חלומות עיור מלידה

——–

מתברר שבחלומות של עיוורים מלידה, לא מופיעים מראות, אלא תחושות בלבד, כגון אם עיוור מלידה חולם שפוגש את אביו, לא יראה בחלום את אביו במראה חזותי, אלא יחוש אותו, על ידי שמיעת קולו, על ידי חומו, ריחו וכדומה, בשאר החושים שאותם מכיר ומשתמש העיור. ובדמיונו ובחלומותיו לעולם לא יוכל לדמיין מראות, היות ומעולם לא השתמש בחוש הראיה, לכן לא יוכל לעשות שימוש בו, וגם אם הוא ירצה עד מאוד, וגם אם לידו יעמוד, אדם פיקח ובעל לשון לימודים, ויתאר לו בכל התיאורים שבעולם את אשר רואות עיניו, העיור לעולם לא יוכל לדמיין את הנראה, שכאמור, חוש הדמיון מוגבל במה שהאדם מכיר.

הקדמה זו חשובה עד מאוד להבין מדוע אין אנו יכולים לדמיין את השם בשום צורה, כיון שבכוחו של הדמיון לדמיין רק את מה שאנו מכירים בחושים, ואת השם אנו מכירים רק במחשבה ובשכל, ולא בשום אחד מחמשת החושים. על כן המסקנא המוחלטת העולה מכך היא, שאין שום אפשרות לדמיין את השם יתעלה, וכל דמיון שעולה עלי לב בהשם, הוא הגשמה גמורה.

(((לא שייך בו דמיון ואין לו דמות הגוף)))

א. כיון שה' אינו גוף, ואין דמיון בינו לבין ברואיו כלל, בשום דבר מן הדברים, כנאמר בתורה, כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד,טו), ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ,כה), ממילא לא שייך לנו לדמיין אותו יתעלה, כיון שאין שום דבר שאנו מכירים שדומה לו, וממילא אין לנו דרך בכח הדמיון לדמיינו. וכן הוא בזוהר בדוכתי טובי, כגון בפתיחת אליהו וז"ל, ובך לית דמיון, ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר. ע"כ. והרי שאינו דומה לשום דבר. ובפרשת בא (דף מב ע"ב) על הפסוק, כי לא ראיתם כל תמונה, כתוב, מכל דבר דאית ביה תמונה ודמיון, לא ראיתם. וכך הרמב"ם (יסודי התורה פ"א ה"ח) אחר שהביא את שני הפסוקים הנזכרים, סיים, ואילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים. ע"כ. לאמור שאינו דומה לשום דבר. וכן בהמשך (הלכה ט) כתב, לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה. ע"כ. וכ"כ בפירוש המשנה (סנהדרין פרק י משנה א היסוד השלישי) וז"ל, ואמר הנביא ואל מי תדמיון אל וכו', ואל מי תדמיוני ואשוה וכו', ואילו היה גוף, כי אז היה דומה לגופות. וכל מה שבא בספרים מתאריו בתארי הגופות, כגון, ההליכה והעמידה והישיבה והדבור וכיוצא בזה, הם כולם דרך השאלה. וכמו שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם. עכ"ל. ועוד עמד על כך המורה בדוכתי טובי, וביאר את האמור, וכגון בח"א (פרק לה) כתב, כך צריך לשנן להם [להמון עם, נשים וקטנים] כי ה' אינו גוף, ואין דמיון בינו לבין ברואיו כלל בשום דבר מן הדברים. ושאין מציאותו כעין מציאותם וכו'. אבל שלילת הגשמות וסלוק הדמוי וההתפעלויות ממנו, הוא דבר שראוי לפרשו ולבארו לכל אדם כראוי לו וכו'. עכ"ל. ועוד לו (ח"א פרק נה) כתב, לשלול ממנו הדמוי וכו', ועוד (פרק נו) באורך, ובהמשך בדברו על התארים, שלל כל דמוי, ושאין שום יחס בינו לבין דבר אחר. וכ"כ הרס"ג בהאמונות והדעות (מאמר ב ריש פרק ט, ופרק יב ד"ה ועל הנפעל), וכ"כ בספר חובות הלבבות (שער היחוד פרק ח) והענין השני, אשר הוא אחד אמתי נמצא בפועל, הוא ענין, אשר לא יתרבה, ולא ישתנה, ולא יתחלף, ולא יסופר במדה ממדות הגשמיים, ולא תשיגהו לא הויה ולא הפסד ולא תכלה, ולא יעתק ולא ינוע, ולא ידמה אל דבר , ולא ידמה אליו דבר וכו'. וכ"כ בריש ספר המצרף לרבי ברכיה בן נטרונאי הנקדן (עמ' 117 והוא מן הראשונים לפני כאלף שנים) ומי יוכל להעלות במחשבה, ולהרהר אפילו כהרף עין, דמות האל הגדול הגבור והנורא וכו'. כי גם משה רבינו ע"ה וכו', השיבו כי לא יראני האדם וחי וכו'. ונתברר לנו שאין בריה יכולה בעולם לדמות לו צורה ודמות , כמו שנאמר, כי לא ראיתם כל תמונה, ואל מי תדמיון אל וכו'. ועוד שם (עמ' 118) כתב וז"ל, ויתברר, כי הצור, נמצא שאין לו תמונה, ואין לו דמיון , ואין להביט זולתו. עכ"ל. וכן כתב הרוקח בפירושו על התורה (דברים ד,ו) על הפסוק שמע ישראל וז"ל, ואין לו דמות בריותיו, ולא צורת בריותיו, ולא מראה גווני יצירותיו. והוא אחד ואין לו שני. ואלו מדות הגשמים, אינם כי אם להבין לבני אדם. וכבר הזהירנו שלא נחשוב עליו דמות יצירה, ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, ותמונה אינכם רואים זולתי קול. עכ"ל. ועוד כתב ר"א מגרמיזא בעל הרוקח בשער היסוד וז"ל, והשם בלבו שעל השי"ת שייך לשון צלם ודמות, אין לו אלוה כלל. ומאמר הנביא (ישעיה ו) ואראה את ה', ר"ל, שידע חפץ השי"ת במראה. ועתה כפי מדעי הקצר, אלמד בני אדם שלא יהיה כונתם בדבר הנראה לנביאים לקרות אל, כי אם ביוצר הכל, אשר אין לו דמות וכו'. ע"כ. ועוד כתב הרוקח (הלכות חסידות שורש קדושת הייחוד) וז"ל, אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ, אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות, לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו וכו'. בני שמע לדברי, ואל תיגע לחשוב מה הוא, כי לא תוכל לידע דבר מהבורא, והוא לא נברא, היה הוה יהיה, מה דמות תערכו לו, אל מי תדמיוני ואשתוה. כי כל דמות הנוצרים [דברים שנוצרו] אין ביוצר, וכל דמיון הברואים, אין בבורא. וכל צלם העשויה, אין בעושה. אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים, לא יוכלו לכוין הכל בהויתו וכו'. וכ"כ הריקאנטי (פרשת ויחי) פן תכשל ותחריב את העולם לאמור, שיש בשי"ת מדות מוגשמות ומתוארות ומוגבלות, שאין הדבר כך חלילה, ואל מי תדמיון אל, ומה דמות תערכו לו וכו'. כי אין לו דמיון בנבראים וכו'. וכ"כ התניא הקדמון בספר מעלות המדות (המעלה הראשונה) אחד ומיוחד בכל מין יחוד בלא שותף ולא דמיון וכו'. ועוד צריכין אנו להאמין ולידע, שאין לבורא יתברך לא גוף ולא גשם ולא תמונה ולא שום דמות וכו'. עכ"ל. וכ"כ העיקרים (מאמר ב פרק ז) ומהשורש השלישי שהוא שאין לו יתברך התלות בזמן, יחוייב שיהיה כחו בלתי בעל תכלית, וימצא בו יכולת בלתי בעל תכלית, ושלמות בלתי בעל תכלית, ולזה אי אפשר שיפול בו השווי ולא הדמיון לשום דבר מן הנמצאות וכו'. וכן אמר הכתוב, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ,כו). ע"כ. ועוד (מאמר ד פרק ג) כתב, וכמו שאין הקש ודמיון בין מציאותו למציאות זולתו וכו'. וכ"כ הצדה לדרך (כלל ד פרק ה דבור שני) וז"ל, על שאר בני אדם יאמרו להם (אחר שאינם מציירים אלא המורגש), שיש בעולם אלוה אחד שמושל בכל, ומנהיג הכל, והוא בלא ערך ובלא דמות. [ובספר כד הקמח (ריש יחוד השם) כתב וז"ל, שאחדותו שלימה מכל צד ומכל פנה, בלא שום הרכבה בעולם. ואין לו דומה באחדותו, לא בעליונים ולא בתחתונים. ועוד לו ברבינו בחיי על התורה (דברים פרק ו,ד) וז"ל, לכך הוצרך לומר, ה' אלהינו ה' אחד, להורות ה' שהוא אלהי ישראל הוא אחד, והוא לבדו נקרא ה' אחד, ואין זולתו ברוך הוא, שאחדותו שלמה מכל צד, בלא שום הרכבה בעולם, ואין לו באחדותו דומה לא בעליונים ולא בשפלים וכו'. עכ"ל.]

(((הדמיון מוגבל רק בדברי גשם)))

ב. הדמיון יכול להיות רק בדברים גשמיים, או בהרכבת כמה דברים גשמיים, אף באופנים בלתי אפשריים במציאות, כל עוד הרכיבים הם גשמיים, כגון שיראה בדמיונו ספינה טסה בשמים וכדו', אף שאין זה מציאותי, מכל מקום החלקים בדמיון מציאותיים, שהם ספינה ושמים, ולכן יוכל הדמיון לדמיין אותם. אך אין יכולת מציאותית לדמיין דברים רוחניים, כיון שאף פעם לא ראה האדם שהוא גשמי, דברי רוח, והדמיון מוגבל לדמיין רק דברים שראה או שחש באחד מחושיו הגשמיים. וכאשר כתב הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"א פרק עג) וז"ל, כי אין הדמיון משיג כי אם הפרט המורכב בכללותו, כפי שהשיגוהו החושים. או שמרכיב הדברים שהם נפרדים במציאות, ומרכיבם זה על זה, והכל גוף או כח מכחות הגוף . כמו שמדמה המדמה אדם וראשו ראש סוס, ויש לו כנפים וכיוצא בכך. וזהו הנקרא המוצר הכוזב, לפי שאינו תואם שום מציאות כלל. ואין הדמיון יכול כלל להשתחרר במושגיו מן החומר, ואפילו יפשיט צורה מסויימת בתכלית ההפשטה, וכו'. לפי שאין מצוי אצל הדמיון כי אם גוף או דבר בגוף . עכ"ל. וכן כתב עוד לעיל התם (פרק מט). וכ"כ עוד המורה (ח"ב פרק יב תרגום ן' תיבון) וז"ל, וכמו שהדמיון לא יצייר נמצא כי אם גוף או כוח בגוף וכו'. וכ"כ עוד (ח"א פרק עג) וז"ל, שהדמיון לא ישיג אלא האישי המורכב בכללו, לפי מה שהשיגוהו החושים , או ירכיב הדברים המפוזרים במציאות, וירכיב קצתם על קצתם, והכל גשם או כח מכוחות הגשם וכו'. עכ"ל. ועוד לו בכח הרכבות הדמיון בשמונה פרקים (הקדמתו למס' אבות פרק א, וסופ"ב), וכ"כ בספר הישר (שער ח).

וכ"כ מהרח"ו בעץ חיים (ח"ב שער קיצור אבי"ע פ"י דף קיז ד"ה עוד יש יתרון) וז"ל, עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה, כי המדמה לא ישיג אלא בחומר , ו כל הירהוריו ודמיוניו יהיה בחומר וכו'. עכ"ל. ועוד בעץ חיים (ח"ב שער נ פרק י ד"ה עוד יש) כתב וז"ל, ועוד שלא יוכל זה הכח המדמה לצייר רק בציור גשם חומר, ולא בציור רוחני, הנקרא צורה ונפש וכו'. עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו ודמיוניו יהיה בחומר. אך השכל ישיג בצורה עצמה איך הוא וכו'. עכ"ל. ועוד לו במבא שערים (ש"ו ח"ב פ"י ד"ה עוד יש) כתב, עוד יש כח אחר במדמה, והוא כי ידמה ויצייר הדברים אף שלא באמיתתן, מה שא"א להיות כן ההרגש החיצון. ועוד שלא יוכל כח זה המדמה, לצייר רק בציור גשם וחומר, לא בציור רוחני הנקרא צורה ונפש וכו'. עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה, כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו ודמיוניו יהיו בחומר, אך השכל ישיג בצורה עצמה איך היא וכו'. עכ"ל. וכ"כ הרמח"ל בדרך ה' (ח"א פ"א אות ה) כי אין ציורנו ודמיוננו תופס אלא ענינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא ממנו יתברך. שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל. עכ"ל. ועוד כתב (ח"א פ"ה אות ב) וז"ל, הדמיון הוא חייב להיות בהכרת גשם , אך הרוחניים אי אפשר לנו לצייר ענינם היטב, כי הם חוץ מדמיוננו. ע"כ. ובקל"ח פתחי חכמה (פתח טל) כתב, ודאי מן הנמנע שאפילו בדרך דמיון יראה הכבוד העליון בצורה גשמית כלל. עכ"ל. וכ"כ הבא"ח בדעת ותבונה (ריש פתיחה שניה ד"ה והא) ושכ"כ הרמ"ק בספר הפרדס, והשומר אמונים (אירגאס ח"ב פי"א העיקר החמישי) ועוד יתרה מכך ראה להרמח"ל בדרך ה' (ח"ג פרק ג סימן ה), שאף כשנביא "רואה" נבואה שהוא מראה רוחני גמור, כדי להחקק במוחו מוכרחים הדברים לעבור "המרה" של מראה הרוחניות, אל כח הדמיון שלו, והדמיון מוכרח להשתמש בדמיונות גשם, כי בזה בלבד כוחו של הדמיון, ואלו הם הציורים בקבלה, קו, עיגול, דמות אדם וכדו'. וכ"כ עוד (ח"ג פרק ה אות ז, ובקל"ח פתחי חכמה פתח ז, ובדעת תבונות סי' קפד). ועוד כתב הרמח"ל בדרך השם (ח"ג פרק א סימן ו) שכן הוא אף בחלומות אמת, שעוברים המרה על ידי הדמיון להחקק במוח הזוכה להם. כלומר הדמיון כה מוגבל בגשם, שאין ביכולת הנביא ל"תרגם" את "מראה" הנבואה שראה (שהיא כמובן דבר אחר מכל מה שאנו מכירים, היות והיא מראה רוחני), אלא על ידי המרה של המראה, שראה דמיונות של גשם. וכיוצא בזה כתבו גאונים רבים באוצר הגאונים (ברכות דף 15 ובחלק הפירושים סוף עמ' 1) לגבי מראה הנבואה, וכ"כ רבנו סעדיה גאון בפירושו לספר יצירה (הובא באוצר הגאונים ברכות דף 15) וז"ל, וכל דבר וכל מקרה שנאמר בו ראיתי את ה', פירושו בודאי ראיתי כבוד, ונתוודע אלי עוצם ה' וגבורתו. ואם יבוא אדם שוטה עצום, ויכריח עצמו ויאמר, כי הנביאים האלו ראו את ה' כמשמע הכתוב, אנו מבארים לו כי אין הדבר כמשמעו מהתורה, שהרי כתוב בתורה כי לא דבר ה' עם אחד מהנביאים כי עם משה בלבד, דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים. ומכאן תבין ותראה, כי כל האור שראו הנביאים ושמעו הדבר ממנו, אור ברוי [מלשון נברא] הוא, כדכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן, וכתיב ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר וגו'. עכ"ל. ומעתה מובנים דברי הרמב"ם במורה בדוכתי טובי שמעמד הר סיני היה במראה הנבואה כגון במורה (ח"א פרק י בסופו, ובח"א פרק כז, ובפרק סד, ובח"ב פרק לב ד"ה אבל מעמד, והרחיב בפרק לג) וכ"כ ר"ח (ברכות דף ו, הובא באוצר הגאונים ברכות דף 3) על דברי הגמ' מנין שהב"ה מניח תפילין וז"ל, פי' שהב"ה מראה כבודו ליראיו וחסידיו באובנתא דליבא כדמות אדם יושב וכו'. וכיון שנודע לנו כי מתראה לנביאים בענין הזה, נתברר לנו, כי ראייה האמורה, בראיית הלב ולא בראיית העין היא. כי לא יתכן להאמר בראיית העין שנראית דמות להב"ה, שנא' ואל מי תדמיוני ואשוה, אלא ראייה בלב היא וכו' שם באורך. ועוד לו בזה באוצה"ג (ברכות עמ' 63). גם בתשובות הגאונים (ליק סי' קיז) כתב ר"ח על מלמד שנתעטף הקב"ה כש"צ וכו', כך פירושו, כי צוה הקב"ה למלאך להתעטף כש"ץ במראית העין וכו'. וראה בזה בהרחבה להלן (סעיף י).

(((חלומות ודמיונות עיוור מלידה)))

ג. בספר הישר (שער ח) כדי להבהיר ולבאר למה לא ניתן לנו לדמיין את הבורא כלל, המשיל זאת לעיוור מלידה וז"ל, אילו יהיה אדם נברא עיור, ומהיותו לא ראה אור, אך יהיה חכם משכיל, ידע כי יש בעולם אורה, ואינו משיג אותה, ולא ידע על איזה ענין הוא, או על איזה תבנית הוא, רק ידע כי היא היפך ממה שישיג. כי בעיניו לא ישיג דבר, אך בשכלו ידע כחות האור. ואע"פ שילמדהו אדם ויאמר לו כי יש אור, לא יוכל להודיעו מראהו. ואם יאמרו לו כי השמש לבן וזך ובהיר, לא יכיר מה הוא, כי לא ראה מימיו דבר לבן וזך ובהיר, ואחרי אשר לא ראה דבר לבן וזך ובהיר וצח, שהם מדות השמש ותואריו, לא יוכל להכיר השמש. ואילו יהיה יודע מהו דבר לבן וזך, מיד היה מכיר השמש, אע"פ שלא ראה אותה מימיו. א"כ הנה נודע לנו, כי חסרון ידיעתו השמש, לא בא אליו אלא מחסרון הכרת תואריו, ואילו היה יודע תואריו היה יודע אותו מיד [עד כאן המשל, ועתה הנמשל.] וכן אנחנו, נדע כל דבר שיש לו מהות הם תואריו, ומן התוארים אדם יודע הדברים ההם, ומי שלא יכיר התוארים ולא ישיגם, א"א לו להשיג מהות הדבר. א"כ לא נשיג הבורא, מפני שלא נשיג כחותיו, שהם כתוארים לבורא. ואולם לא נשיג אותם, מפני שאין בינינו וביניהם שום דמיון ושותפות, בעבור שהוא בורא ואנו נבראים. ואין לו גוף ואנחנו בעלי גופים. והוא אחד ואנחנו רבים. והוא קיים ואנחנו אובדים. א"כ לא נוכל להשיגו, כי לא ישיג דבר לדבר אחר, רק בקצת שותפות ודמיון וכו'. עכ"ל.

וראיתי באנציקלופדיה הלכתית רפואית (ח"ג ערך חלום, ברקע המדעי עמ' 488) שקיבץ ממחקרי החלומות, ושם העלו, שגם עיוורים מלידה חולמים, אלא שחלומותיהם מכילים מרכיבים שמיעתיים וגופניים, ללא מרכיבים חזותיים. ע"כ. הרי שעיור מלידה לא יכול לדמיין מראות, כי מעולם לא ראה אותם. אולם הרגשות, קולות, מישוש וכדומה, שהם דברים שחווה והרגיש, אותם בלבד יוכל לדמיין, ולכן רק כמותם יוכל לעלות בדמיונו, בעת חלומו. ומה נפלאה ידיעה זו, שבכחה להפנים את משמעות הדברים, מדוע אין ביכולת אנוש לדמיין את השם בשום פנים ואופן, שכשם שהעיור לא יוכל לדמיין מה שאינו מכיר בחושיו, ולכן כשמעלה הוא בדמיונו נהר גועש, לא יראה מראה שצף קצף המים וכמותם, אלא בדמיונו ישמע את קול המים הרבים, ואת הלחות העולה באויר, והרוח הנושבת בפניו וכדומה, וזאת אע"פ שניצב עמו איש הרואה, ומסביר לו בכל כוחו את מראה הנהר ומיימיו, וכיצד ניתן לדמיינם, הן לא יגהה מזור לעיור, שהוא בכח דמיונו לעולם לא יוכל לדמיין את מראה הנהר, לפי שמעולם לא ראה נהר או מים וכדומה, ויוכל לדמיין רק את אשר הוא מכיר בחושיו. וכאמור שבחלומותיו אינו רואה מראות, אלא בדברים שמכיר הוא בחושיו ומשתמש בהם.

כן אנו עיורים מלידה ביחס לה', ולכן אין בכוחנו לדמיין את ה', שכן לא ראינו מעולם דבר רוחני, ק"ו שלא את רוחניות ה', שאותה לא מכיר באמת שום נברא. וזאת אף אם יבא נביא לפנינו, ויתאר לנו בכל כוחו ובשפה ברורה את החויה הרוחנית שחוה, בעת שראה את מראה הנבואה, אנו לעולם לא נוכל לדמיין את המראה שהוא ראה, וכל דמיון שנעלה בדעתנו מכח ההסברים שיסביר לנו הנביא, נדע שאינו אמיתי כלל. וכן הוא בכל הפסוקים המדברים על השם, ובכל דברי הנביאים אשר "ראו" את השם, וגם אחר ההסברים המעמיקים של הרמב"ם ודעימיה ב"מראה" השם, אנחנו נדע שלעולם לא נוכל לדמיינו בכלים שיש לנו עתה, מאחר והדמיון מוגבל לחושי המדמיין.

דבר מעניין ראיתי בספר ההוכחות של עו"ד ערן בן עזרא (מהדורה שלישית עמ' 208, ושם מציין היכן ניתן לראות עדות זו) שמביא את עדותה של ויקי נורתוק מאנגליה, שהינה עיוורת מלידה, שחוותה מוות קליני, ואז בעת המוות, לראשונה בחייה ראתה וז"ל, דבר זה אירע בשנות העשרים לחייה, לאחר שעברה תאונת דרכים קשה, מתה מוות קליני, ולהפתעתה ראתה את עצמה בבית החולים שוכבת על המיטה, כאשר היא מרחפת מעל גופתה. היא אומרת שמעולם לא ראתה מימיה כלום, לא אור ולא צללים, גם לא שחור, ובחלומותיה חווה חושי רגש, טעם, ריח, ללא מראות מוחשיים, ובלשונה "כי אין לי ידיעה איך נראים הדברים". ולכן היא מספרת שהיתה זו חוויה מפחידה, כיון שהיא אינה רגילה לראות דברים באופן מוחשי, ולראשונה בחייה ראתה. פתאום היא זיהתה את שערה, ואת טבעת הנישואין שלה, ואז שאלה את עצמה זה הגוף שלי? האם אני מתה וכו'.

ומה נפלאים דברי הרמב"ם בפירוש המשניות (רפ"י דסנהדרין) בלשונו הזהב במילים קצרות הקולעות אל השערה וז"ל, כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים, ואין החרש משיג שמע הקולות, ולא הסריס תאות המשגל, כן לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיות. ע"כ.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5