——–
תשובה: הנה, על עצם ציווי התורה "ואהבת לרעך כמוך" ישנם רבים התמהים: כיצד יתכן לתבוע מהאדם להגיע למדרגה כזאת גבוהה! שיאהב את חברו – בדיוק כמו גופו ממש!?
הרי כל אדם מצד טבעו אוהב את עצמו יותר מכל דבר אחר, ולמעלה מ – 95% משכלו של האדם מנוצל אך ורק עבור טובת עצמו בלבד! איך ליהנות יותר, ואיך לעשות 'חיים' יותר! [וכן מוכיח 'סקר' שערכה לאחרונה חברת טלפון בניו-יורק, לגלות מהי המילה התדירה ביותר, שבה מדברים האנשים בשיחות הטלפון. ולתדהמתם הם גילו, שהמילה "אני", ו"אני", ו"אני" – היא חוזרת על עצמה פעמים אין ספור בתוך שיחות הטלפון!!]
ללמדך, עד כמה האדם אוהב את עצמו, ומעמיד את ה"אני" שלו בראש מעיינותיו!]
וא"כ, אם זוהי המציאות, כיצד התורה יכולה לבוא ולצוות על הָרֵגָשׂוֹת של האדם, שיאהב את החבר – כאילו הוא חלק מדמו ובשר מבשרו? הרי המושג של "אהבה" תלויה ב'רֶגֶשׂ' העדין של אדם, והרגש של האדם אינו מסוגל לקלוט דבר כזה! לאהוב את חברי – שהוא גוף זר – כאילו הוא חלק ממני ממש?
ובפרט, שאותו ר' עקיבא שאמר (בירושלמי נדרים, פרק ט') "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" – הוא עצמו אמר, בגמרא מסכת בבא מציעא (דף ס"ב.) ש"חייך קודמים לחיי חברך"! ואם לאדם יש 'זכות קדימה' לדאוג תחילה לחיי עצמו – כיצד אפשר לצוות אותו שיאהב את עצמו, וגם את חברו – באותה מידה ממש? הרי זו 'סתירה' מיניה וביה?
[ויש מפרשים הפסוק: "ואהבת לרעך" – אע"פ שאינו כמוך!…. והבן זאת].
ובאמת, ששאלה זו נשאלה ע"י רבינו הרמב"ן בפירושו על ויקרא (פרק י"ט פסוק י"ח) ומחמת קושיא זאת, מסביר הרמב"ן פשט אחר בציווי האלוקי של "ואהבת לרעך כמוך", וזה תוכן דבריו:
כאן התורה לא באה לצוות על הָרֵגָשׂוֹת של האדם, שיפעלו נגד הטבעים שלהם! לאהוב את חברו בלב ובנפש כאילו הוא חלק מנשמתו ומגופו ממש? הרי ליבו של האדם אינו מסוגל לפעול בעוצמה כזאת של אהבה – כלפי גוף שני זר!
אלא כוונת התורה, לא על אהבה 'פיזית', אלא על אהבה 'נפשית', שהאדם ירצה לראות בטובתו של חברו – בדיוק כמו שהוא רוצה לראות בטובתו שלו עצמו!
כלומר, טיבעו של כל אדם, שאע"פ שהוא מעונין שיהיה לחברו טוב – אולם הוא תמיד רוצה שהוא יהיה למעלה ממנו! שחברו לא יעבור אותו!
ועל זה באה התורה וציוותה, שהאדם צריך לשמוח בטובתו ובהצלחתו של חברו – כאילו היתה זאת הצלחה אישית שלו! ואפילו אם הוא רואה, שחברו עולה ומצליח יותר ממנו – מ"מ אסור שיהיה לאדם קינאה וצרות עין על חברו, אלא הוא צריך לראות זאת בשמחה ובעין טובה – בדיוק כמו שהיה רוצה לראות זאת על עצמו!
ואהבה כזאת גדולה (לרצות לראות בטובתו של השני) הטביע אותה הקב"ה בבריאה, ואפשר לראות זאת באהבת אבא כלפי בנו, ורב כלפי תלמידו, שבהם אין שום קנאה וצרות עין, ואפילו אם האבא רואה שבנו עולה ומצליח יותר טוב ממנו – אעפ"כ הוא שש ושמח בשמחת בנו, כאילו היתה זאת הצלחתו שלו ממש! וכפי שלימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת סנהדרין (דף ק"ה:) "בַּכֹּל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו"!
ואהבה כזאת עצומה – דורשת התורה מכל אדם להגיע אליה, שלא רק לא יקנא בהצלחתו של חברו, אלא עוד ירקוד וישמח – על שחברו הצליח יותר טוב ממנו! כאילו היתה זאת באמת הצלחתו שלו האישית!
[והרמב"ן מביא דוגמא לאהבה מסוג זה: כעין שמצינו באהבת דוד ויונתן, שיונתן היה מוכן למסור לחברו דוד את כל שלטון המלכות "על מגש של כסף"! אע"פ שיונתן היה בנו של המלך שאול ויורש מקומו – בכל אופן הוא הסכים למסור לדוד חברו את כתר המלוכה, ולא רק שלא קינא בו – אלא עוד שָׂמַח בשמחתו, והוסיף עליו אהבה על אהבתו!]
וזאת עליכם לדעת אחים יקרים, שכדי להגיע לאהבה כזאת עצומה, להרגיש את חברו כאילו הוא בנו ממש, ולהשתתף באמת בשמחתו ובהצלחותיו, שמחה כנה ואמיתית שיוצאת מעמקי הלב והנשמה – דבר זה צריך הרבה הרבה לעבוד עליו, כדי לזכות להגיע לאהבת ישראל בדרגה גבוהה כזאת!
ולצערינו, אם ניתן סקירה קלה, על חיי היום יום שלנו, נגלה, שאנו רחוקים הרבה מהדרגה הזאת של "לשמוח באמת על טובתו ושמחתו של השני"!
ולהבהרת הדברים, ניקח דוגמא קטנה ממאורעות החיים:
נותנים לנו הזמנה לחתונה של שכינינו / קרובינו / מכרינו / דודינו/ חברינו/ (מחק את המיותר). ואכן, אנו רושמים לעצמנו את תאריך האירוע, ומכינים מתנה או ש'יק, לכבד בזה את בעל השמחה.
לכאורה, הכל טוב ויפה מצידנו! ואולם, הבא ונהיה גלויים ואמיתיים עם עצמנו, ונשאל שאלה נוקבת: לַמָּה באמת אנו הולכים להשתתף בשמחה של החתונה? האם בגלל שאנו באמת משתתפים בשמחתו של חברינו, וליבנו מלא שמחה ואושר, ביום שמחת ליבו של חברינו!
או – – – שאנו הולכים לחתונה, לא בגלל שנהפכנו להיות 'מאושרים' בגלל שמחתו של השני, אלא ההליכה לחתונה נובעת מחמת שיקולים אחרים לגמרי! וכדלהלן:
* אני הולך לחתונה – בגלל שזה "חוב". שגם הוא הגיע לחתונה שלי.
* אני הולך לחתונה – בגלל שאם אני לא ילך – לא יבואו גם אלי, לשמחות שלי.
* אני הולך לחתונה – בגלל ש"לא נעים לי" אח"כ לפגוש אותו ברחוב…
* אני הולך לחתונה – בשביל "להשתחרר"… לשמוע קצת מוזיקה, לפגוש חברים, ולצאת מה'שיגרה' המשעממת של הבית.
אלו הם כל הסיבות ה"אִינְטֶרֶסַנְטִיּוֹת", שמחמתן אנו באים להשתתף בשמחתו של השני!
הֶאָח! איפה רואים היום אדם שהולך לחתונה אך ורק בגלל הסיבה הפשוטה – בכדי לשמח באמת את החתן והכלה ביום הכי מאושר שלהם בחיים!!
מי הולך רק בגלל השיקול הזה? הרי אדם כזה צריך להיות חסיד וצדיק, שמופלג הרבה במידה של "אהבת ישראל" אמיתית!
אכן, יש לנו אהבת ישראל במעשים ובפעולות, ובכל נקודת ישוב חרדי – נפתחים עשרות גמחי"ם מכל הסוגים והצרכים, ואולם גמ"ח אחד עדיין חסר לנו, והוא: גמ"ח להארת פנים! גמ"ח של לב טוב לשמוח באמת בשמחות השני – זה עדיין חסר לנו!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5