——–
תשובה: ראשית יש להבהיר, שמאמר זה לא בא להתייחס לשום פוליטיקה זו או אחרת, כל מטרת פרק זה, היא אך ורק לתת תמונה לדברים, ע"פ השקפת התורה, כפי שמובא לנו בתנ"ך, ובמדרשי חז"ל בש"ס.
וכעת ניגש להתייחס לגוף הנידון:
כדי להשיג שלום בינינו לבין אומות העולם, חייבים לעבור תהליך של "אחדות" בעם ישראל. וזוהי התרופה הבלעדית, שתעזור להשכנת השקט והשלווה בין עם ישראל לשכניו הישמעאלים. שום עצה אחרת לא תעזור בנידון!
ודברים אלו לא בדינו מליבנו, אלא הם מבוססים על פי 8 הוכחות מחז"ל הקדושים. 5 הוכחות מהתנ"ך, ו – 4 הוכחות מהש"ס. שיוכיחו לנו באופן ברור, עד כמה תופס האחדות משקל רב עוצמה, אצל הקב"ה.
ונתחיל מ – 5 הראיות, שהובאו בתנ"ך הקדוש:
1. ראייה ראשונה – מדור ההפלגה. בחומש בראשית, פרק י"א, מתארת התורה את מצב אותו דור, הם לא רק שמרדו בהקב"ה, אלא אף רצו לעלות למעלה ולהלחם עמו! (ע"ש בפרש"י) בכוחות משותפים התחילו לבנות "מגדל אייפל" ענק, שראשו יגיע השמימה, וכך יכבשו כביכול גם את הכוחות העליונים.
שמעתם פעם על חוצפה ועזות מצח יותר גדולה מזו? ובכ"ז הקב"ה לא נגע בהם כלל לרעה! הוא רק בלבל את שפתם, והפיצם לארבע הרוחות.
היתכן? דור המבול עברו עבירה אחת של גזל, ונמחקו מן העולם, ואילו הם כופרים בעיקר באופן גלוי, ואינם נמחקים?!
על זה באה התורה ונותנת הסבר, מדוע הקב"ה העלים עין מהם: "ויאמר ה', הן עם אחד, ושפה אחת לכולם"!!!
אם שוכנת בניהם אחדות ושלום, הקב"ה כביכול מוחל על כבודו, ולא נוגע בהם לרעה! אמנם זו אחדות 'שלילית', כדי למרוד בהקב"ה, אך ס"ס כיון שיש הבנה ואחוה בניהם – זה מה שסילק את רוע הדין מעליהם! ראו מה כוחה האדיר של "האחדות"!
2. הוכחה שניה: מדור יורדי מצרים, שנשתעבדו תחת עול המצריים. 210 שנים, עבדו עבודת פרך בצורה מזעזעת. ריסקו את ילדיהם – ושמו אותם במקום אבנים בחומה. שחטו את ילדיהם – ונתנו לפרעה שיטבול בדמם, כדי שיתרפא מצרעתו, וכו' וכו'.
'אנטישמיות' נוראה שאין כמותה!
מה קרה? על מה ולמה נגזר השעבוד הנורא הזה? מגלה לנו הגמ' בנדרים (דף ל"ב.): בגלל שאברהם אבינו חטא בעוון קל, ושאל את הקב"ה על ירושת הארץ "במה אדע כי ארשנה"?
ועל זה הענישו הקב"ה, ואמר לו: הרהרת אחרי מידותי, ושאלת "במה אדע"? ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם 400 שנה!
וכאן אנו עומדים ושואלים בתדהמה:
אחרי הכל, הרי הקב"ה אמר "גר יהיה זרעך" ולא הדגיש שזה מכוון דוקא ליצחק, וכידוע שלאברהם אבינו היו שני בנים, יצחק וישמעאל, וא"כ למה דוקא אנחנו זרעו של יצחק, נגזר עלינו לפרוע את שטר החוב הזה, ולא הישמעאלים?
אכן, שאלה קשה זו כבר הטרידה הרבה זמן את… משה רבינו! כשראה משה, שבנ"י מעונים ומושפלים באופן כזה נורא, לא ידע מדוע דוקא הם, צריכים להכנס תחת הגזירה של "גר יהיה זרעך"?
עד שיום אחד, נפתרה לו פשר התעלומה, ונעלמו לו כל הספיקות!
מתי זה קרה?
כשמשה רבינו הרג את המצרי, וטמן אותו בחול, הלכו היהודים (דתן ואבירם) והלשינו עליו לפני פרעה. מעשה זה, פתר למשה רבנו את הספיקות, והוא קרא בהתפעלות: "אכן נודע הדבר"!
ומסביר שם רש"י (שמות ב-י"ד) "כל ימי הייתי תמה! מה חטאו ישראל יותר מכל 70 אומות העולם, שדוקא הם יהיו נרדפים בעבודת פרך כזו? ואולם עכשיו רואה אני – שהם ראויים לכך!!!
כלומר, ברגע שמשה רבנו גילה, שבתוך עם ישראל אין אחדות בניהם, אחד שונא את השני, ומלשין עליו לפני המלכות – הוא הֵצְדיק את דינו של הקב"ה!
אז הוא כבר היה מסוגל להבין ולעכל זאת, שאם יש בעם ישראל חוסר אחדות, זו כבר סיבה מוצדקת להטיל דוקא עליהם, את הגזירה הקשה של עבודת פרך, במשך תקופה של 400 שנה!
נורא נוראות, לאיזה תוצאות איומות יכולים להגיע כשאין שלום בעם ישראל! עד כדי שיעבוד של עם שלם, במשך 10 דורות, לעם זר מאומות העולם, בעבודה קשה ומפרכת של חומר ולבנים!
3. הוכחה שלישית: "קורח ועדתו". הקפדת הקב"ה הבולטת ביותר, שמצינו שהקפיד על עוון המחלוקת, זה היה במחלוקת קרח ועדתו. והנה, על עצם העובדא שקרח קיבל את עונשו – זה לא דבר מפליא, שהרי הוא ליגלג ופגע בכבודו של הקב"ה.
ואולם, מצינו בפרשה זו שני פרטים אחרים, מפליאים, שהם באמת מוכיחים לנו, עד כמה קשה עוון המחלוקת:
א. במחלוקת זו נענשו אף תינוקות יונקי שדיים, שלא טעמו טעם חטא מימיהם. ואעפ"כ גם בהם פגעה מידת הדין. ומדוע? משום שכשאין שלום, מידת הדין שולטת, וכבר לא מבחינים כלל בין צדיק לרשע!
ב. ויותר מזה: כשיש מחלוקת, אפי' אם הצד השני יוצא 'צודק' בויכוח, אעפ"כ הוא נענש על עצם "הפירוד" שהוא גרם ע"י מחלוקתו!
ויסוד זה למדנו ממחלוקתו של קרח: משה רבנו הציב תנאי לפני הקב"ה: אם אני צודק, תפתח האדמה את פיה ותבלע אותם. ואם אני לא צודק, ובדיתי את הדברים מליבי, אז… ג"כ קרח ימות! ואולם לא במיתה משונה, אלא רק כמות כל אדם כדרך העולם.
פלאי פלאים! הרי אם קרח צודק במחלוקת, אין שום מקום להעניש אותו. ומדוע שימות במיתה אפי' רגילה?
אלא שכאן לימדנו משה רבנו, לקח נוקב בענין עוון המחלוקת: מי שמסית בתוך עם ישראל, מסכסך וגורם ריב, ופירוד, וקורע עי"ז את האחדות שהיתה – לא יצא נקי מהעסק הזה! אפי' אם הוא צודק בטענותיו, ג"כ ענוש יענש, כיון ש'הדרך' שהשתמש בה להביע את דעתו – היא פסולה!!!
שום טענה בעולם, לא יכולה להצדיק את המעשה של פירוד בעם ישראל, ואפי' אם יהיו אלו שיקולים של דת, או קינאת כבוד ה', שכן כלל גדול בידינו, שגדול השלום!
4. ראייה רביעית: מדורו של אחאב. ראשית, נקדים לבאר את "מעלותיו" של אחאב, עד כמה השחית להכעיס את הקב"ה באופן ברוטלי ביותר.
וכך מתארת לנו הגמ' בסנהדרין (דף ק"ב:)
* אחאב היה לו עזות פנים, והלך וכתב על דלתות עירו בשומרון, ש"אין לו חלק באלוקי ישראל"!
* היה מכור לע"ז באופן מבהיל: המריד את כל דורו לעבוד ע"ז, והוא בעצמו גזר על עבדיו שישתלו ע"ז בכל ערוגה במדינתו, והיה הולך ומשתחוה להם. חטא והחטיא את ישראל!
* היה רוצח שפל. רצח את נבות היזרעאלי, על לא עוול בכפו. רצח את כל נביאי ה', והשאיר לרשותו רק את נביאי הבעל.
* הפסוק העיד עליו (במלכים א', כ"א-כ"ה) "לא היה כאחאב, אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'" הוא הרשיע יותר מכולם!
ועם כל העבירות האיומות האלו, בכ"ז הקב"ה לא נגע בהם כלל לרעה. אלא ההיפך בדיוק:
* היה מוריד להם כמויות אדירות של גשמים, עד שמתארת לנו הגמ' בסנהדרין (דף קי"ג.) שמרוב שפע, היו צריכים כבר להרים את שולי גלימתם, כשהיו רוצים ללכת לכנסיה לעבוד ע"ז. משום שגובה מי הגשמים הגיע עד לקרסולי רגליהם!
* כל המלחמות שהיו יוצאים, היו חוזרים עם נצחון מזהיר, ואפי' חייל אחד לא נחסר! (ע"פ הירושלמי פאה, פ"א ה"א).
איך זה יתכן? איזה "זכות" עמדה לו לאחאב הרשע, שבזכותה היתה לו הצלחה – הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה בטחונית?!
חז"ל (בירושלמי שם, וכן במדרש רבה דברים ה'.) גילו לנו את הסוד: היה בניהם אחדות! לא היו בהם מלשינים, בזמן שאחאב הרג את כל נביאי ה', וחיפש "בנרות" עוד נביאי אמת כדי להרוג אותם, החביא עובדיה (שהיה שרו של המלך אחאב) 100 נביאים בשני מערות, והיה לווה מאנשים כסף בריבית, כדי לכלכל אותם.
כולם ידעו מהתוכנית הזאת, ואף אחד לא הלך להלשין לאחאב אף מילה אחת! וכיון שהיה ביניהם אחדות כזו גדולה, גם הקב"ה העלים מהם עין, ולא רק שהמשיך להשפיע עליהם כל טוב, אלא עוד היה נותן בידיהם כוח לנצח את אויביהם!
5. הוכחה חמישית: וזו כבר ראייה ניצחת, שאין עליה תשובה: כל דורות הגלות, שנמשך במשך כ – 2000 שנה. גלות ארוכה של נדודים וגרושים, יסורים ומכאובים, גזירות שמד ופוגרומים, עד שאין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו. ביהמ"ק נחרב, ועימו נחרב כל תפארת עם ישראל.
וכאן זועקת השאלה: איזה חטא כבד, יכול להשאיר רושם של "צלקת" במשך תקופה כ"כ מרובה – 2000 שנה!!! איזה חטא חטאו ישראל, שהקב"ה לא מוכן לסלוח ולהתפייס במשך זמן של מאות דורות ארוכות, כאורך הגלות- – -???
מגלים לנו חז"ל בגמרא מסכת יומא (דף ט':) שזה שוב בגלל החטא האיום של שינאת חינם! כשיש 'פילוג' בעם ואין אחדות, כל המצוות שיעשו לא יכריעו את הכף לבניית ביהמ"ק. שכן אם אין אחדות אין כלום! לא שלום, ולא ביהמ"ק!!!
נורא נוראות, לאיזה תהום יכולים להדרדר, בגלל החטא הזה!
וכעת, נעבור להביא עוד הוכחות מהש"ס ומדרשים, להמשיך להוכיח לנו את הנהגת הקב"ה, עד כמה הקפיד על מעלת השלום בעם ישראל.
הנה, בשני מקומות מצינו, שהקב"ה הסכים – למחוק את שמו בגלל חוסר אחדות ושלום:
א. בפעם הראשונה מצינו זאת בפר' בראשית. המתארת לנו את בריאת העולם בששה ימים. וכאן מגלים דבר מוזר לכאורה: בכל יום ויום, כשהקב"ה גמר לברוא עוד חלק מהבריאה, נאמר בפסוק "וירא אלוהים כי טוב". ורק בבריאת יום שני, שם השמיטו במתכוון את המילים הללו, והפסוק לא חותם בהצהרה, שהקב"ה ראה את זה "בכי טוב", מדוע? עונה על כך המדרש (בראשית רבה, אות ד') לפי שביום השני נעשה מחלוקת! נברא הרקיע (שמים) ש'חילק והפריד' בין מים עליונים לתחתונים. ועל דבר שמחלק ומבדיל, וגורם לפירוד, הקב"ה לא מסוגל לחתום עליו "כי טוב"!
להשתומם, עד כמה הדברים חמורים!
ב. עוד מצינו כעין זה בפר' סוטה. דורשת הגמ' בחולין (דף קמ"א.) שהקב"ה התיר לבזות את "שמו", ולמחוק אותו בתוך המים, ובלבד להשכין "שלום" בין איש לאשתו, בין הסוטה – לבין בעלה שחשד בה.
באיזו אשה מדובר כאן? מדובר כאן באשה נבזית ופרוצה שבגדה בבעלה, והלכה והתייחדה עם אדם זר, ויש עדים על כך. רק מה? עדיין לא קלקלה עמו.
ובשביל אשה כזו, הקב"ה מוכן שימחקו את שם המפורש בתוך המים, והעיקר – שישכון השלום בינה לבין בעלה!
עד כדי כך, יקר השלום והאחדות בעיני הקב"ה !
ג. הוכחה שלישית: הגמ' ביבמות (דף ס"ה), מגלים לנו חז"ל שהקב"ה הסכים כביכול לשקר בדיבורו, ובלבד שישכון שלום בעולם. וכלפי מי? כלפי שרה אמנו, שצחקה, כביכול על בעלה, ואמרה שכיון שהוא זקן – לא יתכן שהיא תלד עוד ילדים!
והקב"ה כשבא להעביר את דבריה לאברהם בעלה, שינה את המילים, ואמר לו ששרה אמרה זאת על עצמה "ואני זקנתי", העיקר שהאחדות תמשיך לשכון בניהם!
על מי מדובר כאן? על אברהם אבינו! קודש קודשים, שבודאי לא היה מקפיד על אשתו, ובפרט שהיה אז כבר בגיל זיקנה מופלגת – גיל 100! ובכ"ז כיון שיתכן שיפגם 'משהו' מן האחדות בניהם, היה מוכן הקב"ה לשנות את דיבורו, למען השלום.
וזה עדיין לא נגמר בזה – – –
עוד 2 צדיקים למדו מהנהגת הקב"ה הזאת, וג"כ שיקרו בדבריהם למען השלום. ומי הם אותם 2 הצדיקים?
א. אהרון הכהן שהיה משכין שלום בין אדם לחברו, ובין איש לאשתו. ובספר אבות דר' נתן (פרק י"ב) מתואר ה"תכסיסים" שהיה אהרון נוקט כדי לקרב את הלבבות: היה משקר ובודה מליבו, כאילו השני מתחרט ומעוניין להשלים עמו, וכאשר היו נפגשים אחד עם השני היו מתפייסים!
ובאמת, במסכת כלה רבתי (פרק ג'), מצינו גילוי מדהים בענין זה: אהרן הכהן הצליח הצלחה מרובה בתכנית זו, עד כדי כך שכשנפטר אהרן, יצאו ללוותו 80.000 ילדים שנולדו מאותם זוגות מסוכסכים שאהרון הצליח להשכין שלום ביניהם!
[ואם תעשו חשבון, יצא שבמשך 40 שנות המדבר, הצליח אהרן לעשות "שלום בית" לפחות ל- 5 זוגות ליום, ורק כך אפשר להגיע לכמות העצומה של 80.000 ילדים. צא וחשוב!].
ב. הצדיק השני, היה התנא ר' מאיר בעל הנס. מספרת לנו הגמרא (במסכת ירושלמי, סוטה פ"א ה"ד. וכן הוא במדרש רבה, ויקרא ט'-ט'). שר"מ היה מוכן שירקו בפניו 7 פעמים (!!!) ובלבד להשכין שלום בין איש לאשתו, ע"ש כל המעשה.
ולפני תלמידיו הנדהמים – נימק ר"מ את מעשהו, שאם הקב"ה השפיל את כבודו למען השלום, אנו על אחת כמה וכמה!
עד כאן סידרת ההוכחות מן התנ"ך והש"ס, שהוכיחו לנו באופן "חותך", עד כמה קשה בעיני הקב"ה, כשיש 'קרע' בתוך העם. ועד כמה רודף הוא אחר השלום, עד כדי שויתר על:
* חילול שמו הקדוש (בסוטה).
* חילול כבוד התורה. (במעשה דר"מ).
* חילול מידת האמת (אצל שרה אמנו).
הכל למען השלום!
ואם תתעוררו לשאול: מה הנושא של "אחדות" קשור לשער של "גמילות חסדים"? תשובתו בצידו: קשר הדוק יש בניהם, שע"י שכולם מלוכדים ומתאחדים ביחד – רק במצב כזה אפשר להתחיל לחשוב גם על טובת השני!
הנה, ניתן דוגמא, איך עם ישראל יכולים להשלים זה את זה בחסד, כאשר יש בניהם אחדות:
כידוע לכולם, החותם שמעיד על כל יהודי, שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, זה הסמל של: "ביישנים רחמנים וגומלי חסדים" (כמבואר במסכת יבמות דף ע"ט.).
והסביר הר' צדקה זצ"ל (בספרו "קול יהודה") מה המיוחד ב – 3 סימנים אלו דוקא? אלא ישנם עניים ביישנים שאין להם פנים לבקש צדקה מהשני, ומעדיפים יותר לסבול חרפת רעב. וא"כ מה יעשו היהודים הרחמנים איך הם 'יכירו' את העניים, כדי לרחם עליהם ולעזור להם בצדקה?
בשביל זה, יש בעם ישראל את האגודה השלישית – גומלי חסדים, שהם גומלים חסד "ומתווכים" בין העניים לרחמנים, לוקחים מהרחמנים כסף, ומעבירים לעניים בעילום שם. וכך יוצאים שני הצדדים נשכרים!
ובאמת, התביעה מאתנו היא יותר חריפה, התורה דורשת מאיתנו לא רק להיות רחמן, או גומל חסדים ולתווך בין העני לעשיר, אלא עיקר התביעה היא שניתלכד כולנו להיות כגוף אחד, שאם יד ימין כואב לה משהוא – מיד תרגיש זאת גם יד שמאל, אם כואב האצבע – כל הגוף צריך לזעוק!
מדוע כשאנו עוברים ברחוב, ושומעים צפירות "אמבולנס" שנזעק לעזרה, איננו מתרגשים כלל! לא חושבים אפילו, לומר לפחות פרק תהילים אחד(!) לרפואת אותו חולה אנוש. מדוע ליבנו נהיה כבר 'אטום', איבדנו כל רגש של רחמים! כבר התרגלנו לראות זאת כחלק משיגרת היום, וממשיכים כאילו לא קרה דבר. האם גם כשזה היה קורה ח"ו, אצל אחד מקרובינו – ג"כ היינו נשארים אדישים? אם לא, אז למה כלפי אחרים – כן? וכי הם לא קרובנו אחינו, בני אברהם יצחק ויעקב- – -???
הנה, נעתיק לכם כאן מעשה מופת, אשר ימחיש לנו היטב, עד כמה צריך להרגיש את כאבו של השני, להראות קצת איכפתיות והשתתפות בצערו של השני, ולא לסתום את ליבנו באדישות קרה, ולאבד עי"ז את מידת הרחמים!
מסופר על ראש ישיבה מפורסמת בירושלים, שזכה לראות בנישואי נכדו השישי, שנכנס לחופה, בשעטו"מ. בני ביתו, ביקשו לפרסם מודעה חגיגית בעתון "המודיע", ולברך את הסבא המאושר, על נישואי נכדו. אולם הראש ישיבה הזקן, התנגד לכך בכל תוקף! וכששאלוהו לפשר סירובו המוחלט, הסביר להם הרב הצדיק: ראו, "עתון" זה מופץ באלפי עותקים בכל רחבי הארץ, ולא מן הנמנע הוא, שהעתון יתגלגל גם לידיים של זוג חשוך בנים ל"ע, או לידי בחור מבוגר – קשה יום, שטרם הצליח למצוא את זיווגו. איזה 'הרגשה' תהיה להם, כשהם יקראו את המודעה הזו? הרי ליבם יקרע בקירבם כְּשֶיִזָכְרוּ הם במצב שלהם. מיד יעלה בראשם הרהורים עצובים: ראו מה שפל מזלנו! זה מאיר לו מזלו פנים, ומצליח לראות אפי' בשמחת נכדיו, ואילו אנו טרם זכינו להפקד אפי' בבנים..!!!
איזו הרגשה נוראה תהיה להם באותה שעה? הרי זה ממש כאילו פיזרת 'מלח' על גבי הפצעים הטריים שלהם! כאילו דקרת אותם במחט – בתוך ליבם השבור!!! אינני מוכן – סיים הרב – שיגרם צער ליהודי, והוא יסבול בגלל שמחתי הפרטית שאני חוגג לנכדי!
ראו לאיזו אהבת ישראל עצומה, מסוגל יהודי להגיע! שאפי' ביום שמחת הנישואין של נכדו, כשכולם שמחים ונרגשים, בכ"ז אצלו תופס מקום בראש לחשוב על איזה יהודי מסכן, מה הוא עלול להרגיש כשיראה את שמחתו מפורסמת בעתון!
אהבת ישראל מסוג כזו, שלא לגורם צער ליהודי אפי' בעקיפין – זה מה שיכול להוביל את עם ישראל לאחדות האמיתית, וזה גם מה שיכול לעורר עלינו רחמי שמים שישימו קץ לגלותינו, בזה שיבחינו שאכן "כיסינו" את 'תהום' השנאה שהיתה מפריעה לגאולתנו – ע"י אהבת חינם.
יהודי צריך תמיד להציב לנגד עיניו את הכלל:
כולם – בשביל אחד! ואחד – בשביל כולם !!!
אמנם נכון, זה לא קל. שהרי כך למדונו חז"ל במס' ברכות (דף נ"ח.) ובמדרש תנחומא, (פרשת פנחס – אות י') "כשם שפרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות" וכפתגם העולם שאומר: "שני יהודים – שלשה דעות"! וכל אחד בטוח בעצמו, שהדעה שלו היא הצודקת…
ובכ"ז, גם במצב כזה אפשר עדיין להגיע לאחדות. כיצד? ע"י שכל אחד יחשוב קצת, שאע"פ שיש דעות מנוגדים מ"מ 'המטרה' שווה אצל כולם: לעשות את רצון הקב"ה! רק שזה טוען שבדרך הזאת אפשר להשיג קירבת השי"ת, וזה טוען ע"י דרך אחרת. ומ"מ כולם מכוונים אל אותה מטרה מבוקשת! ולהבדיל – כמו בצבא. יש כל מיני סוגי חילות: חיל הים, חיל האויר, חיל רגלי, חיל ההנדסה, חיל קרבי, וכו', ואע"פ שכל אחד שונה בתפקידו ובמעשיו, מ"מ יש צד משותף שמאחד את כולם, והוא: להגיע למטרה הסופית, להשמיד את האויב!
וכך גם בצבאות עם ישראל, אמנם יש כל מיני "פלוגות", אבל אם המטרה תהיה ברורה לנו – אזי בקלות נוכל להגיע לידי אחדות שלימה ואמיתית!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5