——–
תשובה: בודאי שהדבר חמור מאד. וזאת ע"פ קביעת חז"ל, שקבעו שאיכותה של תפילה בציבור, ואיכותה של תפילה ביחיד – אין להשוותם כלל זה לזה, ותהום עמוקה מפרידה ביניהם!
והיכן חז"ל קבעו דבר זה? במסכת תענית דף ח'., שם מובא שחז"ל מצאו פסוק בתהילים, שלכאורה תמוה מאוד.
הנה במזמור ע"ח, מדבר דוד המלך על סוג אנשים המתוארים בלשונו "..ויפתוהו בליבם, ובלשונם יכזבו לו, וליבם לא נכון עמו" וכו'.
כלומר, מדובר כאן על בנ"א ש"מכזבים" (משקרים) בתפילתם את בורא עולם, מתפללים רק בלשונם מהפה ולחוץ, ואולם בפנים הלב "לא נכון עמו", דהיינו – הם לא בוטחים רק בהקב"ה, אלא גם סומכים על כוחם וחילם.
ומה מסוגלת כבר לפעול תפילה כזו? ממשיך דוד המלך לגלות בפסוק הבא: "והוא רחום יכפר עוון", כלומר – הקב"ה שהוא רחום, מכפר להם על עוונותיהם, מחמת תפילה זו!!!
איך זה יתכן? תפילה שדוד המלך מעיד עליה שהכל זה רק "הצגה", והמתפלל בפנימיותו ליבו לא נכון עם הקב"ה, ולא נאמן לבריתו, ובכ"ז יכולה היא לפעול בשמים? מהו סוד ההצלחה שטמונה בתפילה זו?
על זה באו חז"ל (שם) והסבירו לנו, שדוד המלך מתכוון על סוג תפילה מיוחדת שטמון בה כוח רב עוצמה, שנקראת בשם תפילה בציבור, ומפרש רש"י שם: "תפילה בציבור נשמעת בשמים, אפי' אם לא כולם התפללו בכוונה ורצון הלב"!!!
א"כ קיבלנו מדוד המלך הגדרה ברורה – מה ההבדל בין תפילה ביחיד, לתפילה בציבור:
תפילה ביחיד – זקוקה "למעלית" בכדי להגיע עד השמים. כלומר, היא זקוקה לכוחם של המלאכים, שיעלו אותה לפני כסא הכבוד, ואז באמצע הדרך, המלאכים בודקים את התפילה, ומעיינים בה אם היא ראויה להמשיך הלאה…
משא"כ תפילה בציבור – לא זקוקה לשום כוח אדם או מלאך, אלא היא עולה "אקספרס" ישירות למעלה, ומתקבלת בשמים ללא שום ביקורת באמצע הדרך!
ולאחר הגדרה נפלאה זו, שקבלנו על מעלת החשיבות של תפילה בציבור, ננסה להמשיך את הדברים, ולקשר אותם גם עם 'ההגיון והשכל'. שהרי כל בר דעת עוצר את עצמו, ועומד ושואל: מדוע באמת זה כך? מדוע בתפילה בציבור מתעלמים מכל מיני חסרונות שיש בה, ואפי' תפילה בלא הרבה כוונה – ג"כ רצויה למעלה?
ובתשובת הדבר, נעתיק כאן משל נפלא – אשר ימתיק לנו היטב את הדברים, ויאיר לנו את העיניים במושג הנקרא – תפילה בציבור:
מעשה שאירע במלך אחד, שולט עריץ, אשר יום אחד רצה לדעת מהו 'מספר המדויק' של האזרחים אשר מתגוררים בארצו. חשב המלך באיזו דרך יבצע את "מיפקד האוכלוסיה", ומצא עצה, אשר אגב גם תכניס לו רווחים אל אוצר המלך, אגזור על כל בני ארצי – חשב המלך, שכל אחד יביא איתו ליטר אחד של בקבוק יין, וישפכנו אל החבית הענקית אשר תעומד במרכז העיר, וכך לפי מספר כמות הליטרים של יין – אדע את מס' הנפשות שיש בעירי, ובנתיים ארויח מאות ליטרים של יין, אשר כל הרווחים יכנסו ישר אל אוצר המלך!
המלך אשר התלהב מהעצה המתוחכמת, לא היסס הרבה, ועוד באותו יום העביר כרוז בתוך מדינתו שהודיע בזו הלשון: "לכל אזרחי המדינה! בשם אדוננו המלך ירום הודו, מתבקשים כל בני המדינה להביא ליטר יין- לכל נפש במשפחה, ולרוקנו לתוך חבית הגדולה שתעומד מחר במרכז העיר. מטרת המבצע כדי לאתר את מס' הנפשות, שמסתכם בתוך מדינתנו.
המיפקד מסתיים בשעה 8.00 בערב, כל מי שֶיִמָצֵא "משתמט" יושלך ישירות לבית הכלא!
כרעם ביום בהיר נפלה הידיעה על אנשי העיר, וכולם רטנו בליבם על שיגעונותיו של מלכם הטיפש, ואולם בלית ברירה הכין כל אחד לעצמו בקבוק יין, כדי לעשות מחר כרצון המלך.
והנה בתוך אנשי העיר, חי לו איש עני מסכן, אשר בקושי היה משתכר לפרנסת בני ביתו, ובודאי שלא היה לו כסף כדי לקנות ליטר יין, להביאו למרכז העיר. ואולם המלך גזר ומה עושים?
חשב העני ומצא תחבולה נפלאה, חיכה עד לשעות הצהרים, שאז היה עומס אנשים שבאו עם בקבוקי יין אל מרכז העיר. והעני הביא גם הוא בקבוקי יין, אולם הם היו מלאים ליטרים של… מים!!! וכך חיכה בתור כדי לשפוך אותם אל תוך החבית הגדולה.
כשהגיע תורו, מצא שהחבית הענקית מלאה כמעט עד שְפַתָה, ולכן כששפך את בקבוקי המים שלו לא הבחינו החיילים בשינוי, כיון שהמים 'נתערבו' מיד עם כמות היין הגדולה, ולא הורגש כלל שנעשה פה איזה מזימה של מירמה!
והיות והחיילים לא זיהו שום דבר חשוד, רשמו את העני בתוך הרשימה של האנשים, שקיימו את צו המלך, והעני חזר לביתו כשהוא עליז ושמח, ומרוצה מאוד מתוכניתו.
שכנו של העני, שגר סמוך לבנין מגוריו, הבחין בפתע בעני שחזר לביתו ופניו מאירים יותר מהרגיל. הדבר סיקרן אותו, והוא ניגש לשאלו לפשר הדבר.
העני ששמע את שאלתו של שכנו, סקר תחילה בעיניו את השטח, ומשנוכח לדעת שאף אחד לא שומע אותו, לחש באזני שכנו את כל תכנית המירמה, אשר הצליח לעשות!
הלה שקינא בשכנו העני, החליט לאמץ את התכנית גם לגביו, ואכן כך עשה. במקום יין תוסס – מילא את כל תכולת הבקבוקים במים, וכך צעד לעבר החבית המרכזית.
ואולם לרוע מזלו, כשהגיע למקום – כבר היה זה בשעות הערב, שהאזור היה כמעט ריק מאנשים. וגם החבית עצמה רוקנו אותה מתכולתה המלאה, כך שהיתה עומדת ריקה לגמרי.
ניגש השכן בבטחון עצמי, והחל לשפוך את תכולת הבקבוקים לתוך החבית הריקה…
החיילים זיהו מיד את צבע המים, והבינו שמתרקמת פה מזימה. חיש קל אסרו את ידיו של אותו האיש באזיקים, וגררו אותו לתוך ריכבם הצבאי, לכיוון בית הכלא.
זדונו של האיש נתפרסם לקלון בין כל אנשי המדינה, והגיע גם לאוזניו של אותו עני.
העני נצטער בצער שכנו, והלך לבקרו בבית האסירים. כשראה השכן את העני שבא לקראתו, התנפל עליו מרוב כעס, והחל לקלל אותו, על שהכשיל אותו בעצה מרושעת כזו! העני ריחם על שכנו המסכן ואמר לו בקול לוחש: טיפש! וכי אינך מבחין בהבדל הגדול שיש ביני לבינך? אני – באתי בשעה שהיה ציבור גדול של אנשים, ובמילא חיסרון של צבע המים נבלע בין כל מאות הליטרים של היין שהיה בחבית, משא"כ אתה שבאת באופן עצמאי, לבד, ללא כל מסווה, ודאי שאז אתה בולט יותר, וכל תנועה חשודה שבאה מצידך כבר מחשידה את אנשי החָיִיל!!!
והלקח המאלף שיוצא מסיפור נפלא זה, עונה גם על שאלתנו אנו:
אדם שמתפלל עם כנופיה שלימה של עשרה אנשים, אפי' אם הוא עצמו אין לו "סחורה" למכור להקב"ה [יש לו רק בקבוק מים פשוטים, במקום ליטר יין משובח…] אף על פי כן תפילתו "נבלעת" בתוך כל תפילות הציבור, וחסרונו לא בולט כ"כ, ולכן התפילה עולה למעלה – ללא כל מפריע.
משא"כ אדם שמתפלל ביחיד, שם תפילתו "חשופה" לגמרי, וכל מחשבה זרה באמצע התפילה – כבר בולטת לעין המלאכים. ואז זקוק הוא להרבה רחמי שמים, עד שתפילתו תזכה לעלות ולהגיע לשערי התפילות, אחרי כל המחסומים והביקורת שניצבים לה באמצע הדרך…
עד כעת, ביארנו ע"פ השכל וההגיון איך מצליחה תפילה בציבור, לעלות למעלה ללא כל מפריע.
וכעת נתקדם עוד שלב קדימה, ונתייחס לטענה – שלצערנו, אנו הרבה לקויים בה:
בדרך כלל, אחת הסיבות העיקריות שגורמות לאדם להתפלל ביחידות – הוא משום שלא הזדרז לקום בבוקר בזמן לתפילה, וכך מפסיד הוא את המנין.
והסיבה לאיחור התפילה, היא מפני העייפות הגדולה שרובצת עליו בשעות הבוקר, עד כדי כך שאפי' אם הוא רוצה לקום מ"מ מרגיש את עצמו מותש, ומרותק אל המיטה…
וכאן – יש לברר נקודה מפליאה: וכי 7-8 שעות של שינה, לא מספיקות לרענן את כוחותיו, לקראת יום הבא?
התשובה: נכון, אולם הבעיה שהוא לא ישן 7-8 שעות, מחמת שהוא "מתמיד" ורוצה להספיק ללמוד הרבה, ונמצא שמחמת לימודו הוא מאחר לישון, ובבוקר הוא משלים את חסרון השינה – על חשבון זמן התפילה.
והנה זוהי תופעה לקויה – שיש לתקנה, ונעלה כאן ע"ג הכתב את התרופה למחלה זו. ואני אינני מדבר זאת בשמי, שכן כתוב "קשוט עצמך תחילה – ואח"כ קשוט אחרים", אלא מעלה אני ע"ג הכתב את התרופה שגדולי ישראל כתבו, ובעזהי"ת הדברים יוסיפו חיזוק לכולנו.
ראשית כל, צריכים להחדיר לעצמנו היטב את יסודו של החזו"א זצ"ל, שהגדיר לנו מהו היחס שיש לתת לכל המצוות שמוטלות עלינו:
לפני כ – 40 שנה, בתקופת חייו של החזו"א, גר יהודי זקן בבני ברק, אשר היה ניצול השואה, וחסידו המובהק של החזו"א. והנה בערוב ימיו נחלש יהודי זה מאד, וכוחותיו אזלו ממנו, והרופאים צוו עליו בתוקף שלא יצום ביוהכ"פ, כיון שבזה הוא מסכן את חייו!
היהודי הזקן – לא רצה כלל לשמוע על צד כזה. היתכן? 75 שנה הוא מקפיד לצום ביום הקדוש הזה, וכעת דוקא לקראת סוף חייו הוא יעיז לחלל את היום הקדוש במאכל ומשתה?! – היה לא תהיה!
לא הועילו כל השכנועים של מקרוביו של אותו זקן, שיחוס על עצמו וידאג לגופו החלש, הוא כלל לא רצה להאזין להם, ואף סילקם מעל פניו.
בצר להם, ניסו את האפשרות האחרונה שהיתה בידם: פנו אל רבו החזו"א, ביודעם את כח ההשפעה העצומה שיש לחזו"א – על אותו יהודי.
החזו"א נבהל לשמע הדברים, ומיד נזדרז ללכת למיטתו של אותו זקן, ואמר לו בקול תקיף, שהוא גוזר עליו בגזירת התורה – שעליו לאכול ולשתות ביוהכ"פ, כהרגלו ללא שום שינוי!
היהודי בשומעו את הדברים, שיוצאים מתוך פה קדוש, פרץ בבכי, ושטח בפני החזו"א, את יסורי המצפון שיש לו, היאך עלה בגורלו שדוקא לימי זיקנותו – יפר את היום הקדוש!
"הסכת ושמע סיפור – הרגיע אותו החזו"א. לפני כמה שנים, חליתי ל"ע בחולי מעיים, ומחמת זה נמנע ממני להניח תפילין במשך כמה ימים!
היודע אתה מה עשיתי – המשיך החזו"א להסביר ליהודי הנבוך, הרמתי את עיני כלפי מעלה – ואמרתי: רבש"ע! צוית אותי להניח תפילין והנחתי, וכעת אתה מצווה אותי שלא להניח תפילין – ואני לא מניח!!!
עליך לזכור כל ימיך – סיים החזו"א את דבריו, שאין אנו אלא כ"חיילים" הממלאים את הפקודות שנותנים לנו. אומרים לנו לצום – אנו צמים. ואם אומרים לנו לא לצום – אז אנחנו לא צמים, אלא אוכלים ושותים…
ואף אנו נמשיך את דברי החזו"א – לנידון שלנו:
"אומרים לנו ללמוד תורה – אנו לומדים. ואולם יש גם זמנים, שרצון הקב"ה הוא שכרגע לא ללמוד, כיון שבסופו של דבר זה יפגע 'בעירנות' של התפילה, או ח"ו יגרום לנו לבטל לגמרי את התפילה בציבור, במצב כזה, צריכים להבין זאת, ולסגור בצער את הגמרא, ולצאת – מתוך ידיעה שבמעשה זה אני ממלא את רצונו של בורא עולם!
יש לזכור תמיד: "אנו בסך הכל חיילים, הממלאים את הפקודות שנותנים עלינו מלמעלה" וכלשונו של החזו"א.
ולפני שאנו חותמים את מאמר זה, נעתיק כאן את דעתם של שניים מגדולי הדור בימינו, אשר כתבו דברים חריפים בנושא זה, וגם הביאו לנו עצות כיצד ניתן לתקן זאת:
הנה הגאון ר' משה פינשטיין זצ"ל (גדול הדור מפורסם באמריקה וארה"ב. והיה נחשב מפוסקי הדור) נשאל בספרו "אגרות משה" (או"ח ח"ב, ס' כ"ז) בנידון – של ת"ח שרוצה להמשיך ללמוד עד מאוחר בלילה, ואולם יודע מראש, שאח"כ יקשה עליו לקום בבוקר ולהספיק את התפילה בציבור, האם מותר לו בכ"ז ללמוד כעת, ולהתפלל למחרת ביחידות?
ולאחר משא ומתן ארוך, מסיק הרב, שאין בזה היתר כלל. ומסיים הוא את תשובתו בלשון הזו (הובא בשינוי מעט, לסגנון הדיבור שלנו) "…ובעצם איני רואה כאן שום צד שאלה, שהרי יכול הוא לתאם את זמן לימודו באופן שלא יפריע להתבטל מתפילה בציבור, וזאת ע"י עצה פשוטה: במקום להמשיך לשבת ללמוד עד מאוחר בלילה, יעדיף את הזמן הזה לשינה, ואח"כ ישלים את זה בבוקר שיקום קצת יותר מוקדם, וילמד קודם התפילה! [ועיין עוד בכף החיים (סימן א', אות כ"ד) שכתב בזו הלשון: "טוב לעסוק בתורה שעה א' קודם אור היום – יותר מכמה שעות ביום"!!!]
ובכך ירויח הוא ג' דברים:
א. הלימוד בשעות הבוקר יהיה מתוך כוחות רעננים וראש צלול, ובמרץ רב יותר, משא"כ לימוד של שעות המאוחרות של הלילה, שנעשה ע"פ רוב מתוך עייפות וראש כבד, אשר כבר הפסיק ל'תפקד'…
ב. באופן הזה – הוא עומד לתפילה מתוך דברי קדושה של לימוד התורה, ואז כל התפילה מקבלת פנים אחרות לגמרי!
ג. והחשוב מהכל – הוא הרויח את שני הדברים: גם לימוד תורה של שעות בוקר, שנעשה באיכות גבוהה. וגם התפילה עצמה שג"כ נעשית באיכות גבוהה: בציבור, ובכוונה צלולה!
ועל אותו משקל – מביע את דעתו גם הגאון ר' בן ציון אבא שאול זצוק"ל (בספרו "חכמה ומוסר" עמוד ק"ד) וכותב שמי שמתחסד בלילות להאריך עד שעות מאוחרות ללמוד, ויודע מראש שזה יעלה לו אח"כ על חשבון זמן תפילה בציבור, הרי זה לוקח את תורתו של הקב"ה ומשתמש בה – נגדו, ח"ו. שע"י לימוד התורה מוצא הוא 'סיבה' שלא להתפלל במנין.
לב מי לא יחרד – בשומעו תיאורים כאלו, וכל חכם לב – יכלכל את זמנו במשפט. ולפחות להתייחס לתורתו כמו "סוחר" ממולח, שיש לו זמנים מדויקים ומחושבים היטב, מתי אפשר להרויח יותר בעסק, ומתי פחות. וה"ה בעסק התורה, שיש להתחשב עמה לפחות כמו כל 'עסק' רגיל, ולחשוב מה בא – על חשבון מה!!!
נזכור תמיד לנגד עינינו, את ביטוי חז"ל, שאחרי כל גדלותם והתמדתם בתורה, הורו לנו (במס' שבת דף י'.) במילים קצרות וחותכות: "זמן תורה לחוד, וזמן תפילה לחוד"!
ומי שבאמת שומע בקול חז"ל ומקצר מזמן לימודו, וק"ו – מכל מיני עסקים אחרים, כדי שיוכל אח"כ להתפלל כמו בנ"א, יידע לו שחז"ל גם מבטיחים לו, שיראה 'ברכה' בעמל תורתו, וכל עסקיו.
ולדוגמא: את ההשגים שחברו השיג במשך לימוד של שעה וחצי בלילה [שבאה לו בסוף על חשבון תפילה בצבור] ישיג הוא בלימוד של חצי שעה בלבד!!!
והיכן הבטיחו לנו חז"ל כן? במסכת ברכות דף ל"ב:, שם מסופר על חסידים הראשונים, שהיו משתהין 3 שעות בכל תפילה! ובסיכום כל היום – 9 שעות שלימות היה לוקח להם על 3 תפילות שיש ביום!
ועל זה שואלת שם הגמ': א"כ היאך היו נעשים לת"ח? מתי היו מספיקים ללמוד – אם בשביל תפילה בלבד היה לוקח להם 9 שעות?
ומשיבה הגמ': מתוך שחסידים הם, ומקדישים את זמנם לתפילה, א"כ מהשמים היו מסייעים להם, שתורתם תשתמר בתוך ליבם, ואין תלמודם משתכח!
כלומר, כל מה שאדם רגיל לומד במשך 9 שעות, אין לו 'הבטחה' שהלימוד ישאר בידו. ותוך זמן קצר עלול לשכוח הכל! ואולם לחסידים יש הבטחה מחז"ל שבזמן מועט יקלטו הכל, ולא ישכחו זאת לעולם!
אמת, תפילה של 9 שעות זוהי דוגמא קיצונית, ואולם בכ"ז למדנו לימוד גדול גם לעצמנו: שאף פעם לא מפסידים, אם יודעים להקריב ולהקדיש מזמנו הפרטי – למען התפילה, שתהיה בציבור, ובכוונה הרצויה!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5