——–
במאמר זה, נציג לפני הקוראים שני עמדות 'יריבות', חסרונות הכסף – מול יתרונותיו. ולבסוף נביא דרך ממוצעת, ש"תתווך" לנו בין השניים, ותציג לפנינו תמונה ברורה, מהי המשמעות האמיתית של המושג "כסף", ומה זה מחייב אותנו.
ונתחיל תחילה לפרט את "חסרונותיו" של הכסף:
ראשית לכל נגדיר בדיוק, איזה תופעה "מצחיקה" (מעציבה) גורם הכסף להרבה בני אדם, אשר נגועים וחולים בחולי הנקרא "חמדת הממון".
הנה, בואו ותשפטו אתם בעצמכם ע"פ השכל הישר:
אנשים אוספים כסף וממלאים – בכספת, אוספים וממלאים – בבנק, אוספים וממלאים – מתחת לבלטות, אוספים ומחביאים – בתוך הגרבים… ואיפה לא?
עד שיום אחד, מרוב מתח ולחץ פנימי, הם כבר לא 'אוספים' אלא נ-א-ס-פ-י-ם מן העוה"ז… בר מינן!
ואז – כל הכסף עובר לאנשים אחרים, שלא עמלו ולא טרחו עליו כלל וכלל…
א"כ, לשם איזו 'מטרה' – חתרת בכל האיסוף הזה? איזו טובה הועלת לנפשך – בכל האיסוף הזה? [ודבר זה מזכיר לנו את ביטוי חז"ל (בסנהדרין כ"ט:) "עכברא דשכיב אדינרי", שלא מפיק מממונו שום תועלת].
וגם בחיים חָיּותֶך – מה נהנת מכל הכסף שהיה לך? אכלת יותר אוכל? והרי לא תוכל לאכול, יותר ממה שהגוף שלך סובל! שאם תנסה לעבור את הקיצבה שהגוף שלך מסוגל לעכל, הוא יפלוט את הכל החוצה, דרך "קיאה"….
וא"כ, באיזה דבר אתה נהנה יותר מכל אדם אחר?
ואם תאמר: היה באפשרותי לאכול כל יום, ברווז מפוטם ויין ישן, סעודה של מלון '5 כוכבים', בעוד שכולם היו מצטמצמים רק עם לחם ותפוחי אדמה…
גם דבר זה מצחיק מאד! ומדוע?
תחשוב קצת: בכמה זה מסתכם כל ההנאה של "ברווזים מפוטמים ויין ישן"? בסך הכל זה ענין קצר של – 3 ס"מ!!!
נכון, אוכל נימדד בגרמים ולא בס"מ, ואולם כל ההנאה שלך מהאוכל מסתכמת – אך ורק מרגע שזה נכנס לפה, ועד לרגע שזה מתחיל לרדת לתוך חדרי העיכול. רק ב – 3 ס"מ אלו – מרגישים את ההבדל בטעם המאכל, ואולם ברגע שזה כבר ירד, אז לא מרגישים שום הבדל – בין תרנגולים מפוטמים, או לחם עם בצל!
שניהם שוים !!! שניהם שֹבֶעִים באותה מידה שווה, ללא כל הבדל!!!
וא"כ, וכי כדאי בשביל 3 ס"מ "להפוך" את העולם, כדי להשיג כסף וכסף בשביל שעל השולחן יהיה לנו כל יום מעדני מלכים?
נכון, אסור לזלזל בבריאות. אנחנו חייבים לאכול, כיון שזה "הבנזין" שלנו, וכך הקב"ה ברא אותנו, אולם עדיין זה לא אומר, שככל שנדחוף יותר לבטן – נהיה יותר בריאים? [וחנניה מישאל ועזריה, וכן אסתר המלכה – יוכיחו, שהיו אוכלים רק זרעונים של חיטים (עיין בגמרא מסכת מגילה, דף י"ג.) ובכ"ז נשארו "ייפי תואר וייפי מראה"!]
יהודי מאמין יודע, שבריאותו לא תלויה בעיקר בטיב האוכל, אלא בשמים מחליטים מאיזה אוכל אנחנו נקבל ויטמינים, ונהיה בריאים…
וא"כ בשביל מה האדם עובד כל החיים?
* לאכול יותר אוכל – הגוף שלו לא מאפשר.
* לאכול אוכל יותר טוב – זה מסתכם רק ב – 3 ס"מ!
ואם כך, מה המטרה שאנו רוצים לראות – 'בסוף' מכל הכסף הזה?
ואם נחפור קצת יותר לעומק, נגלה שהדברים מצחיקים עוד יותר ויותר…
הנה ראו! לא רק שהמליונר הזה לא נהנה פיזית מהכסף, יותר מכל אדם אחר, אלא הפוך: הוא גם "הורס" את כל טעם החיים שלו בעד בצע כסף!
ונתחיל בחשבון פשוט:
מי שכבר "זכה", ויש לו רכוש של מפעלים, ובתי חרושת, תחת רשותו. תדעו לכם, שהוא עצמו מסכן שבמסכנים! אין לו זמן אפילו רגע אחד לנשום…
העושר לא מניח לו לישון בלילות, כל הזמן הוא דואג וחושב: סגרתי את העסק או לא? העובד הזה הוא בסדר, או לא?
"הפועלים הללו, רוקמים תוכנית כדי להפיל אותי בפח – או לא? החודש הזה יגמר בבנק ב"מינוס", או לא? השכן שלי, רוצה להתחרות איתי ולפתוח מפעל סמוך, או לא"?
וכך כל הזמן הוא במתח ועצבים, בריצה מטורפת, ובסוף היום הוא בקושי מצליח לעלות את המדרגות לכיוון ביתו, הוא כבר 'מתמוטט' מרוב לחץ ועבודה…
הוא נכנס לבית בשארית כוחותיו, נזרק לכורסא, ופותח ישירות את "הָטֶמְבֵלֶבִזְיָה"…
אין לו חשק, ואין לו זמן, לתת יחס לבניו, לאישה, הוא רוצה קצת מרגוע, להשתחרר מכל עומס היום…
אשתו צועקת עליו: "דָחִילַק! בוא נצא קצת לחופשה, לנוח"!
והוא משיב לה מתוך עצבים: אני לא יכול! מה אני יפקיר את כל המפעל?! עד שבניתי וביססתי אותו 10 שנים, אני יכול פתאום לצאת ולקחת חופשה?!
נמצא: הוא עבד עבדים!!! מפרנס את כולם, מעניק להם חופשות של חגים, ורק לו עצמו הוא לא יכול לתת שום אפשרות של חופש ומרגוע!
ובמילים אחרות: במקום שהכסף ישרת אותו – הוא משרת את הכסף!
אלו הם התוצאות "המצחיקות" (והמעציבות) שמסתכמות אצל מי שיש לו הרבה ממון!
ואם תשאלו: אם זה הפרצוף האמיתי של כל העשירים, א"כ מה בכ"ז ממריץ אותם להמשיך בעבודה המטורפת הזו?
על שאלה זו, יש לענות, ולהצביע על שני גורמים:
א. חולי הכבוד – כלומר הוא עצמו אישית, היה מעדיף להשתחרר מזה, אלא הכבוד דוחף אותו להמשיך… שיגידו כולם שיש לו מעמד מכובד!
* הוא – בעל מפעל!
* יש לו מכונית מפוארת!
* יש לו שני פלאפונים מכל צד בחגורה!
* יש לו תחת פיקודו אלפי פועלים!
והצרה העגומה, שאת הכל הוא נושא על הגב שלו, מבלי שיהיה לו זמן לנשום אויר…
וכל זה כדאי לו, העיקר שייראה "מכובד" בחברה. שכולם יגידו עליו שגם הוא מן החבר'ה שמבין טוב בעסקים…!
נורא ואיום, עד כמה יכול הכבוד לדחוף את האדם, ולהעביר אותו על דעתו! לא לחינם אמרו יודעי דבר: "מעולם לא ראינו אדם שמת – מחמת רעב ועניות. אבל ראינו אדם שמת, מחמת – כבוד ויהירות! ! !
ב. סיבה שניה, לריצה המטורפת אחר הכסף:
חולי "אהבת הממון"! מִטֶבָע הבריאה שאהבת הממון תקועה בלב האדם, ומי שמתחיל עם זה במידה מופרזת, נסחף לתוך ה"מערבולת", מבלי שיהיה לו אפשרות להיחלץ מזה…
הנה נעתיק לכם כמה דוגמאות של אישיים מן התורה, שהיו "חולים" בחולי הנקרא "חמדת הממון":
* דור המבול – היו מטורפים אחר תאוות הממון, וכמו שכתוב, "ותמלא הארץ חמס", היה להם סאה מלאה עוונות, שבראשה היה המקטרג – גזל!!!
* לוט – היה מוכן לכפור באברהם ובאלוקים (!!!) בגלל בצע כסף. וכמו שכתוב "ויהי ריב בין רועי אברהם לבין רועי לוט" ומשום שהיו רועים את בהמותיהם בשדות של אחרים, ומה כתוב אח"כ: שלוט לא היה מוכן לוותר על "רווח הממון" שחסך ע"י הגזל, ולכן עזב את אברהם, וכפר גם באלוקיו! והלך להתיישב בסדום המלאה זימה. (כמו שכתב רש"י, בפרק י"ג פסוק י"א).
* אנשי סדום – היו אנשים מושחתים בממון. עד שהגדירו אותם במשנה (אבות, פ"ה משנה י') "שלי שלי, ושלך שלי, זוהי מידת סדום"!!!
* עפרון החיתי – היה לו "צרות עין" אחר הממון, עד שבסוף גבה מאברהם בעבור חלקת שדה קטנה, מחיר גבוה ומופרז מאד: פי שמונים(!) מהמחיר ששילם יעקב אבינו בעד חלקת שדה. (עיין בספר "ברכת פרץ" את כל החשבון בזה).
* לבן הארמי – כששמע שאליעזר מחלק בחוץ כסף, היה מוכן לתת את "העיניים" שלו עבור הכסף. שכן כתוב "וירץ לבן לקראתו", ושואל רש"י – למה רץ? (והרי פסיעה גסה – נוטלת אחד מ – 500 מאור עיניו של האדם, וא"כ ע"י הריצה הוא יכול ח"ו להתעוור) ותירץ רש"י "נתן עיניו בממון", היה מוכן לתת את העיניים שלו – בשביל הממון!!!
וזה עוד לא כלום! גם את האלוקים שלו, היה מוכן לזרוק בשביל הממון! שכן הודיע לו לבן "ואנוכי פיניתי הבית", ומסביר רש"י, שזרק החוצה את כל עבודות כוכבים שהיה עובד להם, ובלבד שאליעזר יאות להכנס לביתו, ולתת לו מכספו!
* בני גד וראובן – היו להוטים אחר הכסף, עד כדי שהיו מחבבים את הממון יותר מהבנים שלהם! (עיין רש"י במדבר, ל"ב – ט"ז.) ולכן נענשו על כך, שהם היו הראשונים מכל עשרת השבטים שגלו תחילה. (עיין מדרש רבה במדבר, כ"ב – ז').
ועוד ועוד דוגמאות למכביר…
ומה כל זה מדבר אלינו? כל הדוגמאות הנ"ל, רק מראים לנו, עד כמה האדם יכול להיות נגוע בתאות הממון, שיהיה מוכן למכור בשביל זה את ילדיו! את החיים שלו! וגם את האלוהים שלו!!!
ובאמת, אם האדם יחשוב לעצמו בפינה שקטה, ויתחיל לעשות חשבון אמיתי עם עצמו, יראה מיד איך שהיצה"ר 'עובד' עליו בעיניים…
הנה, בואו ונתחיל לחשוב ביחד: אפילו אם נניח שהדברים שנאמרו לעיל אינם נכונים, ובאמת אדם עשיר – כן נהנה מעושרו, וכן יש לו נחת רוח ואושר אמיתי בחיים, והוא חי חיים שלווים ושקטים על מי מנוחות, בלי מתח ועצבים.
גם אם נסכים שהמציאות היא כך – עדיין זה "טיפשות" לעבוד ולמכור את עצמו בעד בצע כסף… ומסיבה פשוטה: יחשוב האדם, כמה כל שנות חייו? שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ואם 'הגזימו' – 120 שנה.
וכעת נעשה חשבון, כמה זמן "נטו" הוא נהנה מכל הכסף שהוא צובר- – –
ראשית, יש לנכות לפחות 20 שנה, שהרי אדם מתחיל את העסקים שלו מנימום רק בגיל 20 ומעלה.
א"כ כמה זמן, יש לו עוד לחיות כדי ליהנות? 50 שנה!
וכעת תקחו בחשבון:
1/3 מהחיים – הולך על שינה.
1/3 מהחיים – הולך על אכילה ושאר צורכי הגוף.
וא"כ כמה זמן 'נטו' נשאר לו כדי ליהנות ?
עוד 1/3 מהחיים, שזה רק 12 שנה ! (וחשבון זה, כבר מפורש בדברי חז"ל, במסכת שבת דף פ"ט:, עם יצחק אבינו, ע"ש.)
וגם כל זה עומד "בסימן שאלה", שכן עלול הוא להיות חולה, או עני, או מטופל בילדים, ונמצא שגם השנים הללו לא מלאים הם.
ולכן, כל בר דעת שמבין עניין, וחס על חייו ועל נישמתו, צריך לקחת בזריזות את הענינים לידיים, ולהתחיל לעשות חשבון נוקב, האם משתלם לו (ולנשמתו) "לסחוב" כך את החיים?!
וצריך לדעת, שאם כרגע לא עוצרים את זה, ונזכרים רק בסוף החיים, כשהוא כבר זקן, ונכבה לו יצר התאווה של הממון, ורק אז הוא מתחיל לתפוס את הטעות שעשה בחייו – יידע לו אותו אדם, שאז כבר יהיה 'מאוחר' מדי….
עשרות שנים שהלכו לאיבוד – לא תוכל בשום אופן להחזיר את הגלגל אחורה, הכל אבוד!!!
וזו טעות איומה, שאי אפשר להתחרט עליה ! ! !
ובאמת, שזו דרכם של כל הרשעים, בתחילה נהנים מהעוה"ז, מחליפים עולם עומד – בעולם חולף וחושבים שהכל הפקר, נדמה להם לפי שעה, כאילו הם "מוצלחים" בחייהם!
ורק כעבור עשרות שנים, כאשר כוחותיהם כלים ומתנוולים, אז מגלים הם, שבעצם כל הכסף שהם אספו – עוזבים אותו כעת לאחרים, ואותם משליכים ל"מושב זקנים" שייבלו שם את שארית חייהם…
רק אז, הם מתעוררים לזעוק "זעקה גדולה ומרה", הם מתחילים להרגיש שבעצם 'רימו אותם' מכל הצדדים, ונפשם נשארה קירחת מכל זיק של קדושה, ואולם אז אין כבר מי שישמע אותם, הם נזכרו לתפוס את "הָהֶגֶה" מאוחר מדי…
ואין מזרזין אלא למזורזין, וחכם עיניו בראשו, לראות את הנולד, ולחשב את צעדיו – שעה אחת קודם!
וכעת נעבור להראות גם את הצד השני: ה"יתרונות והמעלות" שיש בממון:
ראשית יש לדעת ברור, שכשם שהממון יכול לכלות את כל ימיו של האדם להבל וריק, וכמו שנתבאר לעיל באורך, באותה מידה יכול הממון לשמש גם בתור "מנוף" לתת לאדם תנופה עצומה לעלות בדרגות רוחניות גבוהות!
ומניין לנו זאת? ראשית מעצם שם התואר, שמכונה הכסף בשם "ממון", אשר עולה בגימטריא לחשבון של 136, והמילה "סולם" ג"כ שווה בגימטריא לחשבון של 136!
לרמוז לנו, שהממון משמש לאדם בדיוק כמו "סולם", יכול להעלות אותו מעלה מעלה, ויכול גם להוריד אותו לשאול מטה, הכל תלוי באיזו צורה משתמשים בממון: האם הוא מאפשר לכסף שישרת אותו כדי לקיים עבודת השי"ת, או – שהוא ישרת ויעבוד את הממון כל חייו…
והאמת, שגם אצל חז"ל מצינו שנתנו חשיבות גדולה לממון, והרי דוגמאות מספר מן התלמוד בבלי:
1. הגמרא בנדרים דף ז': "אדם שאין לו ממון נקרא עני, וחשוב כמת!!!
2. הגמרא ביבמות דף ס"ג. "מי שאין לו רכוש קרקעות, ואינו עוסק בישובו של עולם – אינו נקרא "אדם"!!!
3. הגמרא בערובין דף פ"ו. – ר"ע היה מכבד מאד את העשירים בעלי הממון,
4. הגמרא בחולין דף צ"א. – "צדיקים, ממונם חביב עליהם יותר מגופם"!
לאור כל הגמרות הנ"ל, יש לשאול: אם גם החרדים אוהבים כסף, ומעריכים אותו, א"כ מה ההבדל בינם לבין אותם סוחרים מהשוק, שג"כ אוהבים ומעריכים את הכסף?
התשובה: נכון, גם החרדים רוצים ואוהבים כסף, ואולם הם גם יודעים מהו "הגבול", עד כמה יש להקריב ולהשקיע למענו, הם לא "מִתְמָכְּרִים" לכסף, לא הופכים אותו "לאלילות" שיש לעבוד עבורו כל החיים!
ובמילים אחרות – הם יודעים את הסוד: שלעבוד כדי להרויח כסף זה בסך הכל ק-ל-ל-ה שנתקלל האדם הראשון – "בזיעת אפיך תאכל לחם"! ולכן הם לא רוצים להיות "מקוללים" הרבה שעות, הם עובדים כמה שעות כדי מחייתם, והקב"ה כבר שולח 'ברכה' בכספם!
מה פירוש "ברכה"? ניתן דוגמא: המקרר שקנו אותו מתחילת הנישואין, אף פעם לא מתקלקל, וממילא חסכו את הכסף של התיקונים. וכן ג"כ בבריאות המשפחה, הקב"ה שולח להם ברכה בגופם, שלא יהיו חולים ויצטרכו לבזבז את כספם אצל רופאים ותרופות, וכו' וכו'. כך שיוצא שכספם משתמר רק לדברים 'החיונים' שהם צריכים!
ובאמת, שיש כאן עוד "סוד" איך שורה הברכה בכסף של האברכים. והיא: משום שיודעים להצטמצם, וּמֵחָשְבִים את הוצאות הבית רק כפי יכולתם הכלכלית, לא 'משתגעים' אחרי חובות, ואחרי כל מיני "מינוסים" בבנק!
ומכל זה, הם מרויחים את עיקר המטרה בחיים: חייהם נהפכים להיות יותר שלוים ורגועים, ויש להם יותר זמן להקדיש עם ילדיהם, לשמוע על התקדמותם בחינוך, בלימוד, לדרבן ולהמריץ אותם להמשיך לעלות, וכן מקדישים זמן לשוחח עם האשה. וכך זוכים הם לראות את אושרם ופרי עמלם בחיי חיותם!
ומאידך, אותם אנשים שלא מודרכים ע"פ השקפת התורה, ואינם יודעים לתת לממון את המשקל הנכון, הם חושבים שלעבוד להרויח כסף זה "מצווה" מפורשת בתורה. שהרי כך נצטוונו: "בזיעת אפיך תאכל לחם"! [וכמו כן, הרי גם כתוב (דברים כ"ח ל"ד) "והיית משוגע ממראה עיניך", וכי גם כאן יש מצוה להיות משוגע?!]
ויש "שמחמירים" על עצמם, ומוסיפים בזה גם הידור מצוה, ועובדים עוד 'שעות נוספות'… והם לא יודעים, שבהשתדלות שלהם לא יועילו כלום! שהרי בראש השנה, כבר קצבו להם במדויק כמה ירויחו השנה, ומה יועיל כל הטירחה שלהם? לעקוף את ה'מיכסה' שקצבו להם מן השמים? הם לא יצליחו!!!
זה מזכיר לנו בדיוק את אותו מעשה עם כפרי טיפש, שחיבר ברזים נוספים לחבית היין, האם בגלל זה, כמות היין "נתרבה" לו?
למראית עין – הוא רואה שיוצא יותר יין, ואולם כל בעל שכל מבין, שבאותה מידה גם כמות היין הולכת ונחסרת!!!
ואם תשאלו: והרי במציאות רואים, שכל אלו שעובדים שעות נוספות, הארנק שלהם טופח יותר?
התשובה: בשמיים לא חסר דרכים, איך ל'קצץ' להם מכסף זה, וכגון ע"י מיסים, תרופות, רופאים, קנסות, קלקולים במוצרים חשמליים, קלקול בבריאות, גניבת הכסף, אבידת הכסף, וכו' וכו'.
בקיצור: אי אפשר לעבור את פי ה', מה שקצבו לו זה מה שהוא ירויח, ואגורה לא יותר מזה! ואם האדם ינסה להתחכם, ולעבוד שעות נוספות כדי לעקוף את הקיצבה שקצבו לו, בשמים ידאגו לקצץ זאת ע"י כל מיני "פָּנְצֵ'רִים" שיגרמו לו במשך החיים! ! !
ישמע חכם ויוסף לקח !
נחתום את הפרק בשני מעשיות, אשר מי שעדיין לא נשתכנע מהדברים שנאמרו עד כה – ישתכנע מהר מאד מהלקח הנוקב שיעלה משני המעשיות דלהלן:
הנה הגמרא במסכת תמיד (דף ל"ב:) נותנת לנו תיאור מזעזע, עד היכן יכולה להגיע להיטותו של האדם אחר הממון:
הגמרא שם מספרת על אלכסנדר מוקדון, שבמשך מסע כיבושיו, הצליח להגיע עד לעבר הרי החושך!!!
והנה, כשעברו שם דרך נהר גיחון, ניגשו המלך וחייליו כדי לרחוץ את פניהם מאבק הדרך, ופתאום הרגישו שמי הנהר מבושמים עם ריח טוב שלא מהעוה"ז!
התפלא אלכסנדר מאד, ורצה לדעת מהיכן נובע מעיין זה. הלך והלך עד שהגיע לקצה הנהר, ושם נגלה מול עיניו שערים גדולים שהיה חרוט עליהם "שערי גן עדן"!
הבין המלך שמכאן מקור הריח הטוב, ולכן דפק על הדלת וביקש להכנס… מיד יצא קול שקרא "זה השער לה', רק צדיקים יבואו בו"!
השיב אלכסנדר לעבר הקול: אעפ"כ, הואיל ומלך חשוב אני, תנו לי לפחות משהו מגן עדן! המתין אלכסנדר לראות אם יענו לבקשתו, ואכן כעבור שניות אחדות זרקו לו מגן עדן… ראש של גולגולת אדם!!!
לקח אלכסנדר את הגולגולת, וכיון שידע שכל דבר שיוצא מגן עדן, יש לו חשיבות רבה, לכן רצה לשקול את הגולגולת, כדי לדעת מהי סגולת משקלה.
והנה כאן קרה דבר מדהים: כל כסף וזהב שהיה מניח המלך בכף המאזנים לא הצליחו 'להכריע' את משקל הגולגולת, תמיד הגולגולת היתה כבדה יותר, ניסה המלך שוב, והניח "הר" של כסף וזהב מאוצרותיו, ובכ"ז עדיין לא הספיקו כדי להכריע את הכף!
נשתומם המלך מן המחזה המופלא, ושלח לקרוא לחכמי ישראל, ושאלם לפשר הדבר.
וכעת האזינו היטב, לתשובה שענו לו חכמים:
הם השיבו לו: המשקל הזה לא יתאזן לעולם! אפי' אם תניח ערימות של כסף וזהב בכף המאזנים – תמיד הגולגולת תכריע!
ומדוע? מפני שבגולגולת יש 'עיניים' של בשר ודם. והעיניים האלו לעולם אינם שבעים מכסף. אוהב כסף לא ישבע כסף, כמה שתניח בצידו כסף – עדיין ירצה עוד! זוהי הסיבה שהכסף והזהב לא יכולים להכריע את משקל הגולגולת!
נירעש המלך מאד מדברי החכמים, והמשיך לשאול אותם: ומנין אוכל לדעת שאכן אמת אתם דוברים? תנו לי הוכחה על כך!
ענו לו החכמים: הנה יש עצה פשוטה להכריע את הכף: קח מעט עפר, ופזר על העיניים של הגולגולת שלא תוכל לראות, ואז תיווכח לראות שמיד הגולגולת תירגע, ותוכל בנקל למצוא את משקלה.
נפעם ונירגש ניגש המלך לעשות כדבריהם, ואכן כך היה, ברגע שכיסה את העיניים בעפר, מיד ירד כל משקל הגולגולת למטה, ע"י מעט משקל כסף!!!
רואים אתם מה זה "עיניים" של בן אדם? כמה שיהיה לו כסף, לעולם לא יהיה רגוע ושבע, תמיד ימשיך לאסוף עוד ועוד, ולכן צריך להתרחק הרבה ממידה זו! שמי שכבר 'נדבק' קצת במחלה הזו של תאוות הממון יותר לא יוכל להשתחרר ממנה. כל כסף וזהב שתשים נגדו – לא יוכלו להכריע ולהשקיט את תאוות הממון שנגועה בו!
אז מה העצה? העצה היא, לא להיות כ"כ 'שקוע' בתוך גשמיות העוה"ז, לא להיות כמו עשיו, שהפך את כל מהותו להיות "איש שדה" שפירושו: אדם גשמי וזול, פחות ערך, מגושם וגס, שהופך את כל גופו לחתיכת "עם הארץ" עם שקשור לארץ, לאדמה, לחומריות!
ואחרי כל הלקח המוסרי הנ"ל, האם חל בכם התרשמות לטובה? אם עדיין לא, קיראו בבקשה את המעשה השני:
לפני כ – 100 שנה, פרץ ויכוח בין שני יהודים, על אחוזת קרקע. זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי. ומשראו שלא מגיעים לעמק השווה, החליטו שיגשו לרב, להרצות בפניו את טענותיהם.
שמע הרב את שני הצדדים, ושאל אותם תחילה: יש לכם "טָאבּוֹ" על שם מי רשום הקרקע? אמרו לו – לא! הרי מפני כך ניגשנו לרב, ומה שיפסוק מקובל עלינו.
שמע הרב את הצהרתם, והשיב: טוב, ואולם כידוע לכם – בכל דין תורה, צריך לשמוע גם את הצד השלישי שעליו דנים, ובמקרה שלנו זה הקרקע, ולכן אני רוצה ללכת ולשמוע את תגובתה, מה היא אומרת…
בעלי הדין חשבו שנשתבשה דעתו של הרב, ואולם מפני הכבוד לא הגיבו כלום, והוליכו אותו אל הקרקע שעליה נטוש הויכוח.
הרב עמד על הקרקע, ופנה אליהם שוב: תישמעו! פעם אחרונה אני שואל, תגידו את האמת: של מי הקרקע? הבעלי דינים נשארו עומדים על טענותיהם, וחזרו בפניו על התביעה שכל אחד טוען: "כולה שלי".
"טוב – אמר להם הרב, כעת עימדו ואשמעה את דעתה של הצד השלישי – הקרקע…
התכופף הרב לקרקע, הטה אוזנו לתוכה, וכעבור דקות אחדות – התרומם וקם.
נו, מה אומרת הקרקע?… – שאלו הבעלי דינים מתוך סקרנות גלויה.
היא אומרת – השיב הרב במבוכה, שהיא לא מבינה בכלל על מה הויכוח! שהרי יבוא יום ושניכם תהיו שלה…!
זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי – והקרקע אומרת את האמת: "כולכם שלי"!!! היום אתם דורכים עלי, מחר אני – עליכם!
כל יהודי, שעדיין לא איבד את "הכרתו" הרוחנית, ולא השחית את נשמתו, ומאמין שבא לעוה"ז בשביל 'תכלית' מסויימת, חייב להתעורר מן התשובה הנוקבת שהשיבה להם האדמה: אין לכם על מה לרוץ אחרי הכסף, לרכוש עוד קרקעות, עוד בניינים, עוד שטחים… שכן בסוף – כולכם תהיו שלי!!!
אשריו מי שמוציא את הלקח המוסרי שעולה מפרק זה, ומנווט את כל שאיפתו לממון – לכיוון החיובי: שהכסף ישמש אותו, בתור מכשיר 'אמצעי' כדי שיוכל להתעלות ברוחניות! אשריו – כבר בעולם הזה, וטוב לו – לעוה"ב!
מעניין – מפליא – ומסקרן!
שמתם לב? כשאדם נולד, ידיו "קפוצות". כאילו מכריז ואומר: "כל העולם עוד יהיה בידי"!… ואולם כשנפטר ב"מ, ידיו "פשוטות", כאילו מראה לכולם: הנה ראו, בסוף לא נטלתי כלום מהעוה"ז…
מעשה עם דייג – עשיר – וכוס קפה…
מעשה שהיה בשני דייגים, שהיו יושבים לדוג דגים על שפת הים. ואולם, מי שהיה מתבונן בהם – מיד היה מבחין בהבדל המשמעותי שהיה ביניהם:
דייג אחד – היה ממש 'רגוע' לחלוטין! מתרווח לו במנוחה על "כסא נוח" מול השמש, מזמזם לו שירים בהנאה, ושותה קפה בלגימות קטנות, ומידי פעם היה זורק גם את החכה לים.
ואולם – אצל הדייג השני – המצב היה שונה לחלוטין: הוא תמיד היה נראה – דרוך, מתוח, ולחוץ. וכל כולו היה פועל במהירות, ללא שום הפסקה ורגיעה. הסל שלצידו כבר היה מלא בדגים – ובכ"ז הוא היה ממשיך בעבודתו הבהולה והקדחנית!
עובדה זו עוררה את פליאתו של הדייג שישב ממולו, עד שהוא פנה לחבירו, ושטח בפניו את תמיהתו:
"אמור לי – ידידי הדייג, מה לך בהול כל כך לדוג דגים, עם כזו חופזה ועצבנות?
"מה – ? השיבו הלה, הרי אני רוצה להספיק לדוג כמה שיותר דגים!
"ולשם מה לך כל כך הרבה דגים"? – מקשה לו הראשון מתוך פיהוק.
מה זאת אומרת – "לשם מה" – כועס עליו השני, הרי בכסף שארוויח אוכל לקנות רשת גדולה יותר, וכך אוכל לתפוס כמות גדולה יותר של דגים, ולמכור אותם!
"ולשם מה דרוש לך כמות כה גדולה של דגים? – חוזר ומקשה הראשון מתוך תימהון.
"נו, 'קשה הבנה' אתה! – מתריס כנגדו השני, הרי בכסף שארויח מכל זה, אוכל להתקדם ולקנות לי – סירה קטנה, שבה אוכל לצאת למקומות משופעים בדגים, אתאמץ לי ואדוג אלפי דגים, אותם אוכל למכור בשוק!
"אבל בשביל מה לך לעבוד כל כך קשה, ולעמוד ולמכור 'אלפי דגים'? – עדיין לא הבין הראשון.
"טיפש"! – רגז עליו השני, וכי לא תפסת? הרי ברווחים הגדולים שארויח מכל זה – אוכל להשתכלל יותר, ולקנות לי אוניית דייג ענקית ומשוכללת! אשכיר לי עשרות פועלים, ואפליג איתם לתוך לב הים, בעזרת רשתות ענק – נוכל לדוג שם טונות רבות של דגים, וכך אוכל לפתוח – צי של "נמל אוניות דייג" עם אלפי פועלים, ואז אהיה מליונר! – קרא הדייג בעיניים נוצצות.
"נו, ואז – – – נסתקרן הראשון לדעת, מה תרויח כשתהיה "מליונר"?
"איזו שאלה זו"? – השתומם השני, והרי אז אוכל להיות "חופשי" לעצמי, אוכל לשבת לי במנוחה ובמרגוע על חוף הים, עם חַכָּה קטנה ביד, אוכל לנמנם ולהתרווח מול השמש, לשתות כוס קפה מבלי כל לחץ, ובלי דאגות!
"הוי, דייג נכבד"! – התריס כנגדו הראשון, והרי זה בדיוק מה שאני עושה כבר עכשיו…! את כל חלום חייך – אני מגשים אצלי כבר כעת, ללא כל העבודה הקשה והמפרכת של עשרות שנים שדיברת!!!
ובכן קוראים יקרים! האם לא צדקנו, שהעשירים באמת "מסכנים"? גם הם חיים באותה טעות שחי הדייג השני! שהרי כל מה שהם חותרים להגיע בעבודה מפרכת ולוחצת של שנים – אנו (ה"בני תורה") משיגים זאת כבר 'מעכשיו' – מבלי כל טירחה כלל! יושבים בביתנו בשקט ובשלווה, ומתענגים על התורה, ורואים גם ברכה בפרנסה!… אז מי כאן החכם?!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5