ אסורות בחבישת סוגי פיאות הנ"ל. ואיסור זה כולל גם על החנויות, שאסור להם למכור, או לסרוק פאות מהסוג הנ"ל. וכל ההוראות הנ"ל מחייבות כל בת ישראל ואינם עניין של חומרא וכו'.
עד כאן חלק מציטוט לשון המכתב. ומי חתום על מכתב זה? כל פוסקי דורנו מרבני אשכנז! והרי לפניכם חלק משמותם:
* הגאון ר' שלמה זלמן אויערבעך (זצוק"ל)
* בנו הגאון ר' שמואל אויערבאך שליט"א.
* הגאון ר' שמואל הלוי וואזנר, שליט"א.
* הגאון ר' יוסף שלום אלישיב, שליט"א.
* הגאון ר' אהרן לייב שטינמן, שליט"א.
* הגאון ר' נסים קרליץ – שליט"א.
* הגאון ר' פנחס שיינברג, שליט"א.
כל הרבנים הנ"ל, חתומים בכתב ידם ויוצאים בתוקף נגד כל הפאות מהסוג הנ"ל! גם הם יודעים, מ"המנהג" שהיה במדינות פולין להתיר את הפאה, ובכ"ז את הפאות מהסוג הנ"ל הם כותבים באופן מפורש לאסור לגמרי! אפי' עם 'כובע על הפאה' ג"כ הם לא מסכימים להתיר!
וא"כ, על מי כבר נותר לנו לסמוך, ולהמשיך להתיר את לבישת הפאה?!
[כלומר, אף מיעוט הפוסקים שהתירו, לא התירו בכל מיני פאות המצויות כיום כפאת קוקו, שיער מפוזר, שיער טבעי שלא ניכר שהיא נשואה, פאה ארוכה, פאה המתפזרת לתוך הפנים, וכל כיוצא באלו. וכתב בשו"ת שבט הלוי וואזנר (ח"ה רז, קצט): "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות, שדעת המקילים הם דעת מיעוט נגד רוב המחמירים, ובמקומות שאי אפשר להעמיד הדת על תלה בזה, סמכו עצמם על מיעוט המקילים. ויש אומרים שגם המקילים לא כיוונו לזה. ולכתחילה אסור לצאת בפאה נכרית, אם לא שיש עוד כיסוי על ראשה". עכ"ל].
והאמת שהדברים מזעזעים עוד יותר, כאשר יגיע שעת "שריקת הסיום", ואשה זו תתבקש להגיע לפני בי"ד של מעלה, למסור דין וחשבון על כל מעשיה, היא תהיה המומה למראה שיתגלה לנגד עיניה:
כל הרבנים שכביכול התירו את הפאה, ואשה זו טענה בחייה שהיא סומכת עליהם, הם יהיו הראשונים – שיבואו לקטרג עליה!!!
הם יבואו, ויצעקו על אשה זו: מדוע סמכת ונשענת עלינו, כדי להחטיא את הרבים? מדוע תפסת אותנו, בתור 'כלי עזר', כדי למלאות את סיפוקיך האישי, לֵהֶרָאוֹת יפה בעיני אחרים? ואחרי מראה מזעזע כזה לא יהיה לאשה שום פיתחון פה! היא תיהפך להיות – ככלי מלא בושה וכלימה!
כן! זוהי המציאות ואין להתעלם ממנה: כל פאה שאינה צנועה (מהסוגים שהוזכרו לעיל) גורמת להרהורים רעים, לאנשים שעוברים ברחוב! ואשה זו צריכה לדעת שהיא צוברת לעצמה חבילות חבילות של עוונות שנופלים על כתפיה!
צריך לקחת בחשבון: כל מבט! כל מחשבה רעה של כל אחד, שחוטא בגלל הפאה הבולטת שהיא לובשת, את הכל היא לוקחת על צווארה, ומספר העבירות שנזקפים לחובתה קופץ ועולה, בדיוק כמו חשבון ה"מונה" שיש במונית, שעובד על תעריף 2…!
בסופו של דבר, עונשה יהיה רע ומר, על שהיא גרמה פריצות בישראל, וסילקה את השכינה מקרב מחנינו!
לא יעזרו לה כל התפילות, כל מעשי החסד שהיא עושה, וכל הָצְדָקוֹת שהיא נותנת, כלום לא יעזור בנידון! ומדוע? מפני שחז"ל הקדושים קבעו: כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו! כל שאר דברים הטובים שהיא תעשה, אם היא ממשיכה ללבוש את אותה פאה פרוצה, הרי היא כאילו טובלת ושרץ בידה! שלא הועילה בטבילתה מאומה!
ובאמת, כל אשה שעדיין מחזיקה להמשיך ללבוש פאות מהסוג הנ"ל, צריכה לצאת מכל הרעש והתעלומה שסוחב אותן ברחוב, לשבת כמה דקות עם עצמה, ולעשות 'חשבון נפש' קצר ואמיתי:
עד מתי אפשר "לשחק" עם עצמנו, ולרמות את רגשי המצפון שלנו? עד מתי אפשר להמשיך ולסחוב את "ההצגה" המדומה הזו, שאנו מציגות בכל יציאה לרחוב? הרי יגיע היום, שהאשה כבר תתעייף מכל המשחק שהיא שיקרה בו את עצמה, ואז היא תתעורר לשאול: איפה הייתי במשך כל החיים שלי? איך הסכמתי למכור את הצניעות שלי בעד "נזיד עדשים" של קצת יותר יופי? וכשהיא תביט לאחוריה, ותראה כמה עבירות (של הרהורים רעים, ופגמים בשמירת הברית) היא גרמה לאנשים שיסתכלו עליה – היא תזדעזע מכל זה, ואולם אז, כבר יהיה מאוחר!!!
וצריכים לזכור עוד דבר אחד חשוב: כל אשה זקוקה לרחמיו של הקב"ה, אין אשה שיכולה לנהל את ביתה בלי עזרתו 'הצמודה' של בורא עולם. ובפרט כשהיא מגיעה לשעת הלידה, ויושבת על המשבר – שם האשה זקוקה לרחמי שמים מאת הבורא, שיפתח את רחמה, ויצא הוולד בריא ושלם. וגם לא יארע לה שום נזק מהלידה. [וכפי שביארו לנו זאת חז"ל, בגמרא מסכת שבת (דף ל"ב.) שכאשר האשה יולדת – כל כולה תלויה בחסדי הבורא, שאם יניחנה ולא יפתח את רחמה מיד היא כורעת ונופלת ח"ו, עיין שם].
ודווקא בשעה גורלית כזו, יכולים ח"ו שערי השמים ליסגר בפניה! ולמה? בגלל שיש לה חשבון ארוך מאד, בהכשלת הרבים בעבירות של פריצות! מי מוכנה לקחת על עצמה, אחריות גורלית כזו – על כתפיה?
ובאמת, שיש מקום ללמד זכות על בנות ישראל, שאף אשה לא מתכוונת לזלזל ביסוד הצניעות, (שכידוע לאורך כל ההסטוריה של עם ישראל, שהצניעות היתה טבועה בדם ובעורקים של עם ישראל מימות עולם! ואבותינו הלכו באש ובמים – על כל נסיון של פריצה כלשהיא בחומת הצניעות). וא"כ, אף הנשים בנות דורינו, לא חשודות לזלזל ביסוד כזה, שכל קיומו של עם ישראל תלוי בו!
אלא מה? מדוע בכ"ז הנשים מרשות לעצמן, ללכת בפאה בולטת ורועשת? מפני שהם עדיין לא מוּדָעוֹת מספיק לחומרת הדבר! היא לא מעלה על דעתה, שאכן דבר זה פוגע כל כך קשות, בנפשות עם ישראל! ולכן היא נסחבת אחר הזרם, והולכת "כמו כולם".
אשריה – אותה אשת חיל, שלא 'בוגדת' בתפארת צניעותה, לא מתביישת מהסביבה, אלא חובשת לעצמה "מטפחת ראש" ואז היא הולכת ברחוב שקטה ושלימה עם המצפון שלה, היא יודעת שהיא לא הולכת ברחוב כדי להרשים אחרים, ולא כדי להחטיאם שיתלו את עיניהם דווקא בה!
היא זאת – גיבורת החיל, לא 'משחקת' ו'מרמה' את עצמה, והיא זאת שיש לה את "הזכות" לבקש מהקב"ה, שישכין את שכינתו בתוך ביתה!
[ואגב: גם מבחינת יופי – אשה זו לא צריכה להרגיש את עצמה נחותה מחברותיה. כיון שאפשר למצוא כהיום בשוק, כיסויי ראש בשלל צבעים וגוונים, ולפעמים יופיים עולה הרבה יותר מאשר הפאות הנ"ל. וחזקה על בנות ישראל, שלא יעזבו את ההיתר, ויקחו דווקא את הדבר האסור].
אשרי האשה, שתדע להפיק את הלקח הרצוי ממאמר זה, ותדע להשתחרר מכל ה'זרם הסוחף', ולא להיות כבולה בשלשלאות לכל "אופנה" שמתחדשת ברחוב, אשה כזו הולכת ברחוב, מתוך 'סיפוק עצמי' עמוק, בזה שהיא זוכה להיות בכלל הנשים, שמקדשות שם שמים ברבים, ע"י צניעותה!!! עליה נאמר "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה"!
x x x
ונעבור לשאלה מס' 6.
אשה שבכ"ז הולכת ברחוב בבגדים לא צנועים ושקטים, האם העוונות שנגרמים מכך, נתפסים גם על צוואר בעלה?
תשובה: בודאי שגם הבעל לוקח באחריות כבידה זו. שהרי גמרא מפורשת היא במסכת שבת (דף נ"ד) "שכל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו – ובכ"ז, מעלים עין ואינו מוחה, אומרים חז"ל שהוא נענש על העבירות שיעשו בני בתו!
[ובשלחן ערוך (סימן תר"ח, סעי' ב', ברמ"א) נפסק, שהחיוב להוכיח זה "עד אשר יכה אותו או יבא לקללנו" – רק אז הוא נפטר מלהמשיך להוכיח אותם, ואולם כל עוד שלא הגיע לידי הכאה – מחויב לחזור ולהוכיח!]
ויסוד החיוב, הוא על פי מה שלימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת שבועות (דף ל"ט.) "אם יש אחד גנב בתוך הבית, כל בני הבית נענשים, ומשום שהם 'מחפים' עליו, ולא מוכיחים אותו. ויש לנו דין: "שכל ישראל ערבים זה לזה! וגם בנידון של צניעות. אם האשה מסוגלת ללכת בבגדים פרוצים – זה סימן של 'חולשה' על הבעל! שהוא מחפה על אשתו, ולא כ"כ איכפת לו, אם אשתו תהיה מוצגת ברחוב כ"חלון ראווה", ותגלה את כל יופייה, לפני כל מיני אנשי רחוב, בעלי יצרים. לא איכפת לו, אם אשתו מושכת תשומת לב מיוחד ברחוב, ובכך מחטיאה את הרבים ! על כל זה הוא שותק, הוא מעלים עין, ולפעמים אפילו ממריץ את האשה, שתלך באופן כזה!
אוי לו לאדם שכזה! הוא ואשתו יתחלקו ביניהם, על כל העבירות שהיא תצבור, בזה שהיא מחטיאה את הרבים! כן! כך חז"ל הקדושים אמרו לנו במפורש, "שהוא נתפס (נענש) על עוון אנשי ביתו", ואנו מאמינים שכל דברי חז"ל, הם קודש קודשים!
ולכן, כל אדם שקדושת הבית וטהרתו – יקרים בעיניו, והוא באמת מעונין שתשכון בביתו השכינה, חייב לבאר לאשתו את חומרת העניין. אמנם, צריך הוא לעשות זאת בחכמה ובתבונה, אסור לו להיכנס לויכוחים ועימותים, ח"ו, שהרי בזה הוא משיג בדיוק את המטרה ההפוכה, שמפיר עי"ז את שלום ביתו, והאשה תתמרד נגדו יותר ויותר.
אלא הבעל צריך לפעול בזה כעצת חז"ל, שהדריכו אותנו בגמרא מסכת שבת (דף ל"ד.) "שהבעל צריך לומר כל דבריו בניחותא", בעדינות ובישוב הדעת, כדי שיכנסו בלב השומעים.
ולתועלת העניין, נעתיק כאן 2 'גישות' של שיכנוע, שבהם הבעל יכול לנסות להשפיע על אשתו בנושא זה. וכל בעל יבחר לעצמו, את אחת משני הדרכים, שנביא כאן.
דרך ראשונה – הבעל ייגש להסביר לה זאת באופן שכלי. שבכיסוי הראש במטפחת, יש בזה גם שכל והגיון. כלומר, השכל שבדבר הוא, מכיון שעיקר 'יופייה' של האשה מתבטא בשיער שלה [וכן מוכח מהגמרא במסכת ברכות (דף ס"א.) שבזמן שהקב"ה רצה לייפות את חוה, ולהביאה לפני אדם הראשון כשהיא מקושטת, כדי לחבבה בעיניו, אז הקב"ה קלע את שערותיה! ומוכח, שבזה מתבטא עיקר היופי של האשה! ולכן החמירו חז"ל, ואמרו שלגבי שיער אפילו שערה אחת כבר נחשב כ'ערווה' באשה. בניגוד לבשרה , ששם הצריכו גילוי טפח (8 ס"מ) כדי שיחשב כערווה. ושוב ראיתי בספר תורה תמימה (פר' במדבר, פרק ה' פסוק י"ח) שג"כ כתב, שעיקר חינה של האשה, זה דווקא בשערותיה. ועיין שם עוד].
וא"כ, התורה שירדה לעומק רגשותיו של האדם, ידעה שֶמִדָבָר זה (שיער אשה) האדם מתפעל ביותר, ולכן ציותה התורה, לאשה נשואה שצריכה היא לכסות את שערותיה, ולא לגרות בהם את בני האדם, כיון שכבר היא "תפוסה ומוגבלת" רק כלפי בעלה בלבד!
ואשה שבכ"ז משתדלת להבליט את שערה בחוץ (או שמשתדלת לחבוש פאה, שזה יהווה כ"תחליף" במקום שערה) בזה היא מגלה, שבעלה הוא לא האדם היחיד שתופס אצלה מקום בראש, והיא רוצה למצוא חן, ולהבליט את עצמה גם בעיני אנשים זרים! ! !
ובקיצור נסכם: כיסוי הראש לאשה, נועד להציב "תמרור" עצור! תמרור אדום! לעיני כולם, שאשה זו כבר 'תפוסה', ואסור לאנשים זרים להביט אחריה, כיון שיש לה כבר בעל!
ורעיון זה ממש דומה לכתר שמונח על ראשו של המלך, שלא יעלה על הדעת, שהכתר יהיה לטורח, ולמשא כבד – על ראשו של המלך… הפוך בדיוק! זה מה שמבטא את אשיותו הדגולה של המלך, וזה מה שמסמל שהוא האיש המרומם יותר מכולם!
וכך בדיוק בנושא שלנו: אשה שחובשת על ראשה כיסוי ראש כראוי, זה מה שמבטא לכולם את אשיותה הצנועה! זה משקף לכולם, שאשה זו בדרגה מוסרית גבוהה יותר מכולם, שיודעת לשלוט על יצריה! ובכך, כבודה וחשיבותה, עולה הרבה מאד בעיני הבריות!
זהו ההסבר ההגיוני, שבו צריך הבעל לנקוט, כדי לשכנע את אשתו לכסות את ראשה בכיסוי צנוע, שלא בולט לעיני כל.
הדרך השניה: אם הבעל רואה, שהדרך הראשונה עדיין לא הועילה לשכנע ולרכך את לבבה, אזי נשארה לו עוד דרך אחת של שכנוע, ודומה שזה הדרך היעילה ביותר. והיא: להתחיל ללחוץ על ה'רגש' של האשה. כלומר: להראות לה, שאם היא הולכת בבגדי פריצות זה פוגע בו אישית! הוא עצמו כבר מתבייש לצאת איתה לרחוב! שכן, מה אומרים הבריות? תראו איזה אברך חרדי, עם כובע, מגבעת, וציציות בחוץ, ובכ"ז , מאפשר לאשתו ללכת עם פאה כזו פרוצה, שמבליטה אותה במיוחד! הרי – חוץ מ"חילול השם" הנורא שנגרם מכך, עוד הוא עצמו נעשה ללעג וקלס בעיני כולם! שמסתכלים עליו בתור אדם חלש אופי, שלא יכול לעמוד על עקרונות הצניעות שבתוך ביתו!
וכשהאשה תראה שהדברים מגיעים עד כדי כך, שבעלה מתחיל כבר להיות חולה מזה, ואפילו הוא, כבר מתחיל לסלוד מכל 'ההצגות' האלו, אזי במשך הזמן היא תיכנע, ותסכים לוותר על הנוכחיות שלה, ותתחיל ללכת כפי רצון בעלה!
אלו הם, שני דרכי השכנוע, שאפשר להפעיל על האשה. ובעז"ה, אם הבעל יעשה את ההשתדלות מצידו, ויתחיל בעצות אלו – מובטח לו שבמשך הזמן הוא יראה השתנות לטובה בתחום זה. וכמו שהבטיחו לנו חז"ל, בגמרא מסכת יומא (דף ל"ח:) "הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים"!
ואולם צריך גם לדעת, שלאחר שיש בידי הבעל יכולת של אמצעי שכנוע, א"כ אף אדם לא יכול יותר לצאת 'נקי' מעסק זה, ולפטור את עצמו בטענה "ידיי לא שפכו את הדם הזה"! אני לא אחראי ב'החטאת הרבים', וב'חילול השם' שנגרם בגין בגדי הפריצות שאשתי לובשת!
טענה זו – לא תתקבל בב"ד של מעלה, שהרי היה בידך שני אמצעים לשכנע את אשתך (הסבר הגיוני, והסבר רגשי, וכנ"ל). ומדוע לא הפעלת את כוחך, לנסות אותם כלפי אשתך? מדוע בזה פתאום נהיית "טוב לב", והחלטת שבתחום הזה אתה לא מתערב, ולא אומר לאשה מה לעשות!
כשהאשה פוגעת קצת בכבודך האישי – אתה מתפרץ כ'הר געש', ומעמיד אותה מיד במקום הנכון! ואילו כשזה נוגע בפגיעה בכבודו של בורא עולם (שפורצים את גדרי הצניעות. שזה הדבר השנוא ביותר עליו) שם כבר לא איכפת לך? שם כבר אתה מגלגל את כל האחריות על אשתך?
אוי לו לאותו בעל שנוהג כך! עליו לדעת שבנתיים הקב"ה 'ארך אפים', ואולם בסופו של דבר, יפרעו ממנו עד הפרוטה האחרונה! הוא יצטרך לשלם מחיר יקר מאד על השתיקה שהנהיג בביתו, ולא מיחה על פריצת הצניעות שנפרצה בתוך תחומו!
ומענין לעניין באותו עניין: מכללם של דברים, עולה גם תוכחה מגולה, לכל אותם הבעלים שנוהגים לטייל עם נשותיהם ברחובות קריה, בשבתות וחגים, כשהן מלובשות במיטב הבגדים, ומקושטות בשלל הקישוטים והתכשיטים, והולכות בנעליהן בקול רעש גדול, לעיני כל, והשטן מרקד ביניהם, רחמנא ליצלן.
על אותם נשים, לזכור היטב את אזהרת חז"ל (בגמרא מסכת סוכה, דף כ"ו.) "פרצה קוראת לגנב"! כלומר, כל פרצה קטנה בחומת הצניעות, היא כבר מעוררת את ה'גנב', דהיינו: היא מעוררת את האנשים, שיביטו דווקא בה, ובזה היא גורמת להחטיא אותם באלפי עבירות!
וכבר לימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת גיטין (דף מ"ה.) וכן במס' קידושין (דף נ"ו:), "שלא עכברא גנב, אלא 'חורא' גנב"! שכן, אילו היה העכבר יודע, שאין לו את החור – אליו הוא יכול להבריח את גניבתו – אז הוא מלכתחילה לא היה גונב!
וכך גם בנדון שלנו, האנשים שנכשלים בחטא פגימת העיניים לא הם האשמים, אלא ה'חור' שממנו יוצא הפריצות משם מתחיל כל מוקד הפורענות! ואוי להם לאותם נשים, שבעצם יום השבת המקודש, יוצאות ומחטיאות את הרבים, במיטב הבשמים והקישוטים, זה מסתכל על אשת חבירו, וזאת מסתכלת על בעלה של חברתה, והשטן מרקד וחוגג ביניהם…
ולכן כל בעל, חייב למחות על כל הפרצות הללו, ויעשה ככל אשר ביכולתו שלא יצאו לרחוב עם לבוש מגרה ומפתה.
והאמת, שמי שמתבונן קצת ב"עיני השכל" מתקשה לעכל את הדברים. שהרי, כיצד יתכן, שבעל שיש לו מינימום של כבוד עצמי, ירשה לאשתו לשמש ברחוב כ'חלון ראוה', שמפיק הנאות איסטטיות, לכל אדם נחות, פרוץ, בעל יצרים ותאוות? הרי דבר זה מעיד, על עומק "שפלותו" של הבעל, שמוכן להפוך את אשתו לפורקת עול, שפורצת את כל רסן תאוותיה, בפני אנשי הרחוב!
וידעו להם עוד אותם נשים, שלא רק את נפשם הם מחריבות, אלא גם את נפש עם ישראל כולו! כשח"ו (לא יקום ולא יהיה) באים על שונאי ישראל, כל מיני פגועים, צרות ואסונות, ורואים שיש חרון אף, והסתר פנים מאת הקב"ה, בדבר כזה צריכים לבדוק את 'שורש' הבעיה!
שום פתרון אחר לא יעזור בנידון. זה לא תלוי בשום "ועדת חקירה" ולא באיזה שהוא "הסכם שלום" שיחתמו ביניהם אנשי השלטון.
יהודי מאמין יודע, ששורש הבעיה נעוצה: עד כמה הקב"ה נמצא בתוכנו, ומשגיח עלינו? האם ח"ו לא 'סילקנו' את השגחת הקב"ה מאתנו, על ידי זלזול בחומת הצניעות?
ושיהיה ברור: שעיקר התביעה זה דווקא עלינו החרדים, מאיתנו הקב"ה תובע יותר. שהרי אצל החילוניות, אע"פ שהם הולכות יותר בפריצות, מ"מ אין עליהם כל כך תביעה. מסכנים, כך חינכו אותם וכך הם גדלו, וכך מטיפים ומחדירים להם כל הזמן בכלי התשקורת, (תאוות, גירויים, גילוי עריות, הנאות, בילויים, וכו'). וא"כ דינם כדין "תינוקות שנשבו" והם ממש נחשבים כמעט "כאנוסים"!
ואולם, אנו הדתיים, שיודעים היטב, עד כמה חוסר צניעות פוגע קשות בהשגחת הקב"ה על ישראל. יודעים היטב, שכל פרצה קטנה בתחום הרגיש הזה – מרחיקה יותר ויותר את הקב"ה מקרב מחנינו!
וא"כ, לנו יש משקל יותר 'מכריע' אצל הקב"ה! מאתנו הוא מצפה יותר, וגם תובע יותר!
* את יודעת עד כמה בגדים אלו, גורמים להכשלת הרבים בעוון פגימת העיניים!
* ואת גם יודעת, שזה עוון פלילי – להחטיא את הרבים!
* את יודעת שזה אסור להחטיא את הרבים!
* את יודעת כמה הקב"ה כועס במיוחד על עוון זה!
* את יודעת את הכל! ובכ"ז הולכת ומורדת במזיד ח"ו, נגד הקב"ה?
הרי בזה את מעכבת את הגאולה, וגורמת שיהיה "הסתר פנים" לעם ישראל! הנה, בואי ותתבונני קצת: כיצד יכולים הגויים לבוא להכות ולהשמיד בנו היהודים, שאנו נקראים "בניו" של המלך? וכי אנו 'הפקר', שאין ח"ו אחד מלמעלה שמשגיח עלינו? כל אחד יכול לבוא ולעשות בנו ככל העולה על רוחו? אנו 'זרוקים' לגורל הטבע, ח"ו?
התשובה: כל הטענות הללו צודקות רק בזמן שהאבא הקב"ה, נמצא איתנו! אז באמת כולם מפחדים לגעת בנו לרעה! ואולם, כשאנו מסלקים את האבא מקרב מחננו, אזי אנו חשופים לשיניהם החדות של 70 הזאבים, שמקיפים אותנו מכל עבר!!!
ויסוד זה , כבר לימד אותנו דוד המלך בתהלים: כשהקב"ה איתנו – אנחנו על 'הגובה'! שנאמר "גם כי אלך בגיא צלמוות בכ"ז, לא אירע רע" מדוע? כי אתה עמדי! אף אחד לא יכול לגעת בנו לרעה!
ואולם כשהקב"ה מסלק את שכינתו מישראל אז באמת, צריך לפחד ולחשוש מפני הבאות, שנאמר "הסתרת פניך הייתי נבהל"! [וכבר כתב הגרע"י שליט"א, בשו"ת יביע אומר (חלק ו' יור"ד, סימן י"ד אות א') שמה שנהרגו בזמן מלחמת יום הכפורים, אלפי בחורים של חיילנו, הי"ד. מי יודע, אם זה לא בעוון החמור של הפריצות מצד בנות ישראל! וסיים שם הרב "וה' הטוב יכפר בעד, והיה המחנה הנשאר לפליטה"].
כל אשה, שעדיין בוער בליבה קצת יראת שמים, חייבת לקחת מסר מחריד זה לתשומת ליבה, ולשקול פעמיים ושלוש – לפני כל יציאה לרחוב:
"גורל עם ישראל נתון בידיה! היא מחליטה האם השכינה תשרה בתוך מחננו, או ח"ו ההיפך! וכל שלב התקדמות בנושא הצניעות – מבטל הרבה גזירות קשות מעם ישראל, וכל הקפדה נוספת – שומרת יותר את עם ישראל להיות מוגן מפני העוינים אותו מסביב!
אחריות כבידה זו, מוטלת אך ורק בידי האשה. ואשרי האשה ששומרת על צניעותה, ובכך גורמת להשראת השכינה בעם ישראל! הקב"ה בעצמו מתגאה בה, ואומר בפני מלאכי מרום: "ראו ברייה שבראתי בעולמי, שגורמת לקדש את שמי בעולם, ולהשראת השכינה בתוך בניי, עליה נאמר "ישראל – אשר בך יתפאר"!
x x x
ונעבור לשאלה השביעית והאחרונה.
בקטע זה נביא מעשיות וסיפורים מרתקים מסמרי שיער, על עוז גבורתם של בנות ישראל הכשרות, בתחום הצניעות. נתחיל תחילה מהעובדות שסיפרו לנו חז"ל, ומפוזרים על פני הש"ס:
1. הגמרא בגיטין (דף נ"ז:) מתארת תיאור מזעזע, על גבורת בנות ישראל. כשחרב בית המקדש, והגלה נבוכדנצר את ישראל לבבל, לקח עמו רשע זה 400 ילדים וילדות בתוך אוניה, כדי לעשות בהם מעשים מגונים. מספרים לנו חז"ל: כשהרגישו הילדים על מזימתו של אותו רשע, באו הילדות אל הילד הגדול שבכולם (כלומר, זה שהיה יודע ספר יותר מכולם) ושאלו אותו: אם אנו נזרוק את עצמנו לתוך הים הסוער, האם נזכה בזה לחיי העוה"ב? ענה להם אותו בחור, שיש פסוק בתנ"ך, המוכיח שאכן יזכו בכך לחיי העוה"ב!
שמעו זאת הילדים, ואולם עדיין פחדו מלבצע בפועל את התכנית הנועזת, וכשראו זאת הילדות, לא הססו הרבה, והפילו עצמם ישר לתוך הים הגדול!
ורק אז, משראו הילדים את עוז רוחם ואומץ ליבם של הילדות, נשאו ק"ו בעצמם, ואמרו: מה אלו בנות, ובכ"ז יש להם אומץ למסור נפשם למות, ובלבד שלא יטמאום, אנו, שאנו יותר מצווים על כך, על אחת כמה וכמה! ומיד קפצו גם הם לתוך הים! ! !
מזעזע ממש! רואים ממעשה חז"ל זה, שבנות יש להם יותר "גבורה נפשית", לקדש שם שמים בנושא של צניעות, הרבה יותר מאשר לגבר! ודבר זה מחייב אותנו מאוד! לא מבקשים מאתנו למסור נפש בעד הצניעות, אלא בסך הכל להקריב קצת מהרצונות והנוכחיות שלנו – למען כבוד השם יתברך, שציונו על הצניעות!
האם גם דבר קטן כזה אין באפשרותנו להקריב למענו? עד כדי כך ירדנו פלאים, שנהפכנו להיות חלשי אופי וקלי דעת?
2. ושוב מספרים לנו חז"ל, בגמרא מסכת תענית (דף כ"ד.) על התנא ר' יוסי, שהיתה לו בת בעלת יופי במיוחד, ודוקא מפני כך, פחדה אותה בת צדקת, שמא תכשיל אחרים במראיה, ולכן היתה נמנעת מלצאת לרחוב.
והנה יום אחד פוגש ר' יוסי אדם מסוים, שלוקח 'מקדחה', ולא פחות ולא יותר – מתחיל לקדוח חור, בתוך קיר המרפסת של ר' יוסי.
השתומם ר' יוסי ושאל אותו: מה זה? מדוע אתה עושה חור בתוך קיר בתי? נבעת הלה, וענה לר' יוסי: אומר לך את האמת, בת יחידה יש לך, יפה כלבנה, ויודע אני שלא תתן לי להנשא לה. ולכן אמרתי לעצמי: אם לא זכיתי להנשא לה, לראותה בעיני גם לא אזכה? ולכן עשיתי לי כאן חור כדי שאוכל לכה"פ להביט ביופיה.
נזדעזע ר' יוסי לראות עד היכן הדברים מגיעים, נכנס לֵבֶּתוֹ ועשה מעשה שלא יאומן! הוא ניגש לביתו, ואמר לה: באת לעולם כדי לצער את הבריות? שובי לעפרך, ואל יכשלו בך בני אדם! ואכן כך היה, הבת נפחה נשמתה ומתה, כאשר גזר אביה הקדוש.
וכאן בוקעת וזועקת השאלה: מה רצה ר' יוסי מביתו? וכי היא הכשילה בני אדם? הפוך, היא הרי 'הסתגרה' בתוך הבית, ועשתה מצידה את כל ההשתדלות, לא להכשיל את הבריות!, וא"כ מה היא אשמה, אם יש איזה אחד "משוגע" בעולם, שיצא מדעתו ורוצה בכח להביט בה?
והתשובה לשאלה זו, מרעידה את הלב – עוד יותר מהשאלה. ר' יוסי לימד אותנו כאן לימוד מזעזע: בת ישראל אשמה, ולוקחת אחריות על כתפיה על כל חטא שבני אדם נכשלים בה! ולא משנה אם היא גרמה לכך, או לא. אם המציאות הוא, שעל ידה נכשלים בני אדם – כבר יש עליה תביעה בשמים!
נו, ומה נענה אנחנו? לא רק שנכשלים בנו בני אדם, אלא אנו עוד גורמים להם זאת במו ידינו! אנו עושים את כל ה"השתדלות", כדי למשוך את תשומת לב הבריות אלינו!
וכי על דבר כזה ישתקו בשמים? וכי דבר כזה לא מעורר תביעה קשה אצל הקב"ה?
…נקודה למחשבה ולחשבון נפש!
3. נעלה כאן עוד סיפור מופת, ובזה נחתום את הפרק: מפורסם המעשה שהיה בתקופת ימי האנקוויציה, על נערת פלאים, שהיתה חדורה ביראת שמים טהורה, והיתה גם יפת תואר ויפת מראה. ורצו הכומרים להנשא לה, ולהעבירה על דתה, בהבטיחם לה כל הון שבעולם.
ואולם הנערה סירבה מכל וכל, לשמוע על הצעה כזו, ואף לא נרתעה מהאיומים שהשמיעו באזניה ראשי הנוצרים. משראו כך אנשי הכמורה, החליטו לחרוץ את משפטה, בגזר דין מר ביותר: לקשור את שערותיה לזנב סוס אביר, וכך כשהסוס דוהר ברחובות העיר, תיגרר האשה על הרצפה, ותנפח את נשמתה תוך כדי ריסוק אברים באופן זוועתי!
לא הועילו כל שידולי ראשי היהדות להצילה, הכל נפלו על אזניים ערלות אכזריות.
והנה, כשהגיע יום המיועד, והובילוה לביצוע ההריגה, נתנו לה את הזכות לבקש את הבקשה האחרונה בחייה, כשכל הגויים מטים את אוזניהם, לשמוע מה תהיה הבקשה האחרונה של נערה יהודית מסכנה.
והנה כשהתחילה הנערה לבקש, לא האמינו הגויים למשמע אזניהם. נערה קדושה וטהורה זו, ביקשה קופסת סיכות בלבד!
הגויים, שעדיין לא ירדו לסוף פשר בקשתה המוזרה, נדהמו לראותה איך שהיא לוקחת את אותם סיכות, ותוחבת אותם בגבורה ובאומץ לב שאין כדוגמתו לשולי השמלה ומהדקת אותם לתוך בשר! הכל כדי, שח"ו לא תתרומם השמלה אפי' במעט, בעת מירוץ הסוס ברחובות העיר!!!
וכך באמת היה, לאחר שגמרה להדק את קצוות השמלה, החל העגלון האכזרי להצליף את השוט על הסוס, וכך נגררה הנערה על הרצפה, כשכל גופה זב דם…
ובזה עדיין לא הסתיים גבורת נפשה – – – הנה, תוך כדי מירוץ הסוס, שומע העגלון קול צעקת אימים מאחוריו: עצור! עצור! הלה הפנה ראשו לאחוריו, ומה נדהם לראות, שהנערה היא זאת שמסמנת לו בשארית כוחותיה, לעצור לרגע את העגלה – – –
הלה עצר מיד את העגלה, כשכל כולו מתוח, ומלא סקרנות לשמוע מה בפי הנערה. "אנא ממך – פנתה אליו הנערה בשארית כוחותיה, סיכה אחת יצאה לי מתוך הבשר, ובכך התרוממה לי קצה השמלה, והיא מתגלת מידי פעם. הא לך הסיכה, ואנא תחוב לי אותה בחזקה בשמלה, כדי שהשמלה תהיה מהודקת חזק לבשר מכל צדדיה"!
העגלון הגוי היה המום ומוכה שגעון! הוא 'צבט' שוב ושוב את בשרו, כדי להווכח האם באמת הוא אינו "חולם"? האמנם? עד כדי כך, יכולה להגיע גבורתה של נערה יהודית? עד כדי כך יכולות בנות העם היהודי לשמור על צניעותן, אפילו ברגעים הקשים והטרופים ביותר???
ומרוב ההלם והתדהמה שתקף אותו, הוא הרגיש שכל גופו 'נשתתק' בתוכו, מבלי יכולת להזיז איבר…
גבורה נפלאה זו, הונצחה לנצח בהסטוריה של העם היהודי.
וזה מחייב אותנו הרבה מאד! זה מראה לנו, איזה 'כוחות נפש' עמוקים טמונים בלב כל בת יהודית, עד כדי למסור נפש, למען הצניעות והטוהר של העם היהודי!
ואנו? להיכן נעלמו לנו כל הכוחות האלו? והרי גם אנו, המשך זרעו של תפארת העם היהודי, ובודאי שגם בנו, טמונים אותם כוחות! רק מה? עם קצת רצון, עם קצת התבוננות, עם קצת הקרבה מצידנו – וכבר נגלה, שגם אנו לא מוכנות להתפשר, על כל פירצה בנושא הצניעות שלנו. לא מוכנות לוותר, על שום עיקרון, שעמדו עליו אמותינו הצדקניות בתחום הצניעות!
עם קצת רצון ושיתוף פעולה, נזכה יחד להרים את קרנו 'וגאוותו' של העם היהודי – בבנותיו הכשרות והצנועות. ואלו הם שבסופו של דבר, יקויים בהם מאמר חז"ל: בזכות נשים צדקניות, עתידים בני ישראל ליגאל!
שאמותינו הקדושות יקבלו את פניה בעולם העליון!
עשרה כללים נחוצים לכל אשה ובת השומרת את יסודות הדת:
1. אשה צנועה – אינה לובשת בגדים צרים, או קצרים, שיכולים להבליט אותה!
2. אשה צנועה – מכסה את שיער ראשה כדין, לבל יראו את שערותיה, או כעין "חיקוי" של שערותיה ("פאה").
3. אשה צנועה – אינה מרבה לדבר עם גברים, גם כשצריך ונחוץ.
4. אשה צנועה – אינה מתקשטת או מתאפרת, בהבלטה, ביציאה לרחוב.
5. אשה צנועה – אינה יושבת במונית ליד הנהג!
6. אשה צנועה – אינה נוסעת בלילה במונית לבד, אפילו בתוך העיר!
7. אשה צנועה – אינה עובדת בעבודה ציבורית, במקום שיש שם גברים!
8. אשה צנועה – אינה קוראת או מביטה, בחוברות ועתונים שאינם צנועים!
9. אשה צנועה – אינה מתחברת לשכנה שאינה צנועה!
10. אשה צנועה – אינה 'נסחפת' אחר כל הרעש והתעמולה, וכל האופנה והמודה של "תועבות פריז"!
אמא יקרה! זכרי:
חז"ל קבעו לנו (בגמרא בבא מציעא דף נ"ט.) "שאין הברכה מצוייה בתוך ביתו של האדם – אלא בזכות אשתו"!
בידך – להביא את הברכה לביתך!
בידך – להציל את בני ביתך מכל מיני פגעים רעים ושעות קשות!
בידך – לזרז את הגאולה לעם ישראל!
כל זאת – בתנאי: שתקפידי לשמור על 10 הכללים הנ"ל!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5