——–
תוך כדי המרדף אחרי דוד, נכנס שאול (לבדו) למערה הקרובה להסך את רגליו, שהיה שאול צנוע ונכנס לתוך המערה לעשות צרכיו, ועבדיו המתינו מחוץ למערה. מפאת החשיכה הרבה אשר שררה בתוך המערה הוא לא שם לב שנכנס למערה כה גדולה, וכלל לא דימיין לעצמו שבתוך מערה זו פנימה, בירכתי המערה יושבים דוד ואנשיו (אשר היו אמורים להיות בצורי היעלים).
ושאול – לא עלה בדעתו כי דוד נימצא במערה זו, כיון שהיו שם על אֵם הדרך גדרות צאן ורועים רבים, וזה לא היה הגיוני לשהות במערה זו כבמקום מסתור, לכן נכנס שאול לבדו אל המערה ללא חשש. גם דוד ואנשיו ישבו בירכתי מערה זו מאותה סיבה: כיון שידעו שבמקום כזה שאול המלך לא יחפשם.
והנה שאול במערה ובהישג ידם, ואנשי דוד ראו בכך השגחת ה' ושעת כושר, לעשות לשאול כאשר ייטב בעיני דוד, ולהעביר את המלוכה לידי דוד כפי שניבא שמואל הנביא: …"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: …כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְיָ וַיִּמְאָסְךָ יְיָ מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל: קָרַע יְיָ אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ… וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה… וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל"…
אך אין בכוונתו של דוד לגעת לרעה בשאול – משיח ה'. דוד קם בלאט וכורת את כנף מעילו של שאול. לאחר מכן דוד מתייסר על המעשה "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל". ואמרו חז"ל במסכת ברכות: כל המבזה את הבגדים סופו שאינו נהנה מהם, שנאמר: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ". ורואים מכאן את עומק הדין, שאף על פי שבכריתת הכנף גילה דוד גבורה אך גם איפוק עצום שלא נגע לרעה במשיח ה', בכל זאת היה בזה משום פגם. הכל לפי גדולתו של האדם, ועם צדיקים מדקדקים כחוט השערה.
דוד נזהר מאוד בכל הקשור למשיח ה'. הוא אינו מתיר לאנשיו לקום אל שאול, הוא אומר להם שחלילה לו מה' לעשות את הדבר הזה, לשלוח ידו בשאול. כאשר קם שאול, יוצא מהמערה והולך בדרך, יוצא מהמערה גם דוד וקורא אחרי שאול: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ"! שאול המלך אשר הביט לאחוריו וראה את דוד, לא היה לו שום ספק שדוד יצא הרגע מתוך אותה מערה שהוא עצמו היה בתוכה. דוד מגלה איפוק ושליטה מלאה ברגשותיו, התנהגותו למופת: לא רק שלא פגע בשאול במערה, אלא קרא אחריו: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ!" וגם חלק לו כבוד: "וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ".
דוד אומר לשאול: "לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם (הכוונה לדואג האדומי המדבר לשון הרע) לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ?" הנה היום היתה לי הזדמנות להורגך במערה וחסתי עליך ולא שלחתי ידי במשיח ה'. והנה ההוכחה לכך: כנף מעילך בידי. ובכך שלא הרגתיך אתה יכול להיווכח שאין לי שום כוונה רעה כלפיך ולא חטאתי לך. אך אתה – מנסה לצוד את נפשי ולקחתה, "יִשְׁפֹּט יְיָ בֵּינִי וּבֵינֶךָ"… דוד הענו מקטין וממעיט את עצמו ואומר: "אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל? אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף? אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד", ואין זה מכבודו של מלך ישראל לרדוף אחרי דוד שנחשב לכלב מת, ולפרעוש הקופץ ממקום למקום.
כאשר מסיים דוד את דבריו "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד? (שאול מכנה את דוד "בני"), וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". שאול אומר לדוד שהוא דוד צדיק יותר ממנו, מפני שדוד גמל לו טובה ושאול גמל לו רעה. וכעת ברור לו שדוד הוא זה שימלוך והוא זה שבידו תקום ממלכת ישראל, כיון שראה שאול שהקדוש-ברוך-הוא מציל את דוד מידיו, ומה גם שקריעת המעיל היתה הסימן שמסר לו שמואל הנביא: שהקורע את מעילו הוא אשר ימלוך תחתיו. שאול מבקש מדוד לכרות לו ברית שלא יפגע בזרעו, "וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל, וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ (ולא אל מלכותו או ארמונו). וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרבנית המחברת
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרבנית שלומית גד זצ"ל
דוד המלך ועוצמת התהילים
הרבנית שלומית גד זצ"ל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5