——–
בעת שהגאון בעל ה"כתב סופר" – רבה של פרשבורג, בנו של הגאון הנודע ה"חתם סופר" – הצליח להשפיע על ממשלת הונגריה, שהקהילות החרדיות יוכלו להינתק מהקהילה הכללית הכפופה להשפעות הרפורמה ויקבלו מעמד מאושר, על מנת שיוכלו להתארגן ולחיות בקהילות נפרדות הפועלות אך ורק על פי השלחן ערוך, ובסיעתא דשמיא עלה הדבר בידו, ידעו הכל שניצחון זה הוא פרי שנבט לאחר הזריעה שזרע ה"חתם סופר" ברב יגיעתו בארגון היהודים החרדים תחת דגל התורה.
באותה שעה כנס ה"כתב סופר" את כל גאוני וצדיקי הונגריה לעצרת חגיגית, במטרה לחזק את החיים הרוחניים ולעמוד על המשמר.
בשעת הכנס דרש בפני הבאים הגאון ה"כתב סופר", ובין דבריו אמר: "מורי ורבותי, במעמד מרומם וחשוב זה, יש לי הכבוד להראות לכל האורחים דבר חשוב אשר בידי, ירושה מאבי זצ"ל והוא מאביו, וכן הלאה מדורי דורות בן אחר בן – עד לזמן בית המקדש. לדבר זה אין בכלל ערך, ואנו שומרים עליו כעל אוצר יקר אשר כל הון לא ישוה לו, זהו "שקל הקדש" אשר השתמשו בו בזמן הבית. עד כמה שידוע לי, היא המטבע היחידה בעולם היהודי. אני רוצה להציע אותה לפני באי הכנס, כדי שכל אחד יוכל לעין בצורתה וגדלה, שאגב היא נוגעת לכמה דינים חשובים, כל אחד ימסר לשני, וכמובן להחזירה אלי לאחר מכן".
כמובן שההתענינות סביב המטבע היתה רבה מאוד, והכל בדקו את שקל הקדש. בזהירות רבה, וכך עברה שעה ארוכה כשהמטבע עוברת מאחד למשנהו.
לפתע נשמע קול: היכן השקל?, ואכן התברר שהשקל נעלם, ה"כתב סופר" נרגש, מבלי להבין כיצד קרא הדבר, קם ופנה בדברים אל הנאספים ואמר: יודע אני ובטוח, שבלי כל כוונה רעה נעלם השקל, אולם אפשר שאחד הנאספים החליפו בשוגג במטבע שלו, ועל כן מבקש אני, אחר המחילה, שכל אחד יבדוק בין מטבעותיו שבכיסיו, שמא ימצא השקל.
המסובים עשו כבקשתו – ולא נמצא דבר.
ה"כתב סופר" בראותו שזה לא הועיל, הציע שכל אחד ואחד יחפש בבגדי חבירו, ואפשר שבדרך הזאת ימצא השקל.
אולם להצעה זו התנגד זקן אחד, תלמיד חכם מתלמידיו של ה"חתם סופר", ובקש שימתינו עוד רבע שעה. הקהל הסכים לבקשתו. ומשחלף הזמן ועדיין לא נמצא השקל, קם הזקן ובקש שימתינו עוד רבע שעה. הקהל כבר היה מחוסר סבלנות לגמרי, והתנגד לבקשתו זו אשר היתה ללא כל נימוק, אבל ה"כתב סופר", בהכירו שזקן זה הינו מחשובי תלמידיו של ה"חתם סופר", ביקש מהקהל שאכן יסכימו להצעתו וימתינו עוד רבע שעה. ומשחלפה אף היא, וכבר כמעט התחילו להטיל חשד על הזקן, קם שוב הזקן, וכשדמעות בעיניו חזר ופנה לנאספים ובקש שיואילו להמתין עוד רבע שעה, והבטיח שיותר לא יבקש להמתין.
והנה לפתע נכנס המשמש של ה"כתב סופר" ובפיו בשורה: הנה המטבע, הנה שקל הקודש!!!, עמד השמש והסביר לפני כל הקהל, כי בשעה שנער את המפה בחוץ מכל הפסלת שהיה עליה, באותה שעה כנראה נפלה גם המטבע, ועתה שעבר שם שנית, התנוצצה היא אליו מבין כל שיירי המאכל והפסולת.
עתה היפנו כלם מבטיהם לעבר אותו תלמיד חכם זקן בכדי שיסביר את פשר התנהגותו.
קם אותו זקן ואמר: אני מתלמידיו של ה"חתם סופר". בשעה שהזמינו אותי לכנס חשוב זה, חשבתי בלבי להביא לפני באי כנס זה דבר אשר יעניין ביותר את כל הקהל, ומאחר שיש בידי שקל מזמן בית המקדש אשר אצלי בירושה מדור אחר דור, אמרתי להציע זאת לפניהם, אולם מששמעתי מבנו של רבי, ה"כתב סופר", איך החשיב והרבה להעריך את המטבע שברשותו, ותרתי אני על הרעיון משום כבוד בנו של רבי זצ"ל. והנה בשעה שהמטבע נאבדה ועלה הרעיון בדעתו של ה"כתב סופר" שכל אחד יחפש בבגדו, הרי בודאי שבכיסי היתה נמצאת המטבע "האבודה", וחשבתי בלבי על גודל חילול ה’, ואיך תרד קרנו של רבי זצ"ל שכך נהג אחד מתלמידיו, ובאם הייתי אומר: אף לי היתה מטבע כזאת, הרי היו לועגים לי, ועל כן בקשתי שימתינו כמה רבעי שעה, ובאותה שעה הייתי נושא תפלה להקדוש-ברוך-הוא שיעזור לי שלא אתבייש כל כך לעת זקנה, ושלא תבוא על ידי תקלה נוראה כזו של חילול ה’, ואכן התקבלה תפילתי – והמטבע אכן נמצאה, הנה השקל הקדושה – סיים הזקן את דבריו, בהצביעו על המטבע שבידו.
משסיים הלה את דבריו, פנה ה"כתב סופר" אל הנאספים הנדהמים ואמר: עלינו להודות לה' יתברך שהביא לסיום כזה מוצלח במעשה זה שהיה, ובזה הרי נמנע חילול ה’ נורא, שהרי מי היה מאמין לו – הכל היו בודאי משוכנעים שאין עוד מטבע כזה בעולם, אבל מצד שני, צריך מעשה זה ללמדנו, שהפרוש "והוי דן את כל האדם לכף זכות", שהתורה הקדושה וחכמינו זכרונם לברכה ציוו לנו, הכוונה, שגם במקרה שלפי כל הסימנים שיש בידך אתה מחליט כמעט בוודאות שהלה אשם, צריכים גם אז למצוא זכות עבורו, ואם כל הכנס התאסף ובא רק בשביל לימוד זה – דיינו! (אלופינו מסובלים)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל
מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5