——–
במאמר זה, רצוננו לבאר היטב, ולחסוף בפני הקוראים את הפרצוף האמיתי של ה"יצר הרע". מיהו באמת, ואיך הוא מצליח "לעבוד" עלינו בעינים, ולהכשיל אותנו בעבירות.
אמנם, אנו אין בכוחנו לגלות איך בדיוק פועל היצה"ר. ואולם חז"ל הקדושים, הם כן יכלו לתת לנו,ציור תואם וקולע, באיזה תכסיסים משתמש היצה"ר, כדי ללכוד אותנו ברישתו. הנה לפניכם, קטע חז"ל מן הש"ס, אשר נקווה שנפיק ממנו, את המסקנות הנדרשות:
הגמרא במסכת סוכה (דף נ"ב.) אומרת: "דרש ר' יהודה, לעתיד לבא, מביאו הקב"ה ליצה"ר, ושוחטו בפני הצדיקים והרשעים.
לצדיקים – נדמה להם היצה"ר כהר גבוה. והם בוכים ואומרים האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?! ואולם לרשעים, נדמה היצה"ר כחוט השערה, וגם הם בוכים ואומרים, האיך לא יכולנו לכבוש חוט שערה כזו?!. ע"כ דברי הגמרא.
וכעת ננסה ביחד, להבין דברי חז"ל אלו: מה פירוש, שלצדיקים היצה"ר נדמה "כהר גבוה"? מהו הדבר שמאפיין במיוחד את ההר, שלכן לקחו אותו חז"ל, בתור דוגמא ל"שיטת העבודה" של היצה"ר?
תשובה לזה, מצינו בדברי חז"ל במקום אחר. בגמרא מסכת ברכות (דף י"ז.) הגדירו לנו שם חז"ל את יצה"ר, בצורה אחרת, ונצטט כאן מדברי הגמרא: "ר' אלכסנדרי, היה מתפלל ואומר, ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? "שאור שבעיסה" מעכב!
כאן, חז"ל הגדירו את היצה"ר בתואר של "שאור שבעיסה", מה הקשר בין יצה"ר, לבין שאור? איזה דבר מיוחד, מצינו בשאור שבעיסה, שאליו נמשל היצה"ר?
התשובה לזה היא פשוטה: ראיתם פעם איך אופים לחם במאפיה? לוקחים בסך הכל, כ – 500 גרם קמח, מערבבים זאת עם מים, ומזה מקבלים עיסה, אח"כ מכניסים לזה "שמרים", ואז פתאום אתה רואה דבר פלא: העיסה הקטנה הזו, של חצי הקילו, פתאום מתחילה להתרומם ולהתנפח, ולהיות כמו הר גבוה! זה נראה ממש, כאילו הכנסת כאן 2 קילו קמח!
ומה האמת? מאיפה נוצר כל התוספת הזו? האם באמת נוסף כאן עוד כמות של 2 קילו קמח, או שהכל כאן זה בסך הכל "בלון נפוח", שמדמיין לנו, ועושה מכל עיסה קטנה – גודל של פיל?
התשובה: הכל כאן אויר נפוח! השמרים ניפחו את העיסה, ומזה נוצר כל הנפח הגדול הזה!
ובאותה שיטה בדיוק, עובד עלינו היצה"ר: הוא יודע מראש, שאם הוא יראה לאדם, את העבירה כמו שהיא נראית באמת, באופן ברור ובולט, אזי אף אדם – לא יסכים לשמוע לו לעבור עבירות!!!
ומדוע? בגלל שכל יהודי, בתוך תוכו, רוצה לקיים רק את מה שטוב ומועיל לנשמתו! [שכן מסרו לנו חז"ל, בגמרא מסכת נידה (דף ל:) שכאשר יוצא הוולד מבטן אמו, משביעים אותו לפני כן, "הזהר להיות צדיק, ולא רשע"! והאדם בתוך תוכו, רוצה כל חייו, לקיים שבועה זו!].
ולכן, אם ייראו לאדם את העבירה, בצורה האמיתית והמקורית שלה, עד כמה היא מזהמת ומלכלכת את נשמתו, ועד כמה היא מכעיסה את הקב"ה – במצב כזה, אף אדם בר דעת, לא יסכים לשמוע ליצה"ר לעבור עבירה!
וא"כ, מה עושה יצה"ר המסכן? וכי הוא ישבות ממלאכתו וישאר ללא "קליינטים"? לא ולא! אלא הוא מתחיל לנקוט באמצעים, שיפתו את האדם לעבור עבירות. ולצורך זה, הוא משתמש בעיקר בכח הדמיון החזק שלו, שהוא מצייר במוחו של האדם, עד כמה יהיה לו "כייף והנאה", ברגע שישיג את העבירה, הוא עוטף לו את המעשה הרע בצבעים ורודים, ובאורות מסנוורים, ונותן תחושה לאדם, שהנה שם הוא ימצא את "שיא התענוג" שהוא מחפש!
והאדם, כשרואה דבר כזה מגרה ומפתה, מיד פועל אצלו חוש הרגש וההתפעלות, והם גוברים על שכלו, הוא מסתנוור מהברק החיצוני של העבירה, וכך מצליח היצה"ר ללוכדו ברשתו.
אדם מבחוץ שרואה זאת, צוחק על ערממיותו של היצה"ר: שהרי הכל מבפנים "אויר נפוח", היצה"ר הוא זה שניפח והגדיל את העבירה, כמו קמח שתופח ועולה. ובכ"ז האדם נפל בפח, הכל בגלל כח הדמיון החזק שהיצה"ר הפעיל על האדם. בעוד שלאמיתו של דבר, אין בפנים כלום, חוץ מאויר נפוח, שמתפוצץ ע"י דקירה של מחט קטנה!
ממש להשתומם, איך חז"ל ידעו לתת ציור קולע בדיוק – לשיטת עבודתו של היצה"ר!
ולפי"ז, נבין היטב, גם את דברי חז"ל בגמרא מסכת סוכה שהבאנו לעיל: היצה"ר תמיד פיתה את הצדיקים, וכדי למשוך אותם, הוא הגדיל להם את הנאת העבירה – כמו "הר גבוה", שהם ירגישו שיא ההנאה, אם רק ישמעו לקולו, ויעשו את העבירה.
והצדיקים היו צריכים תמיד להתגבר על רגשותיהם, ולכבוש הר גבוה שכזה, להשליט את השכל – על רגש ה"התפעלות", שלא להתפעל מכמות, אלא רק – מאיכות!
וזהו גם עומק דברי חז"ל, שאמרו במדרש (בבראשית רבה, ל"ד -י"א) "צדיקים ליבם ברשותם". כלומר, הם מושלים על רגשות ליבם, חזקים ואיתנים בדעתם, ולא מתנדנדים לכל "הצגה" שיצר הרע מצייר להם בכח הדמיון!
ואולם אחרי כל ההסבר הזה, אנו נכנסנו ל"מבוי סתום"!, שהרי אם באמת, זו השיטה שעובד בה היצה"ר כדי להחטיא בה את הבריות, א"כ למה אצל הרשעים זה נראה בצורה אחרת? הרי חז"ל שם אומרים, שלרשעים יצה"ר נדמה כחוט השערה?
וא"כ מה כאן האמת? איך בדיוק יצה"ר מציג את עצמו: האם כמו הר גבוה, מפתה ומגרה. או כמו חוט השערה – אפס אפסים, שאינו שווה כלום?
התשובה היא: תלוי באיזה "שלב" אתה נמצא אצל היצה"ר! כשאתה עומד עוד בשלב שלפני עשיית העבירה – רק אז יצה"ר יכול "לעבוד" עליך, ולסנוור את עיניך. הוא ינפח לך את העבירה ממש כמו תל של הר גבוה, או כמו עיסה גבוהה ונפוחה, שמגיעה עד לגובה קומתיים!
ואולם אצל הרשעים, הרי הם נמצאים כבר בשלב השני – "אחרי" העבירה. הם כבר הספיקו לטעום, את טעם העבירה שהיצה"ר גירה ופיתה אותם – ואז, אחרי שהם נרגעו קצת, והרגישו בדיוק על הבשר שלהם, את הטעם האמיתי של העבירה – אז הם כבר יוצאים מאוכזבים ומורמרים, שהרי אז הם רואים את העבירה כפי שהיא באמת, שאינה שווה אפי' כחוט השערה, כלום! הכל בפנים חלל ריק של אויר, שברגע שאתה ניגש להרגיש ולמשש אותו "בידים" – הוא מיד פורח ונעלם כמו אבק שפורח באויר, אפס אפסים!!!
ורק אז, הם נזכרים לבכות, ומתפלאים על עצמם: איך יצה"ר הצליח "לעבוד" עלינו? איך לא ראינו זאת כבר בהתחלה? איך הצליח היצה"ר לעוור את עיני "שכלנו"? איך היינו יותר מדי תמימים, והלכנו אחריו בעינים עצומות?
את כל השאלות האלו, הם שואלים את עצמם, מתוך צער ובכייה, ואולם אז כבר מאוחר… הם נמצאים כבר – אחרי קלקול העבירה… ויצה"ר יוצא שמח ומנצח!
שמעתם איך יצה"ר מרמה אותנו? הוא לוקח "חוט של שערה", ועושה מזה דמיון של "הר גובה", הכל כדי שנתפתה לו, ונִמָשֶך לעבור את העבירה!
ולמה הוא פועל דוקא בשיטה הזו? בגלל שהוא יודע את נקודת החולשה שלנו, הוא יודע שאנחנו יותר מדי מתלהבים מכל גשמיות העוה"ז, וקל לפתות אותנו. דבר הכי קטן, שנראה לנו כברק נוצץ – וכבר אנו מתפעלים ממנו, ונמשכים אחריו!
ואת זה היצה"ר מנצל, ומצליח להחטיא אלפי בנ"א, בכח הזה של ה"דמיון"!
זה הסיכום הכללי של כל תחבולותיו ותכסיסיו של היצה"ר, ובשיטה זו הוא עובד אלפי שנים, ומצליח – בגדול!
כזה "ערמומי" הוא היצה"ר!
ומחמת זה מצינו, שאפי' הקב"ה שהוא ברא בעצמו את היצה"ר, ובכ"ז אמר עליו שהוא "רע מעללים"! שכך אמרו לנו חז"ל, בגמרא מס' קידושין (דף ל':) "ת"ר, קשה יצה"ר, שאפי' יוצרו קראו רע, שנא' "ויצר להם האדם, רע מנעוריו".
ויותר מזה, גילו לנו חז"ל בגמרא מס' סוכה (דף נ"ב:) שהקב"ה לא רק שקורא ליצה"ר בשם רע, אלא אף מתחרט (כביכול) בכלל שברא אותו, עיין שם.
עד כדי כך "מאוס" היצה"ר בעיני הקב"ה, ואילו אנו "אוהביו" של היצה"ר, רודפים אחריו בעינים עצומות, ונשמעים לכל פיתוי קטן שהוא מציע לנו, מניחים לו להוליך אותנו שולל, ולהוריד אותנו לתוך שאול תחתית!
וכי אין זו טיפשות וסיכלות – – – ? !
ובאמת מצינו זאת כבר בחז"ל, שכל מי שהולך שולל, אחרי תכסיסיו של היצה"ר, נחשב לשוטה. שכן למדנו בגמרא מס' סוטה (דף ג'.) "ריש לקיש אמר, אין אדם שמסוגל לעבור עבירה, אא"כ נכנסת בו בתחילה "רוח שטות"! [כלומר, נכנס בו "שיגעון" שבו הוא מאבד לגמרי את שלטון השכל וההגיון, והרוח רעה – מלחיצה אותו לפעול במהירות את העבירה מבלי לחשוב הרבה האם זה כדאי ומשתלם, או לא. ורק לאחר שעבר את העבירה, אז הוא מתחיל להרגע, וה"ישוב הדעת" חוזר אליו, ואז הוא מגלה שהיצה"ר עשה ממנו צחוק, והראה לו הנאה של "חוט שערה" בדמיון של "הר גבוה", ואז האדם מתחיל להתבייש מעצמו… ומתחרט חרטה עמוקה, והיצה"ר יוצא עליז ושמח מכל העסק הזה! הוא הרויח עוד קרבן, שיוכל לקטרג עליו בשמים, בטענה שעבר על רצון השי"ת!]
וצריך האדם לדעת, שזה לא ניגמר בעבירה אחת, אלא כלל הוא בידינו "עבירה גוררת עבירה". עד כדי כך, שגילו לנו חז"ל, בגמרא מס' סוכה (דף נ"ב.) שבהתחלה יצה"ר קושר את האדם, רק בחוטי עכביש, (כמו "קורי עכביש", שבקושי אפשר להבחין בחוטים הדקים שלו).
ואולם, אם האדם נכנע ליצה"ר, ונותן לו דריסת רגל, ולא עוצר אותו במקום – אזי בסופו של דבר, מוצא הוא את עצמו, קשור בידי היצה"ר בחוטי עגלה עבים וחזקים, שא"א להשתחרר מהם!!!
ואחרי הדרדרות כזו, היצה"ר ממשיך הלאה, ולא עוזב אותו, הוא הופך אותו להיות "הקליינט" הקבוע שלו, ובאותו זמן, הוא גם מחליש לו את הכוחות הרוחניים, ומכבה לגמרי את הניצוץ היהודי שהיה באדם.
ובמצב קריטי כזה, שהאדם כבר "מכור" ליצה"ר, אזי התוצאות הם נוראות ואיומות! וכדי שנבין את חומרת אותו מצב, נפרט כמה מהנפילות שאדם נופל בהם לתהום:
1. הלב נהיה אטום לכל רגש של תורה, קדושה, וטהרה.
2. ה"אהבה" לאלוקים – הולכת ונחלשת…
3. ה"יראה" כלפי בורא עולם, הולכת ומצטמצמת…
4. "קיום המצוות" שלו, הולך ונהיה עליו כבד…
5. הוא מרגיש "כבול" בחבלי החטא, מבלי שום יכולת להשתחרר מזה, אפי' אם ירצה!
6. ואז… מצטבר "עומס" כבד של חטאים, שמעיקים לו על ה"מצפון", וגורמים לו להיות בדיכאון כל החיים!
ולכן – חכם עיניו בראשו, ומחובתו לדאוג לנפשו, שכבר בהתחלה, בכישלון הראשון – לבלום מיד את ההדרדרות!
לקבל החלטה נחושה, ולהחליט בתוקף: לא! אני לא אלך שולל אחריך, כדי שאח"כ תקטרג עלי בשמים, שעברתי על עבירה שאתה בעצמך שידלת ופיתת אותי לעבור אותה! החלטה חזקה כזו, היא תסייע לאדם, להפיל את "מסך הברזל", שהיה מסתיר לו עד עכשיו את אור הקדושה, והוא יתחיל לאט לאט לגלות את האמת.
שכן, הבא ליטהר – מסייעין בידו! בתנאי, שהוא יתחיל לעשות לפחות את הצעד הראשון, ואז יראה איך מסייעים אותו מהשמים להמשיך הלאה!
ומענין לענין באותו ענין, תשמעו עוד דבר אחד פלא: שלמה המלך, שהיה החכם מכל אדם, כתב בספרו קהלת (פרק ד', י"ג) שיצה"ר נקרא בשם "מלך זקן וכסיל".
פלא פלאים! בשלמא מלך זקן – מובן, שהרי היצה"ר כבר עובד "ותיק" מאד במישרה שלו, וכבר מתקופת אדם הראשון (קרוב ל – 6000 שנה!) הוא עובד במסירות את עבודתו, ללא כל מנוחה או חופשה באמצע !
ואולם שלמה המלך, הוסיף לו עוד כינוי: מלך זקן – וכסיל! וזה קשה מאוד להבין, וכי יצה"ר הוא כסיל? והלא הוא פיקח שבפקחים, ערמומי גדול, שמצליח לבלבל את כל האנשים, שיחליפו עולם "עומד" בעולם "חולף", והוא מצליח טוב מאד בעבודתו, וא"כ מדוע הוא נקרא "כסיל"? !
אלא, שכאן לימד אותנו שלמה המלך, יסוד גדול: יצה"ר הוא כסיל, משום שהוא יודע למצוא "עבודה" רק אצל הכסילים! שהרי מי שחכם ופיקח לא שומע בקול היצה"ר! ורק אלו הכסילים והפתיים, אפשר לפתות אותם, ולמשוך אותם בכל קריצת עין קטנה, רק אליהם יודע היצה"ר ללכת, כיון שהוא יודע, שרק שם יש לו סיכוי לשכנע אותם, ויש במי להשקיע!
וכיון שכל עיסוקו, הוא רק עם הטיפשים, לכן במשך הזמן הוא נהפך בעצמו להיות כסיל! וכל אדם יבחון את עצמו, האם הוא לא מאותם ה"כסילים" שאיתם עובד היצה"ר – – -?
הנה, להמחשת הדברים, נעתיק כאן מעשה, וממנו תבינו היטב, איך פועל היצה"ר להחטיא את האנשים:
פעם אחת, עבר כפרי תמים אחד, בתוך עיר סואנת מאנשים, ונקלע בדרכו לתוך אולם גדול, שהיה חשוך כולו, ובמרכז היה תלוי מסך גדול, וקהל רב של אנשים, היו יושבים וצופים במתח ב"סרט" שהוקרן…
הכפרי, שלא ידע ולא שמע על "סרט" מעולם, הסתקרן גם הוא להכנס ולראות מה מראים שם, נכנס וישב בשורה הראשונה, כדי לראות היטב מקרוב…
ואולם זה עדיין לא הספיק לו, שהרי האולם כולו היה חשוך, והחושך הפריע לו לראות בבהירות את מהלך הסרט. מה עשה אותו "פיקח"? הוציא מכיסו פנס, כיון אותו לעבר כיוון המסך, והדליק אותו, בתקווה שע"י אור הפנס, הוא יראה כעת יותר טוב…
אלא שמיד עם מעשהו זה, קמה מהומה גדולה באולם, וכולם צעקו עליו – לכבות מיד את הפנס!
"מדוע"? שאל הכפרי בתמימות, והלא אור הפנס יאיר יותר טוב את המסך, וכך אוכל לראות טוב יותר את התסריט!
"טיפש"! צחקו עליו האנשים, האינך יודע שכל התמונה הצבעונית שיש על המסך – יש לה קיום רק כשיש חושך. שהרי אין זה אלא מחזה תעתועים, שאפשר לראותה רק כשיש מסביב חושך, ואולם אם תדליק קצת אור – מיד יעלם לך כל הדמויות שיש בסרט!
וכך בדיוק ממש, עובד היצה"ר עלינו: כל הכח שלו להחטיא אותנו, זה רק כשהוא עושה לנו חושך מסביב, מחשיך לנו את עיני שיכלנו, ולא נותן לנו זמן לחשוב, ורק אז – יש באפשרותו לטשטש את עינינו, ולהראות לנו בדמיונות ורודים וזוהרים, את כל ה"טוב" שיש בעבירה. שלמעשה אינם אלא מחזה תעתועים…
ואולם אם רק נדליק לכיוון זה – קצת אור של תורה, נתחיל קצת למשש את הדמיון שהיצה"ר מצייר לנו בראש, וכבר נראה שבעצם אין כאן כלום! הכל היה חלום פורח… עבדו עלינו בעינים!
וזאת העצה להתגבר על פיתוייו של היצה"ר: להדליק נגד זה פנס של אור התורה, ואז כל התמונות של הדמיונות ימחקו! נראה באופן מוחשי – שכל דבר שהוא שקר אין לו רגליים, ואין לו קיום כלל!
עד כאן תיארנו ע"פ דברי חז"ל, את כל: מעלליו – תכסיסיו – זדונותיו – וערממיותו של היצה"ר, באיזו שיטה הוא נוקט כדי להחטיא אותנו.
אלא שלאור העובדות הנ"ל, מסתערת עלינו קושיא חזקה: אם באמת, אנו מודעים לכך מראש, שכל כח השפעתו של יצה"ר על האדם, הוא רק בכח הדמיון, ש"מנפח" לו את הנאת העבירה, פי כמה מכפי שהיא במציאות באמת, וע"פ ההגיון והשכל הישר, זה צחוק ובזיון – שאדם מתפתה לדבר כזה, א"כ נשאלת השאלה: למה אנחנו לא קמים ומשתנים? למה אנו נשארים אחרי כל המוסר הזה, קרים ואדישים, מבלי כל שינוי בשטח?
ובקיצור נשאל: איזה נקודת רפיון יש בתוכנו, שהיא הגורמת לנו ליפול שוב ושוב בידי היצה"ר?
2 סיבות לדבר:
א. יתכן שהבעיה שלנו, שאנו מבינים רק שיכלית את הדברים, אבל עדיין לא מאמינים בהם כ"כ חזק, עד כדי שנקום ונתחיל לחיות, כפי הדברים שהחדירו לנו. ובמילים אחרות: מאמינים בדברים רק באופן "תאורטי" ולא באופן "מוחשי". [ודבר זה, רואים אנו גם בחיי היום יום: יכול להיות רופא גדול, שיתן "הרצאה" שעה ארוכה, על הסכנה הגדולה שיש בעישון סיגריות. (שזה סותם את כל עורקי הדם, ומחניק את הריאות, וכו'.) ובכ"ז, הוא עצמו באופן מעשי, לא יכול לשלוט על תאוותו כפי ששיכלו אומר לו, והוא ימשיך לעשן – 3 קופסאות סגריות ליום!]
ב. סיבה שניה: יתכן שבאמת אנו מאמינים גדולים, ורק הבעיה שלנו, שאנחנו פתיים שנגררים ונמשכים אחרי החברה. הולכים כל הזמן עם העינים "אחורה", לראות מה אומרים עלינו החבר'ה…
מרגישים את עצמנו "נחיתיים" שזקוקים לעידוד והמחמאות של החבר'ה, ואין לנו את הביטחון העצמי להרגיש טוב עם עצמנו לבד !
וניתן על זה, כמה דוגמאות מהחיים:
אדם מפחד – שאם יתחיל להניח כיפה על ראשו, או לגדל זקן ופיאות, יתחילו לצחוק עליו, ולשאול אותו: מה קרה? מישהו "מת" אצלך? (היצה"ר מת!)
אשה מפחדת – שאם תתלבש יותר בצניעות, ותחליף את ה"פאה" במטפחת, השכנה שלה תצחק עליה ותאמר לה: מה? נהפכת להיות "סבתא יוכבד"? (ולא מספיק שהיא חוטאת בעצמה, ולובשת פאה פרוצה, אלא בנוסף לזה עוד מחטיאה את הרבים, נגד רצון הקב"ה! ואשה כזו, גדול עוונה מנשוא!)
אנחנו כל כך רגישים, ועושים "חשבון" מה יאמרו הסביבה, עד שאנחנו מוכנים למכור בשביל זה את כל המצוות שלנו!
ואפי' אם לא יצחקו עלינו, אלא מספיק שנראה עליהם איזה חיוך "נסתר" מתחת השפתיים שהם לועגים עלינו – וכבר אנו מוכנים לעבור על כל העבירות שבתורה, העיקר שנרגיש טוב אצלהם, ונמצא חן בעיניהם!
כן! לצערנו זה מצבנו השפל! מתביישים מהשכנה – ולא מהשכינה הקדושה, מתביישים מהחבר'ה ולא מהקב"ה, שציוה עלינו "לא יבוש מפני המלעיגים עליו" !
אכן, עלינו היצה"ר מצליח לעבוד במישור ה"חברתי" !
אלו הם שני הבעיות המרכזיות, שמפריעים לנו להתקדם בעבודת ה', וכל יהודי יעשה חשבון נפש, אם באמת הוא עצמו לא לקוי באחד משני הבעיות הנ"ל!
נסיים את המאמר, בעוד כמה מילים של חיזוק: כל מי שהושפע מדברי החיזוק של חז"ל שהובאו במאמר זה, ורוצה להתחיל לתקן את מסלול חייו, למעט ולהפחית את ה"עסקים" שלו עם יצה"ר, יידע לו מראש שבהתחלה הוא יתקל בקשיים, ולא הכל ילך "חלק" כפי שהוא רוצה, צריך לעשות קצת מאמץ מצידו, כדי לעבור את שלש הפסיעות הראשונות של שדה הקוצים, ואז – הדרך סלולה לפניו להתעלות.
וכבר חז"ל הקדושים, הכינו אותנו "נפשית" לזה, מסרו לנו ואמרו, שלפני בוא המשיח יהיו נסיונות קשים באמונה! הקב"ה ימתח "חבל גדול" בעולם, וכולם יחזיקו בו, ואז הוא ינער חזק את החבל, בכל מיני נסיונות ופיתויים קשים מאד, ורק מי שיחזיק חזק מאד בחבל – הוא זה שינצל!
ודברי חז"ל אלו, ממש מדברים על התקופה שלנו, שהרי אנו כעת נמצאים לפני בא המשיח. שכך גילו לנו חז"ל, בגמרא מסכת עבודה זרה (דף ט.) שכל העוה"ז יתקיים רק 6,000 שנה, ע"ש.
וכעת, אנו נמצאים קרוב לסוף האלף השישי, כלומר, בתקופה של 5,758 לבריאת העולם (ה' אלפים תשנ"ח), נמצא שנשאר לנו רק עוד 240 שנה עד סוף קיום העולם, והמשיח הרי חייב לבוא לפני חורבן העולם, [ועיין בספר "תורה תמימה", בפירושו על בראשית (פרק י"ב ה') שהביא בשם המדרש, ש2- פעמים עתיד העולם להחרב: א. בימי דור המבול. ב. בסוף 6000 שנה לבריאת העולם, ע"ש].
וא"כ אנו כבר נמצאים ב"צירי הלידה" של המשיח, ולכן כל מי שהתחזק עכשיו באמונה, ויתגבר על נסיונות יצרו – ירויח!
וסוד ההצלחה היא: לקום ולעשות צעד אחד קדימה, לא לשבת בשאננות על מי מנוחות, ולומר – "טוב מספיק, שמעתי"! שהרי בזה אנו דומים לאותו טיפש, שנהג במכוניתו על הכביש, ופתאום עצר את מכוניתו באמצע הכביש, וגרם בזה ל"פקק תנועה" ארוך.
וכשכולם התחילו לצפור לו ולצעוק עליו, הוא מוציא את ראשו מחלון מכוניתו, וצועק לעברם: טוב שמעתי! תפסיקו לצעוק – שמעתי!!!
מה זה "שמעתי"? מצפים ממך לא רק שתשמע, אלא "תזוז!" תיסע הלאה, אל תתקע באמצע הדרך!
ואותו לקח הוא גם עבורנו: שמעת כאן את הדרכים שבהם פועל יצה"ר נגדך? אל תרגיע את עצמך, בזה שתאמר "טוב, שמעתי"!
לא מספיק לשמוע! מצפים ממך שתזוז, תיקח את הדברים שקראת, ותחשוב מה אתה יכול לפעול בשטח! איזה לקחים אתה יכול ליישם לעצמך – כדי לברוח ולהשמר מתחבולותיו של היצה"ר!
יש לזכור תמיד את הכלל: אדם חכם, לא חושב איך "להעביר" את החיים, אלא איך "לנצל" את החיים! ולכן, מכל דבר שהוא שומע, וחושב שזה יעזור לו יותר בניצול החיים – הוא חוטף ומיישם לעצמו! אתה קולט?!…
ואהבת את… ה' אלוקיך!
אדמו"ר אחד, השתתף פעם בשמחת נישואי נכדו, והנה באמצע מהלך השמחה, כשחילקו את המנה "העיקרית", פנה אליו המלצר – כשמגש עמוס בשר מונח על כף ידו, ושאל באדיבות יתירה: – מה כבוד הרב אוהב? שניצל, עוף, או בשר?
– "אוהב"? נזדעזע הרב, את הקב"ה אני רק "אוהב"! עוף אני רק "אוכל", ותו לא…!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5