——–
הריגת 85 כהני נוב ע"י דואג האדומי
כאשר נודע לשאול המלך שדוד אסף אליו אנשים וכוחו הולך וגָדֵל, כעס מאוד על עבדיו שלא גילו לו את הדבר קודם לכן. שאול כבר אינו בוטח בעבדיו, הוא יושב תחת האשל כשהוא מרוחק מהם וחניתו בידו.
שאול מטיח בעבדיו קרוביו ובני בנימין שבטו: שהם אינם מגלים את אוזנו כיון שכולם עשו יד אחת נגדו, וכי הם אוהבים את דוד ומצפים לקבל מדוד עושר וכבוד. ואפילו בנו יהונתן יוצא חלציו כרת ברית עם בן ישי.
"בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ: בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ"
דואג האדומי מספר לשון הרע
בשעה שדוד המלך הגיע לנוב היה שם גם דואג האדומי. דואג מספר לשאול ומדגיש בזדון לבו רק את הדברים אשר יכולים להזיק לדוד ולהאשימו כמורד במלכות: "וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר: רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב, וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיְיָ (ב"אורים ותומים"), וְצֵידָה נָתַן לוֹ, וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ".
דואג האדומי מעלים למעשה את כל האמת: דואג לא מספר לשאול שאחימלך הכהן כלל לא ידע שדוד בורח מפני שאול, ועובדה: אחימלך לא הסתיר מדואג ונתן לדוד את הלחם והחרב בבית ה' לעיני דואג, שאם היה רוצה להסתיר היה נותן בביתו את הלחם והחרב לדוד. דואג מעלים את האמת בזאת שלא מספר לשאול שאחימלך היה בטוח בכך שדוד הגיע לנוב בשליחות שאול המלך, כפי שאכן אמר לו דוד. ומה גם שדוד היה ידוע כעבדו הנאמן של שאול המלך וכחתן המלך, ולכן לא היה שום ענין שיהיה לאחימלך ספק בדוד, או שיעלה בדעתו שדוד מורד באדוניו.
אם דואג היה מספר לשאול שאחימלך לא ידע כלום, היה אחימלך יוצא זכאי. אך דואג לא סיפר לשאול שדוד בא אל בית ה', אלא מדגיש שדוד בא אל אחימלך בן אחיטוב, והכל כדי ששאול המלך יחשוד שאחימלך קָשָר קֶשֶר נגד מלכות שאול.
דואג מספר לשאול: שהכהן שאל לדוד בה' (ובכך בעצם "הפך אותו" למלך, כיון שאין שואלים ב"אורים ותומים" להדיוט-לאיש רגיל). ועוד: שהכהן נתן לדוד צידה לדרך, ולמרות שידע שדוד בורח הוא גם נתן לו את חרב גָלְיָת.
רש"י שואל: האם מהיום אחימלך הכהן שואל לדוד ב"אורים ותומים"? זה ימים רבים שצורך הציבור בו, שמינהו שאול לַמוציא והמביא את ישראל, ומאז כבר שואל לו אחימלך ב"אורים ותומים" באופן לגיטימי, כשליחו של שאול המלך לגבי המלחמות וכו', וזה אינו דבר חדש, וחלילה לאבימלך הכהן לעשות זאת במרד ובמעל.
לשון הרע של דואג האדומי ממחיש כמה גדול עוון לשון הרע, ואפילו יותר משפיכות דמים. כי ההורג – נפש אחת הוא הורג, אבל דואג האדומי שסיפר לשון הרע הרג: את אחימלך הכהן – וכל נוב עיר הכהנים, את שאול – שנהרג בעוון נוב, ואת עצמו – שנשתרש מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא.
הריגת נוב עיר הכהנים
"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב, וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ".
שאול מאשים את אחימלך ואת כל הכהנים בקשר נגד המלך, בבגידה וסיוע לדוד נגד המלך. ואף מאשים את אחימלך שבעצתו ברח דוד ממצודת מואב ליהודה. אחימלך אומר לשאול: ידוע לַכל שדוד שהוא חתן המלך, נאמן למלך וסר למשמעתו. וכי יעלה על הדעת שדוד ירצה למרוד במלך? "וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ". אחימלך מתנצל בפני שאול ואומר בתמיהה: האם זו הפעם הראשונה שאני שואל לו בה'? כבר שאלתי לו בעבר. ולא יאשים המלך את כל בית אבי, "כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל".
שאול המלך מאשים את אחימלך ואת כל הכהנים בבגידה ובמרידה במלכות, על כך שהסתירו ממנו ולא גילו את אוזנו שדוד בורח, "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ". המלך שאול מצווה לעבדיו להמית את כל הכהנים ש"בגדו" בו, אך עבדי המלך ממאנים לשלוח את ידם ולפגוע בכהני ה' ובכהן הגדול. המלך אומר לדואג האדומי לעשות זאת. ומאחר שלדברי דואג הם חייבים מיתה, אזי יד העדים תהיה בכהנים בראשונה. ודואג פוגע בכהנים וממית ביום ההוא "שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד. וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב". למען יראו ויִרָאוּ, שהעם ישמעו ויפחד לעזור לדוד בבריחתו.
שאול אשר חמל על אגג העמלקי ועל מיטב הצאן – לא חמל על הכהנים. שהמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים. שאול נענש קשות על דמם של הכהנים בנוב: שנפל בחרב פלשתים הוא ובניו.
אביתר הכהן ששרד
למרות הריגת 85 הכהנים וכל נוב עיר הכהנים, שרד כהן אחד: אביתר בן אחימלך בן אחיטוב הכהן, אשר נמלט אל דוד עם האפוד ו"האורים ותומים", ומספר לדוד כי שאול הרג את כהני ה'.
דוד מרגיש צער גדול ואשמה, הוא אומר לאביתר: "שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ". מובא בחז"ל שהצלת אביתר הכהן היא שגרמה מאוחר יותר להצלת בית דוד: כאשר עתליה הכריתה את כל זרע המלוכה ונותר רק יואש בן אחזיה מבית דוד, אשר ניצל ע"י יהוידע הכהן ונשמר בבית המקדש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרבנית המחברת
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרבנית שלומית גד זצ"ל
דוד המלך ועוצמת התהילים
הרבנית שלומית גד זצ"ל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5