——–
ד. אחר שהתבאר שכל הנמצא בבריאה על כל חלקיו, החי, הצומח והדומם על אין ספור חלקיהם, חיות הכל בכל רגע היא מן הבורא, ואף כל העולמות הרוחניים על כל חלקיהם, חיותם מאת הבורא, ואף הסטרא אחרא על כל חייליה ופרטיה כולם, חיותם מן הבורא. השם יתברך הוא הכח היחידי בעולם, ואין שום כח אחר זולתו. נתקדם שלב נוסף, ההבדל בין הברואים, הוא בכמות שהם מקבלים חיות מאת הבורא, ככל שהפרט קדוש יותר, ורוחני יותר, כך הוא מקבל יותר "אור" מאת הבורא, ולכן הוא יותר קדוש, לפי שהוא יותר "קרוב" אל הבורא. ולהיפך, ככל מקבל פחות "אור" מאת הבורא, כך הוא פחות קדוש, וזו הסיבה לפחיתותו. כך הוא בכל הברואים, מהכוחות העליונים, והמלאכים, ועד הגשם כאן בעולם הזה, ועד עפר הארץ, שהוא הפחות שמקבל חיות מהבורא. (כמש"כ בדע"ת ח"א אותיות עח,קיד,קטז, וח"ב אותיות יא-יב) וזוהי כל חכמת האמת בסדר השתלשלות העולמות, שקו אין סוף נמצא בפנימיות כל העולמות, וכל ההבדל בין העולמות הוא בכיסויים שיש לעולם מקו האין סוף, שככל שמתרבים הכיסויים, כך העולם נמוך יותר, כדאיתא בריש עץ חיים, ובריש אוצרות חיים, ובשערי קדושה (ח"ג שערים א,ב) ועוד רבות.. נשמת איש יהודי מקבלת שפע "אור", שאף שגופו פחות וגשמי, ולכן כאמור הגוף מקבל "מעט אור", מכל מקום נשמתו מגיעה ממקום גבוה מאוד, אף גבוה מן המלאכים, ולכן הנשמה קדושה יותר מן המלאכים. וזו הסיבה שבשעה שיהודי עושה מצוה, בכוחו להשפיע ולהפעיל את כל העולמות והמלאכים, שנשמתו גבוהה מהםכמו שביאר בשערי קדושה (ח"ג ש"ב) ע"ש באורך, ובאדיר במרום (ח"א ד"ה הזוהר מאי מצחא דלתתא נהרין ארבע מאה בתי דינין) כתב וז"ל, כי הנה הנשמות הם נקראים חלק אלוה ממעל, והם יותר מן המלאכים כידוע. עכ"ל. וכ"כ במסילת ישרים (פרק א) על האדם, שנופחה בו נשמה גדולה מן המלאכים. וכ"כ בסוף כללי קנאת ה' צבאות (כלל כג) ויובא בסמוך (אות ה), ואכ"מ. . אף הסטרא אחרא חיותה ממנו יתעלה, אלא שהיא מקבלת "פחות אור" מאשר המלאכים, ולכן היא יכולה להיות טמאה, ובאמת הסטרא אחרא מקבלת יותר חיות מהחיות שמקבל העולם הגשמי, ולכן היא רוחנית, ואילו העולם הזה גשמי, וכאשר ביאר מהרח"ו בשערי קדושה (ח"ג שער ב). וכל חפצה של הסטרא אחרא לקבל שלטון עצמאי "ההיפך מהיחוד"כ"כ קל"ח (בהתחלה ואותיות כח,כט וגם באות סא), ובכללים ראשונים (כלל כט) ובדע"ת (ח"ב אות לב). והסיבה שהסט"א טמאה יותר מהחומר הגשמי, כי בחרה ברע, בשילטון עצמי, ולא התבטלה לבורא. וביאר זאת בדעת תבונות (ח"ב אות לב), שאע"פ שלמלאכים אין בחירה, מכל מקום יש אופן שבו יכולים הם להרע, מחמת חסרון ידיעה. שאם השורש לא מאיר אל המלאך כ"כ טוב, לא ידע בשלימות, ויכול לטעות, ואם יטעה, יכחד, כמו מלאך שמקדים לומר שירה. וזוהי בחירת הסט"א, בסוברה בטעות, שאם ירעו בני האדם, תנתן לה שליטה נגדית לה', מבלי יכולת ה' לנגדה. וחפצה בכך להנתק מה'. ואם חפצה היה להחטיא את בני האדם, כדי לעשות צווי ה', הרי שהיתה מלאך קדוש. עכ"ד. וכיוצ"ב ביאר בדרך השם (ח"ג פ"ד אות ו) את אפשרות טעויות הנביאים בהוראות הנבואה. ע"ש. גם בספר התניא (פרקים כא,כב) מבאר, שהסטרא אחרא שמחזיקה עצמה ליש עצמי היא ע"ז, שהיא צועקת יש עוד מלבדו, ועל פי זה הוסיף, שלכן הגאוותן נחשב עובד ע"ז. ושם (פרק כד) שהחוטא נמצא נמוך מהסט"א גופה, שהיא מודה שחיותה מהאלהות, רק רוצה בשלטון עצמי. משא"כ החוטא, כופר ביחוד ובאלהות לגמרי, ולכן העשיה היא השמרים של הסט"א. ועע"ש. .
נמצא שלא רק שכל מציאות הבריאה היא רק הבורא, שרק יחודו מקיים את הבריאה, אלא גם כל הדרגות והשלבים בבריאה, תלויים ב"כמות" עם יחודו, שככל שמתייחדים יותר עם הבורא, כך דרגת המקבל גבוהה יותר, לפי שהוא קרוב לבורא, וככל שמתרחקים ממנו להיפך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5