——–
תשובה: בפרק זה באנו לחזק את עצמנו, ואת כל הקוראים יחד – בנגע האיום ביותר, שכולנו – ללא יוצא מן הכלל – נגועים בו, אם מעט ואם הרבה, וזהו חטא – לשון הרע ורכילות!
אֲהָהּ! לשון כזאת קטנה, וכמה סבל ועגמת נפש הספיקה להביא לכל אחד מאיתנו! אֲהָהּ!
שורש האדישות הכבידה שלנו, לחטא הנורא הזה, נובעת מחמת שהעיניים שלנו מוגבלות! אנו לא רואים מה הפה שלנו מסוגל לחולל למעלה בשמים… פיטפוט קטן של לשון הרע – וכבר אנו מורידים גזירות של סבל וצער ועגמת נפש! השם ישמור!
בא האדם התמים, וטוען: וכי מה עשיתי? בסך הכל "אמרתי מילה", "סתם צחקתי", אז מה – "נחרב העולם"…?
הֶאָח! דומים אנו לאותו ילד קטן, שעומד ליד לוח ארון של 'מתח חשמל גבוה', ומתחיל לשחק בכפתורים, מעלה ומוריד, מסיט ומזיז, ומשתעשע כך להנאתו… מיד רצים אליו אנשים מעברו השני של הקיר, נרעשים ומבוהלים, וצועקים עליו: "מה אתה עושה"!!!
אבל הילד הקטן אינו מבין על מה כל הרעש… בתמימותו חושב הוא לעצמו: וכי מה עשיתי? בסך הכל שיחקתי ב'כפתורים קטנים'…
כולנו מבינים שזוהי טיפשותו של ילד! הוא מצטמצם לראות רק מה שלפניו, ושיכלו לא מסוגל לקלוט את המתרחש מטר אחד קדימה!
ואנו לצערנו, ג"כ דומים לאותו ילד טיפש… משחקים ומדברים עם הלשון הקטנה שלנו, ובעיניים המצומצמות שלנו – אנו באים וטוענים בתמימות: "וכי מה עשיתי? הלוא רק "צחקתי" איתו…
הנה, הבה ונהיה יותר גלויים ואמיתיים, ונשאל את עצמנו שאלה אופטימית: כידוע לכולנו, שאחד הדברים החזקים והמועילים, שמצליחים לעצור את האדם מלעבור עבירה, זה: הבושה מהחברה! הפחד שיראו אותנו אנשים, זהו כוח חזק ונורא, שיכול לעצור ולרסן את האדם – אפילו כשהוא נמצא בשיא תאוותו!
ויסוד זה אינו זקוק כלל להוכחות, אלא אנו רואים זאת במציאות, בחיי היום יום שלנו:
* אף אדם לא יגנוב – כשרואים אותו!
* אף אדם לא יעשה דברי גנאי – כשמסתכלים עליו!
* אף אדם לא ידבר דברי רכילות ולשון הרע – כשכולם שומעים אותו!
ובקיצור: אף אדם לא יתאווה לאיזה שהוא תאווה – בזמן שהוא נמצא בפרהסיה לעיני כל, כשכולם רואים ושומעים ומסתכלים עליו! (למעט מקרים יוצאי דופן, שבהם התאווה מעבירה את האדם על דעתו, והוא מתחיל להתנהג כבהמה, מבלי טיפה של בושה מינמלית מהאנשים שמסתכלים עליו! ואנו מדברים כאן על בן אדם נורמלי – מן השורה.)
נוּ, אם באמת יש לאדם כוח הרתעה, מהפחד "שלא יראו אותו", וזה עוצר אותו מלעבור עבירות, א"כ, כיצד האדם מרשה לעצמו לשבת ולדבר לשון הרע? להשמיץ את פלוני ולרכל על אלמוני? הרי זה ברור, שאם נתקע "מיקרופון" לתוך פיו, ונשמיע את דבריו ברם-קול בעוצמה גבוהה, שכל הרחוב ישמע אותו, הרי מיד האדם יקבל פחד וחלחלה, ולא ידבר אף מילה אחת!
א"כ, מדוע הוא ממשיך כעת לדבר? מפני שהוא חושב, שכאן בתוך הבית הסגור – אף אוזן זרה לא שומעת אותו, ולכן הוא מרשה לעצמו להמשיך לדבר… ובעצם, בזה מסתתרת כאן קצת 'כפירה' בליבו של האדם: "עכשיו אף אחד לא מאזין לי, ואני יכול להמשיך לדבר חופשי…
והוא שוכח לרגע, שלמעלה בשמים יש "מיקרופון" מיוחד ומשוכלל, שחזק יותר מכל מיקרופון שבעולם… יש מכונת הסרטה והקלטה, שמקליטה כל דיבור וכל הברה הכי קטנה שהוא מוציא מהפה. ולאחר פטירתו, כשהאדם יעמוד למשפט, ושם ישמיעו לו ב"הקלטה חוזרת" את כל דיבוריו ומשפטיו – בפרהסיה בפני כל בי"ד של מעלה, ובפני כל משפחתו וחבריו, ומכריו, ואנשי סביבתו… כולם ישמעו את הדברים שהוא הוציא מפיו באותה שעה! שום דבר לא ילך לאיבוד! ואז ירצה האדם לקבור את עצמו באדמה – מרוב בושה וכלימה – ואולם אז כבר יהיה מאוחר מדי…
הבעיה שלנו, שבגן הילדים לימדו אותנו, שרק בראש השנה כותבים בשמים "ספרים", חבל שלא ידעו ללמד אותנו, שבעצם בכל ימות השנה כותבים בשמים "ספרים", בכל יום ויום, על כל סדר יומו של האדם, מה עשה, ומה דיבר, ומה חשב, וכו' וכו'.
ואם זוהי המציאות הקשה, אז מדוע בכל זאת – אנו ממשיכים להיכשל בחטאי הלשון?
פשוט מאד: משום שאנו בני אדם, שעשויים מנפש 'בהמית', והתאווה שלנו (לדבר לשון הרע) סוגרת לנו את העיניים, ומכניסה לנו לתוך הראש, את המחשבה הכפרנית "שאף אחד לא רואה ולא מאזין לנו… אפשר לדבר על השני ב'ארבעה עיניים' בתוך חדר סגור ונעול…
אין מה לעשות! כך היא הנפש הבהמית, שהיא עשויה מֵחֹומֶר מֵגוּשַּׁם, ורואה רק את ה'הנאה הרגעית' למול עיניה, ולכן היא כובלת את האדם, לעשות "חשבון" רק לדבר שהוא רואה למול העיניים ממש!
הנפש הבהמית מכניסה לאדם את המחשבה: ש"ממה שאתה נהנה – תשתמש חופשי, וממי שאתה מרגיש טוב – תדבר עליו חופשי… וכך אדם הולך ונגרר אחר הטבע החומרי שלו, ובזה הוא קובר את עיני השכל שלו עמוק בתוך האדמה!
אז מה העצה? כיצד אפשר להשתחרר מכל זה, ולהתחיל לחיות תחת הרגשה ש"רואים אותנו כל הזמן מהשמים"? התשובה: ע"י שנחזיר לעצמנו את כוח ההרתעה מהעונש החמור שמקבלים כתוצאה מעוון זה! שנדע איזה הרס וחורבן אנו מביאים לעצמנו ע"י חטא נורא זה! ואז, כשנראה שדבר זה מזיק לנו באופן 'אישי' – אז יש באמת סיכוי, שנתחיל ל"התאזן" במשקל העבירות של לשון הרע!
הנפש ה'בהמית' לא מבינה שפה של 'דיבורים', אלא רק שפה של 'מקל חובטין', ולכן יש תמיד לעורר ולהזכיר לה את חומרת העונשים הנוראים, שבאים על האדם כתוצאה מעוון זה! וְכוּלֵי האי ואולי – יש סיכוי שנצליח לרסן את עצמנו לפחות שעה אחת ביום, מהנזק ההרסני הזה של לשון הרע!
ולכן לתועלת הקוראים נציג כאן את כוחו ההרסני של לשון הרע, איך האדם במו ידיו הורס את מזלו, ומביא על עצמו חבילות של סבל יצער, והכל ע"י הבל פיו שאוכל כל חלקה טובה, וסותם לאדם את צינורות השפע שרוצים לתת לו מהשמים!
וזאת מתוך תקווה, שאולי אם נפרט את נזקי המחלה של לשון הרע – דבר זה ירתיע אותנו שנפחית אפילו במשהו, את שטף הדיבור "הַמְּחַשְׂמֵל" של לשון הרע!
והרי פירוט חשבון נזקי הלשון, לפי מקורות חז"ל:
8 הוכחות (!!!) יש לנו מכל הש"ס, שיותירו את הקוראים המומים לראות איזה 8 "פגעים" – פוגע האדם בעצמו ע"י הבל פיו של לשון הרע!
ונפרטם כאן אחת לאחת. בס"ד:
1. עונש הראשון על חטאי הלשון:
בגמרא ירושלמי (מסכת פאה פרק א') מסרו לנו חז"ל דבר מבהיל בזה. וזה לשונם: "ארבעה עוונות נפרעים מן האדם בעוה"ז, והקרן שמורה לו לעוה"ב. ואלו הן: עבודה זרה. גילוי עריות. שפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם"!!
שמעתם? כאן גילו לנו חז"ל, שאם יש לאדם ח"ו בעיות וצרות בתוך ביתו, עליו לדעת – שלפני שהוא הולך לכל מיני "פותחי קפה" ו"מוציאי עין הרע" ו"מגלה עתידות" למיניהם – לפני כל זה – רצוי שיעביר בדיקה קלה על סדר היום שלו, ויבחון האם הוא לא נגוע באופן קבוע בחטא הנורא הזה של לשון הרע? כיון שעל חטא זה גילו לנו חז"ל (בירושלמי) שבשמים לא עוברים עליו בשתיקה, אלא נפרעין מן האדם באופן מיידי!!!
2. העונש השני על חטאי הלשון:
הגמרא במסכת ערכין (דף ט"ו:) מגלה לנו, שעונשו של מספר לשון הרע – הוא בנגע הצרעת! כלומר, שהוא לוקה בגופו, ובאים עליו כמין שחין ואבעבועות של צרעת! וכאן נשאלת השאלה: הרי אנו בזמנינו רואים הרבה אנשים, שכבר נכנסו לתואר של "בעלי לשון הרע" וכל עיסוקם זה רק איך להוריד, ולהשפיל, ולהתקיף, ולהשמיץ את דמותו של השני, וכו' וכו'. ובכל זאת, הם נראים חזקים ובריאים, ולא בא עליהם שום סימן של צרעת!
היתכן? וכי דברי חז"ל הם הפקר ח"ו? הרי חז"ל קבעו שעונשם של מספרי לשון הרע יהיה בנגע הצרעת, ומדוע אנו לא רואים זאת היום בעינינו?
על שאלה קשה זאת, השיב רבינו הקדוש ה'חפץ חיים' בספרו "שמירת הלשון" (שער הזכירה, פרק ח') תשובה מדהימה ביותר, וזה תוכן דבריו:
כיון שיש ירידת הדורות, והדור אינו ראוי יותר להנהגה ישירה וגלויה מאת הקב"ה, לכן הקב"ה לא מעניש יותר ע"י עונשים גלויים, שמראים בבירור את השגחתו של הקב"ה בעולם [וכפי שכתב הרמב"ם (סוף הלכות טומאת צרעת) שעונש הצרעת, לא היתה זאת מחלה 'טבעית', אלא כולם ראו בבירור שהיא באה באופן מופלא על האדם, ונעלמת ממנו באופן מופלא!]
וא"כ, מה עושה הקב"ה בדורינו? לוקח "תחליף" של עונש הצרעת, ובה הוא משתמש כנגד עוברי העבירה! ואיזה 'תחליף' יש לעונש הצרעת? זה עונש העניות! שכיון שמצורע חשוב כמת, וגם עני חשוב כמת, לכן גוזרים עליו עניות במקום עונש הצרעת! שמי שהוא בעל לשון הרע – מזונותיו מתמעטין, והמרגיל עצמו בזה – יהפך להיות עני ודל!
שמעתם? מי שחוטף "מכות" של קנסות, הצמדות, וריביות, מהבנק. או שרואה שבאים עליו הפסדים באופן 'מופלא', פה נשבר החלון, ופה מתקלקל המקרר, ופה נהיה פַּנְצֶ'ר בגלגל, ופה צריך להוציא בשביל רופא שינים, וכו' – אדם זה צריך לבדוק תחילה את פנקס ה"דיבורים" שלו, לראות האם הפה שלו נקי בעיניני לשה"ר ורכילות? ואם לא – עליו לשאת באחריות את התוצאות הכואבות, כיון שהוא סילק לעצמו את ה'ברכה' מהכסף – ע"י שלא ריסן את פיו מלשון הרע!
3. עונש שלישי שבא על חטאי הלשון:
הוא ע"פ דבריו של הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות תשובה, הלכה ו') שם פוסק הרמב"ם דבר מבהיל. וזה לשונו:
"…ואלו הם שאין להם חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין לעולמי עולמים… האפיקורסים והכופרין… ובעלי לשון הרע"!!
שמעתם? הרמב"ם כאן פוסק, שמי שנכנס תחת התואר של "בעל לשון הרע" (כלומר, שפיו נהיה מופקר בענייני לשון הרע) על אחד כזה, הרמב"ם פוסק עליו, שהוא לא רק מאבד את שכרו, אלא הוא משחק עם – איבוד העולם הבא שלו!! לא פחות!!!
ומיהו זה ה"גיבור" שמוכן לקחת על עצמו סיכון כזה גבוה, ולאבד את חלקו לעוה"ב – עבור בצע תאוות הדיבור, שאין לו מזה שום הנאה ותועלת?
… נקודה לחשבון נפש!
4. עונש הרביעי שבא על חטאי הלשון:
למדנו זאת מתוך "איגרת הגר"א" [בשעה שעלה הגר"א לארץ ישראל, השאיר הוא את אשתו ובניו בחו"ל (בעיר וילנא) וכתב להם "איגרת מוסר", איגרת שכולה דברי מוסר הנוקבים עד התהום, ודברי חיזוק והתעוררות.] והננו מעתיקים כאן קטעים מתוך האיגרת, אשר מרעידים את כל נימי הלב!
והרי ציטוט קטעי לשון מתוך האיגרת – מילה במילה:
"…וידוע, כי כל העוה"ז הכל הבל… דומה הוא לשותה מים מלוחים, שידמה לו שמרווה, (ונמצא) צמא יותר!
"…ואמרו חכמינו ז"ל, שכל מצוותיו ותורתו של האדם – אינו מספיק (לכסות) על מה שמוציא מפיו! וכל "כף הקלע" הכל (עבור) הבל פיו של דברים בטלים! ועל כל דיבור הבל, צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו!
וכל זה בדברים בטלים המותרים, אבל בדברים האסורים כגון: לשון הרע, ליצנות, מחלוקת וקללות – על כל אלו צריך לירד לשאול מטה הרבה מאד! ואי אפשר לשער, גודל הייסורים והצרות שיסבול האדם בשביל 'דיבור' אחד!!!
"…ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניות וסיגופים, אלא ברסן פיו וברסן תאוותיו! וזהו שווה יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם(!!!) וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער!
אלו הם חלקים מתוך האיגרת, שציטטנו מתוך לשונו של הגר"א. ודומה שהדברים מדברים בעד עצמם, מילים קשות כדורבנות, חדות וגם נוקבות, שיורדות עד עמקי הלב! וכל מילה שנוסיף על דברי הגר"א – תהיה מיותרת!
רק נסיים ב'סיכום הסופי' שכתב הגר"א בסוף האיגרת, בו הוא מסביר את עצמו, מדוע באמת שמירת הפה כל כך חשובה – עד כדי ששווה יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם, ומדוע מי שמפקיר את פיו – צריך להתייסר ביסורים כאלו נוראים של "כף הקלע" ו"שאול תחתית" (וכפי שכתב הגר"א לעיל)?
על זה ענה הגר"א (בסוף האיגרת) במספר מילים בודדות. וזה לשון תשובתו:
"כי הפה הוא קודש קודשים"!
שמעתם איך מכונה הפה של היהודי? לא "מְדַבֵּר" ולא "מְפַטְפֵּט", ואפילו לא 'כלי קדוש', אלא הפה נחשב לשיא הקדושה שקיימת בעם היהודי: "קודש קודשים"!
ואם הפה הוא 'קודש קודשים' – מובן כעת מדוע הוא שווה יותר מכל ה'תעניות והסיגופים' שבעולם, ומדוע ג"כ מחמירים עליו כל כך – עד שכל התורה והמצוות לא מספיקים לכסות על הנזקים שנגרמים כתוצאה מהפה!!
אלו העובדות המזעזעות שגילה לנו רבינו הגר"א, על גודל מעלת חשיבות הפה. וכל לב יהודי 'נמס' לְשֶׂמַע לשונו הקשה של הגר"א, איך שהתייחס בחומרה רבה לשמירת הפה – שהוא כ"קודש הקודשים"!!!
5. עונש החמישי שבא על חטאי הלשון:
זאת, על פי מה שחידש לנו הרב בעל "חובת הלבבות" (שער הכניעה, פרק ז') ש"המספר לשון הרע – מחליף זכויותיו"! כלומר, שהזכויות שלו עוברות לזה שהוא דיבר עליו, ואילו הוא מקבל בתמורתם – את כל העבירות של החבר שעליו דיבר לשון הרע!
[וההגיון השכלי שבעונש זה: הוא בדיוק "מידה כנגד מידה"! כשם שההוא בלשונו הרע, גרם שיהיה קיטרוג בשמים על השני שעשה מעשה רע – כך מודדים לו עכשיו – בזה שנוטלים ממנו זכויותיו, ואז הוא נשאר רק עם שק עבירות, שזה עצמו מעורר עליו ג"כ קיטרוג ודינים קשים בשמים! מידה כנגד מידה!]
וחידוש זה, קיבל את האישור של ה"מלאך המגיד" שהיה מופיע לבית יוסף מהשמים (והובא בספר "מגיד מישרים", פרשת ויקהל, י"ג אדר ב') ונרמז ג"כ בזוהר הקדוש (חלק ב' דף קכ"ב) שאמרו שם, שבעל לשון הרע "אתפס במה דלית ליה"!
ולאור גילוים מרעישים אלו, מיהו הפתי וחסר הדעת שמוכן לעשות "עיסקת חליפין" כזאת (מצוות – תמורת עבירות) והכל מחמת דיבורי סרק של לשון הרע ורכילות? וכי משתלם כל ה"עסק" הזה?
6. העונש השישי שבא על חטאי הלשון:
למדנו מתוך ספר ה"חסידים" (לר' יהודה החסיד, אחד מרבותינו הראשונים) שם הוא כותב (באות קס"ב) שעל כל מאורעות האדם גוזר עליו הקב"ה, ובכלל זה גוזרים מהשמים על פיו, כמה דיבורים ידבר במשך כל ימי חייו!
כלומר, ברגע שנולד האדם, נגזר עליו כמות המילים של ה"סך הכללי", שידבר במשך ימי חייו (כמובן, חוץ מדברי תורה ומצוות.)
נמצא, שאדם שמדבר לשה"ר ורכילות, חוץ מכל העונשים הנ"ל – הוא עוד מקצר לעצמו את החיים! שבזה הוא מפחית מחשבון ה"מוֹנֶה" של הדיבורים שלו שקצבו לו למשך ימי חייו!
אדם צריך תמיד לזכור את הכלל:
"פחות דיבורים – יותר אריכות ימים!
7. העונש השביעי שבא על חטאי הלשון:
הוא במספר העבירות העצום, שהאדם צובר לעצמו ע"י חטא זה של לשון הרע! שכן כתב הרב "פלא יועץ" (ערך 'דיבור') שהאדם עלול להכשל בלמעלה מ – 60 איסורים(!!!) כשאינו נזהר בדיבורו!
וכן כתב גם ה"חפץ חיים" (בפתיחה לספר 'חפץ חיים') שמי שרגיל במידה הרעה הזאת של לשון הרע – עלול במשך הזמן לצבור לעצמו – 17 לאוין מהתורה, ו – 14 עשין, ו – 4 ארורין!!!
ומיהו זה ה'גיבור' שיש לו "כתפיים רחבות" לסחוב כ"כ הרבה לאוין וארורין? ובכלל, האם משתלם הדבר לקבל שק גדוש כזה של עוונות – תמורת "הנאת" דיבור אחד של לשון הרע?!… תחשוב על זה!
8. העונש השמיני שבא על חטאי הלשון:
למדנו זאת מהנחש הקדמוני, שדיבר לשון הרע, והקב"ה קילל והעניש אותו בארבעה עונשים! וכמפורט להלן:
1. בהתחלה – היו לנחש שני רגליים, והוא היה מהלך זקוף!
לאחר שדיבר לשון הרע – הקב"ה קצץ לו את רגליו לגמרי, ועשאו נמוך יותר מכל שאר הבעלי חיים שבבריאה! שילך על ביטנו ממש!
2. בהתחלה – היה הנחש אוכל מאכלים רכים וקטנים שנוחים למאכל (תולעים, רמשים וכו').
לאחר שדיבר לשון הרע – נגזר עליו שיהא מאכלו עפר, וכל מה שיאכל, יטעם בזה רק טעם של עפר! (כלומר, הנחש בולע כל אוכל כְּמוֹת שהוא שלם, ללא הפרדה כלל, ומעכל את הכל בצורה גסה. כך שאינו נהנה ממאכלו כלל, ודומה עליו כטעם של עפר!)
3. בהתחלה – היתה לשונו מונחת בתוך פיו, כשאר בעלי החיים.
לאחר שדיבר לשון הרע – חתך לו הקב"ה את לשונו לשניים, (וכפי שידוע, שהלשון של הנחש עשויה בצורת V, שנראית חצויה לשתים.) ועוד גזר עליו, שתהא לשונו זרוקה תמיד מחוץ לפיו, כדי להראות לכולם את לשונו החצויה, שידעו שבלשונו פשע!
4. בהתחלה – הנחש היה ידיד טוב של האדם, והיה צמוד אליו כמו כלב!
לאחר שדיבר לשון הרע – קילל אותו הקב"ה: "ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעה ובין זרעך"! כלומר, שהאדם יהיה שונא אותו לעולם, בגלל הרוק הארסי שלו! וגם הנחש נהפך להיות אויבו של האדם, עד שחז"ל ציוו אותנו: "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו"! כיון שאין לסמוך על ידידותו ונאמנותו – לעולם!
אלו הם ארבעת הקללות שנתקלל בהם הנחש הקדמוני. את הכל הוא הפסיד, בגלל שדיבר לשון הרע! ואנו, לפחות נלמד את הלקח שעולה מעונשו של הנחש, ונדע, שמי שמתגאה ומתרברב בלשונו – בסופו של דבר הקב"ה "מקצץ לו את הרגליים" ומוריד אותו עד לעפר!
לתשומת לב – – – !
אלו הם התוצאות המזעזעות, על ההרס והחורבן שנגרם לנו כתוצאה מהלשון! 8 פגעים – שהאדם פוגע בעצמו – ע"י דיבורו!
אכן, לא לחינם מספרים על היהודי הקדוש מפשיסחא, שציוה פעם על תלמידו ר' שמחה בונים, שיצא לאיזו אכסניא שנמצאת בקצה היער, ולא פירש להם את סיבת הדבר.
יצאו התלמידים אל אותה אכסניא, התישבו שם וביקשו לאכול, ואולם למגינת ליבם התברר להם, שכל האוכל שמבשלים באכסניא, הוא רק 'בשרי'!
מיד החלו החסידים, לחקור ולדרוש על טיבו של הבשר:
* מיהו השוחט? והיכן נמצא משגיח הכשרות?
* האם הבהמה יצאה "חָלָק" ללא שום 'סירכא'?
* האם הניקור, המליחה, וההדחה, היו כדין?
* האם הגעילו את הכלים לפני שבישלו בהם את הבשר?
וכך היו החסידים שואלים ומבררים מפי הכפרי בעל האכסניא, עד שלפתע שומעים הם, קול צועק לעברם, מפי אדם שישב מאחורי התנור:
"אוי! חסידים שוטים! עד שאתם מבררים כל כך על מה שאתם מכניסים לפה – תבררו קודם על מה שאתם מוציאים מהפה! שיהיה ג"כ בתכלית ההידור והדקדוק!
וזהו הלקח הגדול שאנו צריכים ללמוד מסיפור זה: כל כך הרבה חומרות ודקדוקים, אנו מקפידים לחשוש על כל דבר שנכנס לפינו, שיהיה בהכשר המהודר ביותר! ואולם בל נשכח להדר, גם על הדברים שאנו מוציאים מפינו, שגם זה יהיה נקי וְ'חָלָק' – מכל מיני פגמים ועוונות של לשון הרע ורכילות! שכיצד יתכן, שעל "לאו" אחד מהתורה (של איסור "טריפה", או איסור "תולעים") נחשוש ונברר "ונרעיש" על זה את כל העולם, ואילו על דיבורי הפה, שעלולים להיכשל בו ב – 17 לאוין מהתורה (!!) וכי זה לא שווה בדיקה – לפחות – כמו בדיקה של חשש איסור טריפה? עד כדי כך 'נתעוורו' עיני השכל שלנו?
…נקודה למחשבה!
הסטייפלר אמר, שמוטב לו להשאר "כבד שמיעה" באוזן אחת, ובלבד שלא להיכשל פעם אחת בשמיעת לשון הרע!!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5