——–
תשובה: בגמרא במסכת ראש השנה (דף ט"ז:) נמסר לנו מפי חז"ל: "אמר ר' יוחנן, שלשה ספרים נפתחים בראש השנה: אחד של צדיקים גמורים. שני – של רשעים גמורים, ושלישי – של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים לחיים. רשעים גמורים נכתבים למיתה. ובנוניים תלויים ועומדים וכו'".
והנה, ישנם אנשים שכאשר קוראים את דברי חז"ל אלו, יש להם איזה מן הרגשת בטחון עצמי, שגמ' זו לא מדברת אליהם כלל!
ולמה? בגלל שיש להם כבר "נסיון" מן העבר. הם "זכו" כבר מזמן להכנס לתואר של "רשעים גמורים" – ובכ"ז לא קורה להם כלום! 30 פעם(!) לפחות, הזמינו אותם למשפט, ביום הדין של ראש השנה, וברוך ה' הם לא נכתבו כלל למיתה, אדרבא – משנה לשנה הם נעשים יותר בריאים וחזקים, והם טופחים על ביטנם בביטחה, באומרם: "שישו בני מעיי, שישו! שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך"! וכשמראים להם את דברי הגמ' הנ"ל, שרשעים למיתה, הם סותרים את דבריך במחי יד, ומצביעים לך על העובדא שהם עצמם נשארו חיים וקיימים. ושולחים אותך אצל השני, שמן הסתם אליו מכוונים דברי חז"ל אלו…
ובמאמר זה באנו להשיב בס"ד על טענה זו, ולנפץ אותה לרסיסים. להוכיח לכל שתורתינו אמת, וכל דברי חז"ל הם קודש קודשים.
ונתחיל בס"ד בחשבון הדברים, מא' עד ת':
ראשית יש לדעת ברור, שאצל הקב"ה אין מושגים של "חנינה" או "ויתור" על עבירות. וכמו שלימדו אותנו חז"ל במסכת בבא קמא (דף נ'.) וכן בירושלמי מסכת ביצה (פ"ג ה"ח) "שכל מי שאומר שהקב"ה וותרן – יענש ח"ו שיותרו (ימחקו) חייו"!!!
וזה ג"כ אחד מי"ג עיקרי האמונה, שכל יהודי חוזר עליהם בכל יום "אני מאמין באמונה שלמה, שהקב"ה משלם שכר טוב לשומרי מצוותיו, ומעניש לעוברי רצונו"!
ואם כך היא הנהגת הקב"ה, א"כ מה הפירוש שהקב"ה "ארך אפים"?
התשובה: "ארך אפיים" – תירגומו בעברית "דחיית זמן הפרעון". והסביר לנו זאת היטב, רבנו הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פ"ד), שמצד מידת הדין היה צריך להיות, שמי שחוטא וממרא את פיו של הקב"ה, יענש תיכף ומיד בלי המתנה כלל.
רק כשראה הקב"ה שאין העולם יכול להתקיים בכך, שיתף לזה את מידת הרחמים, כלומר, שהוא לא מעניש מיד, אלא הוא מחכה לחוטא בסבלנות גדולה.
ועד מתי? מגלים לנו חז"ל במס' סוטה (דף ט'.) "עד שנתמלאת סאתם". כלומר, רק ברגע שהעבירות עברו כבר למעלה מהראש, והקב"ה רואה שאין עוד סיכוי שהאדם יתעורר עוד לחזור בתשובה, רק אז מתחיל להפרע ממנו. ובנתיים נותן לו "צ'אנס" לתקן את החטא שפגם בו, ולחזור בתשובה !
ולאור היסוד הנ"ל, נפתרה לנו גם פשר התעלומה מדברי חז"ל: אמת, רשעים שרובם עוונות היו צריכים להכתב מיד למיתה, אלא שפעמים רשע זה יש לו איזה זכות שעומדת לו (זכות של מצוה אחת שעשה בחייו, או זכות של אבותיו שהיו צדיקים, וכיוצ"ב.) וזכות זו מעוררת את מידת הרחמים, וממליצה לפני הקב"ה שיאריך עוד קצת את זמן הפרעון, ולא יענישנו מיד !
וזו הסיבה, שאדם רואה שהוא עובר את שנותיו בשלום, ואולם ברגע שזכות זו תיגמר לו – אזי ח"ו האדם יכול להיות אבוד!
וכעת, יש לברר כאן עוד נקודה. כמה זמן זה נחשב אצל הקב"ה שכבר "נתמלאת הסאה"? אצלנו אנו בשר ודם, זה יכול להסתכם מקסימום במתן אורכה של כמה שנים, לא יותר! ואולם הקב"ה, הרי אצלו אלף שנים בעיניו כיום אתמול כי יעבור, ולכן גם האורכת זמן שהוא נותן לפושעים נמדדת בחישובים אחרים לגמרי…
וכדי לחזק את הלבבות, נעלה כאן ראייה אחת מן התורה, שתוכיח לנו שעדיין לא אפסה תקווה, ויש עדיין הזדמנות לכל יהודי לשוב אל הקב"ה, היות והוא לא ממהר לפרוע מן הרשעים, אלא אדרבא, הוא מתנהג בארך אפיים כלפיהם, ויושב וממתין ומייחל ומצפה, מתי יתעורר היהודי מעצמו לחזור בתשובה.
מקור ההוכחה היא: מאנשי דור המבול! הנה המשנה באבות (פ"ה מ"ב) מתארת לנו את מצב אותו דור:
אנשי דור המבול, היו מכעיסים את הקב"ה בכוונה תחילה – במשך תקופה של 10 דורות!!! כלומר: במשך 1000 שנה. (10 דורות – לפי חשבון זמנם) היו עושים עבירות מתוך מטרה מכוונת: להכעיס ולעורר את רוגזו של הקב"ה !
תתארו לעצמכם, אם דבר כזה היה קורה אצלנו, ואיזה אדם היה מכעיס אותנו, הרי בפעם אחת או פעמיים – זה כבר היה מספיק אצלנו, שהסבלנות שלנו תיפקע ויותר לא היינו יכולים לסבול אותו, היינו מאד רוצים להוציא עליו את הרוגז שלנו – לפחות במשהו של נקמה… כדי להרגיע ולהשקיט את העצבים שלנו.
כל זה מדובר, באם יפגעו בכבוד שלנו, כבוד של בשר ודם, שהיום כאן ומחר בקבר !
וכעת, כשפוגעים בכבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, איך הוא מגיב? הוא שותק ולא מגיב כלום!!! וזה לא פעם או פעמים, אלא במשך כל החיים של האבא – הבן – הנכד – הנין וכו', תקופה של 10 דורות, היו פוגעים בכבודו, ועוברים על העבירות החמורות ביותר, וכגון: גזל, חמס, זימה, כפירה, וכו'. עד כדי כך שחז"ל מגלים לנו (במס' סנהדרין דף ק"ח. והובא ברש"י סוף פר' בראשית) שאפי' הבהמות הושפעו מאותם עבירות, ונזקקו לשאינו בן מינם! עד כדי כך, היתה האוירה מורעלת בעבירות ותועבות !
ואת כל זה הקב"ה רואה, ויושב ומחכה בסבלנות גדולה, ממתין לרגע בו יתעוררו לחזור בתשובה…
וזה עדיין לא נגמר בזה – – – גם כשכבר נתמלאה סאתם, ובאמת הגיע הזמן כבר לתת להם עונש, גם אז הקב"ה עדיין ארך אפיים! הוא לא מוציא מיד את הגזר דין, אלא מתאפק שוב ואומר: אני אתן להם עוד צ'אנס לחזור בתשובה !
ולכמה זמן הוא הוסיף להם את הצ'אנס הזה? למשך תקופה נוספת של 120 שנה!!!
הוא ביקש מנח שיתחיל לבנות תיבה, כיון שהוא מתכונן לבצע גזר דין של מבול, שיחריב את כל העולם, ורק הוא עם עוד קומץ קטן ינצלו מבין כולם.
וכמה זמן נתן לו הקב"ה כדי לבנות את התיבה? במשך 120 שנה!!! תיבה אפשר לגמור לבנות בכמה חודשים, ובשביל מה קצב לו הקב"ה זמן כ"כ מרובה?
התשובה: גם כאן מתגלית לנו שוב מידת הארך אפיים של בורא עולם! כיצד?
הקב"ה רצה שכל העולם כולו יידע מזה שהוא עומד להביא עליהם מבול של כלייה, ואפי' האנשים שגרים בקצה השני של כדור הארץ – ג"כ ישמעו מזה, ויספיקו לבוא במשך 120 שנה הללו, כדי לשמוע את התראתו ואזהרתו של נח, שבורא עולם עתיד להעניש אותם, וימהרו לחזור בתשובה!
וכך באמת היה נח עושה. דופק מסמרים, עצים, ובונה את התיבה בסבלנות גדולה, וכל אחד שעובר ברחוב שואל את נח, מה אתה בונה? והוא עונה להם: אני בונה תיבה, כדי לשוט בה ע"פ המים !
"פה בונים תיבה"? משתוממים האנשים, תיבה בונים ליד החוף! באמצע היבשה אתה רוצה לבנות תיבה? השתגעת? מי יסחוב לך אותה עד החוף – בגודל הזה שאתה רוצה לבנות"?!
ונח עונה להם: התיבה לא תשוט על חוף הים, היא תשוט כאן על הארץ! עתיד הקב"ה להביא מבול, ומי המבול יציפו את כל העולם, והתיבה תתרומם ותשוט מעל גובה המים!
וכולם כששומעים זאת, צוחקים ולועגים עליו, ואומרים לו מתוך רחמנות: נח! למה לא תשב בנוח? תהיה רגוע ושליו מבלי כל דמיונות פורחים באויר, מתי חלמת בפעם האחרונה על שטפונות של מבול שירימו לך את התיבה…?
הם מלגלגים עליו, והוא ממשיך ע"פ ציווי ה', וכך עוברים להם 120 שנה של בניית התיבה, בעוד שהתוצאות בשטח… אף אחד מהם לא התעורר לחזור בתשובה!
נו, מה אתם אומרים במצב "קריטי" כזה, עכשיו כבר מגיע להם מבול, לאנשים מרושעים ומושחתים כאלו, או שעוד לא – – – ?
10 דורות – (1,000 שנים) מורדים וממרידים נגד הקב"ה, ועוד 120 שנים נוספות צוחקים ולועגים על התראתו של הקב"ה!
אנו הקוראים מתקוממים לשמע הדברים, ופוסקים את דינם: ודאי שכבר מגיע להם עונש, אפי' מידת הרחמים לא תצליח לסנגר על אנשים פושעים כאלו!
ואולם הקב"ה, שאינו חפץ במות הרשעים, אלא מעוניין יותר שישובו אליו, הוא פוסק: לא! עדיין יש לי סבלנות!!! ניתן להם עוד הזדמנות לחזור בתשובה!
עד כדי כך אפשר "למתוח" את החבל של מידת הדין!!! ואיזה הזדמנות אחרונה, נתן להם הקב"ה כדי שיחזרו בתשובה? הוא נתן להם עוד צ'אנס של – 40 יום נוספים.
כלומר, הוא לא התחיל ישירות לתת עליהם מבול של קללה וחורבן, אלא הוריד להם זאת בהתחלה – בתור גשמים פוריים רגילים, כדי שאם עדיין יחזרו בתשובה אזי הגשמים הללו יהפכו לגשמי ברכה! (ע' בזה בחומש בראשית, פרק ו' פסוק י"ב, וברש"י שם.)
ואמנם גשמים אלו ירדו בנחת, אבל רצו מהשמים "לאותת" להם ששולחים להם כאן סימן להתעורר, ולכן הורידו את הגשמים ברציפות, וכמו שכתוב בפסוק "ארבעים יום וארבעים לילה".
כלומר, מִימְטָרִים בלתי פוסקים! 24 שעות רצוף גשמים! 48 שעות רצוף גשמים! שבוע שלם רצוף גשמים! וכן הלאה…
אתם יודעים כמה כמויות אדירות של מים זה? אפשר למלא בכל זה את הכינרת כולה – כמה פעמים ! ! !
תארו לעצמכם, מה זה 24 שעות מים X 40 יום רצוף, כמויות אדירות אלו – גורמים לשטפונות, ולביצות, ולנזקים ברכוש, וכו'. והקשה מכולם הם לא היו יכולים יותר להמשיך לגור בבתיהם!!!
מרוב גובה המים, היו צריכים לעלות ולגור בקומה שניה, שלישית… רביעית… על הגג… ועוד יותר קשה שכבר א"א ללכת ברחוב, אלא רק עם "סירות ומשוטים"…
נו, זה כבר סימן ברור של עונש מבול, או שעוד לא?! צריכים כבר להתחיל להתעורר בתשובה – – – ? הרי הם מתחילים כבר להרגיש את העונש על הבשר שלהם! ואעפ"כ, הלב שלהם היה קשה ואטום כמו אבן, הם עדיין לא התעוררו להתחיל לחשוב על סופם המר הצפוי להם, ולחזור בתשובה.
והקב"ה עדיין לא התייאש מהם! הוא חיכה להם במשך חודש + שבוע (=40 יום) עם איתות של גשמים רצופים, אולי אולי יכנע ליבם הערל…
והנה, הם מתחילים לראות בעיניהם את הסוף שלהם שכבר מתקרב, הם רואים גם איך שהתיבה של נח, מתחילה כבר להתרומם, הם גם רואים את נח, שמוציא ראשו מהחלון ומנפנף להם בידיו וצועק להם בשארית כוחותיו: "נו, תחוסו על נפשותיכם ברגעים האחרונים, ותבקשו כבר סליחה"! אולם דבריו נשמעו על אוזניים אטומות ולבבות מאוּבָּנִים! אף אחד מהם אפי' לא חושב לדפוק על הדלת של נח, ולומר לו: נח, אני מתחרט, מבקש סליחה! אנא תכניס אותי ג"כ לתיבה!
ורק אחרי כל ההתראות הנ"ל, והסבלנות הבלתי יתואר שהמתין להם הקב"ה, רק אז – בלית ברירה פתח הקב"ה את מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו, וכל הדור ההוא נימחה!!!
נעשה שוב סיכום סופי בקצרה, כמה "ארך אפים" היה להקב"ה:
* חיכה להם במשך 10 דורות, שזה מסתכם בכ- 1000 שנה. (ובסדר "תולדות האבות" נכתב ש – 1000 שנים עברו מאדם הראשון עד נח. והחשבון מחושב לפי זמנם, שגיל 100 היה אצליהם עדיין "צעיר" יחסית. ועיין בזה.)
* שוב חיכה להם תקופה נוספת של 120 שנה.
* ושוב חיכה להם 40 יום נוספים, ורק אח"כ התחיל להעניש אותם!
תיראו כמה סבלנות היה להקב"ה, סבלנות שא"א לתאר אותה בשכל אנוש של אדם!
וכל העובדות הנ"ל, הם מחייבות אותנו הרבה, ומצד שני גם מעודדות! כלומר; זה מחייב אותנו משום שראינו מדור המבול באופן ברור, שהאדם לא יכול לחיות "באשליות" שאם עד עכשיו עברתי טוב את החיים, ולא נענשתי על עוונותי, א"כ סימן שאני משוחרר…
זו טעות איומה! צריך לדעת שהקב"ה מאוד "ארך אפים", ולכן בכל ראש השנה הוא עוד מחכה וממתין לך, ואתה לא יכול לדעת מתי תיפקע הסבלנות של הקב"ה כלפיך…
ואולם מצד שני זה גם מעודד אותנו: זה נותן לנו עידוד וחיזוק לראות, עד כמה אבינו שבשמים הקב"ה אוהב אותנו, ולא חפץ במות הרשע, רק שישוב מדרכו הרעה ויחיה לאורך ימים טובים!
עובדה זו מוסיפה לנו חיזוק גדול – לא להתייאש! כשם שהקב"ה לא מתייאש מהר מאיתנו, אלא אפי' אם נכשלנו, מ"מ הקב"ה ארך אפים, ממתין ומצפה ומייחל, מתי נשוב אליו!
וכעין כל זה, מצינו ג"כ בדורו של אחשוורוש, היהודים באותו דור קיבלו מכה חזקה: "גזירת שמד" מהמן, להשמיד להרוג ולאבד! ואולם היודעים אתם, על איזה משך זמן ארוך הצטבר כל החוב הזה? הנה לפניכם החשבון שעשו חז"ל:
* על עבירות שחטאו לפני 9 שנים, במה שנהנו אז מסעודתו של אחשורוש. (ע' מס' מגילה דף י"ב:)
* על עבירות שלפני 70 שנה! במה שהשתחוו אז לצלם בימי נבוכדנצאר. (הזמן 70 שנה, מחושב ע"פ הגמ' שם בדף י"א: עיי"ש היטב).
גם כאן רואים את מידת ה"ארך אפיים" של הקב"ה, על חטא חמור מאוד של עבודה זרה הוא מסוגל להמתין 70 שנה! אולי בנ"י התעוררו מעצמם לחזור בתשובה!
הכלל העולה מכל האמור: אין הקב"ה חפץ כלל להעניש את בניו. הוא תמיד עושה כל מה שביכולתו לדחות את מועד העונש, לזמן מאוחר יותר, אולי בנתיים ידלק בהם הניצוץ היהודי, והם יחזרו בתשובה.
ולקראת סיום המאמר, נגלה לכם "סוד" שרק מלאכי השרת יודעים אותו – – – יש איזה "פטנט" שפועל למעלה בשמים, שמסוגל להשפיע רבות ולהאריך יותר ויותר את הארך אפים של הקב"ה כלפינו !
ומהו הסוד של אותו פטנט? זהו קול לימוד התורה! ברגע שהאדם לומד את תורתו של הקב"ה, הוא עושה נחת רוח מרובה לפניו, עד שהקב"ה מעלים עין מכל עוונותיו של אותו יהודי, ודוחק אותם לקרן זוית!
וכדי שהדברים יהיו יותר ברורים, נמחיש לכם זאת ע"י מעשה: מעשה היה במלך אחד, שפעם אחת יצא לסייר ברחובות מדינתו, לראות את שלום מדינתו, ואת אשר נעשה בה.
והנה לפתע שומע המלך, קולות צלילים עדינים של חליל, שובים לב. המלך שהתפעל מאוד מהמנגינות העריבות, הלך אחרי קול הניגון לזהות את המנגן, והנה מגלות עיניו – נער צעיר יושב ומנגן להנאתו בחליל.
ניגש אליו המלך, והודיע לו שהמנגינות מאוד נעמו לחיכו, לפיכך מהיום והלאה הוא יהיה המנגן בבית המלך, ושכרו ישולם לו מאוצר המלך בעין יפה.
שמח הנער מאוד לשמע הבשורה, והודה למלך בקידה. ואכן מאותו היום, היה הנער משמח את המלך במנגינותיו, והמלך היה מחבבו מאוד.
והנה, נער זה היה מיודד לחברת נערים פושעים, ריקים ופוחזים, אשר יום אחד ביצעו מעשה שוד בבנק, והמשטרה שעלתה על עקבותיהם, ביקשה להכניס את הנער, לתקופה ממושכת של מאסר. ואולם מששמע זאת המלך, התערב בנושא, וביקש שימחלו לו הפעם, למען כבוד המלך.
וכך היה הדבר חוזר על עצמו, הנער הולך עם חבורתו ומבצע פשעים פליליים, שוד, רצח, וכו'. ותמיד המלך היה מגין עליו, שלא יפגעו בו לרעה. והנה, יום אחד עבד הנער בבית חרושת ליצור מכשירי חשמל, ובגלל חוסר זהירות נחתכה לו האצבע באחת המכונות! וכתוצאה מכך, נמנע ממנו יותר מלהמשיך לנגן אצל המלך, מחמת ידו הפצועה.
והנה כשמוע זאת המלך, קצף מאוד על הנער, וקרא מיד לשר המשטרה, ופקד עליו להטיל על הנער את כל החשבון מהעבר הפלילי שהצטבר לו במשך הזמן, ולא לוותר על שום דבר!
נדהם הנער לשמע הדברים, ופנה אל המלך בתחנונים: אדוני המלך! הרי עד עכשיו אתה בעצמך היית מגין עלי, ועושה הכל למעני, ואילו כעת, אתה לוקח אותי בידיים ומוסר אותי לידיהם?!
ענה לו המלך: טיפש! הלא תבין, שכל העבירות שעשית, מצד החוק היית צריך לקבל את העונש באופן מיידי, אלא מה? כיון שהיה בך דבר טוב אחד, שהייתי נהנה מהמנגינות העריבות שלך, לכן חיפיתי עליך כל הזמן, והעלמתי עין מכל הפשעים שלך, כיון שסוף סוף היה בך איזה תועלת שנהניתי ממנה! ואולם כעת שנקטעה אצבעך, ויותר לא אוכל להנות ממך, א"כ שוב אין אתה אלא ככל שאר אנשי המדינה, שחייב להיענש על כל עבירות על החוק! ללא כל פשרות!!!
ואותה הנהגה בדיוק – מתנהג עמנו מלך מלכי המלכים הקב"ה: אדם שעובר עבירות, מצד הדין חייב להענש מיד. אלא מה? הקב"ה מתערב בנושא, ואומר להם: הניחו לו כעת, כיון שאני נהנה לשמוע את קול נגינת לימוד התורה שלו! ולכן תעלימו ממנו עין, משום שאני רוצה להמשיך להנות ממנגינתו!
ואולם ברגע שהאדם פוסק ועוזב את לימודו, א"כ שוב אין בו שום תועלת הנאה כלפי הקב"ה, ואז פורעים ממנו למפרע על כל עוונותיו. ולא מתנהגים עמו יותר ב"פרוטקציה", כיון שכעת הוא כבר שווה בדיוק לכל שאר האנשים הפשוטים!!!
נורא נוראות לראות, עד כמה קול לימוד התורה חביב אצל הקב"ה, ויכול להגן על האדם, ולהאריך לו את מועד זמן פרעון העונשים. [וזהו עומק דברי הגמ' במסכת קידושין (דף ל:) "…נמשלה תורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו "רטייה" על מכתו, ואמר לו: בני! כל זמן שרטייה זו מונחת על מכתך, אכול ושתה מה שתרצה, ותהנה בכל, ואי אתה מתיירא מכלום! וכו'. וההסבר בזה כמו המשל הנ"ל, שנגינת לימוד התורה, מעבירה לו בנתיים על כל פשעיו. ודו"ק].
סיימנו פרק זה. ביארנו באורך, וברוחב, ובעומק, מה משמעות המושג "ארך אפים" אצל הקב"ה, ואשריו מי שיודע להדבק במידותיו של הקב"ה, ויאמץ לעצמו מידה יקרה זו: מה הוא סבלן וארך אפים לעוברי רצונו – אף אתה תהיה סבלן ותבליג לעוברי רצונך! וותר על כבודך כלפי אחרים – כשם שהקב"ה מוותר על כבודו, ומאריך אפו לאחרים!!!
ואם זכינו, ואימצנו לעצמנו מידה יקרה זו – הרי זה שכרינו מכל עמלנו!
החפץ חיים חיכה לעונש שיבוא משמים!!…
מסופר בימי חייו של החפץ חיים, היתה אלמנה אחת ששכרה דירה בעירו, ואולם ענייה מרודה היתה, ולא השיגה ידה לשלם את כסף השכירות מיד בסוף החודש.
משהצטברו החובות, הזהיר אותה בעל הדירה, שאם לא תפרע את החוב תוך זמן קצר, יוציא אותה ואת עולליה מן הדירה, ללא כל חשבונות!
ואכן, משהגיע פרק הזמן ולא שילמה, הסיר בעה"ב את הרעפים מגג דירתו, וכך אילץ את האלמנה לעזוב את הבית, ולצאת לִחיות תחת כיפת השמים!
הדבר היה בעיצומו של קור החורף, וכל אנשי העיר ראדין הזדעזעו לגודל האכזריות שהתנהג בעה"ב כלפי אשה מסכנה עם ילדים קטנים. הם התאספו בביתו והתחננו אליו, שירחם על האשה, ובמשך הזמן הם ישתדלו לאסוף את הסכום. ואולם הבעה"ב אטם את אוזניו, ולא שת ליבו לקול הזעקות והמחאות.
כששמע על כך רבנו הח"ח, נחרד כולו ופסק את דבריו בדאגה: "בטוחני, שיבוא אדם זה על עונשו מהשמים! שהרי התורה הזהירה במפורש "כל אלמנה ויתום לא תענון… ואם צעק יצעק אלי… וחרה אפי בכם.. והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים"!
עברו ימים וחלפו חודשים, ועולם כמנהגו נוהג. שום עונש לא הגיע לבעל הדירה, אדרבא הוא עלה ונתעשר עושר רב, והיה שש ושמח בחלקו.
ואולם אנשי העיר ידעו, שמילה אחת של התורה לא תשוב ריקם, ואם לא היום – אז מחר!
עשר שנים תמימות עברו מאותו מקרה, ואז ביום בהיר אחד, הוכו כל אנשי העיירה בהלם לשמע הידיעה המרעישה: כלב מסוכן, התנפל על אדם שעבר ברחוב, ושיסע אותו לגזרים!
לאחר בירור קצר לדעת מיהו אותו האיש, נתגלה להם שהיה זה אותו בעל הדירה, שבזמנו אטם אוזנו לקול אזהרתו של החפץ חיים!!
הנה עוד דוגמא למידת "ארך אפים" של הקב"ה. 10 שנים מחכה לאדם, אולי יוריד את גאוותו, ויתחרט על רוע מעשהו! ומה איתך?!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5