——–
ט. לאור האמור שהקדושה תלויה בהארת ה' יתברך, שאז האדם מתקרב לבורא ומתקדש, ולעתיד יהנה מחמת הקירבה, שהארת ה' היא תכלית העבודה, והיא השכר, שהיא ההנאה לעתיד וכו', מה מובן הדבר שכה האריכו הרחיבו הספרים הקדושים במעלת הדביקות בבורא יתברך, שהיא מטרת העבודה, ושמעלתה לחוש את ה' הנמצא "לידינו" בכל צעד ושעל, ומחמת זאת לקיים "בכל דרכיך דעהו". שכן הדביקות היא תכלית הבריאה, ועליה סובבים כל המצוות, שתכלית המצוות לקרב את האדם אל הבורא, וככל שקרב יותר לה', כן מתקדש יותר, ויותר מקבל הארת פניו. ומן המעט נביא, שכן כתב בחובות הלבבות (שער הבטחון לקראת סוף פ"ד) שהמטרה של השכר בעולם הבא, היא הדבקות באלהים. וכן כתב הרמב"ם בספרו הנהגת הבריאות (מוסד הרב קוק עמ' 61) לקרבו אל השם בוראו, ולדביקה בו, אשר היא לו הטובה הנצחית. עד כאן לשון התרגום. ובהרחבה במורה הנבוכים (ח"ג פרק נא) שזהו כל תכלית האדם, ושהדבק בה' תמיד, זוכה לנבואה. ולפי רמת דביקותו, כך ה' משגיח עליו, עד שהדבק בהשם תמיד מושגח בדרך ניסית, עיין שם. וכן כתב הרמב"ן (דברים יא,כב) על הפסוק ולדבקה בו, לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה' וכו'. עד כאן לשונו, ועוד עיין שם. והרשב"ץ במגן אבות (פ"ג מ"ג ד"ה אבל) כתב, כי בהתקרב האדם אל האלהים יתברך, הוא דבק בו, ובהתפרדו ממנו, יתפרד אותו דיבוק. וזהו הדיבוק שהזהירה עליו התורה ואמרה, ובו תדבק (דברים י,כ), שלא תפרד מחשבתו מהאל כלל. והרמ"א (בהגהתו על תחילת השו"ע או"ח ר"ס א) כתב, שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול וכו'. עד כאן לשונו. ומהרח"ו בשערי קדושה (ח"ג סוף שער ה) כתב, ועיקר הכל הוא יראתו יתברך תמיד בכל רגע לבלתי יחטא. וזה על ידי שישים השם נגד עיניו, כמו שכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד, ויכוין להדביק מחשבתו בו, לא יפסיק אפילו רגע, וזהו סוד ולדבקה בו, ובו תדבק. ועוד כתב שם (ח"ג סוף שער ז) להשגת רוח הקודש היו דורכים בה אף בדורות הראשונים, וכמו שכתב הרמב"ן בפסוק (דברים יא,כב. ל,ב) ולדבקה בו. ובאגרת הקדושה אשר חבר [הרמב"ן] בפרק החמישי בענין בן עזאי, שהיה יושב ושונה ואש מלהטת סביבותיו. עד כאן. וידידי ר' מאיר מיארה בספרו חוג גרונה (עמ' 93) ליקט את דברי הרמב"ן מה שכתב רבות לענין הדבקות, עיין אליו. וכן כתב עוד מהרח"ו בעץ חיים (ריש שער הכללים) כשעלה ברצונו יתברך שמו, לברא את העולם כדי להטיב לברואיו, ויכירו גדולתו, ויזכה להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית'. עד כאן.
וכן כתב בספר דרך השם (ח"א פ"ב סי' ג) ששלמות האדם היא ענין אחד עם הדבקות בו יתעלה, שקנית השלמות ראויה להתדבק בבורא יתברך. ועוד כן כתב (ח"א פרק ד אות ו, ובח"ב פ"ב סימן ז). ובספרו מסילת ישרים (פרק א) כתב, כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג) ואני קרבת אלהים לי טוב. ואומר (שם כז) אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש, שבתי בבית השם כל ימי חיי וגומר, כי רק זה הוא הטוב. עד כאן לשונו. ועוד כתב כן בספרו סדר הויכוח (עמ' עב והלאה) לענין מלחמת היצר, ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו, ויצא מן הפרוזדור ויכנס בטרקלין וכו'. ואם הוא שולט בעצמו, ונדבק בבוראו, ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד בוראו, הוא מתעלה, והעולם עצמו מתעלה עמו. ועוד ממשיך (שם עמ' עד) זכינו לדין, כי עיקר חובת האדם הוא להיות כל פנייתו רק לבורא יתברך שמו, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה, אם קטן ואם גדול, אלא להתקרב אליו יתעלה, ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן המה כל עניני החומריות והתלוי בהם. עד שימשך אחריו יתעלה ממש כברזל אחר אבן השואבת. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו, ויאחז בו ולא ירפהו. ומה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כברוח מן האש, וכענין שנאמר (תהלים סג,ט) דבקה נפשי אחריך, בי תמכה ימינך. כיון שכל ביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו להשיג את הקורבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה. עד כאן לשונו. וכן כתב עוד בספרו דעת תבונות (ח"א בהתחלת הספר ובהמשך סי' קס ד"ה והנה בתחילה).
והגר"א בביאורו על תחילה השו"ע שויתי ה' לנגדי תמיד וכו', כתב, שהוא כלל גדול בתורה, ושזהו כל מעלת הצדיקים. וכן תפס בדביקות בספר בעל שם טוב בהרבה מקומות (ומהם, עקב לא-נג, נז-נט, שמיני ד, בראשית קז, קלט, מסעי א, בהעלותך ח, מצורע יח). וכן כתב בספר התניא (סי' מא,מב) שעל האדם ליזכר בה' ולידבק בו במשך היום כולו, חוץ מבשעת הלימוד, שיעשה כן רק פעם בשעה, דבלאו הכי בשעת הלימוד מתחדשים היחודים, עיין שם. ועוד ראה אליו (פרק ד) שהזהיר שעיקר הדביקות היא בתורה ובמצוות, שהן יחוד עם הקב"ה, ולא בהרגשת הלב והשתוקקות בעלמא. גם בספר נפש החיים דיבר בכך רבות (פרק א, וריש פרק ב, ובד"ה כי באמת, וקרא ללשמה דביקות, ובפ"ד, ושם בזהירות לא לטעות בדביקות, וכן בפרק ז), ועוד לו (ריש שער ד והלאה) שהדביקות לא תהיה על חשבון לימוד תורה, כי התורה עיקר, והדבקות קב חומטין. וכן כתב בספר שומר אמונים (ראטה סוף ח"א עמ' רלה) לגבי שש מצוות תמידיות, שאחת מהן לדבקה בו. וכן כתב במכתב מאליהו (ח"ג עמ' 163 והלאה), ועוד ראה בעניין הדביקות בשו"ע המדות (חלק אהבת הבריות עמ' שלא והלאה).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5