——–
תשובה: ראשית, יש להבהיר ולהסביר היטב, מה כוונתינו שהקב"ה משתתף להיות "השותף השלישי" בין שני אנשים גומלי חסדים?
והרי כל החיים של האדם, חייבים ללכת בשיתוף עם עזרת הקב"ה, ואם הקב"ה לא התערב בשותפות החיים שלנו – האדם לא יוכל לפעול כלום מעצמו. (ובפרט הצלחה בבריאות המשפחה, וחינוך הילדים, שדברים אלו לא תלויים כלל בכישוריו של האדם).
תמיד צריך את שיתוף הפעולה מצד הקב"ה, שיֶסָפֵק לנו: חיים, כוח, ובריאות, כדי שחיינו יוכלו להמשך מתוך נחת ושלוה. וכל אדם יודע בתוך ליבו, שמבלעדי שותפותו של הקב"ה – אין חיים כלל !!!
וא"כ במה זה מתבטא למעשה, בזה שהקב"ה חותם על שטר "שותפות", ומשתתף בחברתם של אנשים גומלי חסדים? במה הוא עוזר להם – יותר מכל שאר בני אדם?
התשובה לזה נוגעת, בהקדמת יסוד חשוב בהשקפת היהדות.
ונקדים הקדמה: כל סוחר שמתחיל לעסוק במסחר בעולם העסקים, יודע שישנם שני סוגי "שותפים" במסחר:
יש שותף, שתורם את חלקו רק בחלק הכספי שבעסק, ואולם את ניהול העסקים בפועל, משאיר בידי השותף השני, שיעשה מה שהוא יודע, ומה שהוא מבין. והוא כלל לא מתערב ולא מתעניין בהתקדמות העסקים.
ואולם יש שותף, שלא מתבטא בשותפות הכספית בלבד, אלא הוא גם שותף "פעיל" בתוך העסק. מייעץ, מכוון, ומדריך את שותפו, מהם האפשרויות שבהם ניתן להרויח בעסקים, ובאיזה סחורה כדאי יותר להשקיע את הכסף, וכו' וכו'.
ובקיצור: כל העסק 'פועל ותוסס' – הודות לפעילותו החייה של השותף!
וממש כך, מתנהלת השותפות של הקב"ה עם האדם:
מי שלא מקיים את מצוות התורה בשלימות, הקב"ה מסלק את השותפות שלו מהבית. כלומר, את החלק ה'כספי' בשותפות שלו – הוא נותן, וזה מתבטא בחיים, בריאות, בנים, וכו'. ואח"כ הוא אומר לאדם: תסתדר לבד! תנהל את העסקים ותתמודד עם בעיות החיים – לבדך! אני לא נמצא שם!!!
וכפי שידוע לכל אחד, כשהאדם עובד לבד, בכוחות עצמו, אז לפעמים הוא מצליח פחות, ולפעמים יותר, ואולם הקב"ה את עזרתו – סילק מהבית!
וכעת נעבור לסוג השני של השותפות: יש סוג אנשים, יראי שמים, שומרי תורה ומצוות, שמכשירים את ביתם שיהיה 'כלי' להשראת השכינה, הם באמת זוכים שהקב"ה יהיה שותף "פעיל" אצליהם בבית, ואתם כבר מתארים לעצמכם, איזה הצלחה גדולה יש בבית – שהקב"ה "שותף" שם, ומנהל את העניינים !
ומהם התנאים שדורש מאיתנו הקב"ה, כדי שהוא יהפך להיות שותף "פעיל" בביתנו?
ישנו תנאי 'בסיסי' מפורסם, שבלעדיו – אין בכלל על מה לדבר. והוא: הצניעות!
שכן כל יהודי יודע, שהמפריע הגדול ביותר שגורם לסילוק השכינה מהבית, זה "חוסר צניעות". כל פירצה קטנה בחומת הצניעות [אשר כוללת גם כל מיני 'אופנות' חרדיות, אשר עדיין יש בהם גירוי היצה"ר באופן מלא! ודי בזה למי שמבין]. דבר כזה מסלק את השותפות של הקב"ה מהבית. והאדם נדרש להתמודד לבד עם כל בעיות החיים! שכן אזהרה מפורשת היא בתורה "ולא יראה בך ערות דבר – ושב מאחריך"!!!
זהו התנאי הראשון והבסיסי, לשותפותו של הקב"ה בבית.
עד כאן היו הכל דברים פשוטים. ובמסגרת מאמר זה באנו לחדש, שישנה אפשרות גם "להרחיב" את השראת השכינה בבית. כלומר, שהקב"ה לא רק יהיה שותף פעיל בתוך הבית, אלא כביכול הוא גם יצרף את שמו, להיות "ידיד" בתוך החברה שלהם!
וכיצד מגיעים לזכות הגדולה הזו?
ע"י מידת גמילות חסדים, שפירושה – "אהבת הזולת".
אדם שגומל חסד עם חברו, מתוך ידיעה שאני צריך לדאוג לשני – בדיוק כפי שאני דואג לעצמי, לגופי, וכל חבר מוכן להקריב משלו למען השני, ומקיימים ממש את הציווי האלוקי "ואהבת לרעך כמוך" – ממש!
מידת גמילות חסדים בדרגה גבוהה כזו, היא המאפשרת את הזכות שהקב"ה יצטרף לחברתם, ויתן את שמו ביניהם. שכן הבטיח הקב"ה בפסוק "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'"! מוכן להצטרף לחברתיכם!!!
וכדי שהדברים יהיו ברורים יותר, נסביר את עצמינו ע"פ מעשה שהיה:
מעשה בשני אנשים, אשר היו ידידים טובים עוד מילדות, והיו קשורים אחד לשני – בלב ובנפש. כל אחד היה מוכן להקריב בשביל השני, את כל חייו, והפסוק "ואהבת לרעך כמוך" היה מושג 'מוחשי' אצליהם.
והנה סמוך למקום מגוריהם, שכנה מדינה שהיתה עוֹיֵינֶת למדינה בה התגוררו, ותמיד היתה נטושה ביניהם מלחמה.
ומיודענו היהודי, היה נוהג להביא סחורות מן המדינה הסמוכה, בה היה המאבק בינה לבין מדינתו.
והנה באחד הפעמים שהלך למדינה הזרה לרגל עסקיו, גילו אנשי העיר, שיהודי זה הוא מתושבי המדינה העויינת, ומיד גילו את אוזן השלטונות על כך, שהאיש חשוד בתור "מרגל" לטובת מדינתו!
וכיון שהיה זה בשעת סכנה שעת מלחמה – לכך נאסר האיש מיד, והביאוהו לפני השופט, והיות ועבירת ריגול היתה עבירה פלילית וחמורה ביותר, לכך לא דרשו וחקרו הרבה, אלא מיד חרצו את דינו לגזר דין מוות על עמוד התלייה!
כל נסיונות היהודי להוכיח את צדקתו, שהוא בא לכאן רק לרגל עסקיו, וכי הוא חף מפשע – לא הועילו כלל, ואנשי השלטון קבעו את היום שלמחרת לביצוע גזר הדין!
משראה היהודי, שאפסו כל התקוות, ואין סיכוי לשכנעם יותר, ביקש במר נפשו מן השופט הגוי, שלפחות יתן לו אורכה של שבוע ימים, שיספיק ללכת לביתו כדי להיפרד מבני ביתו, ולומר להם את צוואתו האחרונה.
ואולם גם לבקשה זו לא אבה השופט להסכים, באומרו "ומי יערוב לי שאכן באמת תשוב בתום המועד הנקוב"? ואולי כל בקשתך אינה אלא תחבולה כדי להתחמק מידי השילטונות?
היהודי בשומעו זאת, התפרץ בבכי, ואמר לשופט: הנה, מוכן אני להוכיח שנאמנים דברי. ידיד נאמן יש לי, ויש בינינו ידידות חזקה אשר לא תתואר במילים, הוא ודאי יסכים לשבת כערבון – עד אשר אשוב בסוף שבעת הימים.
השופט לא האמין לדברי היהודי: הייתכן שיהיה חבר כזה שמוכן לתת את חייו בתור "ערבון" עבור טובתו של השני? ואולם משהזמין לפניו את החבר השני, ונוכח לדעת שאכן הלה מוכן למשכן את חייו עבור חברו, הסכים השופט הנדהם לבקשה, והחתים את החבר הנשאר לערבון, על שטר בו נכתב, "שבאים לא יחזור המרגל בסוף השבוע, יובל הוא במקומו אל עמוד התלייה"! החבר חתם על ההתחייבות, והלה נזדרז לנסוע להפרד מבני ביתו.
והנה, חלפו ועברו להם שבעת הימים, ואולם – – – החבר הנאשם עדיין לא חזר!!! השופטים הגויים שלחו להודיע לחבר שלקח ערבות תחתיו, שאם לא יגיע הנאשם עד שעה 7.00 בערב, יאלצו להוביל אותו במקומו אל עמוד התלייה!
ואכן, החשש נתאמת, הנאשם לא חזר בשעה המיועדת, והשלטון הוציא כרוז לכל בני העיר, להתאסף בכיכר העיר, ולחזות בגזר הדין שהוטל על חברו של הנאשם.
וכך הובל החבר אל עמוד התלייה, לקול צהלתם של המוני הגויים שהתאספו מסביב כדי לצפות במחזה הנדיר.
והנה כאשר ניגשו לביצוע גזר הדין, עצרו הכל את נשימתם, והאוירה היתה "מחושמלת" מרוב מתח. התליין כיסה את פניו, וניגש להדק את החבל סביב גרונו של הנאשם, ופתאום אז – – –
שמעו כל הקהל צרחות וצעקות איומות מרחוק, הם הפנו מבטם אחורה, ומה רואות עיניהם? את המרגל הנאשם שרץ בכל כוחו, וצועק בטירוף לעבר עמוד התלייה: עצור..!!! עצור…!!!
התברר, שמיודענו הנאשם איחר קצת בדרכו, והספיק להגיע בדיוק בשניות האחרונות…
מיד החלה מהומה גדולה, היהודי הנאשם קפץ מיד אל עמוד התלייה והודיע שהוא הנאשם, וחברו כבר משוחרר. ואולם למרבה הפלא קרה כאן דבר שלא יאומן:
גם החבר השני לא רצה לרדת מעמוד התלייה, בטענה, שכיון שהוא בטוח שחברו חף מפשע, א"כ ליבו לא יכול לתת שיהרגוהו, והריני מוכן להיתלות במקומו…
ואילו חברו צועק לעומתו: חלילה וחס! עלי הוטל גזר הדין, ואתה משוחרר לביתך…
התליין ההמום, כמעט נפל לאחוריו מרוב שיגעון! ויכוח כזה הוא עוד לא ראה מימיו: זה מושך את החבל לצידו, וזה מושך את החבל לצידו…
ידידות עמוקה כזו, עד כדי למסור 'נפש' למען השני – הוא לא ראה מימיו…!
וגם הציבור הרחב, שעמדו שם – היו המומים למראה עיניהם: ויכוח מסוג זה – הם לא שמעו מימיהם. וכיון שאף אחד לא ידע מה להכריע בנידון, הקריבו את משפטם לפני המלך של אותה מדינה.
המלך ששמע את טענות שני הצדדים, ג"כ נדהם לא פחות מקודמיו:
כל אחד מוכן למות בשביל השני…!
כל אחד אוהב את השני – יותר מגופו…!
המלך התרשם עמוקות מידידות נפלאה זו, ודבר זה רק הגביר אצלו את העובדה, שבאמת אנשים נפלאים כאלו – הם בודאי חפים מפשע, ורק עלילה טפילה העלילו עליהם.
אי לזאת, לקח המלך את הענין – לידיים, ופתח שוב את תיק האשמה, וחקר ודרש לפרטים, עד שהוברר לו שאכן כל העסק פה עלילת שוא, ולא היה כאן כלל עבירה של "ריגול".
המלך ביטל מיד את גזר הדין, ושיחררם לחופשי, ואולם קודם לכן ביקש מהם להמתין קימעה, ברצונו לפנות אליהם בבקשה נירגשת:
"מיימי לא ראיתי – אמר המלך בהתפעלות, ידידות אמיתית וכנה כמו שלכם, ומימי לא ניפגשתי באנשים שיש להם לב זהב כמותכם. אנא ממכם! צרפו גם אותי לחבורת הידידות שלכם, גם אני רוצה להיות החבר השלישי שלכם!!!
וסיפור מרתק זה – ממחיש לנו היטב את היסוד שנכתב בתחילת הפרק: הפסוק מבטיח: "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'".
מה הקשר בין "אהבת הזולת" – לסיום הפסוק "אני ה'"? סמיכות שני משפטים אלו, באים לרמוז לנו על אותו רעיון שהתרחש במעשה הנ"ל. כלומר, אדם שיש לו ידידות עזה כלפי חבירו, ואוהבו כגופו, עד כדי שהוא מסוגל לגמול כל חסד שידרשו ממנו לטובת השני!
על ידידות נפלאה כזו – מבקש מהם הקב"ה "אני ה'" – צרפו גם אותי לחבורתכם, גם אני רוצה להיות החבר השלישי שלכם!!!
עד כדי כך, מסוגלת מעלת "אהבת הזולת" לרומם את האדם, שהקב"ה שמח להצטרף בתוך חברתם, חברת "גומלי חסדים"!
המשנה באבות (פ"ד) קובעת:
"איזהו מכובד? – המכבד את הבריות"!!!
ואם מישהו חושב, שהוא יהיה נכבד, גם בלי לכבד את השני – הרי הוא טועה במשנה מפורשת…!
יש תמיד לזכור: אי אפשר להיבנות ולהיות מכובד – על חשבון השני..!! (ר"ח שמואלביץ, זצ"ל)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5