——–
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מי שהקב"ה חפץ בו – מדכאו בייסורים שנאמר: "וה' חפץ – דכאו" (ישעי' נג, י) (ברכות ה').
מובא בגמרא (יומא עו ע"א): שאלו תלמידיו של רשב"י את רשב"י: מפני מה היה המן יורד לישראל בכל יום ולא פעם בשבוע? והשיב להם: משל למלך שהיה קובע פרנסה לבנו בכל יום, והיה בנו מקבל פניו בכל יום, החל אביו לקבוע פרנסתו אחת לשבוע והחל הבן להקביל פני אביו פעם בשבוע, כשראה אביו כך, חזר לקבוע פרנסת בנו בכל יום כדי שיהא מקביל פניו בכל יום.
הרי לנו לראות, שדווקא להיות הבן אהובו של אביו ורצונו לראותו בכל יום, מצמצם לו את פרנסתו ליום אחד בלבד כדי לגרור אותו לתלות בו בכל יום.
תועלת גדולה יכול למצוא המותקף בדאגות וחרדות, כי בכך שניטל ממנו הביטחון העצמי שהוא כשלעצמו שקר וכאמור, דהביטחון העצמי שניתן לבני אדם ניתן לצורך קיום העולם ולצורך הבחירה והנסיון, וכשניטל מהאדם בטחונו העצמי בסבל זה, נאלץ הוא להיתלות בבוראו בכל עת, ועיניו למרום שיושיעו על צרכיו המינימליים ביותר, הרי שבכך דביקותו בבוראו תמידית.
וכמו שסיפר לי אחד מהסובלים בסבל זה: "אנשים נזכרים לבטוח בה' ולתלות עיניהם אליו לפני ניתוח או לפני איזו נסיעה לחו"ל הכרוכה בסכנה, ואילו אני נזקק לתלות עיניי להקב"ה כדי ללכת מרחוב זה לרחוב השני".
וממשיך ואומר לי: "לפעמים שואל אני את עצמי: האם סבל זה של החרדות והפחדים שנתקף אני בהם זו ברכה או קללה – קשה לי להחליט".
ובאמת ליהודי המאמין שרואה את ה"גם זו לטובה" בכל דבר, אין ספק שיש לו להיות מאושר בסבלו ולראות את אהבת ה' אליו, והיאך יש לו להקב"ה נחת בהרמת עיניו אליו, ועובדה שלחצו הקב"ה לפינה דחוקה הגורמת לשעשועים שמשתעשע בו הבורא בנשיאת עיניו לבוראו, דאילו לא היה להקב"ה נחת מנדנודיו של זה, היה מספק לו צרכיו כדי שלא לשמוע קולו, וכדמצינו בקללת הנחש: "ועפר תאכל כל ימי חייך", ומפורסם הביאור, דהקללה בזה דדוקא בכך שמזונותיו מצויים לו בכל עת ובכל מקום, נשללה ממנו הסיבה לשאת תפילה למרום מאי החפץ לשמוע קולו, וזו הקללה הקשה ביותר להיות במצב המחייב ניתוק מוחלט מהבורא שישנו אף אצל בעלי חיים, וכנאמר: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם". אם כן, סימן מובהק יש ביד המאמין לראות הכיצד חפץ ה' בו, וכנאמר: "וה' חפץ – דכאו" (ישעיה נג, י), ומזה דרשו חז"ל: מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו בייסורים, וראה לשון חז"ל "מדכאו בייסורים", כלומר לא סתם ייסורים, אלא ייסורים המדכאים את הנפש.
שהרי רואים אנו הרבה מיוסרים בכל מיני ייסורים, ועם כל זה לא מביאים אותם ייסוריהם לתלות עיניהם בהקב"ה, והטעם לפי שיש הבדל גדול בין ייסורי הגוף לייסורי הנפש, בייסורי הגוף תולה האדם את עצמו בתרופות שונות וברופאים שונים שיש להם ידע בחולי הגוף, אולם בחולי הנפש שהצלחתם של הרופאים דלה מאוד, ופעמים רבות שמקלקלים הרבה יותר ממה שמתקנים, כאן עומד האדם בעיניים מורמות למרום בלבד. וזה "מדכאו בייסורים", לפי שחפץ ה' בו, ומתענג כביכול על תפילותיו, והטרדותיו של סובל זה לעונג הם אצל ה', ואינו מואס בהם כלל, לכן מאלצו למצב שכזה, להיות בבוקר עיניו למרום שיעבור היום בהצלחה ורגיעה, ובערב מודה הוא על הבוקר וצווח על הלילה, וכן חוזר חלילה, וכן לפני כל פרט ופרט שעומד לעשות, מקדים תפילה, שבעצם דבר זה צריך כל יהודי ויהודי באשר הוא לעשותו, אלא מי ומי זוכה לקיים זאת, ואילו הוא, אמנם בעל כורחו, אבל עם כל זה זוכה להיות מקושר עם הבורא בכל עת ובכל רגע, בהסתובבו בביתו, בהליכתו בדרך, שפתיו רוחשות תפילה ולבו לה' יצעק להושיעו ולהצילו, היש רווח גדול מזה?!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5