——–
תשובה: מאמר זה נכתב, כדי לחזק את עצמנו ולהאט יותר את מהירות התפילה, שכידוע לצערינו היום גם בחוגים החרדים ביותר, יש חלק מהם שמזניחים את הנקודה הזו – וכל מי שיודע יותר מהר להריץ את התפילה – הרי הוא משובח יותר. שהרי כך כתוב במפורש בתוך נוסח העמידה "ותפילתם "מהרה" באהבה תקבל ברצון…"!
וכך עוברים להם זרם החיים, כשבסוף ימיו האדם מגיע, ואין בידיו אף תפילה שלימה אחת !!!
על כן התעוררתי לכתוב מאמר מוסרי, שיוסיף בס"ד חיזוק גדול בנושא זה. ואם מכל זה יצא שנתחזק להתפלל בנחת ובכוונה, לפחות תפילה אחת ביום – והיה זה שכרנו מכל עמלנו.
ראשית, ננסה בס"ד לנתח את הבעיה לשרשה, ולגלות מהי נקודת הרפיון, שגורם לנו להתפלל בנענוע השפתיים בלבד, בלא רגשות הלב.
וכדי לגלות דבר זה, יש להגדיר ברור את 'המחלה'. כלומר, לבאר היטב איזה ערך יש לתפילה שמתפללים אותה מתוך בהילות ודחיפות, והאם יש נחת רוח מזה – למעלה בשמים?
ועל שאלה זו, השיב לנו כבר הסבא קדישא "החפץ חיים" ע"י משל קולע:
מעשה היה בעשיר אחד, שהיה לו משרת נאמן בכל ביתו. וכל אשר יעשה ה' מצליח בידו. וע"כ אהבו בעה"ב אהבה יתירה, והפקיד בידו את כל מפתחות ביתו.
פעם אירע, והעשיר היה נאלץ לנסוע לשוק היריד, לרגל עניני מסחרו. ובתכנית נקבע, שהוא התעכב שם בעסקיו שבוע עד שבועיים.
ואולם בינתיים מי ישגיח וינהל את עסקי ביתו? ע"כ קרא למשרתו הנאמן, והודיע לו שחייב הוא לצאת מביתו לערך כשבועיים, לרגל מסחריו, וכיון שסידור עניני הבית והוצאותיו – מסועפים מאד, ע"כ אפרט לך ע"ג גליון, מה עליך לעשות בכל יום, איזה סחורה לקבל, ואיזה עסק לקנות וכו'. וכשאחזור ואראה שעשית הכל על הצד הטוב, אכפיל לך את משכורתך בכפליים!
ואולם תנאי כפול מתנה אני עמך – המשיך העשיר להזהיר את משרתו, שתחזור ותשנן לעצמך כל יום מתוך הגליון את פרטי העסקים שעליך לעשות. כדי שע"י כך לא תשכח פרט אחד, ונמצא שתגרום לי היזק רב!
הנהן לו המשרת לאות הסכמה. והעשיר ישב ופירט לו ע"ג הנייר, את כל התפקידים שעליו לנהל אותם. וכן את כל הסחורות שעליו לקבלם ולשווקם במשך כל ימי העדרו, וכשסיים – מסר העשיר את הגליון ביד משרתו, ויצא לעסקיו בלב שקט ובוטח.
וכך עברו וחלפו שבועות המסחר, ומיודענו העשיר האיץ לחזור לביתו, לראות מקרוב את אשר התנהל בביתו, והנה בהגיעו לפתח ביתו – חשכו עיניו: כל ביתו היה מוזנח, כל עסקיו נדלדלו, וכל הסוחרים שהיו אמורים להגיע לו באותו שבוע – חזרו מחוסר מענה.
כעס העשיר על משרתו מאד, וחמתו בערה בו על הפשיעה שֶמָעַל משרתו בתפקידו, אשר הפקיר את כל עניניו ומסחריו, וגרם לו הפסד רב. בכעס עָצוּר קרא מיד למשרתו וגער בו בקול: מדוע לא עשית ככל אשר כתבתי לך בתוך הדף?
התפלא המשרת לשמע הדברים, ואמר – "הרי קיימתי את פקודתך במלואה, שכן כל יום ויום קראתי, וחזרתי וקראתי בעיון רב, את כל ההוראות. בדיוק כפי שהזהרת אותי לעשות טרם צאתך למסחר!
"אוי – שוטה נבער! האדים העשיר מכעס, וכי אמרתי לך לקרוא את הדף לשם 'קריאה' בעלמא? והלא כל המטרה בקריאה זו – היתה כדי שתבין מה מוטל עליך לעשות בתחום הבית, וכי מה בצע לי בקריאה שלך לבד – מבלי שתבצע ב'פועל' את הדברים שקראת? הרי בעצם הקריאה לבד, עדיין לא פעלת כלום!
אנחנו צוחקים לשמע טיפשותו של המשרת התמים, ואולם דומה שהצחוק יעלם מאיתנו – ברגע שנגלה שגם אנחנו נוהגים ממש כאותו משרת הטיפש!
מתפללים אנו 3 תפילות ביום, וקוראים אותם במרוצה מבלי לשים לב כלל על משמעות המילים שאנו מוציאים מפינו.
ובסוף התפילה יוצאים 'מאושרים'! מדוע? מפני שאנו חושבים שבקריאת נוסח התפילה לבד כבר יצאנו ידי חובתנו, וזהו ממש אותה טעות של אותו משרת שוטה!
כל מטרת התפילה, כל פרשת ק"ש, כל העמידה – אינם אלא בתור "מירשם" עבורנו, שמפורטות בהם קבלת עול מלכות שמים, וכן הכרה – בכח הבורא שהוא הנותן את החכמה, הבריאות, הבנים, וכו'.
ואם אנו מסתפקים רק בקריאת פקודותיו של בעה"ב, מבלי להבין את תוכן משמעות המילים שאנו מוציאים מפינו – הרי זה כמעלה אבק פורח באויר, שלא נשאר בידו כלום! ואף מעלים בזה את רוגזו של בורא עולם, בדיוק כאותו משרת שהעלה את רוגזו של העשיר, בכך שהסתפק בקריאה בלבד!
וקורא שורות אלו, עלול לבוא וללמד 'זכות' על דרכו, בטענה – שכולם ב"שטייבלך" מתפללים כך במהירות וחיפזון. מתחילים ב"הודו" וכשגומרים מוצאים את עצמם בארץ "כוש"… וכשמגיעים "לבא לציון גואל" – בא 'הגואל' לגאול אותם מן התפילה…
וא"כ יש לו כבר "מורה היתר" שאם כולם נוהגים כך, סימן שזה לא כ"כ נורא, וממילא גם אני 'נסחב' איתם באותו זרם…
טענה זו – טעות חמורה היא!
ונבאר כוונתנו ע"פ מעשה שהיה: לפני שנים רבות, חי לו יהודי עשיר באמריקה, יהודי זה היה נאמן לה' ולתורתו, וברוח זו חינך גם את בנו יחידו.
תמיד החדיר בו את ההכרה, שהתורה שווה למעלה מהכל, ואין ערוך לשכר של מילה אחת של התורה וכו' וכו'. וכך ספג הבן את אהבת התורה בליבו, ושם אותה בראש כל מעיינותיו.
והנה יום אחד יצא הבן לשוק. והרגיש את עצמו צמא מאד, ואולם כסף לא היה בכיסו, מה עשה? ניגש לדוכן המשקאות, וביקש מהמוכר בקבוק משקה. והדגיש לו שאמנם כסף לשלם אין לו, אך בתמורה לזה הוא מוכן ליתן לו שעה אחת של לימוד תורה שלמד, ששווה הרבה יותר מבקבוק שתייה אחת!
צחק המוכר בצחוק פרוע על דבריו המוזרים של הנער, והגיב בזלזול: "היצאת מדעתך? וכי מה ישווה לי שעה של לימוד תורה שלך? אין אני חפץ כלל בדבר כזה, אם יש לך כסף – מוטב, ואם לאו – קח את רגליך והסתלק"!
הנער בשומעו זאת – נפגע עד עמקי נפשו. ורץ בבכי אל אביו ואמר לו: אבא! כל מה שלימדת אותי כל השנים שהתורה יקרה יותר מכסף וזהב וכו', הנה ראה איך מעריכים אותה בחוץ, אומרים לי – שהתורה לא שווה אפי' 'בקבוק טמפו' אחד!
האבא שהיה פיקח – שמע את דברי בנו, ולא ניסה מיד להעמידו על טעותו. אלא במקום זה – הוציא מהכספת הקבועה בקיר חדרו, מרגלית יקרה ואמר אל בנו:
בני היקר! רוצה אני שתעשה לי טובה, קח את המרגלית וצא אל השוק כדי למכור אותה, וכאשר תשיג קונה תבוא ותודיע לי על כך.
הנער לא הבין את הקשר בין דבריו – לבין השליחות שנשתלח ע"י אביו, ואולם עשה כאשר נצטווה.
יצא לשוק, ופגש בתחילה במוכר הירקות, שניצב על ה"בסטה" ומכריז בקול על סחורתו, ניגש אליו הנער ושאלו – בכמה אתה מעריך את האבן הזו?
מוכר הבסטה שהיה אדם מגושם וחסר דעת, וראשו ורובו היה מונח רק ב'פירות וירקות', לא היה מודע כלל להעריך מה זה ערכה של מרגלית, אלא הברק החיצוני של האבן הלהיב אותו, ולכן ענה שהוא מוכן לשלם סך של 10 ש"ח עבורה.
שמע הנער את הצעת המחיר, והמשיך בדרכו.
והנה נתקל הוא שוב בפתח חנות, שמתנוסס עליה השלט "מוכר עתיקות" – אנסה כאן את מזלי, אולי הוא יעלה קצת את המחיר.
נכנס הנער, והראה למוכר את האבן. התבונן הלה באבן, וכיון שהיה מבין קצת בערכם, אמר שהוא מוכן להשקיע עליה סך של 100 ש"ח.
הנער שהיה פיקח, וראה את השתלשלות הדברים, תפס פה את ה"פְּרֶנְצִיפ", והבין שעד כמה שהאדם יהיה "מבין יותר" בערכם של מרגליות – כך תעלה ערכה של האבן יותר ויותר!
החליט וביצע, ניגש הוא ישירות אל "חנות התכשיטים", והראה לו את האבן, הלה התפעל כבר יותר מקודמיו מערכה של האבן, ואמר שהוא מוכן לתת עליה סך של 1,000 ש"ח!
הנער לא התלהב מהמחיר, וידע שיש עוד מקום ששם מבינים יותר ביהלומים. הלא היא "בורסת היהלומים", שם ודאי יעריכו את האבן בשוויה האמיתי – הרהר הנער.
אמר ועשה, ניגש הוא אל הבנין הגדול שהתנוסס עליו השלט "בורסת היהלומים", והראה לסוחרים שהיו מסביב את האבן.
הסוחרים ראו את האבן, נדהמו ולא האמינו למראה עיניהם, "אבן זו ראוי לכתר מלכות"! אמרו הסוחרים מרוב התפעלות. ומיד החלה להיות ביניהם תחרות מחירים, אשר 1000 ש"ח 'התגמד' לעומת המחירים שזרקו שם!
שמר הנער את הדברים בליבו, חזר לאביו וגולל בפניו את כל פרשת הכסף אשר עבר עליו.
שמע אביו את הדברים ושאל בפליאה: היאך יתכן שממחיר של 10 ש"ח קפץ מחירה של האבן למליוני דולרים?
בודאי! – השיב הנער, תלוי 'אצל מי' אתה הולך להעריך את שווי האבן! האם אצל אנשים מביני דבר, או אצל מוכרי ירקות, שלא ראו מימיהם צורת אבן יקרה!
"ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר" – השיב האב לבנו הנבוך, תשובתך היא גם תשובה לשאלתך הקודמת: "וכי תורה לא שווה לכה"פ בקבוק שתיה"?
התשובה – בודאי! תלוי רק אצל מי אתה הולך כדי להעריך את שווי התורה, האם אצל מביני דבר – גדולי התורה, או אצל מוכרי ירקות, אנשי הרחוב – שמימיהם לא טעמו מהו טעם של תורה!!!
ותשובת האב היא גם תשובה לשאלתנו הקודמת: נכון, הרבה אנשים מזלזלים לצערנו, ומתפללים במרוצה ובחיפזון. (וכפי שהעידה הגמ' בברכות דף ו':, שתפילה זה דבר שעומד ברומו של עולם, ובנ"א מזלזלים בה. ע"ש). ואולם תלוי מי הוא ה"קנה מידה" שלך – שבו אתה מודד להעריך את ערך התפילה: האם אתה לומד זאת אצל מביני דבר – אנשים בעלי יראת שמים טהורה. או אצל אנשים שמימיהם לא טעמו מהו טעם אמיתי של תפילה רגועה, שמלווה עם ישוב הדעת!
מדוע שלא נלמד מהגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שפעם שאלו אותו כמה זמן לוקח לו תפילת י"ח? '19 דקות' – ענה להם הגאון בפשיטות, וכשהתפלאו בפניו היאך לוקח כ"כ הרבה זמן? הסביר להם בתמימות, שהרי בעמידה יש 19 ברכות, ולכל ברכה לוקח לכה"פ דקה, כדי לכוון ולהבין פירוש המילים. נמצא כל תפילת העמידה, כוללת בסיכום: 19 דקות!
אדם כזה – נחשב ש"מבין טוב" בערך שווי מרגליות, ואליו צריכים לשאוף להגיע. ולא להתנחם כלל שיש מקצת אנשים שלא מבינים כלל, בערכה של המרגלית היקרה שזוהי – התפילה!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5