——–
הוכחה לשני חלקי יחוד השם, הן לכך שה' הוא אל יחיד, והן לכך שהוא אחד באחדות גמורה, ישנה ממעמד הר סיני, ששם כל עם ישראל היה במעמד נבואי, וראו שה' הוא אל ושולט יחיד, ושאין לו גוף ולא דמות הגוף, אחד באחדות גמורה. כמו כן, הניסים שחוו קודם יציאת מצרים והליכתם במדבר במשך ארבעים שנה, מעידים על בורא יחיד שאין זולתו. וזאת מפני שאי אפשר היה לזייף מופתים אלו, היות ומליוני בני אדם שחוו את המופתים, הם בעצמם מעידים עליהם. ועדות בקנה מדה כזה לא נמצאה לשום דבר, וכלל פשוט הוא שבלתי אפשרי לזייף היסטוריה שחוו מליונים. זאת ועוד, אם זיוף היה בדבר, פירושו של דבר, שנותן התורה בא לעם שלא היה במצרים, ולא ראה את המופתים שהיו שם, ולא ראה את מעמד הר סיני, ולא הלך במדבר במשך ארבעים שנה במקום שאין אוכל ושתיה, וחיו על ידי ניסים בכל עת, עמוד ענן ואש ובאר מים צמודים להם, שלו ומן יורדים אליהם בכל יום, אילו את כל אלה לא ראו, ולא חוו על בשרם, ונותן התורה היה מספר להם כפי שכתוב בתורה, שאתם ראיתם כל זאת, אתם העדים על כך, בוודאי שלא היו מקבלים את דבריו, והיו אומרים, לא היו דברים מעולם. זאת ועוד, בוודאי שלא היו מתחייבים באין ספור חיוביים של מצוות, במשך כל ימי חייהם, וחיי בניהם יוצאי חלציהם, מכח עדות שאומרים להם שהם ראו, בזמן שהם לא ראו כלום מזה. על כן ברור שראו וחוו כל זאת, ואי אפשר היה לזייפם.
ועדות זו הועברה מדור לדור, במסורת אמינה ומדוקדקת שאינה ניתנת לעירעור, לפי שעדות שעוברת בעם שלם מאיש לאיש, דור אחר דור מאב לבן, את אשר חוו ועברו מליוני אבותינו, ומה שנצטוו, עדות שעוברת בצורה מדוייקת ובחיזוקים רבים שלא תיפול טעות בהעברה מדור לדור, על ידי מצוות המחזקות את זכרון העדות [פסח, סוכות, שבועות, תפילין, מזוזה וכו'] ועל ידי עונשים של מי שלא יעשה כן, עם שמירת אותיות התורה בדיקדוק עצום. וכשאנו רואים שגם היום ממשיכים להקפיד ולדקדק את כל דיקדוקיה, הנה לנו שהעדות הועברה מדור אל דור, בדביקות, קנאות ודיקדוק, עדות כזו שראשיתה עדות שחוו וראו בעצמם מליונים [ולא יחיד שמספר שראה], והם בעצמם העבירו עדותם לבניהם, ובניהם לבניהם, והעברת העדות נעשתה בכל דור על ידי מליוני בני אדם שהעבירו למליונים, במסירות ודביקות עד כדי מסירת החיים על עדות זו, ותוך כדי שכל חייהם חיים הם בשמירת העדות בקיימם את המצוות, ובשמירת התורה. עדות כזו אין שני לה, והיא עדות שאינה ניתנת לערעור, והיא ראיה גמורה וחלוטה, והוכחה גמורה וחלוטה לכך שה' הוא אל יחיד ואין זולתו, ושהוא אחד באחדות גמורה מכל צד ואופן, כפי שנתגלה לאבותינו במעמד הר סיני. וכאשר עמדנו להוכיח את אמינות המסורת ודיוקה, בשו"ע המדות (חלק האמונה בחלק המוסר) באורך וברוחב, ואין צורך לכפול את הדברים, לך ראה שם, ולכן באנו כאן בקיצור נמרץ. ומכל מקום פטור בלא כלום אי אפשר, על כן הבאנו כאן בהערההרס"ג בספרו האמונות והדעות בהקדמה (אות ה) ביאר, שיש ג' דרכים המובילים אל האמת. ידיעת הנראה בחמשת החושים. ידיעת השכל, כגון, עצם חשיבות האמת וגנות השקר, שהיא סוג ידיעה שכלית. ידיעת ההכרח, היינו שמתוך שני הראשונים מכריח דבר נוסף, שבהתבטל הוא, מתבטל המוחש, או המושכל הנ"ל. ואנו מאמתים את התורה על ידי שלושתם, ומוסיפים עליהם עוד רביעי, שלמדנו אותו מתוך אותם השלושה, ונעשה לנו יסוד, והוא, נכונות המסורת האמיתית, לפי שהוא בנוי על ידיעת המוחש, וידיעת השכל, כמו שנבאר במאמר השלישי מספר זה. עכ"ל. וביאר (הקדמה אות ו) שהמופתים שראו עם ישראל, אינם ניתנים לזיוף, לפי רוב עוצמתם, ראיית עשרת המכות, קריעת הים, מעמד הר סיני, נס ירידת המן שהתמיד ארבעים שנה, השולל אפשרות תחבולה, שיתכלכל עם המונה קרוב לשני מליון בני אדם במשך ארבעים שנה, מלא כלום, כי אם ממזון מהאויר. אילו היתה אפשרות תחבולה כזו, אפילו במקצתה, מזמן היו המדענים ששים עליה. גם האפשרות שהיתה הסכמה של שקר בעם ישראל, ובאמת כל אלו לא היו, לא תיתכן. כי המסורת סותרת זאת מכל וכל. ובפרט שמעבירי המסורת הם אבות לבנים, שאמרו להם אנחנו היינו במדבר ארבעים שנה ואכלנו מן. ואם שקר היו דוברים, בניהם היו מכחישים אותם, כיון שהם מכירים את פרנסת אבותם ויאמרו להם, וכי אין זו שדך, וזו כרמך, אשר לא חדלתם מלהתכלכל מהם. על כן הדור החדש לא היה מקבל שקר זה. ועוד שהראנו השם אותות ומופתים שאינם ניתנים להכחשה ולמרמה, כי הם ראו את כבוד השם, ושמעו את קולו, ושדבר עם משה. וההוכחות המוחשיות, מוסכמות על כל בני האדם.עוד כתב (הקדמה ה הנ"ל) שלאמת את המסורת הנאמנה, הוא פשט הפסוק (איוב כד,כה) אחוך שמע לי, וזה חזיתי ואספרה, אשר חכמים יגידו, ולא כחדו מאבותם. להם לבדם נתנה הארץ, ולא עבר זר בתוכם. ושביאר את תנאי קבלת המסורת בפירושו על הפסוק שם. והביא דבריו הרב המהדיר (הערה 32) וזה לשונו, שתהיה המסורת רצופה כל דור כראשון. ושהמוסרים יהיו מלומדים, וחכמים ע"ש. וכיוצ"ב בפירושו לאיוב (לד,ב) ביאר, שהידיעה האמיתית תהיה על פי שני אופנים, או בראייה באחד מחמשת החושים. או במסורת נאמנה עליו. והתנאי למסורת נאמנה הוא, שתהיה רצופה דור אחר דור, ושהמוסרים אותה יהיו מלומדים וחכמים. ע"כ.וכן סיים הרס"ג (סוף הקדמה ה) בזה"ל, ואחרי כל זה יש לך יתרון עליהם, באותות ובמופתים שנעשו לך. ולכן החזק בשלשה דברים אלו, בכל שער מספר זה, והם שראיותיך יותר חזקות, ויש לך תשובות לחולקים עליך, ושאותות נביאיך מכריעות. ע"כ. ועל כן בתחילת הספר (בהקדמה לשער א) כתב הרס"ג הקדמה שעל הקורא להחזיקה לאורך כל ספרו, והיא, שאותות נביאינו הם ההכרע להכל. ושכל חפצו בספרו להביא ראיות עיוניות, שהם עדיפות על האחרות, ושיש בהם תשובות לאחרות, אך ההכרעה היא לא מכוחם, אלא מכח המסורת והמופתים. כי השם הודיענו בתורה שהוא חידש הכל מן האין, ואימת זאת באותות ובמופתים, ולכן קבלנוהו. [וע"ע שם במאמר ג (אות ג והלאה) איך נסמוך על נבואה, ואיך נדע ששקר וכדו'.]גם הכוזרי עמד על כך רבות בספרו (מאמר א אות פ והלאה באורך, ובריש מאמר א אותיות יא-כו, ובמאמר ד אות יא, ובמאמר ה אות ו, ובסוף ספרו חתימת הספר מאמר ה אות כא), ועוד לו במעלת המסורת (מאמר ה אותיות ה,ו, ובאות יד כמה פעמים). ונביא מקצת דבריו שיש בהם חידוש (מאמר א אות מח) פירוט סדר הדורות בתורה מאדם ועד יציאת מצרים, מרחיק אפשרות יצירת הדת במרמה, על ידי הידברות בין אנשי הדת, וקביעת מספר השנים לקיום העולם. כי מנין השנים המורכב מפרטים אנושים כה רבים, אי אפשר שיחליטו עליו עשרה אנשים, מבלי שיתבלבלו ביניהם במסירת הפרטים, ואז יתגלה סודם וכלונם. כל שכן כשאומה שלמה של מליונים טוענת כן. מה גם שאם רמאים יסדוהו, בודאי היו קמים רבים שיחלקו עליהם, ויספרו את זכרון ההיסטוריה אחרת. גם עצם פירוט התורה במוצאן של האומות, מי מולידם לפרטי פרטיהם, מחזק זאת. וכן סיפור התורה איך נוצרו שפתם של האומות בימי פלג, בזמן שכשמשה אמר כל זאת היה רק כחמש מאות שנה לאחר מאורעות אלו, בודאי שהיו מכחישים אותו בפרטים היסטורים כה סמוכים, וכה משמעותיים, לייסוד כל אומה ואומה מן העולם. גם עצם המציאות של שפות רבות מוכיחה שנוצרו בזמן מסוים, היות והן מורכבות משורשים, שמות ופעלים, וכל אלו מחזקים שכלית את המסורת של הווצרות הלשונות בימי פלג. וכן האם שמענו על אומה החולקת על סדר ימות השבוע ומנינם אחד, וכיצד שוררת אחדות דעות בין תושבי סין לפורטוגל בימים, מבלי שיתאספו כולם יחד להחליט על סדר זה. הרי זה מורה על יצירת כל העולם מאדם אחד. עוד האריך הרחיב שם, ורק נראה מקום, שכתב (מאמר ג אותיות לט-נג) אודות כח חכמים וגזרותיהם, ועל תורה שבעל פה, ופירוש המקראות על פיה. ובהמשך (אות נד) שלא שכחו את התורה בשום דור. ושם (אות סד) סדר השתלשלות המסורת, ושם (אותיות סז-סט) דקדוק כתיבת המשנה והגמ', ושם (אות עב) דרכי הלמדנות בפסוקים ופירוש האגדות.הרמב"ם באיגרת תימן (מודפס בכל מהדורות אגרות הרמב"ם), עמד על כך בהרחבה ע"ש. ובמורה הנבוכים (ח"א פרק לה) שמופתי משה שונים משל שאר הנביאים, ומכל מי שיקום אחריו, שכולם סיפרו אותם יחידים, פרט למשה רבנו, שנעשו לעיני כל ישראל. ושפירוש הפסוק ולא קם נביא עוד וגו', לכל האותות והמופתים וגו', לעיני כל ישראל, היינו שגם המופתים שעשה, לא קם ולא יקום כמותם, שהם נעשו "לעיני כל ישראל". ועוד לו במורה (ח"ג פ"נ) האריך שסיפורי התורה כולם נצרכים, ומטרת מנין המסעות במדבר, שלכאורה נראה אריכות מיותרת, בא לסלק טענות הכופר בסיפור שהייתם במדבר מ' שנה, שבודאי שהו קרוב לישוב אפשרי כמו הבדואים במקומות שהחריש והקציר אפשרי, או שניזונו באחד הצמחים שהיו שם, או שהיו שם בארות מים וכדומה. כי בסיפור המסעות המדוייק, סולקו כל הפקפוקים הללו, ועע"ש.הרמב"ן (שכחת הלאוין אות ב על ספר המצוות) ביאר, שעל ידי מעמד הר סיני תתבסס האמונה, ותכחיש גם מי שיעשה ניסים גלויים לקיים דת אחרת, שכן אנחנו ראינו את השם, ושמענו את קולו, וממילא נדע שהוא שקרן. ובפירושו על התורה (שמות יג,טז) שניסי יציאת מצרים מכחישים את כל סוגי הכפירה, ושלכן ציוה אותנו השם מצוות רבות שתכליתן זכירת מופתים אלו, ושהעובר עליהן יענש קשות, כדי לחזק זכרון זה באומה לדורות עולם, שלא ישכחו בשום אופן, ועל ידי זכרון זה יכחישו את כל הכפירות לסוגיהן.כתוכן זה כתב גם הרשב"ץ במאמר חמץ (אות קט ריש שער ב). גם החינוך בהקדמתו האריך בכך. גם בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ט, נדפס גם בפירושי הגדותיו ב"ב דף עד ע"ב) דיבר באמינות המסורת, וראיית עם ישראל בחוש, העדיפים על פני הוכחות מדעיות של אנשים שאין להם מסורת זו, ושלכן אין להאשים מדענים כופרים, כי אין להם מסורת.גם בספר העקרים (מאמר א, פרק יז) האריך הרחיב, ונביא את תורף דבריו, כיון שהתורה מושתתת על קבלה איש מאיש, ושורש הקבלה הושג לעם ישראל בחוש ראייתם במעמד הר סיני, לכן תהיה התורה אמיתית ונצחית בלי ספק. ושם (פרק יח) מבאר את ההבדל בין קבלת עם ישראל, לבין קבלת שאר דתות, אף ששניהם מיוסדים על מופתים המוכיחים על עושיהם. כי רק בעם ישראל המופתים היו הוכחות גמורות על הנבואה, לפי שהתנבאו ושמעו שהשם מצוה שמשה יורם, כנאמר (דברים ה,כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עימדי, ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם. מה שאין כן מופתי הגויים, אינם הוכחות עצמיות, כגון מי שעשה מופת שהלך על מים, וכדומה, אין זה מכריח שקיבל נבואה, רק שיכול לעשות מופת, ושמא במרמה או בכישוף עשה. ושם (פרק יט) שקבלה מאב לבן לא ניתנת להכחשה, כי אבות לא ינחילו שקר לבניהם. ושם (פרק כ) שדבר שצוה הבורא נביא בינו לבין עצמו, לעולם יפול בו ספק שלא היו דברים מעולם, כי מי שמע או ראה זאת, רק הנביא בעצמו, הוא העד, והוא הדיין. מה שאין כן אמונת ישראל, לא האמינו במשה מכח דברי משה, אלא שהם ראו את השם, ושמעו את קולו, ושהוא מצווה להם לשמוע לנביאו משה. ושם (פרק כד) שראוי לכל דתי לבדוק את דתו אם אמיתית היא. אך כדי שלא יוצרך לבלות כל ימיו בבירור הדתות בלא סוף, כיון שכל הדתות מסכימות בדת ישראל שהיא אמיתית, רק שטוענים שאח"כ באו "עידכונים" ממרום, לכן, מאמיני שאר דתות יוצרכו לבדוק את דתם, מאחר והם מודים שדת ישראל אמת. ומאמיני דת ישראל יוצרכו לבדוק את דתם אם היא זמנית או נצחית. ועיין שם שנותן הוראות בדיקה, ומסיימם, שיוצרך לבדוק את שליחות נותן אותה הדת, אם היא הוכחה בהוכחה עצמית, וכנזכר לעיל (פרק יח), אז בודאי אמיתית היא, ואם לאו, בודאי שקר היא, אחר שכל דת מכחישה את רעותה. ורק הדת שהוכחה מהוכחה עצמית, תהיה ההוכחה המוחלטת, וממילא היא הדת הנכונה לבדה. וכאמור הוכחה עצמית יש רק לדת ישראל.(((אחרונים)))גם אחרונים רבים עמדו על כך, ומהם בספר בית אלהים להמבי"ט (שער היסודות), ובספר הנצחון (סי' נט ויום שישי כולו), וספר כוזרי שני, כולו נסוב על אמיתת המסורת תורה שבעל פה. היעב"ץ במגדל עוז (אלון מורה אוצר הטוב אות יא), ובספר הברית (מאמרים יט,כ באורך) באורך שמעמד הר סיני הוא הראיה הניצחת. המלבי"ם (שמות יט,ט), ובספר מסילות אל האמונה לר' יוסף גבאי (פרק ב), ובספר מסע אל מעמד הר סיני לרב מרדכי נוייגרשל. מעט מתוכן דברי הראשונים בכך, מה שלא עשינו שם.
וכן כתב שיש להוכיח את אחדות ה' ממעמד הר סיני, האברבנאל (דברים ד,כה ד"ה ואחר שזכר) שאחר שהזכיר הפסוק את מעמד הר סיני ויציאת מצרים, ביאר הפסוק את התכלית מהם ואמר, "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים", רוצה לומר שתכלית מעמד הר סיני, בעבור שתדע שהשם יתברך הוא האלהים, הוא אחד ואין עוד מלבדו. ותכלית יציאת מצרים מאהבת ה' את האבות, כדי להוריש את בניהם את ארץ ישראל. ואחר כך אמר וידעת היום והשבות אל לבבך, שלאור האמור, אל תהיה עקש, אלא דע והשב ללבבך שה' הוא האלהים, ותעבדו במצות הארץ, ואז לא תקיא הארץ אתכם, ויקויימו שתי התכליות, של יציאת מצרים [שארץ ישראל תהיה לעם ישראל], ושל מעמד הר סיני [הוכחת אלהותו] הנזכר לעיל. ופירוש וידעת, שישים בלבו מעמד הר סיני, ואז לא ישאר בלבו ספק כלל, לא במציאות השם יתברך ולא באחדותו וביכלתו, וזהו אמרו והשבות אל לבבך, שהוא מלשון בשובה ונחת (ישעיה ל) [שעל ידי מעמד זה, האדם ידע בנחת ללא ספקות שה' הוא האלהים ושאין עוד.] עכת"ד. גם הרמח"ל בתחילת ספרו דרך השם (ח"א פ"א אותיות ב,ה) כתב שיסוד הדת, שה' אחד מכל כיון, ושידענו זאת בקבלה מן האבות ומן הנביאים, והשיגום כל ישראל במעמד הר סיני, ועמדו על אמיתתם בבירור, ולימדום לבניהם דור אחר דור כיום הזה, שכן ציום משה רבנו ע"ה מפי הגבורה, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו', והודעתם לבניך ולבני בניך. עד כאן לשונו. וכן כתב המהר"ם שיק בספר המצוות שלו (מצוה כה) על הפסוק אנכי ה', שהוא חיוב לברר אמיתת אמונה הזאת, על ידי מעמד הר סיני, שעל ידו תדע ותבין כי ה' הוא האלקים, הוא מהווה כל ההוויות, ומחוייב המציאות וכו', וממשיך, ולפי האמור נראה, דבכלל מצות עשה זו הוא כל ענייני אמונות, שהקב"ה הוא הבורא עולם, והוא מנהיגו, ומקיימו, מהרסו, ומשדדו לפי צורך העולם, כאשר ראינו בניסים ונפלאות בשעת יציאת מצרים, שהוא יתברך אין בו חסרון, ובלתי משתנה, שהוא מחוייב המציאות וכו'. עד כאן לשונו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5