——–
השבת, אנו מסיימים את הספר השלישי מחמישה חומשי תורה, נאמר אי"ה ג' פעמים חזק.
שיחתנו הערב נאמר למחרת ל"ג בעומר – יומא דהילולא דרשב"י. בעבוֹר ל"ב לעומר, ביום השלישי ל"טוב".
ואני מסביר: אומרים הספרים הקדושים: 49 ימי הספירה הם מנין "לב טוב" (בגימטריא 49). בעבוֹר ל"ב לעומר, יש לנו את הל"ג בעומר, ובל"ג בעומר אנחנו מתחילים את מנין ה"טוב", ז"א אנחנו מתחילים את 17 היום שנותרו עד למתן תורה. "לב טוב" – אנחנו מצויים הערב, כבר ביום השלישי לטוב, חזקה לטוב, שכן תורתנו הקדושה זקוקה ל"לב טוב".
מה כולל לב טוב? אומר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו בפרק ב' בפרקי אבות: לב טוב זה כולל: עין טובה, חבר טוב, שכן טוב והרואה את הנולד – כולם מעלות הנדרשות לקבלת התורה: שיהיה עין טובה, לפרגן לחבר, לא להיות צר עין, חבר טוב, מלשון חיבור, שכן טוב, לראות את הנולד, להיות חכם – "איזהו חכם הרואה את הנולד כמובא בפרקי אבות.
אתמול, ביומא דהילולא דרשב"י, התחלנו לספור את מנין ה"טוב", הצמוד ללב, כדי להגיע ליום הנכסף – יום מתן תורה, הוא יום ה"טוב", כמו שנאמר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל-תַּעֲזבוּ" (משלי ד, ב).
התורה נקראת טוב. "מָצָא טוֹב" – זה תורה, "מָצָא טוֹב" זה גם אשה טובה, ואשת חיל נאמר גם על התורה הקדושה.
הערב, אור ליום אחרון של השבוע החמישי לספירה, שהוא השבוע לספירת ה"הוד", שהרי ימי הספירה מחולקים כל שבוע לספירה אחרת: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
השבוע החמישי הוא השבוע של ה"הוד". ל"ג בעומר זה הוד שבהוד. מה זה הוד? היא מידתו של אהרון הכהן: "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א, יב) – דברי הלל הזקן.
השבוע הזה, שבוע ה"הוד", חשוב מאוד בהכנה לקבלת התורה, שכן התורה הקדושה זקוקה לאחדות, להיות חברים כל ישראל, להיות כאיש אחד בלב אחד, לצאת מרפידים. אומרים חז"ל: "רפידים" אותיות פֵּרְדים להיות זוגיים, כי פֵּרְדים זה גם אומר עקשנות, לא להיות עקשנים כפרד – זהו תנאי לקבלת התורה, זהו השבוע שיש לנו עוד יום אחד ממנו.
הספר השלישי אותו אנו מסיימים השבת, ברובו נקרא תמיד בימי הספירה, הוא ספר שאנחנו קוראים אותו בימי הספירה, ימי ההכנה למתן תורה, והקריאה מעוררת את הזמן, כידוע, לאמר, תוכנו של הספר הזה ברובו הנקרא בימי הספירה הוא תנאי לקבלת התורה.
מהו תוכנו בעיקרו של הספר הזה?
אנחנו מוצאים בספר הזה בהרחבה גדולה את סגולתו של עם קדוש, את ערכו של יהודי – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יח), כי בנים אתם לה' אלוקיכם, יסוד גדול שבלעדיו אי אפשר להגיע למתן תורה.
יש בספר הזה אריכות גדולה בסגולתה של ארצנו הקדושה, במיוחדותה, ערכה ומכאן ריבוי המצוות התלויות בה, מצוות התלויות בארץ, גם על זה יש אריכות גדולה מאוד – ארץ ישראל. והיא נושא שיחתנו.
ומעל הכל יש בספר שלנו, שאנו קוראים גם השבת, את סגולתה של תורתנו הקדושה, שהיא תכלית הבריאה כולה שנאמר: "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אתָם" (ויקרא כו, ג), שתהיו עמלים בתורה. סגולת התורה זה לא מדע, זה לא ידיעה, זה לא פרופסורה, אלא סגולת התורה זה "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" – אומרים חז"ל, רש"י מביא במקום שתהיו עמלים בתורה כל הזמן, אפילו מאה פעמים, למרות שאתה כבר יודע. עצם החזרה, השינון ההתמדה שתדע בלימוד התורה, היא מעלתה.
ובכן, שלושה ערכים נעלים ונשגבים יש לנו בספר ההכנה למתן תורה, והם: עם ישראל, ארץ ישראל, ותורת ישראל – 3 יסודות המאחדים, המייחדים והמבדילים אותנו מכל העמים.
שואל "אור החיים" הקדוש, פרשת בחוקותי: מדוע נקרא עמל התורה בשם "חוקה" שנאמר "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ"? מדוע עמל התורה נקרא חוק? ועונה: "לצד שיש בה מצוה" – לימוד התורה היא מצוה – "אפילו ללמוד דברים שאדם למד אותם פעמיים או שלוש" – הוא יודע אותם, ואם הוא יודע אותם, אין מה ללמוד, שילמד דברים חדשים, אבל לא! אע"פ שהוא למד אותם כבר פעמיים ושלוש, או עשר פעם, או מאה פעמים והם יודעים אצלו, צריך לחזור שוב, כי חפץ ה' בעסק התורה עוד ועוד. אין לנו מושג איזו השפעה יש בעולם, איזו קדושה יש בעולם, איזה קיום יש לעולם כשהאדם לומד תורה, גם אם הוא יודע אותה, גם אם הוא בקי בה והיא שנונה אצלו, כל מילה זה בנין עולם, חוק זה לא מדע, מדע אני כבר יודע, זה חוק! ממשיך "אור החיים" ואומר: "וטעם אומרו לשון הרבים" – למה הוא אומר "אִם-בְּחֻקּתַי", שזה לשון רבים, ולא בחוקַתי (בחוקה שלי)? ועונה: "לרמוז ל-ב תורות: תורה שבכתב ותורה שבע"פ" – אנחנו לא מיקראיסטים, אנחנו לא לומדים תנ"ך, כדי להבחן בחידון תנ"ך. לא!! אנחנו עוסקים בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ ובעיקר בתורה שבע"פ כי בלעדיה אין לנו שום מושג והשגה בתורה שבכתב.
השבת אנחנו קוראים שני פרשיות: פרשת בהר ופרשת בחוקותי ובסוף נאמר "חזק". "אחרי שהתורה הקדושה מדברת במעלתה של ארץ ישראל ובסגולתה, פרשת בהר, באה פרשת בחוקותי הצמודה לה, ללמד משהו בסיסי וחיוני, לבל תרבה המצוה החשובה המובאת בפרשת בהר" – שהיא מצוות אהבת ישראל יישוב ארץ ישראל, בנין ארץ ישראל – "את הייעוד, את התכלית את העיקר המובא בפרשת בחוקותי, את עמל התורה" – שימו לב, יש חשש גדול שהמצוה החשובה של ארץ ישראל לעם ישראל, המצוה של אהבת הארץ הטמונה בליבו של כל יהודי אמיתי, הקשר הנפשי לארץ ישראל עלול ח"ו לשחוק ולדחוק את העיקר, את התכלית שהקב"ה ברא את העולם, והיא: את התורה הקדושה שנאמר: "אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי" (ירמיה לג, כה). ומהי התורה הקדושה? עמל התורה.
אנחנו קוראים השבת על מעלותיה של ארץ ישראל, על מעלותיו של האדם הגומל חסד עם ישראל. ומיד באה פרשה הבאה, בחוקותי שבאה להדגיש לנו את התכלס, שזה "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" שתהיו עמלים בתורה – "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד". המילה "לְעָמָל" ר"ת והיא גם כוללת: ללמוד על מנת ללמד.
כנראה שיש חשש שמעלתה וחשיבותה של מצות יישוב ארץ ישראל על המצוות התלויות בה תדחוק חלילה את העיקר, את עמל התורה. וזוהי ההכנה הגדולה לקראת יום מתן תורה.
קראנו לפני שבועיים "קְדשִׁים תִּהְיוּ" (יט, ב) – יהודים שימרו על כל ערכי הקדושה שנתן לכם ה' יתברך, אך זכרו שכל הקדושות מתקשרות לקודקוד אחד היא התורה הקדושה. כל מיוחדותו של עם ישראל זה בהיותו עם התורה, כל מעלתה של ארץ חמדה, של ארץ ישראל, היא בהיותה מונהגת על פי התורה הקדושה.
זהו התוכן, זוהי המהות שנשמע השבת בעת קריאת התורה. נשמע ונפנים. המעלה הגדולה של ארץ ישראל, הוא עם ישראל, אבל מעל הכל, תורת ישראל. ומהי תורת ישראל? עמלה של תורה.
השבת נאמר שלוש פעמים "חזק" אחרי שנשמע את הפסוק המסיים את הספר השלישי. ומהו הפסוק? "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" (כז, לד) – הרבה מצוות יש בספר ויקרא וזה הפסוק האחרון, ואח"כ נאמר "חזק חזק ונתחזק".
אנחנו נתחיל השבת את הקריאה בתורה בפרשת בהר בפסוק: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמר" (ויקרא א, א) ונסיים בפסוק "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה…בְּהַר סִינָי". ההכנה למתן תורה לזכור משה קיבל תורה מסיני.
כל המהות שלנו, כל הייחוד שלנו זה "בְּהַר סִינָי", כי כולנו עמדנו למרגלות ההר ושמענו את קול ה' ואמרנו "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".
אומר בעל הטורים: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת" – "מִּצְוֹת" – מ"ם, צד"י, וא"ו, תי"ו – מצוות במילואם, היינו – מ'- מ', מ', צ- צ, ד, י, ו- ו, ו, ת- ת, י, ו, יעלה תרי"ב, – ברית, ז"א שמצוות במילואם זה ברית (תרי"ב מצות), ועם הכולל זה תרי"ג. מה זה ברית? המצוות הן הברית אשר כרת הבורא יתברך עם עַם ישראל. אין ברית אחרת, אין קשר אחר.
אומר בעל הטורים: מצוות במילואם 612, בגימטריא "תלמידי חכמים" על שם חכם לב יקח מצוות. יהודי, תהיה חכם, תהיה תלמיד חכם, באיזו משמעות? תלמיד חכם אינו זה שלומד בלבד, אלה זה שמעשיו מרובים מחוכמתו. יהודים אנחנו, אין דתי בלב, אין דתי בתיאוריה, היה חכם, תהיה תלמיד חכם, היינו לקיים מצוות.
אומר בעל "הרוקח": "חכמה" במילוי, בגימטריא תרי"ג. וזהו שאמר שלמה המלך: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ" (משלי ג, יט).
על שלושה דברים העולם עומד: תורה, עבודה, גמילות חסדים. יהודי, אם אתה מבקש לדעת על מה ברא הקב"ה את העולם, על איזה יסוד? "ה' בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ". שואל ה"רוקח": מה זה בחוכמה? ודאי בחוכמה, כל העולם זה חוכמה, אבל על דרך הרמז "בְּחָכְמָה", זה תרי"ג, אי אפשר להיות יהודי טוב בלי לקיים את המצוות.
מובא בספרים שכשאנחנו יוצאים מהשירותים אנחנו מברכים "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". אומרים הספרים הקדושים: ודאי שהקב"ה יצר את האדם בחוכמה, אתה יכול ליצור יתוש, אתה יכול ליצור איזה מולקולה קטנה?! אם כן, מה זה "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה"? זה פשיטא! ועונים הספרים הקדושים: "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה" – בשביל חוכמה, (כמו בראשית – בשביל ראשית) ומה זה בשביל חוכמה? שהרי חוכמה במילואה זה תרי"ג, אז "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה", זה בשביל שנקיים תרי"ג מצוות.
ואני תמיד מוסיף: "כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ". מה זה "כֶּתֶר"? איך נותנים לבורא עולם "כֶּתֶר"? במה נותנים לו כתר? כתר זהב?! כתר יהלומים?! זה תשאיר למלכת אנגליה. מה נותנים להקב"ה?! הרי הכל שלו! "כֶּתֶר" זה תרי"ג עם עוד 7 מצוות מדרבנ"ן. כשיהודי ששומר על תרי"ג מצוות, עם המצוות מדרבנן כמו חנוכה, נטילת ידיים, הרי הוא נותן כביכול כתר לבוראו. אם חלילה הוא נותן לבוראו כתר פגום, אז האותיות מתחלפות ל"כרת"! רחמנא ליצלן. למלך נותנים שלימות.
עם הכרה זו אנו נגיע אי"ה לחג השבועות, זמן מתן תורתנו. כאמור בשיחתנו הערב נשוחח על מעלתה של ארץ ישראל. אנחנו עוברים שטיפות מח יום יומיות של: ארץ ישראל, ריבונות, מולדת, לאום, הימנון, דגל – אלו שטיפות מוח ואנחנו שוכחים או איננו יודעים מה זה ארץ ישראל. ועל זה באתי היום לחזור ולשנן ולהדגיש משהו ובעיקר את מתן תורה.
נשוחח על הקשר בין ארץ ישראל לתורת ישראל. לאמור, כל נסיון לנתק את הקשר בין ארץ ישראל לתורת ישראל, בין ארץ הקודש לתורת הקודש, הוא בגדר חבלה, פיגוע בקיומה של ארץ ישראל לעם ישראל ונצא לדרך.
במדרש ויקרא רבה יג, ב: "רבי שמעון בר יוחאי אומר: הנביא חבקוק אומר: "עָמַד וַיְמדֶד אֶרֶץ" (ג, ו)" – הקב"ה כביכול עמד ומדד את הארץ, את העולם, את הקוסמוס – "אומר ר' שמעון בר יוחאי: מדד הקב"ה כל האומות ולא מצא אוּמה שהיא ראויה לקבל את התורה, אלא דור המדבר, עם ישראל, העם הנבחר. מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שתינתן בו התורה, אלא הר סיני. מדד הקב"ה ולא מצא עיר שיבנה בה בית המקדש, אלא ירושלים, הר המוריה, הר הבית. מדד הקב"ה ולא מצא ארץ שראויה להינתן לישראל, אלא ארץ ישראל" – אומר ר' שמעון בר יוחאי: שהקב"ה אחרי מדידה ובחינה כביכול, אחרי שיקולים רבים, לא מצא ארץ שראויה ליתן לישראל, אלא ארץ ישראל.
אומרים המפרשים במדרש: "אם היות הכל ביחס אחד, שהרי הכל מעשה ידיו" – כל העולם כולו וגם שוויץ ונוורוגיה מעשה ידיו – "מכל מקום, לא מצא מקום שיהיה ראוי שתִשרה עליו השכינה, אלא הר סיני, הר המוריה, ארץ ישראל ועם ישראל" – מסבירים המפרשים את מה שאומר ר' שמעון בר יוחאי ומה אומר הנביא חבקוק: הקב"ה בחן את כל הפרמטרים הללו, ומצא שהם הם הראויים שתִשרה עליהם שכינה. עם ישראל נועד להיות עַם שהשכינה שורה עליו. ונא להקשיב טוב נתחזק קצת באהבת הארץ, עם ישראל.
ארץ ישראל נועדה להיות ארץ שהשכינה בה. לא נוורוגיה, לא ארה"ב, לא צרפת, לא איטליה, לא אנגליה ולא ספרד, אלא ארץ ישראל שהיא מרכז העולם כולו. באיזו משמעות? "שם הקב"ה מדד ולא מצא מקום שראוי להשראת שכינתו יתברך אלא ארץ ישראל".
מובא בברכות ה': "ר' שמעון בר יוחאי אומר: "שלוש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנם אלא ע"י ייסורים" – מעניין! – "והם: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא"
בד"כ כשאני נותן מתנה לבר מצוה, אני לא מביא את זה מלווה ביגון ואנחה, אלא אני מביא את המתנה בחיוך.
"אומר ר' שמעון בר יוחאי, תורה מניין? שנאמר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" (תהילים צד, יב) – הוי אומר שכדי להיות לומד תורה, יודע תורה, צריכים לעבור גם ייסורים, תורה ניתנה בייסורים, ועל זה נאמר "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר" – אוי לו לגבר שלא עובר את זה ואין לו חלק בתורה הקדושה. גוולאט! איך כתוב? דעה חסרת, מה קנית?! דעה קנית, מה חסרת? אבל הרי "וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת א, יח), עדיף להיות בר דעת ולהוסיף מכאוב, מאשר להיות ללא מכאובים ונבער מדעת.
ארץ ישראל הוקשה לתורה הקדושה (ולך תאמר את זה בגימנסיה בראשון…) ארץ ישראל דכתיב: "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח, ה) וכתיב בתרי (=כתיב מיד אחריו) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה", הוי אומר שכדי להגיע לארץ ישראל, כדי להתנחל בה, כדי להיות בן הארץ הקדושה, צריכים לעבור ייסורים, כי ארץ ישראל נקנית בייסורים. ויהודים לא ויתרו על הארץ הקדושה, נשקו את אדמתה וידעו כי זה כרוך גם בייסורי קליטה.
עולם הבא דכתיב: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו, כג) – דרך חיים סלולה אל המטרה אל עולם הנצח, צריכה לבוא ע"י תוכחות מוסר.
שואלים חז"ל: זה הרי שלושה דברים נפלאים שכולנו שואפים, אבל למה ע"י ייסורים? עונים המפרשים: כדי להזדכך ולהתעלות ולזכות בהם" – זהו תיקון, מירוק, הכשרה. הייסורים יצביעו על חשיבות הדבר, האהבה תבוא תמיד ע"י ייסורים, כמו חבלי לידה. ללא השקעה, ללא יגיעה, ללא זיעה לא רוכשים אהבה.
מה היתה מידת האהבה של הורים לילדים עם בואם לעולם וגידולם לא היו כרוכים בחבלי לידה? האם היינו אוהבים כ"כ את הילדים שלנו? כל האהבה שאנחנו רוכשים לילדים שלנו, זה בגלל שהם באים בקושי וגידולם בקושי, הדאגה אליהם כרוכה בקושי ומכאן האהבה הגדולה.
תורה וארץ ישראל הינן מתנות טובות שנתן הבורא יתברך לעמו.
וכך היה אומר ר' נחמן מברסלב זי"ע: "המקום שלי הוא רק ארץ ישראל, לאן אני שייך? רק לארץ ישראל, כל אימת שאני נוסע, הריני נוסע רק לארץ ישראל, אלא שלפי שעה מצוי אני בברסלב" – ולמה? – "למה המקום שלי הוא ארץ ישראל? כי שם שכינת קֵל". זוהי ארץ קדושה. כשהוא היה במסע בארץ במשך שבועיים ימים, הוא חזר חזרה לחוץ לארץ, הוא אמר: "אינה דומה תורה שלומד אדם אחרי שבועיים בארץ, לתורה שהוא למד לפני שהוא היה בארץ" – ארץ ישראל מחכימה. אוירה דארץ ישראל מַחְכִּים, קדושה!
וכך היה אומר הצדיק מאוסטרופסה זצ"ל: "וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". שואל רש"י, חז"ל: מה זה "לֶךְ-לְךָ"? ועונה: לך – לטובתך, להנאתך. אומר הצדיק מאוסטרופסה: "גדולה היא מצות ישיבת ארץ ישראל שכן היא המצוה הראשונה שנצטווה איש יהודי מעולם" – עוד בטרם אברהם אבינו צוּוָה על ברית המילה, הוא כבר צווה: "לֶךְ-לְךָ" אל הארץ הטובה אשר אראך, הוי אומר, שארץ ישראל היא המצוה הראשונה שצוּוָה אבינו הראשון.
בפרשת השבוע נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'" (כז, א-ב). אומר רש"י הקדוש: "שַׁבָּת לה'" – שמיטה. אחת לשבע שנים, שנה שלימה, קודש לה'. כמו שלעם ישראל יש שבת קודש, יום שביעי בשבוע שהוא שבת קודש לה', כך גם לארץ ישראל יש אחת לשבע שנים, שבת לה'. עם ישראל, ארץ ישראל, אתם מבינים את הקשר? יש לנו מכנה משותף והוא: קדושה. לעם ישראל יש שבת קודש – יסוד האמונה, לארץ שלנו בלבד, שום ארץ אחרת בעולם אין להם את זה, יש לה שנה שלימה, שבת לה'.
מביא ה"בן איש חי" בשם האברבנל: "לכאורה מה טעם יש בשמיטה הזו והלא הארץ דוממת היא? מה שמיטה היא צריכה?" – אנחנו הרי שומרי שבת, אם כן, מה הארץ צריכה לשבות? היא בלוא הכי דוממת, גוש עפר. ועונה האברבנל, אבל קודם אני מקדים את המשפט שכולם יודעים, בלי המנגינה: "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם" – יש קדושה בדומם, אתה מנשק את אבני הכותל, אתה מנשק את ספר התורה, אתה מנשק את הציצית, אתה מנשק את התפילין וזה דומם! זה אפילו לא צומח. רבותי, אנחנו איננו מבינים את העולם, יש אבנים עם לב אדם, יש קדושה באבנים ואנחנו לא מבינים מה זה קדושה, יש קדושה בדומם, ויש חולין, רחמנא ליצלן, באנשים. מסביר דון יצחק אברבנל: "אמיתת הענין, ארץ ישראל יש לה בעצמה סגולה נפלאה ויחס גדול לקבל ניצוץ אלוקי והשגחה אלוקית תתייחד באותה ארץ באופן נפלא" – מה היא קדושת ארץ ישראל? שהיא פיסת קרקע? פלאסטין?! ארץ מולדת?! מה זה ארץ ישראל? הם מבינים מה זה הולילנד?! מה זה ארץ הקודש? עונה דון יצחק אברבנל: ארץ ישראל היא ארץ שיש בה ניצוצות אלוקיים, מה שאין כן בשום ארץ אחרת, "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, יב). מה זה "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ"? השגחה אלוקית מיוחדת.
ממשיך ואומר האברבנל: "והארץ מצד טבעה ומצבה אצל העליונים, נבחרה מכל הארצות ומלבד העם היושבים בה" – גם אם איננו יושבים בה – "היא מקודשת מעצמה ולכן כ"כ הרבה מצוות תלויות בה" – היא ארץ קדושה שהקב"ה כביכול מביט בה. אין ארץ כזאת בעולם ולכן, אומר האברבנל, כ"כ הרבה מצוות תלויות בה, מצוות התלויות בארץ, כי היא ארץ קדושה.
אומר האלשיך הקדוש: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמר" – ומיד צוונו על השמיטה, מה ענין שמיטה אצל הר סיני? ועונה: "אלא כמו ששרתה השכינה הקדושה על הר סיני, על מקום ממש" – על דומם – "כך שורה קדושה בארץ ישראל" – ארץ ישראל זה הר סיני כביכול. כך שורה קדושה ונשמה יתירה. אז ארץ ישראל היא ארץ עם נשמה יתירה, ואנחנו לא מבינים את זה, כי איננו מבינים בקדושה. יש לארץ הזו שאנו מצויים וחיים בה בעז"ה, נשמה יתירה, יש לה לב אדם.
מוסיף האלשיך: כתוב: "כִּי-תָבאוּ אֶל-הָאָרֶץ" (ויקרא כג, ה), שואל האלשיך הקדוש: למה כתוב "כִּי-תָבאוּ", לשון ביאה ולא כי תלכו אל הארץ או כי תצאו את הארץ? ועונה האלשיך: "ברם הלשון "כִּי-תָבאוּ" זה לא כי תצאו, או כי תלכו" – לאן אדם בא? אל ביתו – "ביאה זה אל ביתו, אל מה ששייך לו. ביאה, אל מקום הקבע שלך. ללכת זה לפעמים גם עראי, הוא הולך וחוזר" – אומר האלשיך הקדוש: מקומם האמיתי של ישראל, זה בארץ הקודש ושם שורש נשמתם ומשום כך תמיד תמצא לשון ביאה אל הארץ, ללמדנו שעיקר מציאותם של ישראל היא בארץ ישראל" – מחוץ לארץ זה גלות, גם אם זה __, זה גלות, זה לא המקום, כי שורש הנשמה שלנו, שייכת לארץ ישראל. אני לא מבין מה זה "שורש הנשמה", אבל האלשיך הקדוש אומר: אני מבין, אני מאמין. ללמדנו, כי עיקר מציאותם של ישראל זה בארץ ישראל, כל עוד הם בשאר ארצות, הם לא באו אל מקומם ושורשם האמיתי, רק כאשר הם בארץ ישראל, הם באים אל מקומם.
אומר "אור החיים" הקדוש: יש לנו שתי פרשיות קרובות זה אל זה בספר דברים: פרשת כי תצא – "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-איְבֶיך" (דברים כא, יא) ומיד אח"כ "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ" (שם כו, א), אומר "אור החיים" על דרך הרמז: "כִּי-תֵצֵא" מדבר על הנשמה שהיא יורדת מהעולם העליון לארץ לתקופה מוגבלת, למלחמה על אויב – להתמודד עם היצר הרע, אז כתוב "כִּי-תֵצֵא" והיא יוצאת וזה מורה שגם היא תחזור, זה לא "וְהָיָה" כי זו יציאה למלחמה, יציאה ממקום הקבע אל מקום עראי. ואילו "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ" אין "וְהָיָה" אלא לשון שמחה, "כִּי-תָבוֹא" – בבוא הנשמה חזרה אל ביתה, אל צור מחצבתה, אל בית הנצח שלה, אל מקום הקבע שלה, שם כתוב "כִּי-תָבוֹא", וזה תואם את דברי האלשיך הקדוש שכתבנו. ואם בתורה הקדושה כתוב בפרשת השבוע "כִּי תָבאוּ אֶל-הָאָרֶץ", הוי אומר שזה מקום הקבע שלנו.
שמתם לב שלא אמרתי שיש לנו קבוצה שהיא אלופת אירופה בכדורסל או סגנית אלופה?! או שיש לה איזה נציג שזכה במדליית זהב משנית במקצוע משני באולימפידה?! זה לא כתוב ומוזכר פה.
אומר ר' יונתן אייבשיץ, באורים ותומים חושן ומשפט הלכות ומשפט הלכות הלוואות ס"ז, הלכה א': "ארץ ישראל היא ארץ חמדה אשר תמיד בשנת השש לשמיטה היתה הברכה מצויה בגידולי הארץ, על אספקה לשלוש שנים" – היבולים שגדלו בשנה השישית, הספיקו לשנה השישית, שביעית ושמינית – "וכאשר נסמכה לשנת היובל" – בשנת ה-49 לשמיטה – "על ארבע שנים" – שנה אחת נתנה יבולים די והותר לארבע שנים! זוהי ארץ אל טבעית, ארץ על טבעית.
כל השש שנים לא __ את הארץ, דרכי החקלאים, שנתיים שנה אחת חופש לדשן את הארץ, לתת לה מנוחה.
בגיל שנה שישית היא נותנת פי שלוש לכל השנים, ואחת ל-50 שנה פי ארבע. וראינו את זה בעליל, אומר ר' יונתן אייבשיץ, חז"ל מספרים לנו את זה.
אף פעם שנה שניה לא נתנה פי שלוש, כדי שיהיה לשנה שלישית, רביעית, חמישית, רק שנה שישית.
אומר ר' יונתן אייבשיץ: "אין זה מחמת המקרה" – זה לא יד המקרה – "זה יד ה' בארץ הזאת, אין את זה בשום מדינה חקלאית בעולם, וידעו הכל כי ה' יתברך בקרב ישראל, בקרב ארץ ישראל שעם ישראל בו לברך את עמו ולקדשם במצוותיו, ומכאן, יידע כל יהודי כי לא השלימות האנושית, הכישרון והידע לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף חומרים" – לא הידע הבוטני, החקלאי, לא זה מה שנתן דווקא בשנה השישית פי שלוש, לא! – "אלא יד ה', כי עיני ה' בארץ הזאת" – היא ארץ מיוחדת במינה, היא נותנת פי שלוש, כדי שנוכל לשמור את השנה השביעית, את השבת לה'. יהודים אנחנו איננו מחללים שבת רחמנא ליצלן, יום אחד בשבוע איננו עובדים, לא פותחים חנויות ולא את הקניונים ומה כתוב? מפסידים אנחנו? חלילה! "לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה. כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה" – כל ברכת השפע בחנות שלך, זה הכל מכוח השבת שאינך פותח אותה – "כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה", ומי שטועה וחושב שאם הוא יחלל שבת יהיה לו עוד 3,000 שקל, הוא אינו יודע שזה חשבון מוטעה, כי החודש הזה יתפוצץ לו הבויילר, ויהיה לו תקר במכונית ויפרצו לו לבית, ויגררו לו חלילה את הכל…
אומר ר' יונתן אייבשיץ: "בפרשת השבוע אנחנו לומדים מהי המעלה של ארץ ישראל "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ" – שנה שישית, פי שלוש! – "והיא שנת השבע – שבת, אשר ישליך אדם יהודי כל אלילי כספו" – אדם באופן טבעי רץ אחרי הכסף והרכוש – "ולא יאמר אלוה למעשה ידיו לרוב השתדלותו, ידיעתו, כשרון ידיעותיו" – פתיחת החנות כבר ב-6:00 בבוקר, סגירתה ב-12:00 בלילה – "וישים על ה' מבטחו, לא רק שלא יפסיד, אלא ירויח, כמו שאומרת התורה: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים" (כה, כא)" – הבטחה של התורה הקדושה. וכך חיו עם ישראל כל הדורות שישבו בארץ.
מסיים ר' יונתן אייבשיץ: "ראוי על כל הירא וחרד לדבר ה' להשים על ליבו סגולת ארצנו הקדושה כי "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" – זהו סוד השבת, זהו סוד השמיטה, זהו, סוד הקדושה של עם ישראל, זה סוד הקדושה של ארץ ישראל. דומם!!! יש פה שכינה, יש פה "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ".
אומר הנציב: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'" – הארץ שובתת, זהו נסיון גדול, אלה שמאמינים בה' ולא עובדים את האדמה שנה שלמה נקראים גיבורים כח, עושי דברו. אומר הנציב: "הכלל שיש לנו לדעת ולהשיב אל לבבנו, דכמו קיום האומה הישראלית שאין קיומה על פי השכל האנושי הטבעי בהליכות עולם" – פלא פלאים קיומנו וסוד הישרדותנו, נצח ישראל! – "כך משוּנָה ארץ ישראל מכל הארצות" – אתם יודעים באיזה ארץ אתם חיים? עם ישראל בארץ ישראל. עם ישראל הוא משונֶה, הוא נצחי, אין נוסחא טבעית שמסבירה את הישרדותו וקיומו אחרי כל כך הרבה צרות, רדיפות, עינויים, כך גם ארץ ישראל. ארץ ישראל היא ארץ הקודש וזה לא מליצה – "משונה ארץ ישראל מכל הארצות" – ממשיך הנציב ואומר – "דעיקר קיומה אינו על פי טבע הליכות ארצות הגוים" – יש איזה פצפון אחד באיראן שמאיים עלינו להכחיד אותנו, מצחיק… הוא לא הראשון ולא אחרון… אולי אחרון, כי במהרה יבוא המשיח, "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלּא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ". אנחנו אחרים מכל האומות.
בספרים הקדושים אמרתי מה זה "וְהִיא שֶׁעָמְדָה" בליל הסדר. מחזיקים את כוס היין מלאה ואומרים "וְהִיא שֶׁעָמְדָה". אומרים הספרים הקדושים: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה" יש אומרים: תורה, ויש אומרים: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה" זו הכוס הזו שאני מחזיק בידיים. הכוס הזה שאני שותה יין לכבוד ה' ואני נזהר מיין נסך ואני נזהר לא לשתות יחד עם הגוי, ואני הבדלתי את עצמי מהגויים – "הַמַּבְדִּיל…בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים", "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ" – זה סוד הנצח שלנו.
אם כן, עיקר קיומה של ארץ ישראל אינו על פי טבע, הליכות, ארצות וגויים ואינה תלויה אלא בהשגחת ה' על פי המצוות שנקיים. זוהי ארץ מיוחדת, אין לך דור שלא ביקשו לכבוש ולהחריב את הארץ, אף אחד לא התקיים בה, לא הממלוקים, ולא הזרג'וקים, ולא הצלבנים ולא העותומאנים. מי התקיים בה? מי מפריח את שממותיה? אומר הרמב"ן בפרשת השבוע: עם ישראל!
נאמר בפרשת השבוע: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'".
אומרת הגמרא מסכת שבת: "בעוון שמיטין ויובלות" – מצוות התלויות בארץ – "גלות באה לעולם" – גלינו מארצנו, בגלל שלא שמרנו את המצוות התלויות בארץ.
אומר בעל "כלי יקר" פה בפרשה: "דין הוא שיתחייבו ישראל גלות בעוון שמיטה מצד חסרון האמונה שלהם" – אם ישראל אינם מאמינים ועוברים על מצוות התלויות בארץ ובעיקר מצוות השמיטה, הם חושבים: מה נאכל בשנה השביעית?! אז מגיע להם שהם יִגלוּ, כי לא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו ולא האמינו שייעשה להם נס בעשיית התבואה לשלוש שנים.
וכמו שנאמר בזמן חורבן בית ראשון אצל הנביא ירמיה פרק ה': "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ-נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם-תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם-יֵשׁ עשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" – אבל אם יהודים אינם שומרים על השמיטה, אינם שומרים על מצוות ההתלויות בארץ ואינם מבקשים אמונה, אז אני לא סולח להם, אז גלות.
ותקשיבו משפט שאומר ה"כלי יקר": "גם הארץ עצמה תקפיד" – מה הארץ מקפידה?! אנחנו לא מבינים – "גם הארץ עצמה תקפיד על זה מאוד שגרים בה ואין שומרים את המצוות התלויות בה, כי רצונה של הארץ שיתגלגל זכות זה על ידה לחזק האמונה בה' יתברך על ידה ועוד שע"י זה יאמינו כי כולן אינם אלא אריסי בקרקע" – כולנו אריסים – "והקב"ה בא לשדה" – מי שאינו שומר על מצוות התלויות בארץ ישראל, הוא פוגע בכבודה של הארץ. לארץ שלנו יש כבוד ונשמה, כך ה' יצר אותה ואם מחללים בה את שבת הארץ, אם מחללים בה את השבת היהודית, אז היא נפגעת וכשהיא נפגעת, רבותי, היא לא חפצה בנו, כי היא ארץ מיוחדת. ממשיך ה"כלי יקר" ואומר – "ובדבר הזה, חפצה שיהיה הקב"ה בעלה ואדוֹנה, כי לו יתברך הארץ"
הארץ מבקשת מאיתנו קשר עם בורא עולם. איך? עם ישראל בארץ ישראל עפ"י תורת ישראל. אבל על האומות: אנגליה, ספרד, איטליה, צרפת וגם המדינות העשירות בעולם, אומר ה"כלי יקר" – "אבל על האומות, לא תקפיד ארצם אם ינהגו בה מנהג טבעי" – אם ילכו בה על פי דרך הטבע, לא על פי הנס, כי, בלאו הכי, כל הנהגתם היא על פי הטבע ואין בהם אמונה" – כל העולם כולו זה לא ארצות קודש, ההנהגה בהם זה לא עפ"י הקדושה, הם לא ניסיים והם לא מופתים, אז הארץ שלהם לא נפגעת אם הם לא מתנהגים בה כיאות, אבל ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת, וממילא היא נפגעת, אז אם לא שומרים את המצוות התלויות בה, אם לא שומרים את שבת הארץ, לא שומרים את שבת הזמן, אז היא נפגעת, מפני שהיא מבקשת מאיתנו להיות גורמים לקידוש ה', להרבות כבוד שמים. לזה היא נועדה.
ולסיכום הפרק הזה:
"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים" (שמות יט, ה) – עם סגולה, עם שקיומו הוא בדרך הסגולה, בדרך על טבעית, חוקי הטבע אינם חלים על העם היהודי, נוסחת הצלחתו וקיומו הנצחי הוא על טבעי באל"ף ובעי"ן. גם ארץ ישראל היא ארץ סגולתית, או שיש בה קדושה וזה תפקידנו, להרבות בה קדושה, להשקיע בה קדושה, או חלילה היא מקיאה את יושביה ולא רק את יושביה היהודיים, גם אם אומות העולם יתיישבו בה (כמו הפלאסטינאים) ואינם מתנהגים בה לפי רוחה של הארץ, לפי מיוחדותה, הארץ מקיאה!
התורה הקדושה, אחרי שהיא מדברת על פרשת טומאת העריות, אומרת: "אַל-תִּטַּמְּאוּ בְּכָל-אֵלֶּה כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת-ישְׁבֶיהָ" (ויקרא יח, כד-כה) – אתם יודעים באיזה ארץ אתם גרים? ארץ הקודש אינה נכונה לקבל טומאה. ארץ הקודש עדינה מאוד, היא לא אוכלת כל דבר, היא אינה בולעת כל דבר, ארץ הקודש רגישה ואיסטנסטית, יש לפעמים שהיא סובלת מבחילות ומהקאות. במה דברים אמורים? שנאמר: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ" – אתם רוצים לטמא את הארץ? אז "וָאֶפְקד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת-ישְׁבֶיהָ" – זו ארץ שסובלת מבחילות. יש נוסחת חיים מיוחדת בארץ הזו, ואם לא מקיימים את זה, אם לא נוהגים על פי הנוסחא, אז הארץ מקיאה.
אומר הרמב"ן, פרשת אחרי מות: "החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ, אע"פ שעריות זה חובת הגוף, זה לא שייך לארץ ישראל, בכל מקום אסור לחטוא בעריות, מכל מקום, אם יהודי חוטא בעריות, או אומות העולם בעריות כמו בסקנדינביה, ה' לא מעניש אותו" – רק כעבור 120 שנה – "ארץ ישראל היא נחלת ה', מיוחדת לשמו, והוא יתברך הנחילה לעמו המייחד שמו באהבה, זרע אוהביו ועל כן, תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובד כוכבים, אפילו אם אינם ישראל" – היא לא סובלת את זה, היא לא בנויה לזה.
איך אומרים: ילד טוב ירושלים?! ארץ ישראל זו ארץ טובה ירושלים, היא קודש! והראיה, אומר הרמב"ן: הכּוּתִים שהביא סנחריב לארץ, לא היו נענשים בארצם בעובדם את אלהיהם לשלח בם את האריות" – הרי התנ"ך מספר שהם באו לארץ ועשו את התועבות שהם עושים בכּוּתָא, אז הקב"ה הביא אריות וטרפו בהם, אז הם בקשו להתגייר, אז יש מחלוקת בגמרא, אם גרי עריות בגלל אריות זה גרי אמת, או לא. כי הם התגיירו רק בגלל שהאריות טרפו בהם. והגמרא דנה בזה.
אומר הרמב"ן: הכּוּתִים שהם היו בכּוּתָא, באפריקה, הם עשו את אותם תועבות, ולא באו עליהם אריות ופה שהם באו לארץ והם נהגו את מנהגם האפריקאני, הסודני, החורני, אז מיד האריות טרפו אותם.
שואל הרמב"ן: למה? ועונה: "כי ארץ ישראל אינה כשאר הארצות, היא אינה סובלת עוברי עבירה" – ואפילו שהם גויים! כי זו ארץ הקודש והיא שייכת לנו בתנאי שנהיה עם קדוש.
הוספתי בעט אדום עוד סיבה לסבל של עם ישראל בארצו בימים אלה. מדוע? כי אין התאמה בין המעשים שלנו לבין הדרישות של ארצנו הקדושה. הארץ דורשת מאיתנו הנהגה אחרת, אז מה הפלא? באנו לארץ והארץ לא מאירה לנו פנים. עוד איום ועוד איום ועוד 80 התראות חלקם ממוקדות וחלקם לא, ועוד חיילנו צריכים לרדוף אחרי כל הג'יהאדים האיסלאמים, אין יום שיש מנוחה מהם, מדוע? כנראה שאיננו ממלאים את הדרישות שארצנו הקדושה דורשת מאיתנו.
סדום ועמורה נהפכו ונחרבו. שואל הרמב"ן: למה סדום חרבה? וכי אין בעולם סדומניקים נוספים? אין רשעים בעולם? מה פתאום סדום חרבה, למה דווקא סדום? ועונה הרמב"ן: "ודע, כי משפט אנשי סדום (בבראשית יט) היה למעלת ארץ ישראל, כי אין בכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות, וקָאַה את העם הזה, שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות, ושממו עליהם שמים וארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם" – ארץ מלחה, ארץ יבשה, אין בה מים, מדוע? כי הם פגעו בארץ, אפילו שהם גויים. ואם הם היו עושים את אותו הדבר בצרפת או בשאר מקומות אחרים, לא היה קורה שום דבר. מסיים הרמב"ן – "כי יש באומות רעים וחטאים מאוד ולא יעשה להם ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל".
נסיים את הפרק הזה בדבריו של המשורר הלאומי שלנו, ר' יהודה הלוי שקינה ל"ו קינות לתשעה באב:
"ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך,
דורשי שלומך והם יתר עדרייך
ושלום אסיר תקוה נותן דמעיו כטל חרמון
ונכסף לרידתם על הררייך
לבי לבית אל, ולפני אל מאד יהמה, הוא הומה,
ולמחני לכל נִגְעֵי טהוריך" – "נִגְעֵי", מסבירים המפרשים בכל מקום שהטהורים בהיסטוריה נגעו, לא נְגָעים, אלא נָגְעוּ, אומר ר' יהודה הלוי –
"שם השכינה שכוּנה לה" – שוכנת לה.
"ויוצרך פָּתַח למוּל שערי שחק שערייך" – והוא שער השמים
"וכבוד ה' לבד היה מאורך" – ארץ ישראל מוארת בכבוד ה', מוארת בשכינה הקדושה –
"ואין סהר ושמש וכוכבים מאורייך" – ארץ ישראל אינה צריכה לשמש וכוכבים. איננו עובדי כוכבים ומזלות.
"מי יתנני משוטט במקומו אשר נגלו אלהים לחוזייך ולצירייך
אשרי מחכה ויגיע ויראה עלות אור הקודש בארצנו ויבקעו עליו שחרייך
לראות בטובת בחירייך,
לעלות בשמחתך, בשובך אל לב קדמות נעורייך".
רשמתי לעצמי כמה מילות שאלה, אולי מחאה:
לאיזו ארץ ליבו של משוררנו הלאומי עורג? היכן היה רוצה לשוטט? שנאמר "אל מקום שם השכינה שכונה" – לשם הוא הומה – "אל מקום היוצר ברכו פתח שערי שחק מול שעריה" – איפה הוא, איפה אנחנו? – "אל מקום כבוד ה' לבד היה מאורה" – אנא נעמיד לעצמנו את הקינה הזו ונראה היכן אנו עומדים. על כל פנים הוא משתוקק לארץ ישראל שבה השכינה שרויה. לא עוד __ ולא עוד פאב או דיסקוטק, לא!!!
"אשרי המחכה יגיע ויראה עלות אור הקודש בארצנו" – כי ארצנו היא ארץ חמדה, ארץ הקודש.
כאמור, עם ישראל קשור בכל נימי נפשו לארץ ישראל, קשר נפשי ורוחני. אהבת הארץ אינה אהבה רגילה של אדם למולדתו, לפיסת אדמתו, לחלקת אלקים הקטנה שלו, זה משהו מעבר לזה. קדושת העם קשורה בקשר אמיץ לכל אשר קדוש יִקרֵא לו. עם קדוש נמשך לקדושה, המצוות התלויות בארץ הם אמצעי לקדושה יתירה, לקרבת ה', לאמונה ולביטחון, __ רב לקיום התכלית של כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה.
אך דא עקא, יש בעיה. אחרי כל מה שדברנו. מיד אחרי פרשת בהר, אנחנו קוראים את פרשת בחוקותי. אחרי פרשת בהר, הפרשה העוסקת במעלת ארץ ישראל ובקיום המצוות התלויות בה, מיד תעבור פרשת בחוקותי ותשים לנו גבולות וגדרים לבל תדחוק מצות יישוב ארץ ישראל הנעלַה, הקדושָה שבלעדי שמירת מצוותיה התלויות בה, אנחנו בגלות, כי הארץ תקיא אותנו, אבל תבוא פרשת בחוקותי ותעמיד אותנו על מקומנו, תשים לנו גבולות וגדרים לבל תדחוק מצוות יישוב ארץ ישראל הנעלה את התכלית שלשמה נברא העולם והיא: "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" – יהודים אל תשכחו, כי מרוב חיבתכם, מרוב הקשר שלכם, קשר הקדושה לארץ הקודש, אתם עלולים לשכוח את העיקר והוא "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ"! תלמוד תורה כנגד כולם, וזה עמל התורה.
רבותי, מותר לרדת מן הארץ כדי ללמוד תורה. עזרא הסופר אשר ציוה על שיבת ציון וקילל את אותם יהודים שלא רצו לעלות לארץ ונמצא בסידור הסמ"א: מדוע קהילת מגנצא באשכנז סבלה כ"כ הרבה מרדיפות יותר מכל קהילות ישראל? כי היא לא רצתה לעלות לארץ, עִם הקריאה של עזרה הסופר. למה? כי זה היה ירושלים. כמו ירושלים, היו צדיקים, אז הם קוללו.
רבותי, עזרא הסופר שקרא לכולם לעלות וקילל את אלה שלא עלו, הוא עצמו נשאר בבבל. מדוע? כי מורו ורבו, ברוך בן נריה, התלמיד הגדול של ירמיה הכהן, לא יכל לעלות לארץ מפאת זקנותו, אז הוא נשאר איתו ללמוד תורה והוא עלה לארץ אחרי פטירתו, הוי אומר, שהתורה הקדושה, אף אם היא בחוץ לארץ, ערכה גדולה יותר, מאשר יישוב ארץ ישראל, על המצוות התלויות בה, ואני לא מדבר על אלה שמחללים אותה.
"מצוות יישוב ארץ ישראל באה לסייע לעמלי התורה, שאם לא כן, יצא שכרם בהפסדם" – היא באה לסייע ואומרת: תלמדו, שלוש שנים אתן לכן תבואה, זו היא ארץ מופתית – "אך יש להיזהר מהתמכרות יתר בקיום מצות יישוב ארץ ישראל" – מי מדבר על חילול כבודה ורומסים סגולתה – "בגלל המצוה החשובה של ארץ ישראל, בגלל הקשר המיוחד הנפשי שלנו לארץ ישראל לבל תשחוק מצות ארץ ישראל את ה"אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" – שתהיו עמלים בתורה, שבזה תלויה כל ברכת הארץ: השלום הביטחון, השגשוג, והשפע. כי "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" ונתתי את כל הברכות.
מדוע זה נכתב מיד אחרי פרשת בהר? חלילה אנחנו עלולים להסתנוור מהמצווה הקדושה והחשובה של יישוב ארץ ישראל, אנחנו עלולים להשקיע בה את ראשנו, את מרצנו, את הוננו, ואת כל זמננו, ובכך תיגרע המצוה התכליתית שהיא מצות תורת ישראל.
וכך היה אומר בעל "חזון יחזקאל", ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל בשעה שנשמעה הדרישה לגיוס בחורי ישיבות לצבא, שמעתי את מפיו, הוא אמר את זה בבנייני האומה בסיום הש"ס: "לגבי קיום הארץ מצוה גדולה לשמור עליה די וחזק ואמץ" – כך כתוב בספר יהושע – "אולם לגבי לימוד התורה ושמירת המצוות, נאמר "רַק-חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד", צריך לתת את כל ה"מְאד" שלנו. ואילו למצוות ארץ ישראל לא צריך לתת את ה"מְאד", כי ה' כבר ילחם לכם ואתם תחרישון, השתדלות – "חֲזַק וֶאֱמַץ", אולם לתורה הקדושה, אומנם יש גם סייעתא דשמיא, אבל צריך לתת את כל ה"מְאד" שלנו.
רק על התורה נאמר: "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר- הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה…כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל" (יהושע א, ח) – להצליח בארץ אבות, זה "רַק-חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד" – שמירת התורה. על ארץ ישראל, די בהשתדלות של "רַק-חֲזַק וֶאֱמַץ".
שואל התנחומא פרשת בשלח: "למה הקיף הקב"ה את עם ישראל 40 שנה במדבר?" ועונה: "והקיפם במדבר 40 שנה. אמר הקב"ה אם אני מוליכם דרך פשוטה, עכשיו הם מחזקים איש איש בשדה ובכרם ומבטלים מן התורה, הם יתמכרו למצוה החביבה של יישוב ארץ ישראל ויבטלו מן התורה" – נו, אז מה זה שווה? – "ארץ ישראל קדושתה היא אמצעי ללימוד התורה, לחיזוק באמונה, אבל היא לא על חשבון התורה" – ואת זה אנחנו קוראים שבועיים לפני שבועות. פרשת בהר – פרשת עם ישראל בארץ ישראל, אבל מיד "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" – שתהיו עמלים בתורה – "אלא" – אומר המדרש: "אני מוליכם במדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתיישבת בגופם" – התורה תיהפך להיות חלק אינטגראלי בנפשם.
ולסיום: סוף ספר יהושע.
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע – "וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן עֶבֶד ה'…וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת-חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר-גָּעַשׁ" (שופטים ב, ח-ט). אומרים חז"ל: שום הר געש אין שם באותו איזור. אז מה זה "מִצְּפוֹן לְהַר-גָּעַשׁ"? הארץ התגעשה. כביכול. במה דברים אמורים? לא הוזכר שבכו אחריו 30 יום, אלא כתוב "וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת-חֶרֶס". אצל משה רבינו כתוב שבכו 30 יום, אצל אהרן הכהן כתוב שבכו והספידו 30 יום, ואילו אצל יהושע בן נון שהנחיל לנו את הארץ הטובה, שהנחיל לנו את ארץ חמדה, לא כתוב שיתאבלו יתר על המידה, לא כתוב שבכו, אלא הוא מת ונפטר, הם קברו אותו וממשיכים הלאה. ומה עם כבוד התורה? צריך כל יום הספד! האם אין זמן?! ומה עם הכרת הטובה לזה שהכניסם לארץ?!
לפני כן כתוב: "וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת-ה' כּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכל יְמֵי הַזְּקֵנִים" – משמע שאחרי שמתו הזקנים, חלה התדרדרות גדולה מבחינה רוחנית! וכך גם כתוב: "וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת-ה' כּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ" – משמע שאח"כ היה פחות. ובהמשך "וְכל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל"
שואל רש"י, חז"ל: מה זה "אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים"? – היום אנחנו אומרים: הוא האריך ימים. וזה שגיאה, צריך להגיד: מאריך שנים. למה? עונה רש"י: אשר האריכו ימים ולא שנים, שנענשו" – כל הזקנים. מי הם הזקנים? כתוב במשנה: "וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים" – מעבירי התורה, לא האריכו שנים, על מה נענשו? מובא במדרש פתיחתא דרות (הפתיחה של רות): "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב (משלי יט, טו) – ע"י שנתעצלו ישראל לגמול חסד ליהושע רבם שלא הספידוהו כראוי" – איך אחזה בהם העצלות? הרי זהו כבוד התורה, הרי יהושע היה רבם של ישראל! הוא היה המצביא הגדול, היה מנחיל הארץ, ארץ חמדה טובה ורחבה, איך קרה כדבר הזה? איזה סוג עצלות ותרדמה נפלה עליהם? למה לא הספידוהו כראוי? למה לא חשו לכבוד התורה?
אומר המדרש, הוא אשר דברנו שצריך את פרשת בחוקותי אחרי פרשת בהר – "באותה שעה נחלקה ארץ ישראל לשבטים והיתה החלוקה חביבה עליהם יותר מידי" – מצוות ההתנחלות בארץ, קדושת הארץ היתה חביבה עליהם יותר מידי, הם לא באו לפה לחלל שבת, הם שמרו את המצוות התלויות בארץ הם קיימו את מצות בנין הארץ, את מצות יישוב הארץ – "והיו ישראל עוסקים במלאכתם, זה עוסק בשדה, זה עוסק בכרמו, זה עוסק בזיתיו, זה עוסק בבנין – אהבת מצוות יישוב ארץ ישראל העבירה אותם על דעתם, שחקה את המצוה של "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", ממילא גם לא מצאו הכרח לגמול חסד עם יהושע רבם" – כבוד התורה נחלש אצלם, חבל על כל רגע, עוד פרה ברפת, עוד עץ זית, עוד איזה משמש ואפרסק, ארץ ישראל!!!
שמעתם את מה זה שחק? את לימוד התורה! וכשאין עמל התורה, אין כבוד ללומדי התורה, ואם הייתם לפני שבועיים בהלוייה של ראש ישיבת באר יעקב שעשרות אלפים ליוו אותו, איפה יש הלוויות כאלה? מדוע? כי עם התורה נותן כבוד ללומדי התורה, לגדולי ישראל.
בהעדר עמלה של תורה, גם אם זה שקידה יתירה בבנין הארץ, במצוות התלויות בארץ זה עלול לדחוק ולשחוק את מצוות עמלה של תורה, של "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ".
אומרים המפרשים: כי התרשלותם בגמ"ח של אמת ליהושע רבם, היה פרי התגעשותם בעניני מצוות יישוב ארץ ישראל" – התלהבות יתירה, בלי פרופורציות, על חשבון תורה – "כי כל עיסוק חומרי הוצב לו מידה וגבול שלא יבלע את רוחו ונפשו של האדם" – כמו שאמרו חז"ל: הוי ממעט בעסק, הוי ממעט בבנין יישוב ארץ ישראל ועסוק בתורה – "השתעבדותם למצוה אחת העוסקת בחומר" – בבנין ארץ ישראל – "חשובה ונעלה ככל שתהיה, מעבר לכל גבול ומידה נכונה, בלעה את נפשם והשחיתה את מידותיהם" – אז גם הכרת טובה לא היה ליהושע – "בני דורו של יהושע דבקו איש איש בנחלתו, בנחלת ארץ חמדה, בקיום מצוות התלויות בארץ וראו בזה את עיקר ייעודם, עד שלא נשאר להם רווח פנוי בלבם לעמל התורה ומתוך כך נשחק בתוכם הערך של כבוד התורה, הערך של הכרת טובה לרבם" – אתם שומעים איך זה הולך?! ככה זה! היכן שיש עמלים בתורה, יש כבוד לתורה ושם אין עצלות. איפה שיש, רחמנא ליצלן, השתעבדות יתר לאחת ממצות ה' ובעיקר המצוה שעוסקת בחומר, גדולה וחשובה ככל שתהיה, היא עלולה לשחוק.
והנה פרשת בחוקותי שבאה מיד אחרי פרשת בהר שמדברת על עם ישראל בארץ ישראל, אומרת תכלס: "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ". השלום בארץ, השגשוג, השפע, זה "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ", שתהיו עמלים בתורה, כל ניסיון אחר, גם אם הוא מצווה ובעל קדושה, לא יצלח.
מובא בתנא דבי אליהו רבה פרק יא: "ושמא תאמר אותם 70 אלף שנהרגו בגבעת בנימין" – אתם יודעים מה שהיה שם? מפני מה נהרגו? למה קרה כך? – "לפי שהיה להם סנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עימהם היה, לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארקובותיהם ולחבר לכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש, יום אחד לבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל וללמד את ישראל תורה ודרך ארץ" – לא מספיק קביעת עיתים לתורה, אלא יהודי צריך להיות בהכרה של "אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ", זוהי ההכנה למתן תורה. כמובן גם ארץ ישראל שהיא רק אמצעי, אבל היא לא התכלית שלנו, כי לא לשמה נברא העולם. ואם כן, הם היו צריכים ללכת מעיר לעיר, מעיירה לעיירה, ממושב למושב, וללמוד עם יהודים תורה.
ומה היהודים היו אומרים? משק, לול, רפת, מטע… – הם היו צריכים להסביר להם שאדרבא זה לא התכלית, אתם יכולים לעבוד.
אני יודע דבר אחד: אבא שלי נטע עצים בחצר, אף פעם הוא לא עבד עליהם, הם היו נותנים תנובה יותר מכל העצים עושי פרי שבשכונה שלנו. אף פעם הוא לא עדר. הלימונים היו רב שנתי, הוא יותר נכון, פעמיים בשנה הם נתנו לימונים ואיזה לימונים! את השסק של משפחת ברנר אהבו כל הפרחחים. אבא לא עדר! פעם אחת בשנה הוא היה יוצא לחצר, באחד במאי. יום שאסור לעבוד, אז הוא היה יוצא לעבוד. זהו סיפור ידוע ואין לי זמן להרחיב.
ומה הוא עשה? הוא שיחק שש בש? לא! הוא הלך ללמוד תורה וללמד תורה, הוא הגה בתורה, אחרי עבודה, יומם ולילה.
והם לא עשו כן. זה אחריות על גדולי ישראל, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו ולשדהו ואומרים: שלום עלי נפשי. מצוות אהבת הארץ דחקה את "ותלמוד תורה כנגד כולם", גם אם הם קבעו עיתים לתורה וקיימו מצוות התלויות בארץ, הוזנחה בנפשם ה"אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ" – שתהיו עמלים בתורה. ובזה ראו חז"ל הקדושים את סיבת התדרדרותם, עד אשר הגיעו ל"וַיְהִי בִּימֵי שְׁפט הַשּׁפְטִים", הגיעו לדור ששופט את שופטיו. ומכאן כבר עבדו עבודה זרה, ועל כל גבעה הקימו עבודה זרה.
עם ישראל בארץ ישראל, אבל "בְּחֻקּתַי"! צריך לשמור על עמלוּת בתורה, כי זוהי המיוּחדוּת של עמנו וזוהי גם סגולת הארץ. המצוות שבפרשת בהר אינם במקום "אִם-בְּחֻקּתַי" חלילה, במקום עמל התורה, הם אמצעי להקל על עמלי תורה בארץ ישראל, לעמלי תורה אוכלי עמל.
יהי רצון שנזכה להתעלות בדברים שדברנו ויהיה זה משום הכנה טובה למתן תורה לקבלת התורה אמן ואמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד – על פרשת השבוע
הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5