——–
…"בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל: הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ… כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי, וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי"… אך דוד בוטח בה' ואינו מתייאש: "הִנֵּה אֱלֹקִים עֹזֵר לִי"… (תהלים נ"ד). הזיפים שוב מלשינים על דוד, ומודיעים לשאול: שדוד מסתתר עמהם במצדות בחורשה, בגבעת החכילה. שאול רודף אחרי דוד למדבר זיף עם 3,000 איש מבחורי ישראל.
דוד שולח מרגלים לדעת את מיקומו של שאול, ומרגלי דוד משיבים לו שפני שאול למלחמה נגדו. ואף על פי ששאול מגיע עם מחנה גדול, דוד בוטח בה' ולא מתרחק מהמקום. דוד מגיע אל המקום בו חונה מחנה שאול, הוא מביט על המעגל שם שוכב שאול מוקף באנשי צבאו המובחרים כשבראשם אבנר בן נר שר הצבא, ומחליט החלטה אמיצה ביותר: דוד מחליט לרדת עם אבישי (אחי יואב) בלילה אל מחנה שאול. והנה בלילה שאול המלך שוכב ישֵן במעגל, ואבנר שר צבא שאול והעם וכל השומרים שוכבים סביבותיו וכולם ישנים, תרדמת ה' נפלה עליהם.
אבישי אומר לדוד שה' הסגיר את אויבו בידו וזו הזדמנות פז להכות את שאול: "וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ". דוד אומר לאבישי וגם מזהירו: שאין לשלוח יד במשיח ה', "כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְיָ וְנִקָּה"? דוד יודע בבירור שימיו של שאול מעטים, שהרי הקב"ה קרע את מלכות שאול, והוא דוד כבר נמשח למלך ע"י שמואל הנביא. דוד אומר לאבישי ששאול ימות בחולי טרם זמנו, או ימות מיתה טבעית, או יספה במלחמה.
דוד בגבורתו ובטחונו בה', ביחד עם אבישי גיבור החַיל לוקחים את חנית שאול ואת צפחת המים (צלוחית המים) אשר מראשותיו של שאול, "וַיֵּלְכוּ לָהֶם. וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ, כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמַת יְיָ נָפְלָה עֲלֵיהֶם". לאחר שדוד ואבישי עולים על ראש ההר ומתרחקים ממקום הסכנה, דוד קורא אל העם ואל אבנר בן נר: "הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר? וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר: מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ?" ודוד עונה לו: "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ?… בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְיָ", ועתה רְאֵה, היכן חנית המלך וצפחת המים אשר מראשותיו? דוד פונה ישירות אל אבנר בן נר שר צבא שאול ומטיל עליו את האחריות לשמירת המלך, ומאשימו שלא שמר על משיח ה' וזהו מחדל גדול. "וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר: הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד? דוד עונה לשאול המלך וגם שואל: וַיֹּאמֶר דָּוִד: קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ… לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ? כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה?" אני בורח לחוץ לארץ כדי שלא יפול דמי ארצה, "כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד" חסר ערך כמוני, כאילו הוא רודף אחרי הקורא בהרים.
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד, כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד" כי נפשי כל כך יקרה לך שלא פגעת בי למרות שיכולת, ולמרות רדיפתי אותך. שאול מודה שטעה "הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד". אך דוד כבר לא סומך על שאול כלל, שהרי למרות שנשבע שלא ירדוף יותר הוא לא קיים, "וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ".
שאול מדבר אל דוד דברי פיוס ומברכו, "וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרבנית המחברת
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרבנית שלומית גד זצ"ל
דוד המלך ועוצמת התהילים
הרבנית שלומית גד זצ"ל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5