——–
תשובה: כמה וכמה סיבות יש לתופעה לקויה זו. ואולם אנו נמנה כאן רק שניים מהם, אשר הם הגורמים העיקריים שנותנים לנו תחושת אטימות ואדישות בתפילתנו.
א. סיבה הראשונה, היא משום שאנו חיים ב"שיגרה", בתוך זרם החיים, וחושבים שהכל צריך 'להתגלגל' מאליו, הכל מגיע לנו! אם אנו הולכים לישון בלילה – זה כבר דבר מובן מאליו, שבבוקר קמים עם המשך חיים רגילים. עם ידיים ורגליים מתפקדות, ועם עינים שנפקחות ורואות, ולא רואים בזה 'חידוש' מיוחד, וכך כל החיים חוזרים למסלולם הרגיל.
התרגלנו כבר לכל הטובות, ולא מרגישים שנתנו לנו כאן משהו מיוחד יוצא דופן. וא"כ מדוע שנתאמץ להודות להקב"ה בתפילתנו? על מה?
ומאידך, האם באמת כך הם פני הדברים?
בודאי שלא. ויש על זה הוכחה פשוטה מאד: סיור קל בבתי חולים – יורידו לנו מהר את כל הספיקות שיש לנו! הם יֵשָדְרוּ לנו מהר מאוד את המסר הברור: על חיי האדם, על בריאותו, על תיפקוד כל מערכת גופו – אין כלל וכלל "ביטוח מקיף", ועל שום דבר האדם לא 'בטוח' בעצמו. ואם בכ"ז האדם קם בכל יום בבוקר, אחרי שלילה שלם גופו היה רדום לגמרי (מאחד חלקי שישים של "מיתה") ומבחין שהקב"ה ריחם עליו, והחזיר לו שוב את מאור עיניו, את תיפקוד אבריו, וכו', א"כ הרי זה כנתנו לו מתנה חדשה, שמחויב הוא להודות על כך!
ואיך מודים? ע"י התפילה! שמתפללים מתוך הכרה וידיעה – שכרגע אני בא להודות לבורא עולם, שהחזיר לנו את בריאותנו התקינה, ונתן לנו עוד יום של חיים, שיש לנו אפשרות והזדמנות למלאות אותו בהרבה מצוות.
כך היתה צריכה להראות המציאות האמיתית!
ומדוע בכ"ז אנחנו לא מרגישים זאת על בשרנו?
התשובה: מפני שאנו חיים בתוך העולם, שהוא מלשון "העלם", שהאמת נעלמת בו, ובכל מרוצת החיים – לא רואים שום דבר מיוחד, שנתאמץ להודות על כך בתפילתנו.
וכדי שנבין היטב, מהי בדיוק התביעה כלפינו, בזה שלא מתעוררים להודות להקב"ה, אעתיק כאן מעשה עם לקח נוקב, אשר ינקוב את כל הסדקים האטומים אשר בתוך ליבנו:
מעשה היה ביהודי עשיר אחד, אשר זיכהו ה' רק לבן יחיד, ומחמת זה אהבו אהבה יתירה, והיה נותן ומעניק לו ככל אשר יחפוץ, עד שהבן לא ידע מהו מחסור כלל.
וכך התרגל הבן לפינוקי אביו, והתחיל כבר לחיות מתוך הרגשה כאילו אביו כבר "חייב" לו את כל הטובות הנ"ל.
ולמותר לציין, שאף פעם לא העלה על דעתו, להביע את תודתו לאביו, כאות הערכה על כל מאמציו להטיב לו.
והנה, באחד מן הימים, כאשר ישבו העשיר ואשתו לסעוד ארוחת צהריים, שמעו לפתע נקישה קלה על הדלת. העשיר שקם לפתוח את הדלת, גילה להפתעתו – איש עני לבוש קרעים, אשר מתחנן למתן צדקה.
ריחם העשיר על ההלך הזר, תחב ידו לכיס מעילו, והושיט לו שני מטבעות כסף.
העני בראותו זאת, החל להודות ולברך את בעה"ב, על נדיבות ליבו. וגם כאשר יצא מפתח הבית – לא הפסיק פיו מלהלל ולשבח את העשיר הנדיב.
אשת העשיר, בראותה זאת השתוממה מאד, ופנתה מיד אל בעלה העשיר:
"כיצד יתכן הדבר – שאלה במרירות, שלעני זה נתת בסך הכל רק מעט כסף, והוא לא מפסיק מלהודות ולהלל. ואילו בנינו הגדול שאנו מעניקים לו פי כמה, ודואגים לכל מחסורו, ובכ"ז לא שמעתי ממנו אף לא פעם אחת – שיאמר איזה מילת הערכה והוקרה !
לא אסכים – קראה האישה בתוקף, שבננו יגדל ויפתח לעצמו את מידת "האנוכיות". שיתרגל כל הזמן רק לקבל טובות, ואין לו כל רגש של "הכרת הטוב"!
העשיר – ששמע את דברי התוכחה של אשתו, ניענע לה בראשו, והבטיח לה שהדבר יבוא לתיקונו תוך מספר ימים.
ואכן, עוד באותו ערב, קרא העשיר לבנו, והודיע לו בקול קשוח ותקיף:
"ראה ! עד עתה תמכתי בך, ודאגתי לך לכל מחסורך. מעתה – אינני רואה חובה לעצמי להמשיך לדאוג לכלכלתך. אתה כבר 'גבר' שנושא את עצמו. לכן, בבקשה צא מביתי, והתחיל להתפרנס מיגיע כפיך!
הבן היה המום בשומעו זאת. לדברים כאלו – כלל לא ציפה לשמוע מאביו. והחל לבכות ולהתחנן לאביו, שימשיך לתמוך בו, ואולם כל תחנוניו היו לשוא.
בלית ברירה עזב הנער את ביתו, ויצא לשוק החיים. הסתובב וחקר, עד שהחליט להשכיר את עצמו אצל איכר אדמה, לעבודות השדה. שם הבחין גם בנערים בני גילו, שעובדים שם בעבור פת לחם. וכך מצא לו בקושי את פת לחמו, וכן בית מחסה לעורו.
ואולם כידוע, הטביע הקב"ה בבריאה, שרחמי האב על הבן. וגם מיודענו העשיר נכמרו רחמיו על בנו, בשמעו את כל אשר עובר עליו, ואיך הוא מושפל ומשועבד בידי איכר מגושם. ולכן שלח לקרוא לו אל ביתו, שיחזור לחיות שוב כבן עם אביו.
הבן קיבל בשמחה את הבשורה הטובה, ושב בגעגועים אל בית אביו.
ואולם כאן חל כבר השינוי המפתיע: בשעה שהגיש האב – לבנו התשוש, ארוחה דשינה ועריבה, החל הבן הנרגש להודות לאביו, על האוכל הַעָרֵב והטעים אשר טרח למענו.
וכך חזר הדבר על עצמו בכל פרט ופרט: הבן הודה לאביו על החדר שינה שהיקצה לו, על הביגוד, הנעלה, וכו' וכו'.
האֵם המופתעת שלא האמינה למשמע אזניה, ניגשה בהשתוממות לבעלה, ושאלה אותו כיצד הצליח להפוך את טבעו של הבן בצורה קיצונית כזו? מאדם "איגואיסט" – לבעל תכונות טובות של מידת הכרת הטוב?
פשוט מאד – השיב לה העשיר, שמתי לב שהסיבה שבנינו לא מרגיש מחויבות של הכרת הטוב כלפינו, היא משום – שאין הוא יודע 'להעריך' מספיק את הטובות שאנו הענקנו לו!
הוא תמיד חשב – שכך הוא דרך העולם, וכולם באמת מקבלים כמוהו בדיוק, וא"כ מה ידחוף אותו לומר "תודה"?
רק כאשר יצא בחוץ, וראה איך שנערים חסרי בית – נאבקים להשיג קורת גג לראשם. ועובדים בפרך כדי שיוכלו לקנות פת לחם – רק אז הוא התחיל להבין, שבעצם כל הטובות שאביו העניק לו, הם לפנים משורת הדין, הם בגדר "לוקסוס" של אב אוהב. ורק אז הוא ידע, על מה הוא אומר "תודה"!!!
עד כאן הסיפור. וכל בר דעת כבר מבין מאליו – עד כמה סיפור זה מדבר גם אלינו:
אחרי כל שפע הטובות שאנו מקבלים מהקב"ה: בריאות, חכמה, עושר, בית חם, בנים, וכו'. ובכ"ז כשבאים להודות לו בתפילתנו – אנו נשארים קרים ואדישים כאבן!
ומדוע? מפני שאנו חושבים שכך הוא דרך העולם, שהקב"ה חקק בטבע הבריאה, שהאדם צריך לקבל את כל ההנאות מהעוה"ז. וממילא אין מה שדוחף אותנו לומר – תודה!
מדוע לחכות שבעה"ב (הקב"ה) יסלק אותנו מביתנו, או ח"ו יערער את בריאותנו, ורק אז נדע להעריך את כל הטובות שהוא נתן לנו כל הזמן?
מדוע שלא ניהיה חכמים, וכבר מראש נדע להודות לו, על כל הטובות אשר הוא גומל איתנו ערב, ובוקר, וצהרים! ואם נסגל זאת לעצמנו, את המידה היקרה של "הכרת הטוב" – אז כל תפילתנו תיראה אחרת, ויותר לא נישאר אדישים וקרים!
ב. וכעת נעבור לבאר את הסיבה השניה, לבעיה שהעלנו בפירקנו. ובזה נחתום בס"ד את מאמר זה.
עוד סיבה לאטימות הלב, היא משום שאנו בעצמנו, אוטמים את כל הרגש היהודי – שטמון בתוך נשמתנו. ועי"ז הולך גם ודועך כל אש ההתלהבות שבקרבנו.
ומימלא כבר לא פלא, שבתפילה לא מרגישים שום טעם של התלהבות דקדושה!
ובאיזה "אמצעי" יכול יהודי לאטום את ליבו, באיטום כ"כ חזק?
התשובה: ע"י אכילת מאכלות אסורות – או – שאינם כשרות!
ומי אמר שזה פועל כך? התורה הקדושה!
בחומש ויקרא, פר' שמיני פרק י"א, לאחר שהתורה מפרטת לפרטים את דיני מאכלות אסורות, מסיימת היא במילים אלו: "אל תשקצו את נפשותיכם וכו', ולא תטמאו בהם ונטמתם בם".
התורה בעצמה מעידה, שכל מי שיטמא את עצמו במאכלות אסורות, התוצאה שתהיה לו "ונטמתם בם"! והסבירו חז"ל (במסכת יומא דף ל"ט.) שליבו יהיה "מטומטם" ע"י אכילת המאכלות האסורות!!
כלומר, כל התכונות הרעות, הבהמיות, וכוח הטומאה, שיש בגופם של הבע"ח הטמאים – כל אלו נבלעים בתוך אבריו, והופכים אותו לאדם גס ומגושם. וסותמים לו כל זיק של קדושה. ואח"כ כשבא להתפלל לא מרגיש שום חשק ומרץ, לשפוך את ליבו לפני בורא עולם!
ומדוע? משום שהאדם מתפלל עם "רגישות הלב", וכעת הלב שלו – אטום וסתום ע"י מלאכות אסורות. וכיצד יתפלל?
נמצא בסיכום – מחמת 2 סיבות, האדם מאבד את רגש התפילה:
א. מפני שחי בתוך תרדמת החיים, ולא חש מחויבות להתעורר ולפקוח עיניים, ולראות כמה טובות עושה איתו בוראו, ועד כמה מחויב הוא לו תודה!
ב. אכילת מאכלות אסורות, או שאינם כשרות (עם השגחה 'מוסמכת', שאפשר לסמוך עליה, וד"ל). כל זה גורמות לאדם לאבד כל רגש של קדושה, ומימלא נאבד ממנו גם כל טעם של "חָיוּת" בתפילה.
ולאחר שביררנו בס"ד את פרטי המחלה, נעלה כאן עוד רעיון אחד:
אדם שכבר לקוי בתופעה זו, ורוצה כעת להתפלל עם כל ליבו לפני ה', איזה 'תרופה' יש בשבילו, שתשפיע עליו כעת שיחזור לו ההתלהבות, הרגש, וההנאה – לדבר עם בורא עולם?
גם לזה מצינו פתרון! יש תרופה שמשפיעה על "הרגשות הפנימיים" של האדם!
ומיהו ה"רופא" שהציע לנו תרופה זו? רבינו הרמח"ל! שהיה מענקי בעלי המוסר, ומבין טוב מאד – בבעיות הנפש של האדם, והוא כתב בספרו "מסילת ישרים" את התרופה, שנקראת בשם "תנועות החיצוניות, מעוררות את הפנימיות".
ולתועלת הדבר, אעתיק כאן את לשונו הזהב:
בפרק ו', כותב הרמח"ל "ותראה, כי טבע האדם כבד מאד, וכל עפריות החומריות שלו – גס… וכו'.
זוהי גילוי המחלה, ואולם מה התרופה?
על זה בפרק ז': "…ואמנם התבונן עוד…שמי שממהר את תנועתו החיצונית, הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית, והחשק והרצון שלו – יגבר וילך…!
אך אם התנהג בתנועת אבריו – בכבדות. גם תנועת רוחו תשקע ותכבה! וזה דבר שהנסיון יעידנו!!! עכ"ל.
וא"כ מדברי הרמח"ל אלו, מצאנו לנו תרופה:
מי שמרגיש אדיש וקר בתפילה, ולא נכנס לו חשק וטעם בתפילתו, העצה בשבילו – שיתחיל לתפקד עם אבריו ה'חיצוניים'. כלומר, ינענע את כל גופו בשעת התפילה! אדם כזה שמתפלל במרץ, בעירנות, ובהתלהבות, וכל כולו "תוסס וחי" בתפילתו – מבטיח לו הרמח"ל שזה "יבעיר" לו גם את החשק הפנימי, ופתאום ירגיש שבא לו התרגשות גדולה בליבו – להדבק בבוראו בעת התפילה!
הנה חתמנו את פירקנו זה. השתדלנו לנתח את הבעיה משורשה. וכמו שנתבאר לעיל באורך, 2 סיבות – שאיבחנו לנו את המחלה. וגם רשמנו בס"ד את "התרופה" שתעלה מרפא למחלה זו.
אז קדימה – לפעולה!
אדם אחד בא להתלונן בפני הרבי מקוצק, על טרדותיו שיש לו בחיים.
"אין שום בעיה כלל" – ענהו הרבי, "התפלל לבורא עולם"…!
"אולם קשה לי להתפלל"…
"אם כך – אתה באמת ב"בעיה"…! השיב הרבי בדאגה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5