——–
יח. ומאידך בדברים שהם איסורים גמורים, רבים אינם משיתים ליבם לכך, וכגון לשון הרע, רכילות, הלבנת פנים, צער הזולת בשמירת נקיון מקומות ציבוריים, דיבור גנאי בגדולי ישראל, ההגעה בזמן לתפילה, מעבר כנגד המתפלל, דיבור חול בבית הכנסת ובבית המדרש ובשעת הלימוד, הצניעות ההולכת מדחי אל דחי, המורה היתרא שקיים אצל רבים בדיני ממונות, אף שמדובר בחשש גזל דאורייתא, וכן על זה הדרך איסורים נוספים שמזלזלים בהם גם עובדי השם ויראיו. תשומת ליבם של רבים היא, מה האופנה, ולא מה מחוייב לפי רצון השם יתברך. ויתכן אברך הלומד כל היום בכולל, ואפילו בהתמדה עצומה, והרי שכל ימיו ממש לכאורה שקוע הוא בעבודת השם, אך בכל הדברים הנזכרים לעיל יראה שאינו זהיר, והסיבה לכך היא שעובד את השם בצורה חיצונית, ואף על פי שכל שעותיו ביום עסוק הוא בעבודת הבורא, מכל מקום אין הוא עובד את הבורא, כי אם עובד את עצמו חפצו וחשקו, ואילו את הבורא היה עובד, פשוט שהיה זהיר בממון הזולת, פשוט שאם היה מרחיב את דירתו בחצר המשותפת, לפני כן היה מבקש את רשות שכנו, ולא בונה על אפו ועל חמתו. ברור שלא היה משאיר טישו מלוכלך על השלחן בבית המדרש, ואולי גם היה אוסף טישו שאחר היה משאיר, כדי למנוע עוגמת נפש לאחרים, וכן על זה הדרך. ובכלל האמור הם דברינו הנזכרים למעלה, דיבור על גדולי ישראל ועל תלמידי החכמים שאינם מתוך הקבוצה של המדבר, השייכים לעדה או לחוג אחר, ויש עוד שמדברים עליהם מתוך קנאות ולשם שמים, שהם כאלה וכאלה, כדי שחס ושלום אף אחד לא יפול במצודתם וכדומה. ושורש הדברים הם האמורים, לפי שחפץ להראות את עצמו שהוא קנאי למען השם, והאוירה הציבורים מעודדת ומעריכה זאת, בו בזמן שהאמת היא גאוותו ורצונו להיראות כעובד השם, וכקנאי לכבודו יתעלה הוא שמניעו, והן הלא לפי רצון השם הרי מדבר הוא ביראיו ובעבדיו, ועובר על איסורי תורה רבים, וכאשר נזכר למעלה.
אולי כדאי להדגיש שכל זאת הוא אף שהאדם עצמו אינו מודע לכך, ובטוח הינו שאין עבודתו עבודה חיצונית וראוותנית אלא היא למען השם יתברך. אך על כל אחד לדקדק ולפשפש בשורשי מעשיו ובדרכיו מה מניעם ומה מפעילם, האם עבודת השם או עבודת עצמו, או תערובת של שניהם, וכמה אחוזים מתוכם הם עבודת השם וכמה לא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5