——–
כל אדם ירא שמים שברשותו קרקע, צריך לשמוח ולעלוז לקראת שנת השמיטה, שבה הוא זוכה לקיים את ציווי ה' יתברך שלא לעבוד בקרקע למשך שנה שלימה, מלבד מלאכות מסוימות שהתירום חז"ל לטובת האילן שלא ינזק, וכמבואר לעיל. מסופר על גדולי ישראל שהיו מתאווים לעלות לארץ ישראל, כדי לקיים את מצוות הארץ, ואדם שזוכה שכבר יש לו קרקע בארץ ישראל, ויש לו הזדמנות פז, פעם בשבע שנים לקיים מצוה כה חשובה ונדירה – בודאי שלא נאה ולא יאה לחפש דרך כלשהי להפטר מהמצוה, ועל כן ישתדל בעוז ותעצומות, ויכבוש את יצרו להצטרף למעגל הגדול של החקלאים שומרי השמיטה כדת וכדין, אשר מעלתם גדולה עד מאוד שעליהם דרשו חז"ל (תהלים קג): גיבורי כח עושי דברו, לשמוע בקול דברו. ומצוה רבה לעודד ולחזק ולהרבות חקלאים כאלו, מקדשי שם שמים, אהובים למעלה ונחמדים למטה. אשריהם בעולם הזה, וטוב להם לעולם הבא. ובפרט שרובם יושבים ועוסקים בתורה בשנה זו, שזו אחת ממטרות התורה בציווי השמיטה, כמבואר בדברי הספורנו, הגאון החיד"א ועוד.
בכל ערב שנת השמיטה, מבצעים הרבנים הראשיים לישראל "מכירת קרקעות", דהיינו, שמוכרים קרקעות של יהודים – לגוי, כדי להפקיע את קדושת הארץ שיש בקרקע של היהודי, ובמכירה זו בעל השדה מפקיע את עצמו ממצות השמיטה. מכירה זו באה אך ורק כדי להציל אלפי חקלאים שרובם עדיין לא זכו לשמור את התורה והמצוות כדת וכדין, והם יעבדו באדמה בשנת השמיטה באיסור ודאי, אזי כדי להצילם מעוון כה חמור, לוקחת מהם הרבנות הראשית ייפוי כח, ומוכרת את שדותיהם לגוי, כדי שעל ידי זה תהיה עבודתם בהיתר ולא באיסור.
ועל כל פנים, יש לנו שומרי השמיטה לדון לכף זכות את בעלי השדות האלו, כי לרובם לא קל להשבית את השדה שנה שלימה, כי פרנסתם תלויה בזה. גם כי רוב הייצור נועד ליצוא לחוץ לארץ, ואם ישבתו בשביעית, נמצא שהפירות קדושים בקדושת שביעית ואין להוציאם לחוץ לארץ. [וכבר אמרו חז"ל: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו]. ומה עוד שחקלאים רבים מחוסר ידיעתם, אינם מקפידים על קיום ההלכות כדת וכדין, ונמצא שנכשלים באיסורי עבודה בקרקע בשביעית, ומחמת דאגות אלו תקנו מגדולי הרבנים בדורות האחרונים למכור את השדות לגוי, ועל ידי זה אין קדושת שביעית נוהגת בפירות, ומותר להוציאם לחוץ לארץ, ואין צריך להזהר שלא להסתחר בפירות, ושלא להפסידם וכו'. ומכל מקום אותם המוכרים שדותיהם לגויים, צריכים להתאמץ בכל עוז, לשכור פועלים גויים שיעבדו הם בשדה, ולפחות את עיקר העבודות [זריעה, קצירה, בצירה, זמירה וחרישה], ואם התאמצו ולא השיגו פועלים גויים כלל, המקילים לעבוד, יש להם על מה לסמוך.
חקלאי שמוכר את שדהו לגוי, אין לו לבצע את המכירה לבדו עם הגוי, אלא אך ורק באמצעות הרבנות הראשית לישראל, כי רבו מאוד פרטי ודיני המכירה ונוסח השטר, ואין לאדם לסמוך על עצמו כלל וכלל.
חקלאים המוכרים את שדותיהם, טוב שישיירו איזו חלקת קרקע קטנה שאותה לא ימכרו, ובחלקה זו ישמרו על דיני השביעית כדת וכדין. (שמחה לאי"ש, הגרש"י זוין. תרכד)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מצוות הארץ – בהלכה ובאגדה
מנחם אב התשס"ז
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5