——–
היודעים אתם מיהו ה"עקשן" (במובנים שלנו) הגדול ביותר, שהחזיק חזק בתפילתו, ולא ויתר, עד שהקב"ה נענה לו והסכים לבקשתו?
בכל ההיסטוריה של עם ישראל, היה רק אחד – ששבר את ה'שיא' בתחום הזה !
ואיזהו? – זה משה רבנו ע"ה!
היכן ומתי? – במעשה העגל!
בני ישראל החליפו את האלוקים בעגל מסכה. והקב"ה מרוב כעסו עליהם, העניש אותם בגזר דין של כלייה על כל אותו הדור, ב"מ.
שום דבר לא הצליח לפייס את הקב"ה, ולהזיז את חומרת פסק הדין!
* שלושת אלפים אנשים נהרגו – והקב"ה לא נתפייס!
* לוחות בכתב האלוקים נשברו – והקב"ה לא נתפייס!
* שמו של משה נמחק מפרשה שלימה – והקב"ה לא נתפייס!
ומה בסוף 'שיכנע' את הקב"ה להסכים להתפייס, ולחזור ולחדש שוב את הקשר עם בני ישראל, וליתן להם לוחות שניים? היו אלו תפילות הברזל של משה רבנו!!!
משך תקופה של 40 יום רצוף, עם ניתוק מלא מכל העוה"ז, הכולל התנזרות גם מאכילה ושתיה – זה מה שהצליח לשבור ולקרוע את רוע הגזירה!
אע"פ שמשה רבינו ראה, שאין כ"כ סיכויים לפייס את הקב"ה, בכ"ז עלה אל הר האלקים – הר סיני, מתוך תענית ותפילה, ויום אחר יום היה מתחנן וחוזר על אותה בקשה: שהקב"ה ימחל לישראל על אותו עוון. ולא זז משם עד שהשיג את מבוקשו, והקב"ה בישר לו "סלחתי כדבריך"!
זהו כוחה של תפילה מתמדת ועיקשת, לא להתייאש, להפציר ולהפציר – עד שמין השמים ירחמו עליו!
ובאמת, מצינו עוד מאורע מסעיר שנכתב בתורה, שגם שם התגלו כוחות הנפש שהיו למשה רבינו. להתמיד בתפילה לפני בורא עולם – ואפי' אם בנתיים רואים שלא נענים מהשמים, מ"מ לא להרפות, להמשיך לעורר רחמי שמים בלא הפוגות!
והיכן זה היה? סמוך לפטירתו של משה רבנו (בפר' ואתחנן). כשהקב"ה גזר עליו שלא להכנס לארץ, הפעיל משה מיד את כח התפילה, והתפלל תפילה אחר תפילה, ואפי' שראה ששערי השמים נסגרו בפניו, בכ"ז לא התייאש. והמשיך להתחנן ולבקש.
כמה תפילות? – 10 תפילות… 20…. 30… 100…! 200… 300… 400… 500!!!
וכשהגיע ל – 515 תפילות -עצר אותו הקב"ה ואמר לו "רב לך"! עוד תפילה אחת – ואאלץ כבר להענות לך, ולקרוע את גזר דינך, ולאפשר לך את הכניסה לארץ!
ואולם דע, שאז בני ישראל יסבלו מזה! שאם תכנס לארץ ותבנה אתה את ביהמ"ק, הוא לא יחרב שוב לעולם, וכשבני ישראל יחטאו לי – לא אוכל לשפוך חמתי על ביהמ"ק, ואאלץ ח"ו להשמיד בִּמְקוֹם זה את ישראל!
כששמע זאת משה – העדיף את טובת כלל ישראל, והפסיק את תפילתו.
[וכעין זה מצינו גם אצל חוני המעגל (בגמרא תענית דף כ"ג.) שיתעקש בתפילתו, ואמר להקב"ה "איני זז מכאן עד שתרחם על בניך, ותוריד להם גשמי ברכה"! ובסוף באמת נתפייס לו הקב"ה, וירדו גשמים שכל טיפה שלהם היתה כגודל פי חבית!!! ע"ש בגמ'].
הנה, זהו כוחה של תפילה מתמדת, תפילה של 'התבטלות' מלאה, שמראה שכולו תלוי ועומד רק ברחמיו של בורא עולם, ולכן חוזר הוא ומתפלל שוב ושוב דוקא אליו יתברך, תפילה מעין זו מן ההכרח שתביא בודאי את התוצאה המיוחלת!!!
אלא שדבר אחד צריך לזכור: לפעמים אדם מתעקש בתפילתו על איזה בקשה אישית שיש לו, והופך עולמות בתפילתו. ובשמים מסרבים לתת לו, מסיבה פשוטה: הקב"ה שצופה כל העתידות, יודע מראש שבקשה זו רק תזיק לו, וכלל וכלל לא תהיה לטובתו האמיתית.
ולכן במצב כזה, אין טעם "לעמוד על דעתו" כדי להשיג את מבוקשו. אז מה העצה? כיצד נתפלל?
העצה היא – שיקפיד לבקש את כל בקשותיו – רק באופן "כללי" – ולא להתמקד לפרטי פרטים. כלומר, לבקש רק את עיקר בקשתו, ואולם את דרכי 'ביצוע הבקשה' – להשאיר לטיפולו של הקב"ה!
ובתור משל: אדם שמתפלל על פרנסתו, יבקש זאת בלשון "כוללת" דהיינו "אנא ה', הזמן לידי שאמצא את פרנסתי בכבוד, בדרך שאתה מבין ויודע – שזה יהיה לטובתי, הן מבחינה גשמית, והן מבחינה רוחנית".
וכן אם מתפלל על שידוך, יתפלל בלשון כוללת: "שהקב"ה יזמן לו את בת זיווגו המיועדת לו. שיודעים מהשמים שהיא תהיה לו לעזר אמיתי בחייו, לסייע לו לשקוד על התורה בשלווה.
ואולם לא יתפלל באופן פרטי "שהקב"ה יזמן לו דוקא את בת פלונית מסוימת", שכן מנין לו ששידוך זה הוא באמת זיווגו האמיתי?
[וכל האמור כאן, זה גמרא מפורשת במסכת מועד קטן דף יח: שהזהיר רבא, שלא להתפלל ולפרט שיזמינו לו אשה פלונית דוקא, ומהטעם הנ"ל, ע"ש].
הכלל הוא: בכל עניני העוה"ז, לעולם לא להתעקש בתפילתו שרוצה פרט מסוים דוקא. אלא תמיד לבקש על הענין "בכללות", ואת 'פרטי' הדברים – להשאיר בידי הקב"ה, שהוא בודאי מבין טוב, באיזו צורה לתת לו את הבקשה, כדי שתהיה לטובתו האמיתית בהמשך עתיד חייו.
וכעת נתקדם שלב נוסף:
לאחר שבארנו על מה צריך להתעקש בתפילה, נותר לנו כעת לברר: איך זה פועל במציאות בשטח?
כלומר, תפילה שמגלים בה עקשנות, וחוזרים שוב ומבקשים, איך זה פועל בדיוק לשכנע את בורא עולם, שלבסוף מתרצה הוא לבקשתו?
הרבה הסברים יש לדבר, ואולם אנו ננקוט בביאור אחד שגם ימתיק לנו היטב את הענינים: לפני הרבה שנים, גרה לה משפחה צנועה בעיירת פולין אשר בארופה. אשר זכו לבן פיקח ונבון בשם "חיימקה" שהדהים את כל רואיו, מעוצם פיקחותו.
והנה ערב שבת אחת, הבחין חיימקה, שאביו חזר מהשוק כשהוא נושא בידיו שני סלים מלאים מכל טוב, לכבוד שבת קודש.
הצצה קטנה לתוך הסל גילתה לחיימקה, שבסל ארוזים גם עוגות מאפה טריות, אשר ריחם הטוב נודף למרחוק – – –
חיימקה החל מלקק את הריר שנזל מתוך פיו, ורצה מאוד להשיב את נפשו במעט מן העוגות הריחניות, ואכן הוא לא חשב פעמיים, והחל ללכת לכיוון הריח של העוגיות…
ואולם ברגע שבא לפתוח את שקית העוגיות, זיהה חיימקה את קול צעדיו של אביו, אשר לרוע מזלו הבחין במעשהו. חיימקה ניסה לברוח, ואולם כבר היה מאוחר…
ואכן, הצעקות של אביו לא אחרו לבוא: "חיימקה! אני רואה שאתה דואג "לטפל" בעוגיות, הם לא זקוקים לטיפולך! עזוב אותם, והסתלק מיד לחדרך!
חיימקה התחיל להתחנן לאביו, שיאפשר לו לפחות עוגה אחת, ואולם דיבורו עלה על אזניים אטומות, אביו כלל לא הסכים לפתוח כעת את השקית.
אני "אסדר" אותו – הרהר חיימקה, וחשב על תחבולה כיצד יוכל לצאת מכאן עם עוגה ביד.
והנה לפתע הבזיק רעיון במוחו, מה עשה? צעד לאמצע הסלון, והחל לברך בקול: "ברוך אתה ה' אלוקינו… בורא מיני מזונות"! ומיד היפנה חיימקה מבטו לעבר אביו, תוך כדי שהוא מרמז לו באצבעו על פיו הפתוח, וצועק – נו, נו…
האב שהיה המום מברכתו הפתאומית של הבן, נאלץ בלית ברירה לתת לו מן העוגות, כדי שברכתו של הבן לא תהא לבטלה…
וחיימקה חזר בשמחה לחדרו, כשאותות שמחת הנצחון ניכרים על פניו..!
וכעין זה ממש – קורה בדיוק אצלנו:
בגלל חטאנו – הקב"ה לא רוצה לתת לנו את ה"עוגות". כלומר, את מילוי בקשתנו לטובה – בכל עניני העוה"ז.
ואולם אנו הקטנים – מה עושים? מברכים וחוזרים ומברכים 3 פעמים ביום, בהזכרת שם שמים את הקב"ה "ברוך אתה ה'… חונן הדעת. ברוך… רופא עמו ישראל. ברוך… נותן הפרנסה וכו', ואז באים וטוענים להקב"ה: אף שלא מגיע לנו מ"מ כדי שברכתינו לא תהא "לבטלה" אנא מלא לנו את בקשתנו, שלפחות תהא לברכתנו על מה לחול..!
זהו הסבר על דרך החידוד. ואולם כעת נבאר את הדברים קצת יותר לעומק:
בָּחֶבְרָה אצלנו מקובל לומר, שלהתעקש יותר מדי – זה גם לא טוב. [לא בריא להיות "עקשן פרד".]
וכך גם הוא מסתמא בענייני דיני שמים. שלא טוב להיות עקשן יותר מדי, ואם תשאלו מדוע? התשובה היא, משום שאם האדם מבקש שיעשו לו טובות והנאות, ומתעקש על זה, אז בשמים מתעוררים לבדוק את מעשיו, כדי לברר על מה הוא כ"כ סומך – עד כדי כך שהוא 'בטוח' כ"כ בבקשתו? האם יש לו על זה "כיסוי" בחשבון המצוות שלו?
וכשמחפשים בפנקסו, ומוצאים שהעבירות "טופחים" בחשבון שלו, אז כבר מתחילה מידת הדין לקטרג, שלא ישמעו כלל לבקשותיו!
אז מה העצה? לרדת לגמרי מזה, ולא להמשיך לבקש ולהתחנן?
התשובה – לא!!! להמשיך הלאה להתעקש בתפילה, ואולם להדגיש שאין הוא מתעקש לכבודו האישי, כדי למלא את "האינטרסים" האישיים שלו, להשיג הטבות גופניות, או כלכליות, אלא כל מה שהוא מבקש זה רק לכבודו יתברך! שע"י שיתנו לו: עושר, פרנסה, שידוך, בנים, וכו' – ממילא ראשו יהיה יותר עם 'ישוב הדעת', דעתו יותר 'תתרחב', וכך יוכל ללמוד יותר טוב את התורה, ולקיים את מצוותיה!
ואז, כשתולה את בקשותיו למען הרבות "כבוד שמים", ממילא פשוט, שכנגד בקשה זו, לא יוכל שום משטין ומקטרג לעמוד!
ודוקא על תפילה מעין זו התכוונו במאמר זה, שראוי לאדם שיתמיד ויתעקש בתפלתו, עד שירחמו עליו מן השמים.
ולפ"ז יובן לנו באופן נפלא, מה שאנו אומרים כל יום בתפלתנו: אחרי שאנו מבקשים בעמידה את כל צרכי הגוף: חכמה, דעת, טל ומטר, פרנסה, וכו', אנחנו מדגישים בסוף כל הבקשות (באלוקי נצור) שלא למעננו ביקשנו את כל זאת, אלא ביקשנו למען "שמך"! למען "ימינך"! למען "תורתך"!
כלומר:
עשה – כדי ששמך יתקדש יותר בפי הבריות, שיראו שמטיב אתה ליראיך!
עשה – כדי שיד ימינך תתרומם מעפר דגלותא!
עשה – כדי שלימוד תורתך שאנו למדים, יהיה יותר בישוב הדעת!
כשמצהירים להקב"ה הצהרה כזו בסוף כל תפילה – אזי מתעוררת מידת הרחמים, ומקבלים בשמים את כל שרשרת הבקשות שביקשנו במשך התפילה!
ואותו רעיון מצינו גם בנוסח התפילה של 'עשרת ימי תשובה', שם אנו מבקשים מהקב"ה שיתן לנו חיים לשנה הבאה – לא בגלל אינטרסים אישיים שיש לנו, שאנו רוצים ליהנות מהחיים, אלא מדגישים להקב"ה שכל כוונתנו – "למענך אלקים חיים", כדי שנוכל אח"כ להקדיש את החיים למענך! שע"י רוב הטובות שתשפיע עלינו – יהיה לנו יותר מרץ, וכוחות, להפיץ את שמך בעולם!
בסיכום: אדם שרוצה מאד להשיג את מבוקשו בתפילתו – נתבאר בפרק זה – שצריך הוא להקפיד על שני דברים:
א. שהבקשה תהיה מנוסחת באופן "כללי" על אותו ענין, ולא להתמקד על פרטים באיזו צורה הוא רוצה זאת, ומשום שאין הוא יודע איזה דרך טובה לו בדיוק.
ב. גם כשמבקש בכלליות – ידגיש שלא מבקש זאת למילוי הנאותיו הגופניות, אלא כל מטרתו דעי"ז יוכל יותר להתעלות ולהרבות כבוד שמים !
מילים אלו מדברות בעד עצמם, ולא נותר לנו אלא לסיים במה שהתחלנו: אם האדם מתפלל מתוך כוונה שחס הוא על כבוד קונו – בטוח הוא שבמשך הזמן יענה מן השמים!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5