——–
תשובה: במאמר זה, באנו לעורר את לב הקוראים, לפקוח את עיניהם, ולהראות להם כמה טונות (!) של מצוות גמילות חסדים, "מתגלגלים" להם בין הרגליים, במשך כל שעות היממה. ומחוסר תשומת לב – אין הם מודעים כלל, לגודל האבידה העצומה שנגרמת להם בכל שעה, ובכל רגע מהחיים!
ואם אינכם מאמינים, נביא לכם כאן ראיות חותכות לדברינו, מן התלמוד בבלי, וגם מהמציאות היום יומית בחיינו, ואז תווכחו לראות שאכן לא הגזמנו בדברינו כלל.
ראשית לכל, נקדים את 'יסוד' הדברים, שהוא "השורש" שממנו נובע כל מאמר זה. צריך לדעת כלל אחד חשוב בחיים:
האדם בכוחות עצמו – יכול להחליט ולקבוע על מעשהו, אם יהיה נחשב ל'מצוה', או לסתם מעשה יבש ומת!
ונגדיר זאת כך: מחשבתו של האדם, יכולה לשנות את מעשהו מהקצה אל הקצה! לא "כמות" המעשה קובעת את המצוה, אלא "איכותו" של המעשה, כמה מאמץ ולב השקעת במעשה הזה, זה מה שהופך את המעשה – לחפצא של מצוה וקדושה!
ולשם הבנת הדברים היטב, נעתיק כאן דוגמא מן הגמרא בקידושין (דף ל"א.) שתמחיש לנו היטב, את הכלל הנ"ל:
הגמרא שם מחדשת, שיתכן מקרה שאדם יהיה נדיב לב – וירש גיהנם! ומצד שני, אדם יעביד את אביו בעבודת פרך – וירש גן עדן!
וכיצד יתכן הדבר? ממשיכה הגמ' להסביר: "יש מאכיל את אביו תרנגולות פטומות – ויורש גיהנום"!
כלומר, אדם מבוגר שיש לו אבא זקן, והוא לא מחוייב ע"פ דין לפרנס אותו ולהאכילו, ובכ"ז הבן הזה הוא נדיב לב, ויש לו לב רחום, לוקח ומאכיל את אביו על חשבונו מהמאכל הכי משובח שקיים: "תרנגולים מפוטמים" ובכ"ז, מעשה זה מוביל אותו לרשת גיהנום!
מדוע? כיצד יכול ליהפך מעשה כזה טוב, לעבירה כזו גדולה עד כדי לרשת גיהנם?!
התשובה: נכון, המעשה מצד עצמו לא חסר בו כלום, ואולם צורת ההגשה שהגישו אותו – היתה בזלזול!
ומה נקרא "זלזול"? מתארים זאת התוס' שם: יום אחד, שואל הסבא את בנו: בני חביבי, מאין לך הכסף להוציא עלי כל יום תרנגולת מפוטמת? והבן משיב לאביו, בנימה של זלזול: "סבא! מה איכפת לך מאיפה כל הכסף? אתה תמשיך לטחון ולאכול, ואל תכניס ראשך בחשבונות של אחרים"!
במילים אלו, הבן 'הרס' את כל המעשה הטוב שעשה! כל נדיבות ליבו לא שווה כלום – אם הוא מסוגל להוציא מפיו מילה אחת של זלזול נגד אביו!
ומצד שני – "יש מטחינו ברחיים, ויורש גן עדן"! הכיצד? כגון שבאו מהצבא לקחת את אביו לחזית המלחמה, והבן מקריב למענו ומוכן ללכת במקום אביו, ורק משאיר לו את עבודת הריחיים, שיטחון במקומו כדי שיהיה אוכל לאכול. מעשה זה – מזכה אותו בגן עדן!
שאע"פ שהוא העביד את אביו בעבודת פרך של טחינת הריחיים, מ"מ הרי כוונתו היתה טובה, שיוכל עי"ז ללכת לצבא במקום אביו, ולכן בשמים מחשיבים זאת בתור מצוה, ויורש גן עדן!
ואם נסכם בכמה מילים את כל הגמרא הזו, יצא לנו הגדרה מאד מעניינת: "זה לא כל כך חשוב – מה אתה נותן, כמו – איך אתה נותן"!!!
ומי שפיקח, כבר תפס כלפי מה הדברים אמורים: בכל אורחות החיים שלנו, צריך להתנהג בדיוק באותה שיטה שלימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת קידושין הנ"ל. כלומר: אתה עושה מעשה? בידך הדבר להחליט אם זה יהפך להיות מצוה מהתורה, או שישאר מעשה "יבש", ריק מכל חיות ונשמה.
וכדי שהדברים יהיו "אקטואלים" יותר, נעתיק כאן כמה דוגמאות מהחיים, אשר כל בעל לב ישתומם, כיצד יכול הוא לִזְכּוֹת בקלות בכ"כ הרבה מצוות, בכל המעשים שעושה בלא"ה – במשך מרוצת החיים.
והרי דוגמאות מספר:
א. תספורת – אדם מסתפר במספרה. לכאורה נראה מעשה גשמי, שאי אפשר להפיק ממנו שום תועלת רוחנית, ואולם, ע"פ השקפת התורה אין זה נכון! עם קצת מחשבה והתבוננות, אתה יכול להרויח מהתספורת הזו 5 מצוות:
אדם שלא מגלח את פיאות הראש והזקן – מקיים:
1. לא תקיפו פאת ראשכם.
2. ולא תשחית את פאת זקנך.
וכשמשלם לספר את הכסף מיד, מקיים עוד – 2 מצוות עשה:
1. ביומו תתן שכרו.
2. לא תלין פעולת שכיר.
ואם מסתפר ביום שישי, ומתכוון בזה לכבוד שבת, מרויח עוד מצוה אחת מדברי קבלה, של "כבוד עונג שבת".
ובסיכום: 5 "מלאכים" של מצוות – על פעולה אחת של גזיזת השיער!
ממש להשתומם!
[ועיין עוד ב"כף החיים" (סימן רל"ב, אות ט"ו) שהצליח למצוא 14 מצוות(!!) שהאדם יכול לקיים – על ידי תספורת אחת!!! עיי"ש].
ב. רחיצה – כל אדם רוחץ את גופו מידי יום ביומו. ובכ"ז, יש אדם שמוציא מזה מצוות, ויש – שנשאר קירח מכל הצדדים.
במי זה תלוי? במעט תשומת לב מצידו של האדם!
יש אדם שמתרחץ לשם טיפוח גופו בלבד. לנקותו, וליפותו, כדי שיראה יפה בעיני אחרים.
מקלחת כזו לא תרמה כלום – לנפשו של האדם! הוא בזבז זמן רק לצורך גופו בלבד, בלי שום רווח של מצוה ניצחית…
ומצד שני, ישנם אנשים שהרחיצה אצליהם נחשבת למצוה גדולה, זה חלק מעבודת השם שלהם, הם מתרחצים מתוך מטרה שהגוף צריך לשרת את הקב"ה, ואין זה נאה לשרתו בגוף מלוכלך!
נמצא, שהסיבה לרחיצה זו נובעת מתוך כוונה טובה, לנקות ולהבריק דיוקנו של מלך, את דמות האדם שנברא בצלם אלוקים!
וכך גם מסופר במדרש רבה (ויקרא, פרק ל"ד) על נשיא ישראל הלל הזקן! שראוהו תלמידיו רץ לכיוון ביתו, וכששאלוהו לאן הוא ממהר? ענה להם, לגמול חסד עם גופו ולרוחצו, שגם זה מצוה היא!
ראו מה אפשר לפעול ע"י קצת מחשבה! אתה עושה מעשה פשוט של רחיצת גוף, ועם קצת כוונה טובה אתה בורא עי"ז מלאכים של מצוות!!!
ואותו יחס בדיוק, צריכה כל אשה לחשוב, ברגע שרוחצת היא את ילדיה. יש אשה שלוקחת את זה קשה, בשבילה זה מעמסה וטורח, הגב כבר נשבר לה, וכל הזמן היא רוטנת ברוגז מתי הם כבר יגדלו, וידעו להתרחץ לבד!
ואולם, אשה עם שכל מה עושה? היא הופכת מעשה זה למצוה של גמילות חסד, ומכניסה זאת לחשבון המצוות שלה!
כיצד? ע"י שמסתכלת על העבודה הזאת במבט אחר לגמרי: הקב"ה הטיל עלי תפקיד חשוב ואחראי: לגדל לו בנים בריאים וטובים, שיוכלו להיות אח"כ חיילים טובים בעבודת ה', ולכן אני רוחצת אותם, לכבוד השי"ת!
ע"י מחשבה כזו, הצליחה האשה לברוא לה במשך השנים, אלפי מלאכים של מצוות גמ"ח, שיעמדו לזכותה לאחר אריכות ימים ושנים!
ואותו שיקול, צריך ללוות את האשה בכל עבודות הבית: שטיפת הריצפה של הבית, הכנת אוכל לבעל, גידול הילדים וכו'. כל המעשים האלו, אם תחשוב האשה ותעמיד לנגד עיניה את המטרה המבוקשת ממנה, שצריכה לדאוג שבעלה ובניה יוכלו להיות פנויים כדי ללמוד את תורת ה' בהרחבת הדעת, ולמען זה היא עובדת וטורחת, הרי שאשה זו מקיימת מצוה בכל פעולה בבית. כל 'שטיפת ריצפה' של הבית שווה בדיוק כמו הנחת התפילין של הבעל! ללא שום גוזמה!!!
רק להפעיל קצת את המחשבה, ולעורר לעצמה את המטרה בעבודה, ואז הרווח כולו שלה – נקי!
וכן אותו הלקח גם לגבינו, אנו האנשים. בכל עסקינו שיהיו, מבעל מכולת ועד למנהל הבורסה, אם כל אחד יחשוב שהוא הולך לעבוד כדי לקיים מצוה, לפרנס את בני משפחתו, שעי"ז יהיה להם אפשרות לקיים מצוות יותר בישוב הדעת, נמצא שהוא מקיים בזה מצות "גמילות חסד" עם בני משפחתו, בכל שניה ושניה שהוא עמל בה למלאכתו!
מי פתי שמוכן להפסיד כ"כ הרבה מצוות …?!
ואותו חשבון גם לגבי נושא "השינה" של האדם. אם הוא יחשוב דקה לפני שהולך לישון: אני הולך לישון, כדי שמחר יהיו לי כוחות רעננים להתפלל יותר טוב, ללמוד יותר טוב, לקיים מצוות בכוחות מחודשים… מחשבה כזו, מזכה אותו שעל כל שניה ושניה שהוא ישן וחולם חלומות, בנתיים חשבון המצוות שלו הולך וטופח עוד ועוד… (וכך גם פסק הרמב"ם להלכה, בהל' דעות פרק ג' – הלכה ג'. עיי"ש ותהנה!)
נוּ, וכי לא צדקנו שיש "טונות" של מצוות, שממש מתגלגלים לאדם בין הרגליים, והוא מאבד אותם כלאחר יד, רק בגלל מעט חוסר תשומת לב של מחשבה – – – ?
והאמת היא, שזה לא נגמר בזה. חוץ מהרווח הענק שאנו מרויחים בזה שאנו "מקדשים" את כל פעולותנו, והופכים מעשים פשוטים למעשי מצוה וגמילות חסד – יש כאן עוד רווח עצום שלא לקחנו אותו בחשבון:
ברגע שהאדם מקדש את כל מעשיו לשם שמים, הוא גם מרויח שעי"ז יהיה לו – יותר קל ללכת לעבודה, לטפל בילדיו וכו'.
עצם הידיעה, שבמעשים אלו הוא אוגר מצוות לחשבון שלו בעוה"ב, זה עצמו ימריץ אותו לעזור לילדיו עוד ועוד, כדי להרויח עוד מצוות… ונמצא שני הצדדים נשכרים!
ולפני סיום הפרק, חובה עלינו להזכיר, שיסוד חשוב זה, נוגע בעיקר למעשה הצדקה:
שלימות המצוה – לא נמדדת לפי כמות הכסף שנתת לעני, אלא הקובע העיקרי הוא: איך הגשת לו את כסף הצדקה!
האם זה היה מלווה בפנים זועפות וחמוצות, כאילו רמזת לו "קח, העיקר שתסתלק מכאן"! שכן במצב כזה, עדיף היה שלא לתת כלל, מאשר להעניק לו, ולתת לו הרגשה שהוא מסכן! (וכבר היה מעשה כעין זה בזמן חכמי הגמ', עיין מסכת חגיגה דף ה'. ומסיימת שם הגמרא, שאותו אדם עתיד ליתן את הדין על כך! עיי"ש).
ואולם, אם נתן לו אפי' רק פרוטה אחת, רק שהגיש לו אותה "בכפפות של משי" כלומר, בחיוך שופע טוב לב, בסבר פנים יפות, בכמה מילים מעודדות! פרוטה זו עולה לשמים, ומשקלה רב מאד מאד! עד אשר מכריעה אלפי דינרים של צדקה, שנתנו אנשים אחרים!!
ועל זה המליצו, את מאמר הגמ' בפסחים דף ח': שם מלמדים אותנו חז"ל "הנותן סלע לעני – ע"מ שיחיה בני, או שאהיה בן העוה"ב, הרי זה צדיק גמור".
ועל דרך הדרש פירשו כך: הנותן סלע לעני, וכדי שלא יתבייש ממנו מתחיל לפייס אותו, שבעצם הוא נותן ע"מ "שיחיה בני, או שאזכה לעוה"ב".
וא"כ – הוא מסביר לעני – אתה עושה לי טובה שאתה לוקח ממני את הצדקה, שבזכותך בני יחיה, ואני אזכה לעוה"ב! אדם כזה, שנותן צדקה בצורה כזו כדי שלא לביישו "הרי זה צדיק גמור"!!!
סיימנו פרק זה. נקווה שהפקנו את מירב התועלת מהדברים שנאמרו במאמר זה, אשר כולם סובבים סביב דבר אחד יסודי:
יכול אדם לעשות מעשה – והמעשה יהיה יבש וקפוא, מת מבחינה רוחנית!
ויכול אדם לעשות מעשה – והמעשה יקבל חיות של קדושה ומצוה!
המפתח להצלחה – נמצא בידך, איך אתה מסתכל על כל פעולות החיים?
האם כ"שרשרת" ארוכה של מצוות, או כ"שירות" לגוף האדם, ותו לא.
ואם זכית להסתכל נכון על פעולות החיים – אז קדימה – חבל על הזמן! רוץ לעשות פעולות ולחטוף עוד מצוות!!!
מָעָשֶהָ שהָיָה
מסופר על החפץ חיים, שחלף פעם לפני פתחו של דוקטור מפורסם בוילנא, בשעת קבלת קהל החולים. אמר לו הח"ח בהתפעלות, שהוא מקנא בזכויות הרבות שיש לו בכל יום! הרופא התפלא, על מה יש לקנאות בתפקידו בתור רופא? ובפרט לאדם גדול בתורה – כמו הח"ח?
בא ואסביר לך – ענה לו הח"ח, הקב"ה זיכה אותך בתפקיד חשוב של הקלת סבל מהשני, ולפעמים אף בהצלת נפשות של אדם.
ועתה תלוי בך, איך אתה לוקח את זה: אם הכסף כבר "מטשטש" לך את העיניים, ובכל חולי של אדם, אתה רואה זאת בתור עוד 'הכנסה' של כסף, א"כ במקרה כזה אתה צודק! אינך אלא "אינסטלטור" פשוט לגוף אבריו של האדם, ותו לא!
ואולם אם אתה גם "ירא שמים" – א"כ כל התמונה משתנת: הרי בכל חולה נוסף , אתה זוכה בעוד מצוה הגדולה ביותר של הצלת נפשות! ואם אתה מסתכל במבט כזה על המקצוע, א"כ נכון שאתה אוסף בנתיים גם כסף, ואולם החשוב מכל: שבכל חולה וחולה – הולך ותופח חשבון המצוות שלך לשכר בלתי ישוער! ועל זה באמת יש מה לקנאות בך…!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5