——–
ואם ימשך כל אדם אחר מחשבת לבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו (רמב"ם הלכות ע"ז פ"ב ה"ג).
ראשית הכל חייב אתה לדעת שגם על בעיות הנפש אפשר להתגבר, ויש רפואה למכות אלו, ולפחות אפשר להקל בהרבה את הסבל הנורא ולהוריד את כובדו מהנפש המיוסרת.
על האדם להאמין שתורתנו הקדושה שנקראת מרפא, וכנא': "ולכל בשרו מרפא", יש בה סם חיים הן לחולי הגוף ועל אחת כמה וכמה לחולי הנפש, ואדרבא, לפי שהתורה היא ענין רוחני בודאי שיש בכוחה ביותר לרפאות את בעיית הנפש שהוא ענין רוחני, אלא שחכמים גילו לנו שאף את המיחושים החיצוניים, כגון חש בראשו חש בכל גופו, גם למיחושים אלו התורה מרפא, אולם פשיטא שהתורה מרפא לבעיות הנפש להביאה לשמחה אמיתית, וכנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
אם לא יאמין האדם שישנה אפשרות לפתור את בעיות הנפש, הרי שהיאוש יכרסם בו עד כלות הנפש רחמנא לצלן.
בכל יום אומרים אנו בתפילה: "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", הנה אם כן החושב שלחולי שכזה אין תרופה – הכתוב מכחישו, אתה הלוקה בבעיות נפשיות עצבות, חוסר סיפוק עד כדי דכאון, נדמה לך שהינך בבעיה שאין שום אדם יכול לפתור אותה, ובפרט כאשר ניסית להיעזר בבני אדם והתוצאות היו מאכזבות, והסיבה לכך – בין היתר היא – "עקשנות".
הינך מתעקש להיצמד לפחד, לחרדה והדאגה, או לעצבות שנתקפת בה, ואינך מוכן להשתכנע שאינך צודק.
וכידוע המעשה באדם שנסע ברכבו וקרה לו פנצ'ר בגלגל אחד, והלך לו הגלגל עם הברגים, גלגל רזרבה אמנם היה לו, אולם ברגים לגלגל לא היו לו, נתקע הוא ליד גדר של בית חולי נפש, ועמד שם אחד מחולי הנפש המאושפזים במקום, ראהו אותו חולה מתלבט ואובד עצות, קלט הוא את בעייתו, ותיכף שאל לו אותו חולה נפש לנהג ואמר לו: האם מועיל 3 ברגים לגלגל במקום 4, ענה לו הנהג זמנית זה מועיל. אמר לו אותו חולה: אם כן יש לי עצה בשבילך, הרי יש לך 3 גלגלים עם 4 ברגים לכל גלגל, תוציא בורג אחד מכל גלגל ותחבר את הגלגל הרביעי, ויהא לכל גלגל 3 ברגים, ובהחלט אפשר לנסוע כך עד שתגיע למוסך. נדהם הנהג מעצה פשוטה והגיונית זו והתפלא על עצמו שלא חשב על כך. אולם התפלא יותר, שהרי איש זה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, ומה לאיש חכם כזה במקום כזה, ולא נמנע מלשאול את האיש מבעד לגדר: "סליחה, איש חכם כמוך מה עושה במקום זה בפנים"? ענהו אותו חולה: "כמו כן איני מבין מה אתה עושה בחוץ"…
איך אפשר אם כן לרפאות אחד שכזה שבטוח שהוא נורמלי, וכולם שמחוץ לבית חולים – לא נורמלים.
אם היה אותו חולה יורד מעקשנותו, ומתבטל לדעת אחרים, ומאמין שהוא טועה, בוודאי שהיה לו סיכוי להירפא, כמובן שזו דוגמא קיצונית היכולה להיות קיימת אצל מחוסרי אמונה, אולם העיקרון שווה לכל בעיות הנפש שאתה מחליט לדאוג או לפחד וקשה לך להשתכנע שאתה לא צודק ולהפוך דעתך אל האמת: אין ממה לדאוג, אין ממה לפחד ואין ממה להתעצב.
ובכאן נבוא ליהודי המאמין להתבונן, כי יתרון המאמין על החסר אמונה כיתרון האור מן החושך.
אדם חסר אמונה, טוען ובצדק: למה שאני אשתכנע לדעת אחרים, הלא אני מבין שיש לי ממה לדאוג, להחרד, להתדכאות, אז מה אם אחרים לא מבינים כך, מי אמר שהם צודקים ואני טועה, הלא אפשר שאני צודק והם טועים. ועוד יכול הוא לומר, שהחכמים תמיד הם מועטים והוא אחד מהם ואין לו להבטל לרוב. ובפרט שיש מה להצדיק אותו בדברים מסויימים, כגון: וכי אין לדאוג שפתאום יבוא על האדם חולי מסויים, וכי אין לדאוג מכל מיחוש שמא יש בו תחילת חולי מסוכן, הרי האסונות הינם מפתיעים. וכי אין ממה לפחד שמא יקרה כך או כך, וכי חסר על מה להתעצב ולהתדכאות היום בתנאי המצבים המאכזבים, לא על מעט בני אדם יש להתפלאות היום כיצד מחזיקים המה מעמד ולא מתמוטטים ממצב חייהם הקשה בפרנסה, בילדים חולים, חשוכי בנים, כמה בתים יש היום שאין בהם טיפת שמחה, ובעצם לא חסר סיבות שיכול אדם להביא סיוע לעצמו להצדיק את הסיבות לפחד ודאגה.
אולם כל זה לחסר אמונה, למאמין חייבת להיות הסתכלות אחרת.
אולם אתה – יהודי מאמין בתורה ובחכמיה, מאמין בגזירות התורה ובציווי חכמי התורה, בין אם הינך מבין ובין אינך מבין. והרי מקיים אתה איסור בשר בחלב, שעטנז, מאכלות אסורות ועוד הרבה מצוות שאינך מבין טעמן, וזאת מתוך אמונה שאתה מאמין בתורת משה רבנו ע"ה וחכמי ישראל שבכל דור ודור, אם כן לָמוּד אתה להיות מבטל דעתך גם כשהינך מבין אחרת, ויודע אתה את מלאכת ההתבטלות היפך העקשנות – מתוך אמונה שחכמי התורה המה החכמים האמיתיים, ואני בער ולא אדע לעומתם כלום, ויודע אתה היטב ולפחות מבין אתה את נחיצותה של המלחמה על האמונה לעומת הכפירה, ועד כמה היא בנפשך, וכי כל עתידך בב' עולמות תלוי בה.
כי הינך מבין היטב, שאם תימשך אחר מחשבת לבך, הרי שבכך תבגוד בתורת ה', ולכן החלטת שהינך חייב להתבטל לתורה ולחכמיה.
למה אם כן למה לא תבין שכשהינך נתקף במחשבות מציקות וטורדות של חרדות ודאגות שווא, כמו כן עליך להתבטל לדעת התורה, שכל מחשבות אלו הם מצד השקר והרע ויש לדחותם ולא להצמד אליהם, כמו כל מחשבות איסור הטורדות את האדם, ופשוט אסור לחשוב מחשבות דאגה אלא לבטוח בה' ולהשליך את עצמך לגזירותיו. ואף שתוקפים המה בכוח את מוחך, לא יהיו אחרת ממחשבות מינות ואפיקורסות שתוקפים לאדם וצריך לחפש עצות להסירם, וכמו שברור לך שמחשבות מינות יש לבטלם בין אם יש לך תירוץ על הקושיות הצצות במוחך ובין אם התירוצים אינם מספקים את קושיותיך, נחרץ אצלך שיש לבטלם כי הם שקר גמור, כמו כן מחשבות דאגה ופחד הנובעים מחוסר אמונה והתבטלות לגזירת שמים יש להסירם, וברור שאין לייחס את אותה הגדרה של מחשבות מינות למחשבות הדאגה, וכמו שיתבאר להלן שהגדרתם שונה, דאילו מחשבות מינות הינם בגדר איסור, והעובדה שאדם נענש עליהם, ואילו מחשבות דאגה הינן בגדר עונש ויסורים, ואף אם לא נענש אדם עליהם אולם בודאי שלפחות לָאָחוּז בהם ישנו הפסד ואיבוד חלק משכר עולם הבא אחר שאינו משתדל להסיח דעתו מהם, אלא אם כן הדבר בגדר חולי כזה שאין לאדם שום שליטה, שאז נחשב הדבר ליסורים המכפרים עוון, וכמו שיבואר להלן.
והסיבה שאינך מתייחס למחשבות החרדה והדאגה כמחשבות מינות היא פשוטה, לפי שכשהיצר בא אליך במחשבת מינות הנוגדת את עיקרי ויסודי האמונה, הינך מבין שזהו השטן והיצר הרע המסית להדיח ולקרר את האמונה, וכשהינך נתקף בפחדים ודיכאונות חושב אתה שזה חולי, ואין לזה שייכות עם יצר הרע אלא זהו חולי ככל החוליים הגופניים שאדם חייב לסבול מהם ואין מה לעשות כנגדם.
וזו טעות חמורה שגורר אותך היצר להסתבך בה.
כי לאמיתו של דבר העניין הוא כך: כל אדם נורמלי יכול להיות צודק בהיותו דואג, ואינה תופעת חולי מצד ההיגיון שבה, אלא שהקב"ה יצר את האדם בחכמה ונטע בקרבו מה שנקרא בשם "ביטחון עצמי", לכל אדם יש ביטחון עצמי לצרכים המינימליים שהוא נצרך להם, ואף שמצד ההיגיון הדאגה היתה צריכה ללוות את האדם על כל צעד בעולם נווה התלאות שאנו בו, אולם אם הייתה דאגה זו מצויה בתכיפות לא היינו יכולים להתקיים, לפי שהיינו מפחדים לצאת מבתינו, דואגים יום ולילה פן יקראנו אסון או חולי, לא היינו נוסעים בדרכים באויר בים או ביבשה פן תקראנו תאונת דרכים, כמעט מרוב המאכלים היינו נמנעים מחששות בריאות, כך שלא היינו יכולים לתפקד כלל, לכך לכל אדם יש לו מינימום של "ביטחון עצמי" שנטע בו הקב"ה לצורך תיפקודו שלא יצטרך לביטחון בה' על כל דבר, כי רוב בני האדם אינם במדריגת הביטחון כראוי, והעולם יהא שמם לוּ לא יתפקדו בני אדם בכלום מבלעדי הביטחון.
טעם זה לנחיצות הביטחון העצמי שהזכרנו, הוא מצד טבעיות הדברים השייך גם באומות העולם, אלא שבעם ישראל ישנו טעם עיקרי נוסף לביטחון העצמי שנברא באדם, והוא לצורך המבחן והנסיון האם עינו תטעהו לחשוב שהוא העושה והפועל, והאם יסמוך על עצמו בהיותו בעל יכולת, או ישליך כל ענייניו על ה'.
עבודתו של האיש היהודי כאן בעולם – במה שיותר פרטים – לנתק עצמו מהביטחון העצמי ולבטוח בה', וכמה שיצליח האדם עד הפרטים הקטנים – שהינם בהישג אנוש – גם מהם לנתק עצמו מביטחון עצמו ויעתיק עצמו לביטחון בה' – זה האדם המושלם, וכפי זה נקבעים מדריגות בני אדם עד כמה מצליחים המה גם בחיי היום יום שלהם, להתנתק מבטחונם העצמי ולהעתיקו לביטחון בה'.
אם כן זה שנחלה בחולי הדאגה, אכן זהו חולי, וכמו שהזכרנו לעיל מהמדרש: "והסיר ה' ממך כל חולי" – זה חולי הדאגה, קראו לזה חולי מבחינת שינוי הנורמה של הדואג בייחס לשאר בני אדם שיש בהם את טבע הבריאה "בביטחון העצמי" כאמור, אולם מה שנעשה בבן אדם הלוקה בחולי הדאגה, הוא בכך שהוסר ממנו "הביטחון העצמי", ונשאר לו להיות תלוי בביטחון בה' גם בצרכים המינימליים שלו, ומשום כך אינו יכול לתפקד כלל מבלי לבטוח בה' בכל פרט.
כך שאי אפשר לקרוא לזה כל כך חולי, כמו שיותר נכון לקרוא לזה חוסר אמונה, שהרי באמונה בשלימות משלים הוא לעצמו את החסר, ושכרו אתו לזכותו בזכות נפלאה, שבמה שאחרים קיבלו למען הנסיון וההטעיה – ביטחון עצמי, ואינם דואגים ממיתה או מחולי או משאר אסונות שאין להם על כך שום שכר על כך שאינם דואגים, לפי שאין זה אצלם מביטחון בה' אלא מביטחון בעצמם, וזה לצורך המבחן והנסיון, נזקק הוא שנפל בחולי הדאגה ונלקח ממנו הביטחון העצמי לעבוד על כך בעשר אצבעותיו ובעמל רב לטרוח להשיג את חסרונו בביטחון עצמו, ולהתקיים אף בדברים המינימליים ביותר בביטחון בה' אלוקיו, אשריו ואשרי חלקו, כי בעצם זו עבודת כל אדם ואדם להגיע לכך להתנתק מביטחון עצמו לביטחון בה', אלא שעל הסובל מחולי הדאגה נכפתה עבודה זו בעל כורחו, לא מפני זה נחות הוא ממי שלא זכה כלל להתמודד בעבודה מחוייבת זו, ואדרבא, מזורז הוא להיות עובד על אמונתו על מנת להישרד ולא להתמוטט מדאגתו להגיע לתוצאות ביטחון, שהם בעצם נדרשים מכל אחד באשר הוא.
וכיון שלוקה הוא בחוסר ביטחון עצמי ונתקף במחשבות דאגה שאינם מחשבות של אמונה, כי האמונה מחייבת שיש להשליך על ה' את כל ענייניו ודאגתו לא תוסיף ולא תחסיר לו כלום, לכך להינצל ממחשבות אלו תועיל אך ורק אמונה שהיא כמו כן למעלה מן השכל, שהרי האמונה היא בדבר שהשכל חסום ומוגבל, ואז באה האמונה ומאמתת את מה שהשכל אינו יכול לאמתו ולהצדיקו, ולכך מחשבות אוילות וטפשות או מחשבות של דאגות שווא שאינם מהגיון השכל – אי אפשר לבוא בשכל ולעוקרם כיון שהם למטה מן השכל, ולכך נצרך אופן שהוא למעלה מן השכל, שכמו כן אינן שכל, והוא האמונה כדי לעקור מחשבות שאינם מצד השכל כהרהורי שטות ודאגה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5